1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
(1) 
שלמי הגוים1 אעוֹלוֹת אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא גּוֹי2 לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.
שלמי הגוים1 אעוֹלוֹת אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא וְאִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא גּוֹי2 לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם.Peace offerings volunteered by gentiles are sacrificed as burnt offerings, which are burned completely upon the altar. With regard to the source for this halakha, if you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. If you wish, propose a logical argument: Concerning a gentile who volunteers an offering, the intent of his heart is that the offering should be entirely sacred to Heaven, and he does not intend for any of it to be eaten.
שלמי העובדי כוכבים – עובד כוכבים שנדר להביא שלמים עולות הן ואין נאכלין וה״ה דמנחתן כליל.
לבו לשמים – כוונתו הוא שיהא קרבנותיו כליל לשמים ולא שיאכלו.
עולות נינהו, פי׳ כליל. פי׳ לבו לשמים שאינו יודע בטיב קרבן וכי נדר בלבו לשמים הילכך כליל הן לגבוה, ל״ה. אשר יקריבו לה׳ לעולה, ובכותים משתעי דרישיה דקרא הכי הוא איש איש מבני ישראל ואמרינן איש איש לרבות את הכותים:
שלמי הגוים, שנדר הגוי בהמה שתוקרב כקרבן שלמים במקדש — אין הם קרבים כשלמים, אלא הריהם קרבים כעולות הנשרפות כליל על אש המזבח. ומסבירים את טעם הדבר, איבעית אימא [אם תרצה אמור] שיש ראיה לכך מקרא [מן המקרא], ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כי מן הסברא היא. ומפרטים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] כי סברא היא: הגוי הנודר קרבן למקדש — מחשבת לבו הינה שיהיה הקרבן מוקדש כולו לשמים (כקרבן עולה), ולא שיאכלו ממנו בני אדם. ולכך קרבנותיו קרבים כעולה.
Peace offerings volunteered by gentiles are sacrificed as burnt offerings, which are burned completely upon the altar. With regard to the source for this halakha, if you wish, cite a verse; and if you wish, propose a logical argument. If you wish, propose a logical argument: Concerning a gentile who volunteers an offering, the intent of his heart is that the offering should be entirely sacred to Heaven, and he does not intend for any of it to be eaten.
הכל
(2) וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא {ויקרא כ״ב:י״ח} אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ לְעוֹלָה כֹּל דִּמְקָרְבִי עוֹלָה לֶיהֱוֵי.
And if you wish, cite a verse: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering” (Leviticus 22:18). The doubled term ish ish teaches that the offerings of a gentile are accepted, and the verse thereby teaches that any offering that gentiles volunteer to be sacrificed should be a burnt offering.
And if you wish, cite a verse: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering” (Leviticus 22:18). The doubled term ish ish teaches that the offerings of a gentile are accepted, and the verse thereby teaches that any offering that gentiles volunteer to be sacrificed should be a burnt offering.
אשר יקריבו לה׳ לעולה – יהיה ובעובד כוכבים קא מיירי ורישא דקרא איש איש מבית ישראל וגו׳ ואמרי׳ לקמן מה ת״ל איש איש לרבות עובדי כוכבים כו׳.
ואיבעית אימא קרא [ואם תרצה אמור כי ראיה לכך מן המקרא], שכן נאמר ״...איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה׳ לעלה״ (ויקרא כב, יח) — ללמד שכל קרבנות דמקרבי [שמקריבים, שנודרים ונודבים להקריב] הגויים, קרבן עולה ליהוי [שיהיה].
And if you wish, cite a verse: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering” (Leviticus 22:18). The doubled term ish ish teaches that the offerings of a gentile are accepted, and the verse thereby teaches that any offering that gentiles volunteer to be sacrificed should be a burnt offering.
הכל
(3) מֵתִיב רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא גּוֹי1 שֶׁהִתְנַדֵּב לְהָבִיא שְׁלָמִים נְתָנָן לְיִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל אוֹכְלָן נְתָנָן לְכֹהֵן הַכֹּהֵן אוֹכְלָן.
Rav Ḥama bar Gurya raises an objection from a baraita: With regard to a gentile who volunteered to bring a peace offering, if he gave it to an Israelite, the Israelite eats it; if he gave it to a priest, the priest eats it. Evidently, the gentile’s peace offering is eaten, like the peace offering of a Jew.
Rav Ḥama bar Gurya raises an objection from a baraita: With regard to a gentile who volunteered to bring a peace offering, if he gave it to an Israelite, the Israelite eats it; if he gave it to a priest, the priest eats it. Evidently, the gentile’s peace offering is eaten, like the peace offering of a Jew.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
הכי קאמר נתנן לישראל ע״מ שיכפר בהן ישראל – שיזרוק דמן ויזכה בבשר ישראל אוכלן. אבל נדר והביא סתם עולה ניהוי. מנחת עובד כוכבים. ושלמים כמנחתו דנאכלין לכהנים:
נתנם לישראל, פי׳ לאכלם דלכותי לא ספינן קדשים דערל אסור בקדשים. על מנת שיתכפר בהם ישראל, ישראל שנדר שלמים והכותי מביאם להקריבם בשביל שיתכפר בהם הישראל דהנך נאכלין דבשביל ישראל קאתו ומתנה הוא דקא יהיב ליה הכותי, מנחת כותים אלמא קרבן כותים נאכל, וקשיא דמאי פריך ממנחה שאני מנחה דנקמצת ומאחר דנקמצת שירים נאכלין כדאמר לעיל, וי״ל דפריך הכי דכמו דשלמים נאכלין ואמרינן דכותי משום דלבו לשמים דכלן כליל כמו כן במנחה נימא דמשום דלבו לשמים שתהא כלה כליל. העופות, עולת העוף, (ל״ה). אלא עולה פי׳ שאין מתנדב כי אם עולה לבד, ל״ה:
וקשיא דא״כ איך מייתי שלמים דנימא דהאי דקאמר דשלמי הכותי עולה נינהו כר׳ עקיבא הא לא קאמר רע״ק דמתנדב כי אם עולה:
וי״ל דנפרש אין לי אלא עולה שכל שמתנדב יהיה עולה ור״ל דכל קרבן שיביא לא יהא אלא עולה ואם התנדב שלמים הרי הם עולה:
וקשיא דא״כ איך מייתי שלמים דנימא דהאי דקאמר דשלמי הכותי עולה נינהו כר׳ עקיבא הא לא קאמר רע״ק דמתנדב כי אם עולה:
וי״ל דנפרש אין לי אלא עולה שכל שמתנדב יהיה עולה ור״ל דכל קרבן שיביא לא יהא אלא עולה ואם התנדב שלמים הרי הם עולה:
מתיב [מקשה] רב חמא בר גוריא על דברי רב הונא ממה ששנינו בברייתא: גוי שהתנדב להביא שלמים למקדש, אם נתנן לישראל כדי שיאכלם — אותו ישראל הוא האוכלן, ואם נתנן לכהן שיאכלם — אותו הכהן אוכלן. הרי ששלמי הגויים קרבים ונאכלים כשלמים!
Rav Ḥama bar Gurya raises an objection from a baraita: With regard to a gentile who volunteered to bring a peace offering, if he gave it to an Israelite, the Israelite eats it; if he gave it to a priest, the priest eats it. Evidently, the gentile’s peace offering is eaten, like the peace offering of a Jew.
הכל
(4) אָמַר רָבָא הָכִי קָא אָמַר בעַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶן יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל אוֹכְלָן עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפֵּר בָּהֶן כֹּהֵן כֹּהֵן אוֹכְלָן.
To answer the challenge to Rav Huna’s statement, Rava said: This is what the baraita is saying: If a gentile volunteered a peace offering in order to achieve atonement on behalf of an Israelite who is already obligated to bring a peace offering, then the Israelite eats of the offering. If the gentile volunteered it in order to achieve atonement on behalf of a priest who is already obligated to bring a peace offering, then the priest eats of the offering. By contrast, Rav Huna’s statement teaches that when a gentile volunteers his own peace offering, it is treated as a burnt offering.
To answer the challenge to Rav Huna’s statement, Rava said: This is what the baraita is saying: If a gentile volunteered a peace offering in order to achieve atonement on behalf of an Israelite who is already obligated to bring a peace offering, then the Israelite eats of the offering. If the gentile volunteered it in order to achieve atonement on behalf of a priest who is already obligated to bring a peace offering, then the priest eats of the offering. By contrast, Rav Huna’s statement teaches that when a gentile volunteers his own peace offering, it is treated as a burnt offering.
שיתכפר בהן ישראל – שאמר העובד כוכבים הרי זו שלמים להקריבה בשם פלוני שנדר להביא שלמים דהנך ודאי נאכלים דהא בשביל ישראל קא אתו ומתנה הוא דיהיב ליה עובד כוכבים.
הכי קאמר נתנן לישראל על מנת שיתכפר בהן ישראל – כגון שהיה ישראל מחוייב שלמים ונתנן עובד כוכבים להוציא ידי חובתו יזכה ישראל בבשר ואוכלו אבל נדר סתם שלמים ניהוי עולה.
אמר רבא בתירוץ דברי רב הונא: הכי קא אמר [כך היא אמרה, זו כוונת הברייתא]: גוי שהתנדב להביא שלמים למקדש, על מנת שיתכפר בהן (שיצא בהם ידי חובתו) ישראל שנדב שלמים — אותו ישראל אוכלן. וכן אם התנדב הגוי שלמים למקדש על מנת שיתכפר בהן כהן שנדב שלמים — אותו כהן אוכלן. ומה שאמר רב הונא שאין שלמי הגויים נאכלים אלא קרבים כליל, הרי זה כאשר נדר הגוי שלמים לשם עצמו.
To answer the challenge to Rav Huna’s statement, Rava said: This is what the baraita is saying: If a gentile volunteered a peace offering in order to achieve atonement on behalf of an Israelite who is already obligated to bring a peace offering, then the Israelite eats of the offering. If the gentile volunteered it in order to achieve atonement on behalf of a priest who is already obligated to bring a peace offering, then the priest eats of the offering. By contrast, Rav Huna’s statement teaches that when a gentile volunteers his own peace offering, it is treated as a burnt offering.
הכל
(5) מֵתִיב רַב שֵׁיזְבִי אֵלּוּ מְנָחוֹת נִקְמָצוֹת וּשְׁיָרֵיהֶן לַכֹּהֲנִים מִנְחַת גּוֹיִם1 א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא .
Rav Sheizevi raises an objection from the mishna: These are the meal offerings from which a handful is removed and their remainder is eaten by the priests…the meal offering of gentiles. If the priests may eat the remainder of the meal offerings of gentiles, it is logical that the peace offerings of gentiles should also be given to the priests to eat, as the right of the priests to eat from meal offerings and peace offerings is identical. To resolve this objection, Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. This statement in the mishna that the priests eat the meal offerings of gentiles is the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and that ruling of Rav Huna that the peace offerings of gentiles are not eaten is the opinion of Rabbi Akiva.
Rav Sheizevi raises an objection from the mishna: These are the meal offerings from which a handful is removed and their remainder is eaten by the priests…the meal offering of gentiles. If the priests may eat the remainder of the meal offerings of gentiles, it is logical that the peace offerings of gentiles should also be given to the priests to eat, as the right of the priests to eat from meal offerings and peace offerings is identical. To resolve this objection, Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. This statement in the mishna that the priests eat the meal offerings of gentiles is the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and that ruling of Rav Huna that the peace offerings of gentiles are not eaten is the opinion of Rabbi Akiva.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
מתיב [מקשה] רב שיזבי על דברי רב הונא ממה ששנינו במשנתנו: אלו מנחות נקמצות ושיריהן נאכלים לכהנים, ובכללן אף מנחת גוים, הרי שניתנת מנחת הגויים לאכילת הכהנים, ומכאן שאף שלמי הגוי ניתנים לאכילת כהנים (שכן דין המנחה כדין השלמים, לענין אכילת כהנים)! אמר ר׳ יוחנן: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זו] משנתנו, הסבורה ששלמי הגויים נאכלים — הריהי כשיטת ר׳ יוסי הגלילי, ואילו הא [זו], דעת רב הונא, שאין שלמי הגויים נאכלים — הריהי כשיטת ר׳ עקיבא.
Rav Sheizevi raises an objection from the mishna: These are the meal offerings from which a handful is removed and their remainder is eaten by the priests…the meal offering of gentiles. If the priests may eat the remainder of the meal offerings of gentiles, it is logical that the peace offerings of gentiles should also be given to the priests to eat, as the right of the priests to eat from meal offerings and peace offerings is identical. To resolve this objection, Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. This statement in the mishna that the priests eat the meal offerings of gentiles is the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and that ruling of Rav Huna that the peace offerings of gentiles are not eaten is the opinion of Rabbi Akiva.
הכל
(6) דְּתַנְיָא {ויקרא כ״ב:י״ח} אִישׁ מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ לְרַבּוֹת אֶת הַגּוֹיִם1 שֶׁנּוֹדְרִין גנְדָרִים וּנְדָבוֹת כְּיִשְׂרָאֵל.
As it is taught in a baraita: The verse cited previously states: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering.” The verse is now analyzed: The verse could have stated: A man [ish]. Why does the verse state the double expression “ish ish”? This serves to include the gentiles, demonstrating that they can vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew can.
As it is taught in a baraita: The verse cited previously states: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering.” The verse is now analyzed: The verse could have stated: A man [ish]. Why does the verse state the double expression “ish ish”? This serves to include the gentiles, demonstrating that they can vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew can.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים כו׳ – תימה דתיפוק לי׳ מדכתיב גבי בעלי מומין (ויקרא כב) ומיד בן נכר לא תקריבו מכל אלה הא תמימים תקריבו ואין לומר דהיינו ישראל מומר כמו בן נכר דפסח דהא אמרינן בפ״ק דתמורה (תמורה ז. ושם) ומיד בן נכר לא תקריבו למה לי דסד״א הואיל ולא נצטוו בני נח אלא על מחוסרי אברים לא שנא במזבח דידהו ולא שנא במזבח דידן קמ״ל וי״ל דאי לאו איש איש הוה אמינא בבעלי מומין הוא דקאי בלאו אבל תמימים נהי דליכא לאו איסורא מיהא איכא ועוד י״ל דהאי קרא בקרבן ציבור מוקמינן ליה בת״כ דהכי תניא התם מנין שאין מקבלין שקלים מן העובדי כוכבים ת״ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר קרבנות ציבור מנין ת״ל מכל אלה וקמ״ל קרא דאפילו בא העובד כוכבים ומוסר לציבור אין מקבלין ממנו וכ״ש שאין מקבלין ממנו קרבנות של עצמו ומיהו השתא דאשמעינן איש איש דמקבלין מהן נדרים ונדבות מוקמינן נמי קרא בבעלי מומין כדאיתא בתמורה (תמורה ז.).
דתניא [שכן שנויה ברייתא]: נאמר ״איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם... לעולה״. ודנים בכתוב: אחר שנאמר ״איש״, מה אם כן תלמוד לומר (מלמדנו עוד האמור) ״איש איש״? — הרי זה בא לרבות אף את הגוים שנודרין נדרים ונדבות קרבנות להקריבם במקדש, כישראל.
As it is taught in a baraita: The verse cited previously states: “Any man [ish ish] who is of the house of Israel, or of the strangers in Israel, that brings his offering, whether it be any of their vows, or any of their gift offerings, which they will offer to the Lord as a burnt offering.” The verse is now analyzed: The verse could have stated: A man [ish]. Why does the verse state the double expression “ish ish”? This serves to include the gentiles, demonstrating that they can vow to bring vow offerings and gift offerings like a Jew can.
הכל
(7) {ויקרא כ״ב:י״ח} אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ לְעוֹלָה אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה שְׁלָמִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר נִדְרֵיהֶם תּוֹדָה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר נִדְבוֹתָם.
When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” I have derived only that a gentile can vow to bring a burnt offering. From where is it derived that a gentile can vow to bring a peace offering? The verse states: “Their vows.” From where is it derived that he can bring a thanks offering? The verse states the seemingly superfluous clause: “Their gift offerings.”
When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” I have derived only that a gentile can vow to bring a burnt offering. From where is it derived that a gentile can vow to bring a peace offering? The verse states: “Their vows.” From where is it derived that he can bring a thanks offering? The verse states the seemingly superfluous clause: “Their gift offerings.”
ומה שנאמר עוד בכתוב זה ״אשר יקריבו לה׳ לעולה״ — אין לי מכאן אלא שהגוים נודרים ונודבים קרבנות לעולה, ואולם שהם נודרים גם קרבנות שלמים מנין לנו? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) כתוב יתר ״נדריהם״ ללמד על כך. ומבררים עוד: שמביאים הגויים אף קרבנות תודה מנין לנו? תלמוד לומר כתוב יתר ״נדבותם״.
When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” I have derived only that a gentile can vow to bring a burnt offering. From where is it derived that a gentile can vow to bring a peace offering? The verse states: “Their vows.” From where is it derived that he can bring a thanks offering? The verse states the seemingly superfluous clause: “Their gift offerings.”
הכל
(8) מִנַּיִן לְרַבּוֹת הָעוֹפוֹת וְהַיַּיִן וְהַלְּבוֹנָה וְהָעֵצִים ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר נִדְרֵיהֶם לְכׇל נִדְרֵיהֶם נִדְבוֹתָם לְכׇל נִדְבוֹתָם.
The baraita continues: From where is it derived that the verse means to include that a gentile can bring birds as burnt offerings, and wine libations, and the frankincense, and the wood for the arrangement upon the altar? The verse states not only: “Their vows,” but also the more comprehensive term: “Any of their vows”; and the verse states not only: “Their gift offerings,” but also the more comprehensive term: “Any of their gift offerings.”
The baraita continues: From where is it derived that the verse means to include that a gentile can bring birds as burnt offerings, and wine libations, and the frankincense, and the wood for the arrangement upon the altar? The verse states not only: “Their vows,” but also the more comprehensive term: “Any of their vows”; and the verse states not only: “Their gift offerings,” but also the more comprehensive term: “Any of their gift offerings.”
1 לכל נדריהם לרבות עובדי כוכבים שנודרין כישראל. (ורבא אשר יקריבו לה׳ לעולה)2 זה גזל הגר. דכתיב אם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו וכו׳:
והיין והלבונה שיכול להתנדב יין או לבונה:
1. נראה דצ״ל אשר יקריבו לה׳ לעולה ובעובד כוכבים קא מיירי דברישא דקרא כתיב איש איש ואמרינן לקמן לרבות כו׳:
2. מתיבות זה גזל הגר עד אליו וכו׳ שייך לע״א אחר תיבות קמ״ל.
ומנין לרבות אף את עולות העופות, ונסכי היין, והלבונה, והעצים שמביאים אותם הגויים? תלמוד לומר ״נדריהם״, הבא בלשון כוללת — ״לכל נדריהם״, וכן גם האמור ״נדבותם״ הבא בלשון כוללת — ״לכל נדבותם״.
The baraita continues: From where is it derived that the verse means to include that a gentile can bring birds as burnt offerings, and wine libations, and the frankincense, and the wood for the arrangement upon the altar? The verse states not only: “Their vows,” but also the more comprehensive term: “Any of their vows”; and the verse states not only: “Their gift offerings,” but also the more comprehensive term: “Any of their gift offerings.”
הכל
(9) א״כ אִם כֵּן מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹלָה עוֹלָה פְּרָט לִנְזִירוּת דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ לְעוֹלָה אֵין לִי אֶלָּא עוֹלָה בִּלְבָד.
The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states: “They will offer to the Lord as a burnt offering”? The baraita answers: This teaches that a gentile can bring a standard burnt offering, to the exclusion of a burnt offering of naziriteship. Since a gentile is unable to assume the status of a nazirite, he is also unable to bring the offerings of a nazirite. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” it indicates that nothing other than a burnt offering alone may be brought by a gentile.
The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states: “They will offer to the Lord as a burnt offering”? The baraita answers: This teaches that a gentile can bring a standard burnt offering, to the exclusion of a burnt offering of naziriteship. Since a gentile is unable to assume the status of a nazirite, he is also unable to bring the offerings of a nazirite. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” it indicates that nothing other than a burnt offering alone may be brought by a gentile.
(ולהביא) [א״כ מה ת״ל] עולה פרט לנזירות. כלומר עולה סתם יכולין לידור ולא עולת נזירות דאית בה עולה ושלמים וחטאת אין יכולין לידור:
ר׳ עקיבא אומר אין לי אלא עולה שנודרין פרט לכל אלו:
מה ת״ל לעולה – דמשמע שאין מביאין אלא עולה.
פרט לנזירות – כלומר עולה סתם יכולין להביא ולא עולת נזירות שאם נדר בנזיר אין נזירות חל עליו לפי שיש בה עולה חטאת ושלמים.
ר״ע אומר אין לי שמביא אלא עולה לחוד – פרט לכל שאר קרבנות והאי דתני שלמי העובדי כוכבים עולות היינו אליבא דר״ע ומתני׳ דקתני מנחת עובדי כוכבים רבי יוסי הגלילי היא.
ומעתה יש לשאול, אחר שהתרבו הגויים לכל אלה, אם כן מה תלמוד לומר ״אשר יקריבו לה׳ לעולה״ — הרי זה בא למעט: עולה סתם הגויים מביאים, פרט (מלבד) לעולת נזירות, שאם הגוי נדר נזירות — אין זו חלה עליו, ואין הוא חייב איפוא בהבאת עולה. אלו הם דברי ר׳ יוסי הגלילי. ואילו ר׳ עקיבא אומר: ממה שנאמר ״אשר יקריבו לה׳ לעלה״ — אין לי שמביא הגוי אלא קרבן עולה בלבד.
The baraita asks: If so, what is the meaning when the verse states: “They will offer to the Lord as a burnt offering”? The baraita answers: This teaches that a gentile can bring a standard burnt offering, to the exclusion of a burnt offering of naziriteship. Since a gentile is unable to assume the status of a nazirite, he is also unable to bring the offerings of a nazirite. This is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: When the verse states: “Which they will offer to the Lord as a burnt offering,” it indicates that nothing other than a burnt offering alone may be brought by a gentile.
הכל
(10) וְהַאי פְּרָט לִנְזִירוּת מֵהָכָא נָפְקָא מֵהָתָם נָפְקָא {במדבר ו׳:ב׳} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹדְרִין דוְאֵין הַגּוֹיִם1 נוֹדְרִים.
With regard to the analysis of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: And this exclusion of a burnt offering of naziriteship, is it derived from here, in the verse cited? Is it not derived from there: “Speak to the children of Israel, and say to them: When a man…shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2); this is interpreted to mean that the children of Israel can vow to become nazirites, but the gentiles cannot vow to become nazirites? Therefore, the exclusion of gentiles from bringing the burnt offering of a nazirite is not learned from the term “a burnt offering.”
With regard to the analysis of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: And this exclusion of a burnt offering of naziriteship, is it derived from here, in the verse cited? Is it not derived from there: “Speak to the children of Israel, and say to them: When a man…shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2); this is interpreted to mean that the children of Israel can vow to become nazirites, but the gentiles cannot vow to become nazirites? Therefore, the exclusion of gentiles from bringing the burnt offering of a nazirite is not learned from the term “a burnt offering.”
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
ולענין דרשתו של ר׳ יוסי הגלילי שואלים: והאי [וזה] הלימוד שהוא למד מן הכתוב ״אשר יקריבו לה׳ לעולה״ — פרט לנזירות, האם מהכא נפקא [מכאן, מפסוק זה הוא יוצא, נלמד]? והרי מהתם נפקא [משם, מפסוק אחר הדבר יוצא, נלמד], ממה שנאמר בתחילת פרשת הנזירות ״דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה׳ ״ (במדבר ו, ב) — לומר שבני ישראל נודרין בנזיר, ואין הגוים נודרים בנזיר!
With regard to the analysis of Rabbi Yosei HaGelili, the Gemara asks: And this exclusion of a burnt offering of naziriteship, is it derived from here, in the verse cited? Is it not derived from there: “Speak to the children of Israel, and say to them: When a man…shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite” (Numbers 6:2); this is interpreted to mean that the children of Israel can vow to become nazirites, but the gentiles cannot vow to become nazirites? Therefore, the exclusion of gentiles from bringing the burnt offering of a nazirite is not learned from the term “a burnt offering.”
הכל
(11) אִי מֵהָתָם הֲוָה אָמֵינָא קׇרְבָּן הוּא דְּלָא לַיְיתֵי אֲבָל נְזִירוּת חָלָה עֲלַיְיהוּ קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara answers: If the exclusion was derived from there, i.e., the verse in Leviticus, which is referring to offerings, I would say:It is the offering of nazirites that the gentiles cannot bring, but naziriteship takes effect upon them if they vow to become a nazirite. Therefore, the exclusion of naziriteship by the verse in Numbers teaches us that a gentile cannot become a nazirite at all.
The Gemara answers: If the exclusion was derived from there, i.e., the verse in Leviticus, which is referring to offerings, I would say:It is the offering of nazirites that the gentiles cannot bring, but naziriteship takes effect upon them if they vow to become a nazirite. Therefore, the exclusion of naziriteship by the verse in Numbers teaches us that a gentile cannot become a nazirite at all.
אי מהתם – מאשר יקריבו לה׳ לעולה.
הוה אמינא קרבן נזירות הוא דלא לייתי – חטאת עולה ושלמים אבל וכו׳.
קמ״ל – כי יפליא דאין נודרין כלל דאפי׳ נזירות לא חיילין עלייהו.
ומשיבים: אף שמשם נלמד שאין הגויים נודרים נזירות, עדיין נזקקים אנו לדרשת הכתוב ״אשר יקריבו לה׳ לעולה״. שכן אי [אם] היינו למדים רק מהתם [משם, מהאמור בפרשת נזירות] — הוה אמינא [הייתי אומר] כי קרבן נזירות הוא דלא לייתי [שלא יביא] הגוי שנדר נזירות, אבל הנזירות עצמה היינו אומרים שחלה עלייהו [עליהם], על הגוי שנדר נזירות, לכך קא משמע לן [הוא, הכתוב ״אשר יקריבו לה׳ לעולה״ משמיע לנו] שאף עצם הנזירות אינה חלה בגוי הנודר נזירות.
The Gemara answers: If the exclusion was derived from there, i.e., the verse in Leviticus, which is referring to offerings, I would say:It is the offering of nazirites that the gentiles cannot bring, but naziriteship takes effect upon them if they vow to become a nazirite. Therefore, the exclusion of naziriteship by the verse in Numbers teaches us that a gentile cannot become a nazirite at all.
הכל
(12) כְּמַאן אָזְלָא הָא דִּתְנַן אָמַר ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה דְּבָרִים הִתְקִינוּ בֵּית דִּין וְזֶה אֶחָד מֵהֶן הגּוֹי1 שֶׁשִּׁלַּח עוֹלָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם וְשִׁילַּח עִמָּהּ נְסָכֶיהָ קְרֵיבִין מִשֶּׁלּוֹ וְאִם לָאו קְרֵיבִין מִשֶּׁל צִיבּוּר.
§ The Gemara discusses a related matter. In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna (Shekalim 7:6): Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. And this ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found sacrificial animal is borne by the public, is one of them. These are the other ordinances: If a gentile sent his burnt offering from a country overseas, and he sent with it money for the purchase of the libations that must accompany it, the libations are offered at his expense. And if the gentile did not cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are sacrificed at the public’s expense, with funds taken from the Temple treasury. Evidently, a gentile can offer libations as well as burnt offerings.
§ The Gemara discusses a related matter. In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna (Shekalim 7:6): Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. And this ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found sacrificial animal is borne by the public, is one of them. These are the other ordinances: If a gentile sent his burnt offering from a country overseas, and he sent with it money for the purchase of the libations that must accompany it, the libations are offered at his expense. And if the gentile did not cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are sacrificed at the public’s expense, with funds taken from the Temple treasury. Evidently, a gentile can offer libations as well as burnt offerings.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
א למעלה הובאה מחלוקת ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא אם מביאים הגויים לקרבן רק עולות (כשיטת ר׳ עקיבא), או אף שאר קרבנות (כשיטת ר׳ יוסי הגלילי). ומבררים: כמאן אזלא הא דתנן [כשיטת מי הולכת, נשנתה, משנה זו ששנינו] במסכת שקלים: אמר ר׳ שמעון, שבעה דברים בעניינים שונים התקינו בית דין, וזה אחד מהן: גוי ששלח את קרבן עולתו ממדינת הים ושילח עמה את דמי נסכיה — נסכי קרבן זה קריבין משלו, מדמי הנסכים ששלח. ואם לאו [לא] שלח הגוי דמי נסכים עם הקרבן — קריבין הנסכים משל ציבור (מתרומת הלשכה). הרי שהגוי מקריב אף לנסכים, ולא רק לעולה.
§ The Gemara discusses a related matter. In accordance with whose opinion is that which we learned in a mishna (Shekalim 7:6): Rabbi Shimon said: The court instituted seven ordinances with regard to the financial aspects of offerings and consecrations. And this ordinance, namely, that the cost of the libations accompanying the sacrifice of a found sacrificial animal is borne by the public, is one of them. These are the other ordinances: If a gentile sent his burnt offering from a country overseas, and he sent with it money for the purchase of the libations that must accompany it, the libations are offered at his expense. And if the gentile did not cover the cost of the libations, it is a condition of the court that the libations are sacrificed at the public’s expense, with funds taken from the Temple treasury. Evidently, a gentile can offer libations as well as burnt offerings.
הכל
(13) לֵימָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְלָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אֲפִילּוּ תֵּימָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלָה וְכׇל חַבְירָתַהּ.
The Gemara suggests: Let us say that this mishna rules in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this assumption: You may even say that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he holds that a gentile can bring a burnt offering and all its accessories, including the libations.
The Gemara suggests: Let us say that this mishna rules in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this assumption: You may even say that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he holds that a gentile can bring a burnt offering and all its accessories, including the libations.
ערך אבזר
אבזר – אעולה וכל אביזרהא (מנחות עג:) אינהו וכל אבזרייהו (סנהדרין עד:) פי׳ כל מידי דשייך לאותן ז׳ מצות דבל׳ ישמעאלים קורין אבזאה והוא תבלין של קדרה (א״ב: בנוסחאות דידן גרסינן עול׳ וכל חבירתה וגרסינן אינהו וכל אברזייהו).
א. [נעבן זאכן.]
לימא – הא דקתני דעובד כוכבים מביא נסכים ר׳ יוסי הגלילי היא ולא ר׳ עקיבא.
וכל אביזרא – כל חברותיה דהיינו נמי נסכים הבאים עמה.
התקינו בית דין וזה אחד מהן עובד כוכבים ששילח כו׳ לימא רבי יוסי היא – דמרבי ביין דהיינו נסכים.
ולא ר״ע – דאמר אין לי אלא עולה ולא נסכים.
אפי׳ תימא ר״ע – דהאי דאמר ר״ע דאין נודרין אלא עולה עולה וכל חבירתה דהיינו נסכים אבל נסכים לחודייהו לא.
לימא ר׳ יוסי הגלילי ולא רע״ק, שהרי לר׳ עקיבא אינו אלא קרבן אחד וגם נסכים לא יביא וכל חברתו. פי׳ דהיינו דמי נסכים הבאים עמה (ל״ה). אזרח, פי׳ בפ׳ נסכים כתיב כל האזרח יעשה ככה, ואין הכותי מביא נסכים בלא קרבן, (ל״ה), אפי׳ יין נמי, יתנדב בלא קרבן, סמי מכאן יין, פי׳ ממילתא דר׳ יוסי הגלילי דלעיל דאית בה והיין והלבונה סמי מינה יין, (ל״ה). והיתה לכהן כמנחה במנחת חוטא כתיב, שתהא עבודתה כשרה בו, פי׳ כהן שחטא מקריב הוא עצמו מנחתו וה״ק אם של כהן הוא תהא לו כשרה להקריב כשאר מנחתו דהוו מנחת נדבתו, (ל״ה). להתיר מנחת חוטא של כהנים באכילה ויהיה פי׳ כך והיתה לכהן בעבודה אותה מנחת חוטא של כהן תהיה לו כשאר מנחה שמביאה ישראל שנאכלת, מקיש חובתו לנדבתו מהנדבתו אינה נאכלת אף חובתי אינה נאכלת ל״ה:
וקשיא דכיון דהאי קרא אתיא למדרשיה דבא לומר דתהא כשאר מנחה כדקאמר או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים מה הכרח יש לו לומר מקיש חובתו לנדבתו יותר מלומר כמנחה דעלמא:
וי״ל דסברא הוא למדרשיה הכי טפי משום דאם להתירה לכהן כמנחה דעלמא אתא הוה ליה למכתב והיתה לכהן מנחה, וע״כ היינו מפרשים אותו שתהא לי מנחת חובתו כמנחה דעלמא, דאי לומר דבא לומר שתהא לו מנחה שלו מאי הוה אשמעי׳ דאם מקריב מנחה דהיא מנחה שלו ויש לו דין מנחה של חובה, וא״כ היה בא פסוק זה לחנם אם באנו לפרש מנחה שלו, אלא היה צריך לפרשו שתהא לו מנחה כשרה כמנחה דעלמא ודר״ל והיתה לו מנחה נאכלת, ומדכתב כמנחה ולא מנחה סתם ש״מ דבא לאוסרה ודר״ל כמנחת נדבה שלו ודמקיש חובתו לנדבתו:
וא״ת תינח אי נימא דבא להתיר דאצטריך דסד״א דתהא אסורה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה אבל אם נאמר דבא לאסור ליקשי לן דלישתוק מיניה דממילא הוה אסרינן ליה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה:
וי״ל דסד״א הואיל וכל מנחת כהן כליל תהיה גבי מנחת נדבת כהן כתיב דדוקא במנחת נדבה קאמר דלא תאכל אבל לא בחובה הילכך אצטריך היקש לומר חובתו כנדבתו שאסורה:
ועוד יש לתרץ שפיר טפי הני קושיי, האחת דאמאי פשיט ליה דיבא לאסור יותר מלהתיר (דמסתמא דבא להתיר) והשניה דאם בא להתיר דאצטריך אבל אם בא לאסור דלשתוק מינה משום פשיט׳ דבא לאסור משום דפשטיה דקרא הוא לומר דבא לאסור, ואע״פי שלשון הכתוב זה יהיה שקול לומר כמנחה דהיתר כמו מנחה דאיסור אפ״ה יש לנו לומר דבא לאסור משום דפשטיה דקרא משמע איסור דמשמע דבא לומר שתהא לו כמנחה אסורה ושלא תאמר הואיל ומנחה זו באה במקום חטאת שהרי בריש הפרשה כתיב חטאת בהמה דעשיר או חטאת העוף דעני מחייב חטאת ונאכלת אף היא תאכל הילכך אתא קרא לומר דלא תאכל ולכך קאמר דהיתה לכהן כמנחה שלו שאינה נאכלת ולא כחטאת במקומו להיות נאכלת הילכך מפשטיה דקרא משמע דבא לאסור ולא להתיר, וניחא נמי קושיא שניה דאי לאסור אתא לישתוק וממילא הוה אסרינן לה מכל מנחת כהן כליל תהיה הוה אסרינן ליה, דז״א דאדרבא הוה שריא לה, דה״א דהואיל דבאה במקום חטאת דרובה עומדת להיות נאכלת ודכל מנחת כהן כליל תהיה לא בחובה מיירי לכך אצטריך קרא לאסור:
וקשיא דכיון דהאי קרא אתיא למדרשיה דבא לומר דתהא כשאר מנחה כדקאמר או אינו אלא להתיר מנחת חוטא של כהנים מה הכרח יש לו לומר מקיש חובתו לנדבתו יותר מלומר כמנחה דעלמא:
וי״ל דסברא הוא למדרשיה הכי טפי משום דאם להתירה לכהן כמנחה דעלמא אתא הוה ליה למכתב והיתה לכהן מנחה, וע״כ היינו מפרשים אותו שתהא לי מנחת חובתו כמנחה דעלמא, דאי לומר דבא לומר שתהא לו מנחה שלו מאי הוה אשמעי׳ דאם מקריב מנחה דהיא מנחה שלו ויש לו דין מנחה של חובה, וא״כ היה בא פסוק זה לחנם אם באנו לפרש מנחה שלו, אלא היה צריך לפרשו שתהא לו מנחה כשרה כמנחה דעלמא ודר״ל והיתה לו מנחה נאכלת, ומדכתב כמנחה ולא מנחה סתם ש״מ דבא לאוסרה ודר״ל כמנחת נדבה שלו ודמקיש חובתו לנדבתו:
וא״ת תינח אי נימא דבא להתיר דאצטריך דסד״א דתהא אסורה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה אבל אם נאמר דבא לאסור ליקשי לן דלישתוק מיניה דממילא הוה אסרינן ליה משום דכתיב כל מנחת כהן כליל תהיה:
וי״ל דסד״א הואיל וכל מנחת כהן כליל תהיה גבי מנחת נדבת כהן כתיב דדוקא במנחת נדבה קאמר דלא תאכל אבל לא בחובה הילכך אצטריך היקש לומר חובתו כנדבתו שאסורה:
ועוד יש לתרץ שפיר טפי הני קושיי, האחת דאמאי פשיט ליה דיבא לאסור יותר מלהתיר (דמסתמא דבא להתיר) והשניה דאם בא להתיר דאצטריך אבל אם בא לאסור דלשתוק מינה משום פשיט׳ דבא לאסור משום דפשטיה דקרא הוא לומר דבא לאסור, ואע״פי שלשון הכתוב זה יהיה שקול לומר כמנחה דהיתר כמו מנחה דאיסור אפ״ה יש לנו לומר דבא לאסור משום דפשטיה דקרא משמע איסור דמשמע דבא לומר שתהא לו כמנחה אסורה ושלא תאמר הואיל ומנחה זו באה במקום חטאת שהרי בריש הפרשה כתיב חטאת בהמה דעשיר או חטאת העוף דעני מחייב חטאת ונאכלת אף היא תאכל הילכך אתא קרא לומר דלא תאכל ולכך קאמר דהיתה לכהן כמנחה שלו שאינה נאכלת ולא כחטאת במקומו להיות נאכלת הילכך מפשטיה דקרא משמע דבא לאסור ולא להתיר, וניחא נמי קושיא שניה דאי לאסור אתא לישתוק וממילא הוה אסרינן לה מכל מנחת כהן כליל תהיה הוה אסרינן ליה, דז״א דאדרבא הוה שריא לה, דה״א דהואיל דבאה במקום חטאת דרובה עומדת להיות נאכלת ודכל מנחת כהן כליל תהיה לא בחובה מיירי לכך אצטריך קרא לאסור:
ושואלים: האם לימא [לומר] שכשיטת ר׳ יוסי הגלילי הם דברים אלה, ולא כשיטת ר׳ עקיבא! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהם כשיטת ר׳ עקיבא, ואולם אף הוא סבור שהגוי מביא את קרבן העולה ואת כל חבירתה (הנלווה לקרבן), ובכלל זה נסכים.
The Gemara suggests: Let us say that this mishna rules in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. The Gemara rejects this assumption: You may even say that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and he holds that a gentile can bring a burnt offering and all its accessories, including the libations.
הכל
(14) מַאן תְּנָא לְהָא דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ט״ו:י״ג} אֶזְרָח אֶזְרָח מֵבִיא נְסָכִים וְאֵין והַגּוֹי1 מֵבִיא נְסָכִים יָכוֹל לֹא תְּהֵא עוֹלָתוֹ טְעוּנָה נְסָכִים ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר כָּכָה מַנִּי לָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְלָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא .
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to libations: “All who are home born shall do these things after this manner” (Numbers 15:13), which teaches that those who are home born, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: “So it shall be done for one bull” (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations. Whose opinion is this? It is not that of Rabbi Yosei HaGelili and not that of Rabbi Akiva.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to libations: “All who are home born shall do these things after this manner” (Numbers 15:13), which teaches that those who are home born, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: “So it shall be done for one bull” (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations. Whose opinion is this? It is not that of Rabbi Yosei HaGelili and not that of Rabbi Akiva.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
אזרח – כל האזרח יעשה ככה וכו׳ כתיב בנסכים:
ואין העובד כוכבים מביא נסכים – מתנדב להביא נסכים בלא זבח:
ת״ל ככה יעשה לכל עולות שטעונות נסכים:
אזרח – בנסכים כתיב (במדבר טו) כל האזרח יעשה ככה.
ואין העובד כוכבים – מתנדב להביא נסכים בלא זבח.
ככה – עיכובא שיהו כל עולות טעונות נסכים.
ושואלים עוד: כשיטת מאן [מי] דין זה שתנא להא דתנו רבנן [שנה את מה ששנו חכמים] בברייתא על האמור בדין הנסכים ״כל האזרח יעשה ככה להקריב אשה...״ (שם טו, יג) — אזרח (אדם מישראל) הוא המביא נסכים, ואין הגוי מביא נסכים לעצמם. ויש לברר: יכול שאף לא תהא עולתו של הגוי טעונה (חייבת) נסכים? לכך תלמוד לומר (מלמדנו האמור) בפסוק ״ככה״ — שהבאת הנסכים עם העולה מעכבת, שאין עולה בלא נסכים עמה. ומעתה יש לשאול: כשיטת מני [מי היא] ברייתא זו, שכן הריהי שלא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי ואף לא כשיטת ר׳ עקיבא.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught in a baraita: The verse states with regard to libations: “All who are home born shall do these things after this manner” (Numbers 15:13), which teaches that those who are home born, i.e., Jews, can bring libations as a separate offering, but a gentile cannot bring such libations. One might have thought that a gentile’s burnt offering should not require the standard accompanying libations. Therefore, the verse states: “So it shall be done for one bull” (Numbers 15:11), which indicates that every offering requires libations. Whose opinion is this? It is not that of Rabbi Yosei HaGelili and not that of Rabbi Akiva.
הכל
(15) אִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָא אָמַר אֲפִילּוּ יַיִן נָמֵי אִי ר׳ רַבִּי עֲקִיבָא הָא אָמַר עוֹלָה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
The Gemara explains the question: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say that a gentile may even bring wine by itself, and not only as a libation? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that with regard to a burnt offering, yes, a gentile may bring it, but with regard to something else other than the offering itself, no, a gentile may not bring it?
The Gemara explains the question: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say that a gentile may even bring wine by itself, and not only as a libation? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that with regard to a burnt offering, yes, a gentile may bring it, but with regard to something else other than the offering itself, no, a gentile may not bring it?
הא אמר אפי׳ יין לחודיה נמי – מביא כדקתני מנין לרבות העופות והיין לחודיה דהיינו נסכים שמביא והכא תניא אין העובד כוכבים מביא נסכים.
הא אמר עולה – לחודה אין מידי אחריני לא והכא קתני דעולתו טעונה נסכים.
אי לרבי יוסי הגלילי אפילו יין נמי – ולא מצי למימר דיין נמי דאמר רבי יוסי הגלילי בבא עם הזבח חדא דהכא מרבי ליה מדכתיב ככה ואיהו מרבי ליה מלכל ועוד מדחשיב ליה בהדי עופות ומנחות דבאין בפני עצמן ועוד דמרבינן ברישא תודה ושלמים ובריש תמורה (דף ג.) משמע [דהא] דאין עובד כוכבים מביא נסכים מיירי בבאין עם הזבח דגרסינן התם קדשי עובדי כוכבים לא נהנין ולא מועלין ואין מביאין עליהם נסכים וקאמר מנהני מילי ומייתי מברייתא דהכא מיהו ברוב ספרים לא גרסי׳ עליהם אבל בספר רבינו גרשם כתוב עליהם ובקונט׳ פי׳ כאן ואין העובד כוכבים מביא נסכים בלא קרבן.
ומסבירים את השאלה: שהרי אי [אם] תרצה לומר שהיא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי — הא [הרי] ר׳ יוסי הגלילי אמר בברייתא שאפילו יין לנסכים לעצמם נמי [גם כן] מביא הגוי! ואי [אם] תרצה לומר שהיא כשיטת ר׳ עקיבא — הא [הרי] ר׳ עקיבא אמר באותה ברייתא כי עולה — אין [כן] מביא הגוי, ואולם כל מידי אחרינא [דבר אחר] — לא מביא!
The Gemara explains the question: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say that a gentile may even bring wine by itself, and not only as a libation? If it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, doesn’t he say that with regard to a burnt offering, yes, a gentile may bring it, but with regard to something else other than the offering itself, no, a gentile may not bring it?
הכל
(16) אִיבָּעֵית אֵימָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאִיבָּעֵית אֵימָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אִיבָּעֵית אֵימָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי סְמִי מֵהַהִיא יַיִן וְאִיבָּעֵית אֵימָא ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלָה וְכׇל חַבְירָתַהּ.:
The Gemara answers: If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili; and if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and omit from that baraita that the tanna allows gentiles to bring wine, as he holds that gentiles cannot bring wine by itself. And if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and interpret his opinion to be that a gentile may bring a burnt offering and all its accessories.
The Gemara answers: If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili; and if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and omit from that baraita that the tanna allows gentiles to bring wine, as he holds that gentiles cannot bring wine by itself. And if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and interpret his opinion to be that a gentile may bring a burnt offering and all its accessories.
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שהברייתא היא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] שהברייתא היא כשיטת ר׳ עקיבא. ומסבירים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] כי הברייתא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי היא, ואין להקשות שר׳ יוסי הגלילי הזכיר בדבריו בברייתא שהגוי מביא אף יין לנסכים לעצמם, שכן סמי מההיא [מחק מאותה ברייתא] מדברי ר׳ יוסי את המלה יין, ואף לדעתו אין הגוי מביא נסכים לעצמם. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כי כשיטת ר׳ עקיבא היא ברייתא זו, ואף שאמר ר׳ עקיבא בברייתא שאין הגוי מביא אלא עולה בלבד — כוונתו שהגוי מביא עולה ואת כל חבירתה (הנלוה לה), כנסכים.
The Gemara answers: If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili; and if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva. If you wish, say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and omit from that baraita that the tanna allows gentiles to bring wine, as he holds that gentiles cannot bring wine by itself. And if you wish, say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, and interpret his opinion to be that a gentile may bring a burnt offering and all its accessories.
הכל
(17) ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים [וְכוּ׳].: מנה״מ.
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon says: With regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed, and the entire offering is sacrificed upon the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived?
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon says: With regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed, and the entire offering is sacrificed upon the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived?
ב שנינו במשנתנו כי ר׳ שמעון אומר שמנחת חוטא של כהנים נקמצת, והכל נשרף. ומבררים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]?
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon says: With regard to the meal offering of a sinner brought by one of the priests, a handful is removed, and the entire offering is sacrificed upon the altar. The Gemara asks: From where is this matter derived?
הכל
(18) דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא ה׳:י״ג} וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָתָהּ כְּשֵׁרָה בּוֹ.
The Gemara answers: It is derived as the Sages taught in a baraita. The verse states with regard to the meal offering of a sinner: “And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial of it, and burn it on the altar…it is a sin offering. And the priest shall make atonement for him for his sin that he has sinned in any of these matters, and he shall be forgiven; and the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” (Leviticus 5:12–13). Since the phrase “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” is seemingly unnecessary, as these verses are discussing a meal offering, it therefore teaches that its sacrificial rite would be valid even when performed by a priest who has brought the offering for his own sin.
The Gemara answers: It is derived as the Sages taught in a baraita. The verse states with regard to the meal offering of a sinner: “And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial of it, and burn it on the altar…it is a sin offering. And the priest shall make atonement for him for his sin that he has sinned in any of these matters, and he shall be forgiven; and the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” (Leviticus 5:12–13). Since the phrase “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” is seemingly unnecessary, as these verses are discussing a meal offering, it therefore teaches that its sacrificial rite would be valid even when performed by a priest who has brought the offering for his own sin.
והיתה לכהן כמנחה – במנחת חוטא כתיב:
שתהא עבודת מנחתו כשרה בו – שאם היה הוא עצמו חוטא והביא מנחה יכול להקריבה הוא עצמו:
שתהא עבודתה כשרה בו – כהן שחטא מקריב הוא עצמו מנחתו והכי דרשינן והיתה לכהן כלומר אם משל כהן תהא כשרה לו להקריב כשאר מנחות.
והיתה לכהן כמנחה – במנחת חוטא כתיב.
שתהא עבודתה כשרה בו – שאם חטא ונתחייב להביא מנחה יכול להקריבה הוא בעצמו דהכי משמע והיתה לכהן מנחת חוטא של עצמו כמנחת נדבתו שיכול להקריבה הוא בעצמו.
ומשיבים: דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] בברייתא: נאמר במנחת חוטא ״והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבחה על אשי ה׳ חטאת היא. וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו והיתה לכהן כמנחה״ (ויקרא ה, יב— יג). ויש לשאול: מה מלמדנו כתוב זה ״והיתה לכהן כמנחה״, והרי במנחה אמורים הדברים? אלא בא הכתוב ללמדנו שתהא עבודתה של מנחת חוטא כשרה אף בו, בכהן שחטא ומביא מנחה זו.
The Gemara answers: It is derived as the Sages taught in a baraita. The verse states with regard to the meal offering of a sinner: “And he shall bring it to the priest, and the priest shall take his handful of it as the memorial of it, and burn it on the altar…it is a sin offering. And the priest shall make atonement for him for his sin that he has sinned in any of these matters, and he shall be forgiven; and the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” (Leviticus 5:12–13). Since the phrase “And the remainder shall be the priest’s, as the meal offering” is seemingly unnecessary, as these verses are discussing a meal offering, it therefore teaches that its sacrificial rite would be valid even when performed by a priest who has brought the offering for his own sin.
הכל
(19) אַתָּה אוֹמֵר שֶׁתְּהֵא עֲבוֹדָתָהּ כְּשֵׁרָה בּוֹ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהַתִּיר מִנְחַת חוֹטֵא שֶׁל כֹּהֲנִים וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים {ויקרא ו׳:ט״ז} וְכׇל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל מִנְחַת נִדְבָתוֹ אֲבָל חוֹבָתוֹ תְּהֵא נֶאֱכֶלֶת.
The baraita discusses the matter: Do you say that this verse teaches that the rite of the meal offering of a sinner would be valid when performed by him? Or is it only necessary to permit the eating of the remainder of the meal offering of a sinner brought by one of the priests. And if so, how do I realize the meaning of the verse that states: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16)? Perhaps that is referring to his voluntary meal offering, but his obligatory meal offering may be eaten.
The baraita discusses the matter: Do you say that this verse teaches that the rite of the meal offering of a sinner would be valid when performed by him? Or is it only necessary to permit the eating of the remainder of the meal offering of a sinner brought by one of the priests. And if so, how do I realize the meaning of the verse that states: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16)? Perhaps that is referring to his voluntary meal offering, but his obligatory meal offering may be eaten.
או אינו – אלא דהכי משמע אם של כהן היא תהא כמנחת חוטא של ישראל ששיריה נאכלין.
ומה אני מקיים כו׳ – במנחת נדבתו מוקמינן לה.
ודנים בדבר: אתה אומר שלמדים מכתוב זה שתהא עבודתה של מנחת החוטא כשרה אף בו, או אינו בא אלא להתיר את אכילתה של מנחת חוטא של כהנים, כמנחת חוטא של ישראל? ולפי זה מה (כיצד) אני מקיים את האמור ״וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל״ (שם ו, טז)? ואף שאולי מדובר רק במנחת נדבתו של כהן — אבל מנחת חובתו תהא נאכלת?
The baraita discusses the matter: Do you say that this verse teaches that the rite of the meal offering of a sinner would be valid when performed by him? Or is it only necessary to permit the eating of the remainder of the meal offering of a sinner brought by one of the priests. And if so, how do I realize the meaning of the verse that states: “And every meal offering of the priest shall be offered in its entirety; it shall not be eaten” (Leviticus 6:16)? Perhaps that is referring to his voluntary meal offering, but his obligatory meal offering may be eaten.
הכל
(20) תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה מַקִּישׁ חוֹבָתוֹ לְנִדְבָתוֹ מָה נִדְבָתוֹ אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אַף חוֹבָתוֹ זאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי נֶאֱמַר וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כְּמִנְחָתוֹ וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כַּמִּנְחָה אֶלָּא לְהַקִּישׁ
Therefore, the verse states: “And it shall be the priest’s as the meal offering.” In this way, the verse compares the priest’s obligatory offering to his voluntary offering: Just as his voluntary offering is not eaten, so too, his obligatory offering is not eaten. In disagreeing with the previous interpretation, Rabbi Shimon said: Is it stated: And it shall be the priest’s, as his meal offering? But it states only: “As the meal offering,” referring to the meal offering of a non-priest. Rather, this verse serves to compare and render the halakha of
Therefore, the verse states: “And it shall be the priest’s as the meal offering.” In this way, the verse compares the priest’s obligatory offering to his voluntary offering: Just as his voluntary offering is not eaten, so too, his obligatory offering is not eaten. In disagreeing with the previous interpretation, Rabbi Shimon said: Is it stated: And it shall be the priest’s, as his meal offering? But it states only: “As the meal offering,” referring to the meal offering of a non-priest. Rather, this verse serves to compare and render the halakha of
והיתה לכהן – מקיש חובתו דהיינו מנחת כהן לנדבתו דהיינו כמנחה דמשמע כמנחת נדבתו מה נדבתו אינה נאכלת ואינה נקמצת דכתיב (ויקרא ו) כליל תהיה.
אף מנחת חובתו אינה נאכלת – ומאחר דאינה נאכלת אי אתה יכול להתיר מנחת מנחת חוטא של כהנים אלא שתהא עבודה כשרה בו.
אלא כמנחה – דמשמע כמנחת חוטא של ישראל דאילו נאמר כמנחתו הוה משתמע כדקאמרת מקיש חובתו לנדבתו (והלא לא נאמר כו׳).
לכך תלמוד לומר ״והיתה לכהן כמנחה״, מקיש (משווה) הכתוב דין מנחת חובתו של כהן לדין מנחת נדבתו, מה מנחת נדבתו של כהן — אינה נאכלת, אף מנחת חובתו של כהן — אינה נאכלת. כנגד דרך דרשה זו אמר ר׳ שמעון: וכי נאמר בכתוב ״והיתה לכהן כמנחתו״, שנלמד ממנו כי יש להקיש דין מנחת חוטא של כהן לדין מנחת נדבתו? והלא לא נאמר אלא ״והיתה לכהן כמנחה״ — כמנחה סתם, שאינה מנחת כהנים! אלא בא הכתוב להקיש
Therefore, the verse states: “And it shall be the priest’s as the meal offering.” In this way, the verse compares the priest’s obligatory offering to his voluntary offering: Just as his voluntary offering is not eaten, so too, his obligatory offering is not eaten. In disagreeing with the previous interpretation, Rabbi Shimon said: Is it stated: And it shall be the priest’s, as his meal offering? But it states only: “As the meal offering,” referring to the meal offering of a non-priest. Rather, this verse serves to compare and render the halakha of
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מנחות עג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות עג: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות עג:, הערוך על סדר הש"ס מנחות עג:, רש"י מנחות עג: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., מיוחס לרש"י מנחות עג: – במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י"., תוספות מנחות עג:, ר׳ פרץ הכהן מנחות עג:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות עג:, אסופת מאמרים מנחות עג:
Menachot 73b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 73b, Attributed to R. Gershom Menachot 73b, Collected from HeArukh Menachot 73b, Rashi Menachot 73b, Attributed to Rashi Menachot 73b, Tosafot Menachot 73b, R. Peretz HaKohen Menachot 73b, Steinsaltz Commentary Menachot 73b, Collected Articles Menachot 73b