Chulin 36b – חולין לו:‏ – Shas HaMeforash

(1)

לָאו לְמַעוֹטֵי חִיבַּת הַקֹּדֶשׁ לָא חַד בְּטוּמְאַת מֵת וְחַד בְּטוּמְאַת שֶׁרֶץ.

Is it not to exclude items rendered susceptible to impurity due to regard for sanctity? The Gemara rejects that proof: No, both verses teach that food becomes impure only after it is rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids. One verse is referring to impurity imparted by a corpse, and one verse is referring to impurity imparted by the carcass of a creeping animal.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לאו למעוטי חיבת הקדש – דלא הוי כהכשר מים ממש.
וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו וגו׳ (ויקרא יא) משתעי בשרצים ואשמועינן דלא מטמא אוכל אלא בהכשר ומכל האוכל אתא לאתויי בטומאת מת ואע״ג דבפרשת שרצים כתיב אם אינו ענין להם תנהו ענין לטומאת מת.

חד במת וחד בשרץ וצריכי – וה״ה דהוה מצי למימר חד בנבלה וחד בשרץ וצריכי דנבלה חמירא משרץ לענין משא ושרץ חמור מנבלה דשיעורו בכעדשה אבל ק״ק במת דמטמא טומאת ז׳ מנא לן דבעי הכשר כיון דאיכא לאוקמי אידך קרא בנבלה ואומר הר״י דכיון דתרוייהו בשרץ כתיבי איכא לאוקומי באם אינו ענין לכל הטומאות וא״ת נילף מת ושרץ מהדדי בגזירה שוה דבגד ועור כדילפינן בפ׳ במה אשה (שבת דף סד.) לענין קילקי וחבק וי״ל דלא ילפינן מבגד ועור אלא לענין בגד דחשוב בגד בזה כמו זה אבל לענין הכשר לא שייך למילף בגזירה שוה זו ובפ״ק דפסחים (דף טז.) מייתי עוד קרא שלישי וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ומאי יטמא הכשר ומפרש חד בתלושין וחד במחוברין וצריכי ואין צריך למת ושרץ לכל חד וחד תרי קראי משום תלושין ומחוברין דכיון דגלי קרא בחד דאין חילוק בין תלושין למחוברים ה״ה באידך.

לאו למעוטי [האם לא למעט] חיבת הקדש, שאינה מכשירה לקבל טומאה כביאת מים, לעשות ראשון ושני? ודוחים: לא, יש לומר ששני הכתובים מלמדים שיש צורך בביאת מים על האוכלים כדי להכשירם לקבלת טומאה, חד [אחד] מדבר בטומאת מת, וחד [ואחד] מדבר בטומאת שרץ.

Is it not to exclude items rendered susceptible to impurity due to regard for sanctity? The Gemara rejects that proof: No, both verses teach that food becomes impure only after it is rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids. One verse is referring to impurity imparted by a corpse, and one verse is referring to impurity imparted by the carcass of a creeping animal.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן טוּמְאַת מֵת הָתָם הוּא דְּבָעֵי הֶכְשֵׁר מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֲבָל שֶׁרֶץ דִּמְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה אֵימָא לָא לִיבְעֵי הֶכְשֵׁר.

And both verses are necessary, as had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by a corpse, one would have concluded that it is there that food requires being rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids in order to become impure, due to the fact that the impurity imparted by a corpse is less stringent, as a portion of a corpse the size of a lentil-bulk does not render people or vessels impure. But in the case of impurity imparted by the carcass of a creeping animal, which is more stringent, as the creeping animal renders people or vessels impure with a portion of it the size of a lentil-bulk, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure.

תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואי אשמועינן במת כו׳ – לא היה צריך לצריכותא זו דקראי בשרץ כתיב אלא אורחא דגמרא לפרש כאילו חד במת בהדיא כיון שמוצא לעשות צריכותא בתרוייהו.

וצריכי [וצריכים] שניהם להיאמר, דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בטומאת מת, היינו אומרים: התם הוא דבעי [שם הוא שצריך] האוכל הכשר, משום שטומאת מת קלה יותר, שהמת לא מטמא בשיעור קטן כעדשה, אלא רק בכזית, אבל שרץ שמטמא בכעדשה — אימא לא ליבעי [אמור שלא יצטרך] האוכל הכשר כדי להיטמא בו.

And both verses are necessary, as had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by a corpse, one would have concluded that it is there that food requires being rendered susceptible to impurity by one of the seven liquids in order to become impure, due to the fact that the impurity imparted by a corpse is less stringent, as a portion of a corpse the size of a lentil-bulk does not render people or vessels impure. But in the case of impurity imparted by the carcass of a creeping animal, which is more stringent, as the creeping animal renders people or vessels impure with a portion of it the size of a lentil-bulk, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure.

תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְאִי אַשְׁמְעִינַן שֶׁרֶץ מִשּׁוּם דְּלָא מְטַמֵּא טוּמְאַת שִׁבְעָה אֲבָל מֵת דִּמְטַמֵּא טוּמְאַת שִׁבְעָה אֵימָא לָא לִיבְעֵי הֶכְשֵׁר צְרִיכָא.

And had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by the carcass of a creeping animal, one would have concluded that it is there that food must be rendered susceptible to impurity, due to the fact that the impurity imparted by a creeping animal is less stringent, as a creeping animal does not render people or vessels impure with impurity that lasts seven days. But with regard to a corpse, which renders people or vessels impure with impurity that lasts seven days, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure from it. Therefore, it is necessary for the Torah to teach both verses.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק בשרץ, היינו אומרים שדווקא לטומאת שרץ יש צורך בהכשר, משום שטומאתו קלה יותר, שהוא לא מטמא את הנוגע בו טומאת שבעה ימים, אבל מת שמטמא טומאת שבעה — אימא לא ליבעי [אמור שלא יצטרך] האוכל הכשר כדי להיטמא בו, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שני הכתובים.

And had the Torah taught us the requirement of being rendered susceptible to impurity only with regard to impurity imparted by the carcass of a creeping animal, one would have concluded that it is there that food must be rendered susceptible to impurity, due to the fact that the impurity imparted by a creeping animal is less stringent, as a creeping animal does not render people or vessels impure with impurity that lasts seven days. But with regard to a corpse, which renders people or vessels impure with impurity that lasts seven days, say that food does not require to be rendered susceptible by one of the seven liquids in order to become impure from it. Therefore, it is necessary for the Torah to teach both verses.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) מֵתִיב רַב יוֹסֵף רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה הוּכְשְׁרוּ וַאֲפִילּוּ לְמִימְנֵי בְּהוּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי.

Rav Yosef raises an objection from the mishna (33a) to Rabbi Elazar’s opinion that only with regard to food rendered susceptible by one of the seven liquids does one count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity and second-degree impurity: Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself. Rabbi Shimon is saying they were rendered susceptible in every sense, and even to count the descending levels of impurity, first-degree impurity and second-degree impurity.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנא מר׳ שמעון ואמרת לי עשאוהו כהכשר מים דרבנן אמר לך ר׳ זירא כו׳. כלומר ר׳ זירא הביא לך ראיה מהבוצר לגת ואמרת ליה עשאוהו כהכשר מים מדרבנן:

ואפי׳ למימני ביה ראשון ושני – דהא מתני׳ בחולין אוקימנא בשמעתין קמייתא ובחולין ליכא משום איפסולי גופה לאיתסורי באכילה.

מתיב רב יוסף רבי שמעון אומר הוכשרו בשחיטה – מדרבנן לא פריך דאמרי דם מכשיר דהכשר דם חשוב כהכשר מים ויין שהכל משקה וא״ת אם כן מאי פריך מהבוצר לגת הא התם נמי הוה טעמא כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפ״ק דשבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות וי״ל דהכי קאמר כיון דמדאורייתא לא אשכחנא הכשר בלא משקה בבוצר לגת דאזיל לאיבוד ולא חשיב משקה לא הוה להו לרבנן למגזר שמא יבצרנו כו׳ אבל אם אשכחנא מדאורייתא הכשר בלא משקה בשום מקום ניחא.

בד״ה מתיב רב יוסף כו׳ כאילו הוכשר ביין כדמפרש בפרק קמא כו׳ עכ״ל כצ״ל:

מתיב [מקשה] רב יוסף על שיטת ר׳ אלעזר, שרק אוכל שהוכשר במים מקבל טומאה לעשות ראשון ושני, ממה ששנינו במשנתנו שהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם, ר׳ שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה, ומה שאמר הוכשרו משמעו — ואפילו למימני בהו [למנות בהם] ראשון ושני.

Rav Yosef raises an objection from the mishna (33a) to Rabbi Elazar’s opinion that only with regard to food rendered susceptible by one of the seven liquids does one count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity and second-degree impurity: Rabbi Shimon says: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself. Rabbi Shimon is saying they were rendered susceptible in every sense, and even to count the descending levels of impurity, first-degree impurity and second-degree impurity.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אַמַּאי וְהָא לָאו אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם הוּא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם מִדְּרַבָּנַן.

Why is the animal rendered susceptible to impurity in every sense; but the slaughtered animal is not food that comes into contact with water? Apparently, even items that did not come into contact with water are susceptible to impurity in every sense. Abaye said to Rav Yosef: Rabbi Shimon holds that it is not susceptible by Torah law. Rather, the Sages accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא לאו אוכל הבא במים הוא – ואפ״ה מנינן והוא הדין לחיבת הקדש בקדשים.

מדרבנן – ולא שרפינן עלה תרומה וקדשים אם נגעו בה.

ויש לשאול: אמאי [מדוע] הוכשרו? והא לאו [והרי לא] אוכל הבא במים הוא! ומכאן שכל דבר שמכשיר לקבל טומאה עושה ראשון ושני, ובכלל זה חיבת הקודש! אמר ליה [לו] אביי: יש לומר כי אין זה מדין תורה, אלא עשאוהו את השחיטה כהכשר מים, והוא מדרבנן [מדברי סופרים].

Why is the animal rendered susceptible to impurity in every sense; but the slaughtered animal is not food that comes into contact with water? Apparently, even items that did not come into contact with water are susceptible to impurity in every sense. Abaye said to Rav Yosef: Rabbi Shimon holds that it is not susceptible by Torah law. Rather, the Sages accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אָמַר רַבִּי זֵירָא ת״שתָּא שְׁמַע הַבּוֹצֵר לְגַת ^אשַׁמַּאי אוֹמֵר הוּכְשַׁר הִלֵּל אוֹמֵר לֹא הוּכְשַׁר וּשְׁתֵיק לֵיהּ הִלֵּל לְשַׁמַּאי אַמַּאי וְהָא לָאו אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם הוּא אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם מִדְּרַבָּנַן.

Rabbi Zeira said: Come and hear an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita: In the case of one who harvests grapes in order to take them to the winepress, Shammai says: The grapes are rendered susceptible to ritual impurity by the liquid that seeps from them, and Hillel says: They are not rendered susceptible to ritual impurity; and ultimately, Hillel was silent and did not respond to Shammai, accepting his opinion. Why does that liquid render the grapes susceptible to impurity; but the grapes are not food that comes into contact with water? Contact with liquid renders food susceptible to impurity only if the contact was with the intent of the owner, and here, the liquid did not seep out of the grapes of one’s own volition. Abaye said to Rabbi Zeira: Hillel does not hold that the grapes are susceptible by Torah law; rather, the Sages accorded susceptibility via the liquid a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity.

א. רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״א:א׳

עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י״א:א׳

שמאי אומר הוכשר – דאע״ג דלא ניחא ליה במשקה היוצא מהם דהא לאיבוד אזלי גזרינן לה ביציאות שבת (דף יז.) שמא יבצרנו בקופות מזופפות.

הא לאו אוכל הבא במים הוא – דהא בהאי משקה לא ניחא ליה.

הבוצר לגת שמאי אומר הוכשר והלל אומר לא הוכשר ואודי^א ליה. הך תיובתא לא נהירא לי מאי רומיא^ב. ואפשר דהכי^ג פריך, דבוצר לגת היינו טעמא דהוכשר משום גזירה שמא יבצרנו בקופות מזופפות^ד מפני שדרך הבוצרים בכך, והכא נמי כיון שדרך המנחות לבוללן בשמן שהוא מכשיר או במים למאן דאית ליה הכי במס׳ מנחות^ה נימא שנטמא הצריד גזרה משום הנוגעין בדבר המכשיר. ואעפ״כ אינו מחוור, שאם אמרו במשקין שמכשירין שלא לרצון גזרה משום משקין היוצאין לרצון, יאמרו בלא הכשר כלל, לא מצינו דבר בלא הכשר טמא ומטמא. אלא משמע^ו דסבירא להו הכא דבוצר הוכשר בלא נגיעת משקין כלל^ז, ומיחלפא סוגיא דהתם בפ״ק דשבת^ח.

א. לפנינו: ושתיק ליה.

ב. בנדפס וכי״ל ושטמ״ק: דומיא. וכן הקשו תוספות ותוספות הרא״ש ד״ה מתיב, ועיי״ש ובחידושי הרשב״א, ובחידושי הרא״ה מה שתירצו.

ג. כי״ל: דמצי.

ד. שבת יז, א. כי״פ: מזופתות.

ה. נז, ב.

ו. וכן הביא דברי רבינו בחידושי הר״ן.

ז. ראה רש״י ד״ה שמאי ותוד״ה מתיב.

ח. שבת שם. ולפי זה סוגיא דשבת שם מיירי ביצא מהן משקין וכנ״ל. ובעיקר דין זה נחלקו הראשונים, שרש״י כתב בע״ז נה, ב ד״ה אבל, דהבוצר לגת היינו דווקא היכא דהוכשר ודאי, וכן פירש כאן ובשבת טו, א ד״ה שמאי וע״ז לט, ב ד״ה הוכשר. אבל הרמב״ם הל׳ טו״א פי״א ה״א כתב דגזרה דהבוצר לגת אפילו לא יצאו מהן משקין. ועי׳ פירושי הראב״ד, הרא״ה והריטב״א ע״ז שם, ובסדרי טהרה אהלות רפי״ח (רלג, ב) שדן במחלוקתם בארוכה.

ושתיק ליה הלל לשמאי. איכא למידק ומאי קא מייתי מהא דבוצר לגת, דהא התם טעמא משום גזרה שמא יבצרנו בקופות מזופפות כדאמרינן בשבת (שבת יז.), ואי אפשר נמי לומר דר׳ שמעון סבר דאוכל הבא במים דוקא קאמרי, אבל יין ושאר משקין לא מכשרי, דאם איתא לותביה ממתניתין (מכשירין פ״ו, מ״ד) דתנן ואלו משקין המכשירין וקא חשיב יין ושאר משקין, אלא על כרחין אית ליה נמי לר׳ שמעון דכל דבר שהוא נקרא משקה מכשיר כמים דכל משקה אשר ישתה כתיב (ויקרא יא, לד), ויש לומר משום דהתם לאו משקה גמור הוא, דהא קא אזיל לאיבוד קא פריך, והכי קאמר התם מיהא דבוצר בקופות שאינן מזופפות לאו משקה הוא, ואפילו הכי אמר דמכשיר משום גזירת קופות מזופפות ומונין בו ראשון ושני והא הוכשרו קאמר, וכל ששנינו הוכשרו למנות בו ראשון ושני קאמר, והכא נמי כיון דחבת הקדש מכשרתן אף על פי שאין כאן הכשר משקה מונין בו ראשון ושני.

שאר אוכלין שאינן קדש אין מקבלין טומאה עד שיוכשרו לא בטומאת מת אע״פ שטומאתו חמורה לטמא שבעה ולא בטומאת שרץ אע״פ שטומאתו חמורה לטמא בכעדשה וכן בשאר הטמאות ואם הוכשר קדש זה במים או בשאר משקין הרי הוא טמא אף למנות בו ראשון ושני:

היתה לו פרת קדשים והעבירה בנהר ושחטה כדרך שהיו עושין בזבחי שלמים שהעור לבעלים כדי להשקותן סמוך לשחיטתן שיהא עורה נוח יותר להתפשט ושחטה ועדין משקה טופח עליה הרי זו מוכשרת אף למנות בה ראשון ושני:

הבוצר ענבים לאכילה לא הוכשרו במשקה היוצא מהן שהרי אין דבר זה לרצונו אבל הבוצר לגת הרי נוח לו במיעוכן ובהדרכתן והוכשרו אע״פ שהולך לאבוד גזרה שמא לפעמים הוא בוצר בקופות מזופפות שאין המשקה היוצא מהן הולך לאבוד ונמצא משקה זה יוצא לרצונו:

אמר ר׳ זירא, תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת ממה ששנינו: הבוצר ענבים לגת (לעשות מהם יין), ובתוך כך זב מן המיץ על אשכול הענבים — שמאי אומר: הוכשר לקבלת טומאה, הלל אומר: לא הוכשר, ובסופו של דבר שתיק ליה [שתק, הודה לו] הלל לשמאי. ויש לשאול: אמאי [מדוע] הודה לו? והא לאו [והרי לא] אוכל הבא במים הוא, שהרי אין משקה מכשיר אלא לרצון! אמר ליה [לו] אביי: עשאוהו כהכשר מים, ואולם מדרבנן [מדברי סופרים] הוא.

Rabbi Zeira said: Come and hear an objection to Rabbi Elazar’s opinion from a baraita: In the case of one who harvests grapes in order to take them to the winepress, Shammai says: The grapes are rendered susceptible to ritual impurity by the liquid that seeps from them, and Hillel says: They are not rendered susceptible to ritual impurity; and ultimately, Hillel was silent and did not respond to Shammai, accepting his opinion. Why does that liquid render the grapes susceptible to impurity; but the grapes are not food that comes into contact with water? Contact with liquid renders food susceptible to impurity only if the contact was with the intent of the owner, and here, the liquid did not seep out of the grapes of one’s own volition. Abaye said to Rabbi Zeira: Hillel does not hold that the grapes are susceptible by Torah law; rather, the Sages accorded susceptibility via the liquid a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity.

עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף אָמֵינָא לָךְ אֲנָא הוּכְשְׁרוּ בִּשְׁחִיטָה וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם וְאָמַר לָךְ רַבִּי זֵירָא וַאֲמַרְתְּ לֵיהּ עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נָמֵי עֲשָׂאוּהוּ כְּהֶכְשֵׁר מַיִם.

Rav Yosef said to Abaye: I said to you an objection from the statement of Rabbi Shimon: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself, and you said to me: It was the Sages who accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water. And Rabbi Zeira said to you an objection from the case of one who harvests grapes, and you said to him: It is the Sages who accorded susceptibility via the liquid from the grapes a status like that of susceptibility rendered by means of water. If so, will you also say in response to the dilemma of Rabbi Shimon ben Lakish with regard to a dry portion of consecrated flour that was not mixed with the oil of meal offerings that it is the Sages who accorded susceptibility via the regard for sanctity of the flour a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ל רב יוסף לאביי אמינא לך אנא – לעיל למיפשט בעיא דריש לקיש ולאותביה לר׳ אלעזר מהוכשרו בשחיטה.

ואמרת לי – דהאי הוכשר מדרבנן הוא.

ואמר לך ר׳ זירא – מהבוצר לגת ושנית ליה נמי מדרבנן.

לריש לקיש נמי – למימני ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן.

אמר ליה [לו] רב יוסף: אמינא לך אנא [אומר אני לך] ראיה מדברי ר׳ שמעון שהוכשרו בשחיטה, ואת אמרת לי [ואתה אומר לי] שהכוונה היא שעשאוהו חכמים כהכשר מים, וכן אמר [אומר] לך ר׳ זירא ראיה מן הבוצר לגת, ואמרת ליה [ואתה אומר לו]: עשאוהו כהכשר מים, אם כן ביחס לשאלת ר׳ שמעון בן לקיש בצריד של מנחות נמי [גם כן] נאמר, שמן התורה אין חיבת הקודש מכשירה, וחכמים עשאוהו כהכשר מים למנות בו ראשון ושני!

Rav Yosef said to Abaye: I said to you an objection from the statement of Rabbi Shimon: They were rendered susceptible to ritual impurity by means of the slaughter itself, and you said to me: It was the Sages who accorded susceptibility via slaughter of the animal a status like that of susceptibility rendered by means of water. And Rabbi Zeira said to you an objection from the case of one who harvests grapes, and you said to him: It is the Sages who accorded susceptibility via the liquid from the grapes a status like that of susceptibility rendered by means of water. If so, will you also say in response to the dilemma of Rabbi Shimon ben Lakish with regard to a dry portion of consecrated flour that was not mixed with the oil of meal offerings that it is the Sages who accorded susceptibility via the regard for sanctity of the flour a status like that of susceptibility rendered by means of water, by rabbinic law, to count the descending levels of impurity, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לִתְלוֹת קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ כִּי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ לִשְׂרוֹף.

Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that Rabbi Shimon ben Lakish was raising a dilemma with regard to placing the matter in abeyance, and one may neither eat the consecrated flour nor may one burn it, which would be the case for impurity by rabbinic law? When Rabbi Shimon ben Lakish raises the dilemma it is with regard to whether to burn the gourd, which is the case when the impurity is by Torah law.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א״ל אטו ריש לקיש לתלות קא מיבעיא ליה – כלומר אטו מיבעי׳ ליה לר׳ שמעון בן לקיש אי מוכשר מדרבנן דאם נטמא דלא אוכלין ולא שורפין:

כי קא מבעיא ליה לשרוף – דאי נטמא ונגע בו קדש שדינו לשרוף:

לתלות קמיבעיא ליה – אי תלינן אי לא תלינן פשיטא ליה לריש לקיש דלענין איתסרי באכילה מנינא ביה ראשון ושני מיהא מדרבנן.

כי קמיבעיא ליה לשרוף – אי מנינא ביה ראשון ושני מדאורייתא לשרוף תרומה או קדש אחר שנגע בה.

אמר ליה [לו] אביי: אטו [וכי] ר׳ שמעון בן לקיש לענין לתלות קמיבעיא ליה [נשאלה לו השאלה], כלומר, לא לאכול ולא לשרוף את הצריד, כדין קודש שנטמא בטומאה שמדברי חכמים? כי קא מיבעיא ליה [כאשר נשאלה לו] השאלה הרי זה לענין לשרוף את הצריד שנטמא, וכדין קודש שנטמא מדין תורה.

Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that Rabbi Shimon ben Lakish was raising a dilemma with regard to placing the matter in abeyance, and one may neither eat the consecrated flour nor may one burn it, which would be the case for impurity by rabbinic law? When Rabbi Shimon ben Lakish raises the dilemma it is with regard to whether to burn the gourd, which is the case when the impurity is by Torah law.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מִכְּלָל דְּחִיבַּת הַקֹּדֶשׁ דְּאוֹרָיְיתָא מְנָא לַן אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא הַאי בָּשָׂר דְּאִתַּכְשַׁר בְּמַאי.

The Gemara notes that it may be learned by inference that Rabbi Shimon ben Lakish holds that regard for sanctity renders sacred items subject to ritual impurity by Torah law, as his dilemma was limited to whether one counts the descending levels of impurity from those susceptible items, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity, not the impurity of the sacred item itself. From where do we derive this halakha? If we say that it is derived from that which is written: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire” (Leviticus 7:19), then it must be ascertained: This flesh that was rendered susceptible to ritual impurity, by what means was it rendered susceptible?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ופרכינן מכלל – דהא פשיטא ליה לריש לקיש לענין איפסולי גופיה דהוי הכשר מדאורייתא ושרפינן ליה ובנוגע בו הוא דמספקא ליה.

והבשר אשר יגע – בקדשים כתיב.

ואומרים: מכלל הדברים אתה למד שחיבת הקדש מכשירה לקבלת טומאת אוכלים דאורייתא [מן התורה], מנא לן [מנין לנו] דבר זה? אילימא מדכתיב [אם תאמר ממה שנאמר] בבשר קדשים: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא ייאכל באש יישרף״ (ויקרא ז, יט), ויש לברר: האי בשר דאתכשר במאי [בשר זה שהוכשר, במה] הוכשר?

The Gemara notes that it may be learned by inference that Rabbi Shimon ben Lakish holds that regard for sanctity renders sacred items subject to ritual impurity by Torah law, as his dilemma was limited to whether one counts the descending levels of impurity from those susceptible items, i.e., first-degree impurity, second-degree impurity, not the impurity of the sacred item itself. From where do we derive this halakha? If we say that it is derived from that which is written: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire” (Leviticus 7:19), then it must be ascertained: This flesh that was rendered susceptible to ritual impurity, by what means was it rendered susceptible?

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אִילֵּימָא דְּאִתַּכְשַׁר בְּדָם וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִנַּיִן לְדַם קָדָשִׁים שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם דָּם הַנִּשְׁפָּךְ כַּמַּיִם מַכְשִׁיר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם אֵינוֹ מַכְשִׁיר.

If we say that it was rendered susceptible to impurity by means of the blood of the animal, this is difficult. But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived with regard to blood of sacrificial animals that it does not render food susceptible to impurity? It is derived from a verse, as it is stated: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth like water” (Deuteronomy 12:24). Blood of a non-sacred animal, which is poured like water when it is slaughtered, renders food susceptible to ritual impurity. By contrast, blood of a sacrificial animal, which is not poured like water but is presented on the altar, does not render food susceptible to impurity.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אילימא דאתכשר [אם תאמר שהוכשר] בדם הבהמה — והאמר [והרי אמר] ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר אוכלים לקבלת טומאה? שנאמר: ״לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים״ (דברים יב, כד), ללמד שדם הנשפך כמים — מכשיר כמו מים, דם שאינו נשפך כמים, אלא מתקבל בכלי כדי לזורקו על המזבח — אינו מכשיר!

If we say that it was rendered susceptible to impurity by means of the blood of the animal, this is difficult. But doesn’t Rabbi Ḥiyya bar Abba say that Rabbi Yoḥanan says: From where is it derived with regard to blood of sacrificial animals that it does not render food susceptible to impurity? It is derived from a verse, as it is stated: “You shall not eat it; you shall pour it upon the earth like water” (Deuteronomy 12:24). Blood of a non-sacred animal, which is poured like water when it is slaughtered, renders food susceptible to ritual impurity. By contrast, blood of a sacrificial animal, which is not poured like water but is presented on the altar, does not render food susceptible to impurity.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֶלָּא דְּאִיתַּכְשַׁר בְּמַשְׁקֵי בֵּית מַטְבְּחַיָּא וְהָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא ^במַשְׁקֵי בֵּית מַטְבְּחַיָּא לֹא דַּיָּין שֶׁהֵן דְּכַן אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְשִׁירִין וְכִי תֵּימָא תַּרְגְּמַא אַדָּם וְהָא מַשְׁקֵי קָאָמַר אֶלָּא לָאו דְּאִתַּכְשַׁר בְּחִבַּת הַקֹּדֶשׁ.

Rather, perhaps say that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity by means of the liquids of the Temple abattoir. But didn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, say: With regard to the liquids of the Temple abattoir, not only are they ritually pure, but they do not even render food susceptible to impurity. And if you would say that one should explain the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, as referring exclusively to blood, and the other liquids render food susceptible, but doesn’t he say: Liquids, in the plural? Rather, is it not that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity via regard for sanctity?

ב. רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י׳:ט״ז

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י׳:ט״ז

ואלא דאיתכשר במשקי בית מטבחיא – כלומר באותן מים שמדיחין אותו בעזרה:

והאמר ר׳ יוסי משקי בית מטבחיא כו׳:

כלומר דלא גזרו (על הכל) טומאה במשקה בית מטבחיא בעזרה אלו הן משקה בית מטבחיא הדם והמים:

אלא דאיתכשר בחיבת הקדש – כלומר מהא מפיק ליה [דחיבת הקודש] מדאורייתא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אלא מסיפא כל טהור יאכל בשר כו׳ כלומר לרבות עצים ולבונה כיו״ב דמקבלין טומאה. כלומר עצים של מערכה:

במשקי בי מטבחיא – במים שרחצו בהן הבשר בבית המטבחים בעזרה.

לא דיין שהן דכן – שאין מטמאין כדאמרינן בפסחים גבי עדותו של יוסי בן יועזר.

וכי תימא תרגמא – להא דרבי יוסי ב״ר חנינא דאמר אין מכשירין.

אדם – משום דאמרן דאין נשפך כמים.

אלא שאין מכשירין – הוה מצי למימר דאיתכשר במים מחוברין דטעמא דרבי יוסי ב״ר חנינא דאמר משקי בי מטבחיא אין מכשירין משום דהוו תלושין וקסבר דתלושין לא מכשרי מדאורייתא דדריש כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא כמ״ד בפ״ק דפסחים (דף טז.) יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ומסתבר ליה לאוקמא במחוברין טפי מבתלושין ובעזרה אוקמי אדאורייתא.

וכי תימא תרגמא אדם והא משקי קאמר – עיקר דיוקא [לאו] מדקתני משקי ביו״ד דמנא לן דלמא כתיבא משקה בה״א אלא אדכן סמיך דמשמע לשון רבים וגבי מחט שנמצאת בבשר בסוף פ״ק דפסחים (דף כ.) נמי לא בעי לשנויי תרגמא אדם משום הך פירכא אבל התם לעיל (טז.) בההוא פירקא משני תרגמא אדם ולא חייש אהך קושיא ומפרש משקין דעלמא כמו בפרק האומר בקדושין (קידושין סד:) דאמר מאי בוגרות בוגרות דעלמא.

וכי תימא תרגומא אדם והא מכשירין^א קאמר. שיטה זו מוחלפת, שבמסכת פסחים^ב תרגומא אדם, ולא מקשי עלה והא משקין ומכשירין קאמר, וצ״ע^ג.

א. לפנינו בגמ׳: משקי. [ועי׳ תוספות חיצוניות ותוס׳ הר״ף המובאים בשטמ״ק, שאין הקושיה מ׳משקי׳, אלא מ׳דכן׳ ו׳מכשירין׳, עיי״ש].

ב. טז, א.

ג. ראה תוד״ה וכי תימא, ותוס׳, תוספות הרשב״א ותוספות הרא״ש פסחים שם ד״ה תירגמא שתירצו על קושיה זו. ועי׳ צל״ח פסחים שם.

בד״ה אלא שאין מכשירין הוה מצי למימר כו׳ עכ״ל כצ״ל:

אלא תאמר דאיתכשר [שהוכשר] הבשר במשקי בית מטבחיא [במשקים של בית המטבחיים במקדש] כגון מים שרחץ בהם את הבשר — והא [והרי] אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: משקי בית מטבחיא [בית המטבחיים] שבמקדש לא דיין שהן עצמם דכן [טהורים], שאינם מקבלים טומאה, אלא שאף אין הם מכשירין אוכלין לקבלת טומאה! וכי תימא [ואם תאמר]: תרגמא [תרגם והסבר] את דברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא לגבי דם בלבד, אבל שאר משקים שבמקדש מכשירים, והא [והרי] ״משקי״ קאמר [הוא אומר] בלשון רבים! אלא לאו [האם אין] הכוונה דאתכשר [שהוכשר] הבשר בחבת הקדש? ומכאן שחיבת הקודש מכשירה מדין תורה.

Rather, perhaps say that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity by means of the liquids of the Temple abattoir. But didn’t Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, say: With regard to the liquids of the Temple abattoir, not only are they ritually pure, but they do not even render food susceptible to impurity. And if you would say that one should explain the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, as referring exclusively to blood, and the other liquids render food susceptible, but doesn’t he say: Liquids, in the plural? Rather, is it not that the flesh was rendered susceptible to ritual impurity via regard for sanctity?

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְדִלְמָא כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כְּגוֹן ^גשֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה שֶׁל זִבְחֵי שְׁלָמִים וְהֶעֱבִירָהּ בַּנַּחַל שְׁחָטָהּ וַעֲדַיִין מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ.

The Gemara responds: And perhaps the verse can be explained in accordance with the statement that Rav Yehuda says that Shmuel says, as Rav Yehuda says that Shmuel says: The verse is referring to a case where one had a cow that was to be sacrificed as a peace offering, and since the owner is entitled to the meat and the hide of the animal, in order to improve their quality he conveyed it through the river and slaughtered the animal while the liquid was still upon it and the animal was damp. That liquid rendered the meat susceptible to impurity.

ג. רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י׳:י״ז

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות טומאת אוכלין י׳:י״ז

של זבחי שלמים – משום תרתי מילי נקט זבחי שלמים חדא דקרא בשלמים קאי ועוד דכיון דבשר שלמים ועורן לבעלים טרח בהו להיות יפין ומעבירן בנהר סמוך לשחיטתן שיהו נוחין להפשיט כדאמרינן בפרק משילין פירות (ביצה דף מ.) משקין ושוחטין את הבייתות ואמרינן התם דאורח ארעא לאשקויי משום סירכא דמשכא.

טופח עליה – ונופל מן העור לבשר.

ועדיין משקה טופח עליה – פירש הקונטרס ונופל מן העור לבשר וקשיא לפירושו דאם כן הוו תלושין ושמואל סבר בפ״ק דפסחים (דף טז.) דתלושין לא מכשרי דהא דריש יטמא יטמא ממש וליכא אלא חד קרא בהכשר ואין לומר דלשמואל נפקי תלושין ומחוברין מחד קרא דלא משמע הכי מדנקט והעבירה בנהר ונ״ל דע״י העור הבשר הוכשרה דע״כ לא פליגי בריש העור והרוטב (לקמן קיח:) אלא כשיש יד להכשר אבל ביש שומר להכשר כ״ע מודו דהיינו מחוברין דבשעת דיבוקן בעור הוו מחוברין.

ודוחים: ודלמא [ושמא] יש לפרש את הכתוב כדברי רב יהודה אמר שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: מדובר בכגון שהיתה לו פרה של זבחי שלמים, והעבירה בנחל כדי להכין אותה לשחיטה, ושחטה ועדיין משקה של מי הנחל טופח עליה, וכך הוכשר הבשר לקבל טומאה על ידי משקים, ולא בגלל חיבת הקודש!

The Gemara responds: And perhaps the verse can be explained in accordance with the statement that Rav Yehuda says that Shmuel says, as Rav Yehuda says that Shmuel says: The verse is referring to a case where one had a cow that was to be sacrificed as a peace offering, and since the owner is entitled to the meat and the hide of the animal, in order to improve their quality he conveyed it through the river and slaughtered the animal while the liquid was still upon it and the animal was damp. That liquid rendered the meat susceptible to impurity.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) אֶלָּא מִסֵּיפָא וְהַבָּשָׂר ^דלְרַבּוֹת עֵצִים וּלְבוֹנָה עֵצִים וּלְבוֹנָה בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ אֶלָּא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשְׁרָא לְהוּ וּמְשַׁוְּיָא לְהוּ אוֹכֶל הָכָא נָמֵי חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מכשרתה

Rather the proof is from the latter portion of that verse: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire. And the flesh, every pure person may eat flesh” (Leviticus 7:19). The Gemara explains: The second mention of the term “and the flesh” in the verse is superfluous and serves to include the halakha that with regard to sacred wood and frankincense, impurity disqualifies them from being burned on the altar. Are wood and frankincense edible and therefore included in the verse: “Of all food that may be eaten, on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34)? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish derived from this that regard for sanctity renders them susceptible to ritual impurity and renders their status like that of food. Here too, in the case of a dry portion of flour that was not mixed with the oil of meal offerings, regard for sanctity renders it susceptible to ritual impurity.

ד. רמב״ם הלכות איסורי מזבח ו׳:ח׳

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות איסורי מזבח ו׳:ח׳

והבשר – כל טהור וגו׳ והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי.

לרבות עצים ולבונה – לקבל טומאת אוכלין.

הכא נמי – כל קדשים שלא הוכשרו כגון צריד של מנחות. אלמא חיבת הקדש דאורייתא ושורפין עליה וקמיבעיא ליה לריש לקיש.

והבשר לרבות עצים ולבונה – תימה מנא לן דאתא לרבות עצים ולבונה דלמא לבשר דוקא אתי דמהני ליה חבת הקדש ולא בעי הכשר.

עצים ולבונה בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש כו׳ – וא״ת ומשקי בית המטבחיים אמאי דכן כגון יין ושמן לתכשרי בחבת הקדש להיות אוכל כמו עצים ולבונה וי״ל דחבת הקדש מהני מוהבשר לשוויי אוכל מידי דדמי לאוכל כגון עצים ולבונה שהוא דבר עב וקשה כעין אוכל אבל לשוויי משקה אוכל מוהבשר לא מהניא חבת הקדש.

אלא ההוכחה היא מסיפא [מסופו] של הכתוב העוסק בקדשים שנטמאו, שנאמר: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר״ (ויקרא ז, יט), ומאחר שכבר אמר הכתוב ״והבשר״ הרי שהמלה ״והבשר״ שנאמרה בהמשכו מיותרת, ואמרו חכמים כי היא באה לרבות עצים ולבונה של קודש, שאם נטמאו הריהם נפסלים להקרבה כבשר. ויש לשאול: וכי עצים ולבונה בני אכילה נינהו [הם], שנאמר שהם בכלל ״מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא״ (ויקרא יא, לד)? אלא מכאן למד ר׳ שמעון בן לקיש שחבת הקדש מכשרא להו [מכשירה אותם] לקבל טומאה, ומשויא להו [ועושה אותם] כאילו היו אוכל שהוכשר במים. ולפי זה למד כי הכא נמי [כאן גם כן] בצריד של מנחה, יש לומר שחבת הקדש מכשרתה לקבל טומאה.

Rather the proof is from the latter portion of that verse: “And the flesh that touches any impure item shall not be eaten; it shall be burned with fire. And the flesh, every pure person may eat flesh” (Leviticus 7:19). The Gemara explains: The second mention of the term “and the flesh” in the verse is superfluous and serves to include the halakha that with regard to sacred wood and frankincense, impurity disqualifies them from being burned on the altar. Are wood and frankincense edible and therefore included in the verse: “Of all food that may be eaten, on which water comes, shall be impure” (Leviticus 11:34)? Rather, Rabbi Shimon ben Lakish derived from this that regard for sanctity renders them susceptible to ritual impurity and renders their status like that of food. Here too, in the case of a dry portion of flour that was not mixed with the oil of meal offerings, regard for sanctity renders it susceptible to ritual impurity.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון