×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הוּא גּוּפֵיהּ שַׁבָּת אִיקְּרִי דִּכְתִיב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם בִּשְׁלָמָא רַב פָּפָּא לָא אָמַר כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב דִּקְרָא דִּכְתִיב בְּגוּפֵיהּ עֲדִיף אֶלָּא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַב פָּפָּא.
Yom Kippur itself is called “Shabbat,” as it is written: “From evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). The Gemara compares the various opinions. Granted, Rav Pappa did not say as Rav Aḥa bar Ya’akov did because a verse that is written about the matter itself is preferable to a verbal analogy. But what is the reason that Rav Aḥa bar Ya’akov did not state his opinion in accordance with the opinion of Rav Pappa?
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יומא פא ע״ב, ע״א} תנו רבנן {ויקרא כג:לב} ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש1 יכול בתשעה תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:לב} בערב אי בערב2 יכול משתחשך תל׳ לומ׳ בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מיכאן שמוסיפין3 מחול על הקדש4 אין לי אלא [לפניו] לאחריו5 מנין תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:לב} מערב6 עד ערב [אין לי אלא יום7 הכפורים]⁠8 [שבת] בראשית9 מנין תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:לב} תשבתו ימים טובים מנין תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:לב} שבתכם כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין מלאחריה10 {ספרא אמור פרק יד סי׳ ז-ח11} יכול יהו חייבין12 כרת על התוספת תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:ל} וכל הנפש אשר תעשה כל13 מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי14 על עצמו של-יום אתה ענוש כרת ואי אתה15 ענוש כרת על התוספת מלאכה16 יכול לא יהו חייבין כרת על תוספת מלאכה אבל יהו חייבין כרת17 על תוספת ענוי תל׳ לומ׳ {ויקרא כג:כט} כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה18 על עצמו של-יום אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת19 על תוספת עינוי:
1. לחדש: וכן בדפוסים, ובר״ח. חסר ב-גב, גג, גה, גיז, גיח. כ״י נ: ״וגו׳⁠ ⁠״.
2. אי בערב: חסר ב-גב.
3. מיכאן שמוסיפין: וכן בר״ח. גב, גג, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים: ״שכן מוסיפין״.
4. הקדש: וכן בר״ח. גה: ״קדש״. גיח: ״קודש״, וכן בשאילתות (סי׳ קפו). ראה רמב״ם משנ״ת הל׳ שביתת העשור (א:ו).
5. לפניו לאחריו: גג, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים. גב: ״מלפניו, לאחריו״. ראה ספרא אמור פרק יד סי׳ ה. כ״י א: ״בכניסתו לאחריו״. כנוסח הגאונים בשאילתות שם, בה״ג, ובר״ח, וברמב״ם שם: ״בכניסתו ביציאתו״.
6. מערב: וכן ב-גב, גה. חסר ב-גג, גיח.
7. יום: כ״י נ: ״ביום״.
8. אין לי...הכפורים: גג, גה, גיח, כ״י נ, דפוסים. וכן בספרא שם. חסר בכ״י א, גב.
9. שבת בראשית: גג, גה, גיח, דפוסים. וכן בספרא שם. כ״י נ רק: ״שבת״. כ״י א רק: ״בראש׳⁠ ⁠״.
10. מלפניה...מלאחריה: גיח: ״מלפניו...לאחוריו״.
11. אינו בגמ׳ שלפנינו, ולא בשאילתות, ה״ג, ר״ח, ואף לא ברמב״ם.
12. יהו חייבין: וכן ב-גב, גה, גיח, כ״י נ, כבספרא (כ״י וטיקן). דפוסים: יהא חייב.
13. כל: חסר ב-גה, כ״י נ.
14. והאבדתי: וכן בספרא שם. חסר ב-גה. דפוסים: והאבדתי וגו׳.
15. אתה, ואי אתה: וכן כ״י נ. גה: ״הוא, ואינו״. גב, גיח: ״(חסר), ואינו״, כבספרא. דפוסים: (חסר), אבל אינו.
16. התוספת מלאכה: וכן ב-גב. גה, כ״י נ: ״תוספת מלאכה״, כבהמשך, וכן בספרא. דפוסים רק: התוספת.
17. כרת, כרת: דפוסים, כבספרא שם. כ״י נ רק השני.
18. כי כל...ונכרתה: וכן בספרא שם. כ״י נ עד: ״הזה״. גה עד: ״תענה וג׳⁠ ⁠״.
19. אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת: גב: ״ענוש כרת ואינו חייב כרת״. גה: ״ענוש כרת ואין חייבין כרת״. גו: ״[חייב]⁠ין כרת ואין חייבין כרת״ כבספרא שם. דפוסים: חייבין כרת ואין חייבין.
היא גופה שבת איקרי – ובלאו ג״ש נמי נפקא מיניה וביה דכיון דאיקרי שבת לענין עינוי הוה ליה כשבת לעונש ואזהרה.
תשבתו שבתכם – ומשבת שבתון לא גמר דאיקרי שבת דאיצטריך ליה לרבויי כל הענין כדאמר בריש פרקין (יומא עד.) שבתון שבות אי נמי שבת שבתון היא לאו יומא איקרי שבת אלא הכי קאמר מנוח׳ מרגוע היא לכם והיכא נמי דכתיב שבת שבתון הוא לשון זכר אף לשון מנוחה הוא לשון זכר אבל יומא לא איקרי שבת להכי נקט תשבתו שבתכם יתירא דהוא גופיה איקרי שבת.
תשבתו שבתכ׳. ומשבת שבתון לא גמר דאיקרי שבת דהא לאו יומא איקרי שבת אלא שבת שבתון היא. וה״ק מנוחת מרגוע יהיה לכם. והיכ׳ דכתי׳ נמי שבת שבתו׳ הוא לשון זכר אף הוא לשון מנוח שהוא לשון זכר אבל היום לא איקרי שבת. ולהכי׳ כתי׳ תשבתו יתיר׳ שהיא גופיה איקרי שבת.⁠1
כל שביתה שאתה שובת וכו׳2. בשבתו׳ באיסור מלאכה בימי׳ טובים באיסור מלאכת עבודה ביו׳ הכיפורי׳ באיסור מלאכה ותוספ׳ עינוי3.
מאי דכתי׳ ולקדוש (ישרא׳) [ה׳] מכובד4. מדכתי׳ וקראת לשבת עונג מכלל דלקדוש ה׳ לאו אשבת קאי5.
פיסק׳. והחיה תינעול הסנדל. ירושל׳6 חורנ׳ סברין למימר אסיפ׳ פי׳ אהחיה אשכח תנא תני אכלהו פי׳ מלך וחיה וכלה.
כל מחמת עקרב מותר. לנעול אפי׳ לכל אדם דפיקוח נפש הוא7.
1. כ״פ רש״י ד״ה תשבתו.
2. כגירסת הרי״ף (דף ב,ב) ת״ל שבתכם כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה בין מלפניה בין לאחריה. וכ״ג הרא״ש (ס״ח). וכ״ה בתו״כ אמור.
3. כ״פ רש״י ד״ה תשבתו.
4. איירי על לשון הרי״ף (דף ב,ב) דא״ל ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב ולקדוש ה׳ מכובד א״ל זה יוה״כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה אמרה תורה כבדהו בכסות נקיה. והוא מגמ׳ שבת דף קיט,ב.
5. כ״פ רש״י שבת שם ד״ה מאי דכתיב. אמנם בר״י מלוניל למכילתין (דף ב,ב) כתב מאי דכתיב ולקדוש ה׳ מכובד דלא שייך בהו למימר עונג זה יום הכיפורים.
6. ירושלמי יומא ח׳:א׳. והתם הגירסא הוינן סברין למימר כו׳.
7. ומשמע דאיירי במקום שהוא ודאי פיקוח נפש. אמנם בפירש״י כתב מקום שיש לחוש לסכנת עקרבים מותר כל אדם לנעול. משמע דאפילו בחשש עקרבים נמי מותר לנעול. ועיין תוס׳ יוה״כ שכתב שהחידוש הוא אפילו במקום שיש חשש עקרבים דהא במקום סכנה פשיטא דשרי משם פיקוח נפש. ועיין שפת אמת.
הוא עצמו איקרי שבת מדכתיב תשבתו שבתכם דאי משבת ושבתון – כדאמרן לעיל לרבות רחיצה וסיכה.
תניא ועניתם כו׳. מפורש במס׳ פסחים פרק אלו דברים וע״ש:
הוא גופיה [יום הכיפורים עצמו] ״שבת״ איקרי [נקרא], דכתיב [שנאמר]: ״מערב עד ערב תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג, לב). ומעתה משוים את הדעות השונות. בשלמא [נניח] שרב פפא לא אמר כרב אחא בר יעקב — יש לו טעם, כיון דקרא דכתיב בגופיה [מקרא הכתוב בגופו] של הענין עדיף על גזירה שוה. אלא רב אחא בר יעקב, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר כרב פפא ולמד ממקור אחר?
Yom Kippur itself is called “Shabbat,” as it is written: “From evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). The Gemara compares the various opinions. Granted, Rav Pappa did not say as Rav Aḥa bar Ya’akov did because a verse that is written about the matter itself is preferable to a verbal analogy. But what is the reason that Rav Aḥa bar Ya’akov did not state his opinion in accordance with the opinion of Rav Pappa?
רי״ףרש״יר׳ יהודה אלמדאריתוספות רי״דמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא {ויקרא כ״ג:ל״ב} וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ יָכוֹל יַתְחִיל וְיִתְעַנֶּה בְּתִשְׁעָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בָּעֶרֶב אִי בָּעֶרֶב יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּתִשְׁעָה הָא כֵּיצַד אמַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.

The Gemara answers: He requires this verse of “keep your Shabbat” for that which was taught in a baraita: The verse states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month at evening, from evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). One might have thought that one should start to afflict oneself on the ninth of Tishrei; therefore, the verse states “at evening.” If the Torah had stated only “at evening,” one might have thought that the fast starts only when darkness falls; therefore, the verse states “on the ninth,” implying that one begins to fast on the ninth of Tishrei. How can these verses be reconciled? One begins to fast while it is still daytime; from here it is derived that one sanctifies and extends from the non-sacred weekday to the sacred day of Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש. יכול בתשעה ת״ל בערב. אי בערב יכול משתחשך ת״ל בתשעה. הא כיצד מתחיל להתענות מבעוד יום. מיכן שמוסיפין מחול על הקדש אין לי אלא שמוסיפין מחול על הקדש בכניסתו ביציאתו מנ״ל ת״ל מערב עד ערב וכן ימים טובים וכן שבת כיוצא בו דמוסיפין מחול על הקדש ופשוטה היא. והאי תנא (פריש בעצם) [דפריש עצם עצם] האי קרא ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתני חייא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיבעיא ליה לכדתניא – לשאר ימים טובים ולא איום כפורים קאי.
תניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה וגו׳ יכול יתענה תשיעי ת״ל בערב אי בערב יכול משתחשך ת״ל בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום מכאן שמוסיפין מחול על הקודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: פסוק זה ״תשבתו שבתכם״ מיבעי ליה [דרוש הוא לו] ללמוד ממנו לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: נאמר: ״ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם״ (ויקרא כג, לב), יכול יתחיל ויתענה בתשעה בתשרי — תלמוד לומר: ״בערב״, אי [אם] בערב — יכול יתחיל התענית רק משתחשך — תלמוד לומר: ״בתשעה״ משמע שמתחיל להתענות ביום תשעה בתשרי. הא כיצד מיישבים את הכתובים? מתחיל הוא ומתענה תענית זו מבעוד יום, ומכאן יש ללמוד שמוסיפין מחול על הקודש.
The Gemara answers: He requires this verse of “keep your Shabbat” for that which was taught in a baraita: The verse states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month at evening, from evening until evening, you shall rest on your Shabbat” (Leviticus 23:32). One might have thought that one should start to afflict oneself on the ninth of Tishrei; therefore, the verse states “at evening.” If the Torah had stated only “at evening,” one might have thought that the fast starts only when darkness falls; therefore, the verse states “on the ninth,” implying that one begins to fast on the ninth of Tishrei. How can these verses be reconciled? One begins to fast while it is still daytime; from here it is derived that one sanctifies and extends from the non-sacred weekday to the sacred day of Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֵין לִי אֶלָּא בִּכְנִיסָתוֹ בבִּיצִיאָתוֹ מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:ל״ב} מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב וְאֵין לִי אֶלָּא יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים (יָמִים טוֹבִים) מִנַּיִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:ל״ב} תִּשְׁבְּתוּ אֵין לִי אֶלָּא (יָמִים טוֹבִים גשַׁבָּתוֹת) מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״ג:ל״ב} שַׁבַּתְּכֶם הָא כֵּיצַד כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שְׁבוּת (מִכָּאן שמוסיפין) מֵחוֹל עַל הַקּוֹדֶשׁ.

I have derived only that one must add time at the beginning of Yom Kippur. From where do I derive that one adds time at the conclusion of Yom Kippur? The verse states: “From evening until evening” (Leviticus 23:32), implying that one adds at the end as well, just as he does at the beginning. And I have derived only the mitzva of adding to Yom Kippur; from where is it derived that one must also sanctify and append time before and after Festivals? The verse states: “You shall rest” (Leviticus 23:32), to teach that this rule applies even to Festivals, on which one is commanded to rest. I have derived only that one adds an extension to Festivals; from where do I derive that one must also sanctify and append to Shabbatot? The verse states: “Your Shabbat” (Leviticus 23:32). How so? Every place the term: Rest [shevut] is stated, it teaches from here that one sanctifies and appends from the non-sacred weekday to the sacred.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין ת״ל מערב עד ערב אין לי אלא יוה״כ שבתות מניין ת״ל תשבתו. ימים טובים מניין ת״ל שבתכם הא כל מקום שנאמר שבות מוסיפין מחול על הקודש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואין לי אלא שמוסיפין בכניסתו כפי שמובן מן הכתובים, ביציאתו מנין שמוסיפין? תלמוד לומר: ״מערב עד ערב״ (ויקרא כג, לב) משמע שצריך להוסיף גם ביציאתו כבכניסתו. ואין לי אלא מצות תוספת ביום הכפורים, שצריך להוסיף מן החול על הקודש אף בימים טובים מניין? תלמוד לומר: ״תשבתו״ (ויקרא כג, לב), לומר שאף ביום טוב שייך דין זה. אין לי אלא שמוסיפים בימים טובים, שיש להוסיף אף בשבתות מנין — תלמוד לומר: ״שבתכם״ (ויקרא כג, לב) הא כיצד? כל מקום שנאמר לשון ״שבות״ המורה כי הוא יום שביתה לישראל (״שבתכם״) — מוסיפין מחול על הקודש.
I have derived only that one must add time at the beginning of Yom Kippur. From where do I derive that one adds time at the conclusion of Yom Kippur? The verse states: “From evening until evening” (Leviticus 23:32), implying that one adds at the end as well, just as he does at the beginning. And I have derived only the mitzva of adding to Yom Kippur; from where is it derived that one must also sanctify and append time before and after Festivals? The verse states: “You shall rest” (Leviticus 23:32), to teach that this rule applies even to Festivals, on which one is commanded to rest. I have derived only that one adds an extension to Festivals; from where do I derive that one must also sanctify and append to Shabbatot? The verse states: “Your Shabbat” (Leviticus 23:32). How so? Every place the term: Rest [shevut] is stated, it teaches from here that one sanctifies and appends from the non-sacred weekday to the sacred.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְתַנָּא דְּעֶצֶם עֶצֶם הַאי בְּתִשְׁעָה לַחוֹדֶשׁ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּיפְתִּי דְּתָנֵי חִיָּיא בַּר רַב מִדִּיפְתִּי וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה וְכִי בְּתִשְׁעָה מִתְעַנִּין וַהֲלֹא בֶּעָשׂוֹר מִתְעַנִּין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ דכָּל הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בִּתְשִׁיעִי מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הִתְעַנָּה תְּשִׁיעִי וַעֲשִׂירִי.:

The Gemara asks: And the tanna who learns a verbal analogy from the words “that same day,” “that same day,” what does he do with the phrase: “On the ninth day of the month”? The Gemara answers: He requires it, in accordance with that which Ḥiyya bar Rav of Difti taught. As Ḥiyya bar Rav of Difti taught: It states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month” (Leviticus 23:32). But does one afflict oneself on the ninth of Tishrei? Doesn’t one in fact afflict oneself on the tenth of Tishrei? Rather, the verse comes to tell you: Anyone who eats and drinks on the ninth of Tishrei and then fasts on the tenth, the verse ascribes him credit as though he fasted on both the ninth and the tenth. The verse alludes to this when it states that the fast is on the ninth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותנא דעצם עצם – מדאיצטריך למעוטי לתוספת החול מעונש ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין והאי ועניתם בתשעה מאי עביד ליה.
כל האוכל ושותה וכו׳ – והכי משמע קרא ועניתם בתשעה כלומר התקן עצמך בתשעה שתוכל להתענות בעשרה ומדאפקיה קרא בלשון עינוי לומר לך הרי הוא כאלו מתענה בתשעה.
ותניא ועניתם את נפשותיכם בתשעה וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי, פירוש כל האוכל ושותה מבעוד יום בתשיעי, שמוסיף תוספת לעינוי מעלה עליו וכו׳א.
א. והפירוש הזה בסתמא בראבי״ה רס״י תקכח: פירוש כל המתענה עשירי מקצת תשיעי עמו שהרי מבעוד יום הוא מפסיק. וכ״ה בפי׳ המחזור המיוחס לרבינו [עי׳ להלן עמ׳ תקלח הע׳ עט]: שאוכל מבעוד יום ומתחיל להתענות בו כאילו התענה בתשיעי ובעשירי.
מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי. אם נצטוה אבל עכשיו שלא נצטוה אסור הוא בכך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ותנא זה הלומד בגזירה שוה מן המילים ״עצם״ ״עצם״, האי [זה] הכתוב ״בתשעה לחדש״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לכדתני [צריך הוא לו לכפי ששנה] רב חייא בר רב מדיפתי: נאמר: ״ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחודש״ (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה בתשרי מתענין? והלא בעשור בו מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי ומכין עצמו לתענית מעלה עליו (מחשיב אותו) הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, ועל זה רמז הכתוב באומרו שהתענית היא בתשיעי.
The Gemara asks: And the tanna who learns a verbal analogy from the words “that same day,” “that same day,” what does he do with the phrase: “On the ninth day of the month”? The Gemara answers: He requires it, in accordance with that which Ḥiyya bar Rav of Difti taught. As Ḥiyya bar Rav of Difti taught: It states: “And you shall afflict your souls on the ninth day of the month” (Leviticus 23:32). But does one afflict oneself on the ninth of Tishrei? Doesn’t one in fact afflict oneself on the tenth of Tishrei? Rather, the verse comes to tell you: Anyone who eats and drinks on the ninth of Tishrei and then fasts on the tenth, the verse ascribes him credit as though he fasted on both the ninth and the tenth. The verse alludes to this when it states that the fast is on the ninth.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָכַל אוֹכָלִין שֶׁאֵין רְאוּיִן לַאֲכִילָה.: אָמַר רָבָא כַּס פִּלְפְּלֵי בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי פָּטוּר כַּס זַנְגְּבִילָא בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי פָּטוּר.

§ It was taught in the mishna: If one ate food that is not fit for eating, he is exempt. Rava said: If one chews raw pepper on Yom Kippur, he is exempt, since this is not considered eating. Similarly, if one chews ginger [zangvila] on Yom Kippur, he is exempt.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אכל אוכלין שאין ראויין לאכילה. שתה משקין שאין ראויין לשתיה שתה ציר או מורייס פטור. דייקינן מינה הא חומץ חייב. ורבי היא דתני חומץ משיב את הנפש. דרש גידל בר מנשה לית הלכתא כרבי. ואסיקנא הא דגידל אי שתה חלב חייב. דאיעבד פטור אבל לכתחלה לא. א״ר יוחנן כס פלפלייא זנגבילא ביומא דכפורי פטור. אבל זנגבילא רטיבתא דהיא חרולתא דאתיא מבי הינדוי שריא ומברכין עליה בורא פרי האדמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך זנגבל
זנגבלא(ברכות לח יומא פא:) זנגבילא ביומא דכפורי פטור. (פסחים מב:) זנגבילי רטיבא ופלפלי אריכתא ופת נקייה ובשר שמן ויין ישן מעלו לכולה גופא. (שבת סה) זנגבילא אי נמי דרצין פי׳ עצי סממנין הן הבאים מארץ סין וחדין בטעמם ודומין לקנמון וזנגבילא דומה לחתיכות של עצים והוא זיזייברי דרצין לשון ישמעאל הוא ודומה לקליפי אילן ואדום הוא והוא צינומו (א״ב תרגום בפסוק אפריון עשה לו המלך שלמה אלני זנגבל ולא יתכן שיהי׳ פי׳ מלה זו בתרגו׳ מין תבלין כי הזנגביל שהוא ממיני תבלין אינן אילן כי אם שרש עשב):
א. [אינגבער.]
כס פלפלין – אין זה יישוב הדעת שאין זה דרך אכילתו.
אמר רבא כס זנגבילא ביומא דכיפורא פטור וכן פילפלי, חיובא ליכא איסורא איכא.
כסס פלפלין ביום הכפורים פטור שאין דרך אכילתו בכך במה דברים אמורים ביבש אבל בלח דרך אכילה הוא וחייב שהפלפלין אוכלין הם ובכלל פירות שהרי חייבין בערלה וכן אם כסס זנגביל פטור ביבש אבל בלח חייב שאף הוא בכלל פרי ומין מאכל אע״פ שאין ערלה נוהגת בו וכמו שאמרו (ברכות ל״ו:) האי הימלטא דבי הינדואי שריא ומברכינן עליה בורא פרי האדמה והימלטא זו עיקרא זנגביל ועיקר התירה שאם מדין געולי גוים אתה בא נותן טעם לפגם הוא ואם מדין בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי הוא אלמא שדרך אכילתו אף כשהוא חי וכן ממה שמברכין עליו בורא פרי האדמה שאם לא היה בכלל אוכלין לא היו מברכין עליו כן וכבר ביארנו עניינה במסכת ברכות פרק כיצד מברכין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה שאם אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה פטור. אמר רבא: כס פלפלי ביומא דכפורי [הכוסס פלפלים חיים ביום הכיפורים] — פטור, שאין זו אכילה. וכן כס זנגבילא ביומא דכפורי [הכוסס זנגביל ביום הכיפורים] — פטור.
§ It was taught in the mishna: If one ate food that is not fit for eating, he is exempt. Rava said: If one chews raw pepper on Yom Kippur, he is exempt, since this is not considered eating. Similarly, if one chews ginger [zangvila] on Yom Kippur, he is exempt.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא י״ט:כ״ג} וַעֲרַלְתֶּם עׇרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁעֵץ מַאֲכָל הוּא אֶלָּא מָה תַּלְמוּד לוֹמַר עֵץ מַאֲכָל עֵץ שֶׁטַּעַם עֵצוֹ וּפִרְיוֹ שָׁוֶה הֱוֵי אוֹמֵר זֶה פִּלְפְּלִין לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַפִּלְפְּלִין חַיָּיבִין בְּעׇרְלָה וְאֵין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חֲסֵרָה כְּלוּם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ח׳:ט׳} לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ.

The Gemara raises an objection to this. Rabbi Meir would say about the verse: “And when you shall come into the land, and shall have planted all manner of trees for food, then you shall count the fruit of it as forbidden [orla]; three years it shall be forbidden to you, it shall not be eaten” (Leviticus 19:23). From the implication of what is stated: “Then you shall count the fruit of it as forbidden,” do I not know that the verse is referring to “trees for food,” since it uses the word “fruit”? Rather, what is the meaning when the verse states “trees for food”? It includes a tree whose wood and fruit taste the same, i.e., a tree that is itself eaten in addition to its fruit. One must say that this is referring to pepper that grows on a tree, to teach you that even pepper is subject to the halakha of orla. And this also teaches that Eretz Yisrael lacks nothing, as even pepper can grow there, as it is stated among the listed praises of Eretz Yisrael: “You will not lack anything in it” (Deuteronomy 8:9).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טרקלין
טרקליןא(עירובין י) ה׳ חבורות ששבתו בטרקלין א׳ (בבא בתרא מא.) ולא את הטרקלין (ובפרק בן זומא) התקן עצמך לפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (מדות פרק א) ד׳ לשכות היו בבית הקיטונות פתוחות לטרקלין וזה (יומא פא: בבא בתרא טו:) טריקלין י׳ על י׳ רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו פי׳ חצי ארכו ה׳ וחצי רחבו ה׳ צריך להיות רומו עשרה ראיה לדבר כבנין היכל פי׳ בנין ההיכל ארכו מ׳ אמה ורחבו עשרים שנ׳ והבית אשר בנה המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו כו׳ מהן קדש הקדשים וההיכל מ׳ שנאמר ומ׳ באמה היה הבית היא ההיכל לפני נמצא ההיכל ארכו מ׳ ורחבו כ׳ הכל ס׳ חצים שלשים וכך רומו דכתיב ושלשים אמה קומתו כתוב אחד אומר ל׳ אמה קומתו וכתוב אחד אומר לפני הדביר כ׳ אמה ארך וכ׳ אמה קומתו אמר להו כי קא חשיב משפת כרובים ולמעלה שהכרובים קומתן י׳ שנא׳ ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן י׳ אמות קומתו וקמ״ל האי קרא דהני י׳ אמות שהכרובים עומדין בהן כמו הכתוב של מעלה מה העשרים כולן חלל ואין בהן דבר כך גם העשרה והכרובים בנס היו עומדין וכן הארון בנס היה עומד שמקומו אינו מן המדה (גמרא) מאי טרקלין בי ורדי פי׳ ר׳ גרשום קובת בי ורדי כעין שפורסין אהלים ועגול הוא מלמעלה כקובה ומוקף הוא מכל דפניו ופורסין שושנים לשם כדי שיהא ריחם נודף ושוכבים בתוכו שרים (ובויקרא רבה זאת תהיה) רבי ינאי הוה יתיב ודריש בטרקלוניא (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי חדר גדול ובפרט המוכן למסבה):
ערך מזג
מזגב(סנהדרין יד:) אילימא לדבר הרשות מי נפקו אל יחסר המזג כתיב פירוש כשם שיין מזוג שני חלקים מים ואחד יין כך אי אפשר שתהא לשכת סנהדרין בלא שלישית סנהדרין וכמה כ״ג כנגד סנהדרין קטנה. (בילמדנו בריש כי תשא אל יחסר המזג) שאם הוצרך אחד מהם לצאת לצורכו רואין אם יש שם כ״ג יוצא ואם לאו אינו יוצא. (סנהדרין יד:) אל יחסר המזג וכו׳. (נדה יט) וכמזוג שני חלקי מים ואחד יין מן היין השרוני. ובריש נגעים כיין המזוג בשלג כדם המזוג בחלב כיין המזוג במים. (יומא פא) לשנה אייתו כולי עלמא מזוג ושתו אימור דאמרי אנא חייא מזוגא מי אמרי. (פסחים קח) אחד חי ואחד מזוג. ממולח טהור קודש תרגום ירושלמי ממזג דכי קודשא (ברכות נא) מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. (פסחים פו) כשהשמש עומד למזוג את הכוס. (יומא לה) אמר אביי כי חמרא במזגא. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה. משקה מלך מצרים תרגום ירושלמי מזוגא דמלכא (עבודה זרה סט) ושתו ביין מסכתי תרגום ואשתו בחמרא דמזגית:
א. [שפייזע צוממער.]
ב. [געמישטער וויין.]
מיתיבי וכו׳ – אלמא מאכל קרי ליה.
שהפלפלין חייבין בערלה – מין אילן הוא.
שהפלפלין חייבין בערלה – אין להקשות כמו שחייבין בערלה חייבין נמי במעשר וכיון שחייבין במעשר מטמא טומאת אוכלין כדתנן בפרק בא סימן (נדה דף נ.) כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין אלמה תניא התם נמנו וגמרו אין מטמאין טומאת אוכלין די״ל הא ברטיבתא הא ביבישתא אבל ה״ר שמעון מיינביל״א הקשה מהא דאמרי׳ בפ׳ בכל מערבין (עירובין דף כח.) זרע גרגיר מתעשר וכו׳ עד זרע גרגיר למאי חזי שכן ראשונים שלא היה להם פלפלין שוחקין אותו ומטבילין בו את הצלי וא״כ כל שכן פלפלין דעדיפי טפי ואפי׳ יבישתא חייב במעשר וכיון דחייב במעשר יטמא טומאת אוכלין וי״ל דודאי אותן פלפלין שנשחקין וגובלין אותן במים כעין שעושין לטבל בו דבר הנהו חזו בעינייהו לאכילה וחייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין אבל אותם שלא נגבלו במים שנטחנו ונידוקו כעפרורית בעלמא כעין שעושין לתת לתוך הקדירה הנהו פטורין מן המעשר דלא חזו לאכילה הכי ואין מטמא טומאת אוכלין אי נמי י״ל דזרע גרגיר אינו חייב במעשר משום הא מילתא לחוד שמטבילין בו צלי אלא לאחר שחיקתו חזי למיכל נמי בעיניה ומשום הכי חייב במעשר והא דנקט התם ומטבילין בו צלי ולא נקט דאכלי ליה נמי בעיניה משום דעיקר שחיקתו כדי לטבל בו אבל פלפלין דאפי׳ בתר שחיקתן לא חזו בעינייהו לא מחייבי ועוד יש להקשות על ההיא מתניתין דנדה והרי תבלין דחייבין במעשר כדאמרינן פ״ק דחולין (דף ו.) ואם אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ומשום שביעית ואין מטמא טומאת אוכלין כדמוכח בהעור והרוטב (שם דף קכ.) דמפרש בגמרא מאי קיפה פירמא ופריך אביי היא עצמה תטמא טומאת אוכלין אלא מאי קיפה תבלין ומיהו י״ל דחושש משום מעשר דקתני לא קאי אלא אשאור אבל משום שביעית קאי אתרוייהו דאפי׳ אוכלי בהמה יש מהן שחייבין בשביעית כדמוכח במס׳ שביעית (פ״ח משנה א) ולא נהירא דבפרק בכל מערבין (עירובין דף כט.) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר עוכלא תבלין וליטרא ירק ופי׳ רש״י דקאי אאין פוחתין לעני בגורן אלמא תבלין חייבין במעשר וי״ל שיש מיני תבלין הרבה יש מהן דעיקרן לטעמא עבידי והנהו פטורין מן המעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין ובהנהו מיירי בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) ויש מהן דחזו לאכילה בעינייהו כגון בצל וקפלוט וכיוצא בהם פעמים שמתבלין בהן הקדירה וכמו שבת דבפר׳ בא סימן (נדה דף נא:) והנהו חייבין במעשר ומטמא טומאת אוכלין ובהנהו איירי בפ״ק דחולין (דף ו.) ובבכל מערבין (עירובין דף כט.) ואע״ג דאמרינן עלה בפרק בכל מערבין משום דקתני בה תבלין ותבלין לאו בני אכילה נינהו היינו בלא תיקון לגמרי שצריך תיקון קצת ולענין עירוב בעינן דחזי בשעת קניית עירוב מידי דהוה אחטין ושעורין דאין מערבין בהן וחייבין במעשר.
ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. וא״ת כיון שחייבין בערלה הוא הדין במעשר ואפי׳ הכי אין מטמאין טומאת אוכלין כדתניא בפרק בא סימן (נדה נא:) ואם כן הא דתנן בפרק בא סימן (דף נ.) כל שחייב במעשר מטמא טומאת אוכלין אין זה אמת דהא איכא פלפלין שחייבין במעשר כדפרישית ואין מטמאין טומאת אוכלין י״ל דהכא מיירי ברטיבתא כדאמרינן הכא ואינהו מטמאי טומאת אוכלין אבל ההיא דפ׳ בא סימן דפלפלין אין מטמאין מיירי ביבישתא אבל הקשה ה״ר שמשון מדקאמרינן בפ׳ בכל מערבין (עירובין כח.) זרע גרגיר מתעשר זרע וירק דחזי לאכילה לפי שהראשונים שלא היה להם פלפלין שוחקין אותו ומטבלין בו צלי ומהאי טעמא מתעשרין נמי פלפלין יבשין ואפילו הכי אין מטמאין טומאת אוכלין ואומר רבי דשאני זרע גרגיר ששחקוהו גם הוא ראוי לאכול בפני עצמו אבל פלפלין אין ראוין לאכול בפני עצמו אלא לטיבול בעלמא אבל קשה עוד לה״ר אליהו בר׳ יוסף וכללא הוא והרי תבלין שחייבין במעשר כדתניא (חולין דף ו.) הנותן לשכינתו עיסה כו׳ חושש לשאור ותבלין שבה משום מעשר ואפ״ה אין מטמאין טומאת אוכלין כדתניא בפרק העור והרוטב (שם קכ.) גבי מאי קיפה פירמא ומסקינן דהיינו תבלין דאין מטמאין טומאת אוכלין ואומר רבי דשני מיני תבלין יש דהא אפילו שבת אמרינן פרק בא סימן (נדה נא:) דאיכא לטעמא עבידא ואיכא דלאו לטעמא עבידא אי נמי אומר ה״ר אלחנן דמעשר קאי אשאור [ושביעית קאי] אתבלין דאפילו אוכלי בהמה חייבין בשביעית:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה שהיה ר׳ מאיר אומר על הכתוב: ״וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו שלוש שנים״ (ויקרא יט, כג), ממשמע שנאמר: ״וערלתם ערלתו את פריו״ (ויקרא יט, כג) איני יודע שעץ מאכל הוא, שהרי נאמר ״פריו״! אלא מה בכל זאת תלמוד לומר שם ״עץ מאכל״? — הרי זה בא לרבות עץ שטעם עצו ופריו שוה. כלומר: עץ שאף הוא עצמו נאכל ולא פריו בלבד — הוי אומר זה פלפלין (מזן הגדל על עץ), ללמדך שאף הפלפלין חייבין בערלה. וללמדך בדרך אגב אף שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שאף פלפלין יכולים לצמוח בה, שנאמר במנין מעלותיה של ארץ ישראל כי בין שאר הדברים גם ״לא תחסר כל בה״ (דברים ח, ט). על כל פנים למדנו מכאן שהפלפלים קרויים מאכל. ושלא כדברי רבא!
The Gemara raises an objection to this. Rabbi Meir would say about the verse: “And when you shall come into the land, and shall have planted all manner of trees for food, then you shall count the fruit of it as forbidden [orla]; three years it shall be forbidden to you, it shall not be eaten” (Leviticus 19:23). From the implication of what is stated: “Then you shall count the fruit of it as forbidden,” do I not know that the verse is referring to “trees for food,” since it uses the word “fruit”? Rather, what is the meaning when the verse states “trees for food”? It includes a tree whose wood and fruit taste the same, i.e., a tree that is itself eaten in addition to its fruit. One must say that this is referring to pepper that grows on a tree, to teach you that even pepper is subject to the halakha of orla. And this also teaches that Eretz Yisrael lacks nothing, as even pepper can grow there, as it is stated among the listed praises of Eretz Yisrael: “You will not lack anything in it” (Deuteronomy 8:9).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ל״קלָא קַשְׁיָא ההָא בְּרַטִּיבְתָּא וְהָא בְּיַבִּישְׁתָּא.

In any event, it has been derived that pepper is called food, which contradicts Rava’s statement. The Gemara answers: This is not difficult. This statement about edible pepper is referring to fresh pepper, which is moist; and that halakha pertaining to Yom Kippur is referring to dry pepper, which is not considered food.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רטיבא – חזי למיכל.
הא ברטיבתא הא ביבישתא – דיבישתא לא הויא מאכל ומהאי טעמא נמי אמרינן בכיצד מברכין (ברכות דף לו:) דזנגבילא יבישתא אינה טעונה ברכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] הא [זה] — ברטיבתא [בפלפל רטוב], שהוא ראוי למאכל, והא [וזה] — ביבשתא [בפלפל יבש], שאינו קרוי מאכל.
In any event, it has been derived that pepper is called food, which contradicts Rava’s statement. The Gemara answers: This is not difficult. This statement about edible pepper is referring to fresh pepper, which is moist; and that halakha pertaining to Yom Kippur is referring to dry pepper, which is not considered food.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְמָרִימָר וְהָאָמַר רַב נַחְמָן והַאי הִימְלְתָא דְּאָתֵי מִבֵּי הִנְדּוּאֵי שַׁרְיָא וּמְבָרְכִינַן עֲלֵיהּ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה לָא קַשְׁיָא הָא בְּרַטִּיבְתָּא וְהָא בְּיַבִּישְׁתָּא.

Ravina said to Mareimar: But didn’t Rav Naḥman say that it is permitted to eat this cooked ginger [himalta] that comes from India, and there is no concern that gentiles may have cooked it. And we recite the blessing: Who creates the fruit of the ground, over it. Apparently, ginger is edible. The Gemara answers: This is not difficult: This statement is referring to wet ginger, which is considered food; and that earlier statement pertaining to Yom Kippur, which maintained that ginger is not food, is referring to dry ginger.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הימלתא – ליטוריג״ה שמפטמים בשמים כתושים בדבש.
מבי הנדואי – מארץ כוש.
שריא – ואין בו משום בישולי נכרים שנאכל כמות שהוא חי ולא משום גיעולי נכרים דנותן טעם לפגם ומדקאמר אין בו משום בישולי נכרים ש״מ דרך אכילתו כשהוא חי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא למרימר: והאמר [והרי אמר] רב נחמן: האי הימלתא [זנגביל מבושל זה] דאתי מבי הנדואי [שבא מהודו] שריא [מותר] באכילה ואין לחשוש לאיסור מפני שבישלוהו הגוים, ומברכינן עליה [ומברכים עליו]: ״בורא פרי האדמה״. הרי שהזנגביל הוא אוכל ראוי! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא [זה] ברטיבתא זנגביל רטוב] שהוא נחשב לאוכל, והא [וזה] שאמרנו שאינו מאכל ביבישתא [ביבש].
Ravina said to Mareimar: But didn’t Rav Naḥman say that it is permitted to eat this cooked ginger [himalta] that comes from India, and there is no concern that gentiles may have cooked it. And we recite the blessing: Who creates the fruit of the ground, over it. Apparently, ginger is edible. The Gemara answers: This is not difficult: This statement is referring to wet ginger, which is considered food; and that earlier statement pertaining to Yom Kippur, which maintained that ginger is not food, is referring to dry ginger.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן זאָכַל עֲלֵי קָנִים פָּטוּר חלוּלְבֵי גְפָנִים חַיָּיב טאֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְפָנִים אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה כׇּל שֶׁלִּבְלְבוּ מר״המֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים וְרַב כָּהֲנָא אָמַר כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה אָכַל עֲלֵי קָנִים פָּטוּר וְלוּלְבֵי גְפָנִים חַיָּיב אֵלּוּ הֵן לוּלְבֵי גְפָנִים כׇּל שֶׁלִּבְלְבוּ מר״המֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים.:

The Sages taught in a baraita: If one ate leaves of reeds on Yom Kippur, he is exempt, but if one ate grapevine shoots he is liable. The Gemara clarifies: What are these grapevine shoots? Rabbi Yitzḥak from the city of Migdal said: All shoots that sprouted between Rosh HaShana and Yom Kippur and are still very soft are considered food. And Rav Kahana said: All shoots that sprouted up to thirty days before Yom Kippur are considered food. The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak from Migdal: If one ate leaves of reeds he is exempt, but if one ate grapevine shoots he is liable. What are these grapevine shoots? They are all those that sprouted between Rosh HaShana and Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן אכל עלי גפנים פטור. לולבי גפנים שלבלבו מראש השנה אם אכלן ביום הכיפורים חייב כי לחין הן וכאילו אוכל הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מר״ה עד יום הכפורים – אבל לבלבו קודם ר״ה כבר נעשו קשים ועץ בעלמא נינהו.
לולבי גפנים שאמרנו שהאוכל אותם ביום הכפורים חייב דוקא כל שלבלבו בארץ ישראל מראש השנה ועד יום הכפורים אבל אם לבלבו קודם ראש השנה כבר נתקשו ועץ בעלמא הם ופטור באכילתם וכן האוכל עלי גפנים ועלי קנים פטור:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: אכל ביום הכיפורים עלי קנים — פטור. לולבי גפנים (ענפים רכים של גפנים) — חייב. ומבררים: אלו הן לולבי גפנים? אמר ר׳ יצחק מגדלאה [מהעיר מגדל]: כל שלבלבו מראש השנה ועד יום הכפורים ועדיין הם רכים ביותר, הרי הם נחשבים לאוכל. ורב כהנא אמר: כל שלשים יום ליום הכיפורים הרי הם נחשבים כאוכל. ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כמותו, כשיטתו] של ר׳ יצחק מגדלאה: אכל עלי קנים — פטור, ולולבי גפנים — חייב. אלו הן לולבי גפנים — כל שלבלבו מראש השנה ועד יום הכפורים.
The Sages taught in a baraita: If one ate leaves of reeds on Yom Kippur, he is exempt, but if one ate grapevine shoots he is liable. The Gemara clarifies: What are these grapevine shoots? Rabbi Yitzḥak from the city of Migdal said: All shoots that sprouted between Rosh HaShana and Yom Kippur and are still very soft are considered food. And Rav Kahana said: All shoots that sprouted up to thirty days before Yom Kippur are considered food. The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yitzḥak from Migdal: If one ate leaves of reeds he is exempt, but if one ate grapevine shoots he is liable. What are these grapevine shoots? They are all those that sprouted between Rosh HaShana and Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיָיס פָּטוּר.: הָא חוֹמֶץ חַיָּיב מתני׳מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אוֹמֵר חוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.

It was taught in the mishna that if on Yom Kippur one drank fish brine or the briny liquid in which fish are pickled, he is exempt. The Gemara comments: From the language of the mishna it may be inferred that if one drank vinegar, he is liable. Who is the tanna of the mishna? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Vinegar revives the spirit and is therefore considered a beverage.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיב את הנפש – ומבטל את העינוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה שאם שתה ביום הכיפורים ציר או מורייס — פטור. ומעירים: מלשון המשנה אפשר לדקדק וללמוד: הא [הרי] ששתה חומץ — חייב. ויש לשאול: מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? — כשיטת רבי היא. דתניא כן שנינו בברייתא]: רבי אומר: חומץ משיב את הנפש ולכן דינו כמשקה.
It was taught in the mishna that if on Yom Kippur one drank fish brine or the briny liquid in which fish are pickled, he is exempt. The Gemara comments: From the language of the mishna it may be inferred that if one drank vinegar, he is liable. Who is the tanna of the mishna? It is Rabbi Yehuda HaNasi, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Vinegar revives the spirit and is therefore considered a beverage.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דָּרֵשׁ רַב גִּידֵּל בַּר מְנַשֶּׁה מִבֵּירֵי דְנַרֶשׁ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי לְשָׁנָה נָפְקִי כּוּלֵּי עָלְמָא מָזְגוּ וְשָׁתוּ חַלָּא שְׁמַע רַב גִּידֵּל וְאִיקְּפַד אֲמַר אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא דִּיעֲבַד לְכַתְּחִלָּה מִי אֲמַרִי אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא פּוּרְתָּא טוּבָא מִי אֲמַרִי אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא יחַי מָזוּג מִי אֲמַרִי.:

The Gemara relates: Rav Giddel bar Menashe from the town of Birei DeNeresh taught in a public lecture that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and vinegar is not considered a beverage. The next year everyone went out and mixed vinegar with water and drank vinegar on Yom Kippur. Rav Giddel heard this and became angry with them for their actions. He said: Say that I said one is not liable for drinking vinegar only after the fact; however, did I say it is permitted to drink it ab initio? Furthermore: Say that I said my statement with regard to one who drinks a little, but did I say it is permitted to drink a lot? Furthermore: Say that I said my statement in reference to pure vinegar, which is very strong, but did I say anything about diluted vinegar? That is certainly prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזגו – נתנו בו מים להתיש כחו.
מזג חומץ ושתאו חייב כרת שהרי מיישב הוא את הדעת אבל חומץ חי הרי הוא בכלל הדברים שאינם ראויים ופטור אפילו שתה הרבה מהם שכל שאינו ראוי אינו מישב את הדעת אף בשיעור גדול ומה שנאמר כאן טובא מי אמרי לרווחא דמילתא נאמר כלומר אפילו הייתי בא להתיר לכתחלה טובא מי אמרי דכל שכן שאף בשיעור מועט לכתחלה אסור ומכין אותו מכת מרדות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: דרש רב גידל בר מנשה מהעיר בירי דנרש: אין הלכה כרבי ואין החומץ נחשב למשקה. לשנה הבאה נפקי כולי עלמא מזגו ושתו חלא [יצאו הכל מזגו חומץ במים ושתו חומץ] ביום הכיפורים, שמע רב גידל ואיקפד [והקפיד עליהם] שהסתמכו כביכול על דבריו. אמר: אימר דאמרי אנא [אמור שאמרתי אני] שאם שתה זאת אינו מתחייב, דין זה הוא רק דיעבד ולאחר מעשה, אולם לשתות לכתחלה מי אמרי [האם אמרתי] שמותר? ועוד: אימר דאמרי אנא פורתא, טובא מי אמרי [אמור שאמרתי אני בשותה מעט אולם בשותה הרבה האם אמרתי]? וכן: אימר דאמרי אנא [אמור שאמרתי אני] בחומץ חי שהוא חריף מאוד, אולם במזוג מי אמרי [האם אמרתי] ובזה בודאי אסור.
The Gemara relates: Rav Giddel bar Menashe from the town of Birei DeNeresh taught in a public lecture that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and vinegar is not considered a beverage. The next year everyone went out and mixed vinegar with water and drank vinegar on Yom Kippur. Rav Giddel heard this and became angry with them for their actions. He said: Say that I said one is not liable for drinking vinegar only after the fact; however, did I say it is permitted to drink it ab initio? Furthermore: Say that I said my statement with regard to one who drinks a little, but did I say it is permitted to drink a lot? Furthermore: Say that I said my statement in reference to pure vinegar, which is very strong, but did I say anything about diluted vinegar? That is certainly prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא פא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא פא:, ר׳ חננאל יומא פא:, רי"ף יומא פא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יומא פא:, רש"י יומא פא:, ראב"ן יומא פא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא פא:, תוספות ישנים יומא פא:, ר׳ יהודה אלמדארי יומא פא: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד יומא פא:, בית הבחירה למאירי יומא פא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי אגדות יומא פא:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא פא:, אסופת מאמרים יומא פא:

Yoma 81b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 81b, R. Chananel Yoma 81b, Rif by Bavli Yoma 81b, Collected from HeArukh Yoma 81b, Rashi Yoma 81b, Raavan Yoma 81b, Tosafot Yoma 81b, Tosefot Yeshanim Yoma 81b, R. Yehuda Almadari Yoma 81b, Tosefot Rid Yoma 81b, Meiri Yoma 81b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 81b, Steinsaltz Commentary Yoma 81b, Collected Articles Yoma 81b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144