תנו רבנן [בריכה שנטפה משדה]19 בית השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה20 בית השלחין אחרת והא עבידא דפסקא אמר רבי ירמיה עדיין היא מטפטפת אמר אביי21 והוא שלא פסק מעין ראשון. תניא רבי שמעון בן מנשיא אומר שתי ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה יתר על כן אמר ר׳ אלעזר ביר׳ שמעון אפילו ערוגה אחת חציה נמוך וחציה גבוה22 לא ידלה ממקום נמוך למקום גבוה. תנו רבנן מדלין מים לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל ליפותן אסור:
(1) 
שֶׁנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצָא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.
שֶׁנִּכְנָס לִשְׁבִיעִית וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁיָּצָא לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.that entered into the Sabbatical Year, i.e., plowing in the sixth year that will benefit crops growing in the seventh year, and reaping the crops of the Sabbatical Year that continued into the conclusion of the Sabbatical Year, i.e., reaping seventh-year produce that continued to grow into the eighth year.
1. טרחינן: כ״י נ : ״שרו רבנן״.
2. הגשמים, הקילון: כ״י נ : ״גשמים, קילון״.
3. קילון: כ״י נ : ״מי קילון״.
4. יתירא: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י א , כפי שחסר בר״ח.
5. בדולא: כ״י נ : ״בדיולא״.
6. יתירא: וכן ב-גב , כ״י נ . חסר בדפוסים ובר״ח.
8. גזרינן: כ״י נ , דפוסים: ״גזירה״.
9. מי: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י א .
10. קא אתו: כ״י נ : ״אתי״.
11. המושכין מן האגמים: כ״י נ , וכן בר״ח, ריצ״ג וברמב״ם משנ״ת הל׳ יום טוב (ח:א). כ״י א : ״המשוכין מן האגמין״. דפוסים: המושכין מן אגמים .
12. עוברת: דפוסים : עוברות .
13. ביניהן: וכן בה״ג, ריצ״ג, רמב״ם שם. כ״י נ : ״ביניהם״. דפוסים: תחתיהם (כבתענית ה ע״ב). ר״ח: ״עליהן״.
14. השדה: וכן גב . כ״י נ , דפוסים: ״שדה״, כבה״ג. וכן בהמשך שם.
15. שותה...המים: כ״י נ : ״מאותה אמת המים שותה״.
16. רב אשי אמר...המים: חסר בכ״י נ .
17. לתרי תלתה: וכן בה״ג. כ״י נ : ״לתרי ותלתא יומי״. דפוסים: בתרי ותלתא יומי .
18. יומא: וכן בר״ח. כ״י נ , דפוסים: ״יומי״, כבה״ג.
19. בריכה שנטפה משדה: כ״י נ , דפוסים, וכן ר״ח, ריצ״ג, רמב״ם שם. כ״י א רק: ״שדה״.
20. שדה: חסר בכ״י נ .
21. אביי: כ״י נ : ״ר׳ ירמיה״.
קצירת העומר הואיל וזמנה קבוע דוחה שבת ואפי׳ מצאו נקצר דקצירה לשמה בעינן כמו שיתבאר במקומו וכבר כתבנוה במסכת מכות (ח׳:):
נהרות המושכין מים מן האגמים המכונסין מן הגשמים אע״פ שמתחסרים הואיל ואין מתחסרים כל כך שיהא חסרונן מצריכן לידי דליה משקין מהן בחולו של מועד ואין גוזרין בהם משום מי קילון אע״פ שהם מתחסרים וזהו שאמרו הני אגמי דבבל שהוא מקום לח ומים המתכנסין שם בשעת הגשמים ונעשין אגם אין מתחסרין כל כך כמיא דלא פסיקא דמו כלומר דלא אתו לידי מי קילון ר״ל שיהא צריך דליה וכבר רמזנו כן בפירוש המשנה:
הפסיקות ר״ל חריצין שאין מתוקנים בבנין והבריכות והם החריצין המתוקנים בבנין שמלאום מים מערב יום טוב או שנתמלאו מאליהן ביום טוב על ידי גשמים אסור להשקות מהם אף בבית השלחים בחולו של מועד אע״פ שהמים רבים הם ואפשר להשקות בהמשכה שלא על ידי דליה מפני שסופן להתחסר ויבא לידי דלייה ואם היתה אמת המים ממים הנובעים נמשכת לתוך אותו חריץ או אותה בריכה אע״פ שרובו של חריץ ממימי גשמים מותר להשקות ממנו בית השלחין מפני שאותה אמה משמרתו שלא יתחסר כל כך שיהא צריך לבא לידי דלייה ואע״פ שאין באותה אמה מים כל כך שיהא רובה של אותה שדה יכולה לשתות ממנה ביום אחד שהרי מ״מ אין בעל החריץ חושש לחסרון המים כל כך אחר שרואה אמת המים באה לתוכו שיהא נמהר להשקותו ביום אחד עד שיבא מקצת היום לידי דלייה אלא עד שהוא מכיר שבא לידי דלייה ממתין עד למחר שיהיו המים גדלין בה מצד האמה וישקה ודבר זה דוקא בשהאמה נכנסת לתוך החריץ אבל אם לא היתה אמה זו נכנסת לתוך החריץ אע״פ שנכנסת בשדה מצד אחר אין משקין בשביל זו מן החריץ לא הותרה השקאה מן החריץ אלא בצירוף אמה לתוכו וכן כתבו גדולי המפרשים:
(1-5) ומה חרי׳ רשו׳ – פרש״י ז״ל שהרי אם מצא חריש אינו חורש וא״ת מ״מ הא הוי מצוה שלא מצא (אלא) לחרוש הא אמרי׳ התם במנחות ומכות כיון דאם מוצא חרוש אינו חורש אפילו כי לא מצא לא חשיבא מצוה דמילת׳ דלא שכיחא הוא שלא יהא חורש וזורע בכל ארץ ישראל ולא ספיחין ועוד דהא אין בחרישה טעם לדחות שבת כי אין לו זמן קבוע ויכול לחרוש לאחר שבת אבל קצירת העומר זמנו קצוב בי״ו ואפילו מצא קצור קוצר ולהכי הויא מצוה כדי לדחות את השבת וכן הלכה כדכתב בפ״ק דמגלה ובסוגיין אמרי׳ דרב ובית דינו כרבי ישמעאל סביר להו הילכך נקצר ביום פסול וכן ספירה אינה ביו׳ בברכה כדכתיב התם.
זקנה לא ממילא מיתסרא – פי׳ וכי תימא דמעיקרא כתב איסור זקנה בקרא ואיצטריכא הלכה להתירה למה ליה לרחמ׳ למכתב קרא יתירא דהא מן הלכה שמעינן ליה דזקנה אסורה בעשה דלאו הבא מכלל עשה עשה דהא סוף קרא נמי לא אסרה אלא בעשה.
שנכנס לשביעית, כלומר, חרישה שנועדה לסייע לגידולים בשנה השביעית וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית שאסור לקצור בשמינית את התבואה שגדלה בשביעית.
that entered into the Sabbatical Year, i.e., plowing in the sixth year that will benefit crops growing in the seventh year, and reaping the crops of the Sabbatical Year that continued into the conclusion of the Sabbatical Year, i.e., reaping seventh-year produce that continued to grow into the eighth year.
הכל
(2) ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מָה חָרִישׁ רְשׁוּת אַף קָצִיר רְשׁוּת איָצָא קְצִיר הָעוֹמֶר שֶׁהִיא מִצְוָה.
Rabbi Yishmael says that this verse is to be understood as referring to Shabbat and not to the Sabbatical Year, in accordance with the straightforward meaning of the verse. It teaches as follows: Just as only optional plowing is prohibited on Shabbat, as there is no instance where plowing fulfills a biblical mitzva, so too, only optional reaping is prohibited, to the exclusion of the reaping of the omer offering, which is a mitzva, and consequently permitted on Shabbat. Nonetheless, the first opinion cited in the baraita, that of Rabbi Akiva, holds that the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year is derived from an explicit verse.
Rabbi Yishmael says that this verse is to be understood as referring to Shabbat and not to the Sabbatical Year, in accordance with the straightforward meaning of the verse. It teaches as follows: Just as only optional plowing is prohibited on Shabbat, as there is no instance where plowing fulfills a biblical mitzva, so too, only optional reaping is prohibited, to the exclusion of the reaping of the omer offering, which is a mitzva, and consequently permitted on Shabbat. Nonetheless, the first opinion cited in the baraita, that of Rabbi Akiva, holds that the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year is derived from an explicit verse.
והישבנו שר׳ ישמעאל – הוא שלמד איסור החרישה מן ההלכה. דר׳1 ישמעאל מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר בשביעית,2 ולפיכך הוא נצרך להלכה ללמד איסורי החרישה. ואסיקנא לה ר׳ ישמעאל סבר הלכה למשה מסיני היא, פירוש: כי הוא מוציא בחריש ובקציר לטעם אחר להתיר קצירת העומר3 ור׳ עקיב׳ – פליג עליה ואמר לאו הלכה למשה מסיני נינהו, אלא קרא – פי׳ מן בחריש ובקציר נינהו.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 126: ״כר׳ ״.
2. כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא שינו ל: ״בשבת״.
3. כן בכ״י וטיקן 126. בדפוס וילנא הוסיפו כאן: ״בשבת״, ועיינו בהערה לעיל.
מה חריש רשות – בכל מקום.
קציר העומר – מותר לקצור בשבת.
שהיא של מצוה – אע״פ שמצא קצור קוצר דבעינן קצירה לשמה אבל אם מצא חרוש אינו חורש.
ר׳ ישמעאל אומר: יש להבין את הפסוק כמשמעו, לענין שבת, וכך יש ללמוד: מה חריש רשות, שהרי אין בתורה חריש של מצוה, אף קציר האמור כאן — רשות, יצא קציר העומר שהיא מצוה, והוא מותר בלא שינוי גם בשבת. ואם כן, לפי ר׳ עקיבא יש ראיה מן הכתוב לאסור חרישה ערב שביעית!
Rabbi Yishmael says that this verse is to be understood as referring to Shabbat and not to the Sabbatical Year, in accordance with the straightforward meaning of the verse. It teaches as follows: Just as only optional plowing is prohibited on Shabbat, as there is no instance where plowing fulfills a biblical mitzva, so too, only optional reaping is prohibited, to the exclusion of the reaping of the omer offering, which is a mitzva, and consequently permitted on Shabbat. Nonetheless, the first opinion cited in the baraita, that of Rabbi Akiva, holds that the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year is derived from an explicit verse.
הכל
(3) אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק כִּי גְּמִירִי הִלְכְתָא לְמִישְׁרֵי יַלְדָּה קְרָאֵי לְמֵיסַר זְקֵינָה.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When we learned this as a halakha transmitted to Moses from Sinai, it was to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana. In contrast, the verses that were cited come to prohibit plowing in the case of mature and well-rooted trees thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When we learned this as a halakha transmitted to Moses from Sinai, it was to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana. In contrast, the verses that were cited come to prohibit plowing in the case of mature and well-rooted trees thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year.
ושקלו וטרו כי אתאי הילכתא למישרי ילדה – פי׳ כגון עשר נטיעות המפוזרין בית סאה שהלכה למשה מסיני לחרוש להם כל בית סאה עד ראש השנה, למשרי ילדה להתיר החרישה לנטיעה שהיא ילדה. קראי למיסר זקינה – פי׳ בחריש ובקציר שלמדנו ממנו איסורי חרישה קודם ראש השנה האיסור הזה לאילן שכבר עשה פרי וכבר זקן.
הלכתא למישרא ילדה – עשר נטיעות עד ר״ה.
קראי למיסר זקינה – שלשים יום קודם ראש השנה ואתו בית שמאי והלל וגזרו מפסח ועד עצרת.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק – האי אלא קאי אהאי דרבי יצחק לעיל כי גמירי הלכתא לשלשים יום לפני ראש השנה דהיינו באילנות זקנים לא תימא דלהכי אתיא הלכתא אלא סבר רב נחמן דאיסור שלשים לפי אומד חכמים ואף החמירו בהם בדבריהם ויש דמשבשי ליה להאי אלא דרב נחמן ואין להאריך בדבריהם.
תוס׳ בד״ה אלא אמר ר׳ נחמן ב״י האי אלא קאי כו׳ דאיסור ל׳ לפי אומד כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דשלשים לא כתיב בקרא אלא אומד דחכמים הוא ועוד החמירו מדבריהם כדקתני עד הפסח ועד עצרת וק״ל:
בא״ד ויש דמשבשי ליה להאי אלא כו׳ עכ״ל ואפשר טעמם משום דמילתיה דר׳ יצחק גופיה איכא נמי לפרושי הכי כי גמירא הלכתא למשרי ילדה כו׳ אבל לא משמע כן מתירוצו אלא כדמסיק מדשרי ילדה מכלל דזקנה אסורה וכמ״ש התוספות לעיל בדברי ר׳ יצחק:
אלא אמר רב נחמן בר יצחק, יש לדחות את מה שאמרנו ולומר כך: כי גמירי הלכתא [כאשר למדו את ההלכה למשה מסיני], הרי זה למישרי [להתיר] ילדה (נטיעה צעירה) לחרוש בית סאה עבורה. ואילו קראי [הכתובים] שהבאנו — כדי למיסר [לאסור] את הנטיעה הזקינה, שעץ גדול שכבר הושרש מן התורה אין חורשים בשבילו שלושים יום קודם ראש שנת השמיטה, ובאו בית שמאי ובית הלל וגזרו מפסח ועד עצרת.
Rather, Rav Naḥman bar Yitzḥak said: When we learned this as a halakha transmitted to Moses from Sinai, it was to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana. In contrast, the verses that were cited come to prohibit plowing in the case of mature and well-rooted trees thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year.
הכל
(4) וְכֵיוָן דְּהִלְכְתָא לְמִשְׁרֵי יַלְדָּה לָאו מִמֵּילָא זְקֵינָה אֲסִירָה.
The Gemara asks: But since the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana, does it not automatically follow that in the case of mature trees, plowing is prohibited before Rosh HaShana? Therefore, not only the allowance, but the prohibition as well was learned by tradition as a halakha transmitted to Moses from Sinai, and not from the verses.
The Gemara asks: But since the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana, does it not automatically follow that in the case of mature trees, plowing is prohibited before Rosh HaShana? Therefore, not only the allowance, but the prohibition as well was learned by tradition as a halakha transmitted to Moses from Sinai, and not from the verses.
ותוהים: וכיון דהלכתא למשרי [שההלכה היתה להתיר] ילדה, האם לאו [לא] ממילא תלמד שהזקינה אסירה [אסורה]?! וכל זה הלכה מסיני הוא ולא מן המקראות!
The Gemara asks: But since the halakha transmitted to Moses from Sinai comes to permit plowing in the case of young saplings until Rosh HaShana, does it not automatically follow that in the case of mature trees, plowing is prohibited before Rosh HaShana? Therefore, not only the allowance, but the prohibition as well was learned by tradition as a halakha transmitted to Moses from Sinai, and not from the verses.
הכל
(5) אֶלָּא הִלְכְתָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל קְרָאֵי לר׳ לְרַבִּי עֲקִיבָא.
Rather, the halakha transmitted to Moses from Sinai is the basis of the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the verse as referring to Shabbat, and not to the Sabbatical Year, whereas the verses are the basis of the prohibition according to the opinion of Rabbi Akiva.
Rather, the halakha transmitted to Moses from Sinai is the basis of the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the verse as referring to Shabbat, and not to the Sabbatical Year, whereas the verses are the basis of the prohibition according to the opinion of Rabbi Akiva.
אלא הילכתא לר׳ ישמעאל וקראי לר׳ עקיבה – פירוש: כל זה אליבא דר׳ יוחנן ואיהו דאמר לעיל עשר נטיעות הלכה למשה אבל ר׳ אליעזר סבירא ליה דחרישה דשביעית גופא מדרבנן כל שכן דשישית הנכנסת לשביעית ובחריש ובקציר כר׳ ישמעאל והילכתא לית ליה. וכן רבא דאמר לעיל אבות אסר רחמנא תולדות לא אסר רחמנא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]
הלכתא לרבי ישמעאל קראי לר׳ עקיבא – פי׳ ורבי עקיבא לית ליה דרבי נחוניא לגבי נטיעות מיחת.
אלא יש לומר באופן אחר: איסור חריש בערב שביעית הוא מכוח הלכתא [ההלכה למשה מסיני] לשיטת ר׳ ישמעאל, שדורש פסוק זה לענין אחר, ואילו מקראי [מן הכתובים] לשיטת ר׳ עקיבא.
Rather, the halakha transmitted to Moses from Sinai is the basis of the prohibition against plowing on the eve of the Sabbatical Year according to the opinion of Rabbi Yishmael, who interprets the verse as referring to Shabbat, and not to the Sabbatical Year, whereas the verses are the basis of the prohibition according to the opinion of Rabbi Akiva.
הכל
(6) ור׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ מִדְּאוֹרָיְיתָא בַּטִּיל לְהוּ.
The Gemara previously cited Rabbi Yitzḥak, who explained how Rabban Gamliel’s court nullified the extension to the prohibition against plowing before the Sabbatical Year that had been enacted by Beit Shammai and Beit Hillel. The Gemara now cites another opinion, which holds that Rabban Gamliel’s court abolished the prohibition against plowing before the Sabbatical Year entirely. And Rabbi Yoḥanan said that Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions on working the land on the eve of the Sabbatical Year based on a source written in the Torah.
The Gemara previously cited Rabbi Yitzḥak, who explained how Rabban Gamliel’s court nullified the extension to the prohibition against plowing before the Sabbatical Year that had been enacted by Beit Shammai and Beit Hillel. The Gemara now cites another opinion, which holds that Rabban Gamliel’s court abolished the prohibition against plowing before the Sabbatical Year entirely. And Rabbi Yoḥanan said that Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions on working the land on the eve of the Sabbatical Year based on a source written in the Torah.
ר׳ יוחנן אמר ר״ג ובית דינו דאורייתא בטול – פי׳ אפילו אותן למד יום שהן דאורייתא תקון ולפי זה הטעם הראשון שאמר דנפקא ליה משבתות לאו דההוא דאורייתא כדמפרש ואזיל אלא הכי קאמר אותן למד יום שאתם אומ׳ שהן מדאורייתא בטלו ג״כ אבל לפי׳ בתרא אתי שפיר כי הל׳ יום דהוו דאורייתא בזמן בית המקדש בטלום עכשיו לאחר החרבן בדרש׳ ויש גורסי׳ ר״ג ובית דינו מדאורייתא בטול כלומר כל מה שבטלו ואפילו ל׳ יום ראיה דאורייתא בטלו והראשון יותר נכון כי לפי הטעם האחרון שאמרו במסקנא לא אתי שפיר האי לישנא.
(6-9) מה שבת בראשית לפניה ולאחריה מותרין ק״ל א״כ לית להו לר״ג תוספת בשבת לפניו ולאחריו ופליגי אההיא דרשא דהתם וסוגיין דכולי ש״ס ולית הלכתא כותייהו לפירש רבי יוחנן וי״ל דאינהו הכי קאמרי דלישנא דשבתון לא משמע לפניו ולאחריו וילמוד סתום מן המפורש דשבת דהתם נמי ליכא תוספ׳ אי לאו דרבייה קרא מתשבתו שבתכם וכי תימא נילף מינה אין למדין קל מחמור ועוד דהתם שבתכם קאמר ובשביעת שבת הארץ היא כנ״ל ובמסכת ראש השנה כתבתי ענין אחר.
ור׳ יוחנן אמר הסבר אחר: רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו [מן התורה ביטלו אותם], שמצאו ראיה מן התורה שאין לאסור כלל עבודת האדמה בערב שביעית.
The Gemara previously cited Rabbi Yitzḥak, who explained how Rabban Gamliel’s court nullified the extension to the prohibition against plowing before the Sabbatical Year that had been enacted by Beit Shammai and Beit Hillel. The Gemara now cites another opinion, which holds that Rabban Gamliel’s court abolished the prohibition against plowing before the Sabbatical Year entirely. And Rabbi Yoḥanan said that Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions on working the land on the eve of the Sabbatical Year based on a source written in the Torah.
הכל
(7) מַאי טַעְמָא גָּמַר שַׁבָּת שַׁבָּת מִשַּׁבַּת בְּרֵאשִׁית מָה לְהַלָּן הִיא אֲסוּרָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ מוּתָּרִין אַף כָּאן הִיא אֲסוּרָה לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ מוּתָּרִין.
What is the reason? He derives it by means of a verbal analogy between the word Shabbat stated with regard to the Sabbatical Year in the verse: “But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land” (Leviticus 25:4), and the word Shabbat stated with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, on Shabbat itself it is prohibited to perform labor, but before and after Shabbat it is permitted, so too here, in the case of the Sabbatical Year, during the Sabbatical Year itself it is prohibited to perform labor, but before and after the Sabbatical Year it is permitted.
What is the reason? He derives it by means of a verbal analogy between the word Shabbat stated with regard to the Sabbatical Year in the verse: “But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land” (Leviticus 25:4), and the word Shabbat stated with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, on Shabbat itself it is prohibited to perform labor, but before and after Shabbat it is permitted, so too here, in the case of the Sabbatical Year, during the Sabbatical Year itself it is prohibited to perform labor, but before and after the Sabbatical Year it is permitted.
ור׳ יוחנן אמר רבן גמליאל מדאורייתא שרא להו גמר שבת שבת בראשית – בגזירה שוה מה ערב שבת בראשית מותר לעשות מלאכה עד שתחשך, כלומר לפניה ולאחריה מותר, אף ערב שביעית מותר עד ראש השנה פירוש לפניה ולאחריה מותר.
מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין – ואי קשיא והא מפקינן מקרא במס׳ יומא פרק בתרא (יומא פא:) דצריך לעשות תוספת גבי שבת בין בכניסתה בין ביציאתה להוסיפה מחול על הקודש איכא למימר ההוא פורתא לא קא חשיב כיון דלא הוי אלא כל שהוא וכי ההוא שיעורא נמי יהא מודה רבן גמליאל דצריך להוסיף.
מאי טעמא [מה הטעם]? גמר [למד] בגזירה שווה ״שבת״ ״שבת״ משבת בראשית (שבת סתם, היום השביעי בשבוע): מה להלן בשבת בראשית היא עצמה אסורה במלאכה אולם לפניה ולאחריה מותרין, אף כאן שנת שבת הארץ היא עצמה אסורה, אבל לפניה ולאחריה מותרין.
What is the reason? He derives it by means of a verbal analogy between the word Shabbat stated with regard to the Sabbatical Year in the verse: “But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land” (Leviticus 25:4), and the word Shabbat stated with regard to the weekly Shabbat, which commemorates the Shabbat of Creation. Just as there, on Shabbat itself it is prohibited to perform labor, but before and after Shabbat it is permitted, so too here, in the case of the Sabbatical Year, during the Sabbatical Year itself it is prohibited to perform labor, but before and after the Sabbatical Year it is permitted.
הכל
(8) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי מַאן דְּאָמַר הִלְכְתָא אָתְיָא גְּזֵרָה שָׁוָה עָקְרָה הִלְכְתָא וּמַאן דְּאָמַר קְרָא אָתְיָא גְּזֵרָה שָׁוָה עָקְרָה קְרָא.
Rav Ashi strongly objects to this: If Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions based on a verbal analogy, then according to the one who said that the prohibition against plowing thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year is a halakha that was transmitted to Moses from Sinai, can a verbal analogy come and uproot a halakha that was transmitted to Moses from Sinai? And similarly, according to the one who said that the prohibition against plowing is derived from a verse, can a verbal analogy come and uproot a verse?
Rav Ashi strongly objects to this: If Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions based on a verbal analogy, then according to the one who said that the prohibition against plowing thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year is a halakha that was transmitted to Moses from Sinai, can a verbal analogy come and uproot a halakha that was transmitted to Moses from Sinai? And similarly, according to the one who said that the prohibition against plowing is derived from a verse, can a verbal analogy come and uproot a verse?
מאן דאמר הלכתא – דלפני ר״ה אסור.
אתא גזירה שוה עקרה להלכתא – כלומר משום גזרה שוה דאינהו גמירו מנפשייהו משבת בטלו הלכתא הא אין אדם דן ג״ש מעצמו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: אם כן, לדעת מאן דאמר [מי שאומר] שאיסור חרישה הוא הלכתא [הלכה למשה מסיני] — וכי אתיא [באה, יכולה לבוא] הגזרה שוה ״שבת״ ״שבת״ עקרה הלכתא [ועוקרת הלכה למשה מסיני]? וכן, ומאן דאמר קרא [ומי שאומר שהדבר נלמד מן הכתוב]? וכי אתיא [באה, יכולה לבוא] הגזרה שוה עקרה קרא [ועוקרת את הכתוב]?
Rav Ashi strongly objects to this: If Rabban Gamliel and his court nullified the restrictions based on a verbal analogy, then according to the one who said that the prohibition against plowing thirty days before Rosh HaShana of the Sabbatical Year is a halakha that was transmitted to Moses from Sinai, can a verbal analogy come and uproot a halakha that was transmitted to Moses from Sinai? And similarly, according to the one who said that the prohibition against plowing is derived from a verse, can a verbal analogy come and uproot a verse?
הכל
(9) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר הִלְכְתָא גְּמִירִי לַהּ וְכִי גְּמִירִי הִלְכְתָא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים דּוּמְיָא דְּנִיסּוּךְ הַמַּיִם אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים לָא.:
Rather, Rav Ashi said: Rabban Gamliel and his court held in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who said that they learned this prohibition as a halakha transmitted to Moses from Sinai. But they learned this halakha only with regard to the time period when the Temple is standing. This is evidenced by the fact that it is similar to the other halakha stated along with it, that of the water libation, which was part of the service in the Temple. But when the Temple is not standing this halakha does not apply, and therefore Rabban Gamliel and his court nullified the prohibition after the destruction of the Temple.
Rather, Rav Ashi said: Rabban Gamliel and his court held in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who said that they learned this prohibition as a halakha transmitted to Moses from Sinai. But they learned this halakha only with regard to the time period when the Temple is standing. This is evidenced by the fact that it is similar to the other halakha stated along with it, that of the water libation, which was part of the service in the Temple. But when the Temple is not standing this halakha does not apply, and therefore Rabban Gamliel and his court nullified the prohibition after the destruction of the Temple.
אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כר׳ ישמעאל דאמר הילכתא גמירי לה. וכי גמירי הילכתא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים, אבל בזמן שאין בית המקדש קיים לא – ולפיכך התיר.
אמר רב אשי ואף על פי שאין רוב אותה שדה שותה – מאותה אמת המים שרינן. מאי טעמא? כיון דמשכה אותה אמת המים ואתיא לה לא חייש לפסידא, מימר אמר אי לא שתי לחד יומא שתי לתרי יומא תלת יומא.
אלא אמר רב אשי רבן גמליאל כו׳ – כלומר ודאי מדאורייתא בטיל ולאו היינו טעמא כדקאמר אלא סבירא ליה כרבי ישמעאל וקא דייק רבן גמליאל מה שייכא תוספת שביעית גבי ניסוך שניתנו למשה גבי הדדי דבכל מקום שונה הני שלשה ביחד דכך ניתנו אלא ודאי למילף סמכינהו רחמנא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]
דומיא דנסוך המים כו׳ – ה״ה דיכול למימר דערבה דודאי אין מצותה אלא בזמן המקדש וחדא מינייהו נקט אי נמי משום דניסוך המים אינו נוהג השתא אפי׳ מדרבנן רויחא ליה טפי למנקטיה.
אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית דינו סברי לה [סבורים הם] בעיקר הדין כר׳ ישמעאל שאמר שאיסור זה הלכתא גמירי לה [מהלכה למשה מסיני למדוהו] וכי גמירי הלכתא [וכאשר למדו הלכה זו], הריהו רק בזמן שבית המקדש קיים, וראיה לדבר, דומיא [בדומה] להלכה האחרת שנאמרה יחד עמה ניסוך המים השייך לעבודת המקדש. אבל בזמן שאין בית המקדש קיים — לא חלה הלכה זו, ולכן ביטלוה אחר חורבן הבית.
Rather, Rav Ashi said: Rabban Gamliel and his court held in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who said that they learned this prohibition as a halakha transmitted to Moses from Sinai. But they learned this halakha only with regard to the time period when the Temple is standing. This is evidenced by the fact that it is similar to the other halakha stated along with it, that of the water libation, which was part of the service in the Temple. But when the Temple is not standing this halakha does not apply, and therefore Rabban Gamliel and his court nullified the prohibition after the destruction of the Temple.
הכל
(10) אֲבָל לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וּמִמֵּי הַקִּילוֹן.: בִּשְׁלָמָא מֵי קִילוֹן אִיכָּא טִירְחָא יַתִּירָא אֶלָּא מֵי גְּשָׁמִים מַאי טִירְחָא אִיכָּא.
§ It was taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in a cistern or with water drawn with a shadoof. The Gemara asks: Granted, irrigating a field with water drawn with a shadoof involves excessive effort, and so it is prohibited on the intermediate days of a Festival. But what excessive effort is involved in irrigating a field with rainwater? Rainwater collects on its own and one merely has to channel it to where it is needed.
§ It was taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in a cistern or with water drawn with a shadoof. The Gemara asks: Granted, irrigating a field with water drawn with a shadoof involves excessive effort, and so it is prohibited on the intermediate days of a Festival. But what excessive effort is involved in irrigating a field with rainwater? Rainwater collects on its own and one merely has to channel it to where it is needed.
אבל אין משקין בית השלחין לא מימי גשמים ולא מימי הקילון. ומקשינן בשלמא מי הקילון – שהן כמו ביב מושך מים וצריך לדלות ולהשקות, דאיכא טירחא לא. אלא מי גשמים דבפתיחה סגי ליה מאי טירחא איכא?
בשלמא מי קילון כו׳ אלא מי גשמים – מיירי בכי האי גוונא דקים לן דלא פסקי ולית בהו איסור אלא מהאי טעמא דמפרש אבל אי פסקי אית להו איסורא כדלקמן דבכל מידי דפסיק איכא איסורא משום דאזיל ומייתי ממקום רחוק כיון שהתחיל להשקות שלא יפסיד שדהו הלכך איכא לאוקמי הכא דלא פסקי.
אלא מי גשמי׳ אמאי לא – פי׳ דהא מסתמא אפי׳ בשמושכין במעין מיירי דהא בדצרכי לקילון היינו מי קילון ופרקי׳ א״ר יוחנן גזיר׳ מי גשמים אטו מי קילון גזרו פירש לפי שמימי גשמים הן מכונסין דומיא דמי קילון גזרו אפילו במושכין ואע״ג דקילון גופיה איסור׳ דרבנן אי לאו הא לא קיימ׳ הא.
א שנינו במשנה: אבל אין משקים את השדות בחול המועד, לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון (מים ששואבים בדליים). ושואלים: בשלמא [נניח] מי קילון — איכא [יש] בשאיבתם טירחא יתירא [טירחה יתירה] ולכן אסרוה במועד, אלא מי הגשמים מאי [מה] טירחא איכא [יש] בכך? הלא הם נקווים מעצמם וצריך רק להפנותם אל העצים!
§ It was taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in a cistern or with water drawn with a shadoof. The Gemara asks: Granted, irrigating a field with water drawn with a shadoof involves excessive effort, and so it is prohibited on the intermediate days of a Festival. But what excessive effort is involved in irrigating a field with rainwater? Rainwater collects on its own and one merely has to channel it to where it is needed.
הכל
(11) אָמַר ר׳ רַבִּי אִילְעָא א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גְּזֵירָה מֵי גְשָׁמִים אַטּוּ מֵי קִילוֹן רַב אָשֵׁי אָמַר מֵי גְשָׁמִים גּוּפַיְיהוּ לִידֵי מֵי קִילוֹן אָתוּ.
Rabbi Ile’a said that Rabbi Yoḥanan said: A rabbinic decree was enacted with regard to rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. Rav Ashi said: Rainwater itself will come to be like water drawn with a shadoof. Once the level of the collected rainwater drops, it will become necessary to draw it with a bucket, a procedure involving excessive effort.
Rabbi Ile’a said that Rabbi Yoḥanan said: A rabbinic decree was enacted with regard to rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. Rav Ashi said: Rainwater itself will come to be like water drawn with a shadoof. Once the level of the collected rainwater drops, it will become necessary to draw it with a bucket, a procedure involving excessive effort.
אמר ר׳ יוחנן גזירה כו׳. רב אשי אמר: גשמים גופייהו כשפוסק המטר אתי לידי מי קילון – כלומר צריך למלאות מהן בדלי במקום שנתקבצו.
גזירה מי גשמים – דלמא אתי למעבד מי קילון.
מי גשמים נמי אתי לידי מי קילון – כלומר כי מדלו מינה דלא הויא מליאה נעשית ממילא מי קילון שאינו מלא וטריחא מלתא.
גזירה מי גשמים אטו מי קילון 1 – פירוש: המעיין הוא נמשך וזוחל ומי גשמים אינם נמשכין וזוחלין כמו מי קילון,2 והילכך אם נתיר להשקות ממי גשמים אתי להשקות גם ממי קילון.
רב אשי אמר מי גשמים גופייהו לידי קילון קאתו – פירוש: לא משום גזירה נאסרו אלא משום דאתו לידי קילון שהעליונים יכול להביא לגינתו על ידי המשכה אבל התחתונים לא יוכל להביאם אלא על ידי קילון ואם תתיר להשקות ממי גשמים ישקה מהם עד שיכלו וישאם בקילון.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״מקילין״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״קילין״.
רב אשי אמר מי גשמים לידי מי קילון – פי׳ שלא אסרו אלא מי גשמים שהם עמוקים ובתחלתן מושכין ובסופן צריכין קילון וגזרו בתחלתן משום סופן הא כשאין סופן לבוא לידי קילון משקין מהן.
(11-15) וכדר׳ זירא דאמר נהרות המושכין מן האגמים והמכונסין ממי גשמים שאין צריכין קילון כלל מותר להשקו׳ מהן והיינו דאמרי׳ רבי יוחנן ורב אשי פליגי בדרבי זירא דרבי יוחנן לית ליה דרבי זירא דאיהו דאמר דגזרין אטו מי קילון ורב אשי אית להו דרבי זירא הילכך הלכתא כרבי זירא.
אמר ר׳ אילעא אמר ר׳ יוחנן: גזירה מי הגשמים אטו [משום] מי קילון. רב אשי אמר: מי גשמים גופייהו [עצמם] לידי מי קילון אתו [הם באים], שהרי לאחר זמן מה מתמעטים מי הגשמים וצריך לשאוב אותם בדלי.
Rabbi Ile’a said that Rabbi Yoḥanan said: A rabbinic decree was enacted with regard to rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. Rav Ashi said: Rainwater itself will come to be like water drawn with a shadoof. Once the level of the collected rainwater drops, it will become necessary to draw it with a bucket, a procedure involving excessive effort.
הכל
(12) וְקָמִיפַּלְגִי בדר׳ בִּדְרַבִּי זֵירָא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל בנְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מַיִם מִן הָאֲגַמִּים מוּתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
The Gemara comments: Rabbi Ile’a and Rav Ashi disagree with regard to the ruling issued by Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of collected water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival, because the flow of water is steady.
The Gemara comments: Rabbi Ile’a and Rav Ashi disagree with regard to the ruling issued by Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of collected water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival, because the flow of water is steady.
נהרות המושכין מן האגמים – השתא משמע ליה מי אגמים עבידא דפסקי.
מותר להשקות מהן בחולו של מועד – ולא גזרי דלמא פסיקא מי אגמים ואזל וטרח ואייתי מן נהר אחר.
נהרות המושכין מן האגמים. שהם נקבצין ממימי הגשמים.
והוא דלא פסקו. כלומר שיהיה בהם מים כל כך שלא יפסיקו מלימשך. וקמ״ל מתניתין זו דלא גזרינן הני דלא פסקי משום הני דפסקי, כיון דלא אתא לידי טירחא יתירא, שרי.
נהרות. קטנות ואגמים מי גשמים נינהו ויש בהן רוב מים ונהרות המקלחין מהם אינן פוסקין1.
1. עיין מאירי מה שביאר בזה.
וקא מיפלגי בדר׳ זירא כול׳ – שהנהרות המושכין מן האגמין לא אתו לידי מי קילון שהאגמים הן גדולים ולא פסקי. והילכך לרב אשי מותר להשקות מהן ולמאן דאמר משום גזירה אף על גב דלא אתו לידי קילון הן אסורין מפני שהן מי גשמים וכל מי גשמים נאסרו משום גזירה.
ומעירים: וקמיפלגי [והם חלוקים] אם לקבל את דברי ר׳ זירא. שאמר ר׳ זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכים מים מן האגמים — מותר להשקות מהם בחולו של מועד, משום שמים אלה זורמים תדיר ואינם פוסקים,
The Gemara comments: Rabbi Ile’a and Rav Ashi disagree with regard to the ruling issued by Rabbi Zeira, as Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of collected water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival, because the flow of water is steady.
הכל
(13) מָר אִית לֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא וּמָר לֵית לֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא.
One Sage, Rav Ashi, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits only irrigating with rainwater, because the supply might come to an end, but he does not prohibit watering from a source whose flow is steady. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits irrigating with rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. This applies regardless of whether the level of the rainwater will drop, and therefore Rabbi Yoḥanan would prohibit using collected water even if a stream flows through it and it will not dry up.
One Sage, Rav Ashi, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits only irrigating with rainwater, because the supply might come to an end, but he does not prohibit watering from a source whose flow is steady. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits irrigating with rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. This applies regardless of whether the level of the rainwater will drop, and therefore Rabbi Yoḥanan would prohibit using collected water even if a stream flows through it and it will not dry up.
ופליגא בהא דר׳ זירא דאמר נהרות המושכין מן האגם מותר להשקות מהן בחולו של מועד.
ר׳ יוחנן אית ליה דר׳ זירא. ואסיקנא דהני נהרות המושכין מן האגמים דתנן מותר, משום דאגמי בבל כמיא דלא פסקי דמו.
ר׳ אילעא אמר ר׳ יוחנן דאמר גזרינן מי גשמים אפילו היכא דלא פסקי אטו מי קילון מדקאמר רב אשי מי גשמים לידי קילון אתי מכלל דר׳ יוחנן אסר אפילו דלא אתיא לידי מי קילון לית ליה דר׳ זירא דלא גזר.
ר׳ יוחנן לית ליה דר׳ זירא. מדקאמ׳ רב אשי מי גשמים נמי לידי מי קילון אתו מכלל דר׳ יוחנן אסר אפי׳ בהנך דלא אתו לידי מי קילון1 שאינן חסרין מחמת מלוי כגון נהרות שאינן2 מושכין מן האגם דגזר אטו מי קילון ורב אשי דמוקי למי גשמים דמתני׳ בגשמים החסרין הבאין לידי מי קילון אבל גשמים שאינן חסרין כגון מי נהרות המושכין מן האגמים לא אסר דאית ליה דר׳ זירא3.
והילכת׳ כוותי׳ דרב אשי דבתרא הוא4 ונפק׳ מינ׳ לנהרות המושכין מן האגמים דהנהו אגמי׳ פסקי מים5 ומותר לרב אשי להשקות מהן בחול המועד.
1. כ״פ רש״י ד״ה ר׳ אילעא.
2. צ״ב דהא בגמ׳ מוקמינן בנהרות המושכין מן האגמים דלכאו׳ באינן מושכין אף לרב אשי אסור דאתי לידי מי קילון. ולכאו׳ צ״ל בנהרות המושכין.
3. וכן מבואר מפרש״י דבהא פליגי דרב אשי אית ליה דר׳ זירא ולר׳ יוחנן לית ליה. אמנם בר״ח כתב דר׳ יוחנן אית ליה דר׳ זירא וצ״ב במאי מוקים לפלוגתייהו. ושמא צ״ל דלר׳ יוחנן דמי גשמים אטו מי קילון דוקא התם איכא גזירה משום דדמי ששניהם קטנים משא״כ באגם שהוא גדול ליכא למיגזר. ובדעת רב אשי עדיין צ״ב ואולי צ״ל דהא סוף סוף אם יגמר גם בזה איכא מי קילון אלא דר״י ס״ל כיון שסו״ס לא מצינו לעולם שנגמר א״כ ליכא גזירה בזה. ואולי אפשר לבאר בדרך נוספת דלר׳ יוחנן איכא כבר גזירה דמי גשמים אטו מי קילון וממילא לא גזרינן עוד גזירה דמי אגמים אטו מי גשמים. משא״כ לרב אשי דאיכא חדא גזירה דמי גשמים עצמן אתו לידי מי קילון ממילא גזרו גם על אגמים שלא יבואו לידי מי גשמים. ועיין ריטב״א ד״ה אלא מי גשמים שכתב דאף דקילון גופיה גזירה דרבנן אי הא לא קיימא הא והוי חדא גזירה. אמנם יל״ע אמאי הוי דרבנן דכיון דהוי טירחא אסור במועד ושמא הריטב״א ס״ל דחול המועד דרבנן [דיל״ע אי ס״ל דחוה״מ דאורייתא או דרבנן].
4. עיין שיטה לר״י מפאריש. ועיין ריטב״א שכתב ורב אשי אית להו דר׳ זירא הילכך הילכתא כותיה דר׳ זירא. [ועיין בפרש״י למתני׳ (ד״ה אפילו במקום) שכתב דקתני מתני׳ אבל לא ממי גשמים וכו׳ משום דאית ביה טירחא. משמע דבמי גשמים עצמם איכא טירחא והיינו כרב אשי דבמי גשמים עצמם איכא טירחא. ושמא י״ל דכונת דבריו דאף לר״י סו״ס טעמא דמי גשמים הוא מחמת טירחא].
5. צ״ב דהא בגמ׳ אמרינן דבעינן דלא פסקי מיא. אמנם הנה אמרינן בגמ׳ איתביה ר׳ ירמיה לר׳ זירא אבל לא ממי הגשמים ולא ממי קילון ואמר ליה הני אגמים דבבל כמיא דלא פסקי דמי. ולכאו׳ הבאור בדברי הגמ׳ דאף שהאגם עצמו אינו מחובר למעין והוי כפסקי מיא מ״מ כיון שהוא גדול לא חיישינן שיגמרו המים ויצטרך להביא ממקום אחר ולכך הוי כלא פסקי מיא. ועיין בנמוקי יוסף שפי׳ נהרות המושכים מן האגמים שנקבצים ממי גשמים והוא דלא פסקי כלומר שיש בהם שפע מים. ואפשר שזהו כונת דברי רבינו והיינו אגמי׳ פסקי מים דהיינו אף שאינם מחוברים לנהר וכיו״ב אלא הוו קיבוץ גדול של מי גשמים מ״מ כיון שיש בהם הרבה מים שרי ולכאו׳ כן מבואר מדברי רש״י שכתב בריש הסוגיא דהשתא משמע ליה דמי אגמים עבידא דפסקא. והיינו דבהו״א כיון דעבידא דפסקי נימא דאסור כמי גשמים וקילון ולמסקנא כיון שהוא כ״כ גדול ליכא חששא וכמש״כ. ועיין שעה״צ סימן תקל״ז אות ח׳.
ואילו מר [חכם זה, רב אשי] אית ליה [יש לו, מקבל] את דברי ר׳ זירא, שהרי אסר במי גשמים רק מפני שהם פוסקים, ובמים שאינם פוסקים — אינו גוזר. ומר [וחכם זה, ר׳ אילעא] לית ליה [אין לו, אינו מקבל] את דברי ר׳ זירא, שהרי גזר במי גשמים משום מי קילון, ולכן יגזור גם במים אחרים משום טעם זה.
One Sage, Rav Ashi, is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits only irrigating with rainwater, because the supply might come to an end, but he does not prohibit watering from a source whose flow is steady. And one Sage, Rabbi Yoḥanan, is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Zeira, as he prohibits irrigating with rainwater due to its similarity to water drawn with a shadoof. This applies regardless of whether the level of the rainwater will drop, and therefore Rabbi Yoḥanan would prohibit using collected water even if a stream flows through it and it will not dry up.
הכל
(14) גּוּפָא אָמַר ר׳ רַבִּי זֵירָא אָמַר רַבָּה בַּר יִרְמְיָה אָמַר שְׁמוּאֵל נְהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִין מַיִם מִן הָאֲגַמִּים מוּתָּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד.
After mentioning the statement of Rabbi Zeira in the course of the previous discussion, the Gemara examines the matter itself. Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival.
After mentioning the statement of Rabbi Zeira in the course of the previous discussion, the Gemara examines the matter itself. Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival.
גופא [לגופו] של הדבר שהזכרנו, אמר ר׳ זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: נהרות המושכים מים מן האגמים — מותר להשקות מהן בחולו של מועד.
After mentioning the statement of Rabbi Zeira in the course of the previous discussion, the Gemara examines the matter itself. Rabbi Zeira said that Rabba bar Yirmeya said that Shmuel said: With regard to streams that draw water from pools of water, one is permitted to irrigate his field from them on the intermediate days of a Festival.
הכל
(15) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא אֲבָל לֹא מִמֵּי גְשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי קִילוֹן אֲמַר לֵיהּ יִרְמְיָה בְּרִי גהָנֵי אַגַּמִּים דְּבָבֶל כְּמַיָּא דְּלָא פָּסְקִי דָּמוּ.
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from what is taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in cisterns or with water drawn with a shadoof. This indicates that whenever there is a concern that the water might run out, it is prohibited to irrigate from this water source. Consequently, Rabbi Yirmeya wanted to know why this concern did not exist in the case of the pools of water as well. Rabbi Zeira said to him: Yirmeya, my son, these pools in Babylonia are like water that does not stop flowing. Therefore, there is no concern that the water level in these pools might go down to such an extent that it will become necessary to draw the water with buckets.
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from what is taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in cisterns or with water drawn with a shadoof. This indicates that whenever there is a concern that the water might run out, it is prohibited to irrigate from this water source. Consequently, Rabbi Yirmeya wanted to know why this concern did not exist in the case of the pools of water as well. Rabbi Zeira said to him: Yirmeya, my son, these pools in Babylonia are like water that does not stop flowing. Therefore, there is no concern that the water level in these pools might go down to such an extent that it will become necessary to draw the water with buckets.
מיתיבי אבל לא מי קילון – דלמא מפסקי וטרח להוציא מן העמוק הכא נמי אמאי לא ניחוש דלמא מפסקי מי אגמים.
א״ל כמיא דלא פסקי דמו – וליכא למיחש.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]
הני אגמי דבבל כמי׳ דלא פסקי׳ דמי – פי׳ דלא צריכין קילון כלל וכי תנא במתני׳ בשסופן לבוא לידי קילון והיינו נמי כדרב אשי.
(15-17) ירמיה ברי כמו בני ובההיא דאמרי׳ התם אלעזר ברי ויש גורסין ברי כמו בריא כלומר ודאי הוא דלא פסיקי וליכ׳ למגזר בהו וכמו שכתב רש״י ז״ל.
כאשר אמר רבי זירא הלכה זו איתיביה [הקשה לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא: הלא שנינו אבל לא ממי גשמים ולא ממי קילון! אמר ליה [לו] רבי זירא: ירמיה ברי [בני], הני [אלה] האגמים שבבבל — כמיא דלא פסקי דמי [כמים שאינם פוסקים הם נחשבים] ואין אנו חוששים שמא יתמעטו המים ויבואו לטרוח ולשאבם בדליים.
Rabbi Yirmeya raised an objection to Rabbi Zeira from what is taught in the mishna: However, one may not irrigate a field on the intermediate days of a Festival with rainwater collected in cisterns or with water drawn with a shadoof. This indicates that whenever there is a concern that the water might run out, it is prohibited to irrigate from this water source. Consequently, Rabbi Yirmeya wanted to know why this concern did not exist in the case of the pools of water as well. Rabbi Zeira said to him: Yirmeya, my son, these pools in Babylonia are like water that does not stop flowing. Therefore, there is no concern that the water level in these pools might go down to such an extent that it will become necessary to draw the water with buckets.
הכל
(16) תָּנוּ רַבָּנַן דהַפְּסִיקוֹת וְהַבְּרֵיכוֹת שֶׁנִּתְמַלְּאוּ מַיִם מעיו״ט מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אָסוּר לְהַשְׁקוֹת מֵהֶן בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד וְאִם הָיְתָה אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן מוּתָּר.
The Sages taught in a baraita: With regard to temporary pools and regular pools that were filled with water on the eve of a Festival, it is prohibited for one to irrigate his field from them on the intermediate days of the Festival, lest they run out of water and he will come to exert himself and bring water from elsewhere. But if a water channel passes between them so that water flows from the one to the other, it is permitted.
The Sages taught in a baraita: With regard to temporary pools and regular pools that were filled with water on the eve of a Festival, it is prohibited for one to irrigate his field from them on the intermediate days of the Festival, lest they run out of water and he will come to exert himself and bring water from elsewhere. But if a water channel passes between them so that water flows from the one to the other, it is permitted.
תנו רבנן: הבריכות והפסיקות שנתמלאו {מים מערב יום טוב אסור להשקות}1 מהן בחולו של מועד – דחיישינן שמא יפסקו ויבואו למלאות בדלי. ואם היתה אמת המים עוברת עליהן מותר.
1. כן בבבלי, אך הושמט כנראה בטעות בכ״י וטיקן 126.
פסיקות ובריכות – חדא מילתא היא.
אם אמת המים עוברת ביניהן – בין הבריכות הללו מותר להשקות ממי גשמים דאי פסקי מי גשמים משקה מאמת המים.
הפסיקות. כגון חריצין ונעיצין שאינן מתוקנין.
בריכות. גומות מתוקנות יפה.
ואף על פי שנתמלאו מערב יום טוב, אסור להשקות מהן בחולו של מועד. משום דפסקי ואתי לאייתויי מנהרות רחוקים. או אתי לידי טירחא יתירא שישאב מהם בכלי.
ואם היתה אמת המים ממעין נובע עוברת ביניהם בכל עת.
מותר. להשקות מהן במועד דהא לא פסקי.
הפסיקות. חריצין שאין מתוקנין בידי אדם.
והבריכות. גומות מתוקנות יפה כך פי׳ רש״י ז״ל1.
והערוך2 פי׳ פסיקו׳ ובריכות חדא מילתא היא3. וי״מ פסיקות כעין חריץ מלשון4 פלגים יבלי מים פלג5 אלקים מלא מים.
שנתמלאו מעי״ט. וא״ה אסור להשקות מהן במועד גזיר׳ דילמ׳ אתי לאיתויי מבריכות רחוקין6.
ואם היית׳ אמת המים ממעין עובר ביניהן מותר. דלא פסקי7.
1. כ״כ בפירש״י לרי״ף (דף א׳ ב׳) ד״ה פסיקות וד״ה ברכות וכ״כ הנ״י שם. ובמאירי כתב פסיקות ר״ל חריצין שאין מתוקנים בבנין והבריכות והם החריצין המתוקנים בבנין.
2. ערך פסק.
3. וכ״ה בפרש״י הנדפס.
4. ישעיהו ל׳ כ״ה.
5. תהלים ס״ה י׳.
6. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ואע״פ שנתמלאו. וכן מבואר מפרש״י ד״ה מותר להשקות מהן וד״ה תישתי לתרי שהחשש הוא מחמת דאייתי ממקום אחר ולא משום מי קילון. אמנם בר״ח כתב דחיישינן שמא יפסקו ויבוא למלאות בדלי. ולכאו׳ היינו טעמא דמי קילון. וכעי״ז כתב המאירי. וצ״ב בדברי רבינו אמאי לא אוקמיה בהכי ולכאו׳ איכא נפק״מ דלטעמיה דר״ח לפ״ז אי איכא אמת המים העוברת בתוך שדה לכאו׳ הוי שרי אף בבור של מי גשמים דמתני׳. אך לטעמיה דרבינו יל״ע אי היתר זה דאמת המים עוברת איכא אף במי גשמים דמתני׳ או לא. ובבאור דברי רבינו לכאו׳ צ״ל דהא דנקט טעמא דמייתי משום דטעמא דמי קילון לא שייך אלא בבורות שהם עמוקים וצריך לדלות מהם בטורח אבל אמת המים וברכות שאינם עמוקים ליכא בהו טעמא דמי קילון אלא רק טעמא דמייתי ממקום אחר. אמנם לפ״ז צ״ב מאי קושית הגמ׳ מנהרות המושכין אמאי לא גזירנן אטו מי קילון דהא בנהרות המושכין ליכא כלל טעמא דמי קילון. ולכאו׳ צ״ל דהנידון בגמ׳ אינו אי חיישינן למי קילון אלא האם חיישינן דילמא פסיקי מיא ובבור איכא חשש דילמא פסקי המים ויגיעו למי קילון ובנהרות המושכין החשש שמא יפסקו ויביא ממקום אחר אך החשש בשתיהם הוא אי פסקי או לא. שו״ר שכבר עמד בקר״א בדברי רש״י וכתב דדברי רש״י שייך לקמן אהא דאמרינן גופא אמר ר׳ זירא והוה ס״ד דמקשה דמי אגמים עבידי דפסקי.
7. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ואם היתה. ומשמע דאמת המים עוברת היינו שמשקה מאמת המים את עיקר השדה וכן מבואר מדברי רבינו לקמן. אמנם בפרש״י ד״ה אם אמת כתב דאי פסקי מי גשמים משקה מאמת המים.
מי שהיו לו שדות סמוכין זה לזה ושתיהן בית השלחין ושניהם עשויין דרך מדרון ונמצא ראשו של עליון גבוה משיפוליו ושיפולי של עליון גבוהין מראשו של שני ומעיין יוצא מן ההר שעל שדה העליון ונמשך מעט מעט בתוך שדה עליון ומחמת שמימי המעיין מעטין אינן זוחלין בתוך השדה אלא שנבלעין בו על פני כלו ומה שאינו נבלע מיטפטף בתוך שדה עליון לבריכה המתוקנת בשיפוליו ומתמלאת מאותן התמציות מותר להשקות שדה התחתון מאותה בריכה אע״פ שאין אמת המים עוברת לתוכה ובלבד שיהא שדה עליון מיטפטף שם עדין וכן שיהא מעין שעל שדה העליון בקיומו ונמשך לתוך השדה אבל אם פסק המעין אע״פ שעדין השדה מיטפטף אסור וזהו ביאור מה שאמרו כאן בריכה שנטפה מים משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחרת במועד אף כשהותרה השקאה ממעיין לא הותרה אלא בשמימי המעיין יכולין לימשך בשדה בלא דלייה אבל אם המעיין נמוך והשדה גבוה אפי׳ היה השדה סמוכה למעיין אין משקין אפי׳ שתי ערוגות זו למעלה מזו ומעיין סמוך לתחתונה ובצדה אין משקין ממנה את האחרת אפי׳ חצי הערוגה נמוך וחציה גבוה והיה מעיין בתחתונה לא ישקה ממנו את העליונה הא מ״מ כל ששתיהן שוות משקין זו לזו:
כל מה שנאסר בהשקאה לא נאסר אלא בשמשקה ליפות הזרעים או הירקות הן בבית הבעל אף בשלא בטורח הן בבית השלחין בטורח יתר ומ״מ מותר להשקות את הירקות לכונת אכילה במועד שתהא אכילתן משובחת מתוך הלחות בין בבית הבעל בין בבית השלחין אפי׳ בטורח יתר כגון דליה מן הקילון וכיוצא בה:
היו ירקות שבגנתו סמוכות זו לזו יותר מדאי עד שמכחישות זו את זו והוא בא ושולף אחת מבנתים על פני כל שדהו ונמצאו גדילות בריוח אם מתכוין ליפות הנשארות אסור ואם אינו מתכוין אלא לאכול אותם שהוא נוטל מותר ועל זה אמרו מאי מדלין שלופי דאלמא שלופי מותר על הדרך שהזכרנו אלא שמצד שבבריתא האחרת אמרו מדלין מים התירו אף בדלייה כמו שביארנו:
תנו רבנן [שנו חכמים]: הפסיקות (בריכות ארעיות) והבריכות שנתמלאו מים מערב יום טוב — אסור להשקות מהם בחולו של מועד. שמא יפסקו מימיהם ויצטרך להביא מים ממקום אחר. ואם היתה אמת המים עוברת ביניהם והמים זורמים מזו לזו — מותר.
The Sages taught in a baraita: With regard to temporary pools and regular pools that were filled with water on the eve of a Festival, it is prohibited for one to irrigate his field from them on the intermediate days of the Festival, lest they run out of water and he will come to exert himself and bring water from elsewhere. But if a water channel passes between them so that water flows from the one to the other, it is permitted.
הכל
(17) אָמַר רַב פָּפָּא וְהוּא שֶׁרוּבָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ שָׂדֶה שׁוֹתָה מֵאוֹתָהּ אַמַּת הַמַּיִם רַב אָשֵׁי אָמַר האע״פ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רוּבָּהּ שֶׁל אוֹתָהּ שָׂדֶה שׁוֹתָה כֵּיוָן דְּקָא מָשְׁכָא וְאָתְיָא מֵימָר אָמַר אִי לָא שָׁתְיָא לְחַד יוֹמָא תִּשְׁתֵּי לִתְרֵי וּתְלָתָא יוֹמֵי.
Rav Pappa said: And this allowance applies only when the majority of that field can be irrigated from that water channel, such that most of the field can be irrigated at the same time. In this case, there is no concern that when the water runs out, he will come to exert himself and irrigate the rest of the field from another source of water. Rav Ashi said: It applies even though the majority of that field cannot be irrigated from that water channel at the same time. Since the channel continuously draws water, constantly replenishing its supply, even if it does so at a slow rate, one will say to himself that even if the entire field cannot be irrigated from that water channel on a single day, it can be irrigated from it over the course of two or three days. Accordingly, he will not find it necessary to exert himself to quickly irrigate that portion of the field that did not already receive its water.
Rav Pappa said: And this allowance applies only when the majority of that field can be irrigated from that water channel, such that most of the field can be irrigated at the same time. In this case, there is no concern that when the water runs out, he will come to exert himself and irrigate the rest of the field from another source of water. Rav Ashi said: It applies even though the majority of that field cannot be irrigated from that water channel at the same time. Since the channel continuously draws water, constantly replenishing its supply, even if it does so at a slow rate, one will say to himself that even if the entire field cannot be irrigated from that water channel on a single day, it can be irrigated from it over the course of two or three days. Accordingly, he will not find it necessary to exert himself to quickly irrigate that portion of the field that did not already receive its water.
והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים כו׳ – שיכול להשקות רוב השדה בפעם אחת מאותה אמת המים אבל אם אינו יכול להשקות בפעם אחת מאותה אמת המים רוב של שדה אינו משקה מפסיקות ובריכות דלמא מפסיק ואזיל.
תישתי לתרי או תלתא יומי – מההיא אמת המים ולא טרח ומייתי מאמת המים אחרינא.
אמר רב פפא. הא דקתני מותר והוא שרובה של אותה שדה יכולה לשתות מאותה אמת המים. ובודאי מיעוטה יכול להשקות מן הבריכות ומן הפסיקות, ולא טרח ומייתי מנהרא רחיקא, או אתי לידי דולא.
ורב אשי סבר אף על פי שאין רובה של שדה יכולה לשתות מאמת המים מותר. דכיון דמשכה אמת המים מעט מעט. מימר אמר בעל השדה, כמה שאוכל להשקות היום מן אמת המים ובריכות אשקה, ומה שישאר אניח עד למחר, או עד שלשה ימים שימלאו הבריכות מן אמת המים ואשקנה. וכיון שאינו מיואש לגמרי, לא אתי למיטרח ולאייתויי או לדלויי בדולא, דהא לא פסיד אם ימתין יום או יומיים.
אמ׳ רב פפא הא דקתני מותר והוא שרובה של אותה שדה יכולה לשתות מאותה אמת המים. דודאי מיעוטה יכולין להשקות מן הפסיקות והבריכות1 ולא טרחי לאיתויי מיי׳ מאתר׳ רחיקא2.
רב אשי אמ׳ אעפ״י שאין רובה של שדה יכולה להשקות ממנה. מותר דכיון דמשכה אמת המים מעט מעט מימר אמ׳ בעל השדה מה שאוכל להשקות היום מאמת המים ומן הברכות אשקה ומה שלא אוכל אניח עד למחר או עד ב׳ או ג׳ ימים עד שיכנסו המים באמה וימשכו מן המעין ואשקנה3 הילכ׳ מותר דלא טרחי לאיתויי4.
1. עיין בנימוק״י (דף א׳ ב׳ ד״ה מימר אמר) שכתב בשם הראב״ד דדוקא כשאמת המים עוברת בתוך הבריכה או הפסיקה כדקתני עוברת ביניהן ואז הוא דאמרינן מימר אמר וכו׳ אבל אי לא עיילי לגוה אע״ג דעיילי לשדה אסור דאיכא למיחש דילמא אתי למיטרח ולאתויי. אמנם עיין בריטב״א שכתב והא דקתני ואמת המים עוברת ביניהם לאו דוקא כל שעוברת בסמיך לשדה ממש קרי ביניהם. ומבואר דאין צריך שתהא אמת המים מחוברת לברכות ממש אלא סגי בהא שעוברת בסמוך. והנה מדברי רבינו שכתב דודאי מיעוטה יכולין להשקות מהפסיקות והברכות משמע דאין הבריכות מחוברות לאמת המים אלא עוברת ביניהם היינו בסמוך וכדברי הריטב״א. ולכאו׳ כן משמע מפרש״י שפי׳ דאי פסקי מי גשמים משקה מאמת המים.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה אמר רב פפא. ומשמע מדבריו דכיון דרוב השדה שותה מאמת המים א״כ יכול המיעוט לשתות מהפסיקין והברכות. אמנם בפרש״י כתב דאם אינו יכול להשקות בפעם אחת מאותה אמת המים רוב של שדה אינו משקה מפסיקות וברכות דילמא מפסיק ואזיל. והיינו דפרש״י לשיטתו דהיתה אמת המים היינו שאם יגמר לו יהיה לו מאיפה להשקות ודלא כפי׳ רבינו שלכתחלה מתחיל להשקות ע״י אמת המים ומה שנשאר משלים בפסיקות.
3. כ״כ בפרש״י לרי״ף ד״ה ורב אשי וד״ה דקא משכה.
4. כעי״ז בפרש״י ד״ה תישתי לתרי מההיא אמת המים ולא טרח ומייתי מאמת המים אחרינא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 15]
והוא שרובה של אותו שדה שות׳ מאותן אמת המי׳ – פי׳ יכול׳ לשתו׳ כדפרש״י ז״ל שלא יצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר.
(17-19) ואידך אמר אפי׳ אין רובה יכולה לשתות מן האמה במיעוטא סגי להשלים לרוב עם הפסקות והברכות במיעוטא דמסתיים לא קפיד למטרח מימר אמר לשתי למח׳ וליומא אוחרי והא דקתני ואמת המים עוברת ביניהם לאו דוק׳ כל שעוברת בסמוך לשדה ממש קרי ביניהם. ברכה שנטפה וכו׳. פירש כגון שתי שדות זו למעלה מזו וביניה׳ ברכה שנתמלאת מתמצית מימי העליונה ויכולין להשקות ממנה התחתונה בלי שום כלי.
ופרכי׳ והא עבידא דפסקה הברכה ויצטרך לטרוח ולהביא ממקום אחר.
אמר רב פפא: והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים והוא משקה איפוא את רוב השדה בבת אחת, ואין לחשוש שכאשר יפסקו מהבריכות יבואו לשאוב ממקור אחר להשקות חלקים שונים של השדה. רב אשי אמר: אף על פי שאין רובה של אותה השדה שותה, כיון דקא משכא ואתיא [שהיא, התעלה, מושכת ובאה] והמים מוסיפים ובאים אפילו בכמות מועטת — אותו אדם מימר אמר [אומר בלבו] אי לא שתיא לחד יומא [אם אין היא שותה, מושקה, ביום אחד] — תשתי לתרי ותלתא יומי [תשתה, תהיה מושקה, בשנים ובשלושה ימים], ולכן איננו בא לטרוח ולמהר להשקות את מה שלא הושקה תחילה.
Rav Pappa said: And this allowance applies only when the majority of that field can be irrigated from that water channel, such that most of the field can be irrigated at the same time. In this case, there is no concern that when the water runs out, he will come to exert himself and irrigate the rest of the field from another source of water. Rav Ashi said: It applies even though the majority of that field cannot be irrigated from that water channel at the same time. Since the channel continuously draws water, constantly replenishing its supply, even if it does so at a slow rate, one will say to himself that even if the entire field cannot be irrigated from that water channel on a single day, it can be irrigated from it over the course of two or three days. Accordingly, he will not find it necessary to exert himself to quickly irrigate that portion of the field that did not already receive its water.
הכל
(18) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן ובְּרֵיכָה שֶׁנּוֹטֶפֶת מַיִם מִשְּׂדֵה בֵּית הַשְּׁלָחִין זוֹ מוּתָּר לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה שְׂדֵה בֵּית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת.
The Sages taught in a baraita: With regard to a pool that receives drips of water from this field that requires irrigation, which itself receives water from a spring, one is permitted to irrigate from this pool another field situated below it that requires irrigation.
The Sages taught in a baraita: With regard to a pool that receives drips of water from this field that requires irrigation, which itself receives water from a spring, one is permitted to irrigate from this pool another field situated below it that requires irrigation.
תנו רבנן: בריכה שנטפה מים – כלומר נתמצו ונתקבצו בתוכה התמצית שלחין אחדא. תנינן: המים המתמצין משדה בית השלחין משקה בית השלחין אחר כל זמן שמטפטפת ולא פסק מעין ראשון.
בריכה שנטפה משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה בית השלחין אחר. בית השלחין שהיה גבוה והיה מעיין נובע מצדו ובצד אחד היה בית השלחין נמוך ובין אלו בית השלחין היה בצד השלחין הנמוך בריכה קטנה וכשמשקים בית השלחין הגבוה מן המעיין נוטף טיפין מן בית השלחין הגבוה לבריכה הנמוכה מותר להשקות אותו בית השלחין הנמוך מאותה בריכה אע״ג דבריכה עבידא דפסקא הואיל ומטפטף בו מבית השלחין הגבוה מים שבאו לו מחמת המעיין.
בריכה שניטופה משדה בית השלהין זו וכו׳. כגון שיש בשפוע ההר שתי שדות זו למטה מזו, והמעיין בראש ההר מושך מעט מעט על השדה העליון, ומחמת שהוא מועט הוא נבלע הכל בשדה העליון. ולסוף [נ״א: ובסוף] השדה העליון יש בריכה ונתמלאת מתמצית אותו שדה העליון, מותר להשקות בחולו של מועד מאותה בריכה, אותו שדה התחתון ממנו, ולא חיישינן דילמא טרח ומייתי.
בריכה שניטפה וכו׳. כגון שתי שדות זו למעלה מזו ובריכ׳ ביניהן ויש בשדה1 מעין בשדה העליונ׳ וכשהוא משקה העליונה מאותו מעין מנטפין המים בבריכה שביניהן2.
והא עביד׳ דפסק׳. דלא עדיפ׳ מבריכ׳ שנתמלאת מעי״ט3.
1. לכאו׳ תיבה זו מיותרת.
2. כ״פ רש״י ד״ה בריכה שנטפה. ומשמע שאין המים מנטפין כל הזמן לשדה התחתונה אלא רק בזמן שמשקה השדה העליונה אז נוטפים לתחתונה וכן מבואר מדברי הגמ׳ דאמרינן ועדיין היא מטפטפת משמע דוקא בזמן שמשקה עדיין מטפטפת אף שאחר כך יפסק הטפטוף בכל זאת שרי. וצ״ב דכיון שאינו מטפטף כל הזמן אמאי שרי ולא חשיב כפסקי מיא. ועיין במשנ״ב סימן תקל״ז סק״ט גבי נהרות המושכין שביאר דהיינו שלא יפסקו הנהרות לעולם ומשמע שאף אם פסק החיבור שמחבר השדה עם המעיין נמי חשיב כפסקי מיא. שו״ר שכבר עמד בזה הריטב״א וז״ל ובודאי דהוה לן למפרך דהא סוף סוף כשיפסק הטפטוף פסוק האי ואתי למטרח אלא שזהו מה שבא רב ופירש דמיירי שלא פסק מעיין הראשון דהשתא חשיבי ע״י נצוקות אלו כאלו התחתונות משקין אותה מן המעיין עצמו ובמעיין לא גזרו דפסיק עכ״ל הריטב״א. ולפ״ז א״ש נמי הא דאמרינן בריש פירקין דמעין שיצא בתחילה שרי ופרש״י דלא חיישינן נפיל ואזיל וטרח טירחא יתירא. ולכאו׳ צ״ב אמאי לא אמרינן דקמ״ל דלא חיישינן דנפיל ויסתם המעין והוי כמעין דפסיק ואסור. ולדברי הריטב״א א״ש דכיון דהוי מעין במעין לא גזרו דפסיק ולכך ליכא אלא חששא שמא אתי למיטרח. [וכדברי הריטב״א לכאו׳ מצינו בירושלמי דפירקין (ה״א) בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה מהו להשקות ממנה. נישמעינה מן הדא אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון. מה אנן קיימין אם בשעה שהגשמים יורדין והלא כמשקין לים הגדול הן. אלא כי נן קיימין בשעה שפסקו גשמים אם בשעה שפסקו גשמים לא כבריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה היא ואת אמר אין משקין ממנה הדא אמרה בריכה שנתמלאת מן המעיין והפסיק המעיין מתוכה אין משקין ממנה עכ״ד הירושלמי. ולכאו׳ היכי שרי להשקות ממי הגשמים בשעה שיורדים הא עתידין לפסוק וקיי״ל דבעתידין לפסוק נמי אסור. וע״כ דבמים חיים לא גזרינן אטו מי קילון אף דעתידים לפסוק ולפ״ז לכאו׳ ה״ה במי מעין. [ומדברי הירושלמי גבי בריכה שנתמלאת מן המעין אי שרי להשקות אחר שפסקה ומשמע דבזמן שלא פסקה שרי ליכא ראיה דבכל מקום שעתיד לפסוק שרי דאפשר דהתם אין דרכו לפסוק אלא שכך היה מעשה].
3. עיין רש״י כ״י שפי׳ להכי נקט מעי״ט לפי שהמים שאובין ומנושאין בכתף ומושלכין שם וטרחא כזו אינן יכולין לעשות לא ביום טוב ולא בחול המועד. משמע דמילוי בריכות אלו נעשה ביד וא״כ האי בריכה שניטפה עדיפא מבריכה שנתמלאה מעי״ט שממלאים אותה ביד ואיכא טירחא בעצם מילוי הבריכה. ובריטב״א כתב והא דאמרי׳ לעיל שנתמלאו מעיו״ט לרבותא נקט דאלו בשנתמלאו במועד אפשר דהוה לן למיחש ולמגזר שמא הרואה סבר כי היום טרחו למלאותן לפי שרואה אותן בלא מים קודם י״ט ומשמע דאין ממלאים הברכות הללו בידים אלא נתמלאו מעצמן ולדבריו נמי לא עדיפא האי בריכה שניטפה מבריכה שנתמלאה מעי״ט.
תנו רבנן [שנו חכמים]: שתי שדות בית השלחין, אחת מעל גבי השניה, ובעליונה נובע מעיין שמימיו ניגרים לבריכה הנמצאת בשדה התחתונה, ואותה בריכה נוטפת מים שיורדים אליה משדה בית השלחין זו העליונה — מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת המצויה למטה.
The Sages taught in a baraita: With regard to a pool that receives drips of water from this field that requires irrigation, which itself receives water from a spring, one is permitted to irrigate from this pool another field situated below it that requires irrigation.
הכל
(19) וְהָא עֲבִידָא דְּפָסְקָא אָמַר ר׳ רַבִּי יִרְמְיָה זוַעֲדַיִין הִיא מְטַפְטֶפֶת אָמַר אַבָּיֵי חוְהוּא שֶׁלֹּא פָּסַק מַעְיָין רִאשׁוֹן.
The Gemara asks: But isn’t the pool likely to stop flowing, which will force him to exert himself and draw water from somewhere else? Rabbi Yirmeya said: The case is where the upper field is still trickling water into the pool and does not stop. Abaye said: And this allowance applies only when the water from the first spring that irrigates the upper field has not stopped flowing. Only in that case can one rely on the water trickling from the upper field and consequently irrigating the lower field from the pool.
The Gemara asks: But isn’t the pool likely to stop flowing, which will force him to exert himself and draw water from somewhere else? Rabbi Yirmeya said: The case is where the upper field is still trickling water into the pool and does not stop. Abaye said: And this allowance applies only when the water from the first spring that irrigates the upper field has not stopped flowing. Only in that case can one rely on the water trickling from the upper field and consequently irrigating the lower field from the pool.
והא עבידא דפסקא – בריכה ואזיל ומייתי.
עדיין היא מטפטפת – מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה דודאי לא פסקא.
אמר אביי והוא שלא פסק מעיין – המטפטף מבית השלחין גבוה לבריכה מותר להשקות מבריכה לבית השלחין נמוך אבל אי פסיק מעיין אע״ג דעדיין מטפטף מבית השלחין גבוה לתוך הבריכה אין משקין מן הבריכה לבית השלחין נמוך דלמא פסיק ואזיל וטרח ומייתי ממעיין אחר.
והא עבידא דפסקא. זו הבריכה ואתי לידי טירחא. ומתרץ ועדיין מטפטפת. כלומר זו הבריכה הולכת ומתמלאת בכל עת מחמת אותו שדה העליון שמתמצת לתוכו לסוף מדרונו שהוא מקום הבריכה, ולא עביד דפסיק.
ואתא אביי להחמיר והוא שלא פסק מעיין ראשון. אף על פי שדרך השדה העליון להטפטף יום או יומיים מחמת רבוי המים שבאו לתוכה, אעפ״כ לא שרינן להשקות ממנה אלא א״כ היה נמשך לתוך שדה העליון אותו המעיין העומד בראש ההר, שאם פסק כמנהג מעיינות קטנים שפוסקין, אין לסמוך על אותו תמצית שמתמצה מן השדה העליון לפי שבמהרה יפסק.
עדיין היא מטפטפת. שלא פסקו המים מלטפטף מן השדה לבריכ׳ והיינו רבות׳ דאע״ג דאמת המים רחוקה מותר להשקות לכתחיל׳1.
והוא שלא פסק מעין ראשון. שמשק׳ שדה העליון אבל אם פסק אסור להשקות מאות׳ בריכה ואעפ״י שבית השלחין שהיא שדה העליונ׳ מטפטפ׳ דילמ׳ פסק׳ ואתי לאיתויי מנהר׳ רחיק׳2.
1. והיינו דאף דבפסיקות וברכות שנתמלאו מים מעי״ט בעינן דתהא אמת המים עוברת ביניהן בסמוך [וכמו שפי׳ רבינו לעיל דלא בעינן שתהא אמת המים מחוברת אלא סמוכה] הכא אף שאמת המים רחוקה מן הבריכה שרי משום שמטפטפת.
2. כעי״ז פרש״י ד״ה אמר אביי.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 17]
ופרקי׳ ועדין היא מטפטפת – פי׳ שלא נתיר אלא בעוד שמטפטפת מן העליונה על ברכה זו דהשתא ליכא למיחש ובודאי דהוה לן למפרך דהא סוף סוף כשיפס׳ הטפטוף פסיק האי ואתי למטרח אלא שזהו מה שבא רב ופירש דמיירי שלא פסק מעין הראשון דהשתא חשיבי ע״י נצוקות אלו כאלו התחתונות משקין אותה מן המעין עצמו ובמעין לא גזרו דפסיק וכל אלו האוקמתות פירש אחר פירש לקיים הברייתא ויש פירושים אחרים וזהו הנכון.
(19-21) והא דאמרי׳ לעיל שנתמלאו מערב י״ט לרבותא נקט דאלו בשנתמלאו במועד אפשר דהוה לן למיחש ולמגזר שמא הרואה סבר כי היום טרחו למלאתן לפי שרואה אותן בלא מים קודם י״ט.
ושואלים: והא עבידא דפסקא [והרי הבריכה עשויה שתיפסק] ואז יבוא לדלות מים אחרים ולהשקות! אמר ר׳ ירמיה: שעדיין היא השדה העליונה מטפטפת לבריכה, שאין המים פוסקים. אמר אביי: והוא שלא פסק מעיין ראשון המשקה את שדה בית השלחין הגבוה ועדיין הוא ממלא את הבריכה, ואפשר אם כן לסמוך על כך ולהשקות את בית השלחין הנמוך.
The Gemara asks: But isn’t the pool likely to stop flowing, which will force him to exert himself and draw water from somewhere else? Rabbi Yirmeya said: The case is where the upper field is still trickling water into the pool and does not stop. Abaye said: And this allowance applies only when the water from the first spring that irrigates the upper field has not stopped flowing. Only in that case can one rely on the water trickling from the upper field and consequently irrigating the lower field from the pool.
הכל
(20) תַּנְיָא ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר שְׁתֵּי עֲרוּגוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ לֹא יִדְלֶה מִן הַתַּחְתּוֹנָה וְיַשְׁקֶה אֶת הָעֶלְיוֹנָה יוֹתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן טאֲפִילּוּ עֲרוּגָה אַחַת חֶצְיָהּ נָמוּךְ וְחֶצְיָהּ גָּבוֹהַּ לֹא יִדְלֶה מִמָּקוֹם נָמוּךְ וְיַשְׁקֶה לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: With regard to two garden beds located one above the other, one may not draw water from the channel supplying the lower garden bed in order to irrigate the upper garden bed, due to the excessive exertion involved. Furthermore, Rabbi Elazar bar Shimon said: Even in the case of a single garden bed, half of which is lower and half of which is higher, one may not draw water from the channel supplying the lower area to irrigate the upper area, even though they are two parts of the same garden bed.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: With regard to two garden beds located one above the other, one may not draw water from the channel supplying the lower garden bed in order to irrigate the upper garden bed, due to the excessive exertion involved. Furthermore, Rabbi Elazar bar Shimon said: Even in the case of a single garden bed, half of which is lower and half of which is higher, one may not draw water from the channel supplying the lower area to irrigate the upper area, even though they are two parts of the same garden bed.
ותניא: ר׳ שמעון בן מנסיא אומר שתי ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה לעליונה. ואפילו ערוגה אחת חציה נמוך וחצייה גבוה לא ידלה מן הנמוך וישקה את הגבוה.
שתי ערוגות. של ירק, והאחת גבוהה מחברתה, ואין המים יכולין לעלות לערוגה העליונה אלא על ידי זריקה, שיזרוק בכלי מזו לזו, וקא משמע לן בריתא זו, שאף על פי שאין גבהותה אלא מעט מזער, אפילו הכי אסיר משום טירחא. ולא תימא בשתי ערוגות הוא דאסור, שהן רחוקות זו מזו, אלא אפילו בערוגה אחת שחצייה נמוכה מחצי האחר אסור.
לא ידלה מן התחתונ׳. דאיכא טרח׳1.
ערוגה. ערוגת ירק2 דאיכא טירח׳ יתיר׳.
1. בפירש״י דאיכא טרחא יתירא. ולכאו׳ כן צ״ל בדברי רבינו דהא הוי טירחא יתירא טפי מערוגה אחת שחציה נמוך וחציה גבוה דהתם כתב רבינו שהוי טירחא יתירא.
2. כ״כ בפרש״י לרי״ף (דף א׳ ב׳) ד״ה ערוגות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 19]
שתי ערוגות כו׳ – בבי׳ השלחין היא וקמ״ל שגזרו השקאה בקילון אפי׳ בדבר מועט כגון זה שאין בו טורח בהשקא׳ דשדה גדולה ומשום דלא פליג רבנן.
תניא [שנויה ברייתא] ר׳ שמעון בן מנסיא אומר: שתי ערוגות שהיו זו למעלה מזו — לא ידלה (ישאב מים באמצעות דליים) מן התחתונה וישקה את העליונה משום טירחה. יותר על כן אמר ר׳ אלעזר בר שמעון: אפילו ערוגה אחת שחציה נמוך וחציה גבוה — לא ידלה ממקום נמוך וישקה למקום גבוה אף באותה ערוגה עצמה.
It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Menasya says: With regard to two garden beds located one above the other, one may not draw water from the channel supplying the lower garden bed in order to irrigate the upper garden bed, due to the excessive exertion involved. Furthermore, Rabbi Elazar bar Shimon said: Even in the case of a single garden bed, half of which is lower and half of which is higher, one may not draw water from the channel supplying the lower area to irrigate the upper area, even though they are two parts of the same garden bed.
הכל
(21) תָּנוּ רַבָּנַן ימַדְלִין לִירָקוֹת כְּדֵי לְאוֹכְלָן וְאִם בִּשְׁבִיל לְיַיפּוֹתָן אָסוּר.
The Sages taught in a baraita: One may draw water and irrigate vegetables in order to eat them on the intermediate days of a Festival. But if he does this in order to improve their growth and to enhance their appearance it is prohibited, as he is considered to be unnecessarily exerting himself on the Festival.
The Sages taught in a baraita: One may draw water and irrigate vegetables in order to eat them on the intermediate days of a Festival. But if he does this in order to improve their growth and to enhance their appearance it is prohibited, as he is considered to be unnecessarily exerting himself on the Festival.
תנו רבנן: מדלין מים כו׳. ואסיקנא מדלין מים לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל לייפותן אסור – ולית האי מדלין מלשון שלופי, כדתנן: המדל בגפנים כו׳.
מדלין לירקות – משמע שהוא דולה מים ומשקה לירקות כדי לאוכלן בחולו של מועד.
ואם בשביל ליפותן – שיגדלו הירקות אסור דהרווחה היא.
מדלין מים לירקות כדי לאכלן. כלומר כדי שיהו רכים וטובים ונוחים להתבשל. כלומר שדעתו לאכלן למחר, ונמצא שאין כונתו שיגדלו.
ואם בשביל ליפותן. כלומר שיגדלו וירבו כדי שיהיו ראויין ליהאכל לאחר המועד.
אסור. דלהרוחה קא עביד. ועוד דאיכא טירחא.
מדלין כדי לאוכלן. כדי שיהיו יפים מן השקא׳ ונאין ורכין לאוכלן במועד1.
ליפות. שיצמחו הירקות2.
1. בפרש״י על הרי״ף (ד״ה ה״ג מדלין) כדי שיהיו לחין מחמת השקאה ויהיו יפין לאכלן במועד.
2. כ״פ רש״י ד״ה ואם בשביל ליפותן.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 19]
מדלין מים לירקות כדי לאכלן – פי׳ כדי לאכלן במועד דכל שהוא לצורך אכל נפש מטרח טרחי׳ כל מה דאפשר ואפי׳ דש וקוצר וטוחן ואפי׳ בפרהסיא כדאי׳ לקמן ומסתבר׳ דהכא קמ״ל דכיון שעומדין וראויין לאכילה ועומדין לימכר מדלין להשקותן ולא סוף דבר שזה ממש צריך לאכלן דא״כ פשי׳
ואם בשביל ליפותן – פי׳ שיתבשלו מהר לצורך לאחר המועד אסור ואפי׳ בבית השלחין קאמר דקילון אסור הוא בו דאלו בבית הבעל פשי׳ דלא טרחי׳
תנו רבנן [שנו חכמים]: מדלין לירקות כדי לאוכלן בחול המועד, ואם בשביל לייפותם שיגדלו ויתייפו יותר — אסור, שאסור לטרוח טירחה שאינה הכרחית.
The Sages taught in a baraita: One may draw water and irrigate vegetables in order to eat them on the intermediate days of a Festival. But if he does this in order to improve their growth and to enhance their appearance it is prohibited, as he is considered to be unnecessarily exerting himself on the Festival.
הכל
(22) רָבִינָא וְרַבָּה תּוֹסְפָאָה הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא חֲזוֹ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה דָּלֵי דַּוְולָא בְּחוּלָּא דְּמוֹעֲדָא אֲמַר לֵיהּ רַבָּה תּוֹסְפָאָה לְרָבִינָא לֵיתֵי מָר לְשַׁמְּתֵיהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ וְהָתַנְיָא מַדְלִין לִירָקוֹת כְּדֵי לְאוֹכְלָן א״ל אֲמַר לֵיהּ מִי סָבְרַתְּ מַאי מַדְלִין מַדְלִין מַיָּא מַאי
The Gemara relates that Ravina and Rabba Tosefa’a were once walking along the road when they saw a certain man that was drawing water with a bucket on the intermediate days of a Festival. Rabba Tosefa’a said to Ravina: Let the Master come and excommunicate him for transgressing the words of the Sages. Ravina said to him: But isn’t it taught in a baraita: One may draw for vegetables in order to eat them, and so he has not committed a transgression. Rabba Tosefa’a said to him: Do you maintain that what is meant by one may draw [madlin] is that one may draw water in order to irrigate the vegetables? This is not so. Rather, what is meant by
The Gemara relates that Ravina and Rabba Tosefa’a were once walking along the road when they saw a certain man that was drawing water with a bucket on the intermediate days of a Festival. Rabba Tosefa’a said to Ravina: Let the Master come and excommunicate him for transgressing the words of the Sages. Ravina said to him: But isn’t it taught in a baraita: One may draw for vegetables in order to eat them, and so he has not committed a transgression. Rabba Tosefa’a said to him: Do you maintain that what is meant by one may draw [madlin] is that one may draw water in order to irrigate the vegetables? This is not so. Rather, what is meant by
ערך מדל
מדל – א(משנה פאה ג) המדל נותן מן המשואר על מה ששייר פי׳ מדל שלופי. כדגרסינן (מועד קטן ד.) מי סברת מאי מדלין מדלין ממש כלומר שדולין מים ומשקין השדה מאי מדלין שלופי. כדתנן (משנה פאה ז) המדל בגפנים כשם שמדל בשלו כך מדל בשל עניים. ותנן (שביעית פרק ד) איזהו מדל אחד או שנים המחליק שלשה זה בצד זה ירושלמי תנא דבי רבי מדל נוטל אחד ומניח שנים וכך מנהג בזמן שהבצלים זרועים רצופים מוציא מהם מבנתיים שיתגדלו בריוח ויעשו גדולים אותם שעוקר משם נהרויח הנשארים אינן נחשבין לקצירה לפי שתקנת הנשארים הוא הלכך נותן פיאה מן הנשאר לבד ומן הנעקר לבד. המחליק באחת יד פי׳ בענין אחד או כולן לגורן או כולן לשוק. פ״א באחת יד בפעם אחת.
א. [אויס ברעכין.]
מסופר: רבינא ורבה תוספאה הוו קא אזלי באורחא [היו מהלכים בדרך] חזו לההוא גברא דהוה דלי דוולא בחולא דמועדא [ראו אדם אחד שהיה דולה בדלי בחול המועד], אמר ליה [לו] רבה תוספאה לרבינא: ליתי מר לשמתיה [שיבוא אדוני וינדה אותו], שהרי הוא עובר על דברי חכמים. אמר ליה [לו]: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מדלין לירקות כדי לאוכלן, הרי שאין עבירה בדבר. אמר ליה [לו] רבה תוספאה: מי סברת [האם סבור אתה] מאי [מה פירוש] ״מדלין״ — מדלין מיא [מים] כדי להשקות ירקות? לא כן הוא, אלא מאי [מה פירוש]
The Gemara relates that Ravina and Rabba Tosefa’a were once walking along the road when they saw a certain man that was drawing water with a bucket on the intermediate days of a Festival. Rabba Tosefa’a said to Ravina: Let the Master come and excommunicate him for transgressing the words of the Sages. Ravina said to him: But isn’t it taught in a baraita: One may draw for vegetables in order to eat them, and so he has not committed a transgression. Rabba Tosefa’a said to him: Do you maintain that what is meant by one may draw [madlin] is that one may draw water in order to irrigate the vegetables? This is not so. Rather, what is meant by
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מועד קטן ד. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מועד קטן ד., ר׳ חננאל מועד קטן ד., רי"ף מועד קטן ד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מועד קטן ד., מיוחס לרש"י מועד קטן ד., תוספות מועד קטן ד., ר"י מלוניל מועד קטן ד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ר׳ יהודה אלמדארי מועד קטן ד. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מועד קטן ד., בית הבחירה למאירי מועד קטן ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מועד קטן ד., מהרש"א חידושי הלכות מועד קטן ד., פירוש הרב שטיינזלץ מועד קטן ד., אסופת מאמרים מועד קטן ד.
Moed Katan 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Moed Katan 4a, R. Chananel Moed Katan 4a, Rif by Bavli Moed Katan 4a, Collected from HeArukh Moed Katan 4a, Attributed to Rashi Moed Katan 4a, Tosafot Moed Katan 4a, Ri MiLunel Moed Katan 4a, R. Yehuda Almadari Moed Katan 4a, Tosefot Rid Moed Katan 4a, Meiri Moed Katan 4a, Ritva Moed Katan 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Moed Katan 4a, Steinsaltz Commentary Moed Katan 4a, Collected Articles Moed Katan 4a