רבי יהודה – לענין מעשר אמרה למילתיה.
הלך אחר פתחה – כולה בפנים ופתוחה לחוץ כלחוץ כולה בחוץ ופתוחה לפנים כלפנים.
באילן הלך אחר נופו – ומתניתין דהכא. וברייתא רבי יהודה ומתני׳ דאילן שהוא עומד בפנים כו׳ רבנן ושינויא קמא ליתא.
(1) 
ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּמְּעָרָה, הוֹלֵךְ אַחַר פִּתְחָהּ, בָּאִילָן, הוֹלֵךְ אַחַר נוֹפוֹ.
Rabbi Yehuda says: With regard to a cave, follow its entrance; if the entrance is inside the city, the status of the entire cave is that of part of the city, and one may partake of tithes in it. With regard to a tree, follow its boughs. The baraita that states that with regard to second tithe in Jerusalem and cities of refuge one follows the boughs is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
זהו ביאור המשנה ואין הלכה כן אלא הולכין אחר שניהם לקולא לגולה שאם היה עקרו חוץ לתחום ונופו נוטה תוך התחום משהגיע לעקרו נקלט והולכין אחר הנוף ואם היה עקרו בתוך התהום ונופו נוטה לחוץ משהגיע לנוף נקלט והולכין אחר העקר ואין רשאי להרגו אף על ידי חצים וצרורות ואין צריך לומר שאי אפשר להיות עקרו מדרגה לנופו ר״ל שיהא רשאי לעלות בעקרו ומשם לנופו ולהרגו לשם וכן ליוצא כל שאחד מהם בפנים ר״ל או הנוף או העקר אין זה נקרא יוצא חוץ לתחום וגואל נהרג עליו שהכל נדון אחר אותו שבפנים:
ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הן כבר ידעת שמעשר שני אינו נאכל חוץ לירושלים אלא על ידי פדייה וכן ידעת שמשנכנס לירושלים אינו נפדה למדת שבירושלים יש בו איסור פדייה ובחוצה לה יש בו איסור אכילה אילן שעקרו בירושלים ונופו חוץ לחומה דנין בנופו להחמיר אין אוכלין תחת נופו מעשר שני שדנין אותו כחוץ ומשנכנס מעשר שני לשם נאסר בפדיון שדנין אותו כפנים והולכין אחר העקר וכן אם היה נופו בפנים ועקרו בחוץ דנין להחמיר שלא לאכול ושלא לפדות הא כל שהוא בפנים מ״מ בין בעקרו בין תחת נופו אוכל ואינו פודה:
בתים שכנגד החומה אם היו פתחיהן לפנים מן החומה וכל חללן חוץ מן החומה כל שכנגד החומה ולפנים כגון תחת הפתח נדון כלפנים לכל דבר ושמכנגד החומה ולחוץ דנין בו להחמיר לענין אכילה דנין בו כבחוץ ולענין פדייה דנין בו כלפנים והולכין אחר הפתח היה פתחן לחוץ וחללן לפנים כל שבחוץ כגון תחת הפתח נדון כחוץ לכל דבר ומה שבפנים דנין בו להחמיר שלא לאכול ושלא לפדות:
במשנה כיוצא בו רוצח שגלה כו׳ לשון המשנה הוא בסוף מסכת שביעית המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני א״ל אעפ״כ כו׳ כיוצא בו רוצח שגלה כו׳ א״ל רוצח אני א״ל אעפ״כ כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה באילן הלך כו׳ ומתני׳ דהכא וברייתא כרב יהודה כו׳ ושינויא קמא ליתא עכ״ל דאי שינויא קמא קאי ושפיר אתיא מתני׳ דהכא אפי׳ כרבנן כדאמר בנופו מיתדר ליה כו׳ א״כ מאי פריך אימור דשמעת ליה לרב יהודה כו׳ והיינו משום דע״כ כיון דקתני ירושלים וערי מקלט גבי הדדי דהולכין בהו אחר הנוף משמע דחד טעמא אית להו ומש״ה פריך שפיר אימור דשמעת ליה לר״י כו׳ וק״ל:
תוס׳ בד״ה אימור כו׳ דלא פליגי ר״י ורבנן כו׳ בד״ה גבי מעשר כו׳ דלא מצי פריק ליה מעיקרו ומשמע כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ר׳ יהודה אומר: במערה — הולך אחר פתחה, שאם פתחה בתוך העיר — הרי כל המערה נחשבת כבתוך העיר, ומותר לאכול בה מעשר. באילן — הולך אחר נופו. והיא שיטת הברייתא האומרת שבירושלים וגם בערי מקלט הולכים אחר הנוף.
Rabbi Yehuda says: With regard to a cave, follow its entrance; if the entrance is inside the city, the status of the entire cave is that of part of the city, and one may partake of tithes in it. With regard to a tree, follow its boughs. The baraita that states that with regard to second tithe in Jerusalem and cities of refuge one follows the boughs is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
הכל
(2) אֵימוּר דִּשְׁמַעַתְּ לֵיהּ לר״י לְרַבִּי יְהוּדָה , גַּבֵּי מַעֲשֵׂר לְחוּמְרָא, עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי פָרֵיק, בְּעִיקָּרוֹ נַמֵי לָא מָצֵי פָרֵיק. עִיקָּרוֹ מִבִּפְנִים וְנוֹפוֹ מִבַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְדִיָּיה, בְּעִיקָּרוֹ נַמֵי לָא מָצֵי אָכֵיל בְּלֹא פְדִיָּיה.
The Gemara rejects that explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express this opinion with regard to second-tithe produce in a situation where his ruling is a stringency, as in the case where the trunk of a tree is outside Jerusalem and its boughs are inside Jerusalem, just as among its boughs, one may not redeem second-tithe produce, and he must partake of it in Jerusalem, so too at its trunk he may not redeem second-tithe produce, even though it stands outside of Jerusalem. So too in a case where the trunk of a tree is inside and its boughs outside, there is a stringency: Just as among its boughs, one may not partake of second-tithe produce without redemption, so too at its trunk he may not partake of second-tithe produce without redemption, even though it stands inside Jerusalem.
The Gemara rejects that explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express this opinion with regard to second-tithe produce in a situation where his ruling is a stringency, as in the case where the trunk of a tree is outside Jerusalem and its boughs are inside Jerusalem, just as among its boughs, one may not redeem second-tithe produce, and he must partake of it in Jerusalem, so too at its trunk he may not redeem second-tithe produce, even though it stands outside of Jerusalem. So too in a case where the trunk of a tree is inside and its boughs outside, there is a stringency: Just as among its boughs, one may not partake of second-tithe produce without redemption, so too at its trunk he may not partake of second-tithe produce without redemption, even though it stands inside Jerusalem.
אימור דשמעת ליה כו׳ – כלומר היכי בעית לאוקמא להא דתניא בירושלים הלך אחר הנוף כו׳ כר׳ יהודה הניחא אי תנא בה חדא בירושלים הלך אחר הנוף ולא תנא בה בערי מקלט הלך אחר הנוף מצית מוקמת לה כרבי יהודה אבל השתא מאן ציית לך אימור דשמעת ליה לרבי יהודה גבי מעשר באילן הלך אחר הנוף משום דאיכא למימר לחומרא בין עיקרו בפנים ונופו בחוץ בין עיקרו בחוץ ונופו בפנים דגבי מעשר איכא בין בפנים בין בחוץ חדא לחומרא וחדא לקולא חומר בפנים מבחוץ שבחוץ יכול לפדותו ובפנים אינו יכול לפדותו דקלטי ליה מחיצות וחומר בחוץ מבפנים שאינו נאכל בחוץ בלא פדייה ובפנים אוכלו בלא פדייה ואיכא למימר כי אמר רבי יהודה הלך אחר הנוף לחומרא אמרה כדמפרש ואזיל.
עיקרו בחוץ ונופו בפנים כו׳ – הלך אחר הנוף לענין פדייה.
עיקרו בפנים ונופו לחוץ – הלך אחר הנוף לענין אכילה דמישדי עיקרו בתר נופו ואסור לאוכלו בעיקרו אא״כ פדאו מקודם שנכנס.
אימור דשמעת ליה לרבי יהודה לחומרא – וצריך עיון מנא ליה דלא אמרינן גם להקל וי״ל דמסברא אית ליה דלא פליגי רבי יהודה ורבנן כולי האי כי אם בחומרא בעלמא.
גבי מעשר לחומרא עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דבנופו לא מצי פריק כו׳ – פי׳ לא אזלינן בתר נוף לקולא לומר דכי היכי דבנופו דבפנים מצי אכיל בלא פדייה הכי נמי בעיקרו מבחוץ מצי אכיל ליה בלא פדייה אלא לחומרא דוקא לומר דלא מצי פריק ליה בעיקרו ומשמע דפשיטא ליה דבנוף גופיה מצי אכיל דנהי דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא מ״מ נוף לא שדינן בתר עיקרו גם לחומרא.
{שמעתא דאילן שעיקרו ונופו במקום אחר לגבי מעשר וערי מקלט}
אימור דשמעת ליה לר׳ יהודה גבי מעשר, לחומרא – פירוש: עיקרו בחוץ ונופו בפנים, שדינן עיקרו בתר נופו לחומרא, דכי היכי דבנופו לא מצי פריק בעיקרו נמי לא מצי פריק, מדרבנן לחומרא, דשדינן עיקר בתר נוף. ולא מצי אכיל נמי בעיקרו, כדיניה מדאורייתא, דהא בראי קאי. אבל בנופו, מפריק הוא דלא מצי פריק, הא מיכל מצי אכיל, כדיניה, דהא בפנים קאי. דעיקרו בתר נופו שדינא, נופו בתר עקרו לא שדינן. עיקרו בפנים ונופו בחוץ, כי היכי דבנופו לא מצי אכיל בלא פדיה, בעיקרו נמי לא מצי אכיל כלל, לחומרא, דשדינן עיקר׳ בתר נוף. ולא מצי פריק נמי בעיקרו, כדיניה, דהאי גואי קאי וקלטוה מחיצות. אבל בנופו, מיכל הוא דלא מצי אכיל, הא מפריק מצי פריק, דלא שדינן נופו בתר עיקרו כלל. אלא גבי ערי מקלט וכו׳.
אמר רבה: בעיקרו בפנים וקאי רוצח בעיקרו, דכ״ע לא מצי קטיל ליה. קאי בנופו ויכול גואל הדם להורגו בחצים וצרורות, כ״ע1 מצי קטיל ליה, דהא דכ״ע נופו בתר עיקרו לא שדי בין לקולא בין לחומרא. כי פליגי, למיהוי עיקרו דרגא לנופו, שיעלה לו גואל הדם דרך שם. לרבנן, דלא אזלי אלא בתר מחיצות, לא הוי עיקרו דרגא לנופו ואסיר ליה לגואל הדם למיסק ליה דרך שם. לר׳ יהודה דחשיב ליה נופו הוי עיקרו דרגא לגופו, וסליק ליה מגואי וקטיל ליה אבראי.
רב אשי אמר: מאי, אחר הנוף. אף אחר הנוף. פי׳: ל״ש מעשר ול״ש ערי מקלט, הולכין אחר העיקר ואף אחר הנוף להחמיר בכל דבר, בשניהם. ול״ש עיקרו בחוץ ונופו בפנים ול״ש עיקרו בפנים ונופו בחוץ, גבי מעשר לא מצי אכיל ולא מצי פריק, לא בעיקרו ולא בנופו. דכי היכי דשדינן עיקרו בתר נופו לחומרא, ה״נ שדינן נופו בתר עיקרו לחומרא. הלכך, גבי ערי מקלט נמי, עיקרו בפנים ונופו בחוץ הולכין אחר עיקרו לחומרא, וכי היכא דבעיקרו לא מצי קטיל ליה בנופו נמי לא מצי קטיל ליה, אפילו בחצים וצרורות. עיקרו בחוץ ונופו בפנים, הולכין אף אחר הנוף, וכי היכי דבנופו לא מצי קטיל ליה בעיקרו נמי לא מצי קטיל ליה.
1. נדצ״ל: דכ״ע.
אימר דשמעת ליה לר״י – פירוש ממתני. מקשינן, דאוקמתא כר׳ יהודה וקתני עקרו בפנים ונופו בחוץ הכל הולך אחר הנוף. והיינו לקולא. ורש״י ז״ל פי׳א דמברייתא דקתני בירושלים ובערי מקלט מקשי׳ ליה. וא״ק לך מעיקרא נמי תקשי הך קושיא אמתני.ב א״ל מעיקרא דאמרן בעיקרו לא מיתדר ליה, הוה ס״ד דאורייתא הוא, דלא קרינא ביה כי בעיר מקלטו ישב, הילכך אפילו לקולא נמי, אבל השתא דא״ר כהנא דמתני׳ וברייתא ר׳ יהודה, וקתני ירושלם וערי מקלט, קשיא לן, דהא לא הוה לן למימר הכי אלא לחומרא.ג
א. ד״ה אימור.
ב. הביאור, דבשלמא אי אקושיא אמתני׳ ניחא דשהא להקשות הכא, משום דהכא מקשה גם אמשנה וגם אברייתא, אבל לרש״י דמקשה אברייתא משמע דבלי ברייתא דר׳ יהודה לא הוה מצי להקשות אמתני׳ מברייתא דמקלט ועל זה תירץ רבנו דמעיקרא אפשר דהוה ס״ד דהוה מדאורייתא. ונראה בביאור פלוגתא דפי׳ רבנו ורש״י הוא ביסוד החידוש דר״י לחומרא קאמר, דרבנו סבר דהא דאמרי׳ לחומרא הוא מן הסברא וכמש״כ בתוד״ה אימור, ולפיכך כיון דהביא הברייתא דבירושלים הלך כו׳, ופליגי גבי מעשר ע״כ דלחומרא פליגי, ושפיר היה יכול להקשות מצד ערי מקלט. אבל רש״י מפרש דמדלא נקט ר׳ יהודה אלא מעשר לחודיה משמע דהוא משום לחומרא [ועי׳ ריטב״א] ולפיכך עד דלא מייתא האי דר״י דתני חדא לא היה יכול להקשות אמתני׳.
ג. ע״כ חסר בכ״י.
ודוחים: ומנין שכך יסבור ר׳ יהודה לענין ערי מקלט? אימור [אמור] ששמעת ליה [אותו] את ר׳ יהודה במפורש גבי [אצל] מעשר שהוא הולך אחר הנוף לחומרא, שאם עיקרו של העץ בחוץ ונופו בפנים בתוך ירושלים, כי היכי [כמו] שבנופו לא מצי פריק [אינו יכול לפדות] את פירות המעשר, אלא חייב לאוכלם בירושלים — בעיקרו (בגזעו) נמי [גם כן] לא מצי פריק [אינו יכול לפדות], לפי שגזעו נמשך אחר נופו. אבל אם היה עיקרו מבפנים ונופו מבחוץ היה מחמיר גם בצד אחר, כי היכי [כמו] שבנופו לא מצי אכיל [אינו יכול לאכול] את הפירות מחוץ לירושלים בלא פדייה — בעיקרו נמי [גם כן] לא מצי אכיל [אינו יכול לאכול] בלא פדייה, ואם כן הולך הוא אחר הנוף רק להחמיר.
The Gemara rejects that explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express this opinion with regard to second-tithe produce in a situation where his ruling is a stringency, as in the case where the trunk of a tree is outside Jerusalem and its boughs are inside Jerusalem, just as among its boughs, one may not redeem second-tithe produce, and he must partake of it in Jerusalem, so too at its trunk he may not redeem second-tithe produce, even though it stands outside of Jerusalem. So too in a case where the trunk of a tree is inside and its boughs outside, there is a stringency: Just as among its boughs, one may not partake of second-tithe produce without redemption, so too at its trunk he may not partake of second-tithe produce without redemption, even though it stands inside Jerusalem.
הכל
(3) אֵלָּא גַּבֵּי עָרֵי מִקְלָט, בִּשְׁלָמָא עִיקָּרוֹ בַּחוּץ וְנוֹפוֹ בִּפְנִים, כִּי הֵיכִי דִבְנוֹפוֹ לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נַמֵי לָא מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ. אֵלָּא, עִיקָּרוֹ בִּפְנִים וְנוֹפוֹ בַּחוּץ, כִּי הֵיכִי דִבְנוֹפוֹ מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, בְּעִיקָּרוֹ נַמֵי מָצֵי קָטֵיל לֵיהּ, הָא גַּוַּאי קָאֵי!
But with regard to cities of refuge, it may be otherwise: Granted, if its trunk is outside the boundary and its boughs are inside, just as among its boughs, the blood redeemer may not kill the unintentional murderer, so too at its trunk, he may not kill him. But if its trunk was inside and its boughs outside, would one say that just as among its boughs, the blood redeemer may kill him, at its trunk, he may also kill him? Isn’t the unintentional murderer standing inside the city of refuge? How could one say that it is permitted for the blood redeemer to kill him inside the city?
But with regard to cities of refuge, it may be otherwise: Granted, if its trunk is outside the boundary and its boughs are inside, just as among its boughs, the blood redeemer may not kill the unintentional murderer, so too at its trunk, he may not kill him. But if its trunk was inside and its boughs outside, would one say that just as among its boughs, the blood redeemer may kill him, at its trunk, he may also kill him? Isn’t the unintentional murderer standing inside the city of refuge? How could one say that it is permitted for the blood redeemer to kill him inside the city?
אלא גבי [אצל] ערי מקלט, בשלמא [נניח] אם עיקרו בחוץ ונופו בפנים, אפשר לומר: כי היכי [כמו] שבנופו לא מצי קטיל ליה [אינו יכול, רשאי, להרוג אותו], כך בעיקרו נמי [גם כן] לא מצי קטיל ליה [אינו יכול להרוג אותו]. אלא אם היה עיקרו בפנים ונופו בחוץ, האם תאמר כי היכי [כמו] שבנופו הוא מצי קטיל ליה [יכול להרוג אותו], בעיקרו נמי מצי קטיל ליה [גם כן יכול להרוג אותו]?! ואיך אפשר לומר זאת? הא גואי קאי [הרי הוא עומד בפנים] בתוך עיר מקלט, ובוודאי אינו יכול להורגו שם, ואם כן כיצד ניתן לומר שהולכים אחר הנוף!
But with regard to cities of refuge, it may be otherwise: Granted, if its trunk is outside the boundary and its boughs are inside, just as among its boughs, the blood redeemer may not kill the unintentional murderer, so too at its trunk, he may not kill him. But if its trunk was inside and its boughs outside, would one say that just as among its boughs, the blood redeemer may kill him, at its trunk, he may also kill him? Isn’t the unintentional murderer standing inside the city of refuge? How could one say that it is permitted for the blood redeemer to kill him inside the city?
הכל
(4) אֲמַר רָבָא: בְּעִיקָּרוֹ, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי דְּלָא מָצֵי קָטֵיל, קָאֵי בְּנוֹפוֹ וְיָכוֹל לְהוֹרְגוֹ בְחִצִּים וּבִצְרוֹרוֹת, דכ״ע דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְלִיגִי דְּמָצֵי קָטֵיל לֵיהּ.
Rava said that it can be explained as follows: In the case where its trunk is inside the boundary and its boughs outside, and the unintentional murderer was standing at its trunk, everyone agrees that the blood redeemer may not kill him, and when Rabbi Yehuda said that the trunk follows the boughs, he did not intend to include that case. If the murderer is standing among the boughs of the tree, and the blood redeemer is able to kill him with arrows and pebbles, everyone, including the Rabbis, agrees that the blood redeemer may kill him, as the boughs are outside the city.
Rava said that it can be explained as follows: In the case where its trunk is inside the boundary and its boughs outside, and the unintentional murderer was standing at its trunk, everyone agrees that the blood redeemer may not kill him, and when Rabbi Yehuda said that the trunk follows the boughs, he did not intend to include that case. If the murderer is standing among the boughs of the tree, and the blood redeemer is able to kill him with arrows and pebbles, everyone, including the Rabbis, agrees that the blood redeemer may kill him, as the boughs are outside the city.
אמר רבא: אי קאיי בעיקרו – ועיקרו לפנים מן התחום, דברי הכל לא מצי קטיל ליה דקלטיה עיקרו. קאי בנופו – והוא חוץ לתחום, ויכול להרגו בדבר הנזרקא דברי הכל מצי קטיל ליה.
א. אבל הרמב״ם פסק אף אחר הנוף ופירש שאזלינן לחומרא ותחת הנוף כלפנים. הרמב״ם מפרש ׳הנוף׳ תחת הנוף, ואף שבגמרא מבואר שהכוונה למעלה בנוף אפשר שזה הוא רק לפי ההוה אמינא אם עיקרו דרגא לנופו, אבל למסקנא גם תחת הנוף דינו כנוף עצמו.
אמר רבא בעיקרו כולי עלמא לא פליגי כו׳ – לעולם כדקא משנינן הא רבי יהודה והא רבנן דלרבנן לא שדינן לא נוף בתר עיקרו ולא עיקרו בתר נוף לא במעשר ולא בערי מקלט כדקתני קמייתא מכנגד החומה ולפנים כלפנים ורבי יהודה פליג ואמר שדי עיקרו בתר נופו ודקאמרת דלמא לחומרא קאמר אנן נמי לחומרא אמרינן לה לענין מעשר כדאמרן ולענין מקלט היכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דחומרא הוא שדי עיקרו בתר נופו ואם רוצח בעיקרו לא מצי קטיל ליה והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דקאמר בה רבי יהודה הלך אחר הנוף לאו למישדי עיקרו בתר נופו ולמימר דכי היכי בנופו מצי קטיל ליה בעיקרו נמי מצי קטיל קאמר דבעיקרו שבפנים כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל והיכא דקאי רוצח בנופו שבחוץ ויכול גואל הדם לעמוד חוץ לתחום ולהורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל דלכולי עלמא נוף בתר עיקר לא שדינן כי פליגי דקאמר ר׳ יהודה הלך אחר הנוף למהוי עיקרו דרגא לנופו שיכנס גואל הדם בתוך התחום ויעלה דרך העיקר ויהרגנו בנופו קאמר וכי הך קולא אית ליה לר׳ יהודה דהא לאו עיקר שדי בתר נוף אלא כל חד כדקאי.
אמר רבא בעיקרו בפנים וכו׳ – פירוש: רבא אתי לקיומה תירוצא דרב כהנא דלעולם כדשני רב כהנא דמתניתן ומתניתא בתירוצא ר׳ יהודה ומיהו הא דפליג למיזל בתר נופו בערי מקלט לאו כדקס״ד דבעי רב כהנא לומר דאפילו עיקרו בפני׳ ונופו בחוץ דקטיל ליה בפנים כבחוץ דבהא ודאי מודה ר׳ יהודה דלא אזלינן בתר נופו דבחוץ למיקטליה אפילו בעיקרו בפנים דהא גואי קאי ובאנפא אחרינא הוא דפליג בהדי רבנן אי עבדינן עיקרא דרגא בנופו וכדמפרש ואזיל. אמר רבא עיקרו בפנים ונופו בחוץ קאי מעיקרו כולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל ליה בפנים דהא גואי קאי ואפילו ר׳ יהודה מודה בה דלא דיינינן עיקרו אחר נופו לקולא קאי בנופו דבחוץ ויכול גואל הדם להורגו בחצים ובצרורות כולי עלמא לא פליגי ואפילו רבנן מודו דמצי קטיל ליה פי׳ דכיון דבחוץ קאי אין זה קולא דאף על גב דס״ל לרבנן דנימא זיל בתר נופו מ״מ לא ס״ל דנישדי נופו בתר עיקרו דלא אמרינן לקולא אלא שלא יהא נגרר אחר הנוף שבחוץ לקולא אבל לומר שאין הנוף שבחוץ נגרר אחר הנוף שבפנים אין זה קולא אלא דינא הוא ומיהו דוקא בחצים ובצרורות אבל לא בחבוריו שמא יבא להגרר להרגו גם בפנים. כי פליגי למהוי עיקרו דבפנים דרגא לנופו דאי לא מצי מטי ליה להורגו בנופו אפילו ע״י חצים וצרורות עד דסליק מעיקרו. מר דהיינו ר׳ יהודה סבר נמי אזלינן בתר נופו דבחוץ ושרינן ליה למיעב׳ מעיקרו דרגא למיקטליה מהתם כיון דנופו בחוץ ומיהו אף ר׳ יהודה לא שרי אלא בחצים וצרורות וכן נראה מפירש רש״י ז״ל וכן עיקר.
אמר רבא, אפשר להסביר כך: אם היה גזעו של העץ בפנים ונופו נוטה לחוץ, והרוצח בשגגה עומד בעיקרו — דכולי עלמא לא פליגי דלא מצי קטיל [הכל אינם חלוקים שאינו יכול להרוג אותו], ולא על כך אמר ר׳ יהודה שהעיקר הולך אחר הנוף. ומן הצד האחר, אם קאי [עומד] הרוצח בנופו של העץ, ויכול גואל הדם להורגו בחצים ובצרורות — דכולי עלמא לא פליגי דמצי קטיל ליה [הכל אינם חלוקים שיכול להרוג אותו], וגם לדעת חכמים, שהרי נופו מחוץ לעיר.
Rava said that it can be explained as follows: In the case where its trunk is inside the boundary and its boughs outside, and the unintentional murderer was standing at its trunk, everyone agrees that the blood redeemer may not kill him, and when Rabbi Yehuda said that the trunk follows the boughs, he did not intend to include that case. If the murderer is standing among the boughs of the tree, and the blood redeemer is able to kill him with arrows and pebbles, everyone, including the Rabbis, agrees that the blood redeemer may kill him, as the boughs are outside the city.
הכל
(5) כִּי פְלִיגִי, בְּמִהְוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ: מָר סָבַר: הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ, וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי עִיקָּרוֹ דַּרְגָּא לְנוֹפוֹ.
When they disagree is with regard to whether its trunk can become a step for its boughs, enabling the blood redeemer to gain access to the unintentional murderer there. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Its trunk can become a step for its boughs; the blood redeemer may gain access to the boughs extending outside the boundary and kill the unintentional murderer by climbing the trunk inside the city. It was in that context that Rabbi Yehuda says that the trunk follows the boughs. And one Sage, the Rabbis, holds: Its trunk cannot become a step for its boughs.
When they disagree is with regard to whether its trunk can become a step for its boughs, enabling the blood redeemer to gain access to the unintentional murderer there. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Its trunk can become a step for its boughs; the blood redeemer may gain access to the boughs extending outside the boundary and kill the unintentional murderer by climbing the trunk inside the city. It was in that context that Rabbi Yehuda says that the trunk follows the boughs. And one Sage, the Rabbis, holds: Its trunk cannot become a step for its boughs.
כי פליגי במהווה עיקרו דרגא לנופו – לעלות משם להרגו. ר׳ יהודה סבר עיקרו דרגא לנופו – דאחר הנוף אזלינן, ורבנן סברי לא.
מר סבר עיקרו הוי דרגא כו׳ – קצת קשה מנא ליה לאפלוגי רבנן ארבי יהודה בהא ויש לומר דמשמע מתוך הברייתא דפליגי לרבי יהודה בתרתי בין במעשר בין בערי מקלט מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים.
בד״ה מ״ס כו׳ דפליגי לר״י בתרתי כו׳ מדנקט ערי מקלט גבי ירושלים עכ״ל כצ״ל ור״ל מדתני להו גבי הדדי משמע דכמו דבמעשר פליגי בתרתי דהיינו בין בעיקרו בחוץ ונופו בפנים ובין בעיקרו מבפנים ונופו בחוץ הכא נמי בערי מקלט פליגי בתרתי בין בעיקרו בחוץ ונופו בפנים ובין בעיקרו בפנים ונופו בחוץ וע״כ דלא פליגי בעיקרו בפנים ונופו בחוץ אלא במיהוי עיקרו דרגא כו׳ וק״ל:
כי פליגי [כאשר חלוקים] ר׳ יהודה וחכמים — הרי זה בשאלה לענין מהוי [שייעשה] עיקרו דרגא [מדרגה] לנופו לעלות להורגו שם. מר סבר [חכם זה, ר׳ יהודה, סבור]: הוי [נעשה] עיקרו דרגא [מדרגה] לנופו ויכול להגיע לגזעו של העץ בפנים, ומשם לעלות לנופו שבחוץ ולהרוג את הרוצח, והוא מה שאמר שהולכים אחר הנוף. ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבור]: לא הוי [נעשה] עיקרו דרגא [מדרגה] לנופו.
When they disagree is with regard to whether its trunk can become a step for its boughs, enabling the blood redeemer to gain access to the unintentional murderer there. One Sage, Rabbi Yehuda, holds: Its trunk can become a step for its boughs; the blood redeemer may gain access to the boughs extending outside the boundary and kill the unintentional murderer by climbing the trunk inside the city. It was in that context that Rabbi Yehuda says that the trunk follows the boughs. And one Sage, the Rabbis, holds: Its trunk cannot become a step for its boughs.
הכל
(6) רַב אָשֵׁי אָמַר: אמַאי אַחַר הַנּוֹף? אַף אַחַר הַנּוֹף.:
Rav Ashi said: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement: Follow its boughs? It does not mean that the location of the boughs is the only determining factor; rather, it means that in addition to the trunk, follow the boughs as well in a case where it is a stringency. Therefore, with regard to a city of refuge a tree whose trunk is inside the boundary and its boughs extend beyond the boundary, the halakhic status of the boughs is the same as what it would be were they inside the boundary.
Rav Ashi said: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement: Follow its boughs? It does not mean that the location of the boughs is the only determining factor; rather, it means that in addition to the trunk, follow the boughs as well in a case where it is a stringency. Therefore, with regard to a city of refuge a tree whose trunk is inside the boundary and its boughs extend beyond the boundary, the halakhic status of the boughs is the same as what it would be were they inside the boundary.
רב אשי אמר: מאי אחר הנוף דקתני – הכל אנה נוטה,א אף אחר הנוף.
א. כל חלק להיכן שהוא נוטה, מה שלפנים מן החומה כלפנים ומה שבחוץ כלחוץ, ואף אחר הנוף אזלינן ולא אמרינן שדי נופו בתר עיקרו, והיינו דרב אשי בא ליישב שאין סתירה בין המשנה דמעשרות למשנה דמעשר שני ומאי אחר הנוף אף אחר הנוף שהוא קובע מקום לעצמו ואינו נגרר בתר העיקר, וכל שבפנים כלפנים וכל שבחוץ כבחוץ. כפירוש זה פירשו ר״ש משנץ ור״י בן מלכי צדק במעשרות פרק ג והברטנורא במעשר שני. גם בתוס׳ שאנץ כאן כתבו בשם הר״ש אלא שהוסיף שרב אשי בא ליישב כתירוץ הראשון דלעולם חלוק ערי מקלט ממעשר שני, וזה תמוה שהרי לשון המשנה הכל הולך אחר הנוף הוא בין במעשרות ובין בערי מקלט, ולדבריו לצדדין קתני ולענין ערי מקלט הולכים רק אחר הנוף.
רב אשי אמר מאי אחר הנוף – דקאמר מתני׳ דהכא וכן ברייתא בערי מקלט אף אחר הנוף ורבי יהודה היא וכולהו לחומרא ולענין מעשר כדשנינן ולענין מקלט אף אחר הנוף קאמר דהיכא דעיקרו בחוץ ונופו בפנים שדי עיקרו בתר נופו לחומרא ולא תימא כדקאי קאי אבל היכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ שדי נופו בתר עיקרו ולא מצי קטיל בנופו ומשום דבכולי גמרא שדינן נוף בתר עיקר אצטריך הכא למימר דלענין מקלט זמנין דשדינן עיקר בתר נוף לחומרא.
רב אשי אמר מאי אחר הנוף – פי׳ רב אשי בא למידק הא דפרכינן אלא עיקרו בפנים ונופו לחוץ הכא נמי דבעיקרו מצי קטיל וקאמר דאף אחר הנוף קתני מתני׳ דגם אחר הנוף אזלינן היכי דהוי חומרא כמו דעיקרו בחוץ ונופו בפנים דשדינן עיקרו בתר נופו ואף בעיקר לא מצי קטיל וה״ה דאזלינן בתר עיקר למישדייה נופו בתר עיקרו לחומרא כגון בעיקרו בפנים ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן דאזלינן בתר עיקרו וקשה דא״כ כי היכי דקתני הולך אחר הנוף דהיינו אף אחר הנוף ה״ה דהוה מצי למתני הכל הולך אחר העיקר ועוד קשה דהא לעיל גבי מעשר כי קאמר דאזלינן בתר הנוף לחומרא משמע דמכל מקום פשיטא ליה דדין נוף עצמו לא היה בטל כלל דלא שדינן ליה בתר עיקרו כדפרישית לעיל ולכך ניחא פירוש הר״ם דודאי דין נוף עצמו לא היה בטל לעולם גם לחומרא כדפירשתי והכי קאמר אף לאחר הנוף שדינן ליה עיקר לחומרא כמו עיקרו בחוץ ונופו בפנים כי היכי דנופו לא מצי קטיל בעיקר נמי לא מצי קטיל והוא הדין דעיקר אזיל בתר נפשיה שיש לעיקר דין עצמו כגון דעיקרו בפנים ונופו בחוץ אע״ג דבנופו מצי קטיל כדפירש דלעולם יש לו לנוף דין עצמו גם להקל מכל מקום דעיקר מבפנים לא מצי קטיל דלא שדינן העיקר בתר הנוף לקולא רק לחומרא אבל הקונטרס פירש אף אחר הנוף משום דבכולי הש״ס שדינן לנוף בתר העיקר אצטריך למימר הכא גבי מקלט דזימנין דשדינן עיקר בתר הנוף לחומרא לפי זה ניחא קצת הא דנקט אחר הנוף טפי מאחר העיקר מיהו גם זה קשיא דהא לענין מעשר לא שדינן לעולם בתר עיקרו כדפ״ל לכך ניחא לפי׳ הר״ם.
רב אשי אמר מאי אחר הנוף – פרש״י ז״ל מתני׳ וברייתא בערי המקלט אף אחר הנוף תנו, ולחומרא, דלעולם לא מצי קטל ליה עד שיהא עיקר ונופו בחוץ. ולגבי מעשר לחומרא כדשני׳ לעיל, ורבי יהודה [היא] כדר׳ כהנא [ומשו׳א דבכלה תלמודא שדינן נוף בתר עיקר אצטריך למימר הכא דשדי׳ עיקר בתר נוף.ב
ול״נ דנוף בתר עיקר לא שדינן בהני גוני, דלא מדכר הכי בכלה שמעתיה.ג אלא ה״ק אילן שעקרו בפנים ונופו בחוץ הולכין בעיקרו אחר מקומו, ואף אחר נופו הולכין בו, שאם היה עיקרו בחוץ ונופו בפנים אפי׳ בעיקר לא קטלינן לי׳, כלומר, בעיקר אילן הלך אחר עיקר ואף אחר הנוף ולחומרא,ד וכן מתפרש לה בירושלמיה הלך אחר הנוף ולחומרא].
ואחרים פירשוו דאף לגבי מעשר נמי מתרץ רב אשי, דאף קתני, דלעולם היכא דעיקרו מבפנים ונופו מבחוץ, או נופו מבחוץ ועיקרו מבפנים שדינן נוף בתר עיקר, ואף עיקר בתר נוף, ואין אוכלין ואין פודין בו כלל. וכן בערי מקלט אינו נהרג בו כלל, ומתני׳ דקתני הכל הולך כל האילןז קאמר, שכלו הולך אל מקום א׳ והרי הוא בפנים.
ויש לפרש כלה שמעתא בענין אחר, דפירוקא קמא כדקאי קאיח דשאני [מעשר]ט מערי מקלט, דמעיקרא אקשי מעשר אמעשר, וא״ר כהנא דלא קשיא דפלוגתא היא במעשר, ומי׳ בערי מקלט דברי הכל הלך אחר הנוף דכתיב ביה ישב.י והא דקתני ברייתא בירושלם ובערי מקלט, לאו למימרא דפליגי רבנן בערי מקלט, אלא ה״ק ר׳ יהודה כשם שבעיר מקלט הולכין אחר הנוף כך בירושלים, דלאו טעמא הוא משום דירה אלא משום דעיקר האילן הולך אחר הנוף, שאף בירושלים הולכין אחר הנוף.
ואקשי׳ ברייתא דקתני בירושלם ובערי מקלט במאי מוקמת להו כר׳ יהודה ומדקתני [לה] דומיא דירושלם משמע דאפילו בעיקרו בפנים [ונופו] מבחוץכ הולכין אחר הנוף, והלא לא שמעי׳ ליה לר׳ יהודה, ומאן צאית לך למימר כי הך מילתא, דהא איהו לית ליה בדירה תלה רחמנא, אלא מעשר וערי מקלט לדבריו שוים הם.ל
ופריק רבא ואמר בעיקרו דכ״ע לא מצי קטיל ליה, כלומר לעולם ליכא פלוגתא בין מעשר למקלט,מ ולא ס״ל בדירה תלה רחמנא, ואפי׳ לרבנן דנהי דלא מיתדר ליה בכל מקוםנ גואי קאי. כי פליגי במהוי עיקרו שבפנים דרגא לנופו, ר׳ יהודה דסבר עיקר אילן שדינן בתר נוף לחומרא,ס ה״נ מצי קטיל ליה, דכי האי גונא לאו קולא הוא כיון דבראי קאי,ע ולרבנן לא הוי עיקרו דרגא לנופו כללפ כי היכי דלא שדינן עיקר בתר נוף למעשר, ומתני׳ וברייתא דערי מקלט לרבא כר׳ יהודה.
ורב אשי לעולם כדאמרינן מעיקרא מתני׳ רבנן, ושאני ערי מקלט לרבנן ממעשר, דמאי אחר הנוף דקתני ברייתא אף אחר הנוף, ולחומרא בין בערי מקלט ובין בירושלים, לר׳ יהודה דמדמי להו אהדדי, ולית ליה טעמא דבדירה תלה רחמנא, מדאמר בירושלם כן, אבל רבנן הולכין אחר הנוף בין לקולא בין לחומרא, דאית להו טעמא דבדירה תלה רחמנא, ולהאי פירוש׳ מתני׳ דקתני הכל הולך אחר הנוף, אתיא כפשטה, ואעפ״כ אינו נכון.צ
הדרן עלך פ״ב ממסכת מכות
א. כל הקטע במרובעים חסר בכ״י וכן חסר בכי״נ. והכל לפי הנד׳.
ב. הנה דעת רש״י דרב אשי דחיק ליה פירושא דרבא, משום דלרבא רב יהודא לקולא דשמע לרבנן דהיכא דנופו בחוץ ודרגא לנופו דרך עיקרו הוי לחומרא, ואתא ר״י להקל, וזה היה לרב אשי דוחקא, דמשמע דאתי ר״י לחומרא, ודברי חכמים סתומי הם. משום כך אתא רב אשי לפרש, דר״י שמע לחכמים דאזלינן בתר עיקרא דדינא ובין נופו ובין עיקרו כדקאי קאי, ולרבנן אי הוי עיקרו בחוץ ונופו בפנים ועומד אעיקרו בחוץ מותר להורגו וכן אי נופו בחוץ אע״פ דעיקרו בפנים מותר, דלא מחמירנן אעיקר דינא, ואתי ר״י לפלוגינהו בתרתי. דלא מיבעיא דאנופו שבחוץ אסור דשדינן ליה אעיקרו שבפנים דבכולי גמרא שדינן בתר עיקרא, אלא גם כשנופו בפנים אזל שדי עיקר בתר נופו, ואף אנופו קאמר, ולפי״ז ליכא לאקשויי גבי ערי מקלט בעיקרו בפנים האי גואי קאי, משום דר״י לא קאמר דאזלינן תמיד בתר נוף אלא אף אחר הנוף, ורש״י הוצרך לומר דאזלינן בתר עיקרו נמי, מפני שנראה לו דוחק פי׳ הר״מ בתוס׳ שיש לעיקר דין לעצמו, משום דמשמע ליה דאף בתר נופו, היינו דדין הנוף כדין העיקר, וכיון דבדין הנוף שמושך אחריו העיקר, ה״נ באידך דדין העיקר דמושך אחריו הנוף.
ג. וכן הקשו התוס׳ ותוס׳ שנץ. ועוד הקשו תוס׳ דאין סברא שדין הנוף יתבטל לגבי עצמו והיכא דעיקרו בפנים ונופו בחוץ דניזיל בתר העיקר. וביאור סברתם, דכיון דאמרינן דהלך אחר הרוב, משמע שיש לנוף יחוד דין דהולכין אחריו משום חשיבותו, ולפי״ז ודאי שא״א שיתבטל דין עצמו אע״פ שיש מקום לומר שלא ימשוך אחריו העיקר. ומה שכ׳ בתוס׳ דכן מוכח במעשר [ולכאורה לא כתבו בתוס׳ ד״ה גבי דל״א בתר עיקרא היינו לס״ד, אבל לרב אשי שאמר אף בתר נוף אין זה מוכרח, ועי׳ בסמוך שאכן הרבה ראשונים ס״ל דגם אחר עיקר אזלינן לחומרא]. מיהו ברש״י נמי משמע דבמעשר לא אזלינן בתר עיקרו אפילו לרב אשי שכתב ולענין מעשר כדשנינן. וכ״מ שזו דעת הר״מ בפ״ב מהל׳ מע״ש הט״ו שכתב רק הדין דהולכין אחר הנוף ולא הזכיר דין עיקרו בחוץ ונופו בפנים, ובדין ערי מקלט פסק כרב אשי דהולכין אף אחר הנוף. ועי׳ כ״מ בהל׳ מע״ש שם ופי׳ המשנה מעשרות פ״ג מ״י, ועי׳ בהערות למאירי מכות הערה 242. וצ״ע מניין מוכרח להם כך. ואפשר דסמכו אמתני׳ דמעשרות שם דתנן דבתי ערי חומה הולך אחר העיקר ובמעשר וערי מקלט אחר הנוף, ואילו הוי הפי׳ אף אחר הנוף לא הוי לתנא דמע״ש למסתם בזה. והסברא אפשר דבמעשר אי אזלינן לחומרא הכא והכא הוי כתרתי דסתרי, דאי אזלינן בתר נופו שבחוץ אין יכול לאכול שם, ואי ניזיל אף בתר עיקרו לא יכול לפדות שם, וזה חומרא יתירא לתת שם חומרת ב׳ מקומות. [ועי׳ מה שנחלקו בתויו״ט ותוס׳ רע״א במעשרות שם בנופו בחוץ ועיקרו בפנים דבעל תויו״ט סובר דאינו מותר שם לא בפדיה ולא באכילה, והגרע״א תמה דממנ״פ יועיל פדיה ע״ש, ועי׳ ערוך לנר]. אבל בערי מקלט הכל הוי לקולא.
ד. זה כפי׳ הר״מ בתוס׳, ועיקר סברתו דכיון דתני בלשון הלך אחר הנוף, משמע דיש לנוף חשיבות מיוחדת יותר מאשר לעיקר, דאי יש גם חשיבות לעיקר הוי ליה למתני׳, ומשו״כ מפרש דאי נופו בחוץ לכו״ע לא יפסיד דינו ואינו נמשך בתר עיקרו, דהא לא תנן דהולכין אחר העיקר, מיהו גם דין העיקר לא בטיל לקולא והולכים בזה בתר עיקר, אלא כשנופו בפנים אזלי׳ נמי בתר נוף שימשוך בתרא העיקר, ולא מיקטל אעיקר שבחוץ שנמשך אחר הנוף שבפנים, ולפי׳ הר״מ לא דמי מה דאמר אף אחר הנוף דהיינו כשם שבפנים אזלי׳ בתר עיקר לדין עצמו, ה״נ אזלי בפנים בתר נוף למימשיך בתרא העיקר שבחוץ, ורש״י לא רצה בזה כמו שכ׳ לעיל, ועי׳ ר״ח.
ה. מע״ש פ״ג ה״ז. ועי׳ שנו״א מע״ש פ״ג מ״ז שכתב דהבבלי חולק על הירושלמי ע״ש.
ו. כ״כ הרז״ה כאן, וכ״כ המאירי, וכ״ה ברש״י בתי׳ הא׳.
ז. בכ״י: הארץ, וכנר׳ שזה ט״ס.
ח. עי׳ ר״ש מעשרות פ״ג מ״י, והובא בתוס׳ שנץ בשמו דרב אשי בא להעמיד תי׳ א׳ שיש לחלק בין מעשר למקלט והדברים מקוצרין שם.
ט. ע״פ כי״נ והנד׳.
י. ההסבר דבמקלט בתר דירה אזלי׳, ואע״פ שהגבול עובר באמצעו, מ״מ אין אומרים שיתחלק מקום הדירה, דחציו כלפנים וחציו מבחוץ דאין דירה מתחלק לב׳ חלקים אלא דנים הכל כיחידה אחת, ולכאורה כל הנידון בנוף עצמו, אבל ברמב״ם ובמאירי מבואר דהדין הוא תחת הנוף [ועי׳ לשון הגמ׳ במהוי עיקרו דרגא לנופו, משמע דקאי ממש על הנוף]. ועי׳ ריטב״א שתמה דהא תחום העיר קולט אע״פ שאינו ראוי לדירה דאמרי׳ וישב בה ולא בתחומה ואמר אביי כאן לקלוט וכאן לדור, ע״ש ועי׳ באבן האזל הל׳ רוצח פ״ח הי״א.
כ. בכ״י: ועיקרו מבחוץ וזה ט״ס.
ל. כלומר, דבודאי דבמעשר אין סברא לילך בתר הנוף, וע״כ דהוא משום לחומרא, ולפי״ז גם בערי מקלט לחומרא, ולית ליה דבדירה תליא.
מ. בנד׳: בין מעשר למעשר למקלט, וכנראה ט״ס.
נ. בכי״נ: מ״מ, וזו נוסחא נכונה.
ס. עי׳ רמב״ם פ״ח הי״א שכתב דאי אזלינן לחומרא דעיקרו אזיל בתר נופו שבפנים משיגיע לעיקרו נקלט וההורג שם נהרג עליו, ועי׳ מנחת חינוך מצוה ת״י שתמה דאחר שהרגו גואל הדם יש לומר דלגבי להרוג את גואל הדם יש להעמיד אעיקרא דדינא דהוי כבחוץ ולא יהרג גואל הדם ע״ש שנשאר בצע״ג. ומשמע דהר״ם לא מפרש דענין לחומרא היינו ספק, וממילא יש לדון עליו תמיד לספק נפשות ויהא להקל, מיהו במעשר נראה לכאורה שזה רק מטעם חומרא, וצ״ע.
ע. עי׳ ריטב״א שכ׳ שגם לר׳ יהודה אין יכול להורגו רק בחצים וצרורות, שלא יבא להגרר אחריו בפנים, ודייק כן מפי׳ רש״י.
פ. הדברים סתומים, ולכאורה נראה דצריך לפרש כרש״י דאין נעשה דרגא לנופו שבחוץ ואסור לעמוד על העיקר להורגו. מיהו לפי״ז אין הדמיון למעשר כלל, ורבנו הוסיף דדמי למעשר, דאדרבא התם לקולא דאזלינן כל חד לדינא דעצמו, אבל במקלט לפי׳ רש״י רבנן מחמירים, וצ״ע ביאור דברי רבנו.
צ. דא״כ כל העיקר חסר בגמ׳.
רב אשי אמר מאי אחר הנוף אף אחר הנוף – פירוש: רב אשי נמי לקיומי תירוצא דרב כהנא אתי דלעולם לא שני לן בין מעשר לערי מקלט והא ר׳ יהודה והא רבנן ומיהו הא דאמר ר׳ יהודה במתניתן הלך אחר הנוף לאו אחר דוקא לעולם אלא אף אחר הנוף קאמר ולחומרא. וה״ק דלא מיבעיא אם עיקרו בפנים ונופו בחוץ דלא קטלינן ליה בחוץ דשדינן נופו אחר עיקרו אלא אפילו היכא דנופו בפנים ועיקרו בחוץ אזלינן לחומרא ולא קטיל ליה אפילו בחוץ דשדינן עיקרו בתר נופו. אבל רבנן פליגי וס״ל לכל חד וחד כדקאי קאי ולא שדינן לחד מנייהו בתר חבריה ומה שהוא בפנים. והלכתא כר׳ יהודה דסתם מתניתין כותיה. יש שיטות אחרות בשמועה זו אבל זו היא הנכונה והקצרה בעיני והיא כשיטת רש״י ז״ל ועליה הסכימו רוב התוספות ועיקר.
בד״ה רב אשי כו׳ רב אשי בא לתרץ הא כו׳ ונופו לחוץ דאף בנופו לא קטלינן כו׳ כדפ״ל לכך ניחא פי׳ הר״ם עכ״ל כצ״ל:
רב אשי אמר: מאי [מה פירוש] ״אחר הנוף״ בדברי ר׳ יהודה — אין הכוונה רק אחר הנוף ולא אחר הגזע, אלא שבנוסף למקום הגזע הולכים אף אחר הנוף, במקום שיש בדבר להחמיר, ולכן עץ שעיקרו בפנים ונופו בחוץ, ייחשב לענין עיר המקלט כאילו היה נופו בפנים.
Rav Ashi said: What is the meaning of Rabbi Yehuda’s statement: Follow its boughs? It does not mean that the location of the boughs is the only determining factor; rather, it means that in addition to the trunk, follow the boughs as well in a case where it is a stringency. Therefore, with regard to a city of refuge a tree whose trunk is inside the boundary and its boughs extend beyond the boundary, the halakhic status of the boughs is the same as what it would be were they inside the boundary.
הכל
(7) מתני׳ מַתְנִיתִין : בהָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר, גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה, וּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר.:
MISHNA: If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally killed a person in the same city, he is exiled from that neighborhood where he resided to another neighborhood within that city. And a Levite who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person is exiled from that city to another city.
MISHNA: If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally killed a person in the same city, he is exiled from that neighborhood where he resided to another neighborhood within that city. And a Levite who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person is exiled from that city to another city.
מתני׳ הרג באותה העיר – רוצח שגלה לעיר מקלט וחזר והרג באותה העיר בשוגג.
גולה משכונה לשכונה – בתוך העיר כי מן העיר אינו רשאי לצאת מפני רציחה ראשונה.
ובן לוי – שהוא מיושבי העיר והרג בשוגג גולה מעיר לעיר שהוא רשאי לצאת מן העיר שלא גלה שם.
המשנה השתים עשרה וענינה גם כן בזה החלק אלא שנתערבו בה דברים בעניני הרוצח שאינם מחלק מיוחד מענין כבודו וחזרה לשררה הקדומה לו והוא שאמר הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה בן לוי גולה מעיר לעיר רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי העיר לכבדו אומר להם רוצח אני ואם אמרו אעפ״כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח מעלות היו שכר ללויים דברי ר׳ יהודה ר׳ מאיר אומר לא היו מעלות להם שכר חוזר לשררה שהיה בה דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה אמר הר״ם מחלקתם הוא בארבעים ושתים עיר אבל שש ערי מקלט אין בהם מחלקת שישבו בהם בלא שכר והלכה כר׳ יהודה בשני המאמרים ושררה מעלה גדולה:
א משנה רוצח שגלה לעיר המקלט והרג אדם בשגגה באותה העיר — גולה בה עצמה משכונה לשכונה, ובן לוי שמושבו בעיר מקלט והרג — גולה מעיר זו לעיר מקלט אחרת.
MISHNA: If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally killed a person in the same city, he is exiled from that neighborhood where he resided to another neighborhood within that city. And a Levite who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person is exiled from that city to another city.
הכל
(8) גמ׳ גְּמָרָא : ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן : ״וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם״ וְגוֹ׳ (שמות כ״א:י״ג). ״וְשַׂמְתִּי לְךָ״, בְּחַיֵּיךָ; ״מָקוֹם״, ממְּקוֹמָךְ; ״אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה״, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַגְלִין בַּמִּדְבָּר. לְהֵיכָן מַגְלִין? לְמַחֲנֵה לְוִיָּה.
GEMARA: Apropos the halakha in the mishna that a Levite is exiled from one city to another city, the Gemara cites that which the Sages taught with regard to the verse: “And one who did not lie in wait…and I will appoint for you a place where he may flee” (Exodus 21:13). “And I will appoint for you”; God said to Moses: There will be a place that provides refuge for unintentional murderers already during your lifetime. “A place”; it will be from your place, meaning the Levite camp served as the place that provided refuge in the wilderness. “Where he may flee”; this teaches that Israel would exile unintentional murderers in the wilderness as well, before they entered the land. To where did they exile unintentional murderers when they were in the wilderness? They exiled them to the Levite camp, which provided refuge.
GEMARA: Apropos the halakha in the mishna that a Levite is exiled from one city to another city, the Gemara cites that which the Sages taught with regard to the verse: “And one who did not lie in wait…and I will appoint for you a place where he may flee” (Exodus 21:13). “And I will appoint for you”; God said to Moses: There will be a place that provides refuge for unintentional murderers already during your lifetime. “A place”; it will be from your place, meaning the Levite camp served as the place that provided refuge in the wilderness. “Where he may flee”; this teaches that Israel would exile unintentional murderers in the wilderness as well, before they entered the land. To where did they exile unintentional murderers when they were in the wilderness? They exiled them to the Levite camp, which provided refuge.
גמ׳ ושמתי לך בחייך – כאן הבטיחו הקדוש ברוך הוא למשה שיזכה למצוה זו בחייו שהבדיל שלש ערים.
מקום ממקומך – שתהא מחנה לויה קולטת ואף ערי מקלט יהיו ערי לויה.
תנו רבנן ושמתי לך בחייך – פירוש: עם משה ממש מדבר ופירש רש״י ז״ל שהבטיח הקב״ה למשה שיזכ׳ למצו׳ זו בחייו שיבדי׳ שלש ערים. ונותר על שיודיעוהו שאף בחייו נהגו בזה במדבר בין לויים כמותו בין ישראל כדמפרש ואזיל.
מקום ממקומך – פירוש: הסמוך אליך דקמיה כלומר באשר לך מקום כלומר שיגלו במדבר במחנה לויה וגם שיהיו ערי מקלט ערי לויה.
אשר ינוס שמה – פירוש: מלמ׳ שהיו ישראל מגלין במדבר פי׳ דהא משום דא ודאי יאמר ליה בחייך ובמקומך מן הסתם ולכך היו גם ערי מקלט מערי הלויים לפי שהיה במדבר המקלט במחנה שלהם.
ב גמרא ובדין האמור במשנה, בבן לוי הגולה, מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ״ואשר לא צדה... ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה״ (שמות כא, יג), ״ושמתי לך״ — כוונתו בחייך, שאף בחייו של משה רבינו כבר היה מקום שנועד לרוצחים בשגגה מעין עיר מקלט. ״מקום״ — כוונתו ממקומך, שמקומו של משה, מחנה הלויים, היה מקום המקלט במדבר, ״אשר ינוס שמה״. מלמד שהיו ישראל מגלין את הרוצח בשגגה גם במדבר, קודם שנכנסו לארץ. להיכן היו מגלין אותו כשהיו במדבר — למחנה לויה, ששימש כעיר מקלט.
GEMARA: Apropos the halakha in the mishna that a Levite is exiled from one city to another city, the Gemara cites that which the Sages taught with regard to the verse: “And one who did not lie in wait…and I will appoint for you a place where he may flee” (Exodus 21:13). “And I will appoint for you”; God said to Moses: There will be a place that provides refuge for unintentional murderers already during your lifetime. “A place”; it will be from your place, meaning the Levite camp served as the place that provided refuge in the wilderness. “Where he may flee”; this teaches that Israel would exile unintentional murderers in the wilderness as well, before they entered the land. To where did they exile unintentional murderers when they were in the wilderness? They exiled them to the Levite camp, which provided refuge.
הכל
(9) מִכָּאן אָמְרוּ: גבֶּן לֵוִי שֶׁהָרַג גּוֹלֶה מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ, וְאִם גָּלָה לְפִלְכּוֹ, פִּלְכּוֹ קוֹלְטוֹ. אֲמַר רַב אֲחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַיְקָא: מַאי קְרָא? ״כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב״ (במדבר ל״ה:כ״ח), עִיר שֶׁקְּלָטַתּוּ כְּבָר.:
From here the Sages said: A Levite who killed unintentionally is exiled from one district to another district, to a different Levite city in the other district. And if he was exiled to a city in his own district, he is admitted to the city in his district, which provides him with refuge. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: What is the verse from which it is derived that a murderer who unintentionally killed in the city of refuge where he was exiled is exiled to another neighborhood in that same city? It is derived from a verse, as it is stated: “For in his city of refuge he shall dwell” (Numbers 35:28), indicating that it is a city in which he was already admitted, as the verse is referring to it as his city, and he shall continue to reside there as well.
From here the Sages said: A Levite who killed unintentionally is exiled from one district to another district, to a different Levite city in the other district. And if he was exiled to a city in his own district, he is admitted to the city in his district, which provides him with refuge. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: What is the verse from which it is derived that a murderer who unintentionally killed in the city of refuge where he was exiled is exiled to another neighborhood in that same city? It is derived from a verse, as it is stated: “For in his city of refuge he shall dwell” (Numbers 35:28), indicating that it is a city in which he was already admitted, as the verse is referring to it as his city, and he shall continue to reside there as well.
פלך – מדינה.
מאי קרא – דפלכו קולטו ודמתני׳ נמי דקתני גולה משכונה לשכונה.
בעיר מקלטו – קרא יתירא הוא דמצי למכתב כי שם ישב.
פלכו קולטו – קשה דהא אמרינן כבר גולה מפלך [לפלך] ועוד הא קאמר בן לוי גולה מעיר לעיר ויש לומר דאם גולה מעיר לעיר יהיה רשאי לילך בכל העיר ובתחומיה ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו בו שלא יצא משכונה לשכונה.
אמר המאירי הרג באותה העיר ר״ל בשגגה גולה בה משכונה לשכונה ודבר זה י״א שאינו יוצא מאותה שכונה שגלה בה וי״א שכל העיר הוא יכול לצאת חוץ מאותה שכונה שהרג בה ובן לוי שהרג במדינתו ר״ל באחת מערי הלויים גולה לעיר אחרת מערי הלויים שהרי כלן קולטות כמו שביארנו ואם הרג למקום אחר וברח למקומו יתבאר בגמרא שאף הוא קולטו:
רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו בני העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני כלומר שצריך להודיע ולפרסם שהוא נכנע ועצב למה שבאה תקלה על ידו ואם אמרו לו אעפ״כ יקבל מהם שנאמר וזה דבר הרוצח:
מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך ואם גלה לפלכו פלכו קולטו – יש לפרש מכאן אמרו שיש מקלט גם הלויים ההורג דקא מצי אמר משה ושמתי לך ופי׳ בתרא דלעיל וכיון דכן וערי המקלט הוא דירתם יצטרכו לגלות מפלך לפלך אבל רש״י ז״ל פירש במסכת זבחים דמכאן אמרו משום סיפא דפלכו קולטו נקט לה דכיון דאמרינן דבמדבר היו גולין למחנה לויה בין ישראל בין לוי ההורג והוא היה מקום של לוים אם כן נאמר מכאן דאף על גב דלכתחלה גולין מפלך לפלך מיהו אם גלה בן לוי לפלכו פעם אחרת וחזר והרג שם פלכו קולטו משכונה לשכונה כי היכי דעבדינן בישראל והיינו דאמרינן אמר רב אחא בריה דרב איקא מאי קרא דעבדינן הכי אפילו בישראל שהיה בעיר מקלטו והרג שם נפש אחרת בשוגג שהיה גולה משכונה לשכונה דכתיב כי בעיר מקלטו ישב עיר שקלטתו כבר והאי קרא ודאי לא מוכח דמיירי ללוי ואף על גב דמתני׳ דידן בלוי איירינן מייתינן לה מטעמא דפרישית דאנן אמרינן בן לוי פלכו קולטו כמו דישראל דעלמא ולהכי מייתינן ראיה לישראל דעלמא. כן נ״ל לפרש שיטה זו ויש אומרים דמאי דאמרינן דבן לוי פלכו קולטו בדיעב׳ אף בהריגה וגלות ראשונה דקאמרינן דדיינינן ליה כישראל בגלות שנייה. וגם הוא נכון. ומיהו לתרווייהו פירושי מאי דקאמר מאי קרא דישראל מייתי ראיה לבן לוי כדפרישית.
בד״ה פלכו קולטו כו׳ מפלך לפלך ועוד האמר בן לוי גולה מעיר לעיר י״ל דאם גולה מעיר לעיר יהיה כו׳ ובתחומיו ואם יגלה כו׳ שלא יצא משכונה לשכונה עכ״ל כצ״ל:
מכאן אמרו: בן לוי שהרג — גולה מפלך לפלך (ממחוז אחד לשני) לעיר לויים אחרת, ואולם אם גלה לפלכו לעירו שלו — פלכו קולטו. אמר רב אחא בריה [בנו] של רב איקא: מאי קרא [מה המקרא] המלמד דבר זה, שרוצח המצוי בעיר מקלט מוצא מקלט באותה עיר עצמה — שנאמר ״כי בעיר מקלטו ישב״ (במדבר לה, כח) כוונתו: עיר שקלטתו כבר הריהי נעשית לו עיר מקלט גם להבא.
From here the Sages said: A Levite who killed unintentionally is exiled from one district to another district, to a different Levite city in the other district. And if he was exiled to a city in his own district, he is admitted to the city in his district, which provides him with refuge. Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: What is the verse from which it is derived that a murderer who unintentionally killed in the city of refuge where he was exiled is exiled to another neighborhood in that same city? It is derived from a verse, as it is stated: “For in his city of refuge he shall dwell” (Numbers 35:28), indicating that it is a city in which he was already admitted, as the verse is referring to it as his city, and he shall continue to reside there as well.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : דכַּיּוֹצֵא בּוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לָעִיר מִקְלָטוֹ, וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם: ״רוֹצֵחַ אֲנִי״. אָמְרוּ לוֹ: ״אַף עַל פִּי כֵן״, יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזֶה דְּבַר הָרוֹצֵחַ״ (דברים י״ט:ד׳).
MISHNA: Similarly, in the case of a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him due to his prominence, he shall say to them: I am a murderer. If the residents of the city say to him: We are aware of your status and nevertheless, we wish to honor you, he may accept the honor from them, as it is stated: “And this is the matter [devar] of the murderer” (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [ledabber] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that.
MISHNA: Similarly, in the case of a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him due to his prominence, he shall say to them: I am a murderer. If the residents of the city say to him: We are aware of your status and nevertheless, we wish to honor you, he may accept the honor from them, as it is stated: “And this is the matter [devar] of the murderer” (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [ledabber] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that.
והא דתנן רוצח שגלה לעיר מקלט ורצו אנשי עיר לכבדו – יש משניות שגורסין כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלט ומחקי לה רבנן ז״ל דמאי שייכותא דהא בהדי דלעיל דליתני כיוצא בו ונראה שיש למחוק ולקיים הגירסא דמשום דקתני דבן לוי גולה מעיר לעיר ואף על פי שהכל מפלכו וטעמא כדי שיהא נכנע יותר בעצמו בגלותם לכך שנינו כיוצא בו לענין ההכנעה.
ג משנה כיוצא בו, רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו מפני שהיה אדם גדול, יאמר להם ״רוצח אני״, אמרו לו בני העיר: ״אף על פי כן״ כלומר, יודעים אנו, ובכל זאת רוצים אנו לכבדך — יקבל מהן את הכבוד, שנאמר ״וזה דבר הרוצח״ (דברים יט, יב) שצריך לדבר ולהגיד להם שרוצח הוא, ואולם די בכך.
MISHNA: Similarly, in the case of a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him due to his prominence, he shall say to them: I am a murderer. If the residents of the city say to him: We are aware of your status and nevertheless, we wish to honor you, he may accept the honor from them, as it is stated: “And this is the matter [devar] of the murderer” (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [ledabber] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מכות יב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מכות יב:, עין משפט נר מצוה מכות יב:, ר׳ חננאל מכות יב: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י מכות יב:, תוספות מכות יב:, בעל המאור מכות יב: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מכות יב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות יב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות יב:, מהרש"ל חכמת שלמה מכות יב:, מהרש"א חידושי הלכות מכות יב:, פירוש הרב שטיינזלץ מכות יב:, אסופת מאמרים מכות יב:
Makkot 12b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Makkot 12b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 12b, R. Chananel Makkot 12b, Rashi Makkot 12b, Tosafot Makkot 12b, Baal HaMaor Makkot 12b, Ramban Makkot 12b, Meiri Makkot 12b, Ritva Makkot 12b, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 12b, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 12b, Steinsaltz Commentary Makkot 12b, Collected Articles Makkot 12b