(1) 
פרק ה – כיצד מערימין
Chapter 5
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : כֵּיצַד א מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעוּבֶּרֶת אוֹמֵר מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ ב שֶׁל זוֹ אִם זָכָר עוֹלָה יָלְדָה זָכָר יִקְרַב עוֹלָה וְאִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים יָלְדָה נְקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים.
MISHNA: How may one employ artifice to circumvent the obligation to give the firstborn to the priest and utilize the animal for a different offering that he is obligated to bring? The owner approaches an animal that is going to give birth to its firstborn while that animal was still pregnant, and says: That which is in the womb of this animal, if it is male, is designated as a burnt offering. In that case, if the animal gave birth to a male, it will be sacrificed as a burnt offering. And in a case where he says: If it is female, it is designated as a peace offering, if the animal gave birth to a female, it will be sacrificed as a peace offering.
כיצד מערימין על הבכור כו׳ – דלא קדיש בכור עד דמקדיש ליה יציאת רחם אבל עד שהוא במעי אמו יכול לשנותו לדבר אחר:
מתני׳ מערימין – להפקיעו מכהן ולהפרישו לחובתו.
ילדה זכר יקרב עולה – דבכור לא קדיש אלא ברחם וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתי תו לא חיילא קדושת בכורה.
ואם – אמר אם ילדה נקבה תהא זבחי שלמים ילדה נקבה תיקרב שלמים.
מתני׳ כיצד מערימין.
אם זכר עולה – מפרש בגמ׳ דדוקא נקט עולה דלא נחתא מקדושתיה אבל שלמים לא דנחתא מקדושתייהו ואם נקבה זבחי שלמים בגמרא פריך ונקבה מי קא קדשה בבכורה. כלומר ול״ל להתפיסה בקדושה ומוקי לה בבהמת הקדש ואין רצונו שיחול עלה קדושת האם ורוצה להתפיסה בקדושה אחרת וסיפא דילדה שני זכרים מוקי לה בבהמה דחולין וא״כ מיירי רישא וסיפא בחולין ומציעתא בבהמת הקדש ותימה למורי הרמ״ר למה לא דחק לאוקומי מציעתא בבהמת חולין הרי סיפא דבחולין איירי ואפ״ה אתפיס בזבחי שלמים ותירץ משום דבעי לאוקומי אכיצד מערימין.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״קסבר״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף כ״ה.
Chapter 5
MISHNA: How may one employ artifice to circumvent the obligation to give the firstborn to the priest and utilize the animal for a different offering that he is obligated to bring? The owner approaches an animal that is going to give birth to its firstborn while that animal was still pregnant, and says: That which is in the womb of this animal, if it is male, is designated as a burnt offering. In that case, if the animal gave birth to a male, it will be sacrificed as a burnt offering. And in a case where he says: If it is female, it is designated as a peace offering, if the animal gave birth to a female, it will be sacrificed as a peace offering.
הכל
(3) אִם זָכָר עוֹלָה וְאִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים אֶחָד מֵהֶם יִקְרַב עוֹלָה וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּיבֵי עוֹלָה וְדָמָיו חוּלִּין.א
In a case where the owner says: If it is male it is designated as a burnt offering, and if it is female it is designated as a peace offering, and the animal gave birth to a male and a female, the male will be sacrificed as a burnt offering and the female will be sacrificed as a peace offering. If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred.
In a case where the owner says: If it is male it is designated as a burnt offering, and if it is female it is designated as a peace offering, and the animal gave birth to a male and a female, the male will be sacrificed as a burnt offering and the female will be sacrificed as a peace offering. If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred.
והשני ימכר לחייבי עולות ודמיו חולין משום הכי ימכר לחייבי עולות1 דילדה זכר סתם אם תהא עולה ועוד אין ידוע על איזה אמר הלכך שני ימכר לחייבי עולות [ומשום הכי] דמיו חולין דמ״מ לא הקדיש אלא אחד:
1. נראה דצ״ל דהא אם זכר עולה סתם אמר ואין ידוע כו׳.
ילדה שני זכרים – על שניהן חלה קדושת עולה דהא קאמר אם זכר יהא עולה ומיהו לא נדר אלא חד הלכך הוא יקריב האחד לנדרו והב׳ ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין.
ואם אמר הבעלים על הבהמה המעוברת: ״אם העובר שבמעיה זכר — הריהו מוקדש לעולה, ואם הוא נקבה — הריהו מוקדש לזבחי שלמים״, אם ילדה הבהמה זכר ונקבה, הזכר — יקרב עולה, והנקבה — תקרב שלמים. ואם ילדה שני זכרים — חלה קדושת עולה על שניהם, ואולם מאחר שלא נדר אלא קרבן עולה אחד, אחד מהם — אכן יקרב עולה כנדרו, ואילו השני — ימכר לאחרים שהם חייבי עולה, ויקרב כעולה לחובתם, ודמיו הריהם חולין.
In a case where the owner says: If it is male it is designated as a burnt offering, and if it is female it is designated as a peace offering, and the animal gave birth to a male and a female, the male will be sacrificed as a burnt offering and the female will be sacrificed as a peace offering. If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred.
הכל
(4) יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת אַחַת מֵהֶם תִּקְרַב שְׁלָמִים וְהַשְּׁנִיָּה תִּימָּכֵר לְחַיָּיבֵי שְׁלָמִים וְדָמֶיהָ חוּלִּין יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן.:
If the animal gave birth to two females, one of them will be sacrificed as a peace offering and the second will be sold to those obligated to bring a peace offering, who will sacrifice it as a peace offering, and the money received from its sale is non-sacred. If the animal gave birth to a tumtum, whose gender is unknown, or a hermaphrodite, which has both male and female sexual organs, both of which are unfit for sacrifice, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity.
If the animal gave birth to two females, one of them will be sacrificed as a peace offering and the second will be sold to those obligated to bring a peace offering, who will sacrifice it as a peace offering, and the money received from its sale is non-sacred. If the animal gave birth to a tumtum, whose gender is unknown, or a hermaphrodite, which has both male and female sexual organs, both of which are unfit for sacrifice, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity.
ואם ילדה שתי נקבות — אחת מהם תקרב כקרבן שלמים, ואילו השניה תימכר למי שהם חייבי קרבן שלמים, ודמיה הריהם חולין. ואם ילדה טומטום (זה שאין מינו נודע) ואנדרוגינוס (שיש בו סימני הזכר והנקיבה), והרי שני אלה פסולים לקרבן — רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין קדושה חלה עליהן.
If the animal gave birth to two females, one of them will be sacrificed as a peace offering and the second will be sold to those obligated to bring a peace offering, who will sacrifice it as a peace offering, and the money received from its sale is non-sacred. If the animal gave birth to a tumtum, whose gender is unknown, or a hermaphrodite, which has both male and female sexual organs, both of which are unfit for sacrifice, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַב יְהוּדָה ג מוּתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם תְּנַן אוֹמֵר אָדָם מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ עוֹלָה עוֹלָה אִין שְׁלָמִים לָא [וְאַתְּ] אָמְרַתְּ דְּמָצֵית מַפְקְעַתְּ לֵיהּ מִקְּדוּשְּׁתַהּ.
GEMARA: Rav Yehuda says: It is permitted to inflict a blemish upon a firstborn before it left the womb and entered into the air of the world, as it has not yet become sanctified as a firstborn. The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: A person says about an animal that is going to give birth to its firstborn: That which is in the womb of this animal, if it is male, is designated as a burnt offering. This indicates that as a burnt offering, yes, one may designate it in this manner, as the sanctity of a burnt offering is more stringent than that of a firstborn but as a peace offering, no. And yet you say that one may entirely abrogate the animal’s sanctity by inflicting a blemish upon it before it is born.
GEMARA: Rav Yehuda says: It is permitted to inflict a blemish upon a firstborn before it left the womb and entered into the air of the world, as it has not yet become sanctified as a firstborn. The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: A person says about an animal that is going to give birth to its firstborn: That which is in the womb of this animal, if it is male, is designated as a burnt offering. This indicates that as a burnt offering, yes, one may designate it in this manner, as the sanctity of a burnt offering is more stringent than that of a firstborn but as a peace offering, no. And yet you say that one may entirely abrogate the animal’s sanctity by inflicting a blemish upon it before it is born.
מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם – כגון אם יצא אזנו קודם או שפתו והטיל בה מום קודם שיצא רוב ראשו יקרב עולה:
עולה אין – כלומר לשם עולה דחמירה קדושתה מבכור יכול לשנותו אבל שלמים דגריע קדושה מבכור דנאכל לישראל לא יקרב וכ״ש להטיל מום דקא משוי ליה חולין דאסור:
גמ׳ עולה אין – הואיל וכליל היא שרי לשנויי קדושת בכורה לקדושתה אבל שלמים דקדושה קלה היא אסור לשנויי לכתחלה קדושת בכורה לקדושתייהו וכ״ש שאסור להטיל בו מום דמפיק ליה מקדושתיה לגמרי.
אמר רב יהודה מותר להטיל מום בבכור – כדאמר בבכורות (דף לה.) גדיא באזניה אימרא בשיפוותיה וא״ת לימא דרב יהודה דהכא פליג אדרב הונא פרק בהמה המקשה (חולין דף סט:) יצא שליש ומכרו לעובד כוכבים וחזר ויצא שליש אחר הרי זה קדוש בבכורה דכי נפק רובא לבסוף איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא הוה קדיש ה״נ נימא גבי מטיל מום ויש לחלק בין מטיל מום למכירה דבמכירה יש לטעות יותר שמא ימכור אחר יציאת רובו.
ב גמרא שנינו במשנה בדין הבכור קודם שיצא ממעי אמו, ובענין זה אמר רב יהודה: מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם, שהרי טרם התקדש בקדושת הבכור. ומקשים עליו: תנן [שנינו] במשנתנו, כי אומר אדם (הבעלים) על הבהמה המבכרת: ״מה שבמעיה של בהמה זו יהיה לקרבן עולה״. ונדייק מכאן: רק כאשר הוא מקדיש את הולד בקדושת עולה — אין [כן] מותר להפקיעו מקדושת בכור, מפני שקדושת עולה חמורה מקדושת בכור, אבל להקדישו בקדושה קלה וכגון בקדושת שלמים — לא מותר הדבר. ואילו את [אתה] אמרת דמצית מפקעת ליה [אומר אתה שיכול הבעלים להפקיע אותו] מקדושתה מכל וכל, במום שיטיל בו קודם שיצא לאויר העולם?
GEMARA: Rav Yehuda says: It is permitted to inflict a blemish upon a firstborn before it left the womb and entered into the air of the world, as it has not yet become sanctified as a firstborn. The Gemara raises a difficulty: We learned in the mishna: A person says about an animal that is going to give birth to its firstborn: That which is in the womb of this animal, if it is male, is designated as a burnt offering. This indicates that as a burnt offering, yes, one may designate it in this manner, as the sanctity of a burnt offering is more stringent than that of a firstborn but as a peace offering, no. And yet you say that one may entirely abrogate the animal’s sanctity by inflicting a blemish upon it before it is born.
הכל
(6) אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה ה״מ הָנֵי מִילֵּי בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים כִּי קָאָמֵינָא אֲנָא בִּזְמַן גהַזֶּה דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה.
Rav Yehuda could have said to you: That statement, that one is permitted to consecrate a firstborn fetus only with a more stringent sanctity, applies when the Temple is standing and offerings are sacrificed upon the altar. By contrast, when I say that one is permitted to inflict a blemish upon a firstborn and abrogate the firstborn’s sanctity, I am referring to today, when offerings are not able to be sacrificed, and therefore the animal cannot be consumed until it becomes blemished.
Rav Yehuda could have said to you: That statement, that one is permitted to consecrate a firstborn fetus only with a more stringent sanctity, applies when the Temple is standing and offerings are sacrificed upon the altar. By contrast, when I say that one is permitted to inflict a blemish upon a firstborn and abrogate the firstborn’s sanctity, I am referring to today, when offerings are not able to be sacrificed, and therefore the animal cannot be consumed until it becomes blemished.
קסבר רב יהודה – מתני׳ דדייקינן מינה דלשם עולה אין לשם שלמים לא:
בזמן בהמ״ק קיים – וכי קאמינא דמותר להטיל מום בזמן הזה אמינא:
אמר [יכול לומר, להשיב] לך רב יהודה על שאלה זו כך: הני מילי [דברים אלה], שאין רשאים להקדיש את עוברה של המבכרת אלא בקדושה חמורה כקדושת עולה, אמורים דווקא בזמן שבית המקדש היה קיים, והיו הקדשים קרבים על המזבח. ואילו כי קאמינא אנא [כאשר אמרתי אני] שמותר להטיל בו מום ולהפקיעו מן הקדושה — הרי זה דווקא בזמן הזה, דלא חזי [שאינו ראוי] להקרבה, וממילא עתיד הוא להיאכל כחולין לכשיפול בו מום.
Rav Yehuda could have said to you: That statement, that one is permitted to consecrate a firstborn fetus only with a more stringent sanctity, applies when the Temple is standing and offerings are sacrificed upon the altar. By contrast, when I say that one is permitted to inflict a blemish upon a firstborn and abrogate the firstborn’s sanctity, I am referring to today, when offerings are not able to be sacrificed, and therefore the animal cannot be consumed until it becomes blemished.
הכל
(7) אִי בִּזְמַן הַזֶּה מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזַר דִּלְמָא נָפֵיק רוֹב רֹאשׁוֹ וְקָשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא.ד
The Gemara asks: If Rav Yehuda is referring only to today, what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it obvious? The Gemara answers that Rav Yehuda’s statement is necessary, lest you say: Let us issue a decree against inflicting a blemish on a firstborn fetus, lest most of the fetus’s head emerge from the womb, which is when the sanctity of the firstborn takes effect, and then one inflicts a blemish upon the animal. That would constitute the unlawful infliction of a blemish upon a sacred animal. Rav Yehuda therefore teaches us that such a decree was not issued.
The Gemara asks: If Rav Yehuda is referring only to today, what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it obvious? The Gemara answers that Rav Yehuda’s statement is necessary, lest you say: Let us issue a decree against inflicting a blemish on a firstborn fetus, lest most of the fetus’s head emerge from the womb, which is when the sanctity of the firstborn takes effect, and then one inflicts a blemish upon the animal. That would constitute the unlawful infliction of a blemish upon a sacred animal. Rav Yehuda therefore teaches us that such a decree was not issued.
דלמא נפיק רוב ראשו – וקדיש ליה רחם והדר שדי ביה מומא והוי מטיל מום בקדשים קמ״ל דלא גזרי׳ דהוא יזהר להטיל בו המום משעה שיצא מעט קודם שיצא רוב ראשו כדאמרינן בבכורות (דף לה.) גדייא באזניה שהגדי יוצא דרך צדעיו ונראות האזנים תחלה ואימרא בשפתיה שפי הטלה יוצא תחלה.
ומקשים על תירוץ זה: אי [אם] אמר רב יהודה את שיטתו זו רק בזמן הזה — מאי למימרא [מה, מקום יש לומר זאת]? והרי פשוט הדבר! ומשיבים: ראוי לומר זאת, שכן מהו דתימא [היה מקום שתאמר]: נגזר [נגזור, נאסור] להטיל מום בבכור אף קודם שיצא לאויר העולם, משום החשש דלמא נפיק [שמא כבר יצא] לאויר העולם רוב ראשו של העובר, ובכך נחשב כבר לנולד, וכבר התקדש הבכור בכך, וקשדי ביה מומא [ויטיל בו מום], והרי זה כמטיל מום בקדשים,
The Gemara asks: If Rav Yehuda is referring only to today, what is the purpose of stating this halakha? Isn’t it obvious? The Gemara answers that Rav Yehuda’s statement is necessary, lest you say: Let us issue a decree against inflicting a blemish on a firstborn fetus, lest most of the fetus’s head emerge from the womb, which is when the sanctity of the firstborn takes effect, and then one inflicts a blemish upon the animal. That would constitute the unlawful infliction of a blemish upon a sacred animal. Rav Yehuda therefore teaches us that such a decree was not issued.
הכל
(8) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אֲפִילּוּ הָכִי הָא עֲדִיפָא (יַתִּירָא) מִדְּאָתֵי בֵּיהּ לִידֵי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה.:
The Gemara raises a difficulty: But one can say that indeed, a decree should be issued prohibiting inflicting a blemish on a fetus due to that concern. The Gemara explains: Even so, inflicting the blemish on the fetus is preferable to leaving it alone, despite that concern, as otherwise one might come to transgress the prohibitions against shearing the firstborn or working with it. It is prohibited to work or shear a firstborn, even if it is blemished. If the firstborn is born blemished, it may be slaughtered and eaten immediately. By contrast, if it is unblemished, then one must wait for it to become blemished, and there is a concern that one might work or shear the animal in the meantime.
The Gemara raises a difficulty: But one can say that indeed, a decree should be issued prohibiting inflicting a blemish on a fetus due to that concern. The Gemara explains: Even so, inflicting the blemish on the fetus is preferable to leaving it alone, despite that concern, as otherwise one might come to transgress the prohibitions against shearing the firstborn or working with it. It is prohibited to work or shear a firstborn, even if it is blemished. If the firstborn is born blemished, it may be slaughtered and eaten immediately. By contrast, if it is unblemished, then one must wait for it to become blemished, and there is a concern that one might work or shear the animal in the meantime.
ואימא הכי נמי – דמש״ה ליגזר דלא:
אפ״ה הא עדיפא – להטיל בו מום דאי לא שדי ביה מום דלמא אתי לידי גיזה:
ל״א הא קמ״ל רב יהודה – דחסירא עדיפא דלא ליתי כו׳:
הא עדיפא – למישרי להטיל בו מום הואיל ועדיין לא קדיש כדי שלא יצטרך הכהן לשהותו אלא ימהר לשוחטו דאי לא שדי׳ בי׳ בעי לשהויי עד שיפול בו מום ואדהכי והכי אתי לידי גיזה ועבודה.
חסירא עדיפא – כלומר שמחסר ממנו אבר קודם יציאת רובו ויעשנו בעל מום.
הא עדיפא יתירא מדאתי ביה לידי גיזה ועבודה – פי׳ אין בו מום צריך להשהות ואיכא למיחש דלמא אתי לידי תקלה דגיזה ועבודה אבל השתא דיש בו מום שחיט ליה כהן ולא אתי לידי גיזה ועבודה דלמה ישהנו ואר״ת דהשתא נהגו העולם למכור קצת מן האם כדי להפקיע הוולד מן הבכורה וטוב הוא לעשות כן ובלבד שיקנה לו קנין חשוב כמו הגבהה דבהמה דקה או משיכה וקנין כסף עמו ואע״ג דאיכא פ״ק דבכורות (דף ג:) גבי רב מרי בר רחל מקני לעובד כוכבים כו׳ וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל וקאמר עלה דהא דכלאי משום דמפקע להו מכהן והוי איסורא לעשות כן אי אימא משום דרב מרי ידע לאקנויי קנין גמור וכ״ע לא ידעי וסברי דמילתא בעלמא עבד ואתי לידי תקלה ואנן קי״ל כלישנא בתרא דבעיא קנין גמור ואפילו ללשון ראשון נמי ניחא לן טפי למוכרו לעובד כוכבים מלהטיל בו מום קודם יציאת רובו דלא אתי למיטעי להטיל בו מום לאחר יציאת הרוב משום הכי טוב לעשות כן ולמכור קצת מן האם לעובד כוכבים קודם לידה והכי עדיף טפי דלא אתי לידי תקלה דגיזה ועבודה.
ואימא [ויאמר]: הכי נמי [כך, אף באופן זה, גם כן] אסור הדבר. משום כך, השמיענו רב יהודה כי אפילו הכי [כך] — הא [היתר זה] להטיל מום בבכור לפני שיצא לאויר העולם כדי שיוכלו לשוחטו מיד כחולין עדיפא יתירא [עדיף יותר] מהחשש שמא יצא כבר רוב ראשו והרי זה כמטיל מום בקדשים, מדאתי ביה [משום שאפשר לחשוש שיבוא בו] הכהן אם נאסור עליו לעשות כן, לידי איסור גיזה ועבודה בו.
The Gemara raises a difficulty: But one can say that indeed, a decree should be issued prohibiting inflicting a blemish on a fetus due to that concern. The Gemara explains: Even so, inflicting the blemish on the fetus is preferable to leaving it alone, despite that concern, as otherwise one might come to transgress the prohibitions against shearing the firstborn or working with it. It is prohibited to work or shear a firstborn, even if it is blemished. If the firstborn is born blemished, it may be slaughtered and eaten immediately. By contrast, if it is unblemished, then one must wait for it to become blemished, and there is a concern that one might work or shear the animal in the meantime.
הכל
(9) אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים.: נְקֵבָה מִי קָא קָדְשָׁה בִּבְכוֹרָה סֵיפָא אָתְיָא לִבְהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ.:
§ The latter clause of the mishna teaches that in a case where the owner of an animal that is going to give birth to its firstborn says: If it is female, it is designated as a peace offering, then if the animal gave birth to a female, it will be sacrificed as a peace offering. The Gemara asks: Does a female animal become consecrated with firstborn status, such that the owner must designate the fetus as a peace offering in order to circumvent the obligation of the firstborn? The sanctity of the firstborn takes effect only upon male animals. The Gemara answers: The latter clause of the mishna comes to discuss the offspring of an animal consecrated as a sin offering. Since the offspring of a sin offering is put to death, the owner may wish to employ artifice to circumvent the sanctity of the mother by consecrating the fetus with a different sanctity.
§ The latter clause of the mishna teaches that in a case where the owner of an animal that is going to give birth to its firstborn says: If it is female, it is designated as a peace offering, then if the animal gave birth to a female, it will be sacrificed as a peace offering. The Gemara asks: Does a female animal become consecrated with firstborn status, such that the owner must designate the fetus as a peace offering in order to circumvent the obligation of the firstborn? The sanctity of the firstborn takes effect only upon male animals. The Gemara answers: The latter clause of the mishna comes to discuss the offspring of an animal consecrated as a sin offering. Since the offspring of a sin offering is put to death, the owner may wish to employ artifice to circumvent the sanctity of the mother by consecrating the fetus with a different sanctity.
אם נקבה זבחי שלמים – אמאי איצטריך למימר נקבה ליהוי חולין נקבה מי מקדש בבכורה] אלא סיפא דקתני ילדה נקבה תמימה תיקרב שלמים בבהמת הקדש קתני דאם הקדיש בהמה מעוברת ואמר ילדה נקבה תהא שלמים הויא שלמים קסבר עובר לאו ירך אמו הוא (ל״א כלישנא קמא) [אמרי הא בהמה מבכרת מאי היא אי דהקדש היא אמאי והשני ימכר האיך דהקדיש עולה כו׳]:
נקבה מי קדשה בבכורה – דבעי לאיערומי עלה דקאמר כיצד מערימין וקחשיב להך.
לבהמה דהקדש – דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה דולד חטאת למיתה אזיל ישנהו לקדושה אחרת וקמ״ל דוולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא במעי אמן וכיון דעדיין לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מתייליד לא הוי ולד חטאת.
לשון ירושלמי נקבה מי וכו׳ במבכרת דקדשים – בבהמת הקדש כדפרישית והאי מבכרת לאו דוקא אלא איידי דתנא רישא במבכרת דחולין נקט נמי הכא לשון מבכרת.
ג עוד שנינו במשנה מה הדין אם אמר הבעלים על עובר הבהמה המבכרת ״אם נקבה תקדש לזבחי שלמים״. ותוהים על כך: מדוע בבהמה המבכרת צריך להקדישה לשלמים, כדי לפטור בכך את הולד מקדושת הבכור, וכי נקבה מי קא קדשה [האם היא מתקדשת] בבכורה שיש צורך להפקיע קדושה זו? והלא אין בכור אלא זכר! ומשיבים: סיפא אתיא [בסוף חלק זה של המשנה בא, עבר] לענין אחר, שהוא עוסק בבהמה של הקדש, שרוצה להפקיע את הולד שבמעיה מקדושת אמו. וכגון שהאם קדושה בקדושת חטאת, ולכשיוולד העובר יהא דינו למיתה כדין ״ולד חטאת״, ובדרך זו של הערמה הריהו מבקש להביאו לקדושה אחרת.
§ The latter clause of the mishna teaches that in a case where the owner of an animal that is going to give birth to its firstborn says: If it is female, it is designated as a peace offering, then if the animal gave birth to a female, it will be sacrificed as a peace offering. The Gemara asks: Does a female animal become consecrated with firstborn status, such that the owner must designate the fetus as a peace offering in order to circumvent the obligation of the firstborn? The sanctity of the firstborn takes effect only upon male animals. The Gemara answers: The latter clause of the mishna comes to discuss the offspring of an animal consecrated as a sin offering. Since the offspring of a sin offering is put to death, the owner may wish to employ artifice to circumvent the sanctity of the mother by consecrating the fetus with a different sanctity.
הכל
(10) יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים כּוּ׳.: אָמְרִי אִי בְּהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ הַיְאךְ דְּאַקְדֵּישׁ עוֹלָה לֶיהְדַּר עוֹלָה אִידַּךְ נֶהֱוֵי בִּקְדוּשְּׁתַיהּ דְּאִימֵּיהּ סֵיפָא אֲתָאן לְבֶהֱמַת חוּלִּין.:
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred. The Sages say: If the animal that gave birth to two males was consecrated as a sin offering, then it is understandable that the newborn animal which is consecrated to be a burnt offering should be a burnt offering. But with regard to the other, let it retain the sanctity of its mother. Why does the mishna rule that the money received from its sale is non-sacred? The Gemara answers: In the last clause of the mishna, we come to the case of a non-sacred animal that is about to give birth to its firstborn.
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred. The Sages say: If the animal that gave birth to two males was consecrated as a sin offering, then it is understandable that the newborn animal which is consecrated to be a burnt offering should be a burnt offering. But with regard to the other, let it retain the sanctity of its mother. Why does the mishna rule that the money received from its sale is non-sacred? The Gemara answers: In the last clause of the mishna, we come to the case of a non-sacred animal that is about to give birth to its firstborn.
סיפא אתאן [כאן יש כשתי שורות חלק] לבהמת חולין – וכגון דלא ידיעה אהי זכר מינהו אמר עולה הלכך שני ימכר לצרכי עולות ודמיו חולין כדאמרן לעיל:
ל״א זכר בתרא חולין בעלמא הוא אלא משום דלא ידעינן הי נפקא ברישא הלכך השני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין דמכל מקום לא היה דעתו לעולה אלא על האחד:
אי בהמת הקדש היא – אמאי השני ימכר לחייבי עולה האי קמא דנפיק ליהוי עולה ואידך לכי מתייליד ליהוי בקדושתה דאימיה.
הך סיפא – דילדה שני זכרים אתאן לבהמת חולין והוי רישא וסיפא בחולין ומציעתא בהקדש.
ד מאחר שהעמדנו את המשך דברי המשנה בבהמת הקדש, מבררים את המשך הדברים, שאם ילדה שני זכרים — אחד מהם יקרב כקרבן עולה לנדר הבעלים, והשני ימכר לחייבים בהבאת עולה, ודמיו חולין. וכן אם ילדה שתי נקיבות — אחת מהן תקרב לשלמים, והשניה תימכר לחייבי שלמים ודמיה חולין. ואמרי [אומרים] בשאלה: אי [אם] מדובר בבהמה מעוברת של הקדש, אם כן היאך דאקדיש [עובר זכר זה שהקדיש] אותו לעולה — אכן ליהדר [יחזור, יבוא לכלל] קדושת עולה, ואולם אידך [הזכר האחר] שילדה — נהוי בקדושתיה דאימיה [שיהיה בקדושתה של אמו], ודמיו יהיו של הקודש! ומשיבים: סיפא אתאן [סוף המשך זה של דברי המשנה בא] לענין בהמת חולין המבכרת.
ה שנינו בסוף המשנה את שיטת רבן שמעון בן גמליאל שאם ילדה טומטום ואנדרוגינוס — אין קדושה חלה עליהם.
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to two males, one of them will be sacrificed as a burnt offering and the second will be sold to those obligated to bring a burnt offering, who will sacrifice it as a burnt offering; and the money received from its sale is non-sacred. The Sages say: If the animal that gave birth to two males was consecrated as a sin offering, then it is understandable that the newborn animal which is consecrated to be a burnt offering should be a burnt offering. But with regard to the other, let it retain the sanctity of its mother. Why does the mishna rule that the money received from its sale is non-sacred? The Gemara answers: In the last clause of the mishna, we come to the case of a non-sacred animal that is about to give birth to its firstborn.
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to a tumtum or a hermaphrodite, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity. This indicates that they are not imbued with sanctity in any case, even if they are the offspring of a consecrated animal.
הכל
(11) יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כּוּ׳.:
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to a tumtum or a hermaphrodite, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity. This indicates that they are not imbued with sanctity in any case, even if they are the offspring of a consecrated animal.
§ The mishna teaches: If the animal gave birth to a tumtum or a hermaphrodite, Rabban Shimon ben Gamliel says: They are not imbued with sanctity. This indicates that they are not imbued with sanctity in any case, even if they are the offspring of a consecrated animal.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה כד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה כד:, עין משפט נר מצוה תמורה כד:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה כד:, רש"י תמורה כד:, תוספות תמורה כד:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה כד:
Temurah 24b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 24b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 24b, Attributed to R. Gershom Temurah 24b, Rashi Temurah 24b, Tosafot Temurah 24b, Steinsaltz Commentary Temurah 24b
פרק ה