(1) 
לוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
לוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.to him, as his erroneous marriage to her sister is considered licentious sexual relations, and one who has intercourse with his wife’s relatives has not rendered his first wife forbidden to himself. And he is permitted to the relatives of the second woman, e.g., her daughter, and this second woman is permitted to his relatives, e.g., his son, as the marriage was entirely invalid. And if the first woman died he is permitted to the second woman, despite the fact that he has already engaged in forbidden relations with her.
1. מי שהלכה אשתו וכול׳ עד מותרת לחזור לו: ההקדמה מלשון המשנה חסרה בכ״י נ , דפוסים.
2. דאזל: כ״י נ : ״דאמרינן״. דפוסים: דאזלא .
3. הני: כ״י נ : ״בהני״.
4. ואשתו: כ״י נ : ״אשתו״.
5. לה: כ״י נ : ״ליה״.
6. מי שהלכה אשתו וכול׳... דתניא: בכ״י פרמה חסר כל המאמר עד כאן, ולכן פותח: ״תניא״.
7. גט: חסר בכ״י נ .
8. כיון דאמר ר׳ עקיבה... גידל: חסר בכ״י פרמה .
9. אמר רב: חסר בכ״י נ , כ״י פרמה .
10. דאמי: כ״י נ : ״דמיא״.
11. לו: חסר בדפוסים.
12. את: חסר בכ״י פרמה .
13. דמיא: דפוסים : דמי .
14. לה: חסר בכ״י נ .
15. ועמד: חסר בכ״י נ .
16. הוה ליה בנשואין לא אמר ר׳: כ״י פרמה : ״הוא לר׳ ״.
17. הימנו: כ״י פרמה : ״נמי״.
18. הילכך הויא... כוותיה: כ״י פרמה : ״והלכת׳ כותיה דקם ליה כר׳ יוסי דהלכת׳ כדבעי׳ למימר קמן״.
19. בה״ג תחילת הלכות עריות. עד {אחר איסורן}.
20. אין: וכן כ״י נ . כ״י פרמה : ״אינן״.
21. הימנו: כ״י נ : ״ממנו״.
23. מיפליג: כ״י נ : ״מפלגי״.
24. ולא קא... לקדושין: חסר בכ״י פרמה .
25. כתבינן: כ״י נ : ״כתבי״.
למזיד מנין להכי בעי תלמודא קרא להתיר מזיד דס״ד לאסור מזיד מק״ו דלקמן ומה במקום שבא על איסור קל וכו׳:
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה בשעה שנשאת את אחותה אלא שאחר כך מתה הולד הראשון ר״ל אותו שהוליד ממנה בעוד שאשתו קיימת ממזר והאחרון ר״ל אם הוליד ממנה לאחר שמתה כשר:
ר׳ יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו וטרחו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששאלו בה מאי קאמר ר׳ יוסי אילימא דקאמר תנא קמא דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים נשואים לשתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אחותה ושמע זה שבכאן שמתו שניהם ונשא זו שבכאן וקאמר תנא קמא דאשת גיסו אסירא ואשתו מותרת לחזור לו ומשום דלא מצריכינן גיטא לאשת גיסו עד שנדון את אשתו באחות גרושה על הדרך שנבאר בסוגית הגמרא ואתא ר׳ יוסי למימר כל שאשתו של זה שנשא את אחותה מותרת לחזור אף אשת גיסו שריא לגיסו דהואיל ולא מצרכת לה גיטא לאו שם אישות היא אלא אונס גמור ומותרת לגיסו אע״פ שתתקלקל בשאר הדברים השנויים שהרי אין כאן חשש שמא יאמרו גירש זה כו׳ אם כן מאי האי דקאמר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אדרבה היה לו לומר כל שאינו פוסל על ידי עצמו אינו פוסל על ידי אחרים כלומר שמאחר שאין אשתו אסורה לזה אף אשת גיסו לא תאסר לגיסו אלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אגיסו אשתו נמי אסירא אדידיה משום דאיהו סבר דאשת גיסו צריכה גט והויא לה אשתו אחות גרושתו אי נמי דהואיל ואהנו הני נשואין למיסר אשת גיסו לגיסו ושלא לדון ביאה זו כביאת זנות וביאה של אונס אהנו נמי למיחל עליהו שם נשואין לדונה כאשתו לדון אחותה באחות אשתו מדרבנן אע״פ שהיא אשתו גמורה הא תינח כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כלומר כשם שאתה אוסר אשת גיסו כך אתה אוסר לזה את אשתו ומאי האי דקאמר בתר הכי כל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ותירץ ר׳ אמי דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו למדינת הים על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגית הגמרא ומחלוקתם סובבת במחלקת של רבנן ור׳ שמעון במה שאמרו נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן דאלמא לרבנן בין נשאת זו הנשארת לבעל אחותה שבכאן על פי בית דין כגון בעד אחד בין שלא בבית דין כגון בשני עדים שאינה צריכה היתר בית דין אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה הנשאר מותרת לו מפני שאין מצריכין גט מזה לאשת גיסו שתעשה אשתו כאחות גרושה שכל שבאחות אשה אין לחוש לשמא יאמרו גירש זה כו׳ כמו שיתבאר בסוגית הגמרא ור׳ יוסי סבירא ליה כר׳ שמעון דנשאת בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור וכן סובר שבנשאת על פי בית דין שאסורה לחזור אף בדאזול תרויהו מצריכין אותה גט מזה ונעשית אשתו כאחות אשה והילכך נשאת אשת גיסו בבית דין דאשת גיסו אסורה לגיסו מצריכין אותה גט מזה ופוסל לעצמו את אשתו מדין אחות גרושה אבל נשאת אשת גיסו בעדים שאשת גיסו מותרת לגיסו אין מצריכין אותה גט ואף אשתו של זה מותרת לו וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שאשת גיסו צריכה גט ואעפ״כ אשתו של זה מותרת והדברים מתמיהין:
ויש מפרשים בסוגיא זו דתנא קמא נמי אליבא דר׳ שמעון קא אתי וגורסין תנא קמא סבר לא שנא על פי עדים דאשת גיסו שריא כר׳ שמעון ולא שנא על פי בית דין דאשת גיסו אסירא אשתו שריא ומשום דאשת גיסו לא בעיא גיטא דליכא למימר גירש זה כו׳ דהא כל שבחייה אסורה ור׳ יוסי סבר דעל פי בית דין דהואיל ואשת גיסו אסירא מצריכין אותה גט מזה כדי לברר איסורו של ראשון ונאסרה אשתו לזה מדין אחות גרושה ור׳ יצחק נפחא פירש במחלקתם דר׳ יוסי ודאי לאו כר׳ שמעון סבירא ליה ולא מפליג כלל בין נשאת על פי בית דין לנשאת בעדים ולאו אמתניתין דלעיל מהדרי כלל אלא אמתניתין גופה והוא דשמעיה לתנא קמא דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגיא ושמעיה לתנא קמא דלא מפליג בין אזול אשתו וגיסו בין אזול ארוסתו וגיסו דבתרויהו אשת גיסו אסירא דהואיל ושם אישות הוא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה וכו׳ ואשתו או ארוסתו שריא ליה ומשום דלא מצריכינן גיטא מיניה לאשת גיסו עד שנדון את זו כאחות גרושתו ור׳ יוסי חולק לומר דבאשתו וגיסו אף אשת גיסו מותרת דאונס הוא ואין לחוש לשמא יאמרו גירש זה וכו׳ דהא כל שבחייה מידע ידעי דאסירא ולא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו׳ דהליכת אשה למדינת הים לא שכיחא וכמו שאמרו בתלמוד המערב דרכו של איש לצאת ואין דרכה של אשה לצאת וכן חולק לומר דבארוסתו וגיסתו איכא למיחש שמא יאמרו תנאה הוה ליה בקדושין וגירש זה ונשא זה וכדין נשא וצריכה גט ואוסרין אשת גיסו אגיסו מפני שדומה למחזיר גרושה משנשאה וכן אוסרין לזה את אשתו שכל שנאסרה אשת גיסו על גיסו צריכה היא גט מזה מטעם שהזכרנו ונעשית אשתו אחות גרושתו והיינו דקאמר ארוסתו וגיסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין וכדין נסיב פוסל על ידי אחרים ר״ל שאוסר אשת גיסו על גיסו ופוסל לעצמו על ידי גיטה של אשת גיסו אבל אשתו וגיסו דליכא למיחש דלימרו תנאה הוה ליה בנשואין אף אשת גיסו מותרת לגיסו אלא שמתקלקלת בשאר הדרכים השנויים והילכך אינה צריכה גט מזה ומתוך כך אינו פוסל לעצמו:
ואיפסיקא הלכתא בגמרא כר׳ יוסי ואע״פ שנסתפקו בה אם לדעת ר׳ אמי אם לדעת ר׳ יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר׳ יצחק נפחא דילמא דוקא אאינו פוסל נראין הדברים שדחיות בעלמא הם והלכה כר׳ יוסי ולדעת ר׳ יצחק נפחא ובאשתו וגיסו תרויהו שריין ובארוסתו וגיסו תרויהו אסירן ואין בה חלוק בין נשאת על פי עדים לנשאת על פי בית דין כלל ומכל מקום יש שכתבו שלא נתברר להם מה שפסקו כר׳ יוסי אם לדעת ר׳ אמי אם לדעת ר׳ יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר׳ יצחק אי אפוסל אי אאינו פוסל ומתוך כך הם מחמירים בה וכוללים דבריהם שלדעת ר׳ אמי סובר ר׳ יוסי דבין אשתו וגיטו בין ארוסתו וגיסו כל שנשאת אשת גיסו על פי בית דין מתוך שנאסרה אשת גיסו לגיסו אשתו אסורה לו וכל שנשאת על פי עדים מתוך שאשת גיסו מותרת לגיסו אשתו מותרת לו ולשיטה זו אין הלכה כר׳ יוסי אלא בעל פי בית דין הא בעדים לא דהא קיימא לן כרבנן דאף בעדים אסורה לחזור והילכך על כל פנים לענין ספק ואליבא דר׳ אמי בין אשתו וגיסו בין ארוסתו וגיסו בין בבית דין בין בעדים אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה לזה ולר׳ יצחק נפחא בין בבית דין בין בעדים כל שבאשתו וגיסו שתיהן מותרות וכל שבארוסתו וגיסו שתיהן אסורות ומכיון שלא נתברר אוסרין את שתיהן על כל פנים כר׳ אמי ולדעת רבנן דפליגי בהדי ר׳ שמעון ויש פוסקים דארוסתו וגיסו תרויהו אסירן כר׳ יוסי ולדעת ר׳ יצחק נפחא וכן אשתו וגיסו בנשאת בעד אחד ועל פי בית דין תרויהו אסירן כר׳ יוסי אליבא דר׳ אמי דדילמא הא דקאמרת הלכה כר׳ יוסי אדר׳ אמי קאי ואפוסל קאי אבל אשתו וגיסו ובעדים אשתו מיהא מותרת דהא לכולהו שריא וגדולי המפרשים כתבו כן אף באשת גיסו מגיסו דהא בין לר׳ אמי בין לר׳ יצחק נפחא שריין ועיקר הדברים לדעתי כדעת ראשון:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
סוגיא זו הבאה על משנתנו מבולבלת הרבה וצריכה ביאור והריני מעירך בביאורה דרך קצרה ומתוך ביאורה אתה בורר מה שראוי להעלות ממנה דרך פסק והוא שאמרו אע״ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים כלומר זו שאמרו בהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו שהיא מותרת לחזור לו ומצד שאין שכיבת אחותה אוסרתה אע״ג דאיכא למימר גיסו מאן דכר שמיה דהא אשתו לחודה קאתני מכל מקום הואיל וסתמא איתניא פירושה אף בשהלכו אשתו וגיסו למדינת הים אי נמי מדקאמר ר׳ יוסי עלה כל שפוסל על ידי אחרים אלמא בגיסו עסקינן ומדידיה נשמע לרבנן למישרי אשתו אף בהלכו אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים שנשואין שתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אותה שהלכה והרי זו הנשארת אצל זה הנשאר אשת איש ואחות אשה ואמרו לו לזה הנשאר שמתו שניהם במדינת הים ונעשית זו שבכאן מותרת לו שהרי אשת איש אין כאן שכבר מת בעלה לפי השמועה ואחות אשה אין כאן שכבר מתה אשתו לפי השמועה ומתוך כך נשא את זו בחזקת היתר ואחר כך באו אשתו וגיסו ונמצאת זו שנשא בחזקת היתר אסורה לו מדין אשת איש ואחות אשה ואמרו עליה במשנתנו שמותרת אשתו לחזור לו שאין שכיבת אחותה אוסרתה ואע״פ שזו שנשא בחזקת היתר נאסרה לגיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר במשנה ראשונה דאע״ג דליכא למיחש דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה דאף לכשגירש כל שבחיי אשתו ערוה היא והכל יודעין שבטעות היה מכל מקום אסורה לבעלה דהואיל ואיתעביד בה איסורא בחזקת נשואין קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אי נמי משום דמיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו׳ ואפילו הכי אשתו מותרת לחזור לו ואין אומרין מתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו בביאתו של זה תאסר אשתו של זה עליו ואם כן צריך אתה לומר שאע״פ שנאסרה אשת גיסו על גיסו ונתקלקלה בכל הדרכים השנויים במשנתנו מכל מקום גט מיהא יצא מן הכלל ואינה צריכה גט מזה שנשאה בחזקת היתר שאילו כן אף אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו והיאך יאמר שמותרת לחזור לו אלא ודאי אע״פ שנאסרה לגיסו ונתקלקלה בשאר הדרכים גט מיהא מזה אינה צריכה וכן הדין שלא אמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא שצריכה גט מזה אלא מפני שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ובאחות אשה אי אפשר לומר כן שאף אם גירשה כל שבחייה אחותה אסורה לו והכל יודעין שבטעות נשאה ואם כן מתניתין דלא כר׳ עקיבא דאי ר׳ עקיבא הרי הוא מצריכה גט ומאחר שצריכה גט נעשית אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו דתניא כל העריות שאמרו ר״ל כל שהיא ערוה על אחד אם נשאה בחזקת היתר אינה צריכה גט שהדבר ידוע שאין קדושין תופסין בה חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ר״ל בעד אחד וסתמא כר׳ שמעון שאמר במשנתנו כל שנשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור לו הא לענין פסק אף אם נשאת בעדים כן ר״ל ובין נשאת בעד אחד וברשות בית דין בין נשאת שלא ברשות ובעדים שתיהן צריכות גט מטעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ומטעם זה בעצמו החמירו בה בשאר הדרכים השנויים מה שלא החמירו ולא קנסו בשאר עריות אפילו במקום שהיה ראוי לקנוס כגון אם זינה עם אחות אשתו שלא קנסוהו לאסרה עליו אחר מיתת אשתו דאשת איש דאית לה היתר בחיי בעלה על ידי גירושין הוא שיש לחוש בה בנשאת בטעות לומר גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אבל שאר עריות שאין להן היתר בחיי אוסרן אין לחוש שיאמרו גירש ונשא זה והכל יודעין שכל שנישאו בחיי אוסרן בטעות היה ור׳ עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה ר״ל אם שמע שמת אחיו וייבם את אשתו או ששמע שמתה אשתו ונשא את אחותה בתורת יבום שאם נודע אחר כן שאחיו קיים או אשתו קיימת צריכות גט מזה שמאחר שיש להן היתר מיהא לאחר מיתה שם נשואין חל עליהם אצל השומעין ואין להוציאו בלא גט דאתי למיטעי מיניה לשאר אישות מה שאין כן בשאר עריות כגון אשת אביו וכלתו ובת אשתו וחברותיהן שמאחר שאין להם היתר לאחר איסורן אין שם אישות חל עליהן כלל:
ולענין פירוש ראוי לשאול שאף כשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה ושמע שמתה ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו לדברי ר׳ עקיבא צריכה גט וממילא נאסרה אשתו מדין אחות גרושתו תדע שמתוך כך יש מפרשים בסוגיא זו דפירושא בעלמא הוא דמפרש למתניתין הכי משום דלקמן איתפרשה לה הכי כדפרישנא במתניתין הא משום אתקפתא דלימא מתניתין דלא כר׳ עקיבא לא איצטריכא ויש מפרשים דהאי לימא מתניתין מילתא באפי נפשה היא והא דקאמר אע״ג דאזלא אשתו וגיסו פירושא דמתניתין היא ויש מפרשין דאלומי אלמה לקושיא כלומר מתניתין אף בדאזלא אשתו לחודה דלא כר׳ עקיבא היא ואף כשתמצא לומר דר׳ עקיבא לא מצריך גיטא באחות אשה אלא בהלכה אשתו וגיסו וכדי לברר איסורו של ראשון אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא ולא צריכא גט אפילו הכי מתניתין דלא כר׳ עקיבא דהא מתניתין סתמא איתניא אף באזול אשתו וגיסו:
ומחזר לתרץ דמתניתין אף לדעת ר׳ עקיבא נאמרה שלא הוסיף ר׳ עקיבא להצריך גט באשת אח ואחות אשה אלא במקום שאין שם נשואין אלא אירוסין לבד כגון אשת אח שקדש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו שמאחר שלא היתה זו נשואה לאחיו אע״פ שנתקדשה לו מימר אמרי קמא תנאה הוה ליה בקדושין ולא איקיים וזה כדין נשאה ומתוך כך אין מוציאין אותה בלא גט וכן באחות אשה שקדש אשה ושמע שמתה ונשא את אחותה דמימר אמרי קמיתא תנאה הוה לה בקדושין ולא איקיים וכדין נשא את אחותה אבל בנשואין מודה ר׳ עקיבא שאינה צריכה שהרי אין לומר תנאי היה בנשואין שהרי הכל יודעין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכדאסיקנא בפרק המדיר (כתובות ע״ד.) בקדשה על תנאי וכנס סתם ונשואי הראשונה נשואין גמורין היו ובטעות נשא את זו ואינה צריכה גט ולפיכך אשתו מותרת לחזור לו ואם כן מתניתין דבנשואין היא אף לר׳ עקיבא אתיא ואע״ג דרבנן מיהא פליגי אדר׳ עקיבא לומר דאפילו באירוסין לא מצריכי גיטא ומשום דלא מסקי אינשי אדעתיהו למימר תנאה הוה ליה בגויה מכל מקום מתניתין בנשואין קא מיירי ואתיא אף לר׳ עקיבא והלכה כר׳ עקיבא וכמו שכתבנוה למעלה ומשום דקם ליה כר׳ יוסי ומכל מקום יש חולקים שלא לפסוק כר׳ עקיבא מפני שלדעתם לא אמרה ר׳ יוסי אלא באחות אשה שהיא אשת איש אבל אחות אשה גרידתא שאין בה איסור אשת איש אפילו אחות ארוסה נמי אינה צריכה גט וכן הדברים נראין:
ולענין ביאור מיהא זו שבאנו לומר דבנשואין לא אמרי תנאה הוה ליה וכו׳ מטעם שאין אדם עושה בעילתו זנות רב לטעמיה שאמר בקדשה על תנאי וכנס סתם שצריכה גט שלא על דעת קדושין הראשונים הוא בועל אלא עכשיו הוא בועל על דעת קדושין שאין אדם עושה בעילתו זנות שהרי לשמואל בפירוש אמר אפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת ואע״פ שמכל מקום פסקנו שם כרב מכל מקום לענין פירוש האיך אתה מפרשה כאן לדעת שמואל ואם תאמר שזו לא לשמואל נאמרה והרי למטה בסוגית יבמה אינה כאשת איש אנו באים לומר שאינו חושש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה כו׳ איפשר דההיא דהמדיר שמואל בשם ר׳ ישמעאל היא כדאיתה התם ולדידיה לא סבירא ליה אי נמי סבירא ליה והכא הכי פירושא דמכל מקום תנאה בנשואין לישנא דלא שכיחא הוא וכיון דלא שכיחא לא אתו אינשי למימר הכי:
ונשוב לענין הסוגיא והוא ששאל אי ר׳ עקיבא ליתני נמי חמותו ויש מי שפירש בה ליתני בבריתא ר׳ עקיבא מוסיף אשת אח ואחות אשה וחמותו לאחר מיתת אשתו שאם נשאה תהא צריכה גט הואיל ולדעתו אינה בשריפה ואי איפשר לפרש כן דמאי האי דקאמר אי ר׳ עקיבא הא בהדיא תני לה ר׳ עקיבא ואע״פ שיש לפרש ולר׳ עקיבא עדין לא הועלנו דהא ודאי לאו קושיא היא דאלו חמותו לאחר מיתה לר׳ עקיבא מן התורה צריכה גט דהא ליכא אלא איסורא בעלמא מן התורה ולא הוצרך ר׳ עקיבא לשנות אלא אשת אח ואחות אשה שמן התורה אין צריכות גט ורבנן הוא דאצרכינהו ואיפשר לפרש שאף חמותו לאחר מיתה אין צריכה גט מן התורה שאף לר׳ עקיבא לא נתמעטה מן הכרת אלא משריפה וכמו שכתבנוה לדעת קצת בסנהדרין פרק שריפה ומכל מקום עיקר הפירוש כדברי גדולי הרבנים כלומר אי מתניתין אליבא דר׳ עקיבא איתניא ליתני נמי מי שהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את חמותו ואחר כך באת אשתו שתהא מותרת לחזור לו דאע״ג דחמות לאחר מיתה לר׳ עקיבא אינה בשריפה וקס״ד לר׳ עקיבא דשריא מחיים מיהא כולי עלמא ידעי דערוה היא ולא בעיא גיטא דהא מודה ר׳ עקיבא בנשואין הואיל וליכא לאסוקי אדעתיהו דאינשי דתנאה האי בהו וכדתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן ר״ל אותה שבא עליה בעבירה דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר אותו ואת שתיהן ושאלו בה בסנהדרין מאי ביניהו דודאי ר׳ עקיבא לא קאמר דאשתו מיהא דאינסיבא ליה בהיתירא בשריפה וקאמר אביי משמעות דורשין איכא ביניהו דר׳ ישמעאל סבר אשתו וחמותו הוא דכתיבן ועל חמותו אמר בשריפה ואתהן דקאמר אחדא אבל אם חמותו לא כתיבא הכא ומקרא אחרינא נפקא ור׳ עקיבא סבר דאתהן אתרי קאי ופירושו על חמותו ועל אם חמותו אבל חמותו לאחר מיתת אשתו דברי הכל בשריפה ולדידיה ליכא לאקשויי הכא ליתני חמות לאחר מיתה דאפילו אמרו לו מתה אשתו חמותו עדין בשריפה אלא לרבא דקא מתרץ לה חמות לאחר מיתה איכא ביניהו דר׳ ישמעאל סבר אותו ואחת מהן ר״ל אע״פ שאין קיימת אלא אחת מהן כגון שמת אותו ור׳ עקיבא סבר דוקא באתהן ר״ל ששתיהן קיימות כשבא על חמותו אבל כל שבא על חמותו לאחר מיתת אשתו פטור ליתני חמותו ותירץ נהי דמיעטה קרא משריפה מאיסורא מי מיעטה כלומר דאפילו מדאוריתא אסירא ולמדת דהאי דאמרינן בסנהדרין עלה איסורא בעלמא פירושו איסור תורה ומכל מקום רוב מפרשים פירשוה באיסור לאו ומדכתיב ארור שוכב עם חותנתו ואף לאחר מיתה בכלל חותנתו היא אבל מיתה או כרת לא ואע״ג דבתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו הן לדעת קצת והרי ענשן של אלו מחמות למדנוהו לא למדנוהו אלא לאזהרה אלא שאף באלו אנו מפרשים דוקא בחיי אשתו כמו שכתבנו בסנהדרין וכמו שנבאר ענין זה למטה בפרק נושאין ויש לפרש מאיסורא מי מיעטה כלומר ונשאר בה איסור כרת שלא נתמעטה אלא מן השריפה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע״ג דאיסורא בעלמא איתמר עלה כבר מצינו כיוצא בו כמו שכתבנו בסנהדרין ולמטה בפרק נושאין יתבאר ענין זה יותר ולענין חמות לאחר מיתה הלכה כר׳ עקיבא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה על הדרכים שהזכרנו:
בקרובות שניה. שאינן קרובות אשתו שתאסר בהן, כגון בתה של שניה. הראשון. כשהיתה אשתו קיימת. ר׳ יוסי אומ׳. בגמרא מפרש.
לו, שנישואי הטעות שנשא את האחות נחשבים כזנות, ואין זנות עם קרובת אשתו פוסלת את אשתו. ומותר בקרובות שניה כגון בבתה, ושניה מותרת בקרוביו, כגון בבנו. לפי שלא תפסו בה כלל הנישואין הללו. ואם מתה הראשונה — מותר בשניה אף שבא עליה כבר באיסור.
to him, as his erroneous marriage to her sister is considered licentious sexual relations, and one who has intercourse with his wife’s relatives has not rendered his first wife forbidden to himself. And he is permitted to the relatives of the second woman, e.g., her daughter, and this second woman is permitted to his relatives, e.g., his son, as the marriage was entirely invalid. And if the first woman died he is permitted to the second woman, despite the fact that he has already engaged in forbidden relations with her.
הכל
(2) אאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ קַיֶּימֶת הָיְתָה וּמֵתָה הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵין מַמְזֵר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כׇּל שֶׁפּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי עַצְמוֹ וְכֹל שֶׁאֵין פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי עַצְמוֹ.:
If they said to him that his wife is dead, and he married her sister, and afterward they said to him that she was alive when he married the sister and only later died, in this case the first child, born to the sister while his wife was still alive, is a mamzer, as he was born from the union of a man and his sister-in-law, and the last one is not a mamzer. Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself either. Rabbi Yosei’s obscure statement will be explained by the Gemara.
א״ל מתה אשתך ונשא את אחותה ואח״כ א״ל קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר. ר״י אומר כל שהוא פסול ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו וכל שאינו פוסל ע״י אחרים אינו פוסל ע״י עצמו. פי׳ מותרת לחזור לו דקדושי שני׳ אין כלום וה״ז כזנות בעלמא. ואמרינן לקמן שאין שכיבת אחותה אוסר בה ומותר בקרובת שניה. פי׳ לישא בתה דקי״ל נושאים על המפותה. דברי ר״י נפרש לקמן.
אמרי בגמ׳ ואע״ג דאזלא אשתו וגיסו למד״ה דאהני הני נשואין דקא מיתסרו אשת גיסו אגיסי אשתו שרי ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשתו וגיסו אגיסו תאסר אשתו עליו. פירוש זו אחות אשתו שנשא הו״ל בעל והלך גם הוא למדינת הים ובאו וא״ל אשתך מתה ולאחות אשתו אמרו מת בעלך והלך זה ונשאה ואח״כ באו אשתי וגיסו דאהני נשואין דיד׳ שלקח אחות אשתו שנאסרה על גיסו שהוא בעלה לא נאסרה אשתו עליו ופי׳ המורה שבא ע״א וא״ל מתה אשתך ולא אמר מת בעלך ועמד ונשאה וכן פי׳ גם ר״ח ז״ל. ואינו נ״ל. שע״א אינו נאמן אלא באשה משום עגונא אבל לא באיש לישא את אחות אשתו עד שיביא ב׳ עדים:
אמרו לו: מתה אשתו, ונשא את אחותה. ואחר כך אמרו לו: קיימת היתה האשה בזמן שנשא את אחותה, ומתה רק אחר כך. הולד הראשון, זה שנולד לאחות בזמן שהיתה אשתו עדיין חיה — ממזר, שהרי הוא בן אחות אשתו בחיי אשתו, והאחרון אין ממזר. ר׳ יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים — פוסל על ידי עצמו, וכל שאין פוסל על ידי אחרים — אינו פוסל על ידי עצמו, כאשר יבואר הדבר בגמרא.
If they said to him that his wife is dead, and he married her sister, and afterward they said to him that she was alive when he married the sister and only later died, in this case the first child, born to the sister while his wife was still alive, is a mamzer, as he was born from the union of a man and his sister-in-law, and the last one is not a mamzer. Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself either. Rabbi Yosei’s obscure statement will be explained by the Gemara.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : ואע״ג וְאַף עַל גַּב דאזיל אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם דְּאַהֲנִי הָנֵי נִשּׂוּאִים דְּקָמִיתַּסְרָא אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ אפ״ה אֲפִילּוּ הָכִי אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא אִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא.
GEMARA: With regard to the case of a man who married his wife’s sister after he was informed that his wife was dead, the Gemara comments: And even if his wife and his brother-in-law both went overseas and he was told that they had died, the halakha is that this marriage he performed is effective only to the extent that his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law. The reason for this prohibition is that he performed a marriage ceremony with a married woman by mistake, and one who erroneously weds a married woman has thereby rendered her forbidden to her husband. The Gemara adds: Even so, it is only his brother-in-law’s wife who is forbidden to her husband, whereas his own wife remains permitted to him.
גמ׳ וגיסו – בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח״כ באו אשתו וגיסו.
ואע״ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים – אין לפרש דמשמע ליה מתני׳ באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה צ״ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת׳ מק״ו דא״א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר עלה רבי יוסי כל שפוסל ע״י אחרים כו׳ משמע דת״ק איירי בפוסל על ידי אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אחותה א״נ בדאיכא תרי על גיסו נמי וכמ״ד לעיל (דף צא.) דרבנן פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות וקניס אפילו בב׳ עדים ולקמן נמי בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים על כרחך פריך אליבא דמאן דקניס בב׳ עדים דמיתת אשתו לא מיתוקמא אלא בב׳ עדים.
אשת גיסו אסורה – דקנסינן ככולהו קנסא דמתניתין אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל ידי שמועת טעות נשאת לו ומש״ה אשתו שריא והא דקתני מתני׳ אם מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה מיירי.
ואע״ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים וכו׳ – פירוש, דלקמןא מוקי לה הכי משום דר׳ יוסי. ופירשו המפרשים, דמימרא בעלמא היא, ודאמרינן לימא מתני׳ דלא כר״ע, מילתא באנפי נפשה היא. וכן נראה מפירש״י ז״לב. אלא שאין לשון הגמרא משמעו כן. ויש לישב, דקס״ד דאיכא למידחי, דכי אמר ר״ע אף אחות אשה, כשהלך אשתו וגיסו למדינת הים בלבד קאמר, דכיון דהיא נאסרת אשת גיסו אגיסו, צריך הוא להוציאה בגט כדי לברר איסור׳ על בעלה, ומתוך אותו הגט נאסרת נמי אשתו של זה עליו, דאלו באחות אשה בלבד ובנישואיןג ליכא קנסא במידי, ואע״ג דקתני גבי אשת אחיו, קס״ד השתא דההיא נמי כדי שיתברר איסורה על בעלה הוא, ומשום קנסא דידה, להכי דייקינן לאלומי קושיין, דמתני׳ ודאי אע״ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים היא, הילכך אפילו תימא דר״ע בדאזול אשתו וגיסו בלחוד קאמר ומשום לתא דגיסו, אפ״ה מתני׳ דלא כר״ע כנ״לד.
א. לקמן צה ב. ועיין בתוס׳ ד״ה ואע״ג. ובמאירי כתב בזה שני פירושים.
ב. ממש״כ בד״ה ר״ע מוסיף: והשתא ס״ד אפילו נשואת אחיו וכו׳, וכן באחות אשה וטעמא לא ידעינן וכו׳. וכ״כ בתוס׳ חד מקמאי. וכ״כ הרשב״א והמאירי בשם י״מ.
ג. בנדפס: שאינה נשואה.
ד. וכ״כ הרשב״א בקיצור בשם רבינו. וכ״כ הריטב״א בקיצור. וכעין זה בתוס׳ ד״ה לימא מתני׳ דלא כר״ע, ובתוס׳ ישנים. וכ״כ המאירי בשם י״מ.
ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים. יש לפרש דפירושא בעלמא הוא דקא מפרש לה למתניתין, משום דלקמן (יבמות צה:) מוקי לה הכי משום דר׳ יוסי ולאו דצריכי להכי משום אתקפתא דאיתקיף לימא מתניתין דלא כר״ע, דכשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה, הוא הדין דאתיא מתניתין דלא כר״ע, ודאמרינן נמי לימא מתניתין דלא כר״ע מלתא באפי נפשא היא. ויש לפרש דכולה חדא מלתא היא ואלומיה אלמיה לקושייה וה״ק, לימא מתניתין דלא כר׳ עקיבא, דאי ר׳ עקיבא כשהלכה אשתו לבד למדינת הים, הא ודאי מתניתין דלא כר׳ עקיבא. ואפילו ת״ל דר׳ עקיבא דוקא בשהלכה אשתו וגיסו קאמר וכדי לברר איסורו של ראשון, אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא במידי ולא צריכה גט, אפילו הכי מתניתין דלא כותיה, דמתניתין נמי בדאזיל אשתו וגיסו היא מדר׳ יוסי הרמב״ן נר״ו.
וגיסו. בעל אחות אשתו, כלומ׳ שזו שנשא היתה אשת איש, ובאו שני עדים ואמרו לו מתה אשתך, ועד אחד העיד לגיסתו שמת בעלה, ונשא אשת גיסו שהיתה אחות אשתו, ואחר כך באו שניהם אשתו וגיסו. אשת גיסו. אסורה לבעלה וטעמ׳ מפרשי׳ לקמן. ואשתו שריא ליה. דאשת גיסו לא בעיא גיטא מיניה שנאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו. ולא אמרי׳ נמי מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו. משום אותה ביאה של זנות שזינתה עמו. תאסר אשתו עליו. משום שזנתה אחותה עמו, כדמוכחינן לקמן מאותה. והני תרי מילי אתא לאשמועי׳ מתניתין. ולא אמרי׳ וכו׳. דתבעי גיטא מיניה כדי שתהא אשתו שהלכה אסורה לו משום אחות גרושתו. לימא מתני׳. דמשמע דלא בעיא גיטא מיניה דלא כר׳ עקיבא. מאשת איש. אוקימנא לעיל1 חוץ מאשת איש כלומ׳ כשנשאת בשני עדים אפי׳ הכי בעיא גיטא ואסורה לבעלה, ולא אמרי׳ מאי הוה לה למעבד ותהוי כאנוסה. ושניסת על פי ב״ד. כלומ׳ בעד אחד. וטעמ׳ דצריכות גט, גזירה שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שיני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט. אבל שאר עריות אין היתר לאסורן על ידי גט, וליכא למימר הכי. אף אשת אח. קס״ד דר׳ עקיבא מן הנשואין קאמ׳, כגון שנשא אחיו אשה והלך למדינת הים ושמעו בו שמת ויבמה ואחר כך בא. וכן נשא אשה והלכה למדינת הים והעידו שנים שמתה ונשא אחותה ואחר כך באתה. ואע״ג דלא פקע אסורן בגיטא, דאשת אח אסורה לעולם אפי׳ גרשה או מת האח, ואחות אשה אסורה לעולם בחייה אפי׳ נתגרשה, אפי׳ הכי קניס ר׳ עקיבא לאצרוכינהו גיטא.
1. צא, ב.
ואע״ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דבהני נשואי׳ קא מתסר׳ אשת גיסו אגיסו וכו׳ – פי׳ אע״ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ב׳ עדים והעידו על מיתת אשתו שאין עד א׳ נאמן בה כדאמר לעיל כיון דליכא משום עגונא והעידו ג״כ שניהם או א׳ מהם שמת גיסו ואליבא דר״ש דאמר על פי עדים מותרת לחזור לו אתיא בשלא העיד על גיסו אלא א׳ מהם ולרבנן אתיא כשהעידו שניהם כן וכשבאו אשתו וגיסו קא מתסרא אשת גיסו אגיסו כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמר לה מת בעלה ואח״כ בא בעלה.
אפי׳ הכי אשת גיסו אסורה ואשתו דידיה שרי פי׳ כדקתני מותרת לחזור ולא אמרי׳ מגו שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו – פירוש לאו מדין מגו דהא לא שייך הכא כלל אלא הכי פירושו דלא אמרי׳ כיון דמתסרא אשת גיסו אגיסו כדין אשה שהלך בעלה וכו׳. תהא צריכה גט כדי לקנסה ולאוסרה על בעלה כדתני׳ וצריכה גט מזה ומזה אלא מקילין עלה שלא לקנסה בגט כדי שתהא אשתו מותרת לחזור לו שאלו נותן גט לאשת גיסו נראה כמקיים קדושיו ותאסר אשתו עליו מדין אחות אשתו אלא ודאי לא מצריכי לה גיטא מיניה והיינו דאמרי׳ דמתני׳ דלא כר״ע דאלו לר״ע הוי אשת גיסו צריכה גט ממנו ונמצאת אשתו אסורה עליו. וטעמא דלא מצריכי׳ גט לאשת גיסו עולה יפה לפי מה שפי׳ רש״י ז״ל בריש פרקי׳ וכדפריש הכא דהת׳ קנסי׳ לה בגט לומר גרש זה ונשא זה ואלו הכא ליכא למימר הכי שאפי׳ גרש גיסו את אשתו אין קדושי׳ תופסי׳ לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה אבל למאי דפרישנא לעיל דבלאו טעמא דגרש זה ונשא זה קנס׳ לה בגט כדי לברר איסור של ראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ה״נ קנסינן ונצרכינ׳ גט וי״ל דאע״ג דאנן טעמא דידן משום קנסא עיקר מ״מ עבדי׳ סניפי׳ קצת בטעמא דגרש זה ואע״ג דטעמא קלישא הוא אבל היכא דלא שייך למימר גרש זה כי הכא א״א לנו לקנוס בגט דכ״ע אמרי שאין הגט הזה כלום וכו׳ מ״ר.
בפרש״י בד״ה וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך כו׳ עכ״ל צ״ע דהא בעד אחד שמתה אשתו אינו יכול לישא אחותה כדמשמע לעיל בשמעתין וי״ל בדוחק דרש״י סבר כמו שחילקו התוס׳ לעיל דלא בעי תלמודא למידק מרישא (א) משום דאיכא למימר דגבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכה״ג כו׳ כמ״ש התוס׳ לעיל ועי״ל דמיירי בעבר ונשא שטעה לומר דכמו דעד אחד נאמן במת בעלה כך הוא נאמן על מיתת אשתו וק״ל:
א גמרא ומעירים, שמה שאמרו לו לאותו אדם מתה אשתו ונשא את אחותה, ואף על גב דאזיל [ואף על פי שהלכו] אשתו וגיסו (בעל אחות אשתו) למדינת הים והודיעו לו שמתו שניהם, דאהני [שהועילו, פעלו] הני [אלו] הנשואים שהוא עשה, דקמיתסרא [שנאסרת] אשת גיסו על גיסו, שהרי נמצא שנשא אשת איש בטעות, וכפי ששנינו לעיל שהנושא אשת איש בטעות נאסרת על בעלה, ואפילו הכי [כך], אשת גיסו אסירא [אסורה] לבעלה, ואילו אשתו שריא [מותרת] לו,
GEMARA: With regard to the case of a man who married his wife’s sister after he was informed that his wife was dead, the Gemara comments: And even if his wife and his brother-in-law both went overseas and he was told that they had died, the halakha is that this marriage he performed is effective only to the extent that his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law. The reason for this prohibition is that he performed a marriage ceremony with a married woman by mistake, and one who erroneously weds a married woman has thereby rendered her forbidden to her husband. The Gemara adds: Even so, it is only his brother-in-law’s wife who is forbidden to her husband, whereas his own wife remains permitted to him.
הכל
(4) וְלָא אָמְרִינַן במִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ תֵּיאָסֵר אִשְׁתּוֹ עָלָיו לֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כר״ע כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאִי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא ג הָוְיָא לַהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ.
It might have been thought that his own marriage, which caused this to be an act of forbidden sexual relations, would also be adversely affected. But the Gemara adds that we do not say: Since his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law, his wife is likewise forbidden to him. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The reason is that if the mishna follows the opinion of Rabbi Akiva, his wife is now considered, with regard to him, the sister of his divorcée.
לימא מתני׳ – דקתני מותרת לחזור לו.
דלא כר״ע דאי ר״ע – כיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו.
לימא מתני׳ דלא כר״ע – משום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו קאמר מתני׳ דלא כר״ע אבל אי הוה מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי׳ לר״ע כיון דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת אחותה אוסרתה.
ואמרי׳ לימא מתניתין דלא כר״ע דאי ר״ע הו״ל אחות גרושתו ותניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מא״א שנשאת עפי׳ ב״ד ור״ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. פי׳ אם קידש אדם א׳ מן העריות א״ל הימנו גט שאין קדושין תופסין בח״כ חוץ מא״א וכו׳ שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצת א״א יוצאה בלא גט ודוקא ע״פ ב״ד דהיינו בע״א אבל אם נשאת בב׳ עדים דמינס אניסה א״ל ממנו גט ומותרת לראשון דקס״ד האי תנא כר״ש דאמר ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ור״ע מוסיף אף אשת אח שאם אמור לו מת אחיו ועמד זה ויבמה ואח״כ בא אחיו צריכה ממנו גט ואע״ג דל״ל גירש זה ונשא זה שהרי גרושת אחיו אסורה. אפ״ה הי׳ מצריכה גט כדבעינן למימר טעמא לקמן וכיון דאיצטריך ר״ע גט לאחות אשתו אסור להחזיר את אשתו דהו״ל אחות גרושתו א״ו מתני׳ דלא כר״ע שאין אחות אשתו צריכה ממנו גט מ״ה מותר באשתו. ומהדר ולאו מי איתמר עלה א״ר גידל ארחב״י א״ר האי אשת אחיו ה״ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למד״ה ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו דאמרי׳ הך קמא תנאי הו״ל בקידושין והאי שפיר נסיב. אחות אשה נמי כגון שקדש את האשה והלכה למד״ה ושמע שמתה ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאי הו״ל בקידושי׳. פי׳ אנא הי׳ מצריך ר״ע גט באשת אח ואחות אשה כגון שהאח הראשון לא נשאה אלא קידשה דאמרי אנשי כדחזי לאח קמאי הכי נסבה אח שני בחיי אח ראשון א״ו תנאי הו״ל בקדושי׳ דידי׳ ולא נתקיים ומ״ה נשאה האי ובהיתר נשאה הלכך צריכה ממנו גט וכן נמי באחות אשה. אבל בנשואין אין לומר תנאי הוה בנשואין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. פי׳ לבעול על תנאי ומתני׳ תוקמא בנשואין ואתיא אפילו כר״ע ור״ע דמצריך גט באשת אח ואחות אשה אפי׳ בב׳ עדים דהוא אנוס הוה מצריך לה גט ול״א מאי הו״ל למיעבד דאשת אח איכא לאוקמי׳ בע״א כגון דאתא ע״א ואמר מת בעלך ונתיבמה דהא ע״א נאמן ביבמה אבל אחות אשה ליכא לאוקמי אל אבבי׳ עדים דהא אלו אתא ע״א וא״ל מתה אשתך אינו נאמן כדאמרי׳ בגמ׳ בפי׳ דלא הקילו אלא בא״א משום עגונא א״ו בתרי, והכי גזר ר״ע שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי׳ קמא וא״א בא״א פליג ר״ע ואפילו אם נשאת ע״פ ב׳ עדים הי׳ מצריכה גט משני שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי ראשון ואם היתה נשואה לראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני וכיון שאתה מצריכה גט אסורה לחזור לו מפני שנראה כמחזיר גרושתו אחר שנשאת. ותנא דר״ע פליג עלי׳ בתרתי פליג עלי׳ בא״א דלא מצרכי לה גט משני אלא היכא דנשאת ע״פ ב״ד בע״א ומשום דלא דייקא אבל בב׳ עדים כיון דאנוסה הוא אע״ג דאיכא למיגזר לא גזרינן, ופליג נמי באשת אח ואחות אשה דדוקא לגירושין דשכיחא חיישינן אבל לתנאה דלא שכיחי לא חיישינן והלכך אם א״ל מת בעלה ונתיבמה ואח״כ בא בעלה מותרת לחזור לו דלא בעי׳ גט משני ואפי׳ בקידושין דראשון, וכן נמי באחות אשה. ואי קשיא. דר״ע חייש לתנאה אמאי נקט אחות אשה ואשת אח בלחוד בכל עריות הנאסרות ע״י קדושין ליחוש שאם נשא אשת אביו או חמותו יהי׳ צריכין הימנו גט שמא יאמרו אותן קידושין שקדש אביו או שקדש הוא את אשתו בתנאי הוו וקידושי האחרונים קידושין הוו וליבעי מיני׳ גיטא. תשובה אין זה כלום דלא מצרכי גיטא אלא בנשואי היתר דסבר בהיתר נסיב לה. כגון ששמע שמת בעלה של זו והלך ונשאה דכי נסבה בהיתר נסבה וכל עלמא סברי דנשואין הוי הלכך בעי׳ מיני׳ גיטא אבל אי ידעי׳ דבעלה קיים ואזיל האי ונסיב לה לא בעי מיני׳ גיטא דכ״ע ידיע דזנות הוה ולא נשואין הלכך לא משכחת לה אלא בא״א ואשת אח ואחות אשה דשרי לאחר מיתה.
לימא מתני׳ דלא כר״ע וכו׳ – עד ר״ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי׳ דכיון דאשת אח לאו היתר לפעמים וצריכא גט ממנו אף מזמן שאסורו׳ נצרכי׳ גט והק׳ בתוס׳ והא לר״ע אפי׳ באחות אשה פנויה שנשאה מצריך גט משום קנסא כדי להאסר בקרובות ועשה בזמן האיסור כזמן ההיתר דהיינו כאלו מתה אשתו ונשאת וא״כ למה לן לאוקומי מתני׳ כשהיתה אשת איש ובדאזיל אשתו וגיסו וי״ל דאלומי לקושי׳ דאפי׳ תימא דהא דר״ע מיירי באחות אשה שהלך בעלה וכו׳ מתני׳ דלא כוותיה דמתני׳ ע״כ בדאזיל אשתו וגיסו כדמוכח סיפא מדר׳ יוסי וכדאיתא לקמן. ועוד דהא דאמרי׳ השתא ואע״ג דאזיל אשתו וגיסו קושטא דמילתא נקטי׳ משום דמוכח סיפא הכי ובעי לפירושא ולא נקטי׳ משום מאי דבעי׳ למימר דמתני׳ דלא כר״ע.
ולא אמרינן [ואין אנו אומרים] שמתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו, תיאסר גם אשתו עליו, אף על פי שאותו מעשה עצמו גרם לאסור אשה זו על בעלה. ומציעים: לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] שלא כשיטת ר׳ עקיבא, דאי [שאם] כשיטת ר׳ עקיבא היא — הויא לה [הרי, היא, אשתו, נעשית לו] אחות גרושתו.
It might have been thought that his own marriage, which caused this to be an act of forbidden sexual relations, would also be adversely affected. But the Gemara adds that we do not say: Since his brother-in-law’s wife is forbidden to his brother-in-law, his wife is likewise forbidden to him. The Gemara suggests: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The reason is that if the mishna follows the opinion of Rabbi Akiva, his wife is now considered, with regard to him, the sister of his divorcée.
הכל
(5) דְּתַנְיָא דכׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ גֵּט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת עַל פִּי ב״ד בֵּית דִּין ור״ע וְרַבִּי עֲקִיבָא ה מוֹסִיף אַף אֵשֶׁת אָח וַאֲחוֹת אִשָּׁה וְכֵיוָן דְּאָמַר ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא בָּעֲיָא גֵּט מִמֵּילָא אִיתַּסְרָא עֲלֵיהּ דְּהָוְיָא לַהּ אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ.
As it is taught in a baraita: None of those with whom relations are forbidden by Torah law require a bill of divorce from him, even if he married them in a proper manner, apart from a married woman who married by mistake by permission of the court. And Rabbi Akiva adds: Also a brother’s wife and a wife’s sister. Since it is possible that these two women could become permitted to him, by levirate marriage in the case of a brother’s wife, or a wife’s sister after his wife’s death, they too require a bill of divorce. And with regard to the issue at hand, since Rabbi Akiva said that a wife’s sister requires a bill of divorce, this factor by itself indicates that his wife is forbidden to him, as his wife is considered the sister of his divorcée.
חוץ מאשת איש שנשאת ע״פ ב״ד – ומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו׳ כדאמרינן לעיל בפירקין (יבמות פח:).
ר״ע מוסיף – והשתא ס״ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה. וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ״ה קניס לה ר״ע אגיטא.
רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח כו׳ – אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא שכיח דנסבי להו ע״י שמועת טעות דאסירי לאחר מיתה.
תוס׳ בד״ה ר׳ עקיבא מוסיף כו׳ אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למנקט כו׳ עכ״ל יראה דהכא נמי ר״ל בעבר ונשא שהכירה ואפ״ה צריכה גט דשמא יאמרו תנאה הוה ליה לקמא בקידושין כך נראה לפרש מדברי הרי״ף והרא״ש ע״ש ומהרש״ל פירש בע״א בדוחק ואין להאריך:
בד״ה מאיסורא מי מיעטיה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטיה אלא משריפה עכ״ל מכאן יש לקיים דברי התוספות שכתבו בריש מכילתין בד״ה ואי אתה יכול לומר בחמותו כו׳ דבקידושי קטנות מיירי ומשכחת שפיר שהיתה חמותו קטנה כשנשאה אחיו והיה לו בת עמה ונשאה זה ומתה הבת דאפילו לרבי עקיבא ניחא דלא מיעטה קרא חמותו לאחר מיתת הבת אלא משריפה אבל כרת איכא אבל מהרש״ל כתב דלישנא דתלמודא בפרק הנשרפין לא משמע כן דקאמר התם לר״ע חמותה כו׳ איסורא בעלמא וכן נראה מלשון רש״י וסמ״ג עכ״ל:
דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כל עריות שבתורה, גם אם נשא אותן — אין צריכות הימנו גט, חוץ מאשת איש שנישאת בטעות על פי בית דין, ור׳ עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה, שמכיון שיש אופן שאלה יוכלו להיות מותרות לו: אשת אח על ידי ייבום, ואחות אשה במות אשתו — לכן צריכות הן גט כשנשאן. ולענייננו, כיון שאמר ר׳ עקיבא שאחות אשתו בעיא [צריכה] גט, ממילא איתסרא עליה [נאסרה עליו] אשתו, דהויא לה [שהרי היא, אשתו, נעשית] אחות גרושתו.
As it is taught in a baraita: None of those with whom relations are forbidden by Torah law require a bill of divorce from him, even if he married them in a proper manner, apart from a married woman who married by mistake by permission of the court. And Rabbi Akiva adds: Also a brother’s wife and a wife’s sister. Since it is possible that these two women could become permitted to him, by levirate marriage in the case of a brother’s wife, or a wife’s sister after his wife’s death, they too require a bill of divorce. And with regard to the issue at hand, since Rabbi Akiva said that a wife’s sister requires a bill of divorce, this factor by itself indicates that his wife is forbidden to him, as his wife is considered the sister of his divorcée.
הכל
(6) וְלָאו אִיתְּמַר עֲלַהּ א״ר אָמַר רַב גִּידֵּל א״ר אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב הַאי אֵשֶׁת אָח הֵיכִי דָּמֵי וכְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי הָךְ קַמָּא תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִידּוּשִׁין וְהַאי שַׁפִּיר נָסֵיב.
The Gemara refutes this claim: And wasn’t it stated with regard to this case that Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: In the case of this brother’s wife, mentioned by Rabbi Akiva, what are the circumstances? For example, if his brother betrothed a woman and then went overseas, and the man who was here heard that his brother was dead, and he arose and married his brother’s wife as a yevama The reason for Rabbi Akiva’s ruling is that uninformed people will say: This first one had a condition in the betrothal with his wife, and his betrothal was canceled because the condition was left unfulfilled, and this other one married well, in compliance with the halakha, as she was not his brother’s wife. It is for this reason that Rabbi Akiva requires him to give her a bill of divorce.
דאמרי אינשי – כי חזו לארוס קמא אמרי מדנסבה אחוה תנאה הוה ליה לקמא בקדושין ולא נתקיים והא בתרא שפיר נסיב ואי מפיק לה בלא גט נמצאת אשת איש נראית יוצאה בלא גט וכן אחות אשה כו׳.
ולאו איתמר עלה כו׳ – הך שינויא לא מיתוקמא אלא כר׳ אמי לקמן (צה:) דלר׳ יצחק נפחא לא מיתוקמא ת״ק כר״ע דלדידיה רבי יוסי הוא דקאי כר׳ עקיבא דמפליג בין ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת״ק לא שני ליה.
ולאו מי אתמר וכו׳. דבהני דמוסיף ר׳ עקיבא דבעו גיטא משום דלא למרו אשת איש יוצאה בלא גט, דמיירי שלא נשאו אלא קדשו, ואמרי על תנאי קדש הראשון ולא נתקים ובדין נשא שיני. ומשום הכי צריכה גט משיני ואסורה לראשון דאמרי אשת אחיו הוא נושא, וכל שכן לשיני דאשת הראשון היתה. וכן נמי באחות אשה אמרי תנאי היה בקדושין וכדין נשא אחותה, משום הכי בעיא גיטא. ואסור בשתיהן, בראשונה משום גזירה דאמרי השניה היא אשתו גמורה, ובשניה משום שהראשונה היתה אשתו גמורה. אבל במתני׳ מיירי שנשאה, וכולי עלמ׳ ידעי שזו שהלכה אשתו היתה, ונאסרה עליו אחותה כל זמן שאשתו קיימת. דליכא למימר תנאי היה בנשואין ולא נתקים, שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ומדבעל אחולי אחליה לתנאיה...1 עדים שהעידו שמתה וביאת זנות היתה. ואינה צריכה הימנו גט [ואסורה] עליו משום אחות אשה, כדאית׳ במתני׳, ואשתו מותרת לו שאינה נאסרת בשכיבת אחותה, ונאסרה לבעלה לעולם.
והוי יודע, שכל אשה שנשאת, לא שנא על פי עד אחד שהורוה ב״ד לינשא, ולא שנא מעצמה על פי שני עדים, ואחר כך בא בעלה, מן התורה שריא לבעל ולבועל אם מת בעלה או גרשה, שאין לך אונס גדול מזה ושניהם שוגגים הם. ומדרבנן הוא שנאסרה לבעל, ולאו משום שנאמר דהוה לה כזינתה ברצון, אלא משום גזירה שמא יאמרו גירש ראשון הואיל ונשא שיני. ואם אתה אומר שתחזור לבעלה הראשון כשגירשה שיני, אמרי שזה החזיר גרושתו משנשאת. ומזה הטעם היה לנו לאסרה עליו גם כן אם נתקדשה לאחר אעפ״י שלא נשאה, דמחזיר גרושתו מן הארוסין נמי אסורה. אלא הואיל ולא עשתה שום אסור, שהרי לא נבעלה לו, לא קנסוה רבנן דנימרו הכי, אלא תלינן דאמרי תנאי היה בקדושיה ולא נתקים, ונמצא שהראשון יכול להחזירה שהרי לא נתקדשה ואינה צריכה גט כלל. ואם מת או גירשה מותרת לשיני. אבל כי נשאת, הואיל ועשתה עבירה דהא נבעלה, אעפ״י ששוגגת היא, קנסוה רבנן דלימרו אינשי גירש זה ונשא זה, ולא תלינן דלימרו שלא גרשה אלא העידו עדים שמת בעלה ומפני זה נשאה, כדאסיקנא לעיל. ולשיני נמי שריא מן הדין אם מת בעלה או גירשה, ולא היתה צריכה גט ממנו כשבא בעלה, דזנות בעלמא הוא. אלא הואיל ותלינן דלימרו גירש זה ונשא זה, אי אתית לאפוקה בלא גט אמרי אשת איש יוצאה בלא גט. והואיל וחיישינן להכי, ברישא בעיא גיטא משיני, דהא אנן חשבינן דאשתו גמורה היא, שהרי גירש ראשון קודם שנשא שיני והדר מגרש ראשון, ואי הדר שרית לה להאי שיני, אמרי הואיל והדר וגרשה ראשון הדר קדשה אחר שגירשה שיני, ונמצא שיני מחזיר גרושתו משנתקדשה לאחר, דהא גרשה. ואפי׳ אם גירשה ראשון קודם שיגרש שיני, דגירושין דקמא הוו גירושין גמורין, דאשתו גמורה היא ומהנו בין קודם שגירש השיני בין לאחר שגירש השיני, דגירושין דשיני אינם אלא מפני מראית העין, אפי׳ הכי אסורה עליו לעולם, דהואיל ועבדה אסורא, דהיינו שנבעלה באסור קנסינן [לה וחיישי׳ דלמא] אחר שגירשה ראשון אמרי שזנתה עם השני במזיד [ו]לא העידו עדים [שמת בעלה ויאמרו] דאשת איש שזינתה מותרת לבועל. ואפי׳ תימא דהואיל דב״ד התירוה ליכא למימר הכי, אפי׳ הכי אמרינן דהואיל ונאסרה מחמת ביאתו לבעל, אע״ג דהוי משום גזירת מחזיר גרושתו כדכתבינן, קנסוה חכמים ואסרוה לבועל כי היכי דלא ליתו למשרי אשת איש שזינתה ברצון לבועל. אבל ר׳ שמעון סבירא ליה דהני מילי והני קנסי דוקא בנשאת בעד אחד על פי ב״ד, דהואיל וחכמים משום עגונא אקילו בה שיך בה קנסא היכא דבא בעלה, שאעפ״י שהתירוה היה לה שלא תנשא עד שתדע האמת. אבל היכא דנשאת בשני עדים לא שיך בה קנסא, דמאי הוה לה למעבד ולא עבדה, דניקנסה כשבא בעלה על שלא עשתה. אלא נשאר הכל בדין תורה, ואינה צריכה גט כלל, ותלינן דאמרי אינשי ראשון לא גירשה, וזה שנשאה שיני מפני שהעידו שנים שמת בעלה, ושוגגים הם ומותרת לבעלה, וכל שכן לשיני אם מת או גירשה. וקיימ׳ לן דליתא לדר׳ שמעון, כדאסיק רב פפא דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למעבד. והואיל ונשאת לא שנא על פי עדים או על פי עד אחד קנסי׳ לה דלימרו אינשי גירש זה ונשא זה, ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט או מחזיר גרושתו משנשאת. ומשום הכי אסורה לשניהם לעולם, ותצא מזה ומזה כדכתבינן. זהו הדין באשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת לזר. והיכא דאזלה רחל אשת ראובן למדינת הים עם שמעון בעל לאה אחותה ושמע ראובן בעל רחל בשני עדים שמתה רחל אשתו ושמעה לאה אחותה בעד אחד או בשני עדים שמת בעלה שמעון, ועמד ראובן ונשא לאה, ואחר כך באו שניהם רחל אשת ראובן ושמעון בעל לאה, קסבר האי תנא דמתני׳ דרחל שריא אראובן דאין שכיבת אחותה אוסרתה, ולאה אסורה לו משום אחות אשה. ואם מתה רחל מותר בלאה אם היא פנויה, דלגבי דידיה ליכא למתלי לשום מידי, דהואיל ואחותה קיימת לא היתה מותרת לו אעפ״י שגירשה ראשון, דאחות אשה אסירא עליה כל זמן שהיא קיימת, וודאי אמרי שעדים העידו שמת, ומפני זה נשאה. והואיל והיא קיימת זנות בעלמ׳ הוא ואינה צריכה הימנו גט, ועמדה עליו באסור אחות אשה. ואעפ״י שאינה צריכה גט מראובן נאסרה על שמעון אסור עולם. וטעמ׳ דמילתא דהואיל וגבי שמעון ליכא אסורא אחרינא אלא מפני שנשאת לאחר, לגבי דידיה מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. דהכא נמי אי שרית לה לדידיה אתו למימר שהחזיר גרושתו משנשאת, שהרי אין לך לעין בזה האסור בגופה של אשת ראובן אחותה, אבל אם באתה לאסור אשת ראובן עליו מפני שנשא אחותה, הרי אתה בקי באחותה. הילכך לא מחלפה באשה שהלך בעלה, דהא כולי עלמא ידעי דלאה נאסרה עליו משום אחות אשה, שהרי באתה רחל, נמצא שנשואי לאה אינן כלום. הילכך לא בעיא לאה גט מראובן ושריא ליה רחל אשתו, וקיימא עליה לאה באסור אחות אשה. והואיל ואין אסור אחות אשה אלא בחייה אי שרית2 לה לאה לראובן אחר מיתת רחל ולא מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. ור׳ יוסי פליג עליה כמו שנבאר לקמן.
1. נראה שיש להשלים: אלא יאמרו שבאו עדים וכו׳.
2. אולי יש לקרוא: אישתרית.
ודוחים: ולאו איתמר עלה [וכי לא נאמר עליה] אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב: האי [זו] אשת אח שאמר ר׳ עקיבא היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] — כגון שקדש אחיו את האשה, והלך האח למדינת הים, ושמע האיש הנמצא כאן שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו כיבמה, דאמרי אינשי [שאומרים אנשים] שאינם יודעים היטב מה אירע: הך קמא, תנאה הוה ליה [זה הראשון, תנאי היה לו] בקידושין עם אשתו, ומן הסתם בטלו הקידושין הללו לפי שלא נתקיים התנאי, והאי שפיר נסיב [וזה, יפה, כדין, נשא], שאינה אשת אחיו. ומשום כך אמר ר׳ עקיבא שצריך לתת גט.
The Gemara refutes this claim: And wasn’t it stated with regard to this case that Rav Giddel said that Rav Ḥiyya bar Yosef said that Rav said: In the case of this brother’s wife, mentioned by Rabbi Akiva, what are the circumstances? For example, if his brother betrothed a woman and then went overseas, and the man who was here heard that his brother was dead, and he arose and married his brother’s wife as a yevama The reason for Rabbi Akiva’s ruling is that uninformed people will say: This first one had a condition in the betrothal with his wife, and his betrothal was canceled because the condition was left unfulfilled, and this other one married well, in compliance with the halakha, as she was not his brother’s wife. It is for this reason that Rabbi Akiva requires him to give her a bill of divorce.
הכל
(7) וְהַאי אֲחוֹת אִשָּׁה נָמֵי הֵיכִי דָּמֵי זכְּגוֹן שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת אִשָּׁה וְהָלְכָה לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה עָמַד וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי הָךְ קַמַּיְיתָא תְּנָאֵי הֲוָה לֵיהּ בְּקִדּוּשֶׁיהָ וְהָא שַׁפִּיר נָסֵיב אֶלָּא ח נִשּׂוּאִין מִי אִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין.
And in this case of a wife’s sister as well, what are the circumstances? For example, if he betrothed a woman and she went overseas, and he heard she died and arose and married her sister. As people will say: This first one, he had a condition in her betrothal, and as the condition was not fulfilled the betrothal is annulled, and this other one married well. However, with regard to the case of the mishna, which involves an actual previous marriage, can it be said that he had a condition in the marriage? There is a presumption that no man marries a woman conditionally. Once he marries her, it is assumed that he waived all prior conditions, and therefore even Rabbi Akiva agrees that a bill of divorce is not required in this case.
אבל נשואין – כי מתני׳ דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ״ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום.
אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין – ואפילו למ״ד (כתובות דף עד.) המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ״מ לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן בפרק בית שמאי (דף קז: ושם).
אלא בנשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין. יש לפרש משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעת קדושין הראשונים הוא בועל וכן פירש רש״י ז״ל. ולפי פירוש זה רב לטעמיה דאמר בפרק המדיר (כתובות ע״ב:-ע״ג.) קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנה גט דעל דעת קדושין הוא בועל עכשיו ולא על דעת קדושין הראשונים. ודלא כרב יהודה אמר שמואל משמיה דר׳ ישמעאל שאמר שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (שם עד.) ומשום דלית הלכתא כר׳ ישמעאל קאמרינן הכי להדיא מי איכא למימר תנאה הוה ליה. אי נמי יש לפרש דמשום דלא שכיחא קאמרינן, והכי קאמר, מי איכא למימר דחיישי אינשי ואמרי תנאה הוה ליה בנשואין, הא ודאי כיון דלא שכיחא לא חיישינן. ותדע לך דהא שמואל דאית ליה (שם) אפילו בנשואין על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, סברינן למימר לקמן (יבמות צה:) דלא חייש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה אפילו בקדושין, גבי הא דאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש, ומשום האי טעמא דאמרן דמלתא דלא שכיחא היא (עיין תוס׳ ד״ה אלא).
אלא נשואין מי איכא למימר תנאה ה״ל בנשואין – פרש״י ז״ל הא כ״ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע״כ י״ל דה״ט נקיט תלמודא משום דמארי׳ דשמעתתא דא היינו רב דאמר התם בכתובות בפ׳ המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי׳ לתנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והנכון דאפי׳ לשמואל דאמר התם על דעת קדושי׳ הראשונים בועל ואדם עושה בעילתו בעילת זנות התם הוא דחזיא דקפיד ואתני בהדיא אבל מסתברא תנאי בקדושי׳ ונשואין לא שכיח ורוב העולם מוחלי׳ אותו בפי׳ בשעת נשואין והיינו דנקטי׳ לה הכא בהדיא ולא תנינן לה במימרא דרב דהתם.
וכן האי [וזו] אחות אשה נמי [גם כן] היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר] — כגון שקידש את אשה, והלכה למדינת הים, ושמע שמתה, עמד ונשא את אחותה. דאמרי אינשי [שאומרים אנשים]: הך קמייתא [זו הראשונה], תנאי הוה ליה [היה לו] בקדושיה, ולא נתקיים התנאי, ובטלו הקידושין, והא שפיר נסיב [וזה, יפה, כדין, נשא], אלא במשנתנו שהיו נשואין ממש קודם לכן, מי איכא למימר תנאה הוה ליה [האם יש מקום לומר שתנאי היה לו] בנשואין? הלא מוחזק בידינו שאדם אינו נושא אשה על תנאי, ואם נשא אותה — מן הסתם ביטל את כל התנאים המעכבים, ואף לשיטת ר׳ עקיבא אין אחותה צריכה גט.
And in this case of a wife’s sister as well, what are the circumstances? For example, if he betrothed a woman and she went overseas, and he heard she died and arose and married her sister. As people will say: This first one, he had a condition in her betrothal, and as the condition was not fulfilled the betrothal is annulled, and this other one married well. However, with regard to the case of the mishna, which involves an actual previous marriage, can it be said that he had a condition in the marriage? There is a presumption that no man marries a woman conditionally. Once he marries her, it is assumed that he waived all prior conditions, and therefore even Rabbi Akiva agrees that a bill of divorce is not required in this case.
הכל
(8) אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא אִי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא לִיתְנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ דְּהָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ לר״ע לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר חֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה לָאו בִּשְׂרֵפָה.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If it is the opinion of Rabbi Akiva, let him also teach the case of his mother-in-law, as she is another forbidden woman who nevertheless requires a bill of divorce, as we have heard him, Rabbi Akiva, say: One who has relations with his mother-in-law after his wife’s death is not liable to being executed by burning, because the prohibition lapses upon his wife’s death.
אי ר״ע – אי מתני׳ ר״ע היא דקמהפכת לאוקומי נמי כר״ע ליתני חמותו אמרו לו מתה אשתך ונשא אמה דלר״ע חמותו לאחר מיתת אשתו שריא.
אי ר״ע ניתני נמי חמותו – אברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני׳ הוה ליה למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה.
אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: אי [אם] לפי שיטת ר׳ עקיבא, ליתני נמי [שישנה גם כן] חמותו כמקרה נוסף של ערוה שצריך לתת גט. דהא שמעינן ליה [שהרי שמענו אותו] את ר׳ עקיבא, שאמר: חמותו לאחר מיתה של אשתו — לאו [לא] נידונה בשרפה, שאיסור חמותו החמור בטל במות אשתו.
Rav Ashi said to Rav Kahana: If it is the opinion of Rabbi Akiva, let him also teach the case of his mother-in-law, as she is another forbidden woman who nevertheless requires a bill of divorce, as we have heard him, Rabbi Akiva, say: One who has relations with his mother-in-law after his wife’s death is not liable to being executed by burning, because the prohibition lapses upon his wife’s death.
הכל
(9) דְּתַנְיָא {ויקרא כ׳:י״ד} בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן אוֹתוֹ וְאֶת אַחַת מֵהֶן דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טאוֹתוֹ וְאֶת שְׁתֵּיהֶן.
As it is taught in a baraita: The Torah states, with regard to one who takes a woman and her daughter: “They shall be burned in fire, he and they [et’hen]” (Leviticus 20:14). Now this cannot literally mean that both women are burned, as the first woman he took did not sin at all. The Sages therefore explained that the word et’hen means he and one of them [mehen]. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: He and both of them. Since it is hard to understand how they could both deserve punishment, the amora’im suggested various interpretations of Rabbi Akiva’s opinion.
ואת אחת מהן – שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואמרה רחמנא אחרונה שנשא באיסור תשרף.
אותו ואת שתיהן – כדקבעינן התם בסנהדרין מאי בינייהו הא ודאי אשתו גמורה לא אמר ר״ע דבשרפה שהרי עניה זו מה חטאה הרי בהיתר נשאת לו ואמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו דר״ע סבר תרתי כתיבי חמותו ואם חמותו נפקי מהאי קרא דבשרפה דהכי אמר קרא איש כי יקח את אשה ואמה ושתיהן לאיסור כגון שנשא חמותו ואם חמותו באש ישרפו ור׳ ישמעאל סבר חדא כתיב חמותו לחודה שמעינן מינה דהאי כי יקח את אשה היינו אשתו הראשונה הנשאת בהיתר ואת אמה זו חמותו ואמר רחמנא ישרפו אותו ואת אחת מהן ואם חמותו דבשרפה מג״ש נפקא לן באלו הן הנשרפין (סנהדרין עה:) ורבא אמר חמותו לאחר מיתת אשתו איכא בינייהו דלר׳ ישמעאל בשרפה דה״ק אותו ואת אחת מהן אפי׳ אין שתיהן קיימות כגון שמתה אשתו ונשא את אמה תשרף ור״ע סבר אותו ואת שתיהן בזמן ששתיהן קיימות אשתו וחמותו ישרפו אותו ומסתמא כדינו כן דין חמותו דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ומתני׳ דלא קתני חמותו הניחא לאביי דאמר משמעות דורשין איכא בינייהו לר״ע נפקא ליה אם חמותו מהאי קרא ולר׳ ישמעאל לא נפקא ליה מהכא ולא איירי ר׳ ישמעאל ור״ע בחמותו לאחר מיתה כלל שפיר אלא לרבא ליתנייה.
רש״י בד״ה אלא לרבא לתנייה ומשנינן כו׳ הד״א:
תוס׳ בד״ה ר״ע כו׳ לא בעי למינקט כו׳. נ״ב פי׳ כגון שהעידו שזו אינה אשת אביו והוא לקחה בטעות וג״כ צריך גט שיאמרו קדושין ע״י תנאי היה לאביו בה ומשני לא שכיחא מאחר שאסירי לאחר מיתה ולא שכיחי דנסבי להו כו׳ ודו״ק. (עיין במהרש״א):
דתניא [שכן שנינו בברייתא]: נאמר בתורה על מי שנושא אשה ובתה: ״באש ישרפו אתו ואתהן״ (ויקרא כ, יד), שודאי אין לפרש ששורפים את שתיהן, שהרי האשה הראשונה שנשא — היא עצמה לא חטאה כלל, ובודאי שאינה צריכה להיענש, ולכן פירשו את המלה ״אתהן״ אותו ואת אחת מהן, זו שנשא באחרונה שהיתה אסורה עליו, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן. וכיון שדבר זה תמוה מאד לומר שיענשו את שתיהן, גם את זו שנשא כדין, רבו הדעות להסביר את שיטת ר׳ עקיבא.
As it is taught in a baraita: The Torah states, with regard to one who takes a woman and her daughter: “They shall be burned in fire, he and they [et’hen]” (Leviticus 20:14). Now this cannot literally mean that both women are burned, as the first woman he took did not sin at all. The Sages therefore explained that the word et’hen means he and one of them [mehen]. This is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: He and both of them. Since it is hard to understand how they could both deserve punishment, the amora’im suggested various interpretations of Rabbi Akiva’s opinion.
הכל
(10) בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי דְּאָמַר מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דר׳ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר חֲדָא כְּתִיב ור׳ וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר תַּרְתֵּי כְּתִיב שַׁפִּיר.
Granted, this makes sense according to the explanation of this dispute suggested by Abaye, who said that the interpretation of the meaning of the verse is the difference between them. In other words, Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva did not argue over the halakha itself, but merely over the manner in which the halakha is derived from the Torah. That is, Rabbi Yishmael holds that it states: One woman, and the plain meaning of the verse is: He and one of them. And Rabbi Akiva holds that it states: Two, e.g., if he took two women who were both forbidden to him, such as his mother-in-law and her mother, they are both liable to be executed by burning. If this is the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael, it is fine, as there is no proof from here that prohibition of a mother-in-law lapses upon his wife’s death.
בשלמא [נניח] לשיטת אביי שאמר ופירש שמשמעות דורשין (דרש) איכא בינייהו [יש ביניהם], שלא נחלקו בגופה של הלכה, אלא בדרך המדרש בה לומדים את ההלכות, שר׳ ישמעאל סבר: חדא כתיב [אחת נאמרה] כלומר, אותו ואת אחת מהן הוא משמעות פשוטו של הכתוב, ואילו ר׳ עקיבא סבר: תרתי כתיב [שתיים נאמרו] ו״אתו ואתהן״ פירושו: שתיהן, כל אחת מהן, וכגון שנשא שתי נשים באיסור זה, למשל חמותו ואם חמותו — ששתיהן בשריפה, שכל אחת מהן אסורה, וזו משמעות הכתוב האומר שתיהן. ואם כן, לשיטה זו, שפיר [יפה], ואין זה נוגע למה שאמרנו.
Granted, this makes sense according to the explanation of this dispute suggested by Abaye, who said that the interpretation of the meaning of the verse is the difference between them. In other words, Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva did not argue over the halakha itself, but merely over the manner in which the halakha is derived from the Torah. That is, Rabbi Yishmael holds that it states: One woman, and the plain meaning of the verse is: He and one of them. And Rabbi Akiva holds that it states: Two, e.g., if he took two women who were both forbidden to him, such as his mother-in-law and her mother, they are both liable to be executed by burning. If this is the dispute between Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael, it is fine, as there is no proof from here that prohibition of a mother-in-law lapses upon his wife’s death.
הכל
(11) אֶלָּא לְרָבָא דְּאָמַר יחֲמוֹתוֹ לְאַחַר מִיתָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לִיתְנֵי נָמֵי חֲמוֹתוֹ.
However, there is a difficulty according to the explanation of Rava, who said that the practical difference between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva’s opinion concerns one’s mother-in-law after his wife’s death. Rabbi Yishmael maintains that even after the death of one’s wife he is liable for marrying his mother-in-law. Rabbi Akiva maintains that one is liable only if both women are alive, as the verse mentions two women, but if the first one has already died his relations with the second woman are no longer punishable by Torah law. If so, let the tanna of the mishna, according to Rabbi Akiva, also teach that one must give a bill of divorce to his mother-in-law whom he married by mistake, as she too will be permitted to him after his wife’s death.
אלא לדעת רבא שאמר: לענין חמותו לאחר מיתה של אשתו איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל בהלכה, שלדעת ר׳ ישמעאל האשה השניה שנושא, כגון שנשא את הבת ואחר כך נשא את החמות, אפילו לאחר מות הבת — חייב עליה. ואילו לדעת ר׳ עקיבא אין החיוב חל עליו אלא כאשר שתיהן קיימות (״ואתהן״) ואם מתה הראשונה שוב אין השניה אסורה באותו איסור מן התורה, אם כן, ליתני נמי [שישנה גם כן] חמותו, שיצטרך לתת לה גט אם נשאה בטעות, שהרי גם לה יש היתר לאחר מות אשתו!
However, there is a difficulty according to the explanation of Rava, who said that the practical difference between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva’s opinion concerns one’s mother-in-law after his wife’s death. Rabbi Yishmael maintains that even after the death of one’s wife he is liable for marrying his mother-in-law. Rabbi Akiva maintains that one is liable only if both women are alive, as the verse mentions two women, but if the first one has already died his relations with the second woman are no longer punishable by Torah law. If so, let the tanna of the mishna, according to Rabbi Akiva, also teach that one must give a bill of divorce to his mother-in-law whom he married by mistake, as she too will be permitted to him after his wife’s death.
הכל
(12) אֲמַר לֵיהּ כנְהִי דְּמַיעֲטַהּ קְרָא מִשְּׂרֵפָה מֵאִיסּוּרָא מִי מַיעֲטַהּ קְרָא.
Rav Kahana said to Rav Ashi: Granted that the verse excluded her from the punishment of burning, did the verse also exclude her from a prohibition? Even Rabbi Akiva agrees that the Torah prohibits a man from marrying his mother-in-law after his wife’s death. Consequently, he cannot marry her in a permitted manner, despite the fact that according to Rava’s explanation Rabbi Akiva maintains that they are not executed by burning.
נהי דמעטי קרא משריפה מאיסור מי מעטיה האי לישנא מוכח בהדיא דאיסור דאורייתא איכא דאי לא ה״ל למימר נהי דאיסור דאורייתא ליכא איסורה דרבנן איכא ולא מצי למיתני נמי שמע שמתה אשתו ונשא אחותה ותו משמע האי לישנא דאיסורה הוא דאיכא אבל כרת ליכא והיינו דבכולי תלמודא לא נקטי בחמות לאחר מיתה אלא איסורה והיינו דבפרקין דנושא על האנוסה אמרי׳ דלכ״ע חמות לאחר מיתה קלישא איסורה ואי הוה ביה כרת לא אמרי׳ דקליש׳ דלא למגזר בה משום דלית בה כרת ולא כפרש״י ז״ל שפי׳ דאסור דאוריתא לאו וכרת אלא ודאי דלית בה כרת וטעמא דמילתא משום דכרת לא כתיב׳ בחמות אלא דילפ׳ מאשה ובתה וכיון דכן דון מינה ואוקי באתרא וכי היכי דלית בה לאחר מיתה שריפה דכתיב בה ה״נ לית בה כרת לאחר מיתה ומה״ט נמי לאו וכרת דהכא מג״ש דאשה ובתה נפקא לן ואיסור דאוריתא דאמרי׳ הכא היינו משו׳ דארור שוכב עם חותנתו וכ״פ בתוס׳ ומ״מ איכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתת אשתו דאע״ג דבאשה ובתה ליכא שריפה ומחמותו הוא דילפי׳ שריפה בג״ש דזמה זמה מ״מ כיון דכתיב בה כרת סתם ואפי׳ לאחר מיתה אמרי כן לגבי שריפה דון מינה ואוקי באתרה וזהו דעת הרמב״ן ז״ל והוא הנכון והכין משמע בפ׳ נושאין לקמן אבל יש שכתבו דחמות לאחר מיתה בכרת כאשה ובתה דילפי׳ מינה דליכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתה כי היכי דליכא בחמותו לאחר מיתה וכ״פ הרמב״ם ז״ל ואתיא כמ״ד דון מינה ומינה.
בד״ה מאיסורא מי כו׳ מלאו וכרת לא מיעטיה אלא משרפה. נ״ב ואין הלשון משמע כן בפ׳ הנשרפין דאמר לשם לר״ע חמותה כו׳ איסורא בעלמא ואם היה בה לאו לא מקרי איסורא בעלמא אלא נראה כמו שפי׳ שם רש״י דאסורא דאורייתא מארור שוכב עם חותנו וכ״כ הסמ״ג ז״ל. (עיין במהרש״א):
אמר ליה [לו] רב כהנא: נהי דמיעטה קרא [אם אמנם שמיעט אותה הכתוב] מעונש שרפה — מאיסורא מי [מאיסור האם] מיעטה קרא [הכתוב]? שאף לדעת ר׳ עקיבא אסור מן התורה לשאת את חמותו אף לאחר מות אשתו, ואם כן אין בחמותו מקום לנישואין של היתר, אף לדעת רבא שסבור שר׳ עקיבא פוטר במקרה זה מעונש שריפה.
Rav Kahana said to Rav Ashi: Granted that the verse excluded her from the punishment of burning, did the verse also exclude her from a prohibition? Even Rabbi Akiva agrees that the Torah prohibits a man from marrying his mother-in-law after his wife’s death. Consequently, he cannot marry her in a permitted manner, despite the fact that according to Rava’s explanation Rabbi Akiva maintains that they are not executed by burning.
הכל
(13) וְתֵאָסֵר בִּשְׁכִיבָה דַּאֲחוֹתָהּ מִידֵּי דְּהָוֵה אַאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ למ״ה לִמְדִינַת הַיָּם לָא דָּמֵי אִשְׁתּוֹ דִּבְמֵזִיד אֲסִירָא מדאוריי׳ מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּשׁוֹגֵג גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן
§ The Gemara asks another question, from a different perspective: And let his wife be forbidden by his sexual relations with her sister, just as it is in the case of a woman whose husband went overseas, who is forbidden to her husband if she had relations with another man by mistake. The Gemara answers: This is not comparable. With regard to his wife, who is forbidden to him by Torah law if she committed adultery intentionally, the Sages decreed concerning her that she is forbidden to him even if she did so unwittingly.
ותאסר – אשתו הראשונה עליו בשכיבתה דאחותה.
מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים – דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואע״פ שהיא שוגגת ואמאי קתני מתני׳ מותרת לחזור לו.
ומשנינן: לא דמי אשה שהלך כו׳.
דבמזיד מיתסרא מדאורייתא – דכתיב (במדבר ה) והיא לא נתפשה דמשמע איסורא הלכך בשוגג כגון ע״פ ב״ד גזרו בה רבנן.
ומקשה ותאסר בשכיבה דאחותה מיהי דהוה אאשה שהלך בעלה למד״ה. פי׳ שהיא נאסרה על בעלה בשכיבת האחרון ואע״פ שהיא שוגגת. ומהדר לא דמי אשה שהלך בעלה למד״ה דבמזיד אסורה בשוגג גזרו בה רבנן אבל אחות אשה דבמזיד לא אסורה מדאורייתא בשוגג לא גזרו בה רבנן.
הא דאמרינן, ותאסורא בשכיבת אחותה – משום קנסא בעלמא קאמרינן, מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים דקנסינן. ופריק, לא דמי, אשה שהלך בעלה למדינת הים, דבזינתה במזיד אסורה מדאורייתא, עשאוה לזו כמזנה, וסמכו גזרתם אשל תורה, אבל גבי אחות אשה אמאי יסמכו, אפי׳ בזנות גמורה במזיד מותרת.
א. לפנינו: ותאסר.
ותאסר. קס״ד דשכיבת אחותה במזיד אוסרת אשתו עליו, ובעי אעפ״י שזנה עם אחותה בשוגג תאסר אשתו עליו, דהואיל ובעל אחות אשתו נתלי לחומרא דלימא דאמרי אינשי במזיד בא עליה ואתי למישרא כי האי גונא, דומיא דאשה שהלך דמיתסרא לבעלה בשכיבת האחרון ואעפ״י שהיא שוגגת משום חששא דאמרי גירש זה ונשא זה ועכשיו מחזירה. דבמזיד. אם זינתה במזיד. בשוגג גזרו. משום חששא דקאמרינן. אבל הכא דאפי׳ במזיד שריא אין כאן מקום לגזור כלום.
ושואלים מצד אחר: ותאסר אשתו בשכיבה ששכב עם אחותה, מידי דהוה [כמו שהוא] בענין אשה שהלך בעלה למדינת הים, שהיא נאסרת לבעלה כאשר היא נבעלת לאיש אחר בטעות! ומשיבים, לא דמי [אינו דומה]: כי אשתו שאם זנתה במזיד אסירא מדאורייתא [אסורה עליו מן התורה], ואם נבעלה בשוגג — גזרו בה רבנן [חכמים] שתיאסר עליו,
§ The Gemara asks another question, from a different perspective: And let his wife be forbidden by his sexual relations with her sister, just as it is in the case of a woman whose husband went overseas, who is forbidden to her husband if she had relations with another man by mistake. The Gemara answers: This is not comparable. With regard to his wife, who is forbidden to him by Torah law if she committed adultery intentionally, the Sages decreed concerning her that she is forbidden to him even if she did so unwittingly.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.