ולא ראוי לבדק הבית, וכן הראוי לבדק הבית ולא ראוי להקרבה על המזבח, וכן שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית — מועלין בה, שחלים עליהם דין המעילה. ומפרטים: כיצד הוא הראוי לבדק הבית ואינו ראוי למזבח?
(1) 
וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהּ כֵּיצַד.
וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת לְבֶדֶק הַבַּיִת וְלֹא לַמִּזְבֵּחַ לֹא לַמִּזְבֵּחַ וְלֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת מוֹעֲלִין בָּהּ כֵּיצַד.but is not fit for Temple maintenance, or if it is fit for Temple maintenance but not for sacrifice on the altar, or fit neither for the altar nor for Temple maintenance, nevertheless one is liable for misusing it. The mishna clarifies each of these categories: Fit for Temple maintenance but not for sacrifice on the altar, how so?
but is not fit for Temple maintenance, or if it is fit for Temple maintenance but not for sacrifice on the altar, or fit neither for the altar nor for Temple maintenance, nevertheless one is liable for misusing it. The mishna clarifies each of these categories: Fit for Temple maintenance but not for sacrifice on the altar, how so?
הכל
(2) הִקְדִּישׁ אבּוֹר מָלֵא מַיִם אַשְׁפּוֹת מְלֵאוֹת זֶבֶל שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים.
In a case where one consecrated a cistern full of water, the water is not fit for sacrifice on the altar, as only water from the Siloam pool is used for the altar. Nevertheless, it is fit for Temple maintenance, e.g., to knead clay with it for use in reinforcing the walls of the Temple. What is the case of an item fit neither for the altar nor for Temple maintenance? If one consecrated garbage dumps full of manure, the place and its contents are fit neither for the altar nor for Temple maintenance. Rather, they are sold and the money received from the sale is donated to the Temple. What is the case of an item fit for sacrifice on the altar but not fit for Temple maintenance? If one consecrated a dovecote full of pigeons, the pigeons are fit for the altar while the dovecote is not fit even for Temple maintenance.
אשפה מלאה זבל – אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית דאינה ראויה לשום דבר לבנין אלא לדמיה:
שובך מלא יונים ראוי למזבח ולא לבדק הבית:
מתני׳ בור מלא מים – ראוי לבדק הבית לבנין לעשות בו טיט ולא למזבח ולניסוך המים נמי לא חזי שלא היו מנסכין אלא ממי השילוח שהן מים חיים.
אשפה מליאה זבל – היא עצמה אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית.
— כגון שהקדיש בור מלא מים, ומי בורות אינם ראויים למזבח, שכן אין מנסכים אלא ממי השילוח, ואולם ראויים הם לבדק הבית, כגון לגבל בהם טיט לבנין המקדש. וכיצד הוא שאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית? — כגון המקדיש אשפות (מקום השלכת זבל) המלאות זבל, שאין המקום עצמו ולא הזבל ראויים לא למזבח ולא לבדק הבית, אלא יש למוכרם ודמיהם ינתנו להקדש. למזבח ולא לבדק הבית — המקדיש שובך מלא יונים, שהיונים ראויות להקרבה והשובך אינו ראוי אף לבדק הבית, או
In a case where one consecrated a cistern full of water, the water is not fit for sacrifice on the altar, as only water from the Siloam pool is used for the altar. Nevertheless, it is fit for Temple maintenance, e.g., to knead clay with it for use in reinforcing the walls of the Temple. What is the case of an item fit neither for the altar nor for Temple maintenance? If one consecrated garbage dumps full of manure, the place and its contents are fit neither for the altar nor for Temple maintenance. Rather, they are sold and the money received from the sale is donated to the Temple. What is the case of an item fit for sacrifice on the altar but not fit for Temple maintenance? If one consecrated a dovecote full of pigeons, the pigeons are fit for the altar while the dovecote is not fit even for Temple maintenance.
הכל
(3) אִילָן מָלֵא פֵּירוֹת שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים.
Or if one consecrated a tree full of fruit, as the fruit is fit for the altar whereas the tree is not fit even for Temple maintenance. For example, grapes are fit for the altar as wine, but the vines are not fit for Temple maintenance, as they are too flimsy for construction. Another case where the consecrated item is fit for neither the altar nor Temple maintenance is a field full of grass.
אילן מלא פירות – ראוי למזבח לביכורים ולא לבדק הבית:
שדה מלאה עשבים – אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית. תנא קמא דר׳ יוסי אית ליה אין מועלין בשבח הקדש כלל במה שהשביח לאחר שהוקדש:
אילן מלא פירות – אמר לי רבי דהאי אילן הוא גפן וראוי למזבח ולניסוך היין ואינו ראוי לבדק הבית לפי שעצי גפן דקין הן ואינן ראויין לשום בנין ובבכורים לא מיתוקמא שהרי אינם קריבין לגבי המזבח.
שדה מלאה עשבים – אינה ראויה לא למזבח ולא לבדק הבית.
אילן מלא פירות, כשהאילן עצמו אינו ראוי לבדק הבית, ואילו הפירות ראויים למזבח. כגון גפן שאין ענפיה ראויים לבנין ואולם יינו ראוי לניסוך. ושאינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית — שדה מלאה עשבים — בכל אלה
Or if one consecrated a tree full of fruit, as the fruit is fit for the altar whereas the tree is not fit even for Temple maintenance. For example, grapes are fit for the altar as wine, but the vines are not fit for Temple maintenance, as they are too flimsy for construction. Another case where the consecrated item is fit for neither the altar nor Temple maintenance is a field full of grass.
הכל
(4) מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.
In all those cases, one is liable for misusing both them and that which is within them, as those that are unfit for use in the Temple will be sold and their money will be used for the altar or for Temple maintenance.
ומועלין בהן ובמה שבתוכו – פי׳ רשב״ם בהמוכר את הבית (ב״ב דף עט.) דגבי בור שייך מעילה כגון שהצניע חפצים לתוכו וקשיא דאמרינן לקמן (דף יח:) דאין מעילה במחובר לכן פר״ת כגון שעקר חוליא ונהנה הימנה דהוי תלוש.
מועלין בהם ובמה שבתוכה, שאף אלה שבעצמם אינם ראויים לקודש — יכולים להימכר ויפלו דמיהם למזבח או לבדק הבית.
In all those cases, one is liable for misusing both them and that which is within them, as those that are unfit for use in the Temple will be sold and their money will be used for the altar or for Temple maintenance.
הכל
(5) אֲבָל באִם הִקְדִּישׁ בּוֹר ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם אַשְׁפָּה ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלָּא זֶבֶל שׁוֹבָךְ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים אִילָן ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵּירוֹת שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים מוֹעֲלִין בָּהֶם וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.
But if one consecrated an empty cistern and it was subsequently filled with water, or if one consecrated an empty garbage dump and it was subsequently filled with manure, or an empty dovecote and it was subsequently filled with pigeons, or a tree without fruit and it was subsequently filled with fruit, or an empty field and it was subsequently filled with grass; in all these cases one is liable for misusing them but one is not liable for misusing that which is within them. There is no misuse with regard to enhancements that developed in consecrated property.
אבל אם הקדיש בור ואח״כ נתמלא כו׳ מועלין בהם אבל לא מה שבתוכו – ולא ביונים מטעם הפקר דחצר משום יד איתרבאי (גטין דף כא.) ואין יד להקדש וגבי אילן ונתמלא משום דאין מעילה בגידולי הקדש ר׳ יוסי אומר כו׳ קסבר יש מעילה בגידולין.
אבל אם הקדיש בור ריק ואחר כך בהיות הבור מוקדש נתמלא מים, וכן המקדיש אשפה ריקה ורק אחר כך נתמלא זבל, וכן המקדיש שובך ריק מיונים ורק אחר כך נתמלא יונים, וכן אילן ללא פירות ואחר כך נתמלא פירות, וכן שדה ריקה ואחר כך נתמלאה עשבים — בכל אלה מועלין בהם עצמם, ואין מועלין במה שבתוכה, שהרי אין דין מעילה בדבר שהושבח ברשות ההקדש.
But if one consecrated an empty cistern and it was subsequently filled with water, or if one consecrated an empty garbage dump and it was subsequently filled with manure, or an empty dovecote and it was subsequently filled with pigeons, or a tree without fruit and it was subsequently filled with fruit, or an empty field and it was subsequently filled with grass; in all these cases one is liable for misusing them but one is not liable for misusing that which is within them. There is no misuse with regard to enhancements that developed in consecrated property.
הכל
(6) ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה וְהָאִילָן מוֹעֲלִין בָּהֶן וּבְגִידּוּלָהּ מִפְּנֵי שֶׁהֵן גִּידּוּלֵי הֶקְדֵּשׁ.
Rabbi Yosei disagrees in two of the above cases and says: In the case of one who consecrates the empty field in which grass grew or the empty tree on which fruit grew, he is liable for misusing both them and their growth, because these are growths of consecrated property, despite the fact that they grew there only after the property was consecrated.
ר׳ יוסי אומר כו׳ – לא פליג אלא אהנך תרתי דת״ק אמר אין מועלין בשבח הקדש במה שהשביחו לאחר שהוקדשו ורבי יוסי סבר המקדיש שדה או אילן מועלין בגידוליהם הואיל וגדלו ממש בהקדש אבל בור ואשפה ושובך דלאו גידולי שובך נינהו לא פליג רבי יוסי.
על שנים מהדברים שאמר התנא קמא שאין מועלים במה שבתוכה חולק ר׳ יוסי ואומר: המקדיש את השדה ונתמלאה עשבים, וכן המקדיש את האילן ונתמלא פירות — מועלין בהן ואף בגידולה (גידוליהם) אף שצמחו בהיותם ברשות ההקדש, מפני שסוף סוף הן גידולי הקדש.
Rabbi Yosei disagrees in two of the above cases and says: In the case of one who consecrates the empty field in which grass grew or the empty tree on which fruit grew, he is liable for misusing both them and their growth, because these are growths of consecrated property, despite the fact that they grew there only after the property was consecrated.
הכל
(7) גוְלַד הַמְעוּשֶּׂרֶת לֹא יִנַוק מִן הַמְעוּשֶּׂרֶת וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִים כֵּן ד וְלַד הַמּוּקְדָּשִׁין לֹא יִנַוק מִן הַמּוּקְדָּשִׁין וַאֲחֵרִים מִתְנַדְּבִים כֵּן.
Apropos the growths of consecrated property, the mishna states that an offspring born to a tithed animal before it was tithed may not be given to suckle from the tithed mother, as it is a non-sacred animal that may not be allowed to derive benefit from consecrated property. And there are others who stipulate in this manner, i.e., that the consecration does not apply to the milk. The same is true of the offspring of sacrificial animals born to them before their consecration; they may not suckle from the sacrificial animal. And in this case as well, there are others who stipulate in this manner, i.e., to enable the offspring to suckle.
ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת – היינו שאם יצאת נקבה בעשירי והיה לה בן קודם לכן לא יינק ממנה שוב שבנה חולין הוא ונמצא נהנה מחלב מוקדשין:
ואחרים מתנדבין כן – כלומר אבל אחרים שהתנדבו קודם לכן רשאין ומתנין שאם תצא נקבה בעשירי יהא חלבה חולין כדי שינק את בנה ממנה בהיתר וכן נמי בולד מוקדשין לא היו מקדישין חלב אמו:
ולד המעושרת לא ינוק מן המעושרת – לפי שהיא קדושה דכתיב (ויקרא כז) העשירי יהיה קודש ובנה חולין הוא ונמצא נהנה מחלב המוקדשין.
ואחרים מתנדבים כן – כלומר בסתם ודאי אסור לינק מן המעושרת אבל אחרים מתנדבים כן שמתנין קודם לכן על מנת כן אני מכניס נקבה זו לדיר להתעשר שאם תקדש יהא חלבה חולין שתהא מניקה ולדה בהיתר. ושמעתי דלהכי מהני להו תנאה הואיל ויכולין לעכב שלא תכנס נקבה זו לדיר עד לאחר זמן הלכך מהני תנאה והוי כנדבה ולהכי קרי להו אחרים שאינן מחמירין עליהן כראוי. וכן נמי בולד מוקדשין לא היו מקדישין חלב האם.
ולד המעושרת – כלומר שנולד קודם שנכנסה אמו לדיר להתעשר והוה הולד חולין ולכך קאמר לא ינוק מן המעושרת כדמפרש בגמרא טעמא מקרא.
ואחרים מתנדבין כן – כלומר ויש [בני] אדם מתנדבין ומתנין קודם הכנסתה לדיר על מנת שתניק בנה שהוא חולין ולד מוקדשין שהוא חולין שנולד קודם שהקדיש [האם].
ומביאים דינים נוספים בגידולי הקדש: ולד המעושרת, שהתקדשה כמעשר בהמה ולפני כן ילדה אותו ולד, והריהו חולין — לא ינוק מן אמו המעושרת, שהרי הוא חולין ואסור בהנאה מן ההקדש. ויש בני אדם אחרים המתנדבים (המתנים תנאי) כן לפני שמכניסים את הבהמה לדיר להתעשר שיהא החלב הבא ממנה חולין ולא הקדש, על מנת שיוכל ולדה לינוק ממנה. ואותו דין יש לולד הנולד מן הבהמות שהן מוקדשין לפני שהוקדשו — שלא ינוק מן המוקדשין, ואולם גם בכגון זה אחרים מתנדבים כן.
Apropos the growths of consecrated property, the mishna states that an offspring born to a tithed animal before it was tithed may not be given to suckle from the tithed mother, as it is a non-sacred animal that may not be allowed to derive benefit from consecrated property. And there are others who stipulate in this manner, i.e., that the consecration does not apply to the milk. The same is true of the offspring of sacrificial animals born to them before their consecration; they may not suckle from the sacrificial animal. And in this case as well, there are others who stipulate in this manner, i.e., to enable the offspring to suckle.
הכל
(8) ההַפּוֹעֲלִים לֹא יֹאכְלוּ מִן גְּרוֹגְרוֹת הֶקְדֵּשׁ ו וְכֵן פָּרָה מִכַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ.:
The laborers, who are generally permitted to eat the food of their employer, may not eat from consecrated dried figs, if they work with Temple produce. Rather, they can buy food with the money they are paid. And likewise, a cow working with consecrated property, e.g., threshing Temple produce, may not eat from consecrated vetch [mikarshinei].
הפועלים – שעושין מלאכה בשל הקדש לא יאכלו מגרוגרות של הקדש ואע״ג דכתיב כי תבוא בכרם רעך ואכלת וגו׳ (דברים כג) ואמרינן בפרק השוכר את הפועלים (ב״מ דף פז:) בפועל הכתוב מדבר בשל הקדש לא יאכלו דכרם רעך אמר רחמנא ולא כרם של הקדש.
וכן פרה – של חולין חרשה בשל הקדש לא תאכל מכרשיני הקדש.
הפועלין לא יאכלו מגרוגרות של הקדש – אע״ג דבהדיוט פועל אוכל בין בתלוש בין במחובר כדאמר בב״מ (דף פז.) מ״מ בשל הקדש אינו אוכל כדמפיק ליה בגמרא מקרא וכן פרה לא תאכל מן כרשינים של הקדש ומותר לחסום פיה וקשיא על מה שפירש ואחרים מתנדבין שהיו מתנים על מנת להניק דלישנא לא משמע כן וה״ל למימר ואחרים מתנין בכך ועוד קשיא דבתוספתא קתני לה גבי פועלים ופרה והתם מה מועיל התנאי בדבר שהוא כבר של הקדש לכך נראה לפרש ואחרים מתנדבין כו׳ כלומר ואחרים בעלי בתים נדיבי לב היו מתנדבין להניק אותן ולדות מבהמות שלהן שהיא חולין וכן בפועלים ופרה של הקדש לפי שעושין בשביל הקדש היו עשירים מתנדבין לפרנסם.
הפועלים (שכרגיל זכאים לאכול משל בעל הבית) אם היו עובדים במקדש לא יאכלו מן גרוגרות (תאנים מיובשות) של ההקדש, אלא מקבלים מגזבר המקדש כסף, וקונים בו את מזונותיהם מן החולין. וכן פרה העובדת בשל המקדש (כגון בדישה) לא תאכל מכרשיני (צמח מספוא) של ההקדש.
The laborers, who are generally permitted to eat the food of their employer, may not eat from consecrated dried figs, if they work with Temple produce. Rather, they can buy food with the money they are paid. And likewise, a cow working with consecrated property, e.g., threshing Temple produce, may not eat from consecrated vetch [mikarshinei].
הכל
(9) גמ׳ גְּמָרָא : קָתָנֵי וְלַד הַמְעוּשֶּׂרֶת לֹא יִנַק מִן הַמְעוּשֶּׂרֶת מְנָהָנֵי מִילֵּי.
GEMARA: The mishna teaches that an offspring born to a tithed animal before it was tithed may not suckle from the tithed mother, and the same applies to the offspring of a sacrificial animal. The Gemara asks: From where are these matters derived?
א גמרא קתני [שנה] במשנתנו: ולד הבהמה המעושרת שנולד לה לפני שהתעשרה לא ינק מן המעושרת, ובדומה לכך אף ולד הבהמה המוקדשת שנולד לה לפני שהתקדשה לא יינק ממנה. ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו, מה מקורה של הלכה זו]? אמר רב אחדבוי בר אמי: אתיא
GEMARA: The mishna teaches that an offspring born to a tithed animal before it was tithed may not suckle from the tithed mother, and the same applies to the offspring of a sacrificial animal. The Gemara asks: From where are these matters derived?
הכל
(10) אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי אָתְיָא הַעֲבָרָה הַעֲבָרָה מִבְּכוֹר מָה בְּכוֹר מוֹעֲלִין בּוֹ אַף חֲלֵב הַמְעוּשֶּׂרֶת מוֹעֲלִין בּוֹ.
Rav Aḥadvoi bar Ami said: It is derived through a verbal analogy of the expressions “passing” and “passing,” from the case of a firstborn offering. With regard to animal tithe the verse states: “Whatsoever passes under the rod” (Leviticus 27:32), and with regard to the firstborn offering it is stated: “And you shall cause to pass all that opens the womb, to the Lord” (Exodus 13:12). Just as in the case of the firstborn offering one is liable for misusing all of it, as it is a male and does not have milk, so too, with regard to the milk of a tithed animal one is liable for misusing all of it, i.e., all of it is forbidden, including its milk, as it is part of the tithed animal. Therefore, the offspring may not suckle from the mother.
אתיא העברה העברה – דכתיב גבי בכור (דכתיב) (שמות יג) והעברת כל פטר רחם גבי מעשר בהמה כתיב (ויקרא כז) כל אשר יעבור תחת השבט מה בכור מועלין בו לאו בחלב קאמר שהרי לא שייכא הנקה בבכור דהא זכר הוא אלא ה״ק מה בכור מועלין בכולו אף מעשר מועלין בכולו ואף בהנקת הבן ולאו דוקא מועלין דהא אמרינן לעיל (דף יב:) חלב המוקדשין אין מועלין בו אלא רוצה לומר שנאסר החלב להניק ממנו חלב המוקדשין נמי להכי אסרינן במתניתין להניק ממנו דאתיא אמו אמו מבכור דכתיב גבי בכור בפרשת משפטים שבעת ימים יהיה עם אמו וגבי מוקדשין כתיב בפרשת אמור שבעת ימים (יהיה) תחת אמו וא״ת למה לי קרא לאסור חלב המוקדשין תיפוק ליה מדדרשינן בכורות (דף טו.) גבי פסולי המוקדשין בשר ולא חלב ואין לומר דהתם היינו דוקא לאחר שפירש אבל בהנקה לא אסור אי לאו האי קרא דהכא זה אינו ודאי דלכאורה משמע שחלב פסולי המוקדשין בכל ענין הוא אסור וי״מ דכי אסר רחמנא חלב פסולי המוקדשין היינו באכילה דכתיב (דברים יב) ואכלת בשר ולא חלב אבל בהנאה שריא ולהכי צריכינן הכא לגזרה שוה דאמו אמו לאסור אף הנאת יניקת הולד ואין נראה דהא אמרינן פרק השוחט (חולין דף לו.) הואיל ואסירי בגיזה ועבודה סלקא דעתך אמינא דמן ליבעי קבורה משמע דאף החלב אסור בהנאה וטעון קבורה דהא ודאי מדמי דם לחלב ולא לגיזה ועבודה כדפירשתי במתניתין לעיל לכך נראה למורי שי׳ דאי לאו האי קרא דהכא דקאסר חלב במוקדשים לא הוה דרשינן גבי פסולי המוקדשין דבשר אתי למעוטי חלב דלא הוה ידעינן לה למאי קאתי בשר למעוטי אבל השתא דאסר חלב במוקדשין קאתי בשר לומר אבל חלב כדקאי קאי תדע מדאצטריך לכתוב ולא תגוז בכור שורך ואסור גיזה בקדשים ואמאי צריך תיפוק ליה מדאמר גבי פסולי המוקדשים תזבח ולא גיזה אלא ודאי לא הוה ידענא למאי קאתי תזבח למעוטי אבל השתא דאסור גיזה בקדשים אם כן אתי תזבח לומר אבל גיזה כדקיימא קיימא ואם תאמר במרובה (ב״ק דף עז:) דקאמר כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא כלאים למאי אי לבכורה יליף העברה העברה ממעשר ומעשר תחת תחת מקדשים ל״ל למילף בכור ממעשר ומעשר מקדשים לילף בכור מקדשים בגזרה שוה דאמו אמו וי״ל דלא דריש לה אלא לענין דבר התלוי באם כגון הנקה דהכא וכגון לענין לידה בריש פ׳ יוצא דופן (נדה דף מ.) אבל לענין דבר אחר לא ניתנה לידרש ובהאי תירוצא מיתרצא קושיא אחריתא שיש להקשות היאך יליף מבכור שהוא אסור להניק והא אין דנין אפשר משאי אפשר מבכור דליתיה בהנקה דזכר הוא ולפי מאי דפרי׳ ניחא דע״כ צריך ללמוד מבכור (לענין מ״מ ואף) לענין דילפינן מגזירה שוה דהעברה העברה מ״מ כיון דלא ניתן ללמוד מוקדשים מבכור לענין הנקה אע״ג דאפשר מאי אפשר הוי כמו כן לענין מעשר (אלא) ילפינן שפיר מבכור כך דקדק וטרי לישב שיטת התוס׳ על בוריה וכל זה דוחק מאד ועוד קשיא דמילתא דפשיטא הוא דולד המעושרת לא ינק מן המעושרת כיון שהוא חולין דהא כבר תנא לעיל חלב המוקדשין לא נהנין ועוד דקאמר ואחרים מתנדבין כן ובמתני׳ פירשתי שהיו עשירים מתנדבים להניק את הולדות מבהמות שלהם ומה נדבה היא זאת כיון דלית שום ריוח להקדש לכך נראה למורי ר׳ הרב ר׳ פרץ שיחי׳ דמתני׳ מיירי בוולד מעושרת וולד מוקדשים שילדו משהיו מוקדשין והיינו רבותא דאפ״ה אסור להניק מהם והיינו הא דקאמר ואחרים מתנדבין כן שבשביל שהיו הולדות להקדש היו מתנדבין להניק אותם וקבעי בגמרא מנה״מ דלא ינוק מאמו והכתיב תחת אמו דמשמע אפילו היתה אמו קדושה מ״מ יונק ממנה וקאתיא העברה העברה מבכור מה בכור מועלין בו פירוש שאסור להניק את הבכור מבהמת מעשר וקדשים דהא לא מצינו בכור של בהמת מעשר וקדשים שהרי הם פטורים מן הבכורות אף מעשר כלומר אף ולד שהוא קדוש קדושת המעשר שנולד מבהמת מעשר אסור להניק מאמו שהוא מעשר וחלב המוקדשין נמי אתיא אמו אמו מבכור דמה אמו האמור בבכור אינה של הקדש דבהמה של הקדש פטורה מן הבכורה אף אמו האמור בקדשים דכתיב שבעת ימים (יהיה) תחת אמו דמשמע לפי הפשט שמותר להניק לולדות של בהמת קדשים מאמו שהיא קדושה אינו כן דודאי אותה אם דחולין ולכך מותר להניק מאמו אבל אם היא קדושה אסור להניק לו והשתא ניחא דשפיר איצטריך ג״ש להכי דאף כשהולד של הקדש אסור להביא מן האם וגם ניחא דלא ילפינן התם מהך ג״ש דאמו אמו דהא לא דרשינן הך ג״ש אלא ללמוד דאמו דגבי קדשים ר״ל שהאם חולין כמו אמו דגבי בכור כדפירשנו.
[באה, נלמדת] גזירה שווה של המלה ״העברה״ הנאמרת במעשר בהמה (״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה׳ ״, ויקרא כז, לב) ו״העברה״ מהנאמר בדין קרבן הבכור (״והעברת כל פטר רחם לה׳ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה׳ ״, שמות יג, יב), ללמד: מה בכור מועלין בו — אף במעשר בהמה מועלים בכל אשר יש בה. ואף חלב הבא מן המעושרת מועלין בו, ואין ולדה שהוא חולין יונק ממנה.
Rav Aḥadvoi bar Ami said: It is derived through a verbal analogy of the expressions “passing” and “passing,” from the case of a firstborn offering. With regard to animal tithe the verse states: “Whatsoever passes under the rod” (Leviticus 27:32), and with regard to the firstborn offering it is stated: “And you shall cause to pass all that opens the womb, to the Lord” (Exodus 13:12). Just as in the case of the firstborn offering one is liable for misusing all of it, as it is a male and does not have milk, so too, with regard to the milk of a tithed animal one is liable for misusing all of it, i.e., all of it is forbidden, including its milk, as it is part of the tithed animal. Therefore, the offspring may not suckle from the mother.
הכל
(11) חֲלֵב הַמּוּקְדָּשׁ נָמֵי אָתְיָא אִמּוֹ אִמּוֹ מִבְּכוֹר.:
The other halakha, that the milk of a sacrificial animal is prohibited, is also derived through a verbal analogy, specifically the terms “its mother” and “its mother,” from the case of a firstborn offering. With regard to sacrificial animals the verse states: “When a bullock, or a sheep, or a goat, is born, it shall be seven days under its mother” (Leviticus 22:27), and in the case of the firstborn offering it is stated: “Seven days it shall be with its mother” (Exodus 22:29). Just as one is liable for misusing all of a firstborn offering, so too, one is liable for misusing the milk of a sacrificial animal, i.e., the milk is forbidden, as it is part of the sacrificial animal. Consequently, its offspring may not suckle from the mother.
אתיא אמו אמו מבכור – כתיב בבכור כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וכתיב במוקדשין והיה שבעת ימים תחת אמו מה בכור יש בו מעילה בכולו אף מוקדשין נמי:
אתיא אמו אמו מבכור – כתיב בבכור (שמות כב) כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו וגבי מוקדשין כתיב בפ׳ אמור [והיה] ז׳ ימים (יהיה עם) [תחת] אמו מה בכור שהוא זכר מועלין בכולו אף מוקדשין נמי מועלין בכולו.
ובדומה לכך חלב הבא מבהמת המוקדש נמי [גם כן] איסורו לולדה החולין אתיא [באה] בגזירה שווה של המלה ״אמו״ הנאמרת במוקדשים (״...והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן...״. ויקרא כב, כז) ו״אמו״ מהנאמר בקרבן בכור (״שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי״, שמות כב, כט). ללמד שחלב המוקדשין אסור לולדה שהוא חולין כמו שהבכור אסור כולו.
The other halakha, that the milk of a sacrificial animal is prohibited, is also derived through a verbal analogy, specifically the terms “its mother” and “its mother,” from the case of a firstborn offering. With regard to sacrificial animals the verse states: “When a bullock, or a sheep, or a goat, is born, it shall be seven days under its mother” (Leviticus 22:27), and in the case of the firstborn offering it is stated: “Seven days it shall be with its mother” (Exodus 22:29). Just as one is liable for misusing all of a firstborn offering, so too, one is liable for misusing the milk of a sacrificial animal, i.e., the milk is forbidden, as it is part of the sacrificial animal. Consequently, its offspring may not suckle from the mother.
הכל
(12) הַפּוֹעֲלִין לֹא יֹאכְלוּ כּוּ׳.: מַאי טַעְמָא אָמַר רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי דְּאָמַר קְרָא {דברים כ״ה:ד׳} לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ דִּישׁוֹ שֶׁלְּךָ וְלֹא דִּישׁוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ.
§ The mishna teaches that the laborers of Temple produce may not eat from consecrated dried figs, and likewise a cow may not eat from consecrated vetch. The Gemara does not ask about the source of the halakha of a laborer, as the verse clearly states in this regard: “When you come into your neighbor’s vineyard” (Deuteronomy 23:25), which does not include a vineyard belonging to the Temple; but the Gemara does ask about the case of the cow: What is the reason for the ruling with regard to a cow? Rav Aḥadvoi bar Ami said: As the verse states: “Do not muzzle the ox during its treading” (Deuteronomy 25:4). The term “its treading” teaches that this prohibition applies to muzzling an ox when it is treading your non-sacred field, and not when it is treading a consecrated field. Since the consecrated produce is prohibited, one must muzzle the ox.
הפועלין לא יאכלו מגרוגרות של הקדש – אע״ג דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו׳ ואפועל הכתוב מדבר כדפריש׳ בפ׳ השוכר את הפועלים אפ״ה בשל הקדש לא יאכלו דכרם רעך אמר רחמנא ולא דהקדש:
הפועלין כו׳ מ״ט – לא תאכל מכרשיני הקדש. גבי פועלין דלא יאכלו מגרוגרות של הקדש לא צריך למיבעי דהא מיעט קרא בפירוש רעך ולא הקדש אבל פרה דלא כתיב בה הכי קבעי.
דישו – כלומר כי דש בשלך לא תחסום אבל כי דש בשל הקדש אתה חוסם דענינא כולה בחולין קמיירי.
מאי טעמא – אפועלים דלא יאכלו קאי דישו [שלך] ולא של הקדש ואיתקש פועל לשור כדאמר בב״מ (דף פט.) איתקש חוסם לנחסם ונחסם לחוסם.
ב עוד שנינו במשנתנו כי הפועלין העובדים במקדש לא יאכלו מגרוגרות ההקדש. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם, מהו המקור לכך]? אמר רב אחדבוי בר אמי, שכן אמר קרא [הכתוב]: ״לא תחסם שור בדישו״ (דברים כה, ד) — ללמדנו: ב״דישו״ שלך ההדיוט, אין אתה חוסם את השור, ולא בדישו של הקדש, שההקדש אסור בהוצאה לחולין ולכן עליך לחוסמו כדי שלא יאכל משל ההקדש.
§ The mishna teaches that the laborers of Temple produce may not eat from consecrated dried figs, and likewise a cow may not eat from consecrated vetch. The Gemara does not ask about the source of the halakha of a laborer, as the verse clearly states in this regard: “When you come into your neighbor’s vineyard” (Deuteronomy 23:25), which does not include a vineyard belonging to the Temple; but the Gemara does ask about the case of the cow: What is the reason for the ruling with regard to a cow? Rav Aḥadvoi bar Ami said: As the verse states: “Do not muzzle the ox during its treading” (Deuteronomy 25:4). The term “its treading” teaches that this prohibition applies to muzzling an ox when it is treading your non-sacred field, and not when it is treading a consecrated field. Since the consecrated produce is prohibited, one must muzzle the ox.
הכל
(13) הַדָּשׁ קַלְעִילִין בִּשְׂדֵה הֶקְדֵּשׁ מָעַל וְהָא בְּתָלוּשׁ בָּעִינַן אָמַר רָבִינָא ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ זאַבְקַהּ מְעַלֵּי לַהּ.:
The Gemara discusses a similar case: One who threshes his non-sacred kalilin, a type of legume, in a consecrated field is liable for misuse of consecrated items. The Gemara raises a difficulty: But in order for one to be liable for misuse, we require the consecrated item from which one derives benefit to be detached from the ground, whereas the field is the ground itself. Ravina said: Conclude from it that the field’s dust is beneficial for kalilin, and therefore he misuses the detached dust of the consecrated field when he threshes it.
מלעין מין קטנית הן – הדש מלעין בשדה הקדש מעל דנהנה משדה הקדש:
והא בתלוש בעינן – כלומר דהכי אית לן דאין מעילה במחובר לקרקע וכ״ש בקרקע עצמו ש״מ דמדקאמר מעל ש״מ דאבקה אבק של שדה מעלי לה לקיטנית לאותו מלעין ואבק שמעלה מן השדה היינו תלוש מש״ה מעל:
ערך קלעילון
קלעילון – א(מעילה יג.) הדש קלעילון בשדה הקדש מעל בפירוש מגנצא כתוב הדש מלעין ופירוש מין קטנית.
א. [איינע הילזען פרוכט.]
קלעילין – מין קטנית קדש מועלין של חולין בשדה הקדש מעל דנהנה מהקדש.
והא בתלוש בעינן – כדאמרינן לקמן בפרק הנהנה (מעילה יח:) דאין מעילה במחובר לקרקע וכ״ש בקרקע עצמו.
מדקאמר מעל שמע מינה אבקה – אבק של שדה מעלי להו לאותן קלעילין וכי מעלה אבק מן הקרקע דמתערב בקלעילין הוה ליה תלוש ולהכי מעל.
קלעילין – מין קטנית הוא.
והא בתלוש בעינן – דהא אין מעילה בקרקע במחובר.
אבקה מעלי – פירוש האבק של קרקע שהוא תלוש שמשבח הקטנית כשהוא דש בקרקע של הקדש האבק עולה מן הקרקע.
ועוד בענין זה של הדישה בהקדש, שנינו: הדש קלעילין (סוג קטניות) שלו, שהן חולין, בשדה הקדש — הרי זה מעל, שהרי נהנה מן ההקדש. ושואלים על כך: והא [והרי] על מנת להתחייב במעילה, הנאה בתלוש בעינן [מצריכים אנו], ולא מן המחובר לקרקע! אמר רבינא: שמע מינה [למד מכאן] שאבקה של השדה מעלי לה [מועיל להם] לקטניות הנידושות, וכיון שדש זה נהנה מהאבק (שהוא תלוש) — הריהו מתחייב במעילה.
The Gemara discusses a similar case: One who threshes his non-sacred kalilin, a type of legume, in a consecrated field is liable for misuse of consecrated items. The Gemara raises a difficulty: But in order for one to be liable for misuse, we require the consecrated item from which one derives benefit to be detached from the ground, whereas the field is the ground itself. Ravina said: Conclude from it that the field’s dust is beneficial for kalilin, and therefore he misuses the detached dust of the consecrated field when he threshes it.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.