ובית הלל סברי לאו כגבוי דמי – והויא לה היא תובעת מספק דדלמא זנאי הלכך אינהו ודאי והיא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ועליה להביא ראיה שלא זינתה.
(1) 
וב״ה וּבֵית הִלֵּל סָבְרִי שְׁטָר הָעוֹמֵד לִגְבּוֹת לָאו כְּגָבוּי דָּמֵי.:
And Beit Hillel hold that a promissory note that stands to be collected is not considered as though it was already collected. Therefore, the payment of the marriage contract is not considered to be in the wife’s possession, and as this means that she is the claimant, she is not entitled to the money unless she proves that she did not commit adultery.
1בית הלל סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי – אי קשיא מהא דאמר בפ׳ המקבל (ב״מ דף קי.) יתומים אמרו אנו השבחנו וב״ח אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה סבר רב הונא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל ב״ח להביא ראיה אמר ליה ההוא סבא הכי אמר ר׳ יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבי דמי ויתמי נייתי ראיה ונשקול וכי ר׳ יוחנן שבק בית הלל ועביד כב״ש יש לתרץ הכא דהשיעבוד עצמו של כתובה עומד בספק לא קיימא ארעא לגוביינא אמרי ב״ה דלאו כגבוי דמי אבל התם היתומים מודו לב״ח בקרקע עצמו שהוא משועבד לו ואינם מעכבין לפניו הקרקע הלכך אפילו בית הלל מודו דבכה״ג כגבוי דמי ולא קיימא ארעא בחזקת יתמי וכיון דלא קיימא בחזקת יתמי על היתומים להביא ראיה מן השבח דומיא דעיר ואילן דמייתי עלה ספק זה קודם ספק זה קודם קוצץ ונותן דמים אלמא כיון דלמיקץ קאי דבין אם קדם האילן בין אם קדם העיר קוצץ אלא שאם קדם האילן קוצץ ונותן דמים אמרי ליה זיל קוץ ודמי אייתי ראיה ושקול גבי הא ארעא נמי אמרי ליתמי הבו ליה ארעא לב״ח דהא לגוביינא קיימא ושבח אייתו ראיה ושקילו מפי מורי״ה.
לאו כגבוי דמי – הכא לא שייכא כל הני פלוגתא דרבי מאיר ורבנן דפליגי בפרק השואל (ב״מ דף ק:) דכל העומד לבצור כבצור דמי ופלוגתא דר׳ שמעון בן גמליאל ורבי פרק קמא דסנהדרין (סנהדרין טו.) ובפרק השולח (גיטין דף לט.) בכל העומד לגזוז ופלוגתא דרבי שמעון ורבנן בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף קב:) כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן לפדות ולשרוף דלאו בחדא מחיתא נחות להו דהכא כ״ע מודו דאמרי׳ לאו כגבוי דמי והעמד ממון בחזקת בעליו שהרי צריך דיינין ולאו בידו הוא כדאמר גבי גר מי יימר דמזדקקין ליה בי דינא וטעמא דר׳ מאיר כבצורות דמיין משום דבידו ואין צריכין לגופן הלכך לא חשיב להו כקרקע והכי אמר בפרק בהמה המקשה (חולין דף עג.) גבי ידות הכלים דאין מטבילין אלא עד מקום מדה משום דעומדין ליקצץ וגבי שערו העומד לגזוז אמר בפרק קמא דסנהדרין (סנהדרין טו.) דמודה רבי מאיר דלאו כגזוז דמי משום דאשבוחי אשבח כל מה דקאי ומיהו רבן שמעון בן גמליאל פליג ואמר כגזוז דמי דלא עביד איניש דשביק ליה והני דרבי שמעון טעמא אחרינא אית בהו ולא אמר אלא במקום מצוה כגון זריקת דם ופדיית פרה כשמצא אחרת נאה ממנה ושריפתה אבל בהני דרבי מאיר ורשב״ג לא שייך האי טעמא והא דאמר גבי שופר של עבודת כוכבים בפרק ראוהו בית דין (ר״ה דף כח.) וגבי לולב של אשירה (סוכה דף לא:) ומנעל בפרק מצות חליצה (יבמות דף קג:) כתותי מכתת שיעוריה אפי׳ רבנן מודו משום דאיסור הנאה הוא ולא הוי אלא כעפרא דארעא בעלמא וליכא שיעורא ופרה חיבת הקדש מהני וצריך עיון כלאי הכרם אמאי מטמאין טומאת אוכלים ולא אמר כתותי מכתת שיעוריה הלכך ליכא לדמויי להדדי והא דאמר בפרק נערה (כתובות דף נא.) כל העומד לקצור כקצור דמי התם טעמא דלא תקנו לב״ח לגבות אלא דבר הצריך לקרקע קצת וכן פירש רש״י (ב״מ טו:) שבח המגיע לכתפים שעומד בקרוב לקצור וצריך עדיין קצת לקרקע.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״בית הלל״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף כ״ד.
וב״ה סברי לאו כגבוי דמי והויא לה היא תובעת כתובתה מספק דדילמא זנאי הלכך אינהו ודאי והיא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ועליה להביא ראיה שלא זינתה ל״ה. מחלוקת בעקרה וזקנה פ״ה מחלוקת דפליג רבי אליעזר ואמר ראויה לקיימה היא דיכול לישא אשה אחרת אבל אילונית כי נמי ראויה לקיימה היא מיהו לא שתיא מהאי טעמא דראויה להריון בעינן ועקרה ע״י מכה ואיילונית במעי אמה לקייה ולא חזיא ל״ה:
תוס׳ בד״ה שאינה ראויה לילד רש״י פי׳ כו׳ ולפרש״י שתה כוס כו׳ כצ״ל ונ״ב זה הדבור והדבור שאחריו שייך לעיל במתני׳:
תוס׳ בד״ה בה״א או שותות או לא נוטלות כו׳ מתוך שלא שותות לא נוטלות כו׳ בחיים בחזקתה הן עומדים כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה ב״ה סברי שטר העומד כו׳ דבכה״ג כגבוי דמי ולא קיימא ארעא בחזקת יתמי וכיון דלא קיימא בחזקת כו׳ מן השבח דומיא דעיר ואילן דמייתי כו׳ בין קדם העיר קוצץ כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ובית הלל סברי [סבורים]: שטר העומד לגבות לאו [לא] כגבוי דמי [הוא נחשב], ולכן כסף הכתובה הוא בחזקת הבעל ויורשיו. ומשום כך אין היא יכולה להוציא מחזקתו, שהרי יש ספק אם היא זכאית לכך.
And Beit Hillel hold that a promissory note that stands to be collected is not considered as though it was already collected. Therefore, the payment of the marriage contract is not considered to be in the wife’s possession, and as this means that she is the claimant, she is not entitled to the money unless she proves that she did not commit adultery.
הכל
(2) מְעוּבֶּרֶת חֲבֵירוֹ כּוּ׳.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מַחְלוֹקֶת בַּעֲקָרָה וּזְקֵינָה.
§ The mishna states (24a): A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage…A sexually underdeveloped woman, who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The dispute between the first tanna and Rabbi Elazar is only in the case of a barren woman and an elderly woman.
מחלוקת – דפליג ר״א ואמר יכול לישא אחרת כו׳.
בעקרה וזקינה – דליכא למימר אינה שותה אלא טעמא משום דלא חזיא לקיימה עלה פליג ר״א ואמר ראויה לקיימה היא דיכול לישא אשה אחרת.
א שנינו במשנה מחלוקת לגבי הנושא מעוברת חבירו, וכן שנינו לגבי איילונית עקרה וזקינה שלא שותות ולא נוטלות שלדעת תנא קמא אינן שותות ואינן נוטלות כתובתן שיש איסור לשאת אשה כזו, שהרי מבטל מצוות פריה ורביה. ואילו ר׳ אלעזר אומר שאין אלו נישואי איסור שהרי יכול הוא לישא בנוסף לה אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ומכיון שהנישואין כשרים, הריהן שותות. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת זו היא דווקא בעקרה וזקינה, שהטעם שאינן שותות לשיטת חכמים הוא משום שאסור לו לקיימן כשלא קיים מצוות פריה ורביה, ור׳ אלעזר סבר שמותר לקיימן הואיל ויכול לשאת אשה אחרת, ולכן יכול להשקותן.
§ The mishna states (24a): A woman who was pregnant with the child of another man at the time of her marriage…A sexually underdeveloped woman, who is incapable of bearing children [ailonit], and an elderly woman, and a woman who is incapable of giving birth for other reasons, neither collect payment of their marriage contracts nor drink the bitter water. Rabbi Elazar says: He can marry another woman and procreate through her; therefore these are considered permitted marriages, and the women can drink the bitter water. Rav Naḥman says that Rabba bar Avuh says: The dispute between the first tanna and Rabbi Elazar is only in the case of a barren woman and an elderly woman.
הכל
(3) אֲבָל אַיְילוֹנִית דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:כ״ח} וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע מִי שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ יָצְאָה זוֹ שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהַזְרִיעַ.
However, with regard to a sexually underdeveloped woman, all agree that she neither drinks the bitter water nor collects payment of her marriage contract. This is as it is stated with regard to a sota who is found to be innocent of adultery: “And she shall be cleared, and shall conceive seed” (Numbers 5:28), indicating that the sota ritual pertains only to one whose way is to bear seed and give birth, excluding this sexually underdeveloped woman, whose way is not to bear seed.
אבל איילונית – נהי נמי דראויה לקיימה מיהו לא שתיא מהאי טעמא דראויה להריון בעינן ועקרה על ידי מכה וזקינה מינא דבת הריון היא קודם לכן אבל איילונית מבטן אמה לקויה היא ולא חזיא.
אבל איילונית — דברי הכל לא שותה ולא נוטלת כתובתה, שנאמר: ״ונקתה ונזרעה זרע״ (במדבר ה, כח), לומר: הדברים האלה אמורים במי שדרכה להזריע וללדת, יצאה זו האיילונית שאין דרכה להזריע, וכיון שאין הכתוב יכול להתקיים בה — אין בה דין השקאה כלל.
However, with regard to a sexually underdeveloped woman, all agree that she neither drinks the bitter water nor collects payment of her marriage contract. This is as it is stated with regard to a sota who is found to be innocent of adultery: “And she shall be cleared, and shall conceive seed” (Numbers 5:28), indicating that the sota ritual pertains only to one whose way is to bear seed and give birth, excluding this sexually underdeveloped woman, whose way is not to bear seed.
הכל
(4) מֵיתִיבִי אהַמְקַנֵּא לַאֲרוּסָתוֹ וּלְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁלּוֹ אִם עַד שֶׁלֹּא כְּנָסָהּ נִסְתְּרָה לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּתָהּ
The Gemara raises an objection to Rav Naḥman’s statement from a baraita in the Tosefta (5:4): With regard to one who issues a warning to his betrothed, or to his yevama while she is a widow awaiting her yavam, if she secluded herself with the other man before her husband consummated the marriage, she neither drinks the bitter water nor collects payment of her marriage contract.
מיתיבי המקנא לארוסתו – כך ברייתא זו שנויה בתוספתא (פ״ה) המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו אם משכנסה נסתרה או שותה או לא נוטלת כתובה הרובא שנשא עקרה או זקינה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלת כתובתה [מעוברת עצמו או מניקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה] כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן ללוי וישראל ממזרת לממזר נתינה לנתין ואשת גר לגר ועבד משוחרר והאיילונית או שותה או לא נוטלת כתובתה רבי שמעון בן אלעזר אמר איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובתה שנא׳ ונקתה ונזרעה זרע שראוי ליזרע פרט לאיילונית שאינה ראויה להזרע אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבמתו שלו עד שלא כנסה נסתרה לא שותות ולא נוטלות כתובתה הרובא [שנשא עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים לא שותות ולא נוטלת כתובה מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה] רבי אליעזר אומר יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן.
בד״ה מיתיבי כו׳ או לא נוטלת כתובתה הרובה שנשא עקרה או זקינה ויש לו אשה ובנים או שותה או לא נוטלות כתובתה מעוברת עצמו או מניקת עצמו או שותה או לא נוטלת כתובתה כהנת לויה כו׳ לארוסתו ולשומרת יבם שלו ועד שלא כנסה כו׳ הרובה שנשא עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים לא שותה ולא נוטלת כתובה מעוברת חבירו ומניקת חבירו לא שותה ולא נוטלת כתובה רבי אליעזר כו׳ ולהחזירה לאחר זמן ותימה אמאי לא תנא כו׳ כצ״ל והד״א:
בד״ה מיתיבי כו׳ זקינה ויש לו אשה ובנים או שותה כו׳ כתובתה הרובה שנשא עקרה כו׳ מעוברת חבירו כו׳ ר״א אומר יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן עכ״ל והס״ד ואח״כ בריש דף כ״ו מה״ד שנשא עקרה וזקינה כו׳ ותימה אמאי לא תנא איילונית כו׳ עכ״ל וכצ״ל:
מיתיבי [מקשים] על כך: המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, אם עד שלא כנסה נסתרה — הרי זו לא שותה ולא נוטלת כתובתה.
The Gemara raises an objection to Rav Naḥman’s statement from a baraita in the Tosefta (5:4): With regard to one who issues a warning to his betrothed, or to his yevama while she is a widow awaiting her yavam, if she secluded herself with the other man before her husband consummated the marriage, she neither drinks the bitter water nor collects payment of her marriage contract.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.