×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַבָּה מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַב מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.
Rabba said: What is the reason for Rav’s statement that one who declares his intention to establish residence beneath a tree has said nothing at all? It is because the place he designated is not precisely defined. Since he did not establish his residence in one particular location, he did not establish it at all.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה מאי טעמא דרב דאמר לא אמר כלום כל עיקר משום דלא מסיים אתריה קסבר כל מאן דלא מסיים אתריה לא קנה שביתה במקום. ומי שלא קנה שביתה במקום ידוע ומסויים דומה למי שיצא חוץ לתחום מאחר שקדש היום שאין לו אלא ד׳ אמות בלבד.
מאי טעמא דרב – בשלמא לשמואל ללישנא קמא מיסתברא מילתיה דמכל מקום קנה שביתה תחת האילן אבל אין אנו יודעין איזו ד׳ אמות קנה הלכך ידו על התחתונה ומפסיד מארבע׳ אלפים כשיעור תחתיו של אילן בא למדוד מכאן מודדין לו מכאן.
משום דלא סיים אתריה – וכיון דלא סיים לא קני ליה מידי.
[נ, א, רי״ף שם]
אמ׳ רבא1 מאי טעמ׳ דרב. משום דלא סיים2 אתריה. פיר׳3, דכיון דלא סיים לא קני מידי. איכא4 דאמרי וכו׳. עד, כל שאינו בזה אחר זה אפי׳ בבת אחת. פיר׳5, דכיון דאם סיים ד׳ צפונית אינו יכול לחזור בו ולברור6 ד׳ דרומית, להיות בו שביתה כאן וכאן, כי יאמ׳ בחדא7, ואין8 לו לקנות9 שני מקומות בבת אחת.
1. כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ז), רי״ף ופי׳ רחב״ש. ולפנינו: ׳רבה׳.
2. כגי׳ הרי״ף ורש״י. ולפנינו: ׳דלא מסיים׳.
3. רש״י ד״ה משום דלא סיים אתריה (בשינוי מועט). ועי׳ בר״ח שפי׳: ׳כל מאן דלא מסיים אתריה לא קנה שביתה במקום, ומי שלא קנה שביתה במקום ידוע ומסויים דומה למי שיצא חוץ לתחום׳.
4. כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳ואיכא׳.
5. רש״י ד״ה כל שאינו בזה אחר זה (בשינויים אחדים, וראה הע׳ הבאה)..
6. כגי׳ בד״ש (ראה דק״ס, ט). ולפנינו ברש״י: ׳לברור׳. [ונראה דמש״כ: ׳דאם סיים ד׳ צפונית, אינו יכול לחזור בו ולברור ד׳ דרומית׳, פירושו ׳לחזור בו׳ ממה שסיים צפונית בלבד, ולברור גם דרומית, אבל את הצפונית אינו מבטל. וע״ז אמר בסמוך, ׳להיות בו שביתה כאן וכאן׳. וכ״נ לפרש כוונת רש״י גם לפי הגי׳ שלפנינו: ׳דאם סיים ד׳ צפונית, אינו יכול לחזור בו לברור ד׳ דרומית׳. וכן נראה לפרש ברי״ף שכתב: ׳כשם שאין לו לאדם לקנות ד׳ אמות מקום שביתה אחרי שכבר קנה במקום אחד, כך אין לו לקנות שיעור שתי מקומות בבת אחת׳, ר״ל ׳שאין לו לאדם לקנות ד״א מקום שביתה׳ - נוסף על מה שכבר קנה].
7. כגי׳ ברש״י שברי״ף. ולפנינו: ׳כחדא׳.
8. לשון הרי״ף (הו״ל לעיל בהע׳ 202). וברש״י הלשון: ׳..לא אמרינן ליקנו׳ .
9. לפנינו ברי״ף: ׳שיעור שני מקומות׳, דהיינו ח׳ אמות. וכ״פ רב הונא להלן. במתניתין, לא שנו אלא באילן ח׳ (שיש בו שני שיעורים).
כבר ביארנו במשנה מה שחלקו רב ושמואל במה שאמרו במשנה לא אמר כלום שלדעת רב לא אמר כלום אף לילך תחת האילן תדע שטעם דבריו של רב אמרו בו בגמ׳ שתי לשונות הראשון דלא סיים אתריה והוא שפרשנוהו במשנה והשני כל שבזה אחר זה אינו אף בבת אחת אינו ושאלו בהם מאי בינייהו והשיבו איכא בינייהו דאמר ליקנו לי ארבע מגו תמני כגון שהיו תחת האילן שמנה אמות ואמר שביתתי בארבע אמות מאותה השמנה שבתחתיהו של אילן לטעם דלא סיים אתריה אף זה לא סיים אתריה שהרי לא סיים אי זה ארבעה מאותם השמנה אבל לטעם שני הרי זה אינו מכוין לקנותם בבת אחת כמקדש שתי אחיות שהרי אינו אומר אלא שתהא שביתתי בארבעה מאותם השמנה והרי זה כמקדש אחת משתי אחיות שאע״פ שאין מסורין לביאה קידושיו קידושין ואף בזו קנה שביתה מעתה לדעת הפוסקי׳ כרב תדע שגדולי המפרשי׳ פסקו כטעם ראשון וממה שאמרו בברייתא במה דברים אמורים בשסיים ארבע אמות שקבע וגדולי הדור אע״פ שפוסקים כשמואל ועל הדרך שביארנו תובעים מן הפוסקים מיהא כרב לפסוק כלשון השני אם מצד לישנא בתרא אם מצד הלכה כדברי המיקל בעירוב וכן הדברים נראין לדעת הפוסקי׳ כרב אלא שנראה לי שפסקוה כלשון ראשון מפני שבמשנה והברייתא מוכיחות שמטעם סיום נאמרת שהרי במשנתנו אמר שביתתי בעיקרו ובברייתא אמרו במה דברים אמורים בשסיים מקום שקבע וכו׳:
רש״י בד״ה משום דלא כו׳ לא קני ליה מידי כצ״ל:
אמר רבה: מאי טעמיה [מה טעמו] של רב האומר שלא אמר כלום כל עיקר — משום דלא מסיים אתריה [שאין מקומו מוגדר] תחת העץ וכיון שלא קבע שביתתו במקום מסוים אחד — לא קנה כלל.
Rabba said: What is the reason for Rav’s statement that one who declares his intention to establish residence beneath a tree has said nothing at all? It is because the place he designated is not precisely defined. Since he did not establish his residence in one particular location, he did not establish it at all.
ר׳ חננאלרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְאִיכָּא דְאָמְרִי אָמַר רַבָּה מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַב מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

And some say an alternative version of Rabba’s statement. Rabba said: What is the reason for the statement of Rav? It is Because he maintains: Anything that cannot be accomplished sequentially, due to halakhic or practical considerations, even simultaneously, cannot be accomplished, as one negates the other. In this case, since one cannot establish residence in an area of four cubits on one side of a tree and proceed to establish residence in an area of four cubits on the other side of the tree, neither can he simultaneously establish residence beneath a tree greater than four cubits.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא דאמרי טעמא דרב משום דכל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. פי׳ כיון שאין לאדם לקנות ד׳ אמות מקום שביתה אחרי שקנה במקום אחר כך אין לו לקנות שיעור ב׳ מקומות בבת אחת והוא תחת האילן שיש תחתיו שיעור כמה מקומות כל ד׳ אמות מקום ולברור אחר כך איזה מקום שירצה. והוא כגון קידושי אשה ובתה כשם שאחר שיקדש אחת מהן אינו יכול לחזור ולקדש האחרת. כך אם יאמר בבת אחת (מכם).
מאי טעמא דרב כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו – ושמואל וברייתא דלקמן דתניא כוותיה אית להו דרבה בעלמא והכא בתחומין הקילו דאין להחמיר בהן דאין לומר דפליגי דהא הכא משמע לכאורה דהילכתא כשמואל מדדחיק לומר אליבא דרב תנא הוא ופליג ומתניתין בפ״ב דקדושין (דף נ:) במקדש אשה ובתה לא מתוקמא אלא אליבא דרבה למאי דפסיק התם דקדושין שאין מסורים לביאה הוו קדושין ועוד י״ל דהכא סבר כיון דאמר שביתתי תחת האילן והשביתה הוי ד׳ אמות הוי כאילו אמר ליקנו לי ד׳ מגו תמני ומודה שמואל במפרש ואומר שביתתי תהא בכל ח׳ אמות שתחת האילן דלא קני וברייתא נמי דלקמן דטעה ועירב בשתי רוחות אע״ג דנתכוון לערב בשתי רוחות כאחת י״ל דכל המערב בשתי רוחות כאחת מסופק הוא בלבו ודעתו שאם לא יקנו לו שביתת שתיהן יקנה באחת מהן להכי הוי עירוב באחת מהן.
כל שאינו בזה אחר זה [אפילו] בבת אחת אינו כמו שפרשנו:
מעתה קדש שתי נשים כאחת הרי הן מקודשות שהרי יכול לקדשם זו אחר זו אבל אם קדש שתי אחיות כאחת אינן מקודשות כלל שהרי אם קדש את האחת אין יכול לקדש עוד האחרת כמו שיתבאר במקומו בע״ה:
המרבה במעשרות כגון שהיו לו מאה סאין של תבואה והפריש ממנו עשרים סאין מעשר פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים מפני שטבל מעורב בהן שאין המעשר כתרומה שניטלת בעין יפה או בינונית שהתרומה לא נכתב בה שיעור אבל המעשר ידוע הוא לאחד מעשרה ושמא תאמר ואף פירותיו היאך מתוקנים והלא אלו הפריש עשרה וחזר והפריש עשרה אין העשרה האחרונים כלום שאין שם מעשר חל על חולין מתוקנים וכל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו והילכך אין שם מעשר על העשרים שהפריש כלל טעם הדבר בזו מפני שאפשר למעשר לחול בכל גרגיר כגון שיאמר חצי כל גרגיר שבעשרים סאין יהא מעשר ואע״פ שמעשר בהמה אינו לחצאין שאם אמר חצי טלה זה מעשר לא אמר כלום ואינו בזה אחר זה שאם קרא לעשירי עשירי כתקנו ואח״כ לאחד עשר עשירי אינו כלום ואעפ״כ יצאו שנים וקראם עשירי הן שהם תשיעי ועשירי הן שהם עשירי ואחד עשר שניהם מקודשים מעשר בהמה שאני שישנו בטעות בכל הסמוך לעשירי הן מלפניו הן מלאחריו וכמו שאמרו קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים אלא שאין דין כלם שוה שיש מהם שהוא מעשר גמור ויש מהם שאינו קרב אלא נאכל במומו ויש מהם שהוא קרב שלמים וטעון נסכים וסמיכה ותנופת חזה ושוק כשלמים כמו שיתבאר במקומו:
כבר ידעת בשלמי תודה שנשחטת על ארבעים חלות שחטה על שמנים אם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמונים הרי ארבעים שבהם קדושים מתוך שמנים ומושך מהם ארבעים ומניפם והשאר נאכלות שמ״מ לא נפסלו בכניסתן לעזרה ואם אמר לא יקדשו ארבעים אא״כ קדשו שמנים לא קדשו כלל ויביא לחם אחר שחטה סתם על שמנים לדעת חזקיה לא כיון אלא לאחריות שאם יאבדו או יטמאו חציין יפטר בחציין והרי זה כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמנים וקדשו הארבעים ולר׳ יוחנן לקרבן גדול הוא מתכוין והרי אי אפשר ומתוך כך לא קדשו כלל ויראה שהלכה כחזקי׳ מפני שהוא רבו של ר׳ יוחנן וכן מצאתיה לגדולי המפרשי׳ אבל גדולי המחברי׳ פסקו כר׳ יוחנן ומ״מ לחמי תודה אינן קדושים בטעות שאם אמר חלות לבנות שבביתי יהו לתודתי ונמצאו שחורות אין בדבריו כלום וכן אם הכניס ארבעים חלות שנתקדשו לתודה אחרת ושחט עליהם והארבעים שהוקדשו לה היו חוץ לחומת בית פאגי או שלא קרמו פניהם בתנור לא קדשו אלו שהכניס בשחיטת התודה שאין הקדש טעות הקדש וכן אינן לחצאין שאם אמר אני שוחט על מנת להביא שמנים חצאי חלות אינו כלום וכן אינן בזה אחר זה שאם הפריש ארבעים חלות לתודתו אינו יכול להתפיס לה ארבעים אחרות כל זמן שהן בעין וכל שלא קדש הלחם התודה נאכלת והלחם פסול ואם אמר הרי עלי תודה יביא תודה אחרת ולחמה עמה שהרי לא יצא ידי נדרו:
בתוספות בד״ה כל שאינו בזה כו׳ דהתם אפשר להתקיים שניהן כו׳ דתרעה עד כו׳ עכ״ל ר״ל דאפשר להתקיים דבורו שאמר עולה ושלמים משא״כ גבי יצאו שנים בעשירי דא״א להתקיים דבורו שקראן עשירי בשניהן אלא א׳ שלמים הוא שלא הזכיר כלל בדבורו וק״ל:
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] לשון אחרת אמר רבה: מאי טעמיה [מה טעמו] של רבמשום דקסבר [שהוא סבור]: כל שאינו בזה אחר זה — אפילו בבת אחת אינו. כלומר: אם אין אפשרות (מצד ההלכה או מצד המציאות) לעשות שני דברים מסויימים, אחד אחד בזה אחר זה, גם אם עשאם בבת אחת — כאילו לא עשה דבר, וכל אחד מהם מבטל את משנהו. ואף כאן, כיון שלא היה יכול בתחילה לקנות שביתה בארבע אמות מסויימות ואחר כך בארבע אמות אחרות, לכן אינו יכול לקנות שביתה גם בבת אחת ביותר מארבע אמות שתחת האילן.
And some say an alternative version of Rabba’s statement. Rabba said: What is the reason for the statement of Rav? It is Because he maintains: Anything that cannot be accomplished sequentially, due to halakhic or practical considerations, even simultaneously, cannot be accomplished, as one negates the other. In this case, since one cannot establish residence in an area of four cubits on one side of a tree and proceed to establish residence in an area of four cubits on the other side of the tree, neither can he simultaneously establish residence beneath a tree greater than four cubits.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאָמַר לִיקְנוֹ לִי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת מִגּוֹ שְׁמוֹנֶה.

The Gemara asks: What is the practical difference between these two versions of Rabba’s statement? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a case where he said: Let residence be acquired for me in four cubits of the eight or more cubits beneath that tree.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמרינן מאי איכא בין תרי לישני דרבה איכא בינייהו כגון דאיכא תחתיו דאילן ח׳ אמות ואמר שביתתי תחת ד׳ אמות מהני ח׳ למאן דאמר דהא לא מסיים אתריה האי נמי לא מסיים אתריה דלא אמר לא בצפון ולא בדרום.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם], בין שתי הלשונות הללו בדברי רבה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה בכגון שאמר: ״ליקנו [שיקנה] לי מקום של ארבע אמות מגו [מתוך] שמונה או יותר אמות שיש תחת אותו אילן״.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two versions of Rabba’s statement? The Gemara answers: There is a practical difference between them with regard to a case where he said: Let residence be acquired for me in four cubits of the eight or more cubits beneath that tree.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם דְּלָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ הָא לָא מְסַיַּים אַתְרֵיהּ.

According to the one who said that it is because the place he designated is not precisely defined, here too, the place he designated is not precisely defined, as he failed to specify the precise location of the four cubits in which to establish his residence.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דאמר [מי שאומר] שהנימוק הוא משום דלא מסיים אתריה [שאין מקומו מוגדר]הא לא מסיים אתריה [הרי עדיין אין מקומו מוגדר], שלא קבע בדיוק באלו ארבע אמות רצונו לשבות.
According to the one who said that it is because the place he designated is not precisely defined, here too, the place he designated is not precisely defined, as he failed to specify the precise location of the four cubits in which to establish his residence.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ הַאי כְּאַרְבַּע אַמּוֹת דָּמֵי דְּהָכָא אַרְבַּע אַמּוֹת קָאָמַר.

And according to the one who said it is because anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished, this is considered as if he established his residence in four cubits, as here he stated that he is designated only four cubits as his place of residence.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולמאן דאמר כל שאינו בזה אחר זה כו׳ כיון דאמר ליקניין לי ד׳ אמות מהני ח׳ הרי כאילו בזה אחר זה קאמר דראשון מיהא קני ולא דמי לבת אחת. ומותיב אהא דרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו [מהא דתניא] המרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו מקולקלין הנה אם הוציא מן הכור מעשר שלו איפה אחת וחזר אחר כך והפריש איפה אחרת השניה חולין הנה המעשר אינו בזה אחר זה ואם הפריש בבת אחת ב׳ איפות קנה מעשר וישנו בבת אחת מדקתני פירותיו מתוקנין קשיא לרבה. ופריק רבה שאני מעשר הואיל ואיתיה לחצאין דאי אמר תקדוש פלגא דחיטאתא קדשה כאלו ישנו בזה אחר זה. פי׳ אילו אמר חצי כל חטה מאילו ב׳ איפות מעשר הן קדשו וכיון שאי אפשר לברר איזהו חציו הקדוש נתפס גם חצי האחר. ומשום דמשכחת לה דמקדש זה אחר זה. משום הכי מקדשו בבת אחת. ואקשינן והרי מעשר בהמה דליתא לחצאין דנוקמה בזה אחר זה ואיתנהו בבת אחת כדרבא דאמר עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה.
כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו – דכיון דאם סיים ד׳ צפוניות אינו יכול לחזור בו לברור ד׳ דרומיות להיות לו שביתה כאן וכאן כי אמר נמי כולהו כחדא כגון הכא דאמר שביתתי תחתיו לא אמרינן ליקנו.
ארבע מינייהו מגו תמני – להכי נקט מגו תמני דלקמן מוקמינן באילן שיש תחתיו ח׳ אמות.
כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו – ואומר ר״י דלא דמי לתמורת עולה ושלמים אע״ג דליתא בזה אחר זה איתא בבת אחת כדאיתא בכיצד מערימין (תמורה כה:) ובפרק שני דזבחים (זבחים ל.) דהתם אפשר להתקיים שניהן כדאמר התם דתרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים אבל הכא לא קנו כל ח׳ אמות והי מינייהו מייתית דאי קני הני ד׳ לא קני הני ד׳ ובמקדש אשה ובתה אי תפסי קדושין בהא לא תפסי בהא וכן כל הני דמייתי בסמוך ובפרק ב׳ דקידושין (קידושין נא.) וכן קיים ליכי ומופר ליכי בנדרים (דף סט.) ועוד פי׳ ר״י טעם אחר ולא נתיישב לפירושו ההיא דנדרים.
ואולם מאן דאמר [מי שאומר] שהטעם הוא משום ״כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו״ — האי [זה] כארבע אמות בלבד דמי [נחשב] דהכא [שכאן] ארבע אמות בלבד קאמר [הוא שאמר], וקנה שביתה בארבע אמות אלה.
And according to the one who said it is because anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished, this is considered as if he established his residence in four cubits, as here he stated that he is designated only four cubits as his place of residence.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גּוּפָא אָמַר רַבָּה כׇּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה אהַמַּרְבֶּה בְּמַעַשְׂרוֹת פֵּירוֹתָיו מְתוּקָּנִין וּמַעְשְׂרוֹתָיו מְקוּלְקָלִין.

The Gemara proceeds to analyze the matter of Rabba’s statement itself. Rabba said: Anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished. Abaye raised an objection to the opinion of Rabba based on the Tosefta: One who increases tithes, i.e., he tithes two-tenths instead of one-tenth, the remainder of his produce is rendered fit for consumption, as he properly tithed it; however, his tithes are ruined, as the additional tenth is neither a tithe nor is it tithed produce. It is not a tithe because tithe status applies only to one tenth, and neither is it tithed produce as it was not tithed. Since it is unclear which of the two-tenths is the actual tithe and which is not, this produce may neither be treated as a tithe nor as tithed produce.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המרבה במעשרות – אחד מחמש או מח׳.
פירותיו – שסילק לצד אחר חולין מתוקנין הן אבל המעשרות שנותן ללוי מקולקלין הן שהרי טבל מעורב בהן כשנתן קב השמיני לא חל שם המעשר אלא על הראוי למעשר והשאר טבל הוא דמעשר בהדיא אמר רחמנא שיעור אחד מעשרה ולא דמי לתרומה שניטלת בעין יפה ובעין רעה ובבינונית דבתרומה לא כתיב בה שיעור.
א גופא [ולגופו] של הכלל הזה שקבע רבה ש״כל דבר שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו״, איתיביה [הקשה לו] אביי לרבה, שנינו בתוספתא: המרבה במעשרות כגון המפריש מתבואתו למעשר לא עשירית כי אם שתי עשיריות — פירותיו, כלומר שאר הפירות, מתוקנין, שהרי הפריש מהם מעשר כדינו. ואולם מעשרותיו מקולקלין שהרי אין קדושת המעשר חלה אלא על עשירית אחת והעשירית האחרת המצויה בתוך מה שהפריש כמעשר — אין עליה קדושת מעשר, ואף לא נתקנה כשאר החולין, וכיון שלא ברור מהו המופרש למעשר ומהו העשירית האחרת — הכל מעורב ואי אפשר להשתמש במעשר זה לא כחולין ולא כמעשר.
The Gemara proceeds to analyze the matter of Rabba’s statement itself. Rabba said: Anything that cannot be accomplished sequentially even simultaneously it cannot be accomplished. Abaye raised an objection to the opinion of Rabba based on the Tosefta: One who increases tithes, i.e., he tithes two-tenths instead of one-tenth, the remainder of his produce is rendered fit for consumption, as he properly tithed it; however, his tithes are ruined, as the additional tenth is neither a tithe nor is it tithed produce. It is not a tithe because tithe status applies only to one tenth, and neither is it tithed produce as it was not tithed. Since it is unclear which of the two-tenths is the actual tithe and which is not, this produce may neither be treated as a tithe nor as tithed produce.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַמַּאי לֵימָא כׇּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אֲפִילּוּ בְּבַת אַחַת אֵינוֹ.

According to Rabba’s opinion, the question arises: Why should the produce be rendered fit for consumption? Let us say and apply his principle: Anything that cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished. Since one may not designate two tenths sequentially, one tenth followed by a second tenth, likewise, he should be precluded from simultaneously designating two tenths of his produce as a tithe. Accordingly, it should be considered as though he had not designated any tithe at all, and therefore his produce should not be regarded as tithed.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמאי – פירותיו מתוקנין.
נימא כל שאינו בזה אחר זה – דאילו הוה מפריש מעשר כהלכתו והדר שקל תו וקרייה עליה שם מעשר על חולין שניתקנו כבר לא חייל עליה שם מעשר והשתא נמי כי אפריש האי טופיינא עם מעשר לא ליחול שם מעשר אפילו על הראוי למעשר כי היכי דאמר גבי שביתה דלא קני ארבע מינייהו מגו תמני כי לא אמר ארבע בהדיא.
בד״ה עשירי וי״א כו׳ הגיה רש״י בפי׳ כתב ידו דשניה סירעו כו׳ עכ״ לכך פרש״י בפרק האיש מקדש ע״ש:
ולשיטת רבה אפשר לשאול: אמאי [מדוע] יהא הדין כך? לימא [שנאמר]: כל שאינו בזה אחר זה — אפילו בבת אחת אינו, וכיון שאינו יכול להקדיש למעשר עשירית אחת ולחזור ולהקדיש עשירית אחרת כך גם לא יוכל להקדיש שתי עשיריות יחד, והרי זה כאילו לא עישר כלל ואם כן אף פירותיו לא יהיו מתוקנים!
According to Rabba’s opinion, the question arises: Why should the produce be rendered fit for consumption? Let us say and apply his principle: Anything that cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished. Since one may not designate two tenths sequentially, one tenth followed by a second tenth, likewise, he should be precluded from simultaneously designating two tenths of his produce as a tithe. Accordingly, it should be considered as though he had not designated any tithe at all, and therefore his produce should not be regarded as tithed.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִין דְּאִי אָמַר תִּקְדּוֹשׁ פַּלְגָא פַּלְגָא דְחִיטְּתָא קָדְשָׁה.

Gemara answers: The case of a tithe is different, as tithe status takes effect partially, i.e., on less than a unit of produce. As if one said: Let half of each grain of wheat be designated as tithed, it is designated. Just as one can designate an entire grain of wheat as a tithe, he can likewise designate half a grain. In this case too, when one tithes two tenths of the produce, the ruling is not that one tenth is actual tithe and the other tenth is untithed produce mixed with the tithe. Instead, half of each grain of the set-aside portion is designated as a tithe, while the other half of each grain is not. Accordingly, the remainder of the produce is tithed, as one tenth of the total has been designated as first tithe. However, the portion designated as the tithe is ruined, because it is impossible to identify which part of each grain is designated.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני מעשר – דלהכי פירותיו מתוקנין דעל כל גרגר וגרגר שבו חל השם עליו לפי חשבון הראוי למעשר כגון הפריש אחד מחמשה קדש כל גרגר חציו אבל גבי שביתה ליכא למימר דשייכא בכל תחתיו של אילן דארבע אמות כהדדי בעינן.
דאי אמר תיקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה – והאי כיון דאפריש כפלים וקרא עליה שם מעשר כמאן דאמר תיקדוש כל חיטתא לפלגא.
שאני מעשר דאיתיה לחצאין דאי אמר תיקדוש פלגא פלגא דחיטתא קדשה – כדפירש בקונטרס שהמעשר על כל גרגיר שבו חל השם לפי החשבון הראוי למעשר כגון הפריש אחד מחמשה קדש כל גרגיר חציו אבל גבי שביתה ליכא למימר הכי דהא ארבע אמות כי הדדי בעינן ומיהו קשה הא דפריך והא מעשר בהמה דליתיה לחצאין כי איתיה נמי לחצאין תיקשי ליה אמאי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה כי מטעם חצאין לא היה ראוי להיות מעשר רק חצי של כל אחד ואחד כמו במעשר דגן כדפירש הקונטרס וי״ל נהי דאיתיה לחצאין הוה קשיא ליה קושיא אחריתי מכל מקום הך פירכא דפריך אמאי שניהן קדושין כל עיקר לא הוה מצי לאקשויי ולר״י נראה לפרש הכי שאני מעשר דאיתיה לחצאין פירוש בזה אחר זה שאם אמר סאה אחת מהם מעשר כל חצי חטה וחטה ואחר כך אמר גם כן בסאה האחרת חל מעשר בשתיהן במקצת וכיון דאיתא לחצאין בזה אחר זה גם בבת אחת ישנה להיות חל מעשר על סאה אחת והאחרת תהיה טבל.
תוס׳ בד״ה שאני מעשר כו׳ כי איתיה נמי לחצאין תקשי כו׳ כצ״ל:
בא״ד ולר״י נ״ל הכי שאני כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ לעולם גבי סאות נמי לא אמרינן שחל השם של מעשר על כל חצי גרגיר וגרגיר כו׳ ואם הוה מפריש שתי סאות בסתם למעשר היתה אחת כולה מעשר והשניה כולה טבל והכי פי׳ שאני מעשר כו׳ וכך הוא בתוס׳ ארוכים ותימה סוף סוף איך מתורץ הקושיא תקשי נמי אפי׳ איכא מעשר בהמה נמי לחצאין סוף סוף אמאי עשירי וי״א מעורבין דמשמע תרווייהו קדישי מדלא קתני עשירי וחולין מעורבין זה בזה כמו שפי׳ ר״י לקמן ואמאי לא תהא קודש אלא אחת מהן והשני חולין כמו גבי שתי סאות וצריך עיון (עיין במהרש״א):
בא״ד שאם אמר סאה אחת מהם מעשר כל חצי כו׳ כצ״ל (עיין במהרש״א):
בד״ה עשירי כו׳ ויאכל שניהן במומן בתורת מעשר כצ״ל:
בד״ה שאני מעשר כו׳ ולר״י נראה לפרש כו׳ גם בבת אחת ישנו כו׳ והאחרת תהיה טבל עכ״ל כתב מהרש״ל ותימה בעיני ס״ס איך מתורץ כו׳ אפילו איכא מעשר בהמה נמי לחצאין ס״ס אמאי עשירי וי״א מעורבים כו׳ ואמאי לא תהא קודש אלא א׳ מהן והשני חולין כמו גבי ב׳ סאות וצ״ע עכ״ל ולי נראה דלאו קושיא היא ע״פ מה שהסכימו התוס׳ לקמן דכן עיקר דמקמא פריך ולא מבתרא והיינו משום דכל הנהו דמייתי בשמעתין מקמא פריך דאפילו אחד מהן לא תקדוש בבת אחת ולפירוש רש״י תקשי להו שפיר דאי איתיה נמי לחצאין קמא לא תקדוש רק חציו אבל לפירוש ר״י מקמא לא קשה מידי וק״ל:
ומשיבים: שאני [שונה] מעשר דאיתיה [שישנו] לחצאין, דאי כן אם] אמר: ״תקדוש פלגא פלגא דחיטתא״ [תתקדש בקדושת מעשר חצי חצי חיטה] — קדשה [מתקדשת] שכשם שאפשר להקדיש חיטה שלימה אפשר להקדיש חלק מכל חיטה למעשר. ואף כאן שהקדיש שתי עשיריות מן התבואה למעשר אין אנו אומרים שעשירית אחת מהן מעשר גמור והשאר רק חולין המעורב במעשר, אלא אפשר להבין שחלק מכל חיטה הוקדש בקדושת מעשר וחלה קדושה על כל מחצית חיטה מן המופרש, אלא כיון שאי אפשר לברר איזהו המוקדש — מעשרותיו מקולקלין.
Gemara answers: The case of a tithe is different, as tithe status takes effect partially, i.e., on less than a unit of produce. As if one said: Let half of each grain of wheat be designated as tithed, it is designated. Just as one can designate an entire grain of wheat as a tithe, he can likewise designate half a grain. In this case too, when one tithes two tenths of the produce, the ruling is not that one tenth is actual tithe and the other tenth is untithed produce mixed with the tithe. Instead, half of each grain of the set-aside portion is designated as a tithe, while the other half of each grain is not. Accordingly, the remainder of the produce is tithed, as one tenth of the total has been designated as first tithe. However, the portion designated as the tithe is ruined, because it is impossible to identify which part of each grain is designated.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וַהֲרֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּלֵיתֵיהּ לַחֲצָאִין.

Another objection was raised against Rabba’s opinion: Yet there is the case of the animal tithe, which does take effect partially, as one cannot consecrate half an animal for his tithe. Three times a year, the owner of a herd of kosher animals would gather all the animals born during the preceding period into an enclosure and let them out one by one. Every tenth animal would be marked with red paint to indicate that it was sacred. Only an entire animal could be consecrated as animal tithe, not a part of an animal.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין – דאי אמר חצי טלה זה חולין והחצי מעשר לא אמר כלום ליקדש לחצאין דכל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש אמר רחמנא (יהיה כולו קדוש לשם מעשר) וליתיה נמי בזה אחר זה שאם קרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אינו קדוש וכי קרא לשנים עשירי בבת אחת אמרינן דחד מינייהו מעשר גמור דאמר רבה עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה דחד מינייהו מעשר ואידך הוי אחד עשר שקראו עשירי ואילו הוה ידע ביה כגון שטעה וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי קיימא לן דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים ומה בין שלמים למעשר שהשלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ונפדין במומן ותמורתן קריבה מה שאין כן במעשר והשתא דקראן בבת אחת ולא ידע הי עשירי גמור והי אחד עשר שנקרא עשירי בעו תרוייהו תנופת חזה ושוק וסמיכה ולבי אומר דאינו מברך על התנופה ועל הסמיכה דלא ליהוי ברכה לבטלה ונסכים יביא נסכי קרבן אחד על תנאי ויאמר אם זה שלמים יהיו על זה ואם לאו יהיו על חברו אלמא מדחל שם מעשר אחד מינייהו שמע. מינה אע״ג דלא קדיש אחד עשר אם קרא לעשירי עשירי דהוי עשירי וקרא לאחד עשר עשירי אפילו הכי כי קראן בבת אחת קדיש חד מינייהו בעשירי.
בד״ה והרי מעש׳ כו׳ יהיה קדוש לשם מעשר נמחק. ונ״ב בס״א אינו:
רש״י ד״ה והרי מעשר בהמה כו׳ חזה ושוק וסמיכה. עי׳ בשער המלך פ״ג הלכה יג מהל׳ מעשה הקרבנות:
ועוד הקשה על שיטתו של רבה ממקור אחר: והרי מעשר בהמה דליתיה [שאינו] לחצאין שאין אדם יכול להקדיש מחצית הבהמה למעשר.
Another objection was raised against Rabba’s opinion: Yet there is the case of the animal tithe, which does take effect partially, as one cannot consecrate half an animal for his tithe. Three times a year, the owner of a herd of kosher animals would gather all the animals born during the preceding period into an enclosure and let them out one by one. Every tenth animal would be marked with red paint to indicate that it was sacred. Only an entire animal could be consecrated as animal tithe, not a part of an animal.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאָמַר (רַבָּה) ביָצְאוּ שְׁנַיִם בַּעֲשִׂירִי וּקְרָאָן עֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְאַחַד עָשָׂר מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה.

And Rabba said: If two animals emerged from the enclosure together as the tenth, and he designated them both as the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe, while the other remains a peace-offering, but there is no way to determine which is which. The question arises: If the principle that anything which cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished applies, neither animal is consecrated, as one cannot designate both the tenth and the eleventh animals as the animal tithe, one after the other.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רבה יצאו שנים בעשירי כו׳ – וא״ת דלמא התם היינו טעמא משום דאי אפשר לצמצם והאחד יצא תחילה ואפילו בלא קריאת שם הוא הקדוש כדאמר בפרק בתרא דבכורות (בכורות ס:) עשירי מאליו הוא קדוש וי״ל דע״כ סבר רבה דאפשר לצמצם שיצאו שניהם בבת אחת דאי אי אפשר לצמצם והאחד יצא תחילה אם כן הוה ליה למימר עשירי וחולין מעורבין זה בזה דאפילו יצא עשירי בשתיקה ואחר כך יצא אחד עשר וקרא לו עשירי אין אחד עשר קדוש כלל דהא לא נעקר שם עשירי ממנו ועוד י״ל דאפילו סבר אי אפשר לצמצם כיון דאין יכול להכיר איזה יצא קודם לחברו ונתכוון לקרות שניהם עשירי קדשו תרוייהו ולא דמי לקרא לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי והכא מבתרא פריך דאינו קדוש אלא מחמת דבורו והראשון נראה לי עיקר.
עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה – הגיה רש״י בפירוש כתב ידו דשניהם ירעו לפי שאין מתן דמיהם שוה שהשלמים טעונין ד׳ מתנות ומעשר מתנה אחת הלכך ירעו ויחלל מעות בדמי היפה שבהן ויאמר כל מקום שהם שלמים יהא מחולל על דמים האלו ויאכל שניהם במומן בתורת מעשר.
ובשעת הפרשת מעשר בהמה הנוהג הוא שמוציאים את הוולדות של אותה שנה מהדיר וסופרים אותם עם יציאתם, וכל עשירי מתקדש בקדושת מעשר, ואמר רבה: אם יצאו שנים יחד בעשירי, וקראן לשניהם עשירי — הרי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה, אחד מהם נתקדש בקדושת מעשר והאחר נשאר שלמים, אלא שלא ברור לנו מי הוא המוקדש, ועכשיו אם נקבל את הכלל ש״כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו״ הרי מן הדין שלא תחול כל קדושה על שניהם!
And Rabba said: If two animals emerged from the enclosure together as the tenth, and he designated them both as the tenth, the tenth and eleventh animals are intermingled with each other. One is sacred with the sanctity of the animal tithe, while the other remains a peace-offering, but there is no way to determine which is which. The question arises: If the principle that anything which cannot be accomplished sequentially; even simultaneously it cannot be accomplished applies, neither animal is consecrated, as one cannot designate both the tenth and the eleventh animals as the animal tithe, one after the other.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שָׁאנֵי מַעְשַׂר בְּהֵמָה דְּאִיתֵיהּ בְּזֶה אַחַר זֶה בְּטָעוּת.

The Gemara answers: The animal tithe is different, as two animals can indeed be designated as animal tithe one after the other in the case of an error. Although one cannot designate the tenth and eleventh animals as the animal tithe ab initio, if he did so in error they are both consecrated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאני מעשר בהמה דאיתיה בזה אחר זה בטעות – כגון אם טעה בעשירי וקראו תשיעי ולאחד עשר עשירי קדוש אחד עשר משום קריאת השם וקרב שלמים דתנן כו׳ ובפרק בתרא דבכורות ילפינן מקראי הלכך כי קראן כאחד לא מעכב י״א על העשירי מלחול עליו שם גמור דהא י״א גופיה זימנין דקדוש בקריאת שם מעשר כגון היכא דקרייה לעשירי שלפניו תשיעי והא דרבה בפרק בתרא דבכורות.
ומשיבים: שאני [שונה] מעשר בהמה דאיתיה [שישנו, שיש בו] בכל זאת דין בזה אחר זה בטעות. שאף כי לכתחילה אי אפשר להקדיש שניים בזה אחר זה, בכל זאת אם נעשה הדבר בטעות הריהם מוקדשים.
The Gemara answers: The animal tithe is different, as two animals can indeed be designated as animal tithe one after the other in the case of an error. Although one cannot designate the tenth and eleventh animals as the animal tithe ab initio, if he did so in error they are both consecrated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דִּתְנַן גקָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי שְׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין.

As we learned in a mishna: If one erred and designated the ninth animal as the tenth, and erred again and designated the tenth as the ninth and the eleventh as the tenth, all three animals are consecrated. The first is consecrated because it was designated as the tenth, the second because it actually is the tenth, while the third is also consecrated because it was designated as the tenth. Apparently, more than one animal can be consecrated as the animal tithe, if designated in error. Here too, a modicum of sanctity applies to the two animals that emerged together and were together designated as the tenth.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתנן כן שנינו במשנה]: אם טעה וקרא לכבש התשיעי עשירי, וטעה שוב וקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי — שלשתן מקודשין. הראשון משום שנקרא עשירי, השני משום שהוא העשירי, אף השלישי משום שנקרא עשירי. משמע שהקדושה חלה גם על יותר מאחד אם הדבר נעשה על פי טעות. ואף כאן חלה קדושה מסויימת על השנים שיצאו כאחת כדין הקדש מעשר בהמה בטעות.
As we learned in a mishna: If one erred and designated the ninth animal as the tenth, and erred again and designated the tenth as the ninth and the eleventh as the tenth, all three animals are consecrated. The first is consecrated because it was designated as the tenth, the second because it actually is the tenth, while the third is also consecrated because it was designated as the tenth. Apparently, more than one animal can be consecrated as the animal tithe, if designated in error. Here too, a modicum of sanctity applies to the two animals that emerged together and were together designated as the tenth.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וַהֲרֵי תּוֹדָה דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת וְלֵיתַהּ בְּזֶה אַחַר זֶה וְאִיתְּמַר תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת חִזְקִיָּה אָמַר קָדְשׁוּ עֲלַהּ מ׳אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דלֹא קָדְשׁוּ עֲלַהּ מ׳אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים.

The Gemara raises another objection to Rabba’s principle. But there is the case of the forty loaves that accompany a thanks-offering, which are not consecrated if they were designated in error, and likewise are not consecrated if two sets of loaves were designated for the same offering one after the other. And yet it is stated that amora’im disagreed with regard to a thanks-offering that was slaughtered accompanied by eighty loaves, twice the required amount. Ḥizkiya said: Forty of the eighty loaves are consecrated, even though their identity cannot be determined; Rabbi Yoḥanan said: Not even forty of the eighty loaves are consecrated. It would appear that these amora’im disagree whether or not sanctity that cannot take effect in sequence can take effect simultaneously.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תודה שנשחטה על שמונים חלות חזקיה אמ׳ קדשו מתוך שמונים כי לחם התודה ארבעים חלות ואיתה בתורת כהנים נמצא לחמה של תודה ארבעים חלות נוטל מהן ד׳ ונותן לכהן ובמסכת מנחות בפר׳ התודה תמצא גם שם פירושו:
סליק מי שהוציאוהו
והרי תודה – דלחמי תודה מ׳ חלות כדאמר במנחות (דף ע׳.).
דליתה בטעות – אם הפריש לחמי תודתו וטעה וסבור שלא הפריש וחזר וקרא שם על מ׳ חלות אחרות לא קדשי דהא טעה ותנן הקדש טעות אינו הקדש במסכת נזיר (דף לא.) וליתה נמי בזה אחר זה שאם הפריש מ׳ לתודתו ושחט הזבח עליהן וחזר והפריש לה מ׳ אחרות לא קדשי וכי שחטה על שמונים בבת אחת אמר חזקיה דקדשי מ׳ מתוך שמונים שחיטת התודה מקדשת הלחם כדתניא במנחות (דף עח:) קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא על הזביחה.
והרי תודה דליתא בטעות. פירש הראב״ד ז״ל: כגון שהכניס לה בטעות ארבעים חלות שנקדשו לתודה אחרת ושחטה עליהן, וארבעים שהוקדשו לה לא היו בעזרה (זו) [או] שלא קרמו [פניהן] בתנור, הרי אלו שהכניס לא קדשו כלל אלא בשחיטת תודתם. וליתיה לחצאין, שאם הכניס לה שמונים ואמר ליקדשו לה פלגא פלגא דכולהו לאו כלום הוא, דכתיב (ויקרא ז, ד) והקריב ממנו אחד מכל קרבן, ואמרינן במנחות (מנחות עח:) אחד שלא יטול פרוס, ואלו כולן פרוסות נינהו דהא חציין חולין, ואפ״ה אמר חזקיה דכי הכניס לה שמונים קדשי מינייהו ארבעים. ואע״ג דפליג עליה ר׳ יוחנן, קיי״ל כחזקיה דרביה דר׳ יוחנן הוא.
בפרש״י בד״ה דליתה בטעות וכו׳ וכי שחטה על פ׳ בבת א׳ אמר חזקיה דקדשי מ׳ מתוך פ׳ כו׳ עכ״ל מפרש״י פ׳ האיש מקדש ומקשה ליה מדחזקיה שהיה רבו של ר׳ יוחנן כדאמרי׳ כו׳ עכ״ל ע״ש:
ועוד מקשים על הכלל: והרי קרבן תודה, דליתה [שאינה] מתקדשת בטעות ואף ליתה [אינה] מתקדשת בזה אחר זה, ובכל זאת איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: תודה שנשחטה על שמונים חלות שמקריב התודה הפריש לא ארבעים חלות, כמצווה, אלא כפליים, שמונים, חזקיה אמר: קדשו עלה [עליה, בגלל התודה] ארבעים חלות מתוך השמונים, אף על פי שאין אנו יודעים להחליט ולומר אלו הן, ר׳ יוחנן אמר: לא קדשו עלה [עליה, בגללה] ארבעים מתוך שמונים ולכאורה נראה שאכן נחלקו בבעיה אם חלה הקדושה בבת אחת או לא.
The Gemara raises another objection to Rabba’s principle. But there is the case of the forty loaves that accompany a thanks-offering, which are not consecrated if they were designated in error, and likewise are not consecrated if two sets of loaves were designated for the same offering one after the other. And yet it is stated that amora’im disagreed with regard to a thanks-offering that was slaughtered accompanied by eighty loaves, twice the required amount. Ḥizkiya said: Forty of the eighty loaves are consecrated, even though their identity cannot be determined; Rabbi Yoḥanan said: Not even forty of the eighty loaves are consecrated. It would appear that these amora’im disagree whether or not sanctity that cannot take effect in sequence can take effect simultaneously.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָא אִיתְּמַר עֲלַהּ אָמַר ר׳רַבִּי (זֵירָא) ההַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאָמַר לִיקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים דְּקָדְשִׁי לֹא יִקְדְּשׁוּ אַרְבָּעִים אֶלָּא אִם כֵּן קָדְשׁוּ שְׁמוֹנִים כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלֹא קָדְשׁוּ.

The Gemara rejects this contention. Wasn’t it stated with regard to this dispute that Rabbi Zeira said: Everyone, both Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan, concedes that in a case where the donor said: Let forty of the eighty loaves be consecrated, that the forty are consecrated; and in a case where he said: Let forty loaves only be consecrated if all eighty are consecrated, everyone agrees that they are not consecrated. This is in accordance with Rabba’s opinion.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יקדשו ארבעים – הא מ׳ קאמר וגבי שביתה נמי הא אמרן דאי אמר לקנו לי ארבע מתוך תמני קני.
ודוחים: הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה] על מחלוקת זו, אמר ר׳ זירא: הכל מודים היכא דאמר ״ליקדשו [במקום שאמר המקדיש שיתקדשו] ארבעים מתוך שמונים״ — דקדשי [שמתקדשים הם], ואם אמר ״לא יקדשו ארבעים חלות אלא אם כן קדשו שמונים כולן ״כולי עלמא לא פליגי דלא קדשו [הכל אינם חולקים שאינן מתקדשות] וכשיטת רבה.
The Gemara rejects this contention. Wasn’t it stated with regard to this dispute that Rabbi Zeira said: Everyone, both Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan, concedes that in a case where the donor said: Let forty of the eighty loaves be consecrated, that the forty are consecrated; and in a case where he said: Let forty loaves only be consecrated if all eighty are consecrated, everyone agrees that they are not consecrated. This is in accordance with Rabba’s opinion.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי פְּלִיגִי בִּסְתָמָא מָר סָבַר לְאַחְרָיוּת קָא מְכַוֵּין וְעַל תְּנַאי אַיְיתִינְהוּ

When Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan disagree is with regard a case where the donor designated eighty loaves without stipulation how many he wants consecrated. One Sage, Ḥizkiya, maintains: Although he designated eighty loaves, he seeks to consecrate only forty, and when he sets aside eighty loaves, he merely intends to ensure that he will have forty, and he therefore brought the extra loaves on condition that if the first forty loaves are lost or become ritually impure, the second forty will be consecrated in their place. Consequently, the first forty loaves are consecrated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאחריות קא מכוין – שאם יאבדו או יטמאו חציין יפטור בחציין והוה ליה כאומר יקדשו ארבעים מתוך שמונים.
אולם כי פליגי בסתמא [כאשר נחלקו ר׳ חזקיה ור׳ יוחנן, היה זה במקדיש סתם]. מר [חכם זה, חזקיה] סבר: לאחריות קא מכוין [הוא מתכוין], ועל תנאי אייתינהו [הביא אותן], שחשש שמא יאבדו או יטמאו ארבעים החלות ולכן הביא עוד ארבעים חלות על תנאי שאם יארע פגם בראשונות יתקדשו האחרונות, ולכן חלה קדושה עליהן.
When Ḥizkiya and Rabbi Yoḥanan disagree is with regard a case where the donor designated eighty loaves without stipulation how many he wants consecrated. One Sage, Ḥizkiya, maintains: Although he designated eighty loaves, he seeks to consecrate only forty, and when he sets aside eighty loaves, he merely intends to ensure that he will have forty, and he therefore brought the extra loaves on condition that if the first forty loaves are lost or become ritually impure, the second forty will be consecrated in their place. Consequently, the first forty loaves are consecrated.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין נ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין נ., ר׳ חננאל ערובין נ., ר׳ נסים גאון ערובין נ., רש"י ערובין נ., תוספות ערובין נ., ספר הנר ערובין נ. – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), רשב"א ערובין נ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין נ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה ערובין נ., מהרש"א חידושי הלכות ערובין נ., גליון הש"ס לרע"א ערובין נ., פירוש הרב שטיינזלץ ערובין נ.

Eiruvin 50a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 50a, R. Chananel Eiruvin 50a, R. Nissim Gaon Eiruvin 50a, Rashi Eiruvin 50a, Tosafot Eiruvin 50a, Sefer HaNer Eiruvin 50a, Rashba Eiruvin 50a, Meiri Eiruvin 50a, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 50a, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 50a, Gilyon HaShas Eiruvin 50a, Steinsaltz Commentary Eiruvin 50a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144