(1) 
אוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן וְהַשּׁוֹחֲטָן בבַּחוּץ חַיָּיב גאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת.
אוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן וְהַשּׁוֹחֲטָן בבַּחוּץ חַיָּיב גאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת.If animals consecrated for the altar became pregnant and then became blemished and gave birth after redemption, their offspring and their milk are forbidden after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet. And the Temple treasurer does not give compensation to craftsmen from money designated for purchasing animals consecrated for the altar. And in all these instances, that is not so with regard to money consecrated for Temple maintenance.
ולדן וחלבן – נפקא לן לעיל בס״פ כל האסורין בשר ולא חלב. ולדן מפרש בפ״ב דבכורות (דף יד.) בדאיעבר לפני פדיונה ואתיליד לאחר פדיונה דלית ליה תקנתא ליקרבינהו מכח קדושה דחויה אתי ליפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן אבל נתעבר לאחר פדיונה ולד צבי ואיל נינהו ומותרין ובקדשי בדק הבית אפי׳ דאיעבור קודם פדיונם שרו דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי.
ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן – בבכורות (דף יד.) מוקי לה באיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחר פדיונם דאי איעבור ואוליד קודם פדיונם אמר לעיל בפרק אלו קדשים (תמורה יז:) אם לרבות ולד בעלי מומין או ליקרב למאן דאית ליה או לרעייה למאן דאית ליה ואי איעבור לאחר פדיונם ולד איל וצבי מיקרו אלא ודאי מיירי דאיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחר פדיונם דלא מהני להו פדיון אמן שהן תמימים במעי אמן אפי׳ אם יפול בהן מום כשיולדו אינן מותרין כדתניא התם דלא אלימי למיתפס פדיונם והם קדושין דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ״ד במעי אמן הם קדושים ואפי׳ למאן דאמר בהוייתן ובשעת הויית אמן חולין מכל מקום תפסינהו קדושה בשעת הוייתן.
ואם התעברו בהמות קדשי המזבח, ונפל בהן מום, וילדו לאחר שנפדו — ולדן אסור, וכן חלבן אסור לאחר פדיונן. והשוחטן בחוץ (מחוץ למקדש) — חייב על כך כרת (אם עשה כן במזיד). ואין גזברי המקדש נותנין מהן (מכספים שיוחדו לקדשי מזבח) כתשלום לאומנין העובדים במקדש בשכרן. מה שאין כן בכל אלה בקדשי בדק הבית.
If animals consecrated for the altar became pregnant and then became blemished and gave birth after redemption, their offspring and their milk are forbidden after their redemption. And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable to receive karet. And the Temple treasurer does not give compensation to craftsmen from money designated for purchasing animals consecrated for the altar. And in all these instances, that is not so with regard to money consecrated for Temple maintenance.
הכל
(2) יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת דשֶׁסְּתַם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת ההֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל ווּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן וְאֵין בָּהֶן הֲנָאָה לַבְּעָלִים.:
There are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar, in that unspecified consecrations are designated for Temple maintenance; consecration for Temple maintenance takes effect on all items; and one is liable to bring a guilt offering and pay an additional payment of one-fifth for misuse of consecrated property, not only for the items themselves, but for their by-products, e.g., milk of a consecrated animal or eggs of a consecrated chicken; and there is no benefit for the owner from items consecrated for Temple maintenance, in contrast to some animals consecrated for the altar, e.g., a peace offering, from which there is benefit for the owner.
ומצד שני יש הלכות הנוהגות בקדשי בדק הבית, ואין נוהגות בקדשי מזבח, ואלו הן: שסתם הקדשות (המקדיש בסתם, בלא שפרט למה ההקדש נועד) הריהם לבדק הבית, ולא לקדשי מזבח. הקדש בדק הבית חל על הכל, ואף על דברים כגון עצים ואבנים, מה שאין כן בקדשי מזבח, שאין חלים אלא על דבר הראוי להקרבה. ועוד, שבקדשי בדק הבית מועלין (נוהג דין מעילה: שאסור להנות מהם, והנהנה מהם — חייב בקרבן אשם מעילות, ובתשלום בתוספת חומש) אף בגידוליהן (במה שנוצר מהם, כגון חלב בהמת הקדש וביצי עופות הקדש), מה שאין כן בקדשי מזבח, שאף שאסור להנות מגידוליהם, אין הנהנה מהם חייב משום מעילה. ועוד מדינים הנוהגים בקדשי בדק הבית ולא בקדשי מזבח, שאין בהן (בקדשי בדק הבית) כל צד הנאה לבעלים, אבל בקדשי מזבח יש, כגון בשלמים שבשרם נאכל על ידי הבעלים.
There are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar, in that unspecified consecrations are designated for Temple maintenance; consecration for Temple maintenance takes effect on all items; and one is liable to bring a guilt offering and pay an additional payment of one-fifth for misuse of consecrated property, not only for the items themselves, but for their by-products, e.g., milk of a consecrated animal or eggs of a consecrated chicken; and there is no benefit for the owner from items consecrated for Temple maintenance, in contrast to some animals consecrated for the altar, e.g., a peace offering, from which there is benefit for the owner.
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : וּכְלָלָא הוּא דְּכׇל קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ עוֹשִׂין תְּמוּרָה וַהֲרֵי עוֹפוֹת דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הֵן וּתְנַן זהַמְּנָחוֹת וְהָעוֹפוֹת אֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה כִּי קָתָנֵי אַבְּהֵמָה.
GEMARA: The Gemara questions the statement of the mishna that an item consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute: And is it an established principle that anything consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute? But there are offerings brought from birds, i.e., doves and pigeons, which are consecrated for the altar, and yet they do not render an animal exchanged for them a substitute, as we learned in a mishna (Temura 13a): Meal offerings and bird offerings do not render an animal exchanged for them a substitute. The Gemara responds: When this halakha of the mishna was taught, it was taught only with regard to animal offerings.
א גמרא על האמור במשנה שקדשי מזבח עושים תמורה שואלים: וכי כללא [כלל] הוא זה, שכל קדשי מזבח עושין תמורה, והרי קרבנות הבאים מן העופות (תורים ובני יונה) שקדשי מזבח הן, ואין עושים תמורה, שכן תנן [שנינו]: המנחות והעופות אין עושין תמורה! ומשיבים: כי קתני [כאשר שנינו] את הכלל הזה — הרי זה דווקא בקרבן הבא מן הבהמה.
GEMARA: The Gemara questions the statement of the mishna that an item consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute: And is it an established principle that anything consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute? But there are offerings brought from birds, i.e., doves and pigeons, which are consecrated for the altar, and yet they do not render an animal exchanged for them a substitute, as we learned in a mishna (Temura 13a): Meal offerings and bird offerings do not render an animal exchanged for them a substitute. The Gemara responds: When this halakha of the mishna was taught, it was taught only with regard to animal offerings.
הכל
(4) וַהֲרֵי וָלָד קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הוּא וּתְנַן אֵין חהַוָּלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה הָא מַנִּי ר׳ רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר וָלָד עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
The Gemara raises a difficulty: But there is the offspring of an animal consecrated for the altar, which is consecrated for the altar, and yet we learned in a mishna (Temura 12a): The offspring of an animal consecrated for the altar does not render an animal exchanged for it a substitute. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this mishna here (31a)? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: The offspring of an animal consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute.
ושואלים עוד: והרי ולד הקדשים, שקדשי מזבח הוא, ובא מן הבהמה, ובכל זאת תנן [שנינו] שאין הולד עושה תמורה! ומשיבים: הא מני [משנתנו זו כשיטת מי היא]? — כשיטת ר׳ יהודה היא, שאמר כי הולד עושה תמורה.
The Gemara raises a difficulty: But there is the offspring of an animal consecrated for the altar, which is consecrated for the altar, and yet we learned in a mishna (Temura 12a): The offspring of an animal consecrated for the altar does not render an animal exchanged for it a substitute. The Gemara responds: In accordance with whose opinion is this mishna here (31a)? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: The offspring of an animal consecrated for the altar renders an animal exchanged for it a substitute.
הכל
(5) וַהֲרֵי תְּמוּרָה עַצְמָהּ דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּתְנַן טאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְּמוּרָה כִּי קָתָנֵי אַעִיקַּר זִיבְחָא.
The Gemara objects: But there is the case of a substitute itself, which is consecrated for the altar, and yet we learned in that mishna (12a): A substitute does not render an animal exchanged for it a substitute. The Gemara responds: When this principle, that all animals consecrated for the altar render an animal exchanged for them a substitute, was taught in the mishna, it was taught only with regard to the principal offering, i.e., an animal initially consecrated as an offering, not an animal consecrated by extension, e.g., a substitute.
בעיקר זיבחא קתני מתניתין דקדשי מזבח עושה תמורה למעוטי תמורה וולד דלאו עיקר זיבחא נינהו ומיתוקמא מתניתין אפילו כרבנן:
ושואלים עוד: והרי תמורה עצמה, שקדשי מזבח היא, ותנן [ושנינו] בה שאין תמורה עושה תמורה! ומשיבים: כי קתני [כאשר שנינו] במשנתנו כלל זה, שכל קדשי מזבח עושים תמורה — הרי זה דווקא אעיקר זיבחא [בעיקר הזבח], בקרבן המקורי, ולא בקרבן הבא מכוחו, כגון התמורה.
The Gemara objects: But there is the case of a substitute itself, which is consecrated for the altar, and yet we learned in that mishna (12a): A substitute does not render an animal exchanged for it a substitute. The Gemara responds: When this principle, that all animals consecrated for the altar render an animal exchanged for them a substitute, was taught in the mishna, it was taught only with regard to the principal offering, i.e., an animal initially consecrated as an offering, not an animal consecrated by extension, e.g., a substitute.
הכל
(6) הַשְׁתָּא דַאֲתֵית לְהָכִי אפי׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כִּי קָתָנֵי אַעִיקַּר זִיבְחָא.:
The Gemara comments: Now that you have arrived at this qualification of the established principle, one does not need to resolve the difficulty from the case of offspring of consecrated animals by saying that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rather, you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that the offspring of an animal does not render an animal exchanged for it a substitute, since when this principle was taught in the mishna it was taught only with regard to the principal offering.
ואומרים: השתא דאתית להכי [עתה שבאת לכך, להגדרה זו של הכלל], הרי זו תשובה גם לשאלה שנשאלה מוולד הקדשים, ואין צורך להעמיד את משנתנו דווקא כשיטת ר׳ יהודה, כי אפילו אם תימא רבנן [תאמר שהיא כשיטת חכמים] הסבורים שאין הולד עושה תמורה, ואולם כי קתני [כאשר שנינו] — הרי זה דווקא אעיקר זיבחא [בעיקר הזבח], ולא בקרבן הבא מכוחו, כגון הולד.
The Gemara comments: Now that you have arrived at this qualification of the established principle, one does not need to resolve the difficulty from the case of offspring of consecrated animals by saying that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rather, you may even say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that the offspring of an animal does not render an animal exchanged for it a substitute, since when this principle was taught in the mishna it was taught only with regard to the principal offering.
הכל
(7) וְאֵין נוֹתְנִין מֵהֶן לָאוּמָּנִין כּוּ׳.: הָא קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נוֹתְנִין א״ר אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר קְרָא {שמות כ״ה:ח׳} וְעָשׂוּ לִי מִשֶּׁלִּי.:
§ The mishna teaches that the Temple treasurer does not give craftsmen compensation from money designated for purchasing animals consecrated for the altar. The Gemara asks: It may be inferred from the mishna that consecrations for Temple maintenance are given to craftsmen. From where is this halakha derived? Rabbi Abbahu said: It is derived from a verse, as the verse states, with regard to the mitzva to build the Tabernacle: “And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them” (Exodus 25:8). The verse indicates that the Tabernacle can be constructed from that which is Mine, i.e., consecrated property. Consequently, consecrated property may be used to pay the wages of a craftsman for work performed in the service of the Tabernacle.
הא קדשי בדק הבית נותנין מנא ה״מ – תימה אלא מאי עבדינן מינייהו אי לא דיהבינן להו לאומנין בשכרן לחזק בדק הבית ואומר מורי הרמ״ר דס״ד דאין מותר לקנות אלא עצים ואבנים שהן צורך הבנין וקדושתן נשארה עליהן אבל ליתן לאומנין בשכרם להוציאן לחולין אסור אלא מתנדבין מעות בפני עצמן לפרוע לאומנין משום הכי איצטריך קרא דמאותן עצמן שהוקדשו נותנין לאומנין.
ב ועוד שנינו במשנה כי ממעות שיוחדו לקדשי מזבח אין נותנין מהן לאומנין בשכרם. ומדייקים מכאן: הא [הרי] שקדשי בדק הבית — נותנין. אמר ר׳ אבהו: המקור לכך הוא מה שאמר קרא [הכתוב] בציווי על עשיית המשכן ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״ (שמות כה, ח), ומשמעות המלה ״לי״ היא — משלי, וכוונת הכתוב היא איפוא שייעשה המקדש משלי, ואף תשלום שכר האומנים העוסקים במלאכת המשכן צריך לבוא ״משלי״ — מהמוקדש לי.
§ The mishna teaches that the Temple treasurer does not give craftsmen compensation from money designated for purchasing animals consecrated for the altar. The Gemara asks: It may be inferred from the mishna that consecrations for Temple maintenance are given to craftsmen. From where is this halakha derived? Rabbi Abbahu said: It is derived from a verse, as the verse states, with regard to the mitzva to build the Tabernacle: “And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them” (Exodus 25:8). The verse indicates that the Tabernacle can be constructed from that which is Mine, i.e., consecrated property. Consequently, consecrated property may be used to pay the wages of a craftsman for work performed in the service of the Tabernacle.
הכל
(8) יֵשׁ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת כּוּ׳.: אָמַר מָר סְתָם הֶקְדֵּשׁוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת וְחָל עַל הַכֹּל מַאן תַּנָּא א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּלָא כר׳ כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.
§ The mishna teaches that there are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar, as unspecified consecrations are designated for Temple maintenance rather than for the altar. Additionally, consecration for Temple maintenance takes effect on all items, but not all items may be consecrated for the altar. The Gemara discusses these halakhot: The Master said in the mishna that unspecified consecrations are designated for Temple maintenance, and consecration for Temple maintenance takes effect on all items. Who is the tanna whose ruling is stated in this mishna? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
גמ׳ אמר מר סתם הקדשות לבדק הבית – ואפי׳ בהמה במשמע.
מאן תנא – דאפי׳ בהמות אי אקדשינהו סתם דלא אמר למזבח אמרינן לבדק הבית אקדשינהו דלא כר׳ יהושע.
ג שנינו במשנה עוד כי יש בקדשי בדק הבית דינים שאין בקדשי מזבח, שסתם הקדשות הריהם לבדק הבית, ולא למזבח. ועוד, שהקדש בדק הבית חל על הכל, מה שאין כן בקדשי מזבח. ודנים בדבר: אמר מר [החכם] במשנה כי סתם הקדשות לבדק הבית, וחל הקדש בדק הבית על הכל. ומבררים: מאן [מיהו] התנא של משנתנו? אמר ר׳ חייא בר אבא, אמר ר׳ יוחנן: משנתנו הריהי שלא כשיטת ר׳ יהושע.
§ The mishna teaches that there are elements that apply to items consecrated for Temple maintenance that do not apply to animals consecrated for the altar, as unspecified consecrations are designated for Temple maintenance rather than for the altar. Additionally, consecration for Temple maintenance takes effect on all items, but not all items may be consecrated for the altar. The Gemara discusses these halakhot: The Master said in the mishna that unspecified consecrations are designated for Temple maintenance, and consecration for Temple maintenance takes effect on all items. Who is the tanna whose ruling is stated in this mishna? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua.
הכל
(9) דְּתַנְיָא הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיָה בָּהֶן בְּהֵמָה רְאוּיָה לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ זְכָרִים וּנְקֵבוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זְכָרִים יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.
This is as it is taught in a mishna (Shekalim 4:7): In the case of one who consecrates his possessions without specification, and among the consecrated property there was an animal suitable for sacrifice upon the altar, male or female, what should be done with it? Rabbi Eliezer says: Males that are suitable to be brought as a burnt offerings should be sold for the needs of burnt offerings, i.e., to individuals obligated to bring a burnt offering. And females should be sold for the purpose of being used for peace offerings. And the money received from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance.
ר׳ אליעזר אומר זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות [ימכרו] לצרכי (להביא) שלמים משום דתניא המקדיש תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל דבר הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם. ודמיהן יפלו לבדק הבית. מדקאמר ר׳ אליעזר ימכרו ודמיהן יפלו [כו׳] אלמ׳ קסבר סתם הקדש לבדק הבית:
המקדיש נכסיו – כלומר דמאי דאית בהו דחזי למזבח לא שביק קדושת מזבח ומקדיש לבדק הבית אלמא בהמה למזבח ושאר נכסים לבדק הבית:
ודמיהן יפלו עם שאר נכסים כו׳ – קסבר ר׳ אליעזר סתם הקדשות לבדק הבית ואפי׳ בהמה ומיהו כל הראוי למזבח כשהוא פודהו מיד הגזבר אינו פודהו אלא למזבח דאינו יוצא מיד מזבח לעולם כדתניא לקמן בהאי פירקא המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח.
זכרים ימכרו לצרכי עולות – משום דקיימא לן לקמן (דף לג:) דמתפיס תמימים לבדק הבית אינן יוצאין מידי מזבח ורבי יהושע סבר זכרים יקרבו עולות דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש קדושת דמים אלמא לר׳ יהושע אין סתם הקדשות לבדק הבית.
דתניא [שכן שנינו במשנה] במסכת שקלים: המקדיש נכסיו למקדש, בלא שפרט לאיזה הקדש הוא מקדישם, והיה בהן (בכלל נכסיו המוקדשים) בהמה (בהמות) הראויה להקרבה לגבי [אצל] המזבח, מהן זכרים ומהן נקבות, ר׳ אליעזר אומר: הזכרים הראויים לעולה — ימכרו לצרכי עולות, לאנשים החייבים בעולה. ונקבות — ימכרו לצרכי קרבנות שלמים. ודמיהן (והכסף המתקבל מהמכירה) יפלו (יועברו) עם שאר נכסים (שאינם ראויים להקרבה) לצורך בדק הבית.
This is as it is taught in a mishna (Shekalim 4:7): In the case of one who consecrates his possessions without specification, and among the consecrated property there was an animal suitable for sacrifice upon the altar, male or female, what should be done with it? Rabbi Eliezer says: Males that are suitable to be brought as a burnt offerings should be sold for the needs of burnt offerings, i.e., to individuals obligated to bring a burnt offering. And females should be sold for the purpose of being used for peace offerings. And the money received from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance.
הכל
(10) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר יזְכָרִים הֵן עַצְמָן יִקְרְבוּ עוֹלוֹת וּנְקֵבוֹת יִמָּכְרוּ לְצׇרְכֵי שְׁלָמִים וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלוֹת וּשְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.
Rabbi Yehoshua says: The males are not sold; rather, they themselves should be sacrificed as burnt offerings, and the females should be sold for the purpose of being used for peace offerings and they will be offered as such, and one should purchase and bring burnt offerings with the money received from their sale. And the rest of the property, which is unsuitable for sacrificial use, is allocated for Temple maintenance. Evidently, Rabbi Yehoshua maintains that unspecified consecrations are not necessarily designated for Temple maintenance.
ר׳ יהושע אמר זכרים עצמן יקרבו עולות – לקדשי מזבח משום דקדשי בדק הבית הן כולן (לא) לה׳ ועולה כולה לה׳ הילכך זכרים עצמן יקרבו עולות אבל נקבות דלא הוו כולן כליל ימכרו ויביא בדמיהן עולות דקסבר ר׳ יהושע אדם חולק את נדרו:
ר׳ יהושע אומר: הזכרים — אין מוכרים אותם, אלא הן עצמן יקרבו עולות והנקבות — ימכרו לצרכי (לנצרכי) שלמים (הבאים מן הנקבות), והן עצמן תוקרבנה כשלמים, ויביא (ויקנה) בדמיהן (בכסף שהתקבל ממכירתן) עולות. ושאר הנכסים שאין ראויים להקרבה — יועברו לבדק הבית. הרי שלדעת ר׳ יהושע בסתם הקדשות לא הכל לבדק הבית.
Rabbi Yehoshua says: The males are not sold; rather, they themselves should be sacrificed as burnt offerings, and the females should be sold for the purpose of being used for peace offerings and they will be offered as such, and one should purchase and bring burnt offerings with the money received from their sale. And the rest of the property, which is unsuitable for sacrificial use, is allocated for Temple maintenance. Evidently, Rabbi Yehoshua maintains that unspecified consecrations are not necessarily designated for Temple maintenance.
הכל
(11) וּפְלִיגָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב בְּעֵדֶר שֶׁכּוּלּוֹ זְכָרִים אפי׳ אֲפִילּוּ ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדִּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת.
The Gemara notes: And this explanation of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, stated by Rabbi Ḥiyya bar Abba in the name of Rabbi Yoḥanan, disagrees with the explanation of Rav Adda bar Ahava. As Rav Adda bar Ahava says that Rav says: With regard to a herd that is entirely male, even Rabbi Eliezer concedes that suitable animals are brought as burnt offerings, as a person does not set aside his ability to consecrate to the altar an animal fit to be consecrated for the altar and instead consecrate it for Temple maintenance. Even if the owner consecrated these animals without specification, it is presumed that he consecrated them for sacrifice upon the altar.
ופליגא דרב אדא – הא דאוקמיה מתני׳ כרבי אליעזר פליגא אדרב אדא דאמר לר״א נמי סתם מקדיש בהמה למזבח מקדיש לה והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק נדרו חציו לחדא קדושה וחציו לחדא קדושה.
ופליגא דרב אדא בר אהבה – דאמר אפי׳ לר׳ אליעזר אין סתם הקדשות לבדה״ב והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק נדרו וכיון שיש כאן הנקבות צריכות לימכר.
ומעירים: והסברו זה של ר׳ חייא בר אבא בשם ר׳ יוחנן במחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, פליגא [חולק] על הסברו של רב אדא בר אהבה במחלוקת זו. שכן אמר רב אדא בר אהבה, אמר רב: בעדר שכולו זכרים — לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ואפילו ר׳ אליעזר מודה שהבהמות עצמן קרבות כעולה, וסיבת הדבר: דלא שביק איניש [אין אדם עוזב, מניח מלהקדיש] דבר הראוי להיות קדשי מזבח ומקדיש אותו לבדק הבית. ואף שהקדיש סתם, בלא שפירט דבריו — ודאי הקדישם למזבח.
The Gemara notes: And this explanation of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua, stated by Rabbi Ḥiyya bar Abba in the name of Rabbi Yoḥanan, disagrees with the explanation of Rav Adda bar Ahava. As Rav Adda bar Ahava says that Rav says: With regard to a herd that is entirely male, even Rabbi Eliezer concedes that suitable animals are brought as burnt offerings, as a person does not set aside his ability to consecrate to the altar an animal fit to be consecrated for the altar and instead consecrate it for Temple maintenance. Even if the owner consecrated these animals without specification, it is presumed that he consecrated them for sacrifice upon the altar.
הכל
(12) לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּעֵדֶר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת ור׳ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ וּמִדִּנְקֵבוֹת לָאו עוֹלוֹת זְכָרִים נָמֵי לָאו עוֹלוֹת.
Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree only with regard to a case where one consecrates a herd that has one-half males and one-half females. And their dispute is as follows: Rabbi Eliezer holds that one does not divide his vow, i.e., state a single vow that must be fulfilled in different ways, and therefore, from the fact that the females are not consecrated as burnt offerings, as burnt offerings must be male, it must be that the males are also not consecrated as burnt offerings.
ולא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אלא במקדיש נכסים שבהם עדר בהמות שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות, שר׳ אליעזר סבר [סבור]: אין אדם חולק (מחלק) את נדרו, ובמקרה זה כיון שאת הנקבות שבעדר — לאו [לא] הקדישן לעולות, שהרי רק העולה באה מן הזכרים, הזכרים שבעדר נמי [גם כן] — לאו [לא] הקדישם לעולות.
Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree only with regard to a case where one consecrates a herd that has one-half males and one-half females. And their dispute is as follows: Rabbi Eliezer holds that one does not divide his vow, i.e., state a single vow that must be fulfilled in different ways, and therefore, from the fact that the females are not consecrated as burnt offerings, as burnt offerings must be male, it must be that the males are also not consecrated as burnt offerings.
הכל
(13) ור׳ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ.
And Rabbi Yehoshua holds that a person does divide his vow. Accordingly, the males, which are fit to be brought as burnt offerings, are consecrated for the altar, whereas the females are sold to those who must bring peace offerings, and the money from their sale is used to purchase burnt offerings. According to this interpretation, Rabbi Eliezer concedes that one does not consecrate for Temple maintenance an animal fit for the altar. Consequently, the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer either.
אדם חולק את נדרו – זכרים לעולה ונקבות לדמי עולה דשלמים ליכא למימר דליקרבו בלא פדיון דכיון דאיהו אכיל להו אתי לידי מעילה דמסתמא לא אמר שלמים נינהו וכיון דהקדיש הכל אינו יכול ליהנות מהן.
ואילו ר׳ יהושע סבר [סבור]: אדם חולק את נדרו, ולכן את הזכרים עצמם הקדיש לעולות, והנקבות ימכרו לנצרכים להביא שלמים, ובדמיהן יביא עולות. נמצא שלהסברו של רב אדא בר אהבה, אף ר׳ אליעזר סבור שאין אדם המקדיש דבר הראוי להקרבה מניח אותו מלהקריבו ומקדישו לבדק הבית. ואין משנתנו כשיטת ר׳ אליעזר.
And Rabbi Yehoshua holds that a person does divide his vow. Accordingly, the males, which are fit to be brought as burnt offerings, are consecrated for the altar, whereas the females are sold to those who must bring peace offerings, and the money from their sale is used to purchase burnt offerings. According to this interpretation, Rabbi Eliezer concedes that one does not consecrate for Temple maintenance an animal fit for the altar. Consequently, the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer either.
הכל
(14) ל״א לִישָּׁנָא אַחְרִינָא אָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר רַב בְּשֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא בְּהֵמָה אפי׳ אֲפִילּוּ ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה דְּלָא שָׁבֵיק אִינִישׁ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וּמַקְדֵּישׁ לְבֶדֶק הַבַּיִת.
The Gemara adds: Some say another version of the explanation of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Rav Adda bar Ahava says that Rav says: In a case where one consecrated without specification only the type of animal that is suitable as an offering, even Rabbi Eliezer concedes that all the animals are consecrated for the altar. Accordingly, the males are brought as burnt offerings, and the females are sold to those who require peace offerings, and the money from their sale is used to purchase burnt offerings. The reason is that a person does not set aside his ability to consecrate for the altar an animal fit to be consecrated for the altar and instead consecrate it for Temple maintenance.
אלא בהמה – כל בהמותיו אפילו רבי אליעזר מודה דאע״ג דאיכא נקבות הואיל וחזיין כל הבהמות למזבח אמרינן סתמייהו למזבח וזכרים יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן עולה הואיל דאיכא למימר כל הנדר למזבח.
ומציעים: לישנא אחרינא אמרי לה [לשון אחרת אומרים אותה, את ההסבר במחלוקת ר׳ אליעזר ור׳ יהושע], שכך אמר רב אדא בר אהבה, אמר רב: במקרה שלא הקדיש אדם הקדש סתם אלא בהמה (בהמות) הראויות להקרבה בלבד, ולא שאר נכסים איתן — אפילו ר׳ אליעזר מודה שהריהן קרבות (הזכרים — לעולות, והנקבות — ימכרו לנצרכי שלמים, ובדמיהן יביא עולות). וטעם הדבר: דלא שביק איניש [שאין אדם מניח מלהקדיש] דבר הראוי להיות קדשי מזבח ומקדיש במקום זה לבדק הבית.
The Gemara adds: Some say another version of the explanation of the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Rav Adda bar Ahava says that Rav says: In a case where one consecrated without specification only the type of animal that is suitable as an offering, even Rabbi Eliezer concedes that all the animals are consecrated for the altar. Accordingly, the males are brought as burnt offerings, and the females are sold to those who require peace offerings, and the money from their sale is used to purchase burnt offerings. The reason is that a person does not set aside his ability to consecrate for the altar an animal fit to be consecrated for the altar and instead consecrate it for Temple maintenance.
הכל
(15) לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁאָר נְכָסִים עִמָּהֶן ור״א וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר אֵין אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ מִדִּשְׁאָר נְכָסִים לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבַּח בְּהֵמָה נָמֵי לָא לְקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר אָדָם חוֹלֵק אֶת נִדְרוֹ.
They disagree only with regard to a case where there is other property that was consecrated with the animals. And their dispute is as follows: Rabbi Eliezer holds that a person does not divide his vow. Consequently, from the fact that the other property is not consecrated for the altar, as it is not fit for sacrifice, it must be that the animals are also not consecrated for the altar. And Rabbi Yehoshua holds that a person divides his vow. Accordingly, the animals are consecrated for the altar, while the other property is consecrated for Temple maintenance. According to this explanation as well, the mishna is not in accordance with the opinions of either Rabbi Yehoshua or Rabbi Eliezer.
ור׳ אליעזר סבר אין אדם חולק את נדרו – המקדיש סתם אלא הכל לבדק הבית דמה נקבות לא מצי אקדשינהו לעולה אף זכרים נמי לא אקדשינהו לעולה דאין אדם חולק נדרו הילכך אלו ואלו ימכרו ודמיהן יפלו לבדק הבית. והאי דקאמר ר׳ אליעזר אין אדם חולק את נדרו דזכרים לא אקדשינהו אלא לדמי היינו פליגא דרב אדא בר אהבה דאמר רב אדא בר אהבה כו׳:
דאפילו ר׳ אליעזר מודה דאין עצמן יקרבו עולות – אלא כי פליגי בעדר שיש בו כו׳:
ור׳ יהושע סבר אדם חולק וזכרים יקרבו עצמן עולות ונקבות ימכרו ויביאו בדמיהן עולות:
לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אלא כשיש שאר נכסים עמהן, ובזאת נחלקו: שר׳ אליעזר סבר [סבור]: אין אדם חולק את נדרו, ומכיון שאת שאר הנכסים הקדיש שלא לקדשי מזבח, שהרי אינם ראויים לכך, את הבהמה (הבהמות הראויות למזבח) נמי [גם כן] — הקדיש שלא לקדשי מזבח. ואילו ר׳ יהושע סבר [סבור] כי האדם חולק את נדרו, ומשום כך, את הבהמות הראויות ודאי הקדיש לקרבן, ולכן הן קרבות, ושאר הנכסים קדושים לבדק הבית. ומכל מקום אף ללשון זו, שיטת ר׳ יהושע היא שאין אדם מניח את הראוי לקדשי מזבח מלהקדישו להקרבה, ונמצא שאין משנתנו כשיטת ר׳ יהושע.
They disagree only with regard to a case where there is other property that was consecrated with the animals. And their dispute is as follows: Rabbi Eliezer holds that a person does not divide his vow. Consequently, from the fact that the other property is not consecrated for the altar, as it is not fit for sacrifice, it must be that the animals are also not consecrated for the altar. And Rabbi Yehoshua holds that a person divides his vow. Accordingly, the animals are consecrated for the altar, while the other property is consecrated for Temple maintenance. According to this explanation as well, the mishna is not in accordance with the opinions of either Rabbi Yehoshua or Rabbi Eliezer.
הכל
(16) וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת בִּשְׁלָמָא לְלִישָּׁנָא בָּתְרָא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי עִם שְׁאָר נְכָסִים לְבֶדֶק הַבַּיִת.
The Gemara discusses the two versions of the explanation of Rav Adda bar Ahava, in light of the statement of Rabbi Eliezer in the mishna cited above in Shekalim (4:7): And the money from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance. The Gemara asks: Granted, according to the latter version, that Rabbi Eliezer maintains that when one consecrates animals and other property he does not divide his vow, and as some of his property is unfit for the altar, all of his property is consecrated for Temple maintenance, this explanation is consistent with that which Rabbi Eliezer teaches: The money from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance, i.e., the money from their sale is consecrated for Temple maintenance due to the consecration of his other property.
ועומדים על ההבדל בין שתי הלשונות. במשנה נאמר שדמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית, ושואלים: בשלמא ללישנא בתרא [נניח, זה מובן, ללשון האחרונה, השניה] בהסברו של רב אדא בר אהבה, האומרת בהסבר שיטתו של ר׳ אליעזר, שאין אדם חולק את נדרו, וכיון שישנם נכסים אחרים שודאי הקדישם לבדק הבית, אף אלו הקדישם לבדק הבית. ולכן היינו דקתני [זהו ששנינו] ״יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית״, שהרי כל עיקר נפילתם לבדק הבית היא משום שאר הנכסים.
The Gemara discusses the two versions of the explanation of Rav Adda bar Ahava, in light of the statement of Rabbi Eliezer in the mishna cited above in Shekalim (4:7): And the money from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance. The Gemara asks: Granted, according to the latter version, that Rabbi Eliezer maintains that when one consecrates animals and other property he does not divide his vow, and as some of his property is unfit for the altar, all of his property is consecrated for Temple maintenance, this explanation is consistent with that which Rabbi Eliezer teaches: The money from their sale is allocated with the rest of his property for Temple maintenance, i.e., the money from their sale is consecrated for Temple maintenance due to the consecration of his other property.
הכל
(17) אֶלָּא לְלִישָּׁנָא קַמָּא לִיתְנֵי יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וּדְמֵיהֶן יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת.:
But according to the first version, that Rabbi Eliezer maintains that one does not divide his vow even when he consecrates only animals, i.e., he does not consecrate some as burnt offerings and others as peace offerings, let the mishna teach: The money from their sale is allocated for Temple maintenance, without mentioning the rest of his property. The Gemara responds: Indeed, the mishna should be taught in such a manner, and this is also taught in a baraita: And the money from their sale is allocated for Temple maintenance.
אלא ללישנא קמא – דאמר רב אדא בעדר שהוא מחצה זכרים ומחצה נקבות א״ר אליעזר אין אדם חולק נדרו חציו להקרבת הגוף וחציו להקרבת דמים ואפילו ליכא שאר נכסים ואיכא למימר דכל הנדר למזבח פליג רבי אליעזר אמאי תני דמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית הא זימנין דליכא שאר נכסים כלל.
אלא ללישנא קמא [ללשון הראשונה] בהסברו של רב אדא בר אהבה, כי טעם שיטתו של ר׳ אליעזר הוא משום שאין אדם חולק בנדרו את בהמותיו, אלו לעולה ואלו לשלמים. ואף אם לא היו שאר נכסים איתן, גם כן דינן הוא כן, אם כן ליתני [שישנה] במשנה ״יפלו לבדק הבית״, ואין צורך לציין ״עם שאר נכסים״. ומציינים: אכן כך ראוי לשנות במשנה זו, ותניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] בדברי ר׳ אליעזר: ״ודמיהן יפלו לבדק הבית״.
But according to the first version, that Rabbi Eliezer maintains that one does not divide his vow even when he consecrates only animals, i.e., he does not consecrate some as burnt offerings and others as peace offerings, let the mishna teach: The money from their sale is allocated for Temple maintenance, without mentioning the rest of his property. The Gemara responds: Indeed, the mishna should be taught in such a manner, and this is also taught in a baraita: And the money from their sale is allocated for Temple maintenance.
הכל
(18) הֶקְדֵּשׁ בֶּדֶק הַבַּיִת חָל עַל הַכֹּל.: לְאֵיתוֹיֵי מַאי אָמַר רָבִינָא כלְאֵיתוֹיֵי שִׁפּוּיֵי וְנִיבָא.:
§ The mishna teaches that consecration for Temple maintenance takes effect on all items. This emphasis indicates that it takes effect even on items that one might otherwise have thought are not consecrated. The Gemara asks: What does the mishna mean to add by this emphasis? Ravina said: It means to add shavings and fallen leaves of a tree that was consecrated for Temple maintenance.
הקדש בדק הבית חל על כל דבר אמר רבינא לאייתויי שפויי ונבייה – שאם הקדיש עצים לבדק הבית חל הקדש נמי על שפוי על הנסורת שנופלין כשכורתין אותו ועל הנבייה על העלים שנפלו ממנו מה שאין כן בקדשי מזבח כדאמר במס׳ מעילה בפ׳ ולד חטאת (דף יד.) גזברין שלקחו עצים למערכה מועלין בעצים ולא בשפוי ונבייה:
שפויי ונבייה – שאם הקדיש אילן לבדק הבית יש מעילה בשפאין אם שפאו ויש מעילה בנבייתו עליו שנושרין בימות החורף והויין לו לזבל.
לאתויי שיפוי ונבייה – ומיירי במקדיש את הקורה דאי בגזברים שלקחו עצים אומר במעילה סוף פרק ולד חטאת (מעילה יד.) דאין מועלין בשיפוי ולא בנבייה והשתא צריך לומר פירוש מאי מה שאין כן בקדשי מזבח היכי שייך שיפוי ונבייה בקדשי מזבח וי״ל כגון מקדיש שני גזרי עצים למערכה.
ד שנינו במשנה כי הקדש בדק הבית חל על הכל. ולשון זו ״על הכל״, מורה שיש לכלול במוקדשים לבדק הבית אף דברים שאין מסתבר שיחול עליהם הקדש זה. ושואלים: לאיתויי מאי [להביא, לרבות את מה] בא לשון זה? אמר רבינא: לאיתויי שפויי וניבא [להביא, לרבות נסורת ונשורת], שאף בנסורת העצים ועלים הנושרים מהעץ שהוקדש לבדק הבית חלה קדושת בדק הבית.
§ The mishna teaches that consecration for Temple maintenance takes effect on all items. This emphasis indicates that it takes effect even on items that one might otherwise have thought are not consecrated. The Gemara asks: What does the mishna mean to add by this emphasis? Ravina said: It means to add shavings and fallen leaves of a tree that was consecrated for Temple maintenance.
הכל
(19) וּמוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵיהֶן.: לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר רַב פָּפָּא לְאֵתוֹיֵי (בִּקְדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ) לחֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין.
The mishna further teaches that one is liable for misuse of items consecrated for Temple maintenance and for their by-products, but one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar. The Gemara elaborates: When the mishna states that one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar, this serves to add what? Rav Pappa said: It serves to add that one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar, such as milk from sacrificial animals and eggs of pigeons.
ומועלין בגידולין – לאיתויי חלב של הקדש דבהמת קדשים בדק הבית וביצי תורין דקדשי בדק הבית דמועלין נמי באותן גדולי הקדש כדתנן חלב כו׳:
חלב המוקדשין – חלב של מוקדשין. גבי קדשי מזבח נקיט תורין לגבי מזבח וגבי קדשי בדה״ב נקט תרנגולת ולא תורין דאורחא דמילתא נקט דאין דרך להקדיש לבדה״ב דבר הראוי למזבח.
ה ועוד שנינו במשנה כי מועלין בגידוליהן (ביוצא מהם) של קדשי בדק הבית, ואין מועלים בגידוליהם של קדשי מזבח. ומבררים: לאתויי מאי [להביא, לרבות את מה] באה המשנה שאין מועלים בגידולי קדשי מזבח? אמר רב פפא: לאתויי [להביא, לרבות] שאין מועלים בקדושים בקדושת מזבח וכגון בחלב הנחלב מן המוקדשין ובביצי התורין.
The mishna further teaches that one is liable for misuse of items consecrated for Temple maintenance and for their by-products, but one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar. The Gemara elaborates: When the mishna states that one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar, this serves to add what? Rav Pappa said: It serves to add that one is not liable for misuse of by-products of animals consecrated for the altar, such as milk from sacrificial animals and eggs of pigeons.
הכל
(20) כִּדְתַנְיָא חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בד״א בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֲבָל מבְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלֶת מוֹעֲלִין בְּבֵיצָתָהּ חֲמוֹרָהּ מוֹעֲלִין בַּחֲלָבָהּ.
This is as it is taught in a baraita: With regard to milk of sacrificial animals and eggs of pigeons, one may not derive benefit from them ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable for misuse. In what case is this statement said? It is said with regard to milk and eggs of animals consecrated for the altar. But with regard to animals consecrated for Temple maintenance, e.g., if one consecrated a chicken for Temple maintenance, one is liable for misusing its eggs, or if one consecrated a female donkey for Temple maintenance, one is liable for misusing its milk.
בד״א בקדשי מזבח – דלא חזו הני גידולין למזבח:
[אבל] (אלא) בקדשי בדק הבית. אפי׳ בחמור של קדשי בדק הבית מועלין נמי בחלבו אע״ג דלא חזי לאכילה:
כדתניא [כמו ששנויה משנה]: חלב המוקדשין וביצי תורין — לא נהנין מהם, ואולם אף אם נהנו לא מועלין בהם. במה דברים אמורים? — בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית, כגון זה שהקדיש תרנגולת לבדק הבית — מועלין בביצתה, או זה שהקדיש לבדק הבית חמורה (אתון) — מועלין בחלבה.
This is as it is taught in a baraita: With regard to milk of sacrificial animals and eggs of pigeons, one may not derive benefit from them ab initio, but if one derived benefit from them, he is not liable for misuse. In what case is this statement said? It is said with regard to milk and eggs of animals consecrated for the altar. But with regard to animals consecrated for Temple maintenance, e.g., if one consecrated a chicken for Temple maintenance, one is liable for misusing its eggs, or if one consecrated a female donkey for Temple maintenance, one is liable for misusing its milk.
הכל
(21) וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר מוֹעֲלִין בְּגִידּוּלֵי מִזְבֵּחַ ה״מ הָנֵי מִילֵּי גִּידּוּלִין דַּחֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ אֲבָל גִּידּוּלִין דְּלָא חֲזוּ לַמִּזְבֵּחַ אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן.:
And even according to the one who said that one is liable for misusing by-products of animals consecrated for the altar, this statement applies only to by-products that are fit for the altar, but with regard to by-products that are not fit for the altar, e.g., eggs and milk, one is not liable for misusing them.
ואפילו למאן דאמר מועלין בגידולי מזבח – הכא (נמי) בהני גדולי כגון חלב וביצי תורין דלא חזו למזבח אין מועלין:
ואין בהן הנאה לכהנים – בהקדש בדק הבית:
אפי׳ בשפויי ונבייה דבדק הבי׳ דמועלין בהן:
ואפי׳ למ״ד מועלין בקדשי מזבח ה״מ גידולי דחזו למזבח – פירש רש״י כגון וולדות ולי נראה דודאי וולדות אינן קדושים מטעם גידולין אלא מטעם דכתיב יהיו לך (לעיל יז:) אלו וולדות וע״ק דלא אשכחנא שום תנא דאית ליה מועלין בגידולי מזבח דודאי בגידולי קדשי בדק הבית אשכחנא תנאי דפליגי במעילה (דף יג.) אבל בקדשי מזבח לכ״ע אין מועלין ואומר מורי הרמ״ר דשמא היינו זעירי דאמר במעילה פרק ולד חטאת (מעילה יב:) המקיז דם לבהמת קדשים מועלין בו ופריך עלה רב המנונא והתנן חלב מוקדשין וביצי תרנגולים לא נהנין ולא מועלין ומדפריך ליה מגדולין אלמא חשיב דם לגידולין ולהכי קאמר אפילו למאן דאמר מועלין בגידולין וה״פ אפילו למ״ד יש מעילה בדם ה״מ דם דחזי ליזרק אבל גידולין כגון חלב המוקדשין וביצי תורין לא.
ואפילו למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שמועלין בגידולי מזבח, הני מילי [דברים אלה] אמורים דווקא בגידולין דחזו [שראויים] למזבח, אבל גידולין שלא חזו [ראויים] למזבח וכגון חלב וביצה — אין מועלין בהן.
And even according to the one who said that one is liable for misusing by-products of animals consecrated for the altar, this statement applies only to by-products that are fit for the altar, but with regard to by-products that are not fit for the altar, e.g., eggs and milk, one is not liable for misusing them.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.