כפסולי המוקדשין – כאילו נפל בו מום.
(1) 
כִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין וְיִפָּסֵל.
כִּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין וְיִפָּסֵל.like disqualified consecrated animals, and it should be disqualified from being sacrificed, as though it had developed a blemish.
כפסולי המוקדשין בעלי מומים ויפסל?
like disqualified consecrated animals, and it should be disqualified from being sacrificed, as though it had developed a blemish.
הכל
(2) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ד:כ״ג} וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְגוֹ׳ מַקִּישׁ בְּכוֹר לְמַעֲשֵׂר מָה מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ אאַף בְּכוֹר אֵינוֹ נִפְסָל מִשָּׁנָה לַחֲבֶירְתָּהּ.
Therefore, the verse states: “And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to place His name there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborns of your herds, and of your flocks” (Deuteronomy 14:23). The verse juxtaposes a firstborn animal to the tithe of grain to indicate that just as the tithe is not disqualified by being kept over from one year to the next (see Deuteronomy 14:28), so too a firstborn animal is not disqualified by being kept over from one year to the next. If so, one already derives from this verse that an offering is not disqualified even if it is brought late.
Therefore, the verse states: “And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to place His name there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborns of your herds, and of your flocks” (Deuteronomy 14:23). The verse juxtaposes a firstborn animal to the tithe of grain to indicate that just as the tithe is not disqualified by being kept over from one year to the next (see Deuteronomy 14:28), so too a firstborn animal is not disqualified by being kept over from one year to the next. If so, one already derives from this verse that an offering is not disqualified even if it is brought late.
מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה – שהרי בשלישי מזמן ביעור לבער כל המעשרות מן הבית ולהתוודות כדכתיב מקצה שלש שנים תוציא (דברים יד).
תלמוד לומר ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך... מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך״ (דברים יד, כג), מקיש בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל משנה לחבירתה, אף בכור אינו נפסל משנה לחבירתה!
Therefore, the verse states: “And you shall eat before the Lord your God, in the place which He shall choose to place His name there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborns of your herds, and of your flocks” (Deuteronomy 14:23). The verse juxtaposes a firstborn animal to the tithe of grain to indicate that just as the tithe is not disqualified by being kept over from one year to the next (see Deuteronomy 14:28), so too a firstborn animal is not disqualified by being kept over from one year to the next. If so, one already derives from this verse that an offering is not disqualified even if it is brought late.
הכל
(3) אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי בְּכוֹר דְּלָאו בַּר הַרְצָאָה הוּא אֲבָל קָדָשִׁים דִּבְנֵי הַרְצָאָה נִינְהוּ אֵימָא לָא לִירַצּוֹ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara responds: Nevertheless, the verse cited by ben Azzai was necessary, as without it, it might enter your mind to say that this matter applies only to a firstborn, which is not for acceptance, i.e., it does not serve to atone for any sin and is merely a gift for the priest, but with regard to other sacrificial animals that are for acceptance, say that they shall not effect acceptance when brought late. Therefore, the verse teaches us that even these others are not disqualified when brought late.
The Gemara responds: Nevertheless, the verse cited by ben Azzai was necessary, as without it, it might enter your mind to say that this matter applies only to a firstborn, which is not for acceptance, i.e., it does not serve to atone for any sin and is merely a gift for the priest, but with regard to other sacrificial animals that are for acceptance, say that they shall not effect acceptance when brought late. Therefore, the verse teaches us that even these others are not disqualified when brought late.
דלאו בר הרצאה הוא – אינו בא לכפר אבל קדשים כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביאין לדורון ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ואימא הואיל ואיחרו פסול בעבודה הוא ולא לירצו קא משמע לן.
ומשיבים: עדיין איצטריך [הוצרך] גם כתוב זה, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הני מילי [דברים אלה] אמורים לגבי בכור, דלאו בר הרצאה [שלא בן ריצוי] הוא, שהרי אינו בא לכפר, אבל קדשים אחרים שבני הרצאה נינהו [הם] אימא [אמור] שלא לירצו [ירצו], קא משמע לן [משמיע לנו] שלא.
The Gemara responds: Nevertheless, the verse cited by ben Azzai was necessary, as without it, it might enter your mind to say that this matter applies only to a firstborn, which is not for acceptance, i.e., it does not serve to atone for any sin and is merely a gift for the priest, but with regard to other sacrificial animals that are for acceptance, say that they shall not effect acceptance when brought late. Therefore, the verse teaches us that even these others are not disqualified when brought late.
הכל
(4) וְאַכַּתִּי מֵהָתָם נָפְקָא {דברים כ״ג:כ״ב} וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְלֹא בְּקׇרְבָּנְךָ חֵטְא.
The Gemara asks further: But still, isn’t this halakha derived from a baraita elsewhere: The verse states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay paying it; for the Lord your God will require it from you; and it will be sin in you” (Deuteronomy 23:22), indicating that there is sin in you, but there is no sin in your offering, and therefore it is not disqualified due to the delay?
The Gemara asks further: But still, isn’t this halakha derived from a baraita elsewhere: The verse states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay paying it; for the Lord your God will require it from you; and it will be sin in you” (Deuteronomy 23:22), indicating that there is sin in you, but there is no sin in your offering, and therefore it is not disqualified due to the delay?
ומקשים עוד: ואכתי מהתם נפקא [ועדיין משם יוצאת הלכה זו]? הלוא נאמר: ״כי תדור נדר לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה׳ אלקיך מעמך והיה בך חטא״ (דברים כג, כב), לומר: בך חטא ולא בקרבנך חטא!
The Gemara asks further: But still, isn’t this halakha derived from a baraita elsewhere: The verse states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay paying it; for the Lord your God will require it from you; and it will be sin in you” (Deuteronomy 23:22), indicating that there is sin in you, but there is no sin in your offering, and therefore it is not disqualified due to the delay?
הכל
(5) וּבֶן עַזַּאי הָהוּא מִבְּעֵי לֵיהּ וְהָיָה בְךָ חֵטְא וְלֹא בְּאִשְׁתְּךָ חֵטְא סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן אֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֵתָה אא״כ אֶלָּא אִם כֵּן מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ מָמוֹן וְאֵין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ב:כ״ז} אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ בְּהַאי עָוֹן דְּבַל תְּאַחֵר נָמֵי מֵתָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara responds: Ben Azzai requires that verse to teach a different halakha: The phrase “and it will be sin in you” indicates that there will be sin in you, but there will not be sin in your wife. It might enter your mind to say: Since Rabbi Elazar said, and some say that it was Rabbi Yoḥanan who said: A man’s wife does not die unless his creditors ask him for money that he owes and he does not have it, as it is stated: “If you do not have with what to pay, why should he take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27); therefore, one’s wife also dies for this transgression of the prohibition: You shall not delay, since one has failed to fulfill his commitment. Consequently, the verse teaches us that the sin is imputed to him alone.
The Gemara responds: Ben Azzai requires that verse to teach a different halakha: The phrase “and it will be sin in you” indicates that there will be sin in you, but there will not be sin in your wife. It might enter your mind to say: Since Rabbi Elazar said, and some say that it was Rabbi Yoḥanan who said: A man’s wife does not die unless his creditors ask him for money that he owes and he does not have it, as it is stated: “If you do not have with what to pay, why should he take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27); therefore, one’s wife also dies for this transgression of the prohibition: You shall not delay, since one has failed to fulfill his commitment. Consequently, the verse teaches us that the sin is imputed to him alone.
אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו – פי׳ בקונטרס ממון שגזל ונראה דמיירי בנדר כדאמר בפ׳ שני דשבת (שבת לב:) דבעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר למה יקח משכבך מתחתיך והא דדריש הכא בך חטא ולא באשתך חטא מיירי במשלם אחר כן אלא שעבר על בל תאחר.
ומסבירים: ובן עזאי, ההוא מבעי ליה [אותו כתוב נצרך לו] ללימוד אחר: ״והיה בך חטא״ להדגיש: ולא באשתך חטא. שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר], הואיל ואמר ר׳ אלעזר ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יוחנן: אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון שנדר ואין לו, שנאמר: ״אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך״ (משלי כב, כו), אם כן בהאי עון [בעון זה] של ״בל תאחר״ נמי [גם כן] מתה, קא משמע לן [משמיע לנו] שעל חטא זה אין אשתו נענשת.
The Gemara responds: Ben Azzai requires that verse to teach a different halakha: The phrase “and it will be sin in you” indicates that there will be sin in you, but there will not be sin in your wife. It might enter your mind to say: Since Rabbi Elazar said, and some say that it was Rabbi Yoḥanan who said: A man’s wife does not die unless his creditors ask him for money that he owes and he does not have it, as it is stated: “If you do not have with what to pay, why should he take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27); therefore, one’s wife also dies for this transgression of the prohibition: You shall not delay, since one has failed to fulfill his commitment. Consequently, the verse teaches us that the sin is imputed to him alone.
הכל
(6) אֲחֵרִים אוֹמְרִים בְּמַחְשָׁבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בִּשְׁלִישִׁי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לֹא יֵחָשֵׁב מַאי עָבֵיד לֵיהּ.
§ The baraita stated that Aḥerim say: The phrase “neither shall it be credited” indicates that the offering is disqualified by improper intention, and it is not disqualified by consumption beyond its designated time on the third day. The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, who derives this halakha from a different source, what does he do with the phrase “neither shall it be credited”?
§ The baraita stated that Aḥerim say: The phrase “neither shall it be credited” indicates that the offering is disqualified by improper intention, and it is not disqualified by consumption beyond its designated time on the third day. The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, who derives this halakha from a different source, what does he do with the phrase “neither shall it be credited”?
א בברייתא בעמוד הקודם נאמר, אחרים אומרים: מן המלים ״לא יחשב״ למדים כי במחשבה הוא נפסל הקרבן בפסוק זה, ואינו נפסל ביום השלישי. ושואלים: ור׳ אליעזר, שמוכיח דבר זה באופן אחר, הביטוי ״לא יחשב״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]?
§ The baraita stated that Aḥerim say: The phrase “neither shall it be credited” indicates that the offering is disqualified by improper intention, and it is not disqualified by consumption beyond its designated time on the third day. The Gemara asks: And Rabbi Eliezer, who derives this halakha from a different source, what does he do with the phrase “neither shall it be credited”?
הכל
(7) מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יַנַּאי דְּאָמַר רַבִּי יַנַּאי מִנַּיִן לְמַחְשָׁבוֹת שֶׁמּוֹצִיאוֹת זוֹ מִזּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יֵחָשֵׁב לֹא יְעָרֵב בּוֹ מַחְשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת.
The Gemara responds: He requires it for that which Rabbi Yannai says, as Rabbi Yannai says: From where is it derived with regard to intentions that they displace one another, i.e., that an additional improper intention prevents the offering from being rendered piggul? As it is stated: “Neither shall it be credited [yeḥashev],” indicating that an offering is rendered piggul only if the priest does not mix other improper intentions [maḥashavot] with intent of piggul.
The Gemara responds: He requires it for that which Rabbi Yannai says, as Rabbi Yannai says: From where is it derived with regard to intentions that they displace one another, i.e., that an additional improper intention prevents the offering from being rendered piggul? As it is stated: “Neither shall it be credited [yeḥashev],” indicating that an offering is rendered piggul only if the priest does not mix other improper intentions [maḥashavot] with intent of piggul.
ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך לו הדבר] לכ מו שאמר ר׳ ינאי, שאמר ר׳ ינאי: מנין למחשבות שמוציאות זו מזו, ואם חשב גם מחשבת פסול, כגון חוץ למקומו, אין הקרבן נעשה פיגול? שנאמר: ״לא יחשב״, לא יערב בו מחשבות אחרות.
The Gemara responds: He requires it for that which Rabbi Yannai says, as Rabbi Yannai says: From where is it derived with regard to intentions that they displace one another, i.e., that an additional improper intention prevents the offering from being rendered piggul? As it is stated: “Neither shall it be credited [yeḥashev],” indicating that an offering is rendered piggul only if the priest does not mix other improper intentions [maḥashavot] with intent of piggul.
הכל
(8) וְרַב מָרִי מַתְנֵי אָמַר רַבִּי יַנַּאי מִנַּיִן לִמְחַשֵּׁב בְּקָדָשִׁים שֶׁהוּא לוֹקֶה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י״ח} לֹא יֵחָשֵׁב.
And Rav Mari teaches that Rabbi Yannai says: From where is it derived that one who has improper intentions with regard to sacrificial animals is flogged like one who transgressed a prohibition? The verse states: “Neither shall it be credited [lo yeḥashev],” i.e., one reads the verse as if it states: One shall not have improper intention [lo y’ḥashev].
And Rav Mari teaches that Rabbi Yannai says: From where is it derived that one who has improper intentions with regard to sacrificial animals is flogged like one who transgressed a prohibition? The verse states: “Neither shall it be credited [lo yeḥashev],” i.e., one reads the verse as if it states: One shall not have improper intention [lo y’ḥashev].
ורב מרי מתני [היה שונה] כך, אמר ר׳ ינאי: מנין למחשב בקדשים מחשבה שאינה ראויה שהוא לוקה כדין העובר על מצות לא תעשה? תלמוד לומר ״לא יחשב״.
And Rav Mari teaches that Rabbi Yannai says: From where is it derived that one who has improper intentions with regard to sacrificial animals is flogged like one who transgressed a prohibition? The verse states: “Neither shall it be credited [lo yeḥashev],” i.e., one reads the verse as if it states: One shall not have improper intention [lo y’ḥashev].
הכל
(9) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב מָרִי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה הוּא וְכׇל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה לוֹקִין עָלָיו.:
Rav Ashi said to Rav Mari: But it is a prohibition that does not involve an action, and the principle is that for transgressing any prohibition that does not involve an action one is not flogged. Rav Mari said to him: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: For transgressing a prohibition that does not involve an action one is flogged.
Rav Ashi said to Rav Mari: But it is a prohibition that does not involve an action, and the principle is that for transgressing any prohibition that does not involve an action one is not flogged. Rav Mari said to him: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: For transgressing a prohibition that does not involve an action one is flogged.
רבי יהודה היא – במס׳ שבועות (דף ג:) והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דטעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה המותיר ואע״ג דאין בו מעשה.
אמר ליה [לו] רב אשי לרב מרי: הלוא מחשבת פיגול לאו שאין בו מעשה הוא, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו! אמר ליה [לו]: שיטת ר׳ יהודה היא, שאמר: לאו שאין בו מעשה גם כן לוקין עליו.
Rav Ashi said to Rav Mari: But it is a prohibition that does not involve an action, and the principle is that for transgressing any prohibition that does not involve an action one is not flogged. Rav Mari said to him: It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: For transgressing a prohibition that does not involve an action one is flogged.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : זֶה הַכְּלָל בכׇּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר כְּזַיִת חוּץ לִמְקוֹמוֹ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנּוֹ פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת גוּבִלְבַד שֶׁיַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
MISHNA: This is the principle: With regard to anyone who slaughters the animal, or who collects the blood, or who conveys the blood, or who sprinkles the blood, with intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, e.g., the meat of the offering, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, if his intent was to partake of or to burn the measure of an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it, provided that the permitting factor, the blood, is sacrificed in accordance with its mitzva.
MISHNA: This is the principle: With regard to anyone who slaughters the animal, or who collects the blood, or who conveys the blood, or who sprinkles the blood, with intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, e.g., the meat of the offering, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, if his intent was to partake of or to burn the measure of an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it, provided that the permitting factor, the blood, is sacrificed in accordance with its mitzva.
מתני׳ זה הכלל כל השוחט ומקבל כו׳ – או זו או זו.
לאכול דבר שדרכו לאכול – בשר.
או להקטיר דבר שדרכו להקטיר – אימורין כדילפינן לעיל דשתי אכילות מפגלות ובלבד דליחשיב עלייהו להאכילו למחר לראוי להן אימורין למזבח בשר לאדם.
ובלבד שיקריב המתיר כמצותו – הדם הוא המתיר כמצותו שלא יהיה בו פסול אחר אם יש בו פסול מחשבה אחרת יצא מידי פיגול כדילפינן לעיל דמחשבות מוציאות זו מזו.
ב משנה זה הכלל: כל השוחט, וכן המקבל, והמהלך, והזורק על מנת לאכול דבר שדרכו לאכול (בשר הקרבן, הנאכל לבעלים או לכהנים), ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר על גבי המזבח, כגון האימורים, בשיעור כזית, אם על מנת לעשות זאת חוץ למקומו — הרי זה פסול ואין בו כרת, אם לעשות זאת חוץ לזמנו — פגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקריב את המתיר של הקרבן כלומר, את הדם, כמצותו.
MISHNA: This is the principle: With regard to anyone who slaughters the animal, or who collects the blood, or who conveys the blood, or who sprinkles the blood, with intent to partake of an item whose typical manner is such that one partakes of it, e.g., the meat of the offering, or to burn an item whose typical manner is such that one burns it on the altar, if his intent was to partake of or to burn the measure of an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified, but there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to do so beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it, provided that the permitting factor, the blood, is sacrificed in accordance with its mitzva.
הכל
(11) כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ זֶהוּ שֶׁמַּקְרִיב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
How is the permitting factor sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal in silence with no specific intent, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time; or if one slaughtered it with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood in silence; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, that is the case where one sacrifices the permitting factor in accordance with its mitzva.
How is the permitting factor sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal in silence with no specific intent, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time; or if one slaughtered it with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood in silence; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, that is the case where one sacrifices the permitting factor in accordance with its mitzva.
כיצד נחשב שקרב המתיר כמצותו? שחט בשתיקה (בסתם) קבל את הדם והלך וזרק במחשבה חוץ לזמנו, או ששחט במחשבה חוץ לזמנו וקבל והלך וזרק בשתיקה, או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו — זהו שמקריב את המתיר כמצותו, שהרי חוץ מן המחשבה של חוץ לזמנו נעשתה עבודת המתיר בכשרות.
How is the permitting factor sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal in silence with no specific intent, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time; or if one slaughtered it with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood in silence; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn or partake of the offering beyond its designated time, that is the case where one sacrifices the permitting factor in accordance with its mitzva.
הכל
(12) כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ (וְלִזְמַנּוֹ).
How is the permitting factor not sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it outside its designated area, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area, these are cases in which the permitting factor is not sacrificed in accordance with the mitzva.
How is the permitting factor not sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it outside its designated area, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area, these are cases in which the permitting factor is not sacrificed in accordance with the mitzva.
כיצד לא קרב המתיר כמצותו? כאשר בנוסף למחשבת חוץ לזמנו, היתה מחשבה אחרת הפוסלת את הקרבן, כאשר שחט במחשבה חוץ למקומו, קבל והלך או הלך וזרק במחשבה חוץ לזמנו. או ששחט במחשבה חוץ לזמנו קבל והלך וזרק חוץ למקומו, או ששחט וקבל והלך וזרק חוץ למקומו,
How is the permitting factor not sacrificed in accordance with its mitzva? If one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it outside its designated area, and he collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the animal with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area; or if one slaughtered the animal and collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it outside its designated area, these are cases in which the permitting factor is not sacrificed in accordance with the mitzva.
הכל
(13) הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ קִיבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק דָּמָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.
Similarly, in the case of the Paschal offering and the sin offering that one slaughtered not for their sake, and one collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the Paschal offering or sin offering with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood not for their sake; or that one slaughtered the Paschal offering or sin offering and collected and conveyed and sprinkled their blood not for their sake, that is the case of an offering whose permitting factor is not sacrificed in accordance with its mitzva.
Similarly, in the case of the Paschal offering and the sin offering that one slaughtered not for their sake, and one collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the Paschal offering or sin offering with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood not for their sake; or that one slaughtered the Paschal offering or sin offering and collected and conveyed and sprinkled their blood not for their sake, that is the case of an offering whose permitting factor is not sacrificed in accordance with its mitzva.
הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן – מוציאן מידי פיגול אבל שאר זבחים אין שלא לשמן מוציאן מידי פיגול דהא כשרים הן שלא לשמן.
וכן הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן (ונפסלו על ידי כך, כמבואר בראש המסכת) וקבל והלך וזרק חוץ לזמנו, או ששחט במחשבת חוץ לזמנו קיבל והלך וזרק (או הלך) שלא לשמן, או ששחט וקבל והלך וזרק דמן שלא לשמן — זהו שלא קרב המתיר כמצותו.
Similarly, in the case of the Paschal offering and the sin offering that one slaughtered not for their sake, and one collected and conveyed and sprinkled the blood with intent to burn it or partake of it beyond its designated time; or if one slaughtered the Paschal offering or sin offering with intent to burn it or partake of it beyond its designated time, and he collected and conveyed and sprinkled the blood not for their sake; or that one slaughtered the Paschal offering or sin offering and collected and conveyed and sprinkled their blood not for their sake, that is the case of an offering whose permitting factor is not sacrificed in accordance with its mitzva.
הכל
(14) דלֶאֱכוֹל כְּזַיִת בַּחוּץ כְּזַיִת לְמָחָר כְּזַיִת לְמָחָר כְּזַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.
If one performed one of the sacrificial rites with the intent to eat an olive-bulk outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it.
If one performed one of the sacrificial rites with the intent to eat an olive-bulk outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it.
לאכול כזית בחוץ כזית למחר – היינו הך דאמרן אלא דרישא איירי בב׳ עבודות וכאן בעבודה אחת ששחט על מנת לאכול כזית למחר כזית בחוץ ולמאן דמוקי לה בגמרא להא נמי בשתי עבודות משום כחצי זית נקט לה לאשמועינן דמצטרפין זה עם זה.
אם עשה אחת מן העבודות על מנת לאכול כזית (שהוא שיעור האכילה הקטן ביותר) בחוץ וכזית למחר, כזית למחר וכזית בחוץ, ואפילו אם שחט על מנת לאכול כחצי זית בחוץ וכחצי זית למחר, כחצי זית למחר וכחצי זית בחוץ, למרות שאין שיעור אכילה בכל אחת מן המחשבות הפסולות — בכל המקרים הללו פסול ואין בו כרת.
If one performed one of the sacrificial rites with the intent to eat an olive-bulk outside its designated area and an olive-bulk the next day, or an olive-bulk the next day and an olive-bulk outside its designated area, or half an olive-bulk outside its designated area and half an olive-bulk the next day, or half an olive-bulk the next day and half an olive-bulk outside its designated area, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it.
הכל
(15) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּלָל כׇּל שֶׁמַּחְשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת וְאִם מַחְשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחְשֶׁבֶת הַזְּמַן פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הזֶה וָזֶה פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת לֶאֱכוֹל וכַּחֲצִי זַיִת לְהַקְטִיר כַּחֲצִי כזית כָּשֵׁר שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.:
Rabbi Yehuda said that this is the principle: In any case where the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it. And if the intent with regard to the area preceded the intent with regard to the time, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. And the Rabbis say: In both this case and that case, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk not at the appropriate time or in the appropriate area, the offering is fit because eating and burning do not join together.
Rabbi Yehuda said that this is the principle: In any case where the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it. And if the intent with regard to the area preceded the intent with regard to the time, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. And the Rabbis say: In both this case and that case, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk not at the appropriate time or in the appropriate area, the offering is fit because eating and burning do not join together.
רבי יהודה אומר כו׳ – אכולה מתני׳ פליג דלית ליה מחשבות מוציאות זו מזו אלא אם כן קדם פסולו לפיגולו דתו לא קרינן ביה כהרצאת כשר ובעבודה אחת נמי פליג דאית ליה תפוס לשון ראשון.
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית – ושניהם חוץ לזמנו או חוץ למקומו כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין לפוסלו דהכא ליכא שיעורא והכא ליכא שיעורא.
על כל ההלכות האמורות במשנה, אמר ר׳ יהודה: אינו כן, אלא זה הכלל: כל שמחשבת הזמן שהוא חושב לאכול או להקריב שלא בזמנו קדמה למחשבת המקום — הרי הוא פגול וחייבין עליו כרת, ורק אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן — פסול ואין בו כרת. וחכמים אומרים: זה וזה כל שהיתה מחשבה פוסלת אחרת — פסול ואין בו כרת. וכל זה שחשב שתי מחשבות שונות באכילה. אבל אם עשה אחת מן העבודות על מנת לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי כזית שלא בזמנו או לא במקומו — כשר, משום שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
Rabbi Yehuda said that this is the principle: In any case where the intent with regard to the time preceded the intent with regard to the area, the offering is piggul and one is liable to receive karet for burning or partaking of it. And if the intent with regard to the area preceded the intent with regard to the time, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. And the Rabbis say: In both this case and that case, the offering is disqualified and there is no liability for karet for burning or partaking of it. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk not at the appropriate time or in the appropriate area, the offering is fit because eating and burning do not join together.
הכל
(16) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר אִילְפָא מַחְלוֹקֶת בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֲבָל בַּעֲבוֹדָה אַחַת דִּבְרֵי הַכֹּל עֵירוּב מַחְשָׁבוֹת הָוֵי וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בַּעֲבוֹדָה אַחַת מַחְלוֹקֶת.
GEMARA: With regard to the disagreement between Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning a case where one has intent with regard to both time and area, Ilfa says: There is a disagreement only with regard to two sacrificial rites, i.e., where each intent was held during a different rite, but if both were held in the course of one rite, all agree that it constitutes a combination of intentions, and the offering is not rendered piggul. And Rabbi Yoḥanan says: Even if the intentions were both held in the course of one rite, there is still a disagreement.
GEMARA: With regard to the disagreement between Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning a case where one has intent with regard to both time and area, Ilfa says: There is a disagreement only with regard to two sacrificial rites, i.e., where each intent was held during a different rite, but if both were held in the course of one rite, all agree that it constitutes a combination of intentions, and the offering is not rendered piggul. And Rabbi Yoḥanan says: Even if the intentions were both held in the course of one rite, there is still a disagreement.
גמ׳ בשתי עבודות – דהא דתני סיפא כזית למחר כזית בחוץ דפליג ר׳ יהודה עלה בשתי עבודות מיירי כי רישא ששחט על מנת לאכול כזית למחר וקבל על מנת לאכול כזית בחוץ אהא הוא דפליג רבי יהודה שהרי הוקבע בפיגול ותו לא אתא מחשבת פסול ומפקע לה אבל בעבודה אחת אפילו ר׳ יהודה מודה דלא הוקבע בפיגול במחשבה מעורבת.
אף בעבודה אחת מחלוקת – דאית ליה לר׳ יהודה תפוס לשון ראשון.
מחלוקת בשתי עבודות – פי׳ בקונטרס כגון שחיטה והולכה והא דקאמר בתר הכי מדרישא בשתי עבודות סיפא נמי בשתי עבודות פי׳ בקונטרס דהאי דהדר נקיט ליה לאשמועינן צירוף בחצי זית דלא אשמועינן ברישא וזהו דוחק והיה נראה לפרש שתי עבודות כי ההוא דפ״ק דמעילה (דף ד.) דמפרש סימן ראשון חוץ לזמנו וסימן שני חוץ למקומו כעין שתי עבודות ועבודה אחת היינו סימן אחד וצריך לומר לפירוש זה דאילפא ס״ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומפגלין בחצי מתיר דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף כך (יש) לי מחשב בשני סימנים כמו מחשב בסימן אחד כיון דאין המחשבה חלה אלא בגמר רוב שחיטה אבל ר׳ יוחנן יכול לסבור כאביי דאמר בלחצות מודה רבי מאיר דתרווייהו חיילי דלא שייך ביה הקדמה אבל כזית למחר כזית בחוץ אפילו בסימן אחד פליגי ושייך ביה הקדמה בתחילת סימן ובסופו ולקמן דאמר אביי סימן ראשון וסימן שני נקט דבר המסויים ואליבא דאילפא אבל לר׳ יוחנן הוי מצי למנקט בסימן אחד בתחילתו ובסופו דהא ר׳ יוחנן סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף פ׳ השוחט (חולין כט:) א״כ סובר הכא בסימן אחד נמי מחלוקת ויכול לסבור ר׳ יוחנן נמי כרבא בלחצות נמי פליגי וכל שכן בסימן אחד דפליג דשייך ביה הקדמה דסבר רבי יוחנן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. הג״ה.
ג גמרא על המחלוקת בסופה של המשנה, שלדעת ר׳ יהודה אם הקדים מחשבת הזמן למחשבת המקום הרי זה פיגול, ולדעת חכמים בכל מקרה הרי זה פסול בלבד, אמר אילפא: מחלוקת זו בשתי עבודות שונות, כשבעבודה הראשונה חושב מחשבת חוץ לזמנו ובשניה מחשבת חוץ למקומו, אבל בעבודה אחת — דברי הכל עירוב מחשבות הוי [הוא], ואף לדעת ר׳ יהודה אין כאן עבודה במחשבת פיגול. ור׳ יוחנן אמר: אף בעבודה אחת מחלוקת, שלדעת ר׳ יהודה בכל מקרה הולכים אחר המחשבה הראשונה.
GEMARA: With regard to the disagreement between Rabbi Yehuda and the Rabbis concerning a case where one has intent with regard to both time and area, Ilfa says: There is a disagreement only with regard to two sacrificial rites, i.e., where each intent was held during a different rite, but if both were held in the course of one rite, all agree that it constitutes a combination of intentions, and the offering is not rendered piggul. And Rabbi Yoḥanan says: Even if the intentions were both held in the course of one rite, there is still a disagreement.
הכל
(17) בִּשְׁלָמָא לְאִילְפָא מִדְּרֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת סֵיפָא נָמֵי בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן רֵישָׁא בִּשְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת וְסֵיפָא בַּעֲבוֹדָה אַחַת
The Gemara asks: Granted, the mishna is understandable according to Ilfa, since the first clause of the mishna: If one slaughtered the animal in silence with no specific intent and collected…beyond its designated time, etc., is referring to different intentions held in the course of two sacrificial rites, one can assume that the latter clause is referring to two rites as well. But according to Rabbi Yoḥanan, could it be that the first clause is referring to two rites, and the latter clause is referring to only one rite?
The Gemara asks: Granted, the mishna is understandable according to Ilfa, since the first clause of the mishna: If one slaughtered the animal in silence with no specific intent and collected…beyond its designated time, etc., is referring to different intentions held in the course of two sacrificial rites, one can assume that the latter clause is referring to two rites as well. But according to Rabbi Yoḥanan, could it be that the first clause is referring to two rites, and the latter clause is referring to only one rite?
מדרישא בשתי עבודות – דקתני בהדיא כיצד לא קרב המתיר כמצותו שחט חוץ לזמנו וקבל והלך חוץ למקומו.
סיפא נמי – כזית למחר כזית בחוץ דפליגי בה ר׳ יהודה ורבנן.
בשתי עבודות – קא מיירי והאי דהדר נקיט ליה לאשמועינן צירוף כחצי זית דלא אשמועינן ברישא.
ואומרים: בשלמא [נניח] לשיטת אילפא מדרישא [מכיון שראשה של המשנה] מדבר בשתי עבודות שונות, כפי ששנינו: שחט בשתיקה, קיבל וכו׳ חוץ לזמנו — סיפא נמי [סופה גם כן] בשתי עבודות. אלא לדעת ר׳ יוחנן, רישא [ראשה] בשתי עבודות וסיפא [וסופה] בעבודה אחת?
The Gemara asks: Granted, the mishna is understandable according to Ilfa, since the first clause of the mishna: If one slaughtered the animal in silence with no specific intent and collected…beyond its designated time, etc., is referring to different intentions held in the course of two sacrificial rites, one can assume that the latter clause is referring to two rites as well. But according to Rabbi Yoḥanan, could it be that the first clause is referring to two rites, and the latter clause is referring to only one rite?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים כט: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים זבחים כט:, עין משפט נר מצוה זבחים כט: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים כט:, תוספות זבחים כט:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים כט:, אסופת מאמרים זבחים כט:
Zevachim 29b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Zevachim 29b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 29b, Rashi Zevachim 29b, Tosafot Zevachim 29b, Steinsaltz Commentary Zevachim 29b, Collected Articles Zevachim 29b