דאי אתפיס אחרינא בהדין נדרא – כגון שנדרה בנזיר ואמרה הריני נזירה ושמע איש אחר ואמר ואני כמו כך.
ואי אמרת חיילי הוי תפיסותא – וחייל נמי אאידך דאתפיס נמי בהדי האי נדר.
ואי אמרת לא חיילי – כמי שלא נדרה דמי ולא חייל נמי אאידך דאתפיס ביה.
(1) 
כְּגוֹן דְּאַתְפֵּיס אַחֲרִינָא בְּהָדֵין נִדְרָא אִי אָמְרַתְּ חָלִין הָוְיָא תְּפִיסוּתָא אִי אָמְרַתְּ לָא חָלִין לָא אִיכָּא מְשָׁשָׁא.
כְּגוֹן דְּאַתְפֵּיס אַחֲרִינָא בְּהָדֵין נִדְרָא אִי אָמְרַתְּ חָלִין הָוְיָא תְּפִיסוּתָא אִי אָמְרַתְּ לָא חָלִין לָא אִיכָּא מְשָׁשָׁא.The Gemara answers: There is a difference in a case where another person associated his own vow with this vow. If someone else heard her vow and declared his vow to be like hers, the status of his vow depends on this question. If you say that such vows take effect, then the association of the other person’s vow takes effect. If you say that such vows do not take effect at all, then the vow of the other person has no substance, as the vow with which he associated it never existed.
מכיון שביארנו לדעת חכמים שהפרת הבעל בנדרים העתידים אינו כלום כל שנדרה האשה הרי נדרה חל משעת דיבורה וכל שהתפיס בנדרה הרי זה נדר גמור ר״ל שאם אמרה הריני נזירה ושמעה חברתה ואמרה ואני הרי היא נזירה ואף לכשיפר לה הבעל ביום שמעו היא הותרה וחברתה לא הותרה שהבעל אינו עוקר בהפרתו את הנדר מעיקרו אלא גוזזו להיות ניתרת מכאן ולהבא כמו שהתבאר ברביעי של נזיר וכמו שכתבנו למעלה הא כל שהתפיס נדרו באחר והותר הראשון על ידי חכם הותר השני עם הראשון שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי הוא כמי שלא היה שם נדר מעולם ולא שאלו בסוגיא זו בבעל שהפר נדרים העתידים אם חל נדרה בשעת דבורה אם לאו אלא לדעת רבי אליעזר שהיה אומר שהפרתו על העתיד הפרה היא ושואל בה אי חיילי ובטלי בהפרתו עד שתהא ההתפסה שבה תפיסה ואע״פ שאף כשתאמר חיילי מכל מקום אין בין הנדר לביטולו כלום והרי נמצא מופר תכף שאמר זה ואני מכל מקום זו התפיסה נדרה במה שאמרה האחרת הריני נזירה ואע״פ שאמרו בבשר שלמים לאחר זריקת דמים בדהשתא קא מתפיס דוקא בסתם שאמר זו כזו אבל אם אמר בהדיא הרי זו כעיקרה של חתיכה זו ודאי בעיקרו קא מתפיס ונאסר ואף זו אינה מתפסת אלא על מה שאמרה הריני נזירה ומתוך כך הוא שואל אם חל נדרה עד שיהא נדרה של זו נתפס בנדרה או שמא לא חל כלל ואין שום נדר נתפס בהם והעלו בה לדעתו שאינם חלים כלל ואין נדר נתפס בהם ומכל מקום לענין פסק אין לנו שהרי הלכה כחכמים על הדרך שביארנו:
כבר ביארנו שאפילו חכם אינו מתיר נדרי עצמו שנאמר לא יחל דברו הוא אינו מוחל לעצמו אבל אחרים מוחלין לו ואעפ״כ מתנה הוא בנדרי עצמו עד שלא נדר בהם שלא יתקיימו וכמו שביארנו בפרק שלישי שאדם עומד בראש השנה ואומר כל נדרים שאני עתיד לידור יהו בטלין וכו׳ ובאשתו אמרו הפך הדברים שהוא מפר נדריה ואינו מתנה על נדרים העתידים שיהו מופרים כמו שביארנו:
דאתפיס אחרינא בהדין נדרא. כגון שאמרה הריני נזירה ושמע אחד ואמר ואני בתוך כדי דבור ונהי דבטליה לאלתר היינו בכדי שיוכל הבעל לומר מופר ליכי ובתוך זה אמר ואני א״נ כגון דאמר והריני בעיקרא ואי חל הנדר הוי נזיר אע״פ דנתבטל לאלתר ואע״ג דמיבעיא ליה לרמי בר חמא בפ״ק (דף יא:) גבי בשר שלמים אחר זריקה אי כדמעיקרא קמתפיס אי כדהשתא ה״מ בסתם אבל אם פי׳ כדמעיקרא פשיטא דחייל ואי (לאו) לא חייל כלל אפי׳ אמר מעיקרא לאו כלום קאמר דלא חייל נדר מעולם:
דאתפיס אחרינא בהדין נדרא – כגון שנדרה היא בנזיר ובא אחר ואמר ואני כמוה אי אמרת חיילין ובטלין הויא תפיסותא דנהי דבטילי להו מיד אפי׳ הכי כיון דחיילי מצי מתפיס בהו דכי אמר ואני כמוה אהריני נזירה דקאמרה קאמר ואי לא חיילי ליכא חששא הלכך לא הויא התפסה. ומקשו הכא ואפי׳ תימא חיילין ובטלין היכי מצי מתפיס מאי שנא ממאי דבעיא לן בריש מכילתין (דף יא:) היכא דמנח בשר שלמים לאחר זריקת דמים קמיה והתפיס ביה בשר אחר ואמר זה כזה דאיבעיא לן אי בדמעיקרא קמתפיס ואסור או בדהיתרא דהשתא קמתפיס ושרי ומסקנא דבהיתרא קמתפיס איכא למימר דלא דמי דשאני התם דאמר זה כזה ומש״ה אמר דכמו שהוא זה עכשיו קאמר אבל הכא שזו אומרת הריני נזירה והאי מתפיס בה ואמר ואני משמע ודאי דבנזירות דקאמרה קמתפיס והכי מוכחא סוגיין דנזירות שנכתוב בסמוך בס״ד ומקשו תו הכא ונהי דחיילא התפסה מאי הוי נימא דכיון דאתפיס בה כי אבטיל נדרא קמא אבטיל נמי האי דדינא דמתפיס הכי הוא כדתנן בפ׳ מי שאמר (נזיר כ:) הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני כולן נזירין הותר אחד מהן הותרו כולן ולעיל נמי בפ׳ ד׳ נדרים (נדרים דף כו. וסו. במשנה) אמר דבשתלאן זה בזה הותר הראשון הותרו כולן ולאו קושיא היא כלל דלא איתמר הותר א׳ מהן הותרו כולן אלא בהיתר חכם שעוקר הנדר מעיקרו הלכך כל שהותר א׳ מהן אגלי מילתא שלא היה כאן נדר מעולם ובטלה לה התפסה דבתרא אבל בעל שאינו עוקר למפרע אלא מכאן ולהבא אע״פ שהותר הראשון אינך באיסורייהו קיימי שאין התפסה שלהם בטלה בכך וגמרא היא בהדיא בריש פ׳ מי שאמר הריני נזיר (נזיר כא:) דגרס התם איבעיא להו בעל מיעקר עקר או מיגז גייז למאי נפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מיעקר עקר ההיא נמי אשתריא ואי אמרת מיגז גייז ההיא אשתריא וחברתה אסורה.
רש״י ביה הס״ד איסור ש״מ הד״א כלל הס״ד נודרת הס״ד:
בד״ה שלא כו׳ קתני משמע כצ״ל וכו׳ הס״ד ואח״כ מ״ה מיפר כצ״ל:
ר״ן ד״ה ת״ש אמר להם ר״א אם וכו׳. ז״ל כ״ש שיפר נדרים שנולדו במומן עמהן דהיינו הפרת הבעל עכ״ל. ביאור הדבר שלמרות שחלין ובטלין היינו שאיסורי נדר לא חלו ברם מעשה נדר חל ולכן איתא לק״ו.
שם. ר״ן ד״ה הא כדאיתא. תנאי מודעה חל לכאורה מדין נדרי שגגות, אבל השוואת הגמ׳ בין תנאי מודעה לבין שאלת חכם מורה לנו שחלות דין תנאי מודעה דומה לדין שאלת חכם ושיש בתנאי מודעה חלות מתיר לנדר שידור אח״ז. כשם שהחכם מתיר את איסור הנדר ששואלין עליו כן הנודר בעצמו מתיר נדרו ע״י תנאי מודעה שהתנה לפני שנדר. ויסוד ההיתר הוא לעשות את הנדר לנדר טעות. בדומה לחכם המשוה למפרע את הנדר לנדר טעות, כמו״כ הנותן מודעה משוה את הנדר שידור אח״ז לנדר טעות.
מסייעת לכך שיטת הגאונים המובאה ברמב״ם (פ״ב מהל׳ נדרים הל״ו) שדין תנאי מודעה חל דוקא בנדרים בלבד ולא בשבועות. אילו היה דין תנאי מודעה דין טעות ונדרי שגגות דעלמא אין לנו לחלק בין נדרים לשבועות כי בנוגע לטעות ושגגה דעלמא דיניהם שווים. ע״כ שחלות דין תנאי מודעה היא חלות מתיר מיוחד הדומה לשאלת חכם, ובמתיר ניתן להבחין בין נדרים לבין שבועות. הרי בשאלת חכם עצמה יש חילוקים בין נדרים לבין שבועות (עיין בר״ן לעיל דף כב: ד״ה אמר רבא ובסוגיא שם). כמו״כ, סוברים הגאונים, יש להבחין במתיר של מודעה.
וכן יוצא מלשון הרמב״ם בפ״ב מנדרים (הל״ד) וז״ל מי שהתנה קודם שידור ואמר כל נדר שאדור מכאן ועד עשר שנים הריני חוזר בהן או הרי הן בטלים וכו׳ ואח״כ נדר וכו׳ ואם לא זכר התנאי וכו׳ הרי הנדר בטל ואע״פ שלא הוציא עתה החזרה בפיו כבר הקדים החזרה לנדר והוציאה בפיו מקודם וכו׳ עכ״ל. משמע מדבריו שאין התנאי חל מדין טעות ושגגה דעלמא אלא מדין חזרה וכשם שחכם מתיר עבור הנשאל שחזר בו על נדרו ה״ה ע״י התנאי ומודעה חוזר בו הנודר מנדרו ומתירו וחלות דין היתר הוא כמו בשאלת חכם.
והנה בשאלת חכם עצמה אין החכם יכול להתיר בלי שהנודר יבקש ממנו התרה וישאל על נדרו. הרי שההיתר תלוי גם בנודר ולא בחכם בלבד, וה״ה בתנאי מודעה שחל ההיתר ע״פ הנודר עצמו.
גם השיטה שמזכיר הרמב״ם שם וז״ל ויש שמורה להחמיר ואומר הוא שיזכור התנאי אחר שנדר בתוך כדי דבור עכ״ל מובנת ע״פ היסוד של מתיר שהנודר הוא שמתיר את נדרו, אך צריך להתירו תוך כדי דיבור של נדרו. ולשם כך צריך לזכור התנאי תכ״ד כדי שיכול להתיר את נדרו ולחזור בו מיד.א
לאור האמור גם מוסברת נוסחת ״כל נדרי״ שמסיימים בה ״ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה״, מצד אחד הרי היא נוסחה המתאימה להיתר חכם, ומצד שני להרבה נוסחאות של כל נדרי מתנים אז תנאי מודעה ״מיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא״ בלבד ואין נשאלים היתר על הנדרים של אשתקד ובכן איך שייכת כאן לשון התרת חכם.ב אך כפי שביארנו תנאי מודעה חל להבא ופועל מדין מתיר דומה להתרת חכם ולכן שייכת בו בקשת סליחה כמו שמבקשים בהתרת חכם.ג
תוספתא נדרים פרק ו׳ משנה ו׳. ז״ל אמרו לו ומה למפר נדרי עצמו עד שלא ידור שאם רצה להקים מקים, יפר נדרי אשתו עד שלא תדור שאם רצה להקים אינו יכול עכ״ל. בביאור הדברים נראה שיכול הנודר להתנות תנאי מודעה ואח״כ לחזור בו ולקיים את נדרו, ואילו מהפרה א״א לחזור בו ובכן ההפרה נשלמת בשעתה – בשעת מעשה ההפרה. בהתאם לכך ההפרה לפני שנדר אינה חלה (וכרא״ש שאומר שהקמה לפני שנדר הקמה בטעות) כי מאחר שאינו יודע את מה שהפר וא״א לחזור מן ההפרה הו״ל חסרון בדעת ההפרה ודומה להפרה בטעות. מתנאי המודעה לעומת זאת יכול לחזור בו, ובכן התנאי לא חל ע״פ דין עד שעת הנדר, ובאותה שעת הנדר שהתנאי חל ידוע לו את מה שנדר, ויש איפוא דעת גמורה לתנאי.
ברם רש״י על המשנה מפרש וז״ל את שלא בא לכלל הקם שעדיין לא באו לעולם ואי אפשר לקיימו וכו׳ אינו בא לכלל הפר דאינו יכול להפר עכ״ל. רש״י נימק את דין המשנה בפשטות שהחסרון הוא שאין אדם מפר ומקיים נדר שלא בא לעולם. הטעם לכך הוא שאינו בעלים להקם ולהפר נדר שלא בא לעולם.
א. עי׳ בב״ח יו״ד סי׳ רי״א ד״ה וכתב הרמב״ם ופרישה שם.
ב. עי׳ בפיה״מ לרמב״ם סוף פ׳ נערה המאורסה ובמאירי לנדרים דף כג וברא״ש פ׳ אלו נדרים סי׳ ה׳ וברא״ש יומא סוף פ׳ יוה״כ.
ג. לפי״ז מבואר אף למה מקפידים לומר כל נדרי ביום ולא בלילה שהרי לכאורה תנאי בעלמא הוא ולא חלות שם דין כהתרת חכם ולמה זקוקה לאמירה ביום חול. ועוד קשה למה בכלל מתנים תנאי זה בעיו״כ, שהרי התרת חכם מתאימה לעיו״כ כדי להראות את החסד שבתורה לענין כפרת החוטא בנדרים אבל לא תנאי בעלמא. ברם אם תנאי מודעה חל כחלות דין מתיר בדומה לחלות דין התרת חכם התמיהות מבוארות כי אף המודעה מתרת ומועלת לסלק את החטא אח״כ ואינה תנאי ודין טעות בעלמא בדעת הנודר.
כגון דאתפיס אחרינא בהדין נדרא [שהתפיס אחר בנדר זה], ששמע אדם אחר את נדרה, ואמר שהוא נודר כמותה. ומעתה תלוי הדבר בשאלתנו, שכן אי אמרת [אם אומר אתה] שנדרים אלה חלין — הויא תפיסותא [הריהי התפסה] בעלת תוקף ונדרו של אותו אדם נתפס ברגע שחל בו הנדר, ואף שנדרה של האשה מופר לאחר מכן, נדרו שלו קיים. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שנדרים אלה לא חלין — לא איכא מששא [אין כאן ממש] בנדרו של האחר, כיון שלא היה לו במה להיתפס.
The Gemara answers: There is a difference in a case where another person associated his own vow with this vow. If someone else heard her vow and declared his vow to be like hers, the status of his vow depends on this question. If you say that such vows take effect, then the association of the other person’s vow takes effect. If you say that such vows do not take effect at all, then the vow of the other person has no substance, as the vow with which he associated it never existed.
הכל
(2) מַאי ת״ש תָּא שְׁמַע אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אִם הֵפֵר נְדָרִים שֶׁבָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר לֹא יָפֵר נְדָרִים שֶׁלֹּא בָּאוּ לִכְלַל אִיסּוּר שְׁמַע מִינַּהּ לָא חָלִין.
What, then, is Rabbi Eliezer’s opinion? Come and hear the mishna: Rabbi Eliezer said: If one can nullify vows that have reached the status of a prohibition, shall he not nullify vows that have not reached the status of a prohibition? Learn from it that such vows do not take effect at all, as they are described as not having reached the status of a prohibition.
ת״ש אמר להם ר׳ אליעזר אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור וכו׳ ש״מ לא חיילין – נראה בעיני דמש״ה משמע ליה דלא חיילין נהי דלישנא דמתני׳ לא דייק הכי משום דבשלמא אי אמרת לא חיילין איתיה לק״ו דאי הפרה מבטלת נדרים שחלו כבר כ״ש דמעכבא שלא יחולו אבל אי אמרת דחיילין ובטלין מאי ק״ו כיון דחיילין הרי באו לכלל איסור. ומהדר ליה אם איתא כדקאמרת הוה ליה לתנא למיתנא שאין באין דהאי לישנא משמע דהפרה מעכבת בהו שלא יבואו והא לא קתני הכי דשלא באו קתני דמשמע דעדיין לא באו אלא שסופן לבא הלכך על כרחך תנא דמתני׳ סבר דחיילין ובטלין ואפילו הכי איכא ק״ו דאם הפרה מבטלת נדרים שבאו לכלל איסור ולא היתה הפרה עמהם כל שכן שיפר נדרים שנולדו במומן עמהן דהיינו הפרת הבעל.
ואם כן מאי [מה] הדין? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו במשנה, אמר ר׳ אליעזר: אם הפר נדרים שבאו לכלל איסור, לא יפר נדרים שלא באו לכלל איסור? שמע מינה [למד מכאן] שלא חלין הם כלל, שהרי אמר ״שלא באו לכלל איסור״!
What, then, is Rabbi Eliezer’s opinion? Come and hear the mishna: Rabbi Eliezer said: If one can nullify vows that have reached the status of a prohibition, shall he not nullify vows that have not reached the status of a prohibition? Learn from it that such vows do not take effect at all, as they are described as not having reached the status of a prohibition.
הכל
(3) מִי קָתָנֵי שֶׁאֵינָן בָּאִין שֶׁלֹּא בָּאוּ קָתָנֵי עֲדַיִין לֹא בָּאוּ.
The Gemara rejects this conclusion: Does the mishna teach using the words: That do not reach the status of a prohibition? It teaches: That have not reached the status of a prohibition, which could mean that they have not yet reached the status of a prohibition, but they may take effect, momentarily, when she actually takes the vow.
מי קתני שאין באין – דמשמע אפילו לכשהיא נודרת.
שלא באו קתני – משמע דעדיין לא נדרה אבל לכשיבאו כשתדור אכתי תיבעי לך אי חיילי אי לא.
מי קתני שאינן באין. דהוי משמע אף אחר שתדור אותן אינן באין לכלל איסור כלל:
שלא באו קתני. דמשמע שעדיין לא באו אבל עתידין לבא כשתדור אותם:
ודוחים: מי קתני [האם שנה] ״שאינן באין לכלל איסור ״? ״שלא באו״ קתני [שנה], כלומר, בשעה שהפר עדיין לא באו אבל כשתידור — הם באים לרגע לכלל איסור.
The Gemara rejects this conclusion: Does the mishna teach using the words: That do not reach the status of a prohibition? It teaches: That have not reached the status of a prohibition, which could mean that they have not yet reached the status of a prohibition, but they may take effect, momentarily, when she actually takes the vow.
הכל
(4) ת״ש תָּא שְׁמַע אָמַר לָהֶן ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מִשֶּׁנָּדַר מֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ עַד שֶׁלֹּא יָדוּר מְקוֹם שֶׁמֵּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ מִשֶּׁתִּדּוֹר אֵינוֹ דִּין שֶׁיָּפֵר נִדְרֵי אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁלֹּא תִּדּוֹר.
Come and hear a baraita from the Tosefta (Nedarim 6:5): Rabbi Eliezer said to them: And just as in a situation where he cannot nullify his own vows once he has vowed, he can nullify his own vows before he vows by stipulating beforehand that the vows he takes should not take effect, all the more so in a situation where he can nullify his wife’s vows even after she vows, is it not logical that he should be able to nullify his wife’s vows before she vows?
במקום שאינו מפר נדרי עצמו משידור. דאמרי׳ הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו:
מפר נדרי עצמו עד שלא ידור. כדאמר בפ׳ ד׳ נדרים (דף כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה יעמוד בר״ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלין:
מה דיליה לא חיילי. דאי חיילי לא מצי להתיר עצמו:
תא שמע ומה במקום שאין מפר נדרי עצמו משידור – כדכתיב לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו מפר נדרי עצמו עד שלא ידור כדאמרינן בפ׳ ארבעה נדרים (לעיל נדרים כג:) הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר״ה ויאמר כל נדרים שאני עתיד לידור יהיו בטלין.
תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמר להן ר׳ אליעזר: ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר (לאחר שנדר), שאין אדם יכול להתיר נדרי עצמו, מכל מקום מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור, שיכול להתנות מראש שהנדרים שידור לא יהיו קיימים. מקום שמפר נדרי אשתו אפילו משתדור (לאחר שנדרה) וחל נדרה, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור?
Come and hear a baraita from the Tosefta (Nedarim 6:5): Rabbi Eliezer said to them: And just as in a situation where he cannot nullify his own vows once he has vowed, he can nullify his own vows before he vows by stipulating beforehand that the vows he takes should not take effect, all the more so in a situation where he can nullify his wife’s vows even after she vows, is it not logical that he should be able to nullify his wife’s vows before she vows?
הכל
(5) מַאי לָאו דְּאִשְׁתּוֹ דּוּמְיָא דִּילֵיהּ מָה [הוּא] דְּלָא חָיְילִין אַף אִשְׁתּוֹ נָמֵי דְּלָא חָיְילִין לָא הָא כִּדְאִיתָא וְהָא כִּדְאִיתָא.
The Gemara explains the proof: What, is it not referring to where his wife’s vows are similar to his own in that just as his vows, which were nullified in advance, do not take effect at all, so too the vows of his wife do not take effect at all when nullified in advance? The Gemara rejects this: No, this case of his nullifying his own vows prior to taking them is as it is, and that case of his nullifying her vows prior to her taking them is as it is; the similarity between the two cases is sufficient for an a fortiori inference, but they are not similar in all respects.
הא כדאיתא והא כדאיתא – נדרי עצמו לא חיילי כלל כי מבטל להו מראש השנה אבל נדרי אשתו כשהוא מקדים ומפר אותן חיילי ובטלי לאלתר הואיל ועל דעת בעלה היא נודרת ובברייתא מפרש אמרו לו לר״א אם אמרו בנדרי עצמו לכך הן בטלין כשהן באין לאחר מכאן שכן בידו להקים תאמר בנדרי אשתו שאינו יכול לקיים עד שלא תדור וכו׳.
הא כדאיתא והא כדאיתא. דיליה לא חיילי כלל אבל דילה חיילי ובטלי ולא תקשי לך היאך לא יהא הנדון דומה לראיה דהכי ילפינן דכיון דחזינן דמפר נדרי אשתו משתדור ואלים כחו יותר מבנדרי עצמו מעתה יש לנו לומר דעד שלא תדור נמי חיילי ובטלי כמו משתדור:
אף אני אביא בעל. אע״פ שמפר נדרי אשתו משתדור אינו מפר עד שלא תדור:
מאי לאו דאשתו דומיא דיליה – דבההוא גוונא גופיה דמתיר נדרי עצמו דהיינו שלא יחולו כלל דאין ר׳ אליעזר ק״ו לנדרי אשתו מה הוא דלא חיילין דאי הוו חיילין הוה צריך היתר חכם אף אשתו נמי דלא חיילי כלל.
הא כדאיתא והא כדאיתא – אע״ג דר״א יליף ק״ו מנדרי עצמו לנדרי אשתו לאו דמדמי להו לגמרי דדידיה לא חיילי כלל ודאשתו חיילי ואפילו הכי שפיר יליף ק״ו. וקשה בעיני וליגמר נמי מק״ו דידיה שלא יחולו נדרי אשתו כלל כשם שאין חלין נדרי עצמו ונראה לי דלא מצי למידן הכי משום דנדרי עצמו היינו טעמא דהיכא דאתני מעיקרא לא חיילי כלל משום דכיון דשכח תנאו בשעת נדרו ה״ל נדר בטעות ולא חייל כלל משא״כ בנדרי אשתו דליכא למימר הכי אלא מיהו לענין שיהו מופרין נדרי אשתו לאחר שיחולו שפיר איכא למידן ק״ו דכיון דבנדרי עצמו אשכחן דטעותא דקמי נדרו מבטל נדריו קודם שידור ואפילו הכי ההוא גוונא גופיה לא מבטל להו לאחר שידור דהא כל נדר שהוא נדר בפתח נדר טעות הוא דמה לי אי מצינן למימר דאילו ידע מאי דאתני מעיקרא לא היה נודר ומה לי אי מצינן למימר אילו הוה ידע האי פתחא דידע השתא לא היה נודר דא ודא אחת היא אלא מאי אית לך למימר דנהי דבהאי גוונא אינו מתיר לעצמו לאחר הנדר כל שקדם ההוא גוונא גופיה לנדר הרי הוא מתיר לעצמו וכ״ש בעל דבדין הוא דנימא דבההוא גוונא דמפר לאחר שנדרה אשתו דהיינו שמפר נדריה מהפרה ואילך ולא עקר ליה מעיקרא מפר נמי עד שלא תדור שיהו חלין ובטלין כן נראה לי.
האי כדאיתא והאי כדאיתא. דאף על גב דמנדרי עצמו יליף וההוא לא חיילין מיהו עיקר טעמו של רבי אליעזר אינו אלא מקל וחומר שמפירם משבאו דאלו זה קל וחומר מופרך דאיכא למימר חכם יוכיח שמתיר משחל הנדר ואינו מתיר עד שלא חל הנדר דאיכא למאן דאמר בשילהי מכילתין אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר. שטה. והרשב״א ז״ל כתב וז״ל הא כדאית׳ והא כדאיתי׳ דרבי אליעזר לאו לדמויי נדרי אשתו לנדרי עצמו קא אתי אלא למילף מיניהו קל וחומר בלחוד. עד כאן הרשב״א ז״ל.
אמרו לו לרבי אליעזר לדבריך ומה אדם שאינו מעלה את הטמא מטומאתו מציל על הטהורין מלטמא שאם בלע טבעת טהורה אף על פי שאחרי כן נטמא הוא עצמו אפילו הכי הוי טבעת טהורה דטהרה בלועה אינה מטמאה. מקוה שמעלה הטמאין מטומאתם דין הוא שמציל את הטהורין מלטמא שלא יהא חלה עליהן טומאה לעולם לאחר טבילתן אלמא טעמא דרבי אליעזר דלא חיילי. פירוש אחר גריס המורה. אמרו לו לרבי אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמא מטומאתו ואין מציל על הטהור מלטמא אף אני אביא בעל שמפר נדרי אשה משתדור ואינו מפר נדריה עד שלא תדור. ובכזה הלשון מצאתי בתוספתא. והכי כתיב בספרים ומה מקוה שמעלה את הטומאה מטומאתה אין מציל על הטהורה מלטמא אדם שאין מעלה את הטומאה מטומאתה אינו דין שלא יציל על הטהורים מלטמא. ולא סבירא ליה למורי בכי האי לישנא משום דקתני אינו דין שלא יציל על הטהורה מלטמא דטבעת טהורה בלועה ונכנס באהל המת אינו מציל עליה וקיימא לן במסכת חולין דודאי מציל דכל זמן שהיא בבית הבליעה אינה מקבלת טומאה ומשום הכי לא מצית לפרושי אלא כדפרי׳ בפנים. עד כאן. פירוש.
ויש נסחאות אחרות שגורסין הפך זה ורבי אליעזר מקשי להו לרבנן וגורסין ומה אדם שאין מעלה הטמאין מטומאתן ומציל על הטהורים מליטמא מקוה שמעלה הטמאים מטומאתן אינו דין שיציל על הטהורים מלטמא. והשתא אתי בפשוטות טפי מה שפושט ומדברי רבי אליעזר עצמו פושט. ומיהו גירסא זו לא תתיישב מחמת הדברים הנמשכנם אחר כך דקאמר אלא לרבנן לא קים להו. עד כאן. הרי״ץ ז״ל.
ונדייק מתוך השוואת הדברים: מאי לאו [האם אין] נדריה של אשתו דומיא דיליה [בדומה לנדרים שלו], מה [הוא] כשמבטל מראש שלא חיילין [חלים] כלל, אף נדרי אשתו נמי [גם כן] מדובר שלא חיילין [חלים]? ודוחים: לא, אין להוכיח מכאן, אפשר לומר הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], שלענין קל וחומר הרי היתה זו השוואה מספקת, אבל אין להוכיח מכאן ששני המקרים שווים בכל פרטיהם.
The Gemara explains the proof: What, is it not referring to where his wife’s vows are similar to his own in that just as his vows, which were nullified in advance, do not take effect at all, so too the vows of his wife do not take effect at all when nullified in advance? The Gemara rejects this: No, this case of his nullifying his own vows prior to taking them is as it is, and that case of his nullifying her vows prior to her taking them is as it is; the similarity between the two cases is sufficient for an a fortiori inference, but they are not similar in all respects.
הכל
(6) ת״ש תָּא שְׁמַע אָמְרוּ לוֹ לר״א לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּמָה מִקְוֶה שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן אֵין מַצִּיל עַל הַטְּהוֹרִים מִלִּיטָּמֵא אָדָם שֶׁאֵין מַעֲלֶה אֶת הַטְּמֵאִין מִטּוּמְאָתָן אֵינוֹ דִּין הוּא שֶׁלֹּא יַצִּיל עַל הַטְּהוֹרִין מִלִּיטָּמֵא.
Come and hear a baraita: They said to Rabbi Eliezer: Your a fortiori inference is flawed, as can be seen from this example: And just as with regard to a ritual bath, which elevates the impure from their ritual impurity when they immerse in it but does not save the pure from becoming impure if they come into contact with impurity after immersion, so too, with regard to a person, who does not elevate the impure from their impurity, e.g., when a person swallows a ritually impure object and then immerses in a ritual bath, the object remains impure, is it not logical that he should not save pure items from becoming impure? When one who has swallowed a ritually pure object comes into contact with impurity, the object he has swallowed should also become impure. This is not the case, as a swallowed object does not become impure when the person who swallowed it does. Therefore the a fortiori argument is flawed, and one cannot derive from the ability to change a status, like the husband’s ability to nullify his wife’s vows or the ability of the ritual bath to render something ritually pure, that that the source of the change can also prevent a change of status or preserve that status.
ת״ש אמרו לו לר״א מקוה יוכיח ומה מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן – שהטובל בו עולה מטומאתו.
אין מציל על הטהורים מליטמא – שאינו יכול לטבול בו על מנת שאם יגע בטומאה לאחר כך שתועיל לו האי טבילה שלא יטמא אף בעל נמי אע״פ שמעלה נדר אשתו שנדרה מאיסור להיתר אינו יכול להציל על הנדרים שעתידה לידור שיהא מקדים להן הפרה. מדקאמרו ליה הכי על הטהורים שלא יטמא שמע מינה דלא חיילי דהכי שמיע להו מיניה דר״א דלא חיילי משום הכי קאמרי ליה בהאי לישנא על הטהורים מליטמא.
אדם שאין מעלה את הטמא מטומאתו אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא – הכי פירושו אדם שאין מעלה את הטמאים מטומאה שאם בלע טבעת טמאה והקיאה דרך בית הריעי לא אמר דתיהוי ככלי גללין ותעלה מטומאתה.
אינו דין שלא יציל על הטהורים מליטמא – שאם בלע טבעת טהורה כדי להקיאה דרך בית הריעי שלא תקבל טומאה לאחר כן מפני שהיא כגללים שאין מיטמא וכשם שאין מציל על הטהורים מליטמא כל עיקר כך לא יהא מועיל לו לארוס כשמפר לנדרי אשתו שעתידה לידור.
ע״א מ״ר: ומה אדם שאין מעלין את הטמאין מטומאתן – שאם בלע טבעת טמאה וטבל לאחד כן אינו מועיל לטבעת טבילתו דלטומאה בלועה לא מהני טבילה ואם הקיאה אחרי כן טמאה.
מציל על הטהורים – שאם בלע טבעת טהורה ואח״כ נטמא מציל על הטבעת כיון דבלועה היא לא נטמאה.
מקוה שמעלה את הטמאים מטומאתן – שאם טבלו בו טהורין אינו דין שיציל על הטהורין מליטמא דאפילו נגעו הטומאה לא יטמאו.
ע״א: ומה מקוה שמעלה וכו׳ – הכי פירושו שעל שם ומה חכם שמעלה הקמה שקיים הבעל שמתיר לה אין מציל על אדם שאם ידור לא יהא נדר אדם שאינו מעלה הטמאין כו׳ כדפרישית בטבעת אף בעל נמי שאינו יכול להפר הקמתו אלא א״כ ישאל לחכם אינו דין שאינו מפר בנדרי אשתו קודם שנדרה שאינו מועיל כלום מה שהפר קודם שתידור שלא יהא נדרים.
אמרו לו לר״א מקוה יוכיח שמעלה את הטמאים מטומאתן. בטבילה ואינו מציל על הטהורים מליטמא שהרי טהור הטובל כדי להנצל מטומאה אם יגע בו שרץ אינה מועלת לו להנצל מטומאה:
תא שמע אמרו לו לר׳ אליעזר מקוה יוכיח שמעלה את הטמאין מטומאתן ואין מציל על הטהורים מליטמא – כך הגירסא במקצת הספרים ובפירוש הרב ר׳ ברוך ז״ל והכי אמרי ליה לרבי אליעזר היכי דנת קל וחומר שיותר הוא ראוי להתבטל מה שלא חל
בד״ה אין מציל כו׳ מנת שאם כצ״ל:
בא״ד מדקאמרו כצ״ל:
בד״ה אינו דין כו׳ לו לארוס כצ״ל ע״א מ״ר כצ״ל:
ברא״ש בעיקרא ואי כצ״ל בסתם אבל כצ״ל דחייל הס״ד מעולם הס״ד מדקתני לא כצ״ל אסור הס״ד ואחר כך מ״ה מי קתני כצ״ל אותם הס״ד:
בד״ה במקום כו׳ משידור דאמר הוא כצ״ל בטלין כצ״ל:
ר״ן בטלין הס״ד כלל הס״ד:
תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו בברייתא, אמרו לו לר׳ אליעזר: קל וחומר זה אינו נכון, שכן אפשר להוכיח שאי אפשר להשתמש בו במקומות אחרים. והוכחה לדבר: ומה מקוה שמעלה (מטהר) את הטמאין מטומאתן כשטובלים בו, בכל זאת אין מציל על הטהורים מליטמא, שאם טובל אדם במקוה — איננו ניצול על ידי כך מלהיטמא אחר כך אם ייגע בטומאה. אדם שאין מעלה את הטמאין מטומאתן, שאם בלע כלי (כגון טבעת) טמא וטבל — נשאר הכלי בטומאתו, אינו דין הוא שלא יציל על הטהורין מליטמא, שאם בלע כלי טהור, ונטמא האיש — שיטמא גם הכלי שבתוכו? והרי אין הדבר כן, שהרי הבלוע בו אינו מטמא. ואם כן, אין מקום ללמוד בקל וחומר מדבר שחל כבר לדבר שעדיין לא חל, ולהיפך.
Come and hear a baraita: They said to Rabbi Eliezer: Your a fortiori inference is flawed, as can be seen from this example: And just as with regard to a ritual bath, which elevates the impure from their ritual impurity when they immerse in it but does not save the pure from becoming impure if they come into contact with impurity after immersion, so too, with regard to a person, who does not elevate the impure from their impurity, e.g., when a person swallows a ritually impure object and then immerses in a ritual bath, the object remains impure, is it not logical that he should not save pure items from becoming impure? When one who has swallowed a ritually pure object comes into contact with impurity, the object he has swallowed should also become impure. This is not the case, as a swallowed object does not become impure when the person who swallowed it does. Therefore the a fortiori argument is flawed, and one cannot derive from the ability to change a status, like the husband’s ability to nullify his wife’s vows or the ability of the ritual bath to render something ritually pure, that that the source of the change can also prevent a change of status or preserve that status.
הכל
(7) שְׁמַע מִינַּהּ לָא חָיְילִין
However, learn from this baraita that, according to Rabbi Eliezer, vows nullified by the husband from the outset do not take effect at all, as the Rabbis’ objection presumes that according to Rabbi Eliezer, the vows do not take effect at all. Their argument is based on the analogy between preemptive nullification and preemptive prevention of impurity. Preemptive prevention of impurity is understood to be saving an item from ever becoming impure and analogously, preemptive nullification is understood to be preventing a vow from ever taking effect.
שמע מינה לא חיילי. מדמייתו רבנן לר״א ראיה ממקוה שאינו מציל על הטהורים מלקבל טומאה מכלל דשמעינן ליה לר״א דהוה אמר בנדרים שהבעל מפר לה לענין זה שלא יחולו כלל ואהא מייתי ראיה ממקוה דאע״ג דמועיל לטומאה שעברה אינו מועיל לטומאה שעתידה לבא שלא תחול עליו:
ולענין הבעיה שעסקנו בה האם הנדרים חלים בכלל, שמע מינה [למד מכאן] שלדעתו של ר׳ אליעזר הנדרים הללו לא חיילין [חלים] כלל, שהרי טענו כנגדו מדין טומאה, שלא תחול כל עיקר (״על הטהורין מליטמא״)!
However, learn from this baraita that, according to Rabbi Eliezer, vows nullified by the husband from the outset do not take effect at all, as the Rabbis’ objection presumes that according to Rabbi Eliezer, the vows do not take effect at all. Their argument is based on the analogy between preemptive nullification and preemptive prevention of impurity. Preemptive prevention of impurity is understood to be saving an item from ever becoming impure and analogously, preemptive nullification is understood to be preventing a vow from ever taking effect.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.