שמעת מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים דהא כיון דמתו ופריק להו לא חזו אלא לכלבים:
(1) 
בַּעֲלֵי מוּמִין יִפָּדוּ וּמוֹקְמִינַן לָהּ בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן שְׁמַע מִינַּהּ פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים.
בַּעֲלֵי מוּמִין יִפָּדוּ וּמוֹקְמִינַן לָהּ בְּשֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן שְׁמַע מִינַּהּ פּוֹדִין אֶת הַקֳּדָשִׁים לְהַאֲכִילָן לִכְלָבִים.that blemished animals can be redeemed; and we established that according to Reish Lakish, the baraita is dealing with animals whose consecrations preceded their blemishes, which means that although the animal has inherent sanctity because it was consecrated when unblemished, nevertheless it can be redeemed; let us conclude from the baraita that one may redeem sacrificial animals in order to feed them to dogs.
בעלי מומין — יפדו, ומוקמינן לה [והעמדנו אותה] לשיטת הסברו של ריש לקיש בבעלי מומים שקדם הקדישן את מומן, ואף שיש בהם קדושת הגוף, שהרי כשהוקדשו היו תמימים, מכל מקום הריהם נפדים, ואם כן לכאורה שמע מינה [למד מכאן] כי פודין את הקדשים להאכילן לכלבים!
that blemished animals can be redeemed; and we established that according to Reish Lakish, the baraita is dealing with animals whose consecrations preceded their blemishes, which means that although the animal has inherent sanctity because it was consecrated when unblemished, nevertheless it can be redeemed; let us conclude from the baraita that one may redeem sacrificial animals in order to feed them to dogs.
הכל
(2) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשֶׁעָבַר וּשְׁחָטָן.
The Gemara rejects this suggestion: One cannot arrive at this conclusion from the baraita, since when the baraita states that the animals died it is not referring to deaths due to natural causes. Rather, what are we dealing with here? With a case where one transgressed the prohibition against slaughtering the blemished animals and slaughtered them before they were redeemed, an act that nevertheless renders them permitted for human consumption after redemption.
The Gemara rejects this suggestion: One cannot arrive at this conclusion from the baraita, since when the baraita states that the animals died it is not referring to deaths due to natural causes. Rather, what are we dealing with here? With a case where one transgressed the prohibition against slaughtering the blemished animals and slaughtered them before they were redeemed, an act that nevertheless renders them permitted for human consumption after redemption.
ודוחים: אין זו ראיה, שכן מה ששנינו בקדשים אלה ״אם מתו״ אין הכוונה שמתו סתם, אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? — שמתו בדרך שחיטה, המתרת אותם לאכילת אדם. ואף שאסור לשוחטם, מדובר במקרה שעבר על האסור, ושחטן לפני שנפדו.
The Gemara rejects this suggestion: One cannot arrive at this conclusion from the baraita, since when the baraita states that the animals died it is not referring to deaths due to natural causes. Rather, what are we dealing with here? With a case where one transgressed the prohibition against slaughtering the blemished animals and slaughtered them before they were redeemed, an act that nevertheless renders them permitted for human consumption after redemption.
הכל
(3) כִּדְתַנְיָא כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהֶן מוּם וּשְׁחָטָן ר״מ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יִקָּבֵרוּ אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִפָּדוּ.
As it is taught in a baraita: With regard to all sacrificial animals that developed a blemish and one slaughtered them, Rabbi Meir says that they shall be buried, as he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation and must be buried if they died. And the Rabbis say: Since an animal consecrated for the altar is not included in the halakha of standing and valuation, even if one slaughtered it, it can be redeemed.
As it is taught in a baraita: With regard to all sacrificial animals that developed a blemish and one slaughtered them, Rabbi Meir says that they shall be buried, as he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation and must be buried if they died. And the Rabbis say: Since an animal consecrated for the altar is not included in the halakha of standing and valuation, even if one slaughtered it, it can be redeemed.
וכדתניא כו׳ וחכ״א יפדו – מדר׳ מאיר כר׳ שמעון דאמר קדשי מזבח היו ויקברו:
רבנן דהכא דאמרי יפדו כרבנן דהתם דלעיל אליבא דר׳ שמעון בן לקיש דאמר קדשי מזבח לא היו ויפדו:
1 נימא תיהוי תיובתא כו׳. זו דברי ר׳ שמעון דאמר קדשי בדק הבית אם מתו יפדו דלא היו בכלל העמדה והערכה והני קדש׳ שקדם מומן [בקדש] את הקדישן אע״ג דקדשי מזבח נינהו כיון דלא חל עליהן הקדש גמור למזבח הלכך דיניהו כקדשי בדק הבית דאם מתו יפדו דלא היו בכלל העמדה והערכה:
1. גירסת רבינו היא כמ״ש בשט״מ כאן אות א.
כדתניא כל הקדשים שנולדו בהן מום ושחטן ר״מ אומר יקברו – איירי בקדשי מזבח דסבר היו בכלל העמדה כר״ש ולרבי יוחנן אפי׳ כרבנן וחכ״א יפדו דס״ל לא היו בכלל העמדה לרשב״ל ניחא שפיר דהוא רבנן דמתני׳ דאמר דקדשי ב״ה היו קדשי מזבח לא היו אלא לרבי יוחנן דאמר בין לרבנן בין לר״ש קדשי מזבח היו מאן נינהו רבנן דהכא וליכא למימר שקדם מומן להקדשן ופליגי בפלוגתא דתנא דבי לוי דלעיל דבסוף פרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יט:) גריס בהדיא קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן ר״מ אומר יקברו וחכ״א יפדו ובספרים כתוב ר״מ כר״ש רבנן דהכא כרבנן דהתם נימא תיהוי תיובתא דר׳ יוחנן אמר לך ר׳ יוחנן רבנן דהכא לחוד רבנן דהתם לחוד מיהו מהך דהכא איכא לדחויי דמיירי בקדשי ב״ה וחכמים היינו ר״ש אבל בפרק הנהנה במעילה (מעילה יט:) תניא קדשי מזבח תמימים רבי אומר יקברו וחכ״א יפדו ומההיא ודאי איכא לשנויי דרבנן דהכא לחוד ורבנן דהתם לחוד ואין לתמוה לר׳ יוחנן למה לו לומר כן דג׳ מחלוקות [יש] לימא דרבנן דהכא כרבנן דהתם קדשי מזבח לא היו י״ל דמתני׳ קשיא דמדקאמר ר״ש דקדשי ב״ה אם מתו יפדו מדאיצטריך לפרושי ב״ה מכלל דת״ק מיירי בהן כדפירש כל הסוגיא בספרים.
כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: כל הקדשים שנפל בהן מום, ושחטן, ר׳ מאיר אומר: יקברו, שכן סבור הוא כר׳ שמעון האומר שקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה (ולכן, אם מתו — לא יפדו, אלא יקברו). ואילו חכמים אומרים: לא היו אלה בכלל העמדה והערכה, ומשום כך, אף שעמד ושחטם — יפדו.
As it is taught in a baraita: With regard to all sacrificial animals that developed a blemish and one slaughtered them, Rabbi Meir says that they shall be buried, as he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation and must be buried if they died. And the Rabbis say: Since an animal consecrated for the altar is not included in the halakha of standing and valuation, even if one slaughtered it, it can be redeemed.
הכל
(4) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא לר׳ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הוו בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה אַמַּאי תְּמִימִים יִקָּבֵרוּ מִשּׁוּם דַּחֲזוּ לְהַקְרָבָה.
Rabbi Yirmeya further said to Rabbi Zeira: According to Rabbi Shimon, who said that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the halakha of standing and valuation and are redeemed if they died, why does he state, in the last baraita cited earlier, that unblemished animals consecrated for Temple maintenance shall be buried and not redeemed? Rabbi Zeira responds: It is because they are fit for sacrifice upon the altar.
Rabbi Yirmeya further said to Rabbi Zeira: According to Rabbi Shimon, who said that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the halakha of standing and valuation and are redeemed if they died, why does he state, in the last baraita cited earlier, that unblemished animals consecrated for Temple maintenance shall be buried and not redeemed? Rabbi Zeira responds: It is because they are fit for sacrifice upon the altar.
משום דחזו להקרבה – וקשיא דא״כ מאי קאמר בפ״ק דשבועות (דף יא:) גבי פרה שנשחטה תפדה [ופריך] הא בעי׳ העמדה כו׳ ומוקי לה כר״ש דאמר קדשי ב״ה לא היו ומה בכך הא תמימים היא ותקבר מיבעי ליה וי״ל דיש חילוק בדבר דודאי כשהקדיש קדשי ב״ה תמימים עבר בבל תקדישו ושינה בהן להקדיש שלא כמצותו דמצות תמימים למזבח דין הוא לקוברן כשמתו אבל פרה שלא שינה במצותה תפדה (למה נקט אותה עוד י״ל דודאי תמימים לבדק הבית שעומדין למזבח יש לנו להחמיר דאמרת מזבח).
א ועוד בבירור דברי הברייתא. אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא: לשיטת ר׳ שמעון, שאמר כי קדשי בדק הבית לא הוו [לא היו] בכלל העמדה והערכה, ולכן אם מתו — יפדו, אמאי [מדוע] תמימים שמתו יקברו, ולא יפדו, והרי הם לא היו בכלל העמדה והערכה? השיב ר׳ זירא לר׳ ירמיה: משום דחזו [שראויים] היו להקרבה על גבי המזבח.
Rabbi Yirmeya further said to Rabbi Zeira: According to Rabbi Shimon, who said that animals consecrated for Temple maintenance were not included in the halakha of standing and valuation and are redeemed if they died, why does he state, in the last baraita cited earlier, that unblemished animals consecrated for Temple maintenance shall be buried and not redeemed? Rabbi Zeira responds: It is because they are fit for sacrifice upon the altar.
הכל
(5) כִּדְתַנְיָא בהַמַּתְפִּיס תְּמִימִים לב״ה לְבֶדֶק הַבַּיִת כְּשֶׁהֵן נִפְדִּין אֵינָן נִפְדִּין אֶלָּא לַמִּזְבֵּחַ שֶׁכׇּל הָרָאוּי לַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי מִזְבֵּחַ לְעוֹלָם.
The Gemara explains the significance of the fact that these animals, which were consecrated for Temple maintenance, are fit for the altar. As it is taught in a baraita: One who associates unblemished animals, i.e., consecrates them by means of associating their sanctity with sanctified items, for Temple maintenance, when they are redeemed by the treasurer they are redeemed only for the altar, i.e., they are sold to those who must bring an offering, and the animals are sacrificed upon the altar. They may be redeemed only for the altar, not for any non-sacred use, as any consecrated item that is fit to be sacrificed on the altar may never leave the custody of the altar.
The Gemara explains the significance of the fact that these animals, which were consecrated for Temple maintenance, are fit for the altar. As it is taught in a baraita: One who associates unblemished animals, i.e., consecrates them by means of associating their sanctity with sanctified items, for Temple maintenance, when they are redeemed by the treasurer they are redeemed only for the altar, i.e., they are sold to those who must bring an offering, and the animals are sacrificed upon the altar. They may be redeemed only for the altar, not for any non-sacred use, as any consecrated item that is fit to be sacrificed on the altar may never leave the custody of the altar.
ומסבירים באיזה אופן היו אלה ראויים להקרבה, והרי אלו קדשי בדק הבית שאינם קרבים — כדתניא [כמו ששנויה ברייתא]: המתפיס בעלי חיים תמימים לקדשי בדק הבית, כשהן נפדין על ידי ההקדש — אינן נפדין אלא למזבח (שנמכרים לצורך מי שחייב בהקרבה, ויקרבו על המזבח כקרבן). וטעם הדבר שאין הם נפדים לחולין, אלא למזבח — שכל דבר הקדש הראוי למזבח, אף שלא הוקדש למזבח, אלא לבדק הבית — אינו יוצא מידי מזבח לעולם.
The Gemara explains the significance of the fact that these animals, which were consecrated for Temple maintenance, are fit for the altar. As it is taught in a baraita: One who associates unblemished animals, i.e., consecrates them by means of associating their sanctity with sanctified items, for Temple maintenance, when they are redeemed by the treasurer they are redeemed only for the altar, i.e., they are sold to those who must bring an offering, and the animals are sacrificed upon the altar. They may be redeemed only for the altar, not for any non-sacred use, as any consecrated item that is fit to be sacrificed on the altar may never leave the custody of the altar.
הכל
(6) א״ל אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאָמְרִי לַהּ רָבָא לר׳ לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּמוֹקֵים לַהּ בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ וְכוּלֵּי עָלְמָא סְבִירָא לְהוּ דְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ דְּלָא הָוֵי בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה וְלָא.
§ The Gemara continues to analyze the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rava said to Abaye: According to Rabbi Yoḥanan, who interprets the above baraita as referring to an animal blemished from the outset, and who further claims that everyone, i.e., Rabbi Shimon and the Rabbis, holds that an animal blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation, one may ask: And do they both agree that an animal blemished from the outset was not included in that halakha?
§ The Gemara continues to analyze the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rava said to Abaye: According to Rabbi Yoḥanan, who interprets the above baraita as referring to an animal blemished from the outset, and who further claims that everyone, i.e., Rabbi Shimon and the Rabbis, holds that an animal blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation, one may ask: And do they both agree that an animal blemished from the outset was not included in that halakha?
לרבי יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו – ואמר משום הכי לא פליג ר״ש עלה אלמא דכ״ע בעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה והתנן כו׳ דבשלמא לר״ל ליכא לאקשויי דהוא מוקים לה בתם ונעשה בעל מום לאחר הקדש ואיכא למימר דבעל מום מעיקרו הוי כהקדש ב״ה דאע״ג דלמזבח אקדשיה אפ״ה כבדק הבית דמי דלא קדיש אלא לדמי והוי בהעמדה והערכה לרבנן אלא לר׳ יוחנן קשיא.
ב ודנים עוד בשיטות ר׳ יוחנן וריש לקיש. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, ואמרי לה [ויש אומרים] כי אמר זאת רבא לאביי: לדברי ר׳ יוחנן, דמוקים לה [שמעמיד אותה, את הברייתא הזאת] בבעל מום מעיקרו, ולדעתו, כולי עלמא סבירא להו [הכל, ר׳ שמעון וחכמים, הריהם סבורים] שבעל מום מעיקרו לא הוי [היה] בכלל העמדה והערכה, ואולם על כך יש להקשות: האם אכן לא היה בעל מום מעיקרו בכלל העמדה והערכה,
§ The Gemara continues to analyze the opinions of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish. Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rava said to Abaye: According to Rabbi Yoḥanan, who interprets the above baraita as referring to an animal blemished from the outset, and who further claims that everyone, i.e., Rabbi Shimon and the Rabbis, holds that an animal blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation, one may ask: And do they both agree that an animal blemished from the outset was not included in that halakha?
הכל
(7) וְהָתְנַן כׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ גחַיָּיבִין בַּבְּכוֹרָה דוּבַמַּתָּנוֹת וְיוֹצְאִין לְחוּלִּין הלִיגָּזֵז וְלֵיעָבֵד.
But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 14a): All the sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration are not sanctified as offerings; rather, they are sold and the money received is used to purchase valid offerings. And once they are redeemed, they are obligated in, i.e., subject to accounting their offspring, a firstborn; and in the priestly gifts of the foreleg, jaw, and maw; and they emerge from their sacred status and assume complete non-sacred status in order to be shorn and to be utilized for labor.
But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 14a): All the sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration are not sanctified as offerings; rather, they are sold and the money received is used to purchase valid offerings. And once they are redeemed, they are obligated in, i.e., subject to accounting their offspring, a firstborn; and in the priestly gifts of the foreleg, jaw, and maw; and they emerge from their sacred status and assume complete non-sacred status in order to be shorn and to be utilized for labor.
והתנן [והרי שנינו] במשנה במסכת בכורות: כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן, שהקדישם למזבח כשכבר היה בהם מום, ומתחילה לא נתקדשו כקרבן, אלא כדי למוכרם ולהביא בדמיהם קרבן כשר, ונפדו מיד ההקדש — הריהם חייבין בבכורה אם ילדו, כדין בהמות חולין, ואם נשחטו הרי יש בהם חיוב במתנות כהונה, כלומר, בנתינת זרוע לחיים וקיבה שנותנים לכהן מכל בהמת חולין שנשחטה, וכשנפדים הריהם יוצאין לחולין ליגזז וליעבד, שמותר לגזוז את צמרם ולעבוד בהם.
But didn’t we learn in a mishna (Bekhorot 14a): All the sacrificial animals in which a permanent blemish preceded their consecration are not sanctified as offerings; rather, they are sold and the money received is used to purchase valid offerings. And once they are redeemed, they are obligated in, i.e., subject to accounting their offspring, a firstborn; and in the priestly gifts of the foreleg, jaw, and maw; and they emerge from their sacred status and assume complete non-sacred status in order to be shorn and to be utilized for labor.
הכל
(8) וְלָדָן וַחֲלָבָן מוּתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן ווְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר זוְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ.
And their offspring and their milk are permitted after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is exempt from karet, even if the animal was not yet redeemed, and those animals do not render an animal exchanged for them a substitute. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed.
And their offspring and their milk are permitted after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is exempt from karet, even if the animal was not yet redeemed, and those animals do not render an animal exchanged for them a substitute. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed.
וכן ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן. ואף קודם שנפדו, הואיל ואינם ראויים להקרבה — השוחטן בחוץ (מחוץ לעזרה שבמקדש) — פטור, ואינו בכלל שוחט קדשים בחוץ. וכן אין הם עושין תמורה, שאם אמר על בהמת חולין שתהא תמורתה — אין היא קדושה. ואם מתו ברשות ההקדש — יפדו, ואינם טעונים קבורה.
And their offspring and their milk are permitted after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is exempt from karet, even if the animal was not yet redeemed, and those animals do not render an animal exchanged for them a substitute. And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed.
הכל
(9) וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה קׇדְשֵׁי ב״ה בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ כְּדִתְנַן ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קׇדְשֵׁי ב״ה בֶּדֶק הַבַּיִת אִם מֵתוּ יִפָּדוּ.
And Rav Yehuda says that Rav says, with regard to this mishna: This statement, that one who consecrates a blemished animal for the altar may redeem it if it dies, is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, who says that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation, but animals consecrated for Temple maintenance were not included. As we learned in the mishna that Rabbi Shimon says: If animals consecrated for Temple maintenance died, they can be redeemed, since they were not included in the halakha of standing and valuation. But animals consecrated for the altar that died are buried, as they were included in this halakha.
And Rav Yehuda says that Rav says, with regard to this mishna: This statement, that one who consecrates a blemished animal for the altar may redeem it if it dies, is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, who says that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation, but animals consecrated for Temple maintenance were not included. As we learned in the mishna that Rabbi Shimon says: If animals consecrated for Temple maintenance died, they can be redeemed, since they were not included in the halakha of standing and valuation. But animals consecrated for the altar that died are buried, as they were included in this halakha.
ואמר רב – עלה בפרק שני דבכורות הא דתנן יפדו זו דברי ר״ש דאמר קדשי ב״ה אם מתו יפדו והאי בעל מום מעיקרו כקדשי בדק הבית חשיב ליה אבל חכמים כו׳.
ובהסבר הדברים אמר רב יהודה, אמר רב: זו ששנינו במשנה בבכורות במקדיש בעלי מום למזבח שאם מתו דינם לפדיה, הרי אלו כדברי ר׳ שמעון, שאמר כי דווקא קדשי מזבח — היו בכלל העמדה והערכה, אבל קדשי בדק הבית — לא היו בכלל העמדה והערכה. כדתנן [כמו ששנינו במשנתנו]: ר׳ שמעון אומר: קדשי בדק הבית, אם מתו — יפדו. ואולם קדשי מזבח יקברו, כיון שלא היו בכלל העמדה והערכה.
And Rav Yehuda says that Rav says, with regard to this mishna: This statement, that one who consecrates a blemished animal for the altar may redeem it if it dies, is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, who says that animals consecrated for the altar were included in the halakha of standing and valuation, but animals consecrated for Temple maintenance were not included. As we learned in the mishna that Rabbi Shimon says: If animals consecrated for Temple maintenance died, they can be redeemed, since they were not included in the halakha of standing and valuation. But animals consecrated for the altar that died are buried, as they were included in this halakha.
הכל
(10) וּמוֹדֶה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ שֶׁנִּפְדֶּה מ״ט מַאי טַעְמָא דַּאֲמַר קְרָא אוֹתָהּ אוֹתָהּ לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ הי׳ הָיָה בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.
And Rabbi Shimon concedes with regard to an animal that was blemished from the outset, which was consecrated for the altar and died, that it is redeemed. What is the reason? As the verse states: “Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it” (Leviticus 27:11–12). The emphasis of “it” serves to exclude an animal that was blemished from the outset from the halakha of standing and valuation. But the Rabbis say: Every animal consecrated for the altar, even one that was blemished from the outset, was included in the halakha of standing and valuation, and must be buried if it dies. This apparently contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that according to the Rabbis an animal that was blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation.
And Rabbi Shimon concedes with regard to an animal that was blemished from the outset, which was consecrated for the altar and died, that it is redeemed. What is the reason? As the verse states: “Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it” (Leviticus 27:11–12). The emphasis of “it” serves to exclude an animal that was blemished from the outset from the halakha of standing and valuation. But the Rabbis say: Every animal consecrated for the altar, even one that was blemished from the outset, was included in the halakha of standing and valuation, and must be buried if it dies. This apparently contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that according to the Rabbis an animal that was blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation.
אבל חכ״א – הכל היו בכלל [העמדה והערכה] אפי׳ קדשי בדק הבית אפי׳ בעל מום מעיקרו. וקשיא לר׳ יוחנן דאמר אותה לרבנן למעוטי בעל מום מעיקרא דלא היו דקס״ד דהא חכמים היינו רבנן דפליגי אדר׳ שמעון:
ומכל מקום, למרות שדעתו שקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, מודה ר׳ שמעון בבעל מום מעיקרו, שהקדישו למזבח כשהוא בעל מום, ומת — שהוא נפדה. מאי טעמא [מה הטעם], מהו המקור לכך בכתוב? — שכן אמר קרא [הכתוב] ״והעמיד את הבהמה והעריך הכהן אתה״ (ויקרא כז, יא—יב), ולמדים: ״אתה״ — דווקא זו שהוקדשה ורק לאחר מכן נפל בה מום, למעוטי [למעט] בעל מום מעיקרו, שאין הוא בכלל העמדה והערכה. אבל חכמים אומרים: כל קדשי מזבח, ואפילו זה שהיה בעל מום מעיקרו (בשעה שהוקדש) היה בכלל העמדה והערכה, ולכן אם מתו — יקברו. והרי זה שלא כהסברו של ר׳ יוחנן בדברי חכמים שבמשנתנו שבעל מום מעיקרו אינו בכלל העמדה והערכה. ולשיטתו, המשנה בבכורות הריהי כשיטת חכמים (ואין אנו נצרכים להעמידה דווקא כר׳ שמעון, כדברי רב יהודה אמר רב)!
And Rabbi Shimon concedes with regard to an animal that was blemished from the outset, which was consecrated for the altar and died, that it is redeemed. What is the reason? As the verse states: “Then he shall set the animal before the priest. And the priest shall value it” (Leviticus 27:11–12). The emphasis of “it” serves to exclude an animal that was blemished from the outset from the halakha of standing and valuation. But the Rabbis say: Every animal consecrated for the altar, even one that was blemished from the outset, was included in the halakha of standing and valuation, and must be buried if it dies. This apparently contradicts the opinion of Rabbi Yoḥanan, who says that according to the Rabbis an animal that was blemished from the outset was not included in the halakha of standing and valuation.
הכל
(11) א״ל אֲמַר לֵיהּ מַאן חֲכָמִים תַּנָּא דְּבֵי לֵוִי אִי הָכִי זוֹ דִּבְרֵי ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וְתוּ לָא זוֹ דִּבְרֵי ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַחְלוּקְתּוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ.
Abaye said to Rav Pappa, or Rava: The statement of Rav Yehuda in the name of Rav does not pose a difficulty for Rabbi Yoḥanan, as Rav was not referring to the Rabbis of the mishna, who disagree with Rabbi Shimon. Rather, who is the tanna referred to here as the Rabbis? It is a tanna of the school of Levi. The other rabbi questioned Abaye’s answer: If so, that even the Rabbis of the mishna hold that an animal that was blemished from the outset is redeemed, why did Rav Yehuda say that Rav said that this mishna in tractate Bekhorot is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, and nothing more? This statement indicates that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon alone. He should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, i.e., the Rabbis.
Abaye said to Rav Pappa, or Rava: The statement of Rav Yehuda in the name of Rav does not pose a difficulty for Rabbi Yoḥanan, as Rav was not referring to the Rabbis of the mishna, who disagree with Rabbi Shimon. Rather, who is the tanna referred to here as the Rabbis? It is a tanna of the school of Levi. The other rabbi questioned Abaye’s answer: If so, that even the Rabbis of the mishna hold that an animal that was blemished from the outset is redeemed, why did Rav Yehuda say that Rav said that this mishna in tractate Bekhorot is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, and nothing more? This statement indicates that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon alone. He should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, i.e., the Rabbis.
א״ל לא – מאן חכמים תנא דבי לוי אבל רבנן דבפלוגתא דר׳ שמעון בבעלי מומין מעיקרא כר׳ שמעון סבירא להו:
אי הכי זו דברי ר׳ שמעון – [ומחלוקתו מיבעי למימר לרב א״ל רבא רב כריש לקיש סבירא ליה דאמר דלרבנן קדשי מזבח לא היו ולא מתוקמא סיפא כרבנן דקתני בשקדם הקדישן את מומן ואם מתו יקברו ואי רבנן כיון דאמרי דקדשי מזבח לא היו אמאי יקברו הלכך לא מיתמ׳ ליה זו דברי ר׳ שמעון ומחלוקתו. אבל כר׳ שמעון (ומחלוקתו) מיתוקמא סיפא נמי דהא בין ר׳ יוחנן בין ר״ל מודו דלר׳ שמעון קדשי מזבח היו הלכך כי קדם הקדישן את מומן יקברו אבל בבעל מום מעיקרא היינו שקדם מומן להקדישן מודה ר״ש דלא היו בכלל יפדה:
ומחלוקתו – דהא רבנן דפליגי עליה נמי אוקמת דבעל מום מעיקרו לא הוה בכלל העמדה והערכה: להכי לא אמר רב זו דברי ר״ש ומחלוקתו דאיהו סבר לה כר׳ שמעון בן לקיש דאמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והלכך לא מיתוקמא ההיא דבכורות כולה כרבנן משום דרישא דההיא דמיירי בבעל מום מעיקרו דתני יפדו מתוקמא אפילו לרבנן אבל סיפא קתני אבל קדשים שקדם הקדישן את מומן אם מתו יקברו לא אתיא כרבנן הלכך לא מיתוקמא כרבנן דהכא.
אמר ליה [לו] אביי לרב פפא (או לרבא, לשיטת יש אומרים): אין להקשות מדברי רב יהודה בשם רב אלו, שכן לא היתה כוונתו לחכמים שבמשנתנו החולקים על ר׳ שמעון במשנתנו, אלא מאן [מיהו] התנא המכונה בפיו ״חכמים״? — תנא דבי [חכם בית המדרש] של לוי. ששנה כך בברייתות שבידו. ושאל רב פפא את אביי על הסברו זה: אי הכי [אם כך], שאף חכמים שבמשנתנו סבורים שבעלי מום מעיקרם הריהם נפדים, מדוע אמר רב יהודה בשם רב בהסבר המשנה בבכורות כי ״זו דברי ר׳ שמעון״ ותו [ויותר, וחכמים נוספים] לא ציין, ומשמע איפוא מדבריו שאין זה אלא כר׳ שמעון בלבד. והרי דין זה הוא אף כשיטת חכמים שבמשנתנו, ולכן ״זו דברי ר׳ שמעון ומחלוקתו (והחולקים עליו, במשנתנו)״מיבעי ליה [צריך היה לו, לרב] לומר!
Abaye said to Rav Pappa, or Rava: The statement of Rav Yehuda in the name of Rav does not pose a difficulty for Rabbi Yoḥanan, as Rav was not referring to the Rabbis of the mishna, who disagree with Rabbi Shimon. Rather, who is the tanna referred to here as the Rabbis? It is a tanna of the school of Levi. The other rabbi questioned Abaye’s answer: If so, that even the Rabbis of the mishna hold that an animal that was blemished from the outset is redeemed, why did Rav Yehuda say that Rav said that this mishna in tractate Bekhorot is in accordance with the statement of Rabbi Shimon, and nothing more? This statement indicates that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon alone. He should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, i.e., the Rabbis.
הכל
(12) אֲמַר לֵיהּ הַאי דְּלָא קָתָנֵי הָכִי מִשּׁוּם דְּרַב סָבַר לַהּ כְּרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר לְרַבָּנַן קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לֹא הָיוּ.
Abaye said to him: The reason that Rav Yehuda does not teach in this manner, i.e., he does not say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, is because Rav holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, who said that according to the Rabbis of the mishna, only animals consecrated for Temple maintenance were included in the halakha of standing and valuation; animals consecrated for the altar were not included, and are therefore redeemed.
Abaye said to him: The reason that Rav Yehuda does not teach in this manner, i.e., he does not say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, is because Rav holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, who said that according to the Rabbis of the mishna, only animals consecrated for Temple maintenance were included in the halakha of standing and valuation; animals consecrated for the altar were not included, and are therefore redeemed.
אמר ליה [לו] בתשובה: האי דלא קתני הכי [זה שרב יהודה בשם רב לא שנה כך] — משום שרב סבר לה [הריהו סבור] כריש לקיש, שאמר כי לשיטת רבנן [חכמים] אלו, רק קדשי בדק הבית — היו בכלל העמדה והערכה, אבל קדשי מזבח — לא היו בכלל העמדה והערכה, ולכן אינם נפדים. ומעתה אי אפשר להעמיד את המשנה בבכורות כולה כשיטת חכמים.
Abaye said to him: The reason that Rav Yehuda does not teach in this manner, i.e., he does not say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, is because Rav holds in accordance with the opinion of Reish Lakish, who said that according to the Rabbis of the mishna, only animals consecrated for Temple maintenance were included in the halakha of standing and valuation; animals consecrated for the altar were not included, and are therefore redeemed.
הכל
(13) וְרֵישָׁא קָתָנֵי וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ וְסֵיפָא קָתָנֵי אִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ.
And admittedly the first clause of the mishna can be explained in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they can be redeemed. This ruling is in accordance with the Rabbis, as an animal that was blemished from the outset is considered as one consecrated for the altar, since as it was consecrated in order to be sold to purchase a valid offering. But the latter clause of the mishna, which discusses a case where the consecration of the animal preceded the development of a blemish, is not in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they shall be buried. According to Reish Lakish and Rav, the Rabbis hold that in such a case the animal is redeemed. Consequently, the mishna cannot be in accordance with the opinion of the Rabbis.
And admittedly the first clause of the mishna can be explained in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they can be redeemed. This ruling is in accordance with the Rabbis, as an animal that was blemished from the outset is considered as one consecrated for the altar, since as it was consecrated in order to be sold to purchase a valid offering. But the latter clause of the mishna, which discusses a case where the consecration of the animal preceded the development of a blemish, is not in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they shall be buried. According to Reish Lakish and Rav, the Rabbis hold that in such a case the animal is redeemed. Consequently, the mishna cannot be in accordance with the opinion of the Rabbis.
שכן אף שאת הרישא [תחילת המשנה] יכולים להעמיד כחכמים החולקים על ר׳ שמעון, שכן קתני [שנינו] בה: ואם מתו — יפדו. ונאמר כרב יהודה בשם רב (הסבור כריש לקיש) שאף חכמים סבורים שיפדו, שכן דין קדשים אלה הריהו כדין קדשי מזבח (כיון שהוקדשו על מנת להימכר לצורך קרבנות), ואולם את הסיפא [סוף אותה משנה] אי אפשר להעמיד כחכמים שכן קתני [שנינו] בה: אם מתו — יקברו, ומדובר בה בשקדם הקדשם את מומם, ולשיטת חכמים דינם של אלו הוא לפדיה (להסברו של ריש לקיש שקדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה). ולכן הוצרך רב יהודה בשם רב לומר שהמשנה בבכורות הריהי דווקא כשיטת ר׳ שמעון ולא כשיטת חכמים שבמשנתנו.
And admittedly the first clause of the mishna can be explained in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they can be redeemed. This ruling is in accordance with the Rabbis, as an animal that was blemished from the outset is considered as one consecrated for the altar, since as it was consecrated in order to be sold to purchase a valid offering. But the latter clause of the mishna, which discusses a case where the consecration of the animal preceded the development of a blemish, is not in accordance with the opinion of the Rabbis, as it teaches that if they died they shall be buried. According to Reish Lakish and Rav, the Rabbis hold that in such a case the animal is redeemed. Consequently, the mishna cannot be in accordance with the opinion of the Rabbis.
הכל
(14) וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לֵיהּ וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן וּמַחְלוּקְתּוֹ מִיבְּעֵי לֵיהּ אֵימָא הָכִי נָמֵי.:
And if you wish, say instead that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that the Rabbis maintain that all consecrations were included in the halakha of standing and valuation and are buried if they died, and the mishna is in fact in accordance with the opinion of the Rabbis. And as for that which posed a difficulty for you, that Rav Yehuda should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, say: Indeed he said so, that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon and those who disagree with him.
And if you wish, say instead that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that the Rabbis maintain that all consecrations were included in the halakha of standing and valuation and are buried if they died, and the mishna is in fact in accordance with the opinion of the Rabbis. And as for that which posed a difficulty for you, that Rav Yehuda should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, say: Indeed he said so, that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon and those who disagree with him.
ודקא קשיא לך א״כ רישא וסיפא מיתוקמא נמי כרבנן א״כ לימא זו דברי ר׳ שמעון ומחלוקתו תני הכי ולא תיקשה]:
ואיבעית אימא רב כר׳ יוחנן ס״ל – דאחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב״ה בעי העמדה והערכה חוץ מבעל מום מעיקרו ובין רישא וסיפא דההיא מצי לאוקומה נמי כרבנן וכר״ש ותני זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] באופן אחר, וכי אמנם רב כר׳ יוחנן סבירא ליה [הריהו סבור], שחכמים החולקים על ר׳ שמעון סבורים גם הם שקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה (ולכן אם מתו — יקברו), וניתן איפוא להעמיד את המשנה כשיטתם. ודקא קשיא [וזה שהיה קשה] לך ״זו דברי ר׳ שמעון ומחלוקתו״ מיבעי ליה [נצרך לו] לומר, אכן אימא הכי נמי [אמור, שנה כך גם כן].
And if you wish, say instead that Rav holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, that the Rabbis maintain that all consecrations were included in the halakha of standing and valuation and are buried if they died, and the mishna is in fact in accordance with the opinion of the Rabbis. And as for that which posed a difficulty for you, that Rav Yehuda should have said that this mishna is in accordance with the statement of Rabbi Shimon and those who disagree with him, say: Indeed he said so, that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon and those who disagree with him.
הכל
(15) מתני׳ מַתְנִיתִין : וְאֵלּוּ הֵן הַנִּקְבָּרִין חקָדָשִׁים שהפילה יִקָּבֵרוּ הִפִּילָה שִׁלְיָא תִּקָּבֵר וְשׁוֹר הַנִּסְקָל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וְצִפֳּרֵי מְצוֹרָע וְשֵׂיעַר נָזִיר.
MISHNA: And these are the items that are buried from which deriving benefit is forbidden: In the case of a sacrificial animal that miscarried, the fetus shall be buried. If the animal miscarried a placenta, the placenta shall be buried. And the same halakha applies to an ox that is stoned for killing a person; and a heifer whose neck is broken when a corpse is found between two cities and the killer is unknown; and the birds brought by a leper for purification; and the hair of a nazirite who became ritually impure, who shaves his head before beginning a new term of naziriteship.
MISHNA: And these are the items that are buried from which deriving benefit is forbidden: In the case of a sacrificial animal that miscarried, the fetus shall be buried. If the animal miscarried a placenta, the placenta shall be buried. And the same halakha applies to an ox that is stoned for killing a person; and a heifer whose neck is broken when a corpse is found between two cities and the killer is unknown; and the birds brought by a leper for purification; and the hair of a nazirite who became ritually impure, who shaves his head before beginning a new term of naziriteship.
ג משנה ואלו הן הדברים האסורים בהנאה ונקברין: בהמת קדשים שהפילה את עובריה — יקברו הנפלים. וכן אם הפילה שליא (מערכת קרומים, דרכה מקבל העובר את מזונו בהיותו שרוי במעי אמו) — הרי זו תקבר, שודאי היה בה ולד, ונימוח בתוכה. וכן הדין בשור הנסקל שנידון לסקילה על שהרג אדם, שהוא נקבר; ובעגלה ערופה שהופרשה לכפרה על העיר הקרובה אל מקום הימצאו של אדם שנרצח ולא נודע מי רצחו, שהיא אסורה בהנאה (לפי שנאמר בה לשון כפרה, ״כפר לעמך ישראל״. דברים כא, ח); ובצפרי המצורע הבאות לטהרתו; ובשיער נזיר שנטמא, ומגלח ראשו קודם שמתחיל בנזירות חדשה;
MISHNA: And these are the items that are buried from which deriving benefit is forbidden: In the case of a sacrificial animal that miscarried, the fetus shall be buried. If the animal miscarried a placenta, the placenta shall be buried. And the same halakha applies to an ox that is stoned for killing a person; and a heifer whose neck is broken when a corpse is found between two cities and the killer is unknown; and the birds brought by a leper for purification; and the hair of a nazirite who became ritually impure, who shaves his head before beginning a new term of naziriteship.
הכל
(16) וּפֶטֶר חֲמוֹר וּבָשָׂר בְּחָלָב וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה יִשָּׂרֵפוּ וְכֵן חַיָּה שֶׁנִּשְׁחֲטָה בַּעֲזָרָה.
And the same halakha applies to the firstborn of a donkey that, if it is not redeemed with a sheep, has its neck broken; and a forbidden mixture of meat cooked in milk; and non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: Non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard shall be burned, like sacrificial animals that were disqualified in the courtyard. And likewise, an undomesticated animal that was slaughtered in the Temple courtyard, although it is not similar to the animals sacrificed in the Temple, shall be burned by rabbinic decree.
And the same halakha applies to the firstborn of a donkey that, if it is not redeemed with a sheep, has its neck broken; and a forbidden mixture of meat cooked in milk; and non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: Non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard shall be burned, like sacrificial animals that were disqualified in the courtyard. And likewise, an undomesticated animal that was slaughtered in the Temple courtyard, although it is not similar to the animals sacrificed in the Temple, shall be burned by rabbinic decree.
ר׳ שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו מ״ט ישרפו – דדינו כקדשים שנשחטו חוץ למקומן מה הנך ישרפו דשינה דרכן אף חולין דשינה דרכן ישרפו. וקדשים שנשחטו חוץ למקומן מנלן דכתיב וכל חטאת אשר יובא את דמה וגו׳ לימד דכל ששינה מקומו דישרף ל״ק הא בנזיר טמא הא בנזיר טהור. הא דקתני משער נזיר בשק ידלק היינו בשער נזיר טמא [נ׳ טהור] משום דדינו היינו לשלח תחת הדוד ולשרף הלכך נשרף. והא דתני יקבר היינו בשער נזיר טהור [נ׳ טמא]:
ל״ק הא דקתני ומפטר חמור בשק ידלק היינו כשארג השער בשק דאי אמרת נקבר זמנין דמשכחת ליה איניש (והיה) [ויהיה] משתמש בו הלכך ידלק. הא בשער אבל בשער של פטר חמור שאינו ארוג יקבר שאפילו אם יבוא לידי אדם לאחר מיכן יניחנו דאינו ראוי לכלום. ובפלוגתא האי ובפלוגתא היינו כמו כתנאי אלא משום דר׳ יוסי ב״ר חנינא אמורא הוי מש״ה נקיט האי לישנא בפלוגתא:
חולין שנשחטו בעזרה ישרפו – משום דמיחלפי בהו קדשים שאירע בהו פסול דאי אמר יקברו כיון דלא מוכחא מילתא אי חולין הוו אי קדשים אתו למימר נמי קדשים שאירע בהן פסול טומאה או פסול נותר יקברו וקיימא לן בפסחים בפ״ב (פסחים כד.) בקדש באש תשרף לימד על כל הפסולין שבקדש שהן בשרפה.
וכן חיה שנשחטה בעזרה – אפי׳ אם חולין היא דליכא למיגזר משום דלא ליקבור קדשים פסולין דהא כ״ע ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לחלופי אפילו הכי תשרף.
ובפטר חמור, בכור החמור המיוחד מכל שאר החיות הטמאות שיש בו קדושה וצריך לפדותו בשה, ואם אין פודים אותו יש לעורפו. ונלמד מגזירה שווה מעגלה ערופה שאף הוא אסור בהנאה; ובתערובת בשר בחלב שהתבשלו יחד; ובבהמות חולין שנשחטו בעזרה. שכל אלה אסורים בהנאה, והריהם חייבים בקבורה. ר׳ שמעון אומר: חולין שנשחטו בעזרה — ישרפו, וכדין הקדשים שנפסלו בעזרה, שנשרפים הם. וכן בכלל זה גם חיה שנשחטה בעזרה, שאף שאין היא כבהמה שממנה מביאים לקרבנות, גזרו עליה שתישרף.
And the same halakha applies to the firstborn of a donkey that, if it is not redeemed with a sheep, has its neck broken; and a forbidden mixture of meat cooked in milk; and non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard. Rabbi Shimon says: Non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard shall be burned, like sacrificial animals that were disqualified in the courtyard. And likewise, an undomesticated animal that was slaughtered in the Temple courtyard, although it is not similar to the animals sacrificed in the Temple, shall be burned by rabbinic decree.
הכל
(17) וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין טחָמֵץ בַּפֶּסַח יִשָּׂרֵף וּתְרוּמָה טְמֵאָה וְהָעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם אֶת שֶׁדַּרְכָּן לִשָּׂרֵוף יִשָּׂרֵוף וְאֶת שֶׁדַּרְכָּן לְהִקָּבֵר יִקָּבֵר יוּמַדְלִיקִין בְּפַת וּבְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה ככׇּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ חוּץ לִזְמַנָּן וְחוּץ לִמְקוֹמָן הֲרֵי אֵלּוּ יִשָּׂרֵפוּ
And these are the items that are burned: Leavened bread on Passover shall be burned. And the same halakha applies to ritually impure teruma. And with regard to the fruit that grows on a tree during the three years after it was planted [orla], and diverse kinds of food crops sown in a vineyard, those items whose appropriate manner of destruction is to be burned, e.g., foods, shall be burned; and those items whose appropriate manner of destruction is to be buried, e.g., liquids, shall be buried. And one may ignite a fire with bread and with oil of impure teruma, even though the priest derives benefit from that fire. And with regard to all sacrificial animals that were slaughtered with the intent to sacrifice or consume them beyond their designated time or outside their designated place, those animals shall be burned.
And these are the items that are burned: Leavened bread on Passover shall be burned. And the same halakha applies to ritually impure teruma. And with regard to the fruit that grows on a tree during the three years after it was planted [orla], and diverse kinds of food crops sown in a vineyard, those items whose appropriate manner of destruction is to be burned, e.g., foods, shall be burned; and those items whose appropriate manner of destruction is to be buried, e.g., liquids, shall be buried. And one may ignite a fire with bread and with oil of impure teruma, even though the priest derives benefit from that fire. And with regard to all sacrificial animals that were slaughtered with the intent to sacrifice or consume them beyond their designated time or outside their designated place, those animals shall be burned.
חמץ בפסח – בפסחים מפרש טעמא בפרק כל שעה (דף כז:) דגמר ליה מנותר.
תרומה טמאה – נמי תשרף. בבמה מדליקין (שבת כה.) מפרש טעמא דמותרת בהנאה דאמרינן נמי התם בפרק כל שעה (פסחים דף כג.) לך ניתנה להסיקה תחת תבשילך.
כלאי הכרם – פן תקדש המלאה וגו׳ פן תוקד אש וערלה מכלאים גמרה.
את שדרכן כו׳ – אערלה וכלאי הכרם קאי. אוכלין ישרפו ומשקין יקברו.
ומדליקין – ליהנות בפת ובשמן של תרומה.
חוץ לזמנן – כלומר ע״מ לאכלן חוץ לזמנן או לאכלן חוץ למקומן.
ישרפו – כדפירשתי לעיל לימד על כל פסולין שבקדש כו׳.
אלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרם – צריך עיון בשלמא בכלאי הכרם דהא כתיבי פן תקדש המלאה פן תוקד אש אלא ערלה צריך עיון טעמא מאי בשרפה ופי׳ רש״י משום דאיתקש לכלאי הכרם.
הנשרפין אפרן מותר ונקברים אפרן אסור – צריך עיון טעמא מאי ואומר מורי הרמ״ר דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשורפן אחר שעשה כאילו נעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ה״נ כיון שנעשית מצותו הלך אסוריה והא דאמר אשירה אסורה לעולם אף על פי שהזקיק הכתוב לשורפה (דברים יב) היינו משום דכתיב (שם יג) לא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משוך איסורייהו לעולם.
ואלו הן הנשרפין: חמץ בפסח — ישרף. ותרומה טמאה תישרף אף היא. והערלה (פירות העץ בשלש השנים הראשונות, האסורים באכילה), וכלאי הכרם (תבואה או ירק שנזרעו בכרם והריהם אסורים בהנאה), את הדברים שדרכן לשרוף (כגון מאכלים) — ישרוף, ואת שדרכן להקבר ולא להישרף (כגון משקים) — יקבר. ומדליקין בפת ובשמן של תרומה שנטמאה, אף שנהנה מהם הכהן אגב שריפתם. כל הקדשים שנשחטו על מנת לאכול מבשרם או להקריב את החלקים הקרבים על המזבח חוץ לזמנן (לאחר זמן אכילתם או הקרבתם הראוי), ובכך התפגלו הקרבנות. וכן אם נשחטו על מנת לאוכלם או להקריבם חוץ למקומן (שלא במקומם הראוי), ובכך נפסלו הקרבנות — הרי אלו ישרפו.
And these are the items that are burned: Leavened bread on Passover shall be burned. And the same halakha applies to ritually impure teruma. And with regard to the fruit that grows on a tree during the three years after it was planted [orla], and diverse kinds of food crops sown in a vineyard, those items whose appropriate manner of destruction is to be burned, e.g., foods, shall be burned; and those items whose appropriate manner of destruction is to be buried, e.g., liquids, shall be buried. And one may ignite a fire with bread and with oil of impure teruma, even though the priest derives benefit from that fire. And with regard to all sacrificial animals that were slaughtered with the intent to sacrifice or consume them beyond their designated time or outside their designated place, those animals shall be burned.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה לג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה לג:, עין משפט נר מצוה תמורה לג:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה לג:, רש"י תמורה לג:, תוספות תמורה לג:, גליון הש"ס לרע"א תמורה לג:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה לג:, אסופת מאמרים תמורה לג:
Temurah 33b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 33b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 33b, Attributed to R. Gershom Temurah 33b, Rashi Temurah 33b, Tosafot Temurah 33b, Gilyon HaShas Temurah 33b, Steinsaltz Commentary Temurah 33b, Collected Articles Temurah 33b