×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַאֲבוּהּ חָתֵים לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַאֲבוּהּ.
The Gemara asks: But perhaps Reuven signed both bills of divorce, and he signed the second one with his father’s name? The Gemara answers: One does not leave out his own name and instead sign in the name of his father.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי גיטין פז ע״ב} זעירי תאנא1 שניהן כשרין. ותנא דידן דילמא [גונדלית]⁠2 חתם וכולהו אחד הוא דחתימי והילכתא כתנא דידן:
{משנה גיטין ט:ז} מתני׳ שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים3 מלמטה כשר כתבו4 עדים בראש הדף [מן הצד]⁠5 או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים מלמטן6 את שהעדים נקרין עמו בסוף כשר:
1. תאנא: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים: ״תני״.
2. גונדלית: ספה״ב, דפוסים, וכן בערוך (גנדל). כ״י נ: ״גנדלית״. כ״י בהמ״ל 695: ״גונדליה״.
3. והעדים: דפוסים: ועדים.
4. כתבו: דפוסים: חתמו.
5. מן הצד: כ״י נ, ספה״ב, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
6. מלמטן: כברמב״ם פיהמ״ש (אלא שם, גם ברישא). כ״י נ, ספה״ב, דפוסים: ״מלמטה״, כברישא.
ודלמא בשמא דאבוה חתום – על השני ועל שניהם חתם.
ודלמא בשמא דאבוה חתים – דיש לנו לתלות ולהכשיר כיון שחתם אביו תחת גט השני.
ודילמא בשמא דאבוה חתם. כלומר כולה דראובן זהו ובראשון חתום בשמו ובשני חתם בשם אביו, וכל זה יש לנו לתלות כדי שלא נאמר שעל חנם כתב בגט השני אלא כדי שתעלה חתימתו לשניהן חתם בשני בשם אביו כדי להעיד עליו בכך.
בפרש״י בד״ה דלמא גונדלית כו׳ דא״כ לא משכחת עברי חתום על השני כו׳ עכ״ל יש לדקדק למאי דלא אסיק אדעתיה גונדלית איכא לאקשויי נמי אם כן לא משכחת יוני חתום על הראשון ולמאי דמסיק תלתא אחד וחד אחד משום גונדלית משכתת שפיר עברי שני חתום בשני ע״י גונדלית דבעברי ודאי דשייך נמי גונדלית כדמוכח לעיל ברישא שאם היונים ראשונים הגט הראשון פסול משום דאמרינן העברים חתמו גונדלית וכ״כ התוספות בהדיא דבעברי נמי שייך גונדלית היכא דיוני חותם לפניו כמנהגו ואין להקשות דא״כ אמאי קאמר לפי דרך רש״י בגט ראשון ג׳ אחד וחד אחד הא איכא למימר בגט ראשון דכולהו הוו ביה ועברי שני נמי חתם שפיר כראשון ע״י גונדלית די״ל דהא ודאי היכא דעברי ראשון חתם כדרכו ויוני אחריו חתם גם כן כדרך העברי למה יחתום העברי שני גונדלית שלא כמנהגו דלא שייך גונדלית אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו ועי״ל בלאו הכי נמי דלק״מ דכיון דבגט שני ליכא למימר אלא שלשה אחד וחד אחד קאמר נמי הכי בגט ראשון וכצ״ל בתוספות לפי שיטת ר״ת דהמ״ל המתרץ בגט ראשון אפשר דכולהו הוו ביה ויוני האחרון חתם נמי גונדלית ומיהו יש ליישב קצת למאי דמסיק גונדלית ניחא דלית לן למימר דהעברי שני חתם עצמו גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה״ל לחתום כדרכו כעברי ראשון ועוד נדקדק כה״ג בדברי התוספות ע״ש משא״כ לעיל ברישא שחתמו שני יונים לפני העברים איכא למימר בהו שפיר שחתמו העברים גונדלית כדרך היונים שלפניהם ומיהו לדברי המקשה דלא ידע למימר כלל גונדלית לפרש״י ודאי דה״ל לאקשויי דלא משכחת יוני חתום על הראשון ויש ליישב בדוחק ודו״ק:
בא״ד ויוני לזה ובגמרא נמי פריך וליתכשר האי בע״א עברי וע״א יוני והאי בע״א עברי וע״א יוני אלמא כל כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ע״א עברי כו׳ שיש ליישב שכל חתימות מכוונות בשיטה א׳ כו׳ וה״פ לא מבעיא כו׳ אפילו חיישינן לגונדלית כו׳ עכ״ל ר״ל דהיינו הפתרון שדחה רש״י בא ר״ת לקיים. וציורו כזה וקאמר דה״פ אפילו חיישינן לגונדלית וא״א להכשיר השני מכל מקום קמא ליתכשר בע״א עברי וע״א יוני אבל אין לקיים גירסת הספרים כיון דהמקשה אסיק אדעתיה ליחוש לגונדלית אימא דמקשה דאף השני ליתכשר על ידי גונדלית כגון שעברי שני חתם עצמו גונדלית ויוני שני חתם כדרכו חדא כיון דעברי ראשון חתם כדרכו וגם יוני ראשון אחריו חתם כדרך העברי אין סברא שיחתום העברי אחריהם גונדלית דלא שייך לחתום גונדלית שלא כמנהג אלא היכא דאיכא למימר שחתם כדרך שחתם אותו שלפניו וכן כתבתי לעיל לפרש״י ועוד דלא נימא להקל להכשיר גט שני ע״י גונדלית דאדרבה נימא להחמיר דלא חתם גונדלית אבל הראשון כשר ממ״נ דאי כולן כדרכן ליתכשר בעברי שני ואי ע״י גונדלית ליתכשר בעברי ראשון ויוני ראשון ואין להקשות כיון דאסיק אדעתיה למיחש לגונדלית אמאי לא אסיק אדעתיה דלכך גם הראשון פסול משום דחיישינן דעברי שני חתם גונדלית וכולן כדרכן וכדמשני ליה די״ל דלא מסתבר ליה למקשה דעברי שני חתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו דטפי ה״ל לחתום כדרכו כעברי ראשון וכמ״ש לפרש״י והמתרץ לא חש ליה והשיב דיש לחוש לזה דכולן חתמו כדרכן חוץ מעברי שני דחתם גונדלית כמנהג היוני שלפניו ומש״ה גם גט הראשון פסול ודו״ק:
בא״ד והמ״ל דקמא מיהא ליתכשר בכולהו דכולהו קיימי כו׳ עכ״ל אין זה מוכרח דודאי כיון דיוני הראשון חתם גונדלית כדרך העברי ודאי העברי אחריו חתם ג״כ כדרכו כדרך עברי ראשון ויוני ראשון כמ״ש לעיל אבל יוני האחרון אפשר דלא חתם גונדלית וכמ״ש התוספות לקמן לפי דברי המתרץ דג׳ אחד וחד אחד דיוני אחרון אשני וק״ל:
ודלמא בשמא דאבוה חתים [ושמא בשם אביו חתם] שבאמת ראובן הוא שחתם, אלא שחתם בשם אביו על הגט השני! ודוחים: לא שביק איניש שמיה וחתים שמא דאבוה [אין אדם מניח את שמו וחותם את שם אביו].
The Gemara asks: But perhaps Reuven signed both bills of divorce, and he signed the second one with his father’s name? The Gemara answers: One does not leave out his own name and instead sign in the name of his father.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְּיֵיהּ דְּהָא רַב צָיֵיר כְּוָורָא רַבִּי חֲנִינָא חֲרוּתָא רַב חִסְדָּא סמ״ךסָמֶךְ רַב הוֹשַׁעְיָא עי״ןעַיִן רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא.

The Gemara asks: But perhaps he made his father’s name a symbol for his own signature? As Rav would draw a fish instead of signing his name, Rabbi Ḥanina would draw a date palm, Rav Ḥisda would write a samekh, Rav Hoshaya would write an ayin, and Rabba bar Rav Huna would draw a sail.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צייר כוורא – בחתימת ידו ולא היה כותב שמו.
חרותא – ענף של דקל.
מכותא – נס שפורשין עליו וילון של ספינה.
ודלמא סימנא שוייה דהא רב צייר כו׳ – אע״ג דהתם בעו לאפקועי לשמייהו בדיסקי מעיקרא כדאמר בגט פשוט (ב״ב קסא:) ובהשולח (לעיל לו.) הכא יש להכשיר אע״ג דלא אפקע בשטר מעיקרא כיון ששמו חתום תחת גט הראשון.
ושואלים: ודילמא סימנא שוייה [ושמא סימן עשה אותו], את שם אביו, שאף שאינו חותם בשם אביו הריהו משתמש בשם אביו כבסימן במקום חתימה. דהא [שהרי] רב במקום חתימה צייר כוורא [היה מצייר דג], ר׳ חנינא היה מצייר חרותא [דקל], רב חסדאסמ״ך, רב הושעיאעי״ן, רבה בר רב הונא צייר מכותא [היה מצייר מפרש]!
The Gemara asks: But perhaps he made his father’s name a symbol for his own signature? As Rav would draw a fish instead of signing his name, Rabbi Ḥanina would draw a date palm, Rav Ḥisda would write a samekh, Rav Hoshaya would write an ayin, and Rabba bar Rav Huna would draw a sail.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוֹּיֵי לִשְׁמָא דַאֲבוּהּ סִימָנָא.

The Gemara answers: A person would not be so brazen as to make his father’s name a symbol. Therefore, it is assumed that the word Ya’akov is a continuation of Reuven’s signature on the first bill of divorce, not a separate signature on the second bill of divorce.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא חציף איניש לשויי לשמא דאבוה סימנא [אין אדם מתחצף לעשות את שם אביו כסימן] ולכן אנחנו מניחים שזה המשך של שמו, אבל אין נוסח זה מספיק כדי להיחשב כחתימה על הגט השני.
The Gemara answers: A person would not be so brazen as to make his father’s name a symbol. Therefore, it is assumed that the word Ya’akov is a continuation of Reuven’s signature on the first bill of divorce, not a separate signature on the second bill of divorce.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים דִּתְנַן גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית כָּשֵׁר.

The Gemara raises a different question: But let this bill of divorce be validated by the two Hebrew witnesses, and let that bill of divorce be validated by the two Greek witnesses, as we learned in the subsequent mishna that a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, is valid.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכתבו – כתב שלו.
דהא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו׳ – אבל מגופיה דמתני׳ לא מייתי דקתני את שהעדים הראשונים נקראים עמו כשר ולא מפליג בין כתבו שוה לעדיו לאינו שוה דאיכא לדחויי דבכתבו שוה לעדיו איירי.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״עד אחד״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף פ״ז.
ומקשה וליתכשר האי בשני עדים יוונים והאי בשני עדים עברים מי לא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית כשר פי׳ גט שכתבו בלשון הקודש ועדיו היו ישראל יונים וחתמו תחתיו ב׳ יונים כשר והכא נמי ליתכשר גם השמאלי בשני עדים יונים ואע״ג דהתם דמכשר חתמו היונים שמם ושם אבותם תחת הגט והכא האריכו חתימתן וכתבו שמם תחת השמאלי ושם אבותם תחת הימני מה בכך העיקר הוא שמם שהרי גם העברים כתבו שמם תחת הימני ושם אבותם תחת השמאלי וכמו שהימני כשר בשני עדים עברים כך יהא גט השמאלי כשר בשני עדים יונים ומהדר הא תני זעירי שניהם כשרין ותנא דידן דילמא גונדלית חתים וכולהו אחד הוא דחתימי פי׳ תנא דמתני׳ דפסל השמאלי משום דחייש דילמא שני עדים היונים לא חתמו כמנהג היוונים אלא היפך ממנהגם וכמנהג העברים חתמו שמקדימין לכתוב שמם ואח״כ שם אביהם וכשחתמו היוני דן בן נפתלי גד בן אשר י״ל דן וגד הם העדים ונפתלי ואשר הם האבות ונמצא שכל ד׳ העדים אינן חתומים אלא תחת הימני והשמאלי אין עליו עדים כלל ומשום זה הוא פסול. עד א׳ עברי וכו׳ שניהן פסולין פי׳ א׳ עברי וא׳ יוני נמשכת חתימתן מתחת הימני לשמאל דהיינו שמם תחת הימני ושם אבותם תחת השמאלי ועוד ב׳ אחרים נמשכת חתימתן מתחת השמאלי לתחת הימני א׳ עברי וא׳ יוני שחתם בשטר ראשונה ראובן בן יעקב וכתב ראובן תחת הימני בן יעקב תחת השמאלי וכן נפתלי בן דן שהיה יוני והוא חתום דן בן נפתלי שמקדים שם אביו לשמו נכתב בשיטה שניה דן בן תחת השמאלית ובשיטה שלישית תחת הימני שנמצא עכשיו שמו תחת הימני ושם אביו תחת השמאלית ובשיטה הרביעית חתם יוסף בן שמעון שהוא עד עברי וכתב יוסף בסוף השיטה תחת גט השמאלית ובן שמעון כתב בסוף שטה החמישית תחת גט הימני (ואשר תחת השמאלית שנמצא שמו ושם אביו תחת הימני) ואשר בן גד יוני שהוא חתום גד בן אשר כתב בשיטה הששית גד בן תחת הימני ואשר תחת השמאלית שנמצא שמו תחת השמאלית ושם אביו תחת הימני ופוסל התנא את שתיהן. ומקשה וליתכשר האי בעד א׳ עברי ועד א׳ יוני והאי בעד א׳ עברי ועד א׳ יוני דתנן עד א׳ עברי ועד א׳ יוני כשר. ומהדר הא תני זעירי שניהן כשרים ותנא דידן דילמא גונדלית חתם חד מינייהו ולא ידעי הי ניהו והוו להו תלת אחד וחד אחד הילכך שניהן פסולין פי׳ התם דמכשיר עד א׳ יוני משום שחתם בין שמו בין שם אביו תחת הגט אבל הכא שנמשכת חתימתן מגט זה לגט זה י״ל שמא א׳ מהן חתם גונדלית פי׳ הפך ושינוי מנהגם וחתם כמנהג העברים והילכך היוני הראשון שחתם דן בן נפתלי שמא כמנהג העברים חתם שקידם שם העד לשם אביו ודן הוא העד ועל השני הוא חתום ולא על הראשון ואין בראשון אלא עד א׳ והוא ראובן בן יעקב והשני שהוא השמאל מעיד דן בן נפתלי ויוסף בן שמעון וגד בן אשר שהוא יוני שחתם כמנהגו. אי נמי יש לומר דן בן נפתלי שהוא יוני הראשון חתם כמנהגו ויש על הגט הימני אחד עברי ואחד יוני וגם היווני השני דהיינו גד בן אשר יש לומר כי חתם גונדלית חתם והקדים שמו לשם אביו ועל הימיני מעיד ואין לשמאלי כ״א עד אחד עברי בלבד משום הכי שניהן פסולין. גונדלית נקראת יד השמאלית ומשום זה כל המשנה מנהגו יקרא גונדלית כאדם שמשנה מנהגו ועושה מלאכתו בידו השמאלית:
ומקשים מצד אחר: וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה], הגט הראשון בשני עדים עברים, וליתכשר האי [ושיהיה כשר זה] הגט השני בשני עדים יונים, דתנן כן שנינו במשנה] להלן: גט שכתבו עברית ועדיו חתומים יונית, או כתבו יונית ועדיו חתומים עברית — הרי זה כשר!
The Gemara raises a different question: But let this bill of divorce be validated by the two Hebrew witnesses, and let that bill of divorce be validated by the two Greek witnesses, as we learned in the subsequent mishna that a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, is valid.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וכ״תוְכִי תֵּימָא כֵּיוָן אדְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִין לָא וְהָאָמַר חִזְקִיָּה במִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים כָּשֵׁר.

And if you would say that since the signatures of the witnesses of the second bill of divorce are two lines away from the bill of divorce itself, it is not valid, as that is the halakha with regard to a document that has a gap between the text and the signatures, but didn’t Ḥizkiyya say that if the gap was filled, even with the signatures of relatives who are disqualified from serving as witnesses, it is valid?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא כיון דמופלג – חתימת עדיו שני שיטין מכתבו אותן שיטין שחתמו בהן הבאין מתחת הראשון שמות אבותיהן תו לא מיתכשר דתניא בגט פשוט הרחיק את העדים מן הכתב שני שיטין פסול.
והאמר חזקיה – התם.
מילאהו – לאותו אויר בקרובים כשר דלא קפדינן אלא אאוירא ואל תתמה שהרי אויר פסול בשלשה בסוכה סכך פסול פוסל בארבעה.
וכי תימא כיון דמפליג בשני שיטין לא. ירושלמי אמר רב מונא התחיל בסוף שתים וגמר בסוף ארבע כשר.
וכי תימא [ואם תאמר], כיון דמופלג [שמרוחק] הגט השני מעדיו בשני שיטין [בשתי שורות] לא יהא כשר, ככל שטר שעדיו מרוחקים ממנו. ואולם האמר [הרי אמר] חזקיה: אם מלאהו לאותו רווח שבין הגט לעדיו, אף בקרובים הפסולים לעדות — הרי זה כשר, ואין אומרים שהפסקה זו פוסלת!
And if you would say that since the signatures of the witnesses of the second bill of divorce are two lines away from the bill of divorce itself, it is not valid, as that is the halakha with regard to a document that has a gap between the text and the signatures, but didn’t Ḥizkiyya say that if the gap was filled, even with the signatures of relatives who are disqualified from serving as witnesses, it is valid?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָא תָּנֵי זְעֵירִי שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין וְתַנָּא דִּידַן דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתִים וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי.:

The Gemara comments: Ze’eiri in fact teaches that both of the two bills of divorce are valid, not only the one beneath which the names of the first two witnesses appear. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna, who does not agree with this ruling? The Gemara answers: He is concerned that perhaps the bottom two witnesses signed in reverse [gundalit]. For example, if the top two signatures are in Hebrew, perhaps the witnesses who signed in Greek reversed the word order of their signatures, imitating the Hebrew style, and in actuality all of the witnesses signed one bill of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתני זעירי – בהנך תרי גיטין דמתני׳ שניהם כשרין.
ותנא דידן – דפסל אחרון קסבר דלמא גונדלית חתום היוונים כלומר שלא כמנהגם אלא כדרך העברים חתמו.
כולהו אחד – כולן על ראשון כל שלא כמנהגן קרי גונדלית וראיתי בתשובת הגאונים אדם המשתמש ביד השמאלית קורין לו במקומנו גונדליא לפי שמשנה מסדר המשתמשין.
ומשיבים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהן, שני הגיטין, כשרים, ולא רק זה שהעדים סמוכים לו. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שאיננו אומר כן, מה סבור הוא? ומשיבים: הוא חושש דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעדים היוונים הפכו את סדר המילים בחתימתם, ובאמת כל החתימות מתייחסות לגט הראשון, וכולהו אחד הוא דחתימי [וכולם על גט אחד הוא שחתמו].
The Gemara comments: Ze’eiri in fact teaches that both of the two bills of divorce are valid, not only the one beneath which the names of the first two witnesses appear. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna, who does not agree with this ruling? The Gemara answers: He is concerned that perhaps the bottom two witnesses signed in reverse [gundalit]. For example, if the top two signatures are in Hebrew, perhaps the witnesses who signed in Greek reversed the word order of their signatures, imitating the Hebrew style, and in actuality all of the witnesses signed one bill of divorce.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי.: וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי דְּהָא תְּנַן עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי כָּשֵׁר.

§ It is stated in the mishna that if one witness signed in Hebrew and then one witness signed in Greek, and then one more witness signed in Hebrew and one in Greek, both bills of divorce are invalid. The Gemara asks: But let this bill of divorce be validated by one Hebrew witness and one Greek witness, and that bill of divorce be validated by the other pair composed of one Hebrew witness and one Greek witness. Didn’t we learn in the subsequent mishna that a bill of divorce that was signed by one witness in Hebrew and one witness in Greek is valid?
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני גרסינן.
זו ששנינו עד אחד עברי ועד אחד יוני שניהם פסולים – אין פירושו של רש״י ז״לא בה נכון, אלא בחתומין כדרכן בשטות סמוכות עסקינן דומיא דרישאב, ואקשינן עלה ולתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני, ולא גרסינן תו והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני. והכי פי׳ג, נהי נמי דחייש תנא דידן ביונית דילמא גונדלית חתום, לתכשר האי שהצדד ימין בעד אחד עברי ועד אחד יוני, ואי כדרכן חתום ימין כשר בשני עברים של שמאל בשני יונים, אלא לטעמיה אקשי ליה דשל ימין ממה נפשך כשר אבל שבצד שמאל פסול. ומפרקינן דלמא גונדלית חתום תלתא אחד וחדה אחד, כלומר דלמא עברי האחרון חתם גונדלית והיונים כדרכן, נמצא בשל צד ימין אין בו אלא עברי האי שהוא הראשון שאין לחוש בו דראשון לעולם כדרכו הוא חתום, והיינו טעמא דרישא דלא חיישינן דלמא עברי חתום גונדלית ופסלינן שניהם, דכיון דשני עברים ראשונים הם אין לחוש דקמאי לעולם כי אורחייהו חתימי, אבל דבתר יוני או יון בתר עברי איכא למיחש לגונדלית חתום משום דלמא אורחא דקמאי נקט, כך פירש רבינו תם ז״ל.
ויש לגרוס נמי כדכתי׳ בנוסחי דילןו ולתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והכי קאמרז ממה נפשך שניהם כשרין, אי דרכו חתום ימיני כשר בשני עברים ושמאל כשר בשני יונים, ואי שלא כדרכן חתום, שנים על זה ושנים על זה ודאי חתום ולתכשר כל חד בשני עדים בעברי ויוני, דקס״ד שכל שנים מהם דרך אחד להם ואלומי קושיא, ומפרקינן, דלמא עברי שניח שאחר היוני חתם כדרך היוני והוה להו תלתא אשל שמאל וחד אימין, א״נ יוני שתחת עברי נהג מנהג עברי נמצאו שלשתן אשל ימין, ובדין הוא דלימא כלהו גונדלית חתום ואיכא למימרט האי חתום אי אהאי אלא שאין דרך ראשון לשנות מנהגו שהוא סבור להחתים אחריו כמותוי, אבל לשון ר״ת ז״ל יותר נכון וכך הגרסא שלו כתובה בנוסחאות מדוקדקותכ.
א. בד״ה עד אחד עברי.
ב. וכ״כ ר״ת בע״ב בתוס׳ ד״ה עד אחד. ולאפוקי מרש״י.
ג. וכן פירשו ר״ת הרשב״א הריטב״א ובחי׳ הר״ן.
ד. בכתי״ו ובכתי״ק: שבצד.
ה. בכתי״נג ליתא לתיבת וחד, ובנדפס ובכתי״ו איתא.
ו. כ״ה לפנינו, וכן גרס רש״י.
ז. בחידושי הר״ן כתב פירוש זה ביתר ביאור וז״ל: דאי כלם כדרכן חתמו שניהם כשרין, ואי אמרי׳ דגונדלית חתמו ודאי ראשון כדרכו חתם ויוני שלמטה ממנו חתם גונדלית, והיינו (צ״ל והיוני) האחר חתם כדרכו, ששנים אין מהפכין שטתם בשביל אחד ועברי אחרון חתם גונדלית כדרך היוני ונמצאו שניהם כשרין ע״כ. וכ״ה בריטב״א בקצרה.
ח. בכתי״נג: שאני.
ט. בכתי״ק: וא״ל אהאי חתום או אהאי. ובכתי״ו גרס: ואמר ליה, ואינו מובן.
י. ועיין ברי״ף (מח ב) דכתב: דילמא גונדלית חתם וכולהו אחד הוא דחתימי ועיי״ש בהגהות הב״ח שלמד שדברי הרי״ף אזלי גם על הסיפא ששניהם פסולים דדילמא כולהו אחד הוא דחתימי. ולא ידעינן אי אימני או אשמאלי, וברש״י על הרי״ף שם כתב דברישא חיישינן דילמא גונדלית חתם וחיישינן דילמא כולהו חתמו אימני ולכן פסלינן אשמאלי. אבל בסיפא שחיישינן דילמא גונדלית חתם, הפי׳ דילמא תלת אחד גיטא.
כ. בדק״ס גיטין (פלדבלום) הביא כן מכת״י מינכן וכת״י ותיקן.
עד אחד עברי ועד אחד יוני שניהן פסולין, וליתכשר האי בעד אחד עברי ואחד יוני וכו׳ דילמא גונדלית חתים. כך גריס רש״י ז״ל ופירש [בנדפס: לפי] שהן חתומין נמצא שעל גט הראשון חתום ראובן עברי ובן שמעון יוני שהוא שם העד שהיונים כך חותמין שם אביהם ואחר כך שמם יוסף יוני בנו שמעון וכאילו חתם שמעון בן יוסף, הלכך הימני כשר דעד אחד עברי ובעד אחד יוני והשמאלי כשר בלוי עברי שהוא נקרא עם בן יעקב החתום תחת השני כמו שכתבנו למעלה וכבן יחצאל יוני שהוא שם העד כדרך היונים. ופריך דילמא שאני גונדלית חתם כלומר בהפך שאר היונים וכאן חתם הראשון כדרך הישראל הקודם נמצא שאין על הימני אלא עד אחד עברי ושלשה על השני או שמא השנים חתם גונדלית ונמצאו שלשה על הימני ואחד על השמאלי הילכך שניהם פסולים, ויש מקשין לפירושו לפי שאין דרך החותמין כך בשטות מפוזרות אלא בחתומין בשיטות סמוכות דומיא דרישא כדרכן של חותמין, ולא גרסינן הכא וליתכשר האי וליתכשר האי אלא הכי גרסינן וליתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יוני ותו לא, ולהכשיר האחד לבדו הוא בא וכגון שחתומין כדרכן, וכך פירושה ליתכשר האי דימין ממה נפשך דנהי דתנא דידן חאיש לגונדלית ושלשה האחרונים חתמו גונדלית מכל מקום הימני כשר בראובן עברי שחתם כדרכו שאין הראשון חותם גונדלית לעולם אלא כדרכו דעל מה יהפך חתימתו אבל היוני שבא אחריו של ישראל יש לחוש שמא רצה לחתום כמותו או שמא ישראל שבא אחר היוני רצה לחתום בהפך כחתימת היוני שלפניו וכיון שכן הימני על כרחין כשר דאי גונדלית חתמו הרי יש בו שלשה עדים ראובן העברי ויוסף ונפתלי יונים ואי לאו גונדלית חתמו שניהם כשרים ימני בשני עברים ושמאלי בשני יונים, אלא משום דתנא הוה חאיש לגונדלית פריך ליה לטעמיה, ופריך [ופריק] דילמא גונדלית חתם כלומר העברי האחרון אבל היונים חתמו כדרכן ונמצא שאין על הימני אלא ראובן לבדו ושלשתן על השמאלי הלכך אף בימני יש לספק ושניהם פסולים כך פירש רבינו תם [בנדפס: רבנו חננאל] ז״ל, וגם זה דחוק מעט דכיון שאף המקשה כך היה סבור שגונדלית חתמו לא היה לו לומר כאן אלא דילמא עברי בתרא בלחוד גונדלית חתם.
מתני׳: עד אחד עברי ועד אחד יוני. ירושלמי אמר רב הדיינין חותמין אף על פי שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אלא אם כן יודעין לקרות יבא עלי אם עשיתיה מימי אמר רבי חגי רבי יוסי הכין לא אתיא כתב יוני מיומוי וקיימי בחתמוי, מתניתא פליגא על רב גט שכתבו עברית ועדיו יונית וכו׳, פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעים את שניהם וחתמו באיזה מהם שרצו.
א שנינו במשנה שהיו חתומים על הגט עד אחד עברי ועד אחד יוני ועד אחד עברי ועד אחד יווני — שניהם פסולים. ושואלים: וליתכשר האי [ושיהיה כשר גט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, והאי גט זה] בעד אחד עברי ועד אחד יוני, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה]: עד אחד עברי ועד אחד יוניכשר!
§ It is stated in the mishna that if one witness signed in Hebrew and then one witness signed in Greek, and then one more witness signed in Hebrew and one in Greek, both bills of divorce are invalid. The Gemara asks: But let this bill of divorce be validated by one Hebrew witness and one Greek witness, and that bill of divorce be validated by the other pair composed of one Hebrew witness and one Greek witness. Didn’t we learn in the subsequent mishna that a bill of divorce that was signed by one witness in Hebrew and one witness in Greek is valid?
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָא תָּנֵי זְעֵירִי שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים וְתַנָּא דִּידַן דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתִים וּתְלָתָא אַחַד וְחַד אַחַד.:

The Gemara answers: Ze’eiri in fact teaches that both of them are valid. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna? The Gemara answers: He is concerned that perhaps they signed in reverse, i.e., perhaps one of the witnesses who signed in Greek reversed the word order of his signature, and in actuality he signed the other bill of divorce. Consequently, three witnesses signed one bill of divorce and only one witness signed the other one. Therefore, they are both rendered invalid.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלמא גונדלית חתים – בהני יוונים חיישינן דלמא גונדלית חתים חד מינייהו שמא יוני הראשון חתם כסדר העברי שחתם למעלה הימנו שמו תחילה ואח״כ שם אביו ונמצא שעל השני הוא חתום ועברי שני רואין שעל השני חתום ויון אחרון חתם כמנהגו ונמצא שלשה על השני ואין על הראשון אלא אחד או שמא יון ראשון כדרכו חתם ויון שני אחרון חתם גונדלית כמה שראה עברים חותמים ונמצאו שני היוונים ועברי ראשון חתומין על הראשון ואין על גט שני אלא אחד הלכך שניהם פסולין הכל פותרין אותה בשיטה אחרת שכל העדים חתמו כל אחד שמו ושם אביו בשיטה אחת מתחת ראשון לשני כמו שפירשתי שני עדים עברים ושני עדים יוונים השנויים ראשונה במשנה ואי אפשר ליישבה כלל ומתניתין לא דייקא הכי דא״כ לא משכחת עברי חתום על השני ומתני׳ מיפלג פלגינהו עברי ויוני לזה ועברי ויוני לזה ובגמ׳ נמי פריך ויתכשר האי בעד אחד עברי ועד אחד יווני והאי בעד אחד עברי ועד אחד יווני אלמא כל כמה דלא אמרינן גונדלית חתים הויא חתימה דידהו עברי ויווני על זה ועברי ויווני על זה.
רש״י בד״ה דלמא גונדלית חתם בהני יוונים חיישינן כו׳ שמא יוני הראשון חתם כדרך כו׳ עכ״ל. מכאן משמע להדיא דאיירי שאין מכירין כלל קיום חתימת העדים דאי איירי במכירין חתימת היווני ששמו יוסף והוא בנו של שמעון הידוע אלא שחתימת היווני שמעון בן יוסף וא״כ היאך אפשר לומר שחתם גונדלית דא״כ הרי שמו שמעון ואנן ידעינן ששמו יוסף וליכא למימר לעולם שאין אנו מכירין עיקר שמו של היווני אלא דאפילו הכי מקיימינן חתימתו מתוך שטרות אחרים היוצאים מתחת בעליהם שאכלו השדות בשופי בלא ערעור ושם חתם שמעון בן יוסף ואכתי לא ידעינן אם שמו יוסף בן שמעון או שמעון בן יוסף וחתם גונדלית שנראה דוחק לומר דנחוש לכך שחתם בכל השטרות גונדלית שהרי לעולם אין חותם גונדלית אלא היכא שחתם עברי לפניו ואם כן נראה דוחק לומר דאסתייע מילתא בכל השטרות שחתם עד א׳ עברי וא׳ יווני אע״כ דאיירי שאין אנו מכירין כלל חתימת היוונים אלא דאפ״ה ידעינן שהם יוונים כגון שהכתב הוא בכתיבת אותיות יווני וכמ״ש לעיל בשם הראב״ד ז״ל וא״כ חיישינן שפיר לגונדלית. ולכאורה היה נ״ל לפרש פירוש אחר בענין גונדלית דלעולם אין היווני משנה חתימתו להקדים שמו לשם אביו אלא לעולם חותם ומקדים שם אביו תחלה אלא גונדלית דשמעתין איירי דאפשר דכיון שהיווני ראה שהעברי החתום לפניו התחיל עיקר חתימתו על הגט שהוא חותם עליו חתם היווני ג״כ בדרך זה שהתחיל חתימתו בשם אביו ואח״כ שמו ומ״מ עיקר חתימתו על הגט שמתחיל חתימה שלו בשם אביו וא״כ היווני חתם על הגט השני ואף שהוא שם אביו מ״מ תחילת חתימתו עדיף ליה שיהיה על הגט שרוצה לחתום עליו כמו העברי כנ״ל נכון ואף שאין זה שיטת רש״י ותוספות מ״מ יש ליישב בזה שיטת הרמב״ם ז״ל בפירוש המשניות שכתבתי במשנתינו ובזה יתיישב מה שהקשיתי עליו ודוק היטב:
ואומרים: אכן, הא תני [הרי שנה] זעירי: שניהם כשרים. ושואלים: והתנא דידן [שלנו] שפוסל, מה הוא סבור? ומשיבים: דלמא גונדלית חתים [שמא במהופך חתמו], שהעד היווני הראשון הפך את סדר חתימתו, ובאמת הוא חתום על הגט השני ונמצא תלתא אחד [שלושה חתמו על גט אחד], וחד אחד [ואחד בלבד חתם על גט אחד], ולכן אינו כשר.
The Gemara answers: Ze’eiri in fact teaches that both of them are valid. The Gemara asks: And what is the reasoning of the tanna of our mishna? The Gemara answers: He is concerned that perhaps they signed in reverse, i.e., perhaps one of the witnesses who signed in Greek reversed the word order of his signature, and in actuality he signed the other bill of divorce. Consequently, three witnesses signed one bill of divorce and only one witness signed the other one. Therefore, they are both rendered invalid.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: גשִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בְּדַף הַשֵּׁנִי וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה כָּשֵׁר דחָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף מִן הַצַּד אוֹ מֵאַחֲרָיו בְּגֵט פָּשׁוּט פָּסוּל.

MISHNA: If a scribe left out part of the bill of divorce and wrote it in the second column, i.e., the bill of divorce is written in two columns on one paper, and the signatures of the witnesses are beneath the second column, it is a valid bill of divorce. If the witnesses signed at the top of the column, on the side, or on the back of an ordinary, non-folded bill of divorce, it is invalid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ בדף השני – שאצלו ברוחב המגילה שקורין בלשוננו קולומי״ל.
מן הצד – בגליון של ימין הגט או בגליון השמאלי.
או מאחוריו – בגט פשוט שתקנו עדיו להיות בתוכו.
חתמו עדים בראש הדף – וא״ת אמאי איצטריך למתני סיפא הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה דשניהם פסולין היינו בראש הדף וי״ל דאיצטריך למיפסל גגו של עדים כנגד גגו של כתב למאי דמסקינן בגמ׳ דלא איירי ברמי כי עיברא דמהכא לא שמעינן אלא שרגלי חתימת עדים כנגד גג הכתב אע״פ דהא נמי שמעינן מסיפא איכא למימר דאיצטריך הך דהכא משום דהוה אמינא הך דשניהם פסולין היינו משום דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי נמי אהאי אבל הכא דאין כאן אלא גט א׳ א״כ ודאי קיימא עליה חתימה זו וסיפא דסיפא דראשו של זה בצד סופו של זה איצטריך לאשמעינן דלא פסלי מטעם דכי היכי דלא קיימי אהאי לא קיימי אהאי ולרש״י דגרס מעיקרא סופו של זה בצד סופו של זה לא הוה צריך סיפא דסיפא אלא דכל גווני משמיענו ויש ספרים דלא גרסי לה ובגמ׳ נמי לא מייתי לה.
מתני׳ שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטה כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחוריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה בצד סופו של זה והעדים מלמטה את שהעדים נקראים בסופו כשר. גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית עד א׳ עברי ועד א׳ יוני עד א׳ יוני ועד א׳ עברי כשר כתב סופר ועד כשר איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר איש פלוני בן פלוני ולא כתב עד כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלם כותבין כתב חניכתו וחניכתה כשר פי׳ חלק הגט לשני דפים לרוחב המגילה והשלים הדף הימני ולא הספיק לכתוב בו כל הגט וכתב מקצתו הנשאר בדף השני השמאלי וחתמו העדים מלמטה כשר ולא אמרינן שאין העדים מעידין אלא על מה שכתוב בדף זה שחתמו תחתיו אלא על כל הגט מעידים כתבו העדים בראש הדף ואח״כ כתבו הגט תחת חתימת העדים פסול שדרך העדים לחתום למטה ומעידין על מה שכתוב למעלה וסתם מתניתין ר׳ מאיר הוא דאמר עדי חתימה כרתי. או שחתמו העדים מן הצד של גט או בצד ימין או בצד שמאל או שחתמו מאחריו של גט והיה גט פשוט פסול דמקושר חותמין העדים מאחוריו על הקשרים אבל גט פשוט צריך שיהו עדיו מתוכו:
משנה שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני והעדים מלמטן כשר כתבו העדים בראש הדף מן הצד או מאחריו בגט פשוט פסול הקיף ראשו של זה לצד ראשו של זה והעדים באמצע שניהם פסולין ראשו של זה לצד סופו של זה והעדים באמצע את שהעדים נקרים בסופו כשר אמר הר״ם אמרו בכאן עדים יונים אינו רוצה בו שיהיו מעידי יון אולם הם עידי ישראל כשרין אבל חתמו עדותן בכתב יוני ואתה יודע שכתיבת היונים אינה כמו הכתיבה העברית והערבית אשר יתחילו בכתיבה מן הימין אל השמאל אמנם יכתבו משמאל לימין ולפי זאת הצורה היו הגיטין והעדים אשר ידבר בזאת ההלכה וזאת צורת שני גיטין:
גמ׳ במתני׳ בראש הדף כו׳. נ״ב פי׳ או מן הצד הוא קאמר וכן להדיא ברמב״ם וטור:
תוס׳ בד״ה ודלמא כו׳ אע״ג דלא פקע כו׳ כצ״ל:
בד״ה חתמו עדים כו׳ וי״ל דאיצטריך למיפסל גגו של כו׳ למאי דמסקינן כו׳ עכ״ל ר״ל אבל למאי דבעי למימר ברמי כי עיברא מסתמא חתמו עדים בראש הדף נמי איירי כי האי גוונא ובודאי דתקשה למה לי סיפא וק״ל:
בא״ד וסיפא דסיפא דראשו כו׳ דלא פסלי מטעם דכי היכא דלא כו׳ עכ״ל יש לדקדק כיון דלא ניחא להו דקתני להו בדרך לא זו אף זו כמ״ש לעיל דעבדי צריכותא לעיל מרישא לסיפא ומסיפא לרישא דהשתא דאיצטריך למתני סיפא דסיפא הסיפא ודאי נמי דאיצטריך משום גגו כו׳ כמ״ש לעיל אבל הרישא למאי איצטריך למפסל בראש הדף דהא מסיפא דסיפא שמעינן ליה שפיר ויש ליישב דה״א בסיפא דסיפא מפסיל עדים בראש הכתב כיון דאיכא עוד גט אחר למעלה מהעדים יש לנו לומר טפי דקאי אגט דלמעלה כדרך כל שאר חתימת עדים ולא קאי אגט דלמטה מן העדים אבל ברישא דליכא רק גט אחד סד״א להכשירו אף מן חתימת עדים דלמעלה כיון דלא קאי העדים רק עליו וק״ל:
מתני׳ שייר מקצת הגט וכתבו. עיין סוטה דף יז ע״ב תד״ה כתבה:
ב משנה שייר כותב הגט מקצת הגט ולא כתבו כולו בדף אחד וכתבו בדף השני, כלומר, בטור שני על אותו נייר, והעדים חתומים מלמטה בדף השני — הרי זה גט כשר. אם חתמו עדים בראש הדף או מן הצד, או מאחריו, אם היה זה בגט פשוט — הרי זה פסול.
MISHNA: If a scribe left out part of the bill of divorce and wrote it in the second column, i.e., the bill of divorce is written in two columns on one paper, and the signatures of the witnesses are beneath the second column, it is a valid bill of divorce. If the witnesses signed at the top of the column, on the side, or on the back of an ordinary, non-folded bill of divorce, it is invalid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (ד)הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין הסוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ כָּשֵׁר רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ כָּשֵׁר.

If the scribe placed the top of this bill of divorce next to the top of that bill of divorce so that both are written in the same column but with the text in opposite directions, and the witnesses signed in the middle, between the bills of divorce, both bills of divorce are invalid. If he placed the end of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle between them, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read, i.e., the bill that is written in the same direction as the signatures, is valid. If he placed the top of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle, the bill of divorce at the end of which the witnesses are read, i.e., the upper bill of divorce, is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקיף – חיבר זה אצל זה כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:).
שניהם פסולין – שאין נקרים החתימה לא עם זה ולא עם זה.
סופו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקראין עמו – שגג חתימת העדים כלפיו כדרך החותמין כשר.
ראשו של זה בצד סופו של זה את שהעדים נקרין בסופו – שגג חתימה כלפי סופו ולא שרגלי חתימה כלפי ראשו.
בכך וכך גרש פלני לפלנית וכו׳ בכך וכך גרש פלני לפלנית וכו׳:
עד וישראל ראובן בן יעקב עד עד וישראל ראובן בן אברהם עד:
אם הקיף [הצמיד] ראשו של גט זה בצד ראשו של זה, שהיו שני גיטין כתובים על דף אחד במהופך והעדים חתומים באמצע בין הגיטין — שניהם, שני הגיטין, פסולין. אם היה סופו של זה בצד סופו של זה והעדים באמצע, את (אותו) גט שהעדים נקרין (נקראים) עמו, שחתימתם כתובה באופן שהיא נקראת כהמשך שלו — כשר. היה ראשו של גט זה בצד סופו של זה והעדים חתומים באמצע בין שני הגיטין, את שהעדים נקרין בסופו (כלומר, גט ראשון) — כשר.
If the scribe placed the top of this bill of divorce next to the top of that bill of divorce so that both are written in the same column but with the text in opposite directions, and the witnesses signed in the middle, between the bills of divorce, both bills of divorce are invalid. If he placed the end of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle between them, the bill of divorce with which the witnesses’ signatures are read, i.e., the bill that is written in the same direction as the signatures, is valid. If he placed the top of this bill of divorce next to the end of that bill of divorce, and the witnesses signed in the middle, the bill of divorce at the end of which the witnesses are read, i.e., the upper bill of divorce, is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וגֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָונִית יְוָונִית וְעֵדָיו עברי׳עִבְרִית עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד כָּשֵׁר.

With regard to a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, or in which one witness signed in Hebrew and one witness signed in Greek, or if a bill of divorce has the writing of a scribe, and the scribe identifies his handwriting, and one witness verifies his signature, it is valid as though two witnesses testified to ratify their signatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר. תוספתא, גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות כשר, כך היא הגירסא בספרים שלנו, אבל הרמב״ם ז״ל כתב גט שכתוב בכתב מן הלשונות ועדיו חותמין בכתב אחר כשר והוא שיהיו מכירין לשון הכתב, אחד מן העדים בכתב והעד השני לשון אחרת, כשר. אבל היה מקצת הגט כתוב בלשון הקדש ומקצתו בלשון אחרת פסול, נראה שיש בספרו גירסא אחרת וכך הוא גורס כתוב בחמשה לשונות וחמשה עדים חתומים בו פסול, וכן כתובה בהגהות הראב״ד ז״ל, אלא שהגיה על הרב שלא שמענו פסול אלא בכתוב בשני לשונות וחתומין עליו שני עדים בשתי לשונות אבל חתמו עליו באחד מן הלשונות לא שמענו, ולדידי נמי קשיא לי למה הכשיר עד אחד בלשון אחד ועד השני בלשון אחרת ופסל בשהגט כתוב בשתי לשונות אם דעת הרב ז״ל דברייתא או או קתני אף עדים בשתי לשונות פסול ואם דוקא קתני כתוב בשתי לשונות נמי ליתכשר.
דע שאלו היה בנסח זה תחת הגט האחד ראובן ותחת הגט האחד בן אברהם וכן תחת האחד שמעון ותחת האחד בן אברהם היו שניהם יחד כשרים לפי שנאמר שתחת הגט השני גם כן שני עדים עברים והם בן אברהם ובן יעקב לפי מה שציירנו הנה אין ספק שהשני עברים על הגט הראשון העידו ולא אפשר שיכתבו כמו שציירנו ואפי׳ העידו על הראשון ויהיה הגט האחד בטל בשני עדים והשני בלתי עד הנה לזה אמרנו שהראשון כשר והוא שהעדים נקראים עמו ושזאת הצורה בעצמה יתבאר עד אחד עברי ועד אחד יוני לפי שאנחנו נאמר גם כן אולי העברי ראשון והיוני אשר אחריו אמנם כוננו השלשה עדים על הגט הראשון וישאר עד אחד לבד גט השני ואפשר שנאמר גם כן שהשני יונים עד אחד מהעברים אמנם חתמו על השני וישאר על הראשון בעד אחד ולזה שניהם פסולים ואשר התחייב זה לפי שאנחנו נאמר אולי השני ישאר בעד אחד עם השנים עברים עד אשר חתימתם במה שביניהם והם יחד על גט ראשון חתמו כמו שהתבאר מן הצורה או נאמר גם כן שהעברי השני עם השני יונים חתמו אשר חתימותיהם אפשר בהם שהוא על הגט השני ולא יצטרך זאת הצורה שייר מקצת הגט וכו׳ זה כלו מבואר לא יצטרך באור:
אמר המאירי שייר מקצת הגט שלא השלימו באותו הדף והשלימו בדף שני לרחב המגלה כשר ושאלו בגמרא וליחוש דילמא תרתי גיטי הוו ואיתרמי ליה זמן דקמא ועדים דבתרא וגזייה לעדים דקמא ולזמן דבתרא ומיגרשא בגיטא דלאו דידה ואע״ג דבעלמא לא חיישינן לכתב הסופר שלא לשמה הכא שאני דרגלים לדבר ואם תאמר ביש ריוח מלמטה בדף ראשון אכתי ניחוש דילמא זמן דבתרא גייז ואם תאמר שאף זו ביש ריוח למעלה והדבר ניכר שלא נחתך בהן כלום אכתי ניחוש דילמא אימלוכי אימליך ופירשו בו חכמי הדורות שמתחלה אמר לסופר כתוב גט לאשתי וכתב מקצתו ונמלך ומנעו שלא להשלים והרי נתבטל שליחותו וכשחזר ואמר לו השלימהו לא נעשה שליח אלא לחצי גט ואע״פ שחששא רחוקה היא בזו רגלים לדבר שכך היה שכל שנכתב כסדר במעמד אחד אינו בשני דפין בשמלה אחרונה של דף ראשון נקשרת הרבה עם מלה ראשונה של דף שני כגון הרי את בסוף זו ומותרת בתחלת זו ואין הדבר מצוי לסופר להשהות ולהפסיק בין שתי תבות כאלו ואם תאמר שכך נזדמן לכל האי לא חיישינן ויש מפרשין אימלוכי אימליך שאדם צוה לכתבו ונתחרט ובא אחר וצוה להשלימו וכלם מפני שרגלים לדבר ומכל מקום חזרו ופירשוה דידיע במתחתא דמגלתא כלומר שבמדת המגלה ניכר שלא נכתבה כגון שהוא מעליון הקלף ושלכך נתכוון הסופר מתחלתו שישלימהו בדף שני ואם לא כן חוששין לו אף בעידי מסירה שהרי הגט ספק פסול:
כתוב בו עדים בראש הדף ר״ל שהגט בא תחת חתימת העדים או שהיו חתומים מן הצד בגליוני הגט או מאחורי בגט פשוט פסול וגדולי המחברים כתבו בו שאינו גט ומכל מקום הם כתבו שאם נמסר לה בעדים כשר ויש לפקפק ליקרא מזוייף מתוכו אלא שכבר ביארנו שכל שפיסולו נכר אין פוסלין אותו מצד מזוייף מתוכו שהרי לא יבאו לסמוך עליו ואע״פ שמצינו לרב שהיה חותם מן הצד כבר פירשוה דוקא בדיסקי ר״ל בשהיה מזמין אנשים לבא לפניו לדין ואין הקפידה בכך:
גט שכתבו עברית ועדיו חתומים בכתב יוונית, או כתבו יוונית ועדיו עברית, או עד אחד חתום בכתב עברי ועד אחד יווני, או היה כתב סופר שמזהים על פי כתב ידו ועוד חתימת עד הרי זה כשר.
With regard to a bill of divorce that was written in Hebrew and its witnesses signed in Greek, or that was written in Greek and its witnesses signed in Hebrew, or in which one witness signed in Hebrew and one witness signed in Greek, or if a bill of divorce has the writing of a scribe, and the scribe identifies his handwriting, and one witness verifies his signature, it is valid as though two witnesses testified to ratify their signatures.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זאִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי עֵד כָּשֵׁר אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי וְלֹא כָּתַב עֵד כָּשֵׁר וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין חכָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ כָּשֵׁר.:

As for the wording of the signature, if a witness signed: So-and-so, witness, without mentioning his father’s name, it is valid. Similarly, if he did not write his name and instead wrote: Son of so-and-so, witness, it is valid. If he wrote: So-and-so, son of so-and-so, but did not write the word witness, it is valid. And this is what the scrupulous people of Jerusalem would do, i.e., they would sign without the word witness. As for the names of the husband and wife, if the scribe wrote his surname [ḥanikhato] or nickname and her surname or nickname, it is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכך היו נקיי הדעת – נוהגין שלשונן קצרה לא היו חותמין עד אלא פלוני בן פלוני.
חניכתו – שם לווי של משפחה כולה.
1וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין – שלא היו כותבין אלא איש פלוני בן פלוני ור״ח וכן ר״ת גרסי חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים כותבין פירוש שלא היו כותבין אלא חניכתם וחניכת אבות דבגמרא לא איירי בחניכת האיש כדהכא אלא חניכה שהמשפחה נקראת על שמה.
1. תוס׳ ד״ה ״וכך היו נקיי״ מופיע בדפוס וילנא בדף פ״ח.
הקיף ראשו של זה בצד ראשו של זה ואחורי גט זה כלפי אחורי גט זה והחתומים באמצע ואין נקראין עם אחד מהם שהרי על כל פנים גג כתב החתום כנגד גג כתב הגט האחד ורגליו כנגד רגלי כתב הגט האחר כגון זו:
הרי את מותרת:
ראובן בן יעקב:
הרי את מותרת:
ואנו פוסלין אף העליון שגגו של חתום כנגד כתבו הואיל וגג לגג הוא אבל אם כתב שני גיטין זה תחת זה וחתמו באמצע שזהו תחת הראשון אותו שהעדים נקראין בסופו שזהו הראשון כשר והשני פסול אלא אם כן בעידי מסירה ואם העדים תחת התחתון הרי התחתון כשר ופירשו בגמרא גם כן שאם כתב שני גיטין ברחב המגלה והעדים באמצעם כעין עיבורא דדשא שניהם פסולים:
משנה גט שכתבו עברית ועידיו יונים יונית ועדיו עברים עד אחד עברי ועד אחד יוני עד אחד עברי כשר כתב הסופר ועד כשר איש פלני עד כשר בן איש פלני עד כשר איש פלני בן איש פלני ולא כתב עד כשר כתב חניכתו וחניכתה כשר כך היו בקיאי הדעת שבירושלים כותבין מבואר לר״ם:
אמר המאירי גט שכתבו עברית ועידיו יונית או יונית ועידיו עברית או עד אחד יוני ועד אחד עברי כשר ור״ל ישראל החתום בכתב יוני או דרך יוני כמו שביארנו למעלה ומכל מקום צריך שיהו העדים מכירים לשון כתב הגט וכתבו גדולי המחברים שאם מכל מקום כתב מקצת הגט בלשון אחד ומקצתו בלשון אחר פסול אבל גדולי המפרשים חוככים לומר שאם היו העדים חתומים בכתב אחד החתימה מצרפן וממה שמצאו בתוספתא גט שכתבו בחמשה לשונות וחתמו עליו בחמשה לשונות פסול ומשמע שאם חתמו בלשון אחד חתימה מצרפן:
כתב סופר ועד כשר ופירשו בגמ׳ חתם סופר ובא ללמד שאין חוששין שמא לא צוה הבעל לסופר לחתום אלא לשנים אחרים והם החתימוהו שלא לביישו כמו שהתבאר בקורדיקוס אבל כתב סופר ועד אינו כלום:
ובגמרא הזכירו בשטר שהיו חתומים בה שני עדים ולא מצאו לקיים אלא האחד אלא שכתב טופס השטר היה ניכר שהוא של סופר פלני ואעפ״כ לא הכשירו שאין הכתב כלום אלא החתימה:
איש פלני עד או בן איש פלני עד או פלני בן פלני ולא כתב עד כשר כמו שביארנו וכך היו נקיי הדעת שבירושלים חותמים ר״ל פלני בן פלני ולא היו מזכירין עד:
כתב חניכתו וחניכתה ר״ל בגט שצריך להזכיר שמו ושם אביו כדי לברר הענין ואם כתב שמו וכנוי משפחתו דיו כענין כנויין הרגילים בספרד פלני אבן כך או אבן כך שאינה על שם ראש משפחה אלא כנוי כללי לכל המשפחה ונחלקו בגמרא חד אמר עד עשרה דורות כלומר אע״פ שעברו עד עשרה דורות שלא נקראו באותו השם אלא אם כן עברו עשרה וחד אמר שלשה כלומר שכל שעברת שלושה דורות שלא נקראו באותו כנוי אינו כלום וכן הלכה ויש מפרשים חניכתו וחניכתה כגון שמתיחסים לראש משפחה ומחברים אותו ראש משפחה לעולם על שמם ומניחים שם האב כגון שיאמר אבן ראובן אבן עזרא ואמר עד עשרה דורות כלומר אע״פ שעברו עד עשרה דורות מאותו ראש המשפחה וחד אמר שמשיעברו שלשה אינו כלום אלא אם כן חזר לכנוי כללי על כל המשפחה שכל שהוא כנוי כללי דיו בכך אפי׳ לאלף דור וזה עקר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרכים שביארנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ובאופני חתימת העדים, אם היה חתום ״איש פלוני עד״ ולא כתב את שם אביו — הרי זה כשר. וכן אם לא כתב שמו הפרטי אלא ״בן איש פלוני עד״ בלבד — כשר. או כתב ״איש פלוני בן איש פלוני״ ולא כתב ״עד״כשר. וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין, שלא היו חותמים ״עד״. ועוד בענין שמות בגט, כתב חניכתו (שם משפחתו או כינויו) של הבעל וחניכתה (שם משפחתה או כינויה) של האשה המתגרשת — כשר.
As for the wording of the signature, if a witness signed: So-and-so, witness, without mentioning his father’s name, it is valid. Similarly, if he did not write his name and instead wrote: Son of so-and-so, witness, it is valid. If he wrote: So-and-so, son of so-and-so, but did not write the word witness, it is valid. And this is what the scrupulous people of Jerusalem would do, i.e., they would sign without the word witness. As for the names of the husband and wife, if the scribe wrote his surname [ḥanikhato] or nickname and her surname or nickname, it is valid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גמ׳גְּמָרָא: וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הֲווֹ וְאִיתְרְמִי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא וְעֵדִים דְּבָתְרָא וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבָתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא.

GEMARA: With regard to a bill of divorce that is written in two columns, let us be concerned that perhaps these were two adjacent bills of divorce, the second one higher up on the page than the first, and the date written at the top of the first bill of divorce and the signatures of the witnesses written at the bottom of the latter bill of divorce happened to be written next to each other, and someone cut out the date of the latter bill of divorce and the signatures of the witnesses of the first so that it appears to be a single bill of divorce written in two columns.
רי״ףרש״יתוספותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ וניחוש דלמא תרי גיטי הוו – אשייר מקצת הגט וכתבו בדף השני קאי דלמא תרי גיטין הוו שלמים והשמאלי נכתב בגובהה של מגילה יותר מן הימיני עד דיתרמו עדים דידיה כלומר גמרו של שני כנגד התחלתו של ראשון.
זמן דקמא – היינו התחלתו ועדים דבתרא היינו סופו כלומר שיטות אחרונות שהעדים חתומין תחתיהן.
וגזייה לזמן דבתרא ועדים דקמא – חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו וחתך ראשו של שני והשווהו לתחלתו של ראשון וכוון חתיכת סופו של ראשון תיבה אצל תיבה של שיור השני ומגרשה בשני חצאי גיטין והעדים לא על שלו חתמו.
וניחוש דלמא תרי גיטי הוו – ולעיל נמי חיישינן לגונדלית ופסיל אע״ג דלעיל תלינן להכשיר דפריך וליתכשר האי כו׳ התם משום דאיכא רגלים לדבר שחתם שם אביו תחת הגט השני אם כן עליו נמי חתם.
גמרא וניחוש דלמא תרי גיטי הוי כו׳ וכתב מהרש״א ז״ל דהוי מצי לאקשויי נמי דלמא מעיקרא גט א׳ הוי בצד שמאלי וחתך אח״כ השמאלי עד העדים וכתב גט אחר בצד הימני ובענין זה הקשה מהרש״א ז״ל על פרש״י ז״ל בד״ה ודלמא זמן דבתרא שמפרש ע״י נמלך ומי הכריחו לפרש כן כו׳ ע״ש בל׳ מהרש״א ז״ל ולענ״ד לא קשה מידי דודאי אין לנו לחוש שבשעה שחתמו העדים לא היה שם אלא גט בצד שמאלי וצד הימני היה חלק דא״כ היאך חתמו העדים על גט כזה שיכול להזדייף ולכתוב כמה תנאים וענינים אחרים על גליון גדול שבצד הימני לכך הוצרך לומר דניחוש דלמא תרי גיטי הוו ורש״י ז״ל נמי הוצרך לפרש ע״י נמלך וא״כ העדים חתמו כהוגן כן נ״ל וק״ל:
תוספות בד״ה וניחוש כו׳ ולעיל חיישינן כו׳ אע״ג דלעיל תלינן להכשיר כו׳. ולפמ״ש לעיל אתי שפיר טפי דלעולם יש לנו לתלות שהעדים חתמו בענין היותר מועיל משא״כ הכא דאין החשש כלל על העדים אלא שאח״כ נעשה איזה זיוף מקשה שפיר דיש לחוש כן נ״ל ברור:
ג גמרא על האמור במשנה בדבר גט הכתוב בשני דפים, שהוא כשר, שואלים: וליחוש [ונחשוש] דלמא הני תרי גיטי הוו [שמא שני גיטין היו אלה בתחילתם] זה בצד זה, השני גבוה מן הראשון, ואיתרמי ליה [והזדמן לו] שמקומו של הזמן דקמא [של הגט הראשון] שהוא בתחילת הגט, ועדים דבתרא [של הגט האחרון] שהוא בסוף הגט, נמצאים זה בצד זה, וגזייה לזמן דבתרא [וחתך את הזמן של הגט האחרון] ועדים דקמא [של הגט הראשון] עד ששני חלקי הגיטין נראים כגט אחד המתפרס על שתי עמודות!
GEMARA: With regard to a bill of divorce that is written in two columns, let us be concerned that perhaps these were two adjacent bills of divorce, the second one higher up on the page than the first, and the date written at the top of the first bill of divorce and the signatures of the witnesses written at the bottom of the latter bill of divorce happened to be written next to each other, and someone cut out the date of the latter bill of divorce and the signatures of the witnesses of the first so that it appears to be a single bill of divorce written in two columns.
רי״ףרש״יתוספותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה וְדִלְמָא זְמַן דְּבָתְרָא מִיגָּז גַּזְיֵיהּ כדא״רכִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא א״ראָמַר רַב כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה

Rav Abba says that Rav says: It is a case where there is space on the paper below the first bill of divorce, so it is clear that nothing was cut out. The Gemara asks: And perhaps he cut out the date of the latter bill of divorce, making it look like a continuation of the first one, which was actually never finished? The Gemara answers: Just as Rabbi Abba says that Rav says that it is a case where there is space below the first bill of divorce,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשיש ריוח מלמטה – גליון תחת הראשון דודאי לא נחתך ממנו כלום דלא נכתב בו יותר.
ודלמא זמן דבתרא מיגז גזייה – שמא הגט שלו נמלך מלגמרו ולמעלה הימנו בצדו היה גט אחר כתוב וחתום וכשחזר ונמלך לגרשה חתך עליונו של שני וכוון תיבה אצל תיבה לגמור גט שלו.
בפרש״י בד״ה ודלמא זמן דבתרא כו׳ שמא הגט שלו נמלך מלגמרו כו׳ וכשחזר נמלך לגרשה כו׳ עכ״ל קשה לפירושו מי הכריחו לפרש כן על ידי נמלך הא איכא לפרושי בפשיטות דיחתוך גט הכתוב למעלה בקלף בצד שמאלי עד העדים ויכוין לכתוב בצד הימני גט אחר כרצונו ומיהו לתלמודא דפריך מעיקרא וליחוש דלמא תרי גיטי הוה כו׳ ולא פריך בפשיטות דגט א׳ הוה אלא דחתך עליונו של גט העומד בצד שמאלי וכתב לכוין מצד ימיני גט אחר דטפי יש לנו לחוש שהיה גם לצד הימין כבר גט ממה שניחוש שזייף לכתוב גט אחר אבל לפירושו הכא בנמלך דלא היה ג״כ גט מעולם ה״ל לפרושי טפי בפשיטות כמ״ש ויש ליישב ודו״ק:
אמר רב אבא אמר רב: מדובר כשיש ריוח מלמטה וברור שלא גזר את סוף הגט הראשון. ושואלים: ודלמא [ושמא] את הזמן, חלקו העליון דבתרא מיגז גזייה [של הגט האחרון, גזז אותו] ונמצא החלק האחרון כהמשך של חלק מן הגט הראשון שעדיין לא סיים לכותבו! ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] ר׳ אבא אמר רב: כשיש ריוח מלמטה,
Rav Abba says that Rav says: It is a case where there is space on the paper below the first bill of divorce, so it is clear that nothing was cut out. The Gemara asks: And perhaps he cut out the date of the latter bill of divorce, making it look like a continuation of the first one, which was actually never finished? The Gemara answers: Just as Rabbi Abba says that Rav says that it is a case where there is space below the first bill of divorce,
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין פז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין פז:, עין משפט נר מצוה גיטין פז:, רי"ף גיטין פז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין פז:, תוספות גיטין פז:, פסקי רי"ד גיטין פז:, רמב"ן גיטין פז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין פז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין פז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין פז:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין פז:, פני יהושע גיטין פז:, גליון הש"ס לרע"א גיטין פז:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין פז:

Gittin 87b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 87b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 87b, Rif by Bavli Gittin 87b, Rashi Gittin 87b, Tosafot Gittin 87b, Piskei Rid Gittin 87b, Ramban Gittin 87b, Rashba Gittin 87b, Meiri Gittin 87b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 87b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 87b, Penei Yehoshua Gittin 87b, Gilyon HaShas Gittin 87b, Steinsaltz Commentary Gittin 87b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144