×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְשַׁרְקֵיהּ טִינָא וְאַתְיֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא אָמַר רָבָא מַאן חַכִּים לְמִיעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא אִי לָאו דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא דְּקָסָבַר דְּכִי הֵיכִי דִּפְלִיגִי רַבָּנַן ור׳וְרַבִּי נָתָן בַּהֲפָרָה הָכִי נָמֵי פְּלִיגִי בִּשְׁאֵלָה.
And Rav Aḥa bar Rav Huna then smeared him with clay to protect him from the elements, as it was now prohibited for him to benefit from the world by wearing clothes. And he then brought him before Rav Ḥisda, to dissolve his vow. Rava said: Who is wise enough to act in this manner, if not Rav Aḥa bar Rav Huna, who is a great man? As he holds that just as the Rabbis and Rabbi Natan disagree with regard to nullification, whether it is possible to nullify a vow that has yet to take effect, so too, they disagree with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, whether it is possible to request dissolution of such a vow. Rav Aḥa bar Rav Huna’s plan was to have the vow go into effect, so that the man could request that it be dissolved.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ושרקיה טינא – טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר אילו היה מכירו לא היה מתיר לו.
מאן חכם למיעבד כי האי מילתא – שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא.
הכי נמי פליגי בשאלה – שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו.
ושרקיה טינא – פי׳ טחו בטיט שלא יהנה מן העולם. א״נ יש לפרש שרקו כדי שלא יכירהו רב חסדא שהיה מתבייש על מה שלא קיים נדרו.
מאן חכים כו׳ – שלא היה רוצה להתיר עד שהשיאו וחל הנדר.
ה״נ בשאלה – דקסבר הלכה כרבי נתן.
הכי פליגי נמי בשאלה – פירוש: ואף על גב דרבנן שרו לאפוקי נפשה מפלוגאתא הוא דעבד.
אמר קונם שאני נהנה לפלני ולאותו שאשאל עליו ר״ל שאהא נאסר גם כן לאותו שאשאל על נדרי ויתירני אינו יכול לישאל על שניהם כאחד שהרי נדר שעל אותו שהוא נשאל לא חל עדין ואחר שכן נשאל הוא על הראשון תחלה ר״ל אותו שאסר הנאתו מעכשו וכשנשאל חל נדרו על אותו שהתירו וחוזר ונשאל עליו ולענין ביאור יש גורסין בסוגיא זו מי ידע ממאן מתשיל ברישא ואינה גירסא נכונה אלא עיקר הגירסא מי ידיע הי קמא והי בתרא כלומר שאין לברר מן הבריתא איזהו ראשון ואיזהו אחרון ושמא החכם הוא קורא ראשון מפני שהיה ראשון לשאלה ושינויא דחיקא הוא שהרי מכל מקום ישאל עליהם בבת אחת אלא שלא נאמר אלא דרך דחייה בעלמא אמר קונם שאני נהנה לפלני ואם אשאל עליו הריני נזיר לכשאשאל אינו נשאל על הנזירות תחלה שהרי לא חל אלא נשאל על הנדר והנזירות חל ואחר כך נשאל על הנזירות וכן כל כיוצא בזה:
ושרקיה טינא. כי הפשיט בגדיו לפי שנאסר בהנאת העולם וטח אותו בטיט ואייתיה לקמיה דרב חסדא שיתיר לו נדרו:
מאן חכים למעבד כי הא מילתא. שהטעהו לישא אשה כדי שיאסר ויתירו לו דקסבר דרבנן ורבי נתן פליגי נמי בשאלה וסבר רב אחא כרבי נתן:
ושרקיה טינא – כי מיד נאסר באותו מלבוש כיון שנשא שהיה זה בכלל נדרו ונשאר ערום ויחף וכרוך בטיט ואתייה לקמיה דרב חסדא פי׳ שנתחרט ורוצה להתיר נדרו. ואמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא. כלומר דידע דליכא התרה עד שיחול הנדר. אלא רב אחא דגברא רבה הוא דקסבר דכי היכי דפליגי ר׳ נתן ורבנן בהפרה. פירוש וסבר ר׳ נתן דליכא הפרה עד שיחול הנדר הכי נמי פליגי בשאלה לחכם כלומר דלרבי נתן אין חכם מתיר עד שיחול הנדר. ומדשבחוהו דעבד כר׳ נתן משמע לכאורה דהלכתא כוותיה וההיא לא מכרעא דרבא שבוחי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא למימרא דהלכתא כר׳ נתן אלא כרבנן ואליבא דרבא דסבר דבשאלה לחכם פליגי רבנן ואז הוא הדין דכיון דהלכתא כרבנן שחכם מתיר נדר שתלוי בתנאי קודם שיחול הנדר דהיינו כ״ז שלא נתקיים התנאי.
ושרקיה טינא – כדי להראותו שהוא צריך לבריות לאלתר לכבוס בגדיו וקסבר כי היכי דפליגי רבנן ורבי נתן בהפרה פליגי נמי בשאלה דרבי נתן נמי ס״ל בשאלה דאין חכם מתיר אא״כ חל הנדר ונהי דבמאי דפליגי ר׳ נתן ורבנן קיימא לן כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים וכדבעינן למכתב קמן איהו לאפוקי נפשיה מפלוגתא הוא דעבד הכי והאי דלא קאמר רבא קסבר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אא״כ חל הנדר וכדאמר רב פפי לקמן בסמוך לא תידוק מינה דמדלא אמר רבא הכי מכלל דלא סבר כרב פפי דליתא דההיא דרב פפי הילכתא היא וכמו שנכתוב לפנינו בסמוך בס״ד ורבא נמי אפשר דהכי סבירא ליה והאי דלא אמר הכי משום דמהאי עובדא ליכא למידק כולי האי דנהי דודאי איכא למידק מינה דרב אחא בר הונא לא סבירא ליה כמאן דאמר לקמן מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל חכם מתיר אף על פי שלא חל הנדר דאי הכי למה ליה לשבשיה מיהו ליכא למידק מינה דסבירא ליה דבשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אא״כ חל הנדר דמנלן הא דאפשר דנהי דסבירא ליה דבשאלה נמי פליגי לאפוקי נפשיה מפלוגתא עביד הכי כך נראה בעיני וראיתי מי שכתב בהפך.
ושרקיה בטינא. שטח פניו כדי שימצאהו פתח לנדרו דהא דאמר דתני הלכתא משמע הכי לשנות הלכה ומשמע לשנות פניו וכבר נשתנה שטח פניו בטיט ואתא לקמיה דרב חסדא כרי שיהא מתיר לו נדרו. אין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר דכתיב חפרה הלבנה בזמן שחל הנדר שנדר לנו הקדוש ברוך הוא שימלוך עלינו והכי משמע וחפרה הלבנה כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון ובירושלם דבתר הכי וחפרה הלבנה ובושה החמה. ואית דפירש מרישיה דקרא וחפרה הלבנה בזמן שהלבנה בעולם ולא קודם ולמ״ה חפרה כמו הפרה. ואית דאמר וחפרה הלבנה בזמן (שהלבנה ובמה) אמר המגיה אולי צריך לומר: שחל בנה ובנה היינו נדר ורבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאלו בנה במה. למ״ה. ושמעתי ששמועה זו אינה עיקר. פירוש.
אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל עליו נדר דכתיב לא יחל דברו דאינו מחל נדרו. אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר דמשום הכי כתב רחמנא בלשון חל דבעינן שיהא חל הנדר. אית דמפרש הכי מדאזהיר רחמנא לא יחל דברו שמע מינה דמשמע שחל הנדר עליו. פירוש. ודחינן ליה מהכא לא תסייעיה מי ידעינן הי ראשון והי שני. פירוש אתה פירשת ראשון דברייתא ראשון לאיסורא ושני לאיסור ושמא אין פירוש הברייתא כדבריך אלא ראשון ושני דברייתא ראשון לשאלה ושני לשאלה והכי קאמר נשאל על הראשון אף על פי שנשאל על אחד מהם בראשון צריך שישאל גם על השני לשני ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון שלא חל איסור שניהם כאחד ולא דמי לראה אותם אוכלים תאינים וכו׳ דתנן בארבעה נדרים. והכי פירושו מי ידעינן מי יכול לברר פירוש הברייתא הי ראשון והי שני אם ראשון ושני לאיסור ותסייעיה דילמא ראשון ושני לשאלה כאשר פירשתי ולא תסייעיה.
גמ׳ מאן חכים. כעין זה חולין דף קיב ע״א:
ושרקיה טינא [ומרח אותו רב אחא בר רב הונא בטיט]. שכיון שנאסר בהנאת העולם אסור היה לו ללבוש בגדים, וכדי שלא יהיה ערום כיסהו בטיט, ואתייה לקמיה [והביא אותו לפני] רב חסדא שיתיר לו את נדרו. אמר רבא: מאן חכים למיעבד כי הא מילתא [מי חכם לעשות דבר כמו זה] אי לאו [אם לא] רב אחא בר רב הונא, דגברא רבה [שאדם גדול] הוא. דקסבר [שסבור הוא] דכי היכי דפליגי [שכמו שחלוקים] רבנן [חכמים] ור׳ נתן בהפרה, אם אפשר להפר נדר שעדיין לא חל — הכי נמי פליגי [כך גם כן חלוקים הם] בשאלה, אם אפשר להישאל עליו לחכם כדי להתירו. וזה היה טעמו של רב אחא בר רב הונא, שרצה שיחול הנדר על האיש כדי שאז יוכל להישאל עליו.
And Rav Aḥa bar Rav Huna then smeared him with clay to protect him from the elements, as it was now prohibited for him to benefit from the world by wearing clothes. And he then brought him before Rav Ḥisda, to dissolve his vow. Rava said: Who is wise enough to act in this manner, if not Rav Aḥa bar Rav Huna, who is a great man? As he holds that just as the Rabbis and Rabbi Natan disagree with regard to nullification, whether it is possible to nullify a vow that has yet to take effect, so too, they disagree with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, whether it is possible to request dissolution of such a vow. Rav Aḥa bar Rav Huna’s plan was to have the vow go into effect, so that the man could request that it be dissolved.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְרַב פַּפִּי אָמַר מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה דר׳דְּרַבִּי נָתָן סָבַר אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר אא״כאֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר דִּכְתִיב {ישעיהו כ״ד:כ״ג} וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וְרַבָּנַן סָבְרִי אבַּעַל מֵיפֵר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר דִּכְתִיב {איוב ה׳:י״ב} מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים.
And Rav Pappi said with regard to this issue: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, as it is written: “And the moon shall be confounded [ḥafera]” (Isaiah 24:23). He employs this phrase as an allusion, interpreting the word ḥafera as if it were hafara, nullification, and concludes from here that only a vow that already exists, like the moon, can be nullified. And the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect, as it is written: “He nullifies the thoughts of the crafty” (Job 5:12), implying that nullification pertains even to thoughts, to prevent them from going into effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכתיב וחפרה הלבנה – והא וחפרה דמשמע אימתי הוי הפרה בזמן שחל בנה בנה1 היינו נדר רבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כו׳ והיינו חל בנה חל בנין הנדר. ע״א: מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו׳ דבההיא שעתא חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא כי מלך ה׳ צבאות על ישראל ולא קודם שימלך וה״ה גבי נדר מכי חל עליה הוא דמיפר ולא קודם שיחול.
דכתיב מפר מחשבות ערומים – דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף ע״פ שלא חל הנדר עדיין.
1. כן בדפוסים, ואולי צ״ל ״במה״.
דכתיב וחפרה הלבנה – פירש ה״ר אליעזר לא ידעתי לפרש היכי משמע ליה מהכא ונראה דלסימנא בעלמא נקטיה הש״ס וחפרה בניינה בנין האיסור נראה הוא המקיימו כאילו בנה במה וסימנא בעלמא וטעמא מסברא במקום שאין איסורא לשון הר״ר אליעזר ואית ספרים דגרסי וטעמיה דרבי נתן משום דכתיב והפר נדרה אשר עליה דמשמע לאחר שיחול עליה הנדר יפירנו וטעמא דרבנן משום דכתיב מפר מחשבות ערומים משעת מחשבה קודם שיחול האיסור יפר וגם זה אמר הר״ר אליעזר דאינו אלא סימנא בעלמא משעת מחשבה קודם שיחול יפר והכי נמי מצינו פרק הדר [עירובין דף עג:] ודניאל בתרע מלכא דלא מייתי אלא סימנא בעלמא לומר דרבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואע״ג דאינו סתמא האי טעמא דר׳ יהודה בן בבא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה. סימן בעלמא הוא ודריש וחפרה כמו והפרה מתי יפר אחר שחל הבנין כדאמרינן הנודר כאילו בנה במה ויס״ג טעמא דרבי נתן משום דכתיב והפר את נדרה אשר עליה דמשמע איסור שיחול עליה:
דכתיב מפר מחשבות ערומים. משעת מחשבה קודם שחל:
ורב פפי פליג עליה ואמר מחלוקת בהפרה דר׳ נתן סבר אין בעל מפר עד שיחול הנדר דכתיב והפר את נדרה אשר עליה כלומר נדרה שחל ולישנא יתירא דריש ורבנן סברי בעל מפר אף על פי שלא חל הנדר דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה לחכם דברי הכל אין חכם מתיר אא״כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ודרשינן מיניה (ברכות דף לב. וחגיגה דף י.) הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ולהכי נקט קרא האי לישנא ולא לישנא אחרינא דשייך בהתרה למשמע מיניה נמי דבעי׳ חלות הנדר ומסתברא דהלכתא כרבא דהוא בתרא אלא דרבוואתא ז״ל פסקי לחומרא כרב פפי הילכך אין חכם מתיר עד שיחול הנדר או השבועה ודוקא כגון הא דאמרן שהוא תלוי בתנאי ולא חל כלל עד שעשה אותו תנאי אבל הנודר או נשבע לעשות דבר לאחר ל׳ יום וכיוצא בו מהשתא חייל נדרא כשהגיע זמנו ויש לו שאלה אפי׳ תוך שלשים יום וכן כל כיוצא בזה מפי מורי נר״ו ושלא כדעת מקצת החכמים ז״ל ונדוי על תנאי נמי יש לו התרה קודם שיחול דומיא דהפרת בעל. מיהו לאו היינו מאי דאמרינן במסכת מכות (דף יא:) נדוי על תנאי צריך הפרה כדפרישית בכלל הלכות נדוי.
ורב פפי אמר מחלוקת בהפרה וכו׳ דכתיב מפר מחשבות ערומים – אלמא שייכא הפרה במחשבה בלבד דאכתי לא חיילא.
ורב פפי אמר לענין השאלה הזו, מחלוקת היא בהפרה בלבד, שר׳ נתן סבר: אין הבעל מיפר אלא אם כן חל כבר הנדר, דכתיב [שנאמר]: ״וחפרה הלבנה״ (ישעיה כד, כג), שהוא דורש ״חפרה״ כמו ״הפרה״, וסבור שאין הפרה אלא לדבר שקיים כבר, כמו הלבנה. ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: בעל מיפר אף על פי שעדיין לא חל הנדר, דכתיב [שנאמר]: ״מפר מחשבות ערומים״ (איוב ה, יב), משמע שיש הפרה גם של מחשבה, שהרי נאמר שמפר אותן מחשבות שלא יבואו לידי מעשה.
And Rav Pappi said with regard to this issue: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, as it is written: “And the moon shall be confounded [ḥafera]” (Isaiah 24:23). He employs this phrase as an allusion, interpreting the word ḥafera as if it were hafara, nullification, and concludes from here that only a vow that already exists, like the moon, can be nullified. And the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect, as it is written: “He nullifies the thoughts of the crafty” (Job 5:12), implying that nullification pertains even to thoughts, to prevent them from going into effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲבָל בִּשְׁאֵלָה דִּבְרֵי הַכֹּל באֵין חָכָם מַתִּיר כְּלוּם אא״כאֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר דִּכְתִיב {במדבר ל׳:ג׳} לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees that a halakhic authority cannot dissolve anything unless the vow has already taken effect, as it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that the person himself who took the vow cannot profane his words and dissolve his vow, but a halakhic authority may do so. This, however, applies only if the vow has already gone into effect, as it says: “His word.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל – בנדרים שצריך שאלה לחכם דברי הכל אינו מתיר אא״כ חל הנדר כדכתיב לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם והאי דדרשינן מיניה הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר קאמר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאמר לא יחל דברו. וסמיך ליה ככל היוצא מפיו יעשה אחר שחל הנדר ובא לידי עשייה אז אמרינן הוא אינו מוחל אבל אחרים כו׳:
דכתיב לא יחל דברו – לא יעקור חלות [דברו] ודייקינן הא אחרים עוקרין אלמא אין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר.
אבל בשאלה וכו׳. שאף על פי שלא חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה למימרא דלא הוה מעשה החלת איסור הנדר קרי מעשה ודייק מדכתיב יעשה להבא מכלל דאכתי לא הוה ואפילו הכי כתיב לא יחל דברו אבל אחרים מחילין. שטה. דכתיב לא יחל דברו למימרא דלא הוה מעשה עיקר דאמרינן לעיל ושבשיה ואנסביה איתתא כי היכי דליחול נדר דמשמע לא יחל דברו אף על גב דליכא אלא דברו לא יחל אלא יהא שואל עד שלא יחל. פירוש.
בד״ה אבל כו׳ לא חל כצ״ל:
בא״ד אינו מוחל אבל כצ״ל:
אבל בשאלה — לדברי הכל אין חכם מתיר כלום אלא אם כן חל כבר הנדר, דכתיב [שנאמר]: ״לא יחל דברו״ (במדבר ל, ג), שמכאן למדו שהוא אינו יכול להתיר ולחלל דברו, אבל החכם יכול להתירו. ודבר זה שייך רק כאשר חל כבר הנדר עליו (״דברו״).
But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees that a halakhic authority cannot dissolve anything unless the vow has already taken effect, as it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that the person himself who took the vow cannot profane his words and dissolve his vow, but a halakhic authority may do so. This, however, applies only if the vow has already gone into effect, as it says: “His word.”
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ קוּנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי וּלְמִי שֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו גנִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר אִי בָּעֵי עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא אִי בָּעֵי עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא.
The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and deriving benefit from he who I will request dissolution for the vow is also konam for me, then, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to the first vow, and afterward he can request dissolution with regard to the second. And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must he request dissolution of his two vows in the above order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to this vow, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to that one.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא מסייע ליה – לרב פפי דאפילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר.
קונם שאיני גהנה לפלוני ולכל מי שאשאל עליו – כלומר אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם.
ואי אמרת – דנשאלין לחכם עד שלא חל הנדר אי בעי למישאל על המודר ברישא מיתשיל אי בעי מיתשיל על חכם ברישא: מאי נשאל דקאמר סתמא דמשמע או על החכם או על מודר.
קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל לחכם עליו – גם לחכם שאשאל עליו איאסר שלא אהנה משלו.
נשאל על הראשון – שאסר הנאתו עליו ואחר כך נשאל [על השני] ס״ד [דשני] רוצה לומר על החכם שני לאיסור.
אי בעי אהא מיתשיל – כלומר ישאל על איזה שירצה תחילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמי שאשאל עליו. החכם שיתיר לי נדרי אהיה מודר ממנו:
נשאל על הראשונה. על הנאת פלוני ואז נאסר בהנאת החכם וישאל עליו ומשמע אבל קודם שנשאל לראשון לא מהניא שאלה על נדר החכם:
תניא קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו – כלומר שכלל בנדרו שאם ישאל על נדרו יהא מודר מאותו חכם שאשאל לו.
נשאל על הראשון ואח״כ נשאל על השני – פי׳ נשאל על הראשון אותו שנדר עליו תחלה בלא תנאי ואח״כ על החכם שאינו נשאל על החכם תחלה שהרי עדיין לא נאסר בו ולא חל עליו איסורו עד ששאלו לו. והיינו כרב פפי ורבא דחי לה בגמ׳ מידע הוי קמא והוי בתרא דילמא ראשון ושני לאו דוקא אלא דקמ״ל דבהא נמי איכא שחלה וישאל על מי שירצה תחלה מיהו פשטא דמתניתא כרב פפי רהטא מדקתני הראשון והשני. והיינו דנקטי רבוותא כוותיה לחומרא. ומי שנשבע ואמר שהוא נשבע ע״מ שלא יהא היתר לשבועתו לעולם אינו נשאל על זה חוששין שמא דעתו לומר שנשבע על דעת רבים שאין לו התרה לפום מאי דכתיבנא דלא בעינן שישבע בפניהם ויש מקילין בדבר זה מיהו אם נשבע שלא ישאל על שבועתו יש לו התרה אף לזה וישאל על שבועת שאלה תחלה וזה פשוט.
נשאל על הראשון – על המודר ומתוך כך נאסר על החכם שמתירו ולפיכך חוזר ונשאל עליו.
אי בעי על האי מתשיל ברישא – ילך אצל חכם ויאמר אני הדרתי ראובן מנכסי והדרתי גם כן אותו חכם כשאשאל לפניו ועכשיו אני רוצה לישאל לפני פלוני חכם ומתחרט אני על מה שאסרתיו בהנאתי ומדלא אפשר למעבד הכי ש״מ דאין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר.
גמרא עליו נשאל כצ״ל:
רש״י דדינא הס״ד שיחול הס״ד עדיין הס״ד:
בד״ה לימא כו׳ לרב פפי כצ״ל ברישא הס״ד:
בד״ה נשאל כו׳ על נזרו כצ״ל:
ברא״ש נתן הס״ד עליה הס״ד כו׳ הס״ד ממנו הס״ד החכם הס״ד:
ר״ן בד״ה ושרקיה כו׳ מינה דרב כצ״ל חיילא הס״ד הנדר הס״ד הנדר הס״ד אחרון הס״ד דברו הס״ד:
ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייעת לו] ברייתא זו: האומר ״קונם שאיני נהנה לפלוני, ואיני נהנה למי שאשאל עליו״ כלומר, לחכם שאשאל לפניו על אותו פלוני — נשאל קודם על הנדר הראשון ומתירו, ואחר כך נשאל להתיר על השני. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שנשאל אף על פי שעדיין לא חל הנדר — אם כן למה לו לעשות בדרך זו? אי בעי [אם רוצה] — על האי ניתשיל ברישא [על זה יישאל בתחילה], אי בעי [אם רוצה] — על האי ניתשיל ברישא [על זה יישאל בתחילה]!
The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and deriving benefit from he who I will request dissolution for the vow is also konam for me, then, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to the first vow, and afterward he can request dissolution with regard to the second. And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must he request dissolution of his two vows in the above order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to this vow, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to that one.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמִי יָדַע אִי הַאי קַמָּא אִי הַאי בָּתְרָא.
The Gemara refutes this argument: And does he know if this vow is first or if that vow is last? The baraita does not specify which vow is first and which is last. Perhaps first and last is referring not to the order in which the two vows were taken, but rather to the order in which they are dissolved, so that if he so wishes, he can first request dissolution of the vow not to derive benefit from the halakhic authority from whom he will request dissolution of his vow.
תוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי ידעינן הי קמא והי בתרא – דילמא נשאל על הראשון תחילה דקאמר היינו חכם וקרי ליה ראשון משום דהוי ראשון לשאלה ושני קרי לאחר משום דהוי שני לשאלה ראשון דנקט לאו דווקא וה״ה דמצי למדחי הא מני רבי נתן כדדחי בסמוך.
מי ידע הי קמא והי בתרא – פירוש: בודאי אם ילך לפני חכם ויישאל לפניו על אותו פלוני הותר אותו פלוני ונאסר אותו החכם וידוע הוא לו אותו חכם שנאסר בהנאתו וילך אצל חכם אחר ויתיר לו נדרו וצריך לומר שגם אותו חכם בעצמו יכול להתיר לו שאם היה ראובן מודר הנאה משמעון או שהדיר את שמעון מנכסיו והיה שמעון חכם יכול להישאל לפניו ולהתיר לו דמה לי הוא מה לי חכם אחר אבל אם עדין לא נשאת על אותו פלוני אינו ידוע החכם שעתיד להתיר לו נדרו על אותו פלוני ועתיד להיאסר בהנאתו שילך וישאל עליו ומשום האי טעמא הוא נשאל על הראשון תחלה שהוא ידוע לו אבל השיני אינו ידוע לו ולאו משום דאכתי לא חל עליה נידרא ואף על גב דאמר מי ידע הי קמא והי בתרא לאו למימרא דלא ידע חד מיניהו דהא קמא מידע ידיע אלא הכין פירושא כלום הוא מכיר את שניהם אינו מכיר אלא הראשון ולא האחרון הילכך נשאל על הראשון ואחרי שיכיר האחרון יישאל גם עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי ידע הי קמא והי בתרא – הש״ס הוא דקא דחי למאן דמייתי הך סייעתא דמי ידע למאן קרי תנא ראשון או אחרון דילמא כי קתני ראשון ושני לשאלה קאמר שנשאל על אי זה מהן שירצה תחלה וההוא קרי ליה ראשון ואותו אחר שנשאל עליו אח״כ קרי ליה אחרון.
ודוחים: ומי ידע אי האי קמא אי האי בתרא [והאם הוא יודע אם זה ראשון או זה אחרון]? שלא נתפרש בברייתא איזה הוא הנקרא נדר ראשון ואיזה הוא האחרון, ושמא קוראת הברייתא לנדר שלא יהנה לחכם נדר ראשון.
The Gemara refutes this argument: And does he know if this vow is first or if that vow is last? The baraita does not specify which vow is first and which is last. Perhaps first and last is referring not to the order in which the two vows were taken, but rather to the order in which they are dissolved, so that if he so wishes, he can first request dissolution of the vow not to derive benefit from the halakhic authority from whom he will request dissolution of his vow.
תוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ קוּנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו דנִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ.
Rather, let us say that a different baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and I am hereby a nazirite for when I will request dissolution of this vow, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from a particular person, and afterward he can request dissolution with regard to his vow of naziriteship that he accepted upon himself should he request dissolution of his first vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לימא מסייע ליה – מהכא קונם שאני נהנה לפלוני דחל עליה נדר לאלתר והריני נזיר לכשאשאל לחכם עליו.
נשאל על נדרו – שחל עליו ואח״כ נשאל נמי על נזרו שלא חל עד שישאל עליו.
נשאל על נדרו – שכבר חל ואינו נשאל על נזירותו שהרי עדיין לא חל עד שישאל על נזירותו ויהנה מאותו פלוני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לימא מסייע ליה [האם נאמר שמסייעת לו] ברייתא אחרת: האומר ״קונם שאיני נהנה לפלוני, הריני נזיר לכשאשאל עליו (על נדר זה)״, — קודם נשאל על נדרו שלא ייהנה לפלוני, ואחר כך נשאל על נזרו (נזירות שנדר אם יישאל על נדר ראשון).
Rather, let us say that a different baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and I am hereby a nazirite for when I will request dissolution of this vow, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from a particular person, and afterward he can request dissolution with regard to his vow of naziriteship that he accepted upon himself should he request dissolution of his first vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אע״פאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר אִי בָּעֵי עַל נִדְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא אִי בָּעֵי עַל נִזְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא ר׳רַבִּי נָתָן הִיא.
And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must the two vows be dissolved in that order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from that other person, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to his vow of naziriteship. The Gemara rejects this argument: This is no proof, as it is possible that the baraita is taught in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who maintains that a vow can be nullified only after it has gone into effect. The Rabbis, however, dispute this view.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי אמרת נשאל – לחכם נמי אע״פ שלא חל הנדר וכי היכי דפליגי בהפרה פליגי בשאלה ובדין הוא דלרבנן חל נזירותו.
שאיל ברישא – דליזיל לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו.
הא מני רבי נתן היא – אבל רבא יכול להיות דכי היכי דבהפרה מיפר אע״ג שלא חל בהתרת חכם נמי מתיר אע״ג שלא חל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא רבי נתן היא – דחי ליה דבהפרה בעי׳ שיחול הנדר וכל שכן בשאלה דכתיב לא יחל אבל לעולם אימא לך דרבנן כי היכי דפליגי בהפרה פליגי נמי בשאלה.
ואי אמרת [ואם אומר אתה] שנשאל אף על פי שעדיין לא חל הנדר, אם כן אי בעי [אם רוצה]על נדרו איתשיל ברישא [יישאל בתחילה], אי בעי [אם רוצה]על נזרו איתשיל ברישא [יישאל בתחילה]! ודוחים: אין מכאן הוכחה, כי אפשר לומר שברייתא זו כשיטת ר׳ נתן היא שאין הפרה אלא אם כן חל הנדר, אבל חכמים חולקים עליו.
And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must the two vows be dissolved in that order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from that other person, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to his vow of naziriteship. The Gemara rejects this argument: This is no proof, as it is possible that the baraita is taught in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who maintains that a vow can be nullified only after it has gone into effect. The Rabbis, however, dispute this view.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רָבִינָא אָמַר לִי מָרִימָר הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פַּפִּי מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה אֲבָל בִּשְׁאֵלָה דִּבְרֵי הַכֹּל מֵפֵר ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר דִּכְתִיב לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ
Ravina said: Mareimar said to me: This is what your father said in the name of Rav Pappi: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, whereas the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect. But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees, that he can dissolve the vow even though the vow has not yet taken effect. As it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which Ravina expounds as follows:
תוספותבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל בשאלה ד״ה מתיר מיד – אע״פ שלא חל דכתיב לא יחל דברו למימר דלא הוי כמעשה כלומר מתיר מיד אע״פ שאין שם עדיין אלא דבור אמר הוא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכתיב לא יחל דברו – למימרא דלא הוי ביה מעשה דדברו דבר בעלמא משמע ולא חלות הנדר: ולענין הלכה קיי״ל כרבנן דפליגי עליה דרבי נתן ואמרי דבעל מפר אע״פ שלא חל הנדר חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דר׳ עקיבא דאמר (לעיל נדרים פט.) דאשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה דיפר על כרחיך הכי סבירא ליה דבעל מפר אע״פ שלא חל הנדר ועוד דסוגיין בריש פרקין בענין אם ארחץ אם לא ארחץ כרבנן שייכא וכדכתיבנא עלה דההיא ואע״ג דאמר רבא מאן חכים למעבד כי הא אי לאו רב אחא אלמא קלסיה משום דעבד כרבי נתן וכיון דקלסיה שמע מינה הילכתא כותיה לאו ראיה היא דמשום דאפיק נפשיה מפלוגתא הוא דקלסיה וכדכתיבנא לעיל וליכא למדחי כל הני ראיות משום הא דקלסיה רבא דאיכא למדחייה וכדכתיבנא הילכך נקטינן דבעל מפר אע״פ שלא חל הנדר וכן דעת הרמב״ן ז״ל: מיהו ה״מ בשתלתה נדרה בדבר שהיא עשויה לעבור על תנאה דומיא דאם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך דכיון שהיא מצטערת אם לא תעשה לפיהן כאילו עשתה דמי אבל תלתה תנאה בדבר שאינה עשויה לעבור עליו אינו מפר אלא אם כן חל הנדר והיינו דאמרינן בריש פרקין למה לה הפרה לא תרחץ ולא ליתסרון פירות עולם עלה
בד״ה ולענין כו׳ שייכא וכדכתיבנא עליה דההיא כצ״ל:
בא״ד כי הא אי לאו רב אחא כצ״ל:
אמר רבינא, אמר לי מרימר, הכי [כך] אמר אבוך [אביך] משמיה [משמו] של רב פפי: מחלוקת היא בהפרה, אבל בשאלה — דברי הכל מפר, ואף על פי שעדיין לא חל הנדר, דכתיב [שנאמר] ״לא יחל דברו״ (במדבר ל, ג).
Ravina said: Mareimar said to me: This is what your father said in the name of Rav Pappi: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, whereas the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect. But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees, that he can dissolve the vow even though the vow has not yet taken effect. As it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which Ravina expounds as follows:
תוספותבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144