(1) 
דְּלָא כר׳ כְּרַבִּי אִלְעַאי.
דְּלָא is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who holds that if the wool grew under the ownership of a gentile one is exempt from separating the first sheared wool.
1. בר יצחק: חסר בכ״י פריס .
2. ראשית הגז אינה נוהגת: וכן ב-גתי , ר״י אלמדארי. וכן ברמב״ם (היל׳ בכורים י:א). ובגקי : ״ראשית אינה נוהגת״. גא , כ״י פריס , דפוסים: ״ראשית הגז אינו נוהג״ זכר כבמשנה, וכן באשכול. כ״י נ : ״ראשית הגז נוהג״. גיב : ״אין ראשית הגז נוהג״.
3. וכדברי ר׳: גיב גקי , גתי , כ״י נ . כ״י פריס , כ״י פרמא : ״כדברי ר׳ ״. כ״י א , דפוסים: ״כר׳ ״.
4. אין: גתי : ״לעולם אין״.
5. כר׳: וכן גקי , כ״י פרמא , כ״י פריס , דפוסים. גתי , כ״י נ : ״וכר׳ ״. גיב : ״וכדברי״.
אמ׳ רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כי הני תלתא סבי, כר׳ אילעאי בראשית הגז, דתניא ר׳ אילעאי אומ׳ ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ. כר׳ יהודה בן בתירה בדברי תורה, דתניא ר׳ יהודה בן בתירה אומ׳ אין דברי תורה מקבלין טומאה. כר׳ יאשיה בכלאים, דתניא ר׳ יאשיה אומ׳ לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד.
והאי דאמרי׳ כר׳ אילעאי בראשית הגז פי׳ המורה והוא הדין למתנות. וכך הסברא מוכחת כדברי המורה, דהא תרוויהו נתינה נתינה יליף להו מתרומה. אבל מיהו קשיא לי מאי דאמרן בפירק׳ דלעיל גבי מתנות, רב נחמן בר יצחק קניס גלימא, ורבא קניס אטמא, והא איהו הוא דאמ׳ נהוג עלמ׳ כתלתא סבי, ואם כן מוכיח דדוקא בראשית הגז נהוג כוותיה ולא במתנות, ומשום דראשית הגז ילפא מרישיה דקרא דאיתקוש להדדי, אבל נתינה נתינה לא ילפי׳. ואין לומ׳ דבתר הכי נהוג כר׳ אילעאי, ומאי דקניס גלימא מיקמי דלינהוג, דהא בשלהי פרק קמא דקידושין מוכח שאף אותם שקדמו לרב נחמן בר יצחק סבירא להו הכי, דאמרינן התם רב נחמן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא, חזיוה לההוא גברא דהוה זרע חיטי ושערי ביני גופני, אמ׳ ליה ליתי מר נישמתיה. אמ׳ ליה לא צהריתו, הא קיימ׳ לן כר׳ יאשיה דאמ׳ לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, והיכא קיימ׳ לן אי לא משום דנהוג עלמ׳ כתלתא סבי. וגם אין לומר דמאי דקניס רב נחמן בר יצחק בארץ ישר׳ הוה, דהא תלמידיה דרבא הוה, ושניהן היו בבבל. אבל מכל מקום העולם סמכו על זה ואין מי שיתן מתנות חוצה לארץ.
ומשיבים: מתניתין [משנתנו] היא שלא כשיטת ר׳ אלעאי, שלשיטתו גם בראשית הגז הריהו חייב בנתינה לכהן.
is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who holds that if the wool grew under the ownership of a gentile one is exempt from separating the first sheared wool.
הכל
(2) אִי מָה תְּרוּמָה מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא אַף רֵאשִׁית הַגֵּז מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא.
Abaye further asks Rava: If one compares the first sheared wool to teruma, can one say that just as with regard to teruma one may not separate teruma from one type of produce on behalf of that which is not of the same type, so too, one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type?
כבר ידעת שבתרומות ומעשרות אין תורמין ומעשרין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה ומ״מ כל שאינו כלאים בחברו תורם ומעשר מזה על זה היו לו שני מיני חטים שחמתית ולבנה תורם מזה על זה וכן תאנים שחורות עם לבנות וכל כיוצא בזה:
ועוד שב ושאל: אי [אם] כדבריך שר׳ אלעאי גוזר גזירה שווה בין ראשית הגז לתרומה, מעתה יש מקום לומר: מה תרומה, יבול הבא מצמח של מין זה על יבול הבא מצמח שאינו מינו — לא יתן. מעתה אף בראשית הגז נאמר כי צמר הבא ממין זה של צאן על צמר הבא מצאן שאינו מינו — לא יתן!
Abaye further asks Rava: If one compares the first sheared wool to teruma, can one say that just as with regard to teruma one may not separate teruma from one type of produce on behalf of that which is not of the same type, so too, one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type?
הכל
(3) וְגַבֵּי תְּרוּמָה מְנָלַן דְּתַנְיָא הָיוּ לוֹ שְׁנֵי מִינֵי תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וּלְבָנוֹת וְכֵן שְׁנֵי מִינֵי חִטִּין אֵין תּוֹרְמִים וּמְעַשְּׂרִים מִזֶּה עַל זֶה ר׳ רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי אִלְעַאי ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין תּוֹרְמִין וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אתּוֹרְמִין אַף רֵאשִׁית הַגֵּז מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא.
The Gemara asks: And with regard to teruma, from where do we derive that one may not do so? As it is taught in a baraita: If one had two types of figs, black figs and white figs; or similarly, if one had two types of wheat, one may not separate teruma and tithes from this type on behalf of that type. Rabbi Yitzḥak says in the name of Rabbi Ilai: Beit Shammai say that one may not separate teruma from one of these on behalf of the other, and Beit Hillel say that one may separate teruma from one on behalf of the other, as they consider all forms of figs or wheat to be a single type. But all agree that with regard to two distinct types of food one may not separate teruma from one type on behalf of another type. So too, with regard to the first sheared wool, perhaps one may not separate from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type.
ערך טחף
טחף – א(חולין קלו:) היו לו שני מינין טחופות ולבנות פי׳ שחורות ולבנות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב שתופות).
ערך אשן
א. [שווארץ.]
ב. [הארט.]
וב״ה אומרים תורמין – דכולו מין תאנים ות״ק פליג אדרבי יצחק ואמר לא נחלקו ב״ה בדבר זה דתרי מיני נינהו.
היו לו שני מיני גיזה כגון גיזה לבנה וגיזה שחורה או גיזות של זכרים וגיזות של נקבות הרי זה נותן מזו על זו ואינו חושש:
וגבי [ואצל] תרומה מנלן [מנין לנו] שכך הדין? דתניא [שכן שנויה ברייתא] בדינו של מי שהיו לו שני מיני תאנים, שחורות ולבנות, וכן מי שהיו לו שני מיני חטין — אין תורמים ומעשרים מזה על זה. ר׳ יצחק אומר משום [בשם] ר׳ אלעאי: בית שמאי אומרים כי אין תורמין מתאנה או מחיטה זו על התאנה או על החיטה האחרת, ואילו בית הלל אומרים שתורמין מתאנה זו על התאנה האחרת, וכן מחיטה זו על החיטה האחרת, שלדעתם כל אלה מין אחד הן. ואולם הכל מודים שאין תורמים ומעשרים ממין זה על מין אחר. ואם כן אף בראשית הגז שנאמר שצמר הבא ממין צאן זה על צמר שבא מצאן שאינו מינו — לא יתן!
The Gemara asks: And with regard to teruma, from where do we derive that one may not do so? As it is taught in a baraita: If one had two types of figs, black figs and white figs; or similarly, if one had two types of wheat, one may not separate teruma and tithes from this type on behalf of that type. Rabbi Yitzḥak says in the name of Rabbi Ilai: Beit Shammai say that one may not separate teruma from one of these on behalf of the other, and Beit Hillel say that one may separate teruma from one on behalf of the other, as they consider all forms of figs or wheat to be a single type. But all agree that with regard to two distinct types of food one may not separate teruma from one type on behalf of another type. So too, with regard to the first sheared wool, perhaps one may not separate from one type of sheep on behalf of sheep which are not of the same type.
הכל
(4) אִין וְהָתְנַן הָיוּ לוֹ ב׳ שְׁנֵי מִינִים שְׁחוּפוֹת וּלְבָנוֹת מָכַר לוֹ שְׁחוּפוֹת אֲבָל לֹא לְבָנוֹת זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ.
Rava replied: Yes, this is the halakha. And we learned in the mishna (135a) that one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another: If the seller had two types of sheep, gray and white, and he sold him the gray fleece but not the white fleece, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought.
שחופות – פלנ״ש.
מכר לו – ישראל לישראל.
זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו – הואיל ולא שייר לעצמו מאותו המין כלום אין עליו להפריש על אותן גיזים שמכר ואע״פ שהצאן לא מכרום על הלוקח להפריש שלקח ממתנות הכהן אלמא תרי מיני נינהו ואין מפריש מזה על זה דאי מפרשי הוה ליה שיורא גבי מוכר ותנן לקח גז צאנו של חבירו אם שייר המוכר חייב.
ומשיבים: אין [כן] הוא באמת, והתנן [וכך שנינו במשנתנו]: היו לו שני מינים של צאן, שחופות (לא שחורות ולא לבנות) ולבנות, מכר לו לחבירו את השחופות אבל לא את הלבנות, שהשאירן המוכר לעצמו — זה המוכר נותן מגיזתו מהצאן ששייר לעצמו, וזה הלוקח נותן מגיזת הצאן שקיבל לעצמו. והרי שאין נותנים מצמר של מין זה על צמר של מין אחר.
Rava replied: Yes, this is the halakha. And we learned in the mishna (135a) that one may not separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another: If the seller had two types of sheep, gray and white, and he sold him the gray fleece but not the white fleece, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought.
הכל
(5) אֶלָּא מֵעַתָּה סֵיפָא דְּקָתָנֵי זְכָרִים אֲבָל לֹא נְקֵבוֹת זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ הָכִי נָמֵי מִשּׁוּם דִּתְרֵי מִינֵי נִינְהוּ.
The Gemara objects: If that is so, then consider the latter clause, which teaches: If he sold the fleece of the male sheep but not of the female sheep, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought. Is this also due to the fact that they are two different types? Clearly, it is not.
ותוהים על כך: אלא מעתה, סיפא דקתני [סוף המשנה ששנינו בה], שאם מכר זכרים אבל לא נקבות — זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שנותנים מזה ומזה משום דתרי מיני נינהו [ששני מינים הם]?!
The Gemara objects: If that is so, then consider the latter clause, which teaches: If he sold the fleece of the male sheep but not of the female sheep, then this seller gives the first sheared wool for himself from the wool that he kept, and that buyer gives the first sheared wool for himself from the wool that he bought. Is this also due to the fact that they are two different types? Clearly, it is not.
הכל
(6) אֶלָּא עֵצָה טוֹבָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּלִיתֵּיב לֵיהּ מֵהַאי דְּרַכִּיךְ וּמֵהַאי דְּאַשּׁוּן הָכָא נָמֵי עֵצָה טוֹבָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן דְּלִיתֵּיב לְהוּ מִתַּרְוַיְיהוּ.
The Gemara explains: Rather, the mishna teaches us good advice. The seller is obligated to give the first sheared wool even on behalf of the wool he sold. Since the fleece of the female sheep is softer and more valuable, it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the male sheep and separate it as the first sheared wool on behalf of the sheep he sold, so that he gives the priest both from this wool that is soft and from that wool that is hard, rather than giving him from the fleece of his female sheep on behalf of the male sheep. Here too, with regard to the gray and white sheep, the mishna teaches us good advice, that it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the gray sheep, so that he gives the priests from both types of wool, rather than giving the first sheared wool entirely from the more valuable white fleece.
אלא – ודאי שיורא הוא ואמוכר רמיא למיתב כולהו והא דקתני זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו עצה טובה קמ״ל אשמעינן תנא למוכר שלא יתן לו מן הנקבות המשומרות לו על הזכרים שמכר משום דהאי דזכרים אשון קשה והאי דנקבות רכיך לפיכך יקנה מן הלוקח כדי ראשית הגז של זכרים מצמר הזכרים.
ה״נ – גבי שחופות ולבנות משום עצה טובה הוא דגיזת הלבנות טובה משל שחופות ויקנה מן הלוקח כשיעור השחופות ויתן לו לכהן.
אלא הטעם הוא שעצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמאחר וגיזת הנקבות רכה בעוד שגיזת הזכרים היא קשה, לכך טוב למוכר שלא יתן לכהן מן הגיזה הרכה שאצלו הן על הנקבות שאצלו והן על הזכרים שמכר, אלא מוטב לו שיקנה מהקונה גיזת זכרים כשיעור שצריך לתת לכהן על הזכרים, ובאופן זה יצא דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון [שיתן לו לכהן במתנתו מזה שהוא רך, כגיזת הנקבות, וממה שקשה, כגיזת הזכרים], הכא נמי [כך גם כן] לענין שחופות ולבנות, אין זו אלא עצה טובה קא משמע לן [הוא התנא משמיע לנו], שמוטב למוכר שלא יתן כל מתנתו לכהן מן הלבנות שתחת ידו, ואף על השחופות, אלא יקנה מהקונה מגיזת השחופות בשיעור הנתינה לכהן, ובאופן זה דליתיב להו מתרוייהו [שיתן לו לכהן משניהם]! ואולם לדעת המשנה מפרישים מגיזת צאן ממין זה על מין אחר, ומעתה חוזרת השאלה לשיטת ר׳ אלעאי הגוזר גזירה שווה מתרומה, מדוע לא נאמר אף בראשית הגז שאין מפרישים ממין על שאינו מינו!
The Gemara explains: Rather, the mishna teaches us good advice. The seller is obligated to give the first sheared wool even on behalf of the wool he sold. Since the fleece of the female sheep is softer and more valuable, it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the male sheep and separate it as the first sheared wool on behalf of the sheep he sold, so that he gives the priest both from this wool that is soft and from that wool that is hard, rather than giving him from the fleece of his female sheep on behalf of the male sheep. Here too, with regard to the gray and white sheep, the mishna teaches us good advice, that it is profitable for the seller to buy back part of the fleece of the gray sheep, so that he gives the priests from both types of wool, rather than giving the first sheared wool entirely from the more valuable white fleece.
הכל
(7) הָא אוֹקֵימְנָא לְמַתְנִיתִין דְּלָא כר׳ כְּרַבִּי אִלְעַאי.
According to the above explanation, the mishna rules that it is permitted to separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another type. This is difficult according to the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma, where this practice is prohibited. The Gemara answers: We already established that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai.
הא דאמרינן: הא אוקימנא מתניתין דלא כר׳ אלעאי. נ״ל דה״פ הא אוקימא אידך מתניתין דהלוקח גז צאן מן הנכרי דלא כרבי אלעאי, כלומר וכי היכי דאוקימנא ההיא דלא כר׳ אלעאי כי היכי דלא תקשי לן נוקי נמי הא מתניתין דשחופות ולבנות דלא כר׳ אלעאי.
וגבי תרומה מנ״ל וכו׳. (קמ״ל) [וק״ל] מידי הוא טעמא, אלא לר׳ אלעאי הא בהדיא קתני רב יצחק אומר משום רבי אלעאי ב״ש אומר אין תורמין וב״ה אומרים תורמין, וי״ל דת״ק דרבי יצחק סבר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה מעולם ורבי אלעאי נמי לא אמרה מעולם כנ״ל.
ומשיבים: אכן לדעת ר׳ אילעאי אין מפרישים מגיזת מין על גיזת מין אחר, ואין להקשות עליו ממשנתנו, שכן הא אוקימנא למתניתין [הרי כבר העמדנו את משנתנו] שלא כדעת ר׳ אלעאי.
According to the above explanation, the mishna rules that it is permitted to separate the first sheared wool from one type of sheep on behalf of another type. This is difficult according to the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma, where this practice is prohibited. The Gemara answers: We already established that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Ilai.
הכל
(8) אִי מָה תְּרוּמָה בָּעֵינַן רֵאשִׁית שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין אַף רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁשְּׁיָרֶיהָ נִיכָּרִין אִין.
The Gemara challenges further: If one compares the first sheared wool to teruma by means of a verbal analogy, one can say that just as with regard to teruma we require it to be a first gift whose remainders are evident, i.e., a part of the produce must remain after one has separated teruma, so too, the first sheared wool must be a gift whose remainders are evident. The Gemara responds: Yes, it is indeed so.
אף ראשית הגז ששיריה נכרין – תימה מנלן דבעינן ששיריה נכרין אי מדכתיב ראשית בראשית הגז נמי כתיב ראשית ומה צריך למילף מתרומה ויש לומר דהא דבעינן בתרומה שיריה נכרים משום דילפינן תרומה מחלה דחלה נקראת תרומה ובחלה כתיב מראשית דמשמע ולא כל ראשית.
ועוד שבים ושואלים באופן דומה: אי [אם] כדבריך שר׳ אלעאי גוזר גזירה שווה מתרומה לראשית הגז, מעתה יש מקום לומר כי מה תרומה, בעינן [צריכים אנו] שתהיה התרומה נתינה ראשית, שניתנת היא באופן ששיריה (שמה שנשאר ביבול, לאחר שהופרשה ממנו התרומה) ניכרין (ולכך העושה את כל גורנו תרומה — אין זו תרומה), אף בראשית הגז נאמר שצריכה זו להיות נתינה ששיריה ניכרין! ומשיבים: אין [כן], כך הוא דין ראשית הגז,
The Gemara challenges further: If one compares the first sheared wool to teruma by means of a verbal analogy, one can say that just as with regard to teruma we require it to be a first gift whose remainders are evident, i.e., a part of the produce must remain after one has separated teruma, so too, the first sheared wool must be a gift whose remainders are evident. The Gemara responds: Yes, it is indeed so.
הכל
(9) וְהָתְנַן בהָאוֹמֵר כׇּל גׇּרְנִי תְּרוּמָה ג וְכׇל עִיסָּתִי חַלָּה לֹא אָמַר כְּלוּם הָא כׇּל גִּזַּיי רֵאשִׁית ד דְּבָרָיו קַיָּימִין וְתַנְיָא אִידַּךְ לֹא אָמַר כְּלוּם.
The Gemara cites a proof for this claim. And we learned in a mishna (Ḥalla 1:9): With regard to one who says: All my granary shall be teruma, or: All my dough shall be ḥalla, he has not said anything. But one can infer from the mishna that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, his declaration is valid. And yet it is taught in another tannaitic source, a baraita, that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, he did not say anything.
והתנן [וכן שנינו]: האומר ״כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה״ — לא אמר כלום, הא [הרי] נדייק מכאן, שדווקא באלה אין הפרשתו נחשבת, ואולם זה שאומר ״כל גזיי ראשית״ — דבריו קיימין. ואולם תניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] האומרת שהמפריש כל גיזת צאנו — לא אמר כלום.
The Gemara cites a proof for this claim. And we learned in a mishna (Ḥalla 1:9): With regard to one who says: All my granary shall be teruma, or: All my dough shall be ḥalla, he has not said anything. But one can infer from the mishna that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, his declaration is valid. And yet it is taught in another tannaitic source, a baraita, that if he said: All my shearing shall be designated as first sheared wool, he did not say anything.
הכל
(10) אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ הָא רַבִּי אִלְעַאי וְהָא רַבָּנַן שְׁמַע מִינַּהּ.
Rather, must one not conclude from the conflicting rulings that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma, and that mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who do not compare the two cases? The Gemara affirms: Conclude from here that this is correct.
אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] כי הא [משנה זו] האומרת שאין זו הפרשה ראויה, הריהי כשיטת ר׳ אלעאי הגוזר גזירה שווה לראשית הגז מן התרומה. ואילו הא [ברייתא זו] ששנינו בה שהיא הפרשה ראויה, הריהי כרבנן [חכמים] שאינם גוזרים גזירה שווה מתרומה לראשית הגז. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
Rather, must one not conclude from the conflicting rulings that this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai, who compares the first sheared wool to teruma, and that mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, who do not compare the two cases? The Gemara affirms: Conclude from here that this is correct.
הכל
(11) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָאִידָּנָא נְהוּג עָלְמָא כְּהָנֵי תְּלָת סָבֵי כר׳ כְּרַבִּי אִלְעַאי בְּרֵאשִׁית הַגֵּז דְּתַנְיָא רַבִּי אִלְעַאי אוֹמֵר הרֵאשִׁית הַגֵּז אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּאָרֶץ.
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Nowadays the universally accepted practice is in accordance with the lenient rulings of these three elders: It is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai with regard to the first sheared wool, as it is taught in a baraita that Rabbi Ilai says: The mitzva of the first sheared wool applies only in Eretz Yisrael.
כרבי אלעאי בראשית הגז – וה״ה במתנות כדפי׳ בקונט׳ אע״ג דכולהו אמוראי בפרק הזרוע (לעיל דף קלב.) סברי שנוהג בחו״ל דהוו יהבי מתנתא בבבל אפילו הכי הלכה כר׳ אלעאי וה״נ קאמר כרבי יאשיה בכלאים ורוב אמוראין לית להו דר׳ יאשיה כדמוכח בפ׳ תולין (שבת דף קלט.) גבי כשותא בכרמא וכן נמי הא דקאמר כר׳ יהודה בן בתירא בדברי תורה וטובא אמוראי ותנאי סברי בפרק מי שמתו (ברכות דף כב.) דבעל קרי אסור בדברי תורה וא״ת דרב נחמן בר יצחק קאמר הכא דנהוג עלמא כרבי אלעאי וה״ה במתנות ובפ׳ הזרוע (לעיל דף קלב:) אמר דרב נחמן בר יצחק קניס גלימא ושמא קודם דנהוג הוה קניס גלימא פי׳ רב האי גאון דהא דאמר בפסחים (דף ז:) כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה היינו בטבילת גר דלא הוי ישראל אלא כשטבל ולא מצי למימר וצונו אבל בשאר טבילות אף על פי שהוא טמא מברך דנהוג עלמא כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה וי״מ דאכל טבילות קאמר דאע״ג דנהוג עלמא כר׳ יהודה בן בתירא הרבה מהם היו מחמירין לטבול.
ראשית הגז
{שמעתא דמנהג מתנות בחו״ל}
אמר רב נחמן בר יצחק: האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי וכו׳ – ומדקי״ל כר׳ אלעאי בראשית הגז, ה״ה למתנות, דכי הדדי נינהו. גמרי נתינה נתינה מתרומה (עיין דף קלו.). וכן הא דאמרי׳ בפירקין דלקמן (דף קלח:), כל היכא דתנן בארץ ובחו״ל שלא לצורך בר מראשית הגז, וה״ה1 למתנות, דכי הדדי נינהו.
ומכאן לא נהגו העם בדורותינו להפריש מתנות בחו״ל. ורבנן דאכלי בשביל נשותיהן בחו״ל (עיין דף קלב.), מדת חסידות היתה למפרישים. וכן אביי דשקיל מתנתא ורבא דזכי ליה שמעא (עיין דף קלג.), הכל מדת חסידות. וכן כתב ה״ר שלמה ז״ל.
ויש מחסידי הדורות מחמירין על עצמם להפריש אף בחו״ל, וסומכין לומר דלא נהוג עלמא במידי דאכילה כר׳ אלעאי, הואיל ונפק מפומיה דר׳ יוחנן (דף קלב:), כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים. ותרומה טבלא בחו״ל מדרבנן ובהא אפילו ר׳ אלעאי מודה. ומטבחי דהוצל דקמו בשמתא דרב חסדא (ע״ש), והוצל מחוצה לארץ היא, [ומדרב ענן]2 קניס אטמא ורב נחמן קניס גלימא (ע״ש) נראה שנהגו להפריש מתנות בחוצה לארץ דלא כר׳ אלעאי. שאם היה מנהג כר׳ אלעאי לא היו קונסין ומשמתין. והמחמיר על עצמו גורם ברכה לעצמו.
1. נדצ״ל: ה״ה.
2. לפי גירסתנו: רבא קניס כן.
גמרא. אמ׳ רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא וכו׳.
אינה נוהגת אלא בארץ. דילפינן ראשית ראשית מתרומה, מה תרומה אינה נוהגת אלא בארץ, אף ראשית הגז אינה נוהגת אלא בארץ.
הא דאמרינן נהוג עלמא כתלתא סבי כר׳ אלעאי בראשית הגז. כתב רש״י ז״לא והוא הדין למתנות. וודאיב דר׳ אלעאי תרוייהו מנתינה נתינה גמר להו. ומשמע דמאן דאית ליה הלכתא כר׳ אלעאי בהא אית ליה נמי בהא, אלא דרב נחמן לאו הלכתא כר׳ אלעאי פסיק, אלא נהוג עלמא קאמר, אי אתו לאורויי לא מורינן כדאמרינן במסכת תענית בפרק בתראג. הלכך במתנותד אע״ג דכי הדדי נינהו, אי נהוג נהוג ואי לא לא עבדינן הכי. וסוגיין בגמרא בפרקין דהזרוע והלחייםה דלא נהוג עלמא במתנות כר׳ אלעאי, ומקנס נמי קנסי רבנן בתראיו. ומיהו כר׳ יאשיה קימא לן, דהכי אמרינן בהדיא בפרק קמא דקדושיןז ולא קימא לן כר׳ יאשיהח. והאידנא נהוג עלמא כר׳ אלעאי במתנות, אלא שאין הדור דומה יפהט. ובמסכת יבמות פרק הבאי אמרינן גבי חברי דאתו לבבל, גזרו על שלש בשביל שלש, על הבשר מפני המתנות, אלמא מתנות ראוי לנהוג בהן בכל מקום. וכן יש לומר, דאע״ג דטעמיה דר׳ אלעאי בתרוייהו מנתינה נתינה, מיהו טעמא דמנהגא משום דאתקוש ראשית דגנך וראשית גז צאנך, דוא״ו הדר ערביה כההוא לישנא דלעילכ, והיינו דנהוג בראשית הגז ולא נהגו במתנות כר׳ אלעאי בראשית הגז, ולא כטעמיה, דאפילו במתנות קאמרינןל. וזה דומה לי יפה, שהרי עיקר ברייתא דר׳ אלעאי מתנות קתני ברישא, ר׳ אלעאי אומר מתנות אין נוהגות אלא בארץ, וכן היה ר׳ אלעאי אומר ראשית הגז וכו׳, ומתנות שכיחי טפי בכל אדם יותר מראשית הגז, ואי במתנות נהוג עלמא כמותו, לימא רב נחמן כר׳ אלעאי במתנות, אי נמי לימא תרויהו במתנות ובראשית הגזמ, אלא משמע דבמתנות לא נהוג.
וכן זו שאמרו בפרק שלוח הקןנ כל היכא דתנן בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך ברס מראשית הגז לאפוקי מדר׳ אלעאי, משום דנהוג כותיה ומסתברא טעמיה בראשית הגז טפי ממתנות נקט ליה דאיצטריך תנא לאפוקי מיניה, והוא הדין למתנות. ומה שכתב רש״י ז״ל שםע, והא דנקט ראשית הגז משום דעלה אמר ר׳ אלעאי בהדיא וראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, איני מבין, דעיקר ברייתא וסוגיא במתנות היא, והנך פירקי מתנות והדר ראשית הגז תנו, וטפי הוה לן למנקט מתנות בכל מקום, אלא משום טעמא דפרישית.
אבל יש לי לעיין, כיון דתרומה ומעשרות גופיהו נוהגין בחוצה לארץ כגון בבבלפ, ואותן מקומות שבמסכת ידיםצ מתקנת נביאים ומתקנת זקנים, דלמא משום הכי נהגו בבבל במתנות מדבריהם, אבל מן התורה כר׳ אלעאי עבדי, הלכך בשאר חוצה לארץ שאין תרומה נוהגת אף מתנות לא ינהגוק. ויש להשיב, אם כן אף ראשית הגז נוהג בבבל, והרי רב נחמן בר יצחק ודאי על מקומו העיד שנהגו כר׳ אלעאי בראשית הגז. עוד יש לומר, שאפילו לדברי ר׳ אלעאי תקנו מתנות בכל מקוםר כמו שתקנו חלה בכל מקום, ולא תקנו ראשית הגז כמו שלא תקנו תרומה. ואפילו באותן מקומות שתקנו תרומה, לא משמע דחשו למיתקן ראשית הגז משום דלא קדיש ולא טביל כתרומה ונהוג ביה עלמא קולא, אבל מתנות עשאום כחלה שנוהגת בכל מקום. והטעם משום דלכל יש חלה ואין לכל שדה, וחשו עליה שמא תשתכח תורת חלה, וכן במתנות הכל שוחטים ולוקחים זרוע ולחיים ותבא להשתכח תורת מתנות כהונה, משום הכי אי דאורייתא אי דרבנן נוהגות הן המתנות בחוצה לארץ, ובכל זמן נהגו בהן.
ויש אומריןש דלא קיי״ל כר׳ אלעאי במתנות, דלר׳ אלעאי מתנות כהונה טובלות דגמרינן מתרומה, וגבי ראשית הגז הוא דכתיב תתן לות, אבל הכא לא, ולחומרא מקשינן. והינו טעמא דר׳ יוחנן דאמרא כאלו אוכל טבלים, וכבר אפסיקא הלכתא דליתיה לר׳ יוחנן. ולא היא דמתנות כיון שמופרשות ועומדות אינן טובלות, וליכא למגמר מתרומה אלא ראשית הגז דדמי ליה.
ומכל מקום כיון דחזינן לכלהו רבנן דגמ׳ דמפרשי ומשמתי עלה וקנסי אפילו בכהן, ראוי להחמיר ולהפריש כדפרישיתב, אלא שאין כח לשמת ולקנוס.
א. ד״ה כר׳ אלעאי. וכ״כ רש״י להלן קלח, ב ד״ה לאפוקי, ובשבת י, ב ד״ה חוה. ועי׳ רש״י מגילה כה, א ד״ה מתנותיה, ושו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ שמו. וכ״ד בעל המאור, וכ״כ הראשונים בשם תשובות רש״י, ראה ראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות אלף קכה, אור זרוע הל׳ מתנות כהונה סי׳ תעט, מרדכי סי׳ תשלו, רא״ש הלכות קטנות הל׳ כלאים אות ד, הג״א פ״י סי׳ ו. וכ״כ בספר יראים סי׳ קמט, סמ״ג עשין קמב, מגן אבות למאירי ענין טו בשם חכמי הצרפתים, דרשות ר״י אבן שועיב פרשת במדבר בשם חכמי התוספות, אורחות חיים דין המתנות אות א, כפתור ופרח פט״ז.
ב. תוכן הדיון דלהלן הובא בחידושי הרשב״א ובתוה״ב ב״ג ש״ב (ע, א), ובפסקי חלה שער ב אות א, ובריטב״א ובר״ן (מו, ב), עיי״ב. ובחידושיו הביא הר״ן כל דברי רבינו כאן בשמו.
ג. כו, ב.
ד. כי״פ ליתא תיבה זו.
ה. לעיל קלב, א-ב.
ו. כן הקשו תוד״ה כרבי, עיי״ש. וראה בעל המאור וריטב״א שלדעת רש״י מדת חסידות היתה למפרישים ולא מדינא. עיי״ש שדחה הריטב״א סברא זו. וראה רא״ש סי׳ א שמנהג האמוראים עצמן נשתנה, עיי״ש.
ז. לט, א.
ח. בתמיה (רש״י שם).
ט. וראה רשב״א במקורות הנ״ל, וריטב״א שמנהגן של ישראל, שלא נהגו במתנות, תורה היא וזה מסייע לשיטת רש״י ובעל המאור, ולכן הסיקו שנוהג מדרבנן וכדברי רבינו להלן. וראה שו״ע יו״ד סי׳ סי׳ סא סכ״א שהביא ב׳ הדעות וכתב שנהגו דפטור בחו״ל.
י. סג, ב.
כ. קלה, א.
ל. ראה ר״ן (מו, ב).
מ. וכן הקשה המאירי והרשב״א בתוה״ב שם.
נ. להלן קלח, ב.
ס. כ״ה בכי״י ובעל המאור. ולפנינו שם: לבד. וראה דק״ס שם אות ד.
ע. ד״ה לבד.
פ. ראה לעיל ו, א, תוס׳ וחידושי רבינו ד״ה שאכל.
צ. פ״ב מ״ג.
ק. כי״ל: נהגו.
ר. אבל הרשב״א בחידושיו, בתוה״ב שם, ובשו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ שמו כתב שאף כשתקנו מתנות לא תקנו אלא בבבל ובמקומות הקרובים. וכ״כ המאירי והריטב״א. [וראה ב״י שכ״כ (בשם ״ראיתי מי שכתב״) בדעת הרמב״ם. אבל המאירי כתב שהיא ״דעת שלישית״. ועי׳ עוד בדעת הרמב״ם בשו״ת הר״ן סי׳ ז וצ״ע].
ש. ראה בעל המאור: ׳ויש מחסידי הדורות מחמירין על עצמם להפריש אף בחו״ל וסומכין לומר דלא נהוג עלמא במידי דאכילה כר׳ אלעאי הואיל ונפק מפומיה דר׳ יוחנן כל האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים ותרומה טבלא בחו״ל מדרבנן ובהא אפי׳ ר׳ אלעאי מודה׳.
ת. לעיל ע״א.
א. לעיל קלב, ב.
ב. בחידושי הר״ן כתב שדעת רבינו שמתנות נוהגות בכל מקום. וכן דעת הרמב״ם הל׳ בכורים פ״ט ה״א, וכ״כ כפתור ופרח פט״ז בשם הראב״ד, וכ״ה בחנוך מצוה תקו, וכ״כ המאירי (ריש פרק הזרוע) רבינו ירוחם (נתיב כ ח״ג קעה, א) והב״י סי׳ סא בדעת הרי״ף [ועי׳ רא״ש סי׳ ג]. וכן פסק מהר״ם מרוטנבורג בתשב״ץ קטן סי׳ שפז, והובא במרדכי סי׳ תשלו בשמו וברא״ש סי׳ א בשמו, [ועי׳ טור וב״י סי׳ סא בדעת מהר״ם]. וראה שו״ת מן השמים (הוצ׳ מרגליות) סי׳ עג, שו״ת רדב״ז ח״א סי׳ שמ, ושו״ת אבקת רוכל סי׳ י.
הא דאמרינן: נהוג עלמא כר׳ אלעאי בראשית הגז. כתב רש״י ז״ל וה״ה למתנות דר׳ אלעאי תרוייהו מנתינ׳ נתינה גמר להו מתרומה, וכן נמי כתב לקמן (חולין קלח:) בריש פרק שילוח הקן דאמרינן התם כל היכא דתנן בארץ ובחוצה לארץ שלא לצורך חוץ מראשית הגז לאפוקי מדר׳ אלעאי, וכתב הוא ז״ל דה״ה למתנות, והא דנקט ראשית הגז, משום דעלה א״ר אלעאי בהדיא, וראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ובודאי לכאורה הכין משמע, דכיון דר׳ אלעאי תרוייהו מתרומה גמיר להו ונהגו כותיה בראשית הגז, על כרחין כותיה סבירא להו בנתינה נתינה, וא״כ אף במתנות כן, אלא דאיכא למידק דא״כ אמאי נקט הכא ובריש פרק שילוח הקן ראשית הגז לימא נהגו עלמא בראשית הגז ומתנות ואי משום טעמא דכתב רש״י ז״ל דעלה א״ר אלעאי בהדיא ובראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ליתא, דאדרבה במתנות פתח בברייתא דר׳ אלעאי וכדתניא ר׳ אלעאי אומר מתנות אינן נוהגות אלא בארץ כן היה ר׳ אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, ולפיכך י״א דדוקא בראשית הגז דנהוג כותיה נהיג ובמתנות לא נהיג, ומתנות נוהגות אפילו בח״ל, והיינו דאמרינן לעיל (חולין קלב:) רבא (קניא) אטמא ורב נחמן (קניא) [קניס] גלימה, ותרוייהו דרבנן דת״ל הוו, ורבא דא״ל לשמעיה כהנא זכי ליה מתנתך אלמא נוהגות הן בח״ל, ובמסכת יבמות (יבמות סג:) אמרי אתי חבריה לבבל וגזרו שלש בשביל שלש וחד מינייהו על הבשר מפני המתנות.
ומיהו קשה שהרי נהגו עכשיו בכל המקומות האלו כר׳ אלעאי אף במתנות, ומנהגן של ישראל תורה היא שאע״פ שאינן נביאים בני נביאים הם, ולפיכך י״ל דבבל ובמקומות שבח״ל שתקנו חכמים לנהוג בהן תרומה ומעשרות הוא שתיקנו ליתן מתנות כתרומה ואפילו באותן המקומות במתנות הוא שתקנו, אבל בראשית הגז לא תקנו אלא נהגו כר׳ אלעאי, אבל בשאר מקומות חוצה לארץ כל שאין תרומות ומעשרות נוהגות שם אף מתנות כן.
ועוד יש לו לומר דכיון דקי״ל כרבי אלעאי, ולפיכך היכא דנהוג בראשית הגז נהוג אף אנו שנהגנו כותיה אף במתנות נהגנו, ואין כאן איסור של כלום דדבר תורה נתינה גמרינן מתרומה כותיה כיון דשבקיה להו בראשית הגז למיעבד כותיה.
יתבאר במשנה האחרונה שהלוקח גז צאנו של חברו אם שייר המוכר מקצת צאנו להגזז חייב המוכר להפריש ממה ששייר על הכל ואם מכר את כלן הלוקח חייב להפריש ומ״מ אם היו לו שני מיני גיזה ומכר את המין האחד ושייר את המין השני ואע״פ שרשאי ליתן מזו לזו לוקח נותן לעצמו ממין שלקח והמוכר נותן לעצמו ממין ששייר ומ״מ אם רצה למחול בזו ולפרוע בעבורו רשאי שנותנין גיזה משחורות על לבנות ומנקבות על זכרים אע״פ שגזת הנקבות רכה משל זכרים ואע״פ שגיזת הלבנות רכה משל שחורות:
א אמר רב נחמן בר יצחק: האידנא נהוג עלמא כהני תלת סבי [בימינו הכל נוהגים כדעת שלושה זקנים, חכמים אלה] להקל. נוהגים כדעת ר׳ אלעאי בראשית הגז, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר׳ אלעאי אומר כי ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ.
§ Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Nowadays the universally accepted practice is in accordance with the lenient rulings of these three elders: It is in accordance with the opinion of Rabbi Ilai with regard to the first sheared wool, as it is taught in a baraita that Rabbi Ilai says: The mitzva of the first sheared wool applies only in Eretz Yisrael.
הכל
(12) וכר׳ וּכְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה בְּדִבְרֵי תוֹרָה דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר ואֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מְקַבְּלִין טוּמְאָה.
And the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah are not susceptible to ritual impurity. Therefore, it is permitted for one who experienced a seminal emission to engage in Torah study even without first immersing in a ritual bath.
וכן הכל נוהגים כדעת ר׳ יהודה בן בתירה לענין דברי תורה, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר׳ יהודה בן בתירה אומר כי אין דברי תורה מקבלין טומאה, ולכן גם זה שהוא נטמא כבעל קרי ולא טבל, מותר בלימוד תורה.
And the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira with regard to matters of Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda ben Beteira says: Matters of Torah are not susceptible to ritual impurity. Therefore, it is permitted for one who experienced a seminal emission to engage in Torah study even without first immersing in a ritual bath.
הכל
(13) וכר׳ וּכְרַבִּי יֹאשִׁיָּה בְּכִלְאַיִם דְּתַנְיָא רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר זלְעוֹלָם אֵין חַיָּיב עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפּוֹלֶת יָד.:
And lastly, the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is taught in a baraita that Rabbi Yoshiya says: One who sows diverse kinds is never liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, i.e., by sowing in the vineyard he violates the prohibitions of diverse kinds that apply to seeds and to the vineyard simultaneously.
אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. כלומ׳, בבת אחת. לעולם אינו חייב, משום לא תזרע כרמך כלאים, עד שיהיו שלשת המינין בבת אחת, משום דכתי׳ כרמך כלאים, כלומ׳ כלאים בלא כרמך, דהינו חטה ושעורה, וזרע הכרם הוא שלישי. אבל חטה וכרם, או שעורה וכרם, לא מיחייב משום כרמך, אבל בחטה ושעורה וכרם מיחייב תרתי, משום כלאי זרעים, ומשום כלאי הכרם.
וכן הכל נוהגים כדעת ר׳ יאשיה בכלאים, דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר׳ יאשיה אומר כי לעולם אין חייב משום איסור כלאי הכרם אלא עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן (גרעין הענב) במפולת יד (בתנועה אחת של זריעה).
And lastly, the accepted practice is in accordance with the opinion of Rabbi Yoshiya with regard to diverse kinds, as it is taught in a baraita that Rabbi Yoshiya says: One who sows diverse kinds is never liable by Torah law until he sows wheat and barley and a grape pit with a single hand motion, i.e., by sowing in the vineyard he violates the prohibitions of diverse kinds that apply to seeds and to the vineyard simultaneously.
הכל
(14) חוֹמֶר בִּזְרוֹעַ [וְכוּ׳].: וְלִיתְנֵי חוֹמֶר בְּרֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁנּוֹהֵג בִּטְרֵפוֹת מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמַתָּנוֹת.
§ The mishna states: There are more stringent elements in the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw than in the mitzva of the first sheared wool. The mishna then proceeds to list a number of these stringent elements. The Gemara objects: But let the mishna teach that there is a more stringent element in the mitzva of the first sheared wool, as it is in effect with regard to animals with a wound that will cause them to die within twelve months [tereifot], but that is not so with regard to the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, which are not given to the priest from a tereifa. This is because the Torah states: “He shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3), whereas in the case of a tereifa the gifts are effectively not given to the priest himself but to his dog, as it is prohibited for the priest to eat them.
שהמתנות נוהגות בין במרובה בין במועט כו׳ – וא״ת וליתני נמי הא דתניא לעיל לקח גז צאנו של עובד כוכבים פטור זה חומר בזרוע ולחיים מראשית הגז וי״ל דלא תני אלא דברים שזה נוהג וזה אין נוהג אבל זה פטור וזה חייב לא קתני.
ב שנינו במשנה כי יש צד חומר (חומרה) במצות נתינת זרוע לחיים וקיבה ממצות נתינת ראשית הגז, שכן מתנות הכהונה נוהגות הן בבקר והן בצאן, ואילו ראשית הגז נוהגת רק ברחלות. וכן שמתנות כהונה נוהגות הן במספר מרובה של בהמות שנשחטו והן במספר מועט ואפילו בבהמה אחת שנשחטה, ואילו ראשית הגז נוהגת רק ברחלות מרובות שנגזזו. ושואלים: וליתני [ושישנה] התנא צד חומר שיש בראשית הגז ואין במתנות כהונה, שראשית הגז נוהג אף ברחלות שהן טרפות (העומדות למות בשל פגיעה או מחלה), מה שאין כן במתנות כהונה שאינן ניתנות מבהמת טריפה שנשחטה!
§ The mishna states: There are more stringent elements in the mitzva of the foreleg, the jaw, and the maw than in the mitzva of the first sheared wool. The mishna then proceeds to list a number of these stringent elements. The Gemara objects: But let the mishna teach that there is a more stringent element in the mitzva of the first sheared wool, as it is in effect with regard to animals with a wound that will cause them to die within twelve months [tereifot], but that is not so with regard to the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, the jaw, and the maw, which are not given to the priest from a tereifa. This is because the Torah states: “He shall give to the priest the foreleg, and the jaw, and the maw” (Deuteronomy 18:3), whereas in the case of a tereifa the gifts are effectively not given to the priest himself but to his dog, as it is prohibited for the priest to eat them.
הכל
(15) אָמַר רָבִינָא הָא מַנִּי ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַטְּרֵפוֹת מֵרֵאשִׁית הַגֵּז מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן יָלֵיף נְתִינָה נְתִינָה מִמַּתָּנוֹת מָה מַתָּנוֹת טְרֵפָה לָא אַף רֵאשִׁית הַגֵּז נָמֵי טְרֵפָה לָא.
Ravina said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon deems tereifot exempt from the mitzva of the first sheared wool. What is the reason for the ruling of Rabbi Shimon? The reason is that he derives a verbal analogy between the term giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood. The Torah states: “Shall you give him” (Deuteronomy 18:4), with regard to the first sheared wool, and it states: “He shall give,” with regard to the gifts of the priesthood. Just as with regard to the gifts of the priesthood, one is not obligated to give them from a tereifa animal, so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated to give them from a tereifa.
תניא ר׳ שמעון פוטר את הטריפה מראשית הגז, והלכתא כר׳ שמעון, דסתם מתניתין כותיה. תניא ר׳ אלעזר אומר מתנות אין נוהגות אלא בארץ, וכן היה ר׳ אלעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ, מאי טעמא דר׳ אלעאי, אמר רבא יליף נתינה נתינה מתרומה מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף ראשית הגז ומתנות בחוצה לארץ לא. אמר רב נחמן נהוג עלמא כתלת סבי כר׳ אלעאי בראשית הגז שאינו נוהג אלא בארץ. וכתב רבינו שלמה ז״ל הוא הדין למתנות. דתרוייהו חד טעמא אינון, וכיון דנהוג עלמא כר׳ אלעאי בראשית הגז דילפינן נתינה נתינה מתרומה מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז מחדש על הישן לא, ומה תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפטור פטור אף ראשית הגז גדל בפטור פטור. ומה תרומה ממין על שאינו מינו לא אף ראשית הגז ממין על שאינו מינו לא, כגון שחופות ולבנות. מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרין, שאם אמר כן גרני תרומה לא אמר כלום, הכי נמי בראשית הגז אם אמר כל גזי ראשית הגז לא אמר כלום.
אמר רבינא בתשובה: הא מני [משנתנו זו, כשיטת מי היא]? כשיטת ר׳ שמעון היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא]: ר׳ שמעון פוטר את הרחלות הטרפות מראשית הגז. מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון? שכן יליף [לומד] הוא גזירה שווה של המלים ״נתינה״ האמורה בראשית הגז (״וראשית גז צאנך תתן לו״. דברים יח, ד) ו״נתינה״ מהנאמר במתנות (״ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה״. שם, ג). מה במתנות כהונה, בהמה טרפה — לא חייבת בנתינה, שכן אמר הכתוב ״ונתן לכהן״ שמשמע הדברים לתת לכהן עצמו, שהוא יאכלם, ואילו הטריפה אסורה באכילה. אף ראשית הגז נמי [גם כן] הרחלה הטרפה — לא חייבים בנתינת גיזתה.
Ravina said: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Shimon deems tereifot exempt from the mitzva of the first sheared wool. What is the reason for the ruling of Rabbi Shimon? The reason is that he derives a verbal analogy between the term giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood. The Torah states: “Shall you give him” (Deuteronomy 18:4), with regard to the first sheared wool, and it states: “He shall give,” with regard to the gifts of the priesthood. Just as with regard to the gifts of the priesthood, one is not obligated to give them from a tereifa animal, so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated to give them from a tereifa.
הכל
(16) וְאִי יָלֵיף נְתִינָה נְתִינָה מִמַּתָּנוֹת לֵילַף נְתִינָה נְתִינָה מִתְּרוּמָה מָה תְּרוּמָה בָּאָרֶץ אִין בחו״ל בְּחוּצָה לָאָרֶץ לָא אַף רֵאשִׁית הַגֵּז נָמֵי בָּאָרֶץ אִין בחו״ל בְּחוּצָה לָאָרֶץ לָא אַלְּמָה תְּנַן רֵאשִׁית הַגֵּז נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ.
The Gemara asks: If Rabbi Shimon derives a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood, let him also derive a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from teruma. The Torah states: “The first fruits of your grain, of your wine, and of your oil, and the first sheared wool of your flock shall you give him” (Deuteronomy 18:4). Just as with regard to teruma, produce grown in Eretz Yisrael, yes, it is obligated, whereas produce grown outside of Eretz Yisrael is not obligated, so too with regard to the mitzva of the first sheared wool: In Eretz Yisrael, yes, it applies, whereas outside of Eretz Yisrael it does not apply. Why, then, did we learn in the mishna that the mitzva of the first sheared wool applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael?
מי שהרבה בתרומות יותר מן הראוי הואיל ושייר מקצת חולין תרומתו תרומה שהרי באומד היא ניטלת ואין שיעורה מן התורה אבל אם אמר כל גרני תרומה או כל הפירות האלו תרומה לא אמר כלום התורה אמרה ראשית אין ראשית אלא ששיריה ניכרין וכן הענין בחלה שהרי אין לה שיעור מן התורה:
ושואלים: ואי יליף [ואם למד] ר׳ שמעון גזירה שווה זו של ״נתינה״ ״נתינה״ ממתנות לראשית הגז, מעתה לילף [שילמד] גם גזירה שווה של המלים ״נתינה״ האמורה בראשית הגז, ו״נתינה״ מהנאמר בתרומה (״ראשית דגנך ותירושך ויצהרך... תתן לו״. שם, ד), ומעתה נאמר: מה תרומה, תבואה שבארץ — אין [כן] היא חייבת בהפרשת תרומה, ואולם תבואה שבחוצה לארץ — לא חייבת בהפרשה. אף ראשית הגז נמי [גם כן], גיזת צמר שבארץ — אין [כן] חייבת בראשית הגז, ואילו גיזת צמר שבחוצה לארץ — לא חייבת בראשית הגז. אלמה תנן [מפני מה שנינו במשנתנו] כי ראשית הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ?
The Gemara asks: If Rabbi Shimon derives a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from the gifts of the priesthood, let him also derive a verbal analogy between giving mentioned with regard to the first sheared wool and giving from teruma. The Torah states: “The first fruits of your grain, of your wine, and of your oil, and the first sheared wool of your flock shall you give him” (Deuteronomy 18:4). Just as with regard to teruma, produce grown in Eretz Yisrael, yes, it is obligated, whereas produce grown outside of Eretz Yisrael is not obligated, so too with regard to the mitzva of the first sheared wool: In Eretz Yisrael, yes, it applies, whereas outside of Eretz Yisrael it does not apply. Why, then, did we learn in the mishna that the mitzva of the first sheared wool applies both in Eretz Yisrael and outside of Eretz Yisrael?
הכל
(17) אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דר״ש דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּיָלֵיף צֹאן צֹאן מִמַּעֲשֵׂר מָה מַעֲשֵׂר טְרֵפָה לָא אַף רֵאשִׁית הַגֵּז טְרֵפָה לָא.
The Gemara suggests: Rather, this is the reason for the ruling of Rabbi Shimon, as he derives a verbal analogy between the term “flock [tzon]” mentioned with regard to the first sheared wool and the term “flock [tzon]” from the animal tithe. With regard to the first sheared wool, the verse states: “And the first sheared wool of your flock [tzonekha], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and with regard to the animal tithe it states: “And all the tithe of the herd or the flock [tzon], whichever passes under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32). Just as with regard to the tithe, one is not obligated in the case of an animal that is a tereifa, so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated in the case of a tereifa.
אלא, כך צריך לומר: היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ שמעון: דיליף [שלומד] הוא גזירה שווה של המלים ״צאן״ האמור בראשית הגז (״וראשית גז צאנך״) ו״צאן״ מהנאמר במצות מעשר בהמה (שנאמר בה ״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה׳ ״. ויקרא כז, לב). מה מעשר בהמה, זו שהיא טרפה — לא חייבת במעשר בהמה, אף ראשית הגז, זו שהיא טרפה — לא חייבת בנתינת גיזתה.
The Gemara suggests: Rather, this is the reason for the ruling of Rabbi Shimon, as he derives a verbal analogy between the term “flock [tzon]” mentioned with regard to the first sheared wool and the term “flock [tzon]” from the animal tithe. With regard to the first sheared wool, the verse states: “And the first sheared wool of your flock [tzonekha], shall you give him” (Deuteronomy 18:4), and with regard to the animal tithe it states: “And all the tithe of the herd or the flock [tzon], whichever passes under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32). Just as with regard to the tithe, one is not obligated in the case of an animal that is a tereifa, so too, with regard to the first sheared wool, one is not obligated in the case of a tereifa.
הכל
(18) וְהָתָם מְנָלַן דִּכְתִיב {ויקרא כ״ז:ל״ב} כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבוֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת וְלֵילַף צֹאן צֹאן מִבְּכוֹר מָה בְּכוֹר אפי׳ אֲפִילּוּ טְרֵפָה אַף רֵאשִׁית הַגֵּז אפי׳ אֲפִילּוּ טְרֵפָה.
The Gemara asks: And there, with regard to the animal tithe, from where do we derive that it does not apply to a tereifa? The Gemara answers that it is written: “Whichever passes under the rod,” which excludes a tereifa, which is not able to pass under the rod due to its physical state. The Gemara raises a difficulty: But let Rabbi Shimon derive a verbal analogy between the term “flock [tzon]” mentioned in this context and the term “flock [tzon]” from the mitzva to consecrate the male firstborn animal. In that context, the Torah states: “All the firstborn males that are born of your herd and of your flock [tzonekha] you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Just as with regard to the consecration of the firstborn even a tereifa is consecrated, so too, with regard to the first sheared wool the obligation applies even in the case of a tereifa.
יש טרפה שאינה עוברת תחת השבט – כגון נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ומינה יליף שאר טרפות.
בבכור קדוש אפילו טרפה ובעי קבורה דהא קדישתיה רחם.
פרט לטרפה שאינה עוברת – תימה מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא דאין הכי נמי דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק.
לילף צאן צאן מבכור – וא״ת א״כ ג״ש ל״ל דבלא ג״ש ממילא ידעינן דראשית הגז נוהג בטרפה דמהיכא תיתי למעט וי״ל דצאן לא הויא ג״ש אלא גילוי מילתא מה צאן זה דינו בכך אף צאן זה דינו בכך דבדלא צאן לא אפשר שלא לכותבו דאיצטריך לגופיה.
במעשרות אינו כן שהרי במדה או במשקל או במנין הוא צריך לעשר ולא באומד ומתוך כך המרבה במעשרות יתר מן הראוי הפירות מתקנין אבל המעשר מקולקל שהרי הטבל מעורב בו הואיל והתורה נתנה בהם שיעור:
ראשית הגז אע״פ שאין לו שיעור מן התורה ואע״פ שכתוב בו ראשית אם אמר כל גזותי ראשית דבריו קיימין:
טבילה שתקן עזרא לבעלי קריין עמדו האחרונים ובטלוה וכבר ביארנו בענין זה הטעם בפרק מי שמתו במסכת ברכות מפני שאין דברי תורה מקבלים טומאה:
אין הזורע כלאים בכרם חייב משום כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה בתוך הכרם והוא הדין אם זרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד וכבר ביארנו ענין זה במסכת ברכות:
המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ואמר על זה חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז הזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן במרובה ובמועט ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים ואינו נוהג אלא במרובה וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי רחלות שנ׳ יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן ובית הלל אומרים חמש שנ׳ חמש צאן עשויות ר׳ דוסא בן הורכנוס אומר חמש רחלות גוזזות ופרס חייבות בראשית הגז וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן אמר הר״ם פי׳ ואינו נוהג אלא ברחלים שנ׳ גז צאנך ונאמר באיוב מגז כבשי יתחמם וצמר אחר זולתי צמר כבשים אינו ראוי למלבוש אצלם מפני שהוא קשה וצמר הכבשים הזכרים והנקבות רך והוא שיהיו לובשים אצלם ואמרו שהוא ניתן לו לצורך מלבוש והראיה הזאת על דרך רמז כמו שידעה בגדר כונתם כפי מה שביארנו בתחלת חבור זה ומה שהן יש לו שיעור והוא משקל ששים סלעים וכבר ביארנו בתחלת קדושין שמשקל הסלע עשרים וארבעה דרכמונים מהדרכמונים שמשקל אחד מהם ששה עשר גרגרי שעור והלכה כחכמים כמו שביארנו:
אמר המאירי חומר במתנות מבראשית הגז שהמתנות נוהגות בבקר וצאן ובכללם עז ותיש כמו שהתבאר במרובה או במועט ר״ל אפי׳ בבהמה אחת וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים בלבד הן זכרים הן נקבות שהזכרים ונקבותיהם הם הם שצמרו ראוי ללבוש וכבר ביארנו שאין מתנה זו ניתנת אלא כדי ללבוש ואינו נוהג אלא במרובה כמו שהוא מבאר עכשיו וכמה הוא מרובה ר״ל כמה כבשים יהיו לו ויהיו חייבים בראשית הגז בית שמאי אומרים שתים אבל לא אחת שהרי גז צאנך כתוב ואין אחת נקראת צאן ובית הלל אומרים חמש והלכה כדבריהם ור׳ דוסא מוסיף עוד לומר שאף בחמש אינו חייב אלא אם יש גיזה בכל אחת מהם משקל מנה וחצי שכך שיעורה של פחותה מן הגיזות ופחות מכאן אין קרויה גיזה וחכמים אומרים חמש רחלות גזוזות כל שהו פירשו בגמ׳ מנה ופרס בין כלם ולא מנה בין עשרים וחמש סלעים כמנה סתם האמור בתלמוד אלא מנה בן ארבעים סלעים שכן מצינו לפעמים במשנה מנה שיש בו ארבעים סלעים כמו שיתבאר בגמ׳ והלכה כחכמים ונמצא שכל חמש צאן שיש בחמש גזותיהם משקל ששים סלעים חייבות בראשית הגז ופירשו בגמ׳ דוקא שיהו מחומשות ר״ל שתהא בכל אחת משקל י״ב סלעים הא אם היתה באחת מהו פחות מכן אע״פ שחברתה ממלאה חסרונה או יותר פטורות:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:
ראשית הגז נוהג אף בטרפה אבל לענין מעשר בהמה אין הטרפה נכנסת לדיר להתעשר כלל:
אע״פ שביארנו בראשית הגז שהוא נוהג בטרפה אם גזז את המתה פטור ומ״מ נוהג הוא בכלאים:
הבכור אפי׳ נולד טרפה קדוש והרי הוא לכהן ונכסי כהן ואם לא נודע טרפותו עד שנשחט אם תם היה העור נשרף והבשר יקבר ואם במומו נשחט יקבר הבשר ויהנו הכהנים בעורו כמו שיתבאר במקומו:
מעשר בהמה נוהג בין בזכרים בין בנקבות וכן ראשית הגז מה שאין כן בבכור:
מעשר בהמה אינו נוהג אלא בבקר וצאן וכן ראשית הגז בכבשים ורחלים ובכור נוהג אף בבהמה טמאה ובלבד בחמור וכן נוהג באדם וכן מעשר בהמה וראשית הגז אין להם מקום אלא בפשוטים אבל לא בבכורות וכן לא הוקדשו אלו אלא לאחר הדבר ר״ל מתן תורה והבכורות הוקדשו במצרים:
היתום והוא שמתה אמו עם לידתו קדוש בבכורה אבל אינו מתעשר כמו שהתבאר ובכורה וראשית הגז נוהגות בו:
הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או ניתנו לו במתנה פטורין מן המעשר עד שיולדו ברשותו וכן שותפין שהביא זה מאה טלאים וזה מאה טלאים ונשתתפו בהן כל אותם המאתים פטורים מן המעשר שכל אחד מהם כמכור או כנתון ובכורה וראשית הגז נוהגין באלו השלש:
בכור בהמה טהורה גדולי המחברים כתבו שאינו נוהג אלא בארץ אף שלא בפני הבית וגדולי האחרונים שבספרד מגיהין עליהן בכך לומר שהוא נוהג אף בחוצה לארץ וזהו שאמרו כאן בפני הבית כלומר שהבכור נוהג אף שלא בפני הבית מה שאין כן במעשר בהמה וראשית הגז ומ״מ לענין פסק מעשר בהמה נוהג בחוצה לארץ מן התורה אלא שחכמים גזרו שלא לעשר בחוצה לארץ ולא אף בארץ אלא בקיום הבית גזרה שמא יאכלוהו בתמימות ואם עבר ועשר הרי זה מעשר ויאכל במומו אבל ראשית הגז כבר ביארנו שאין נוהג בחוצה לארץ אלא בארץ אף שלא בפני הבית:
הבכור נכסי כהן על הדרך שביארנו למעלה וכן ראשית הגז אבל מעשר בהמה הרי הוא שלמים:
בכור אע״פ שמצוה להקדישו בפה ולומר הרי זה קדוש אם לא עשה כן קדוש הוא מאליו:
מעשר אפי׳ עשר והקדיש בפה אינו מועיל אלא כונס כל הנולדים לשנה זו לדיר ופותח פתח קטן ומעמיד אמותיהן מבחוץ ויוצאין לקראתן אחד אחד ועוברים מאליהם תחת השבט ומונה והיוצא עשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום סוקרו בסיקרא ואומר הרי זו מעשר ואם לא אמר הואיל והזכירו עשירי מ״מ הרי זה קדוש וראשית הגז אין בו אלא הפרשתו:
בכור יכול למכרו לכל אדם אם נפל בו מום ואפי׳ לא נפל בו מום יכול למכרו למי שאוכלו בקדושתו והמעשר אסור למכרו תם לעולם ואף בבעל מום אסור מדברי סופרים:
הבכור וכל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסורין בגיזה ועבודה שנאמר לא תגוז בכור צאנך ולא תעבוד בבכור שורך אע״פ שלא הזהירה תורה אלא בגזת הצאן ובעבודת השור הוא הדין אם גזז את השור או עבד בבכור צאן שהוא חייב אלא שדבר הכתוב בהווה:
ושואלים: והתם [ושם] במעשר בהמה מנלן [מנין לנו] שאינו נוהג בטריפה? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר] ״כל אשר יעבור תחת השבט״ — דווקא הבהמה הבריאה, שיכולה לעבור בעצמה, פרט לטרפה שאינה עוברת בעצמה תחת השבט, משום שהיא חולה מדי. ושואלים עוד: ולילף [ושילמד] ר׳ שמעון גזירה שווה מן המלים ״צאן״ האמורה בראשית הגז (״וראשית גז צאנך״) ו״צאן״ מהנאמר בקדושת בכור (״כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳ אלהיך לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך״. דברים טו, יט). מה קדושת בכור — נוהגת אפילו בבהמה טרפה, אף ראשית הגז — נוהגת אפילו בבהמה טרפה!
The Gemara asks: And there, with regard to the animal tithe, from where do we derive that it does not apply to a tereifa? The Gemara answers that it is written: “Whichever passes under the rod,” which excludes a tereifa, which is not able to pass under the rod due to its physical state. The Gemara raises a difficulty: But let Rabbi Shimon derive a verbal analogy between the term “flock [tzon]” mentioned in this context and the term “flock [tzon]” from the mitzva to consecrate the male firstborn animal. In that context, the Torah states: “All the firstborn males that are born of your herd and of your flock [tzonekha] you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Just as with regard to the consecration of the firstborn even a tereifa is consecrated, so too, with regard to the first sheared wool the obligation applies even in the case of a tereifa.
הכל
(19) מִסְתַּבְּרָא מִמַּעֲשֵׂר הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן זְכָרִים טְמֵאִין.
The Gemara answers: It is reasonable that Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the halakha of animal tithe rather than from the mitzva of the firstborn, as there are many halakhot that are common to both the first sheared wool and the animal tithe. The Gemara enumerates these halakhot: First, the first sheared wool and the animal tithe apply to both male and female animals, while the mitzva of the firstborn applies only to males. Furthermore, the first sheared wool and the animal tithe do not apply to non-kosher animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to donkeys, which are not kosher.
מעשר וראשית הגז לא בעינן זכרים ואין נוהגים בטמאים אבל בכור אינו אלא זכר ונוהג בחמור. מעשר וראשית הגז אינו אלא במרובים מעשר בעשרה ראשית הגז בחמש. ואינן קדושים מרחם ואין נוהגים באדם אבל בכור נוהג ביחיד וקדוש מרחם ונוהג באדם. מעשר וגז אינן נוהגים אלא בפשוטין ואינן לפני הדבור אבל בכורות קדשו במצרים.
ה״ג ר״ח ז״לא שכן זכרים כהנים טמאים. ופי׳ כהנים, דבכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה,אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין. ואיכא דמקשו עלה דהא ר׳ אלעזר בן עזריהב מעשר תריסר אלפי עגליג.
ולדברי רש״יד ז״ל נמי קשיאה, שהוא גורס בפני כהן ומפרש בפני הבית, מה שאין כן במעשר שאינו נוהגו. ואינו מחוור, דמדרבנן הוא דבטל וג״ש במקומה היא. אלא ה״ג לפני, ופירושו שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו, מה שאין כן בבכור ובראשית הגז.
א. בפירושו שנדפס בספר היובל להרב מימון (צוין בריטב״א מהד׳ ר״ש רפאל). וכן הובא בערוך ע׳ זכר. וכן הביאו הרשב״א, הריטב״א והר״ן גירסת הר״ח וקושיית רבינו. וראה תשובות הרמב״ם (בלאו) סי׳ קמו שנשאל בענין זה והשיב שודאי כהן חייב והוכיח כן מהא דראב״ע דלהלן ומהמבואר בב״ק קי, ב לגבי כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר אם מחוייב להפריש מהן מעשר בהמה [וכיון לראיה מב״ק במל״מ הל׳ בכורות פ״ו ה״ג]. וע״ע מהרי״ט אלגאזי בהלכות בכורות פ״א ב, ומנחת חינוך סוף מצוה שס.
ב. דכהן הוה (חידושי הר״ן).
ג. שבת נד, ב. ורעק״א בגליון הרמב״ם הל׳ בכורות שם יישב שר״ח יפרש כפירוש רבינו אלחנן בתוס׳ שם ד״ה הוה [וכ״ה בתוס׳ יומא סו, א ד״ה אין, בכורות נג, א ד״ה אלא] שמעשר היינו ארנונא שנתן למלך [וכן רמז לזה בגהש״ס שבת שם]. וראה יישוב נוסף בחידושי הרשב״א הערה 20.
ד. ד״ה בפני.
ה. כן הקשו תוד״ה לפני. וכן הובאה קושיה זו בחידושי הרשב״א, הריטב״א והר״ן.
ו. בכורות נג, א.
הכי גריס רבינו חננאל זצ״ל: שכן זכרים כהנים. ופי׳ כהנים דאפילו בהמה של כהנים חייב בבכורה, אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורה, ואיכא דמקשו עליה דהא ר׳ אלעזר בן עזריה מעשר תריסר אלפי עגלי, ורש״י ז״ל פי׳ כהן שהבכור נהגו ליתנן לכהן, אבל המעשר נאכל לבעלים כשלמים, וכן נראה מדבריו ז״ל שהוא גורס בפני כהן, ומפרש בפני הבית, משא״כ במעשר שאינו נוהג לאחר הבית. אינו מחוור דמדרבנן הוא דבטל כדאיתא התם בפרק בתרא דבכורות (בכורות נג.) וג״ז במקומה. אלא הכי גרסינן לפני, ופירושו שמעשר בהמה קדוש לפניו ולאחריו שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשים, משא״כ בבכור ובראשית הגז, אלא שעדיין ק״ל דא״כ לימא לפני ולאחר שלפניו הוא מקדש.
ומשיבים: מסתברא [מסתבר] שראשית הגז מגזירה שווה ממעשר הוה ליה למילף [היה לו ללמוד], ולא מדין בכור. שכן דומה דין ראשית הגז לדין מעשר בהמה בדברים רבים, כמפורט: ששניהם נוהגים לא רק בבהמות זכרים אלא גם בנקבות (ואילו הבכור נוהג רק בבהמה ממין זכר); ושניהם אינם נוהגים בבהמות
The Gemara answers: It is reasonable that Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the halakha of animal tithe rather than from the mitzva of the firstborn, as there are many halakhot that are common to both the first sheared wool and the animal tithe. The Gemara enumerates these halakhot: First, the first sheared wool and the animal tithe apply to both male and female animals, while the mitzva of the firstborn applies only to males. Furthermore, the first sheared wool and the animal tithe do not apply to non-kosher animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to donkeys, which are not kosher.
הכל
(20) בִּמְרוּבִּין מֵרֶחֶם.
In addition, these two mitzvot both apply only in a case of numerous animals: The first sheared wool applies only if one shears no fewer than five sheep, and one must own at least ten animals to set aside the animal tithe, whereas the sanctity of the firstborn applies to a single animal. Another common feature is that unlike the firstborn, the first sheared wool and the animal tithe are not sanctified from the womb, but only once they are designated.
טמאין (ואילו הבכור נוהג גם בבהמה טמאה, וכגון פטר חמור); ושניהם נוהגים דווקא בבהמות מרובין (מעשר בהמה — בעשר בהמות לפחות, וראשית הגז — בחמש רחלות לפחות (ואילו הבכור נוהג בבהמה יחידה); ושניהם אינם קדושים מרחם (ואילו הבכור קדוש מרחם אמו); ושניהם נוהגים רק בבהמה ולא באדם (ואילו קדושת בכור יש גם בבן הבכור באדם, הקדוש ונצרך לפדותו); ועוד
In addition, these two mitzvot both apply only in a case of numerous animals: The first sheared wool applies only if one shears no fewer than five sheep, and one must own at least ten animals to set aside the animal tithe, whereas the sanctity of the firstborn applies to a single animal. Another common feature is that unlike the firstborn, the first sheared wool and the animal tithe are not sanctified from the womb, but only once they are designated.
הכל
(21) אָדָם פָּשׁוּט לִפְנֵי הַדִּבּוּר.
Moreover, both the first sheared wool and the animal tithe apply only to animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to a firstborn son in the case of a man. Likewise, these two mitzvot apply not only to firstborn animals but also to ordinary non-firstborn animals, unlike the sanctity of the firstborn. Finally, the first sheared wool and the animal tithe did not apply before the divine word was issued at the giving of the Torah at Mount Sinai, whereas the sanctity of the firstborn already applied while the Jews were still in Egypt.
ששניהם נוהגים גם בבעל חיים הפשוט שאינו בכור (ואילו הבכור נוהג רק בבעל חיים הבכור); ושניהם לא נהגו לפני הדבור, לפני מתן תורה (ואילו קדושת הבכור נהגה עוד במצרים לפני מתן תורה).
Moreover, both the first sheared wool and the animal tithe apply only to animals, whereas the sanctity of the firstborn also applies to a firstborn son in the case of a man. Likewise, these two mitzvot apply not only to firstborn animals but also to ordinary non-firstborn animals, unlike the sanctity of the firstborn. Finally, the first sheared wool and the animal tithe did not apply before the divine word was issued at the giving of the Torah at Mount Sinai, whereas the sanctity of the firstborn already applied while the Jews were still in Egypt.
הכל
(22) אַדְּרַבָּה מִבְּכוֹר הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן יָתוֹם שֶׁלָּקְחוּ.
The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the sanctity of the firstborn rather than from the animal tithe, as there are many halakhot common to the first sheared wool and the firstborn animal. The Gemara again enumerates the halakhot in common: Both apply to an orphan animal, i.e., one whose mother died before its birth, whereas the animal tithe does not apply to an animal of this kind. Furthermore, both mitzvot are in effect in the case of an animal that one purchased, whereas the animal tithe does not apply to a purchased animal.
ה״ג: אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן יתום שלקחו בשותפות נתנו בפני כהן בקדושה ובמכירה והנך נפישין – בכור וראשית הגז נוהגין ביתום אף על פי שמתה אמו קודם לידתו כגון זה פירש למיתה וזה פירש לחיים אבל מעשר לא דגמר תחת תחת מקדשים דכתיב תחת אמו פרט ליתום אבל בכור קדוש ואפילו יתום וירעה עד שיסתאב ויאכל במומו לכהן. בכור וגז נוהגים בלקוח ובשותפות אבל לקוח פטור מן המעשר וכן השותפות דכתיב יהיה לך ולא של שותפות (בכורות דף נו:) וכן שנתנו לו במתנה במסכת בכורות בפ׳ בתרא (דף נה:).
שכן יתום – תימה דהיא גופה נילף שלא׳ ינהוג יתום בראשית הגז בבכור ה״מ למימר נמי שכן צאנך מצאנך דבמעשר כתיב וכל מעשר בקר וצאן.
בד״ה שכן יתום תימה כו׳ ובבכור המ״ל נמי כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה לפני בקונט׳ כו׳ ופי׳ שמעשר מקודש לפניו ולאחריו כו׳ עכ״ל והיינו שאם אומר על תשיעי שהוא לפניו עשירי וכן אם אמר על י״א שהוא לאחריו עשירי קדושים הם וק״ל:
ודוחים: אדרבה [להיפך], מבכור הוה ליה למילף [היה לו לר׳ שמעון ללמוד] גזירה שווה לענין ראשית הגז, ולא ממעשר בהמה, ומפני הצדדים המשותפים שבין ראשית הגז ובכור: שכן שניהם נוהגים אף בבעל חיים היתום, שמתה אמו קודם לידתו (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבעל חיים שכזה); וכן שניהם נוהגים בבעל חיים שלקחו (שנקנה, ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמה שנקנתה); וכן שניהם נוהגים
The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Shimon should derive the halakha of the first sheared wool from the sanctity of the firstborn rather than from the animal tithe, as there are many halakhot common to the first sheared wool and the firstborn animal. The Gemara again enumerates the halakhot in common: Both apply to an orphan animal, i.e., one whose mother died before its birth, whereas the animal tithe does not apply to an animal of this kind. Furthermore, both mitzvot are in effect in the case of an animal that one purchased, whereas the animal tithe does not apply to a purchased animal.
הכל
(23) בְּשׁוּתָּפוּת נָתְנוּ בִּפְנֵי כֹּהֵן
In addition, both the mitzva of the first sheared wool and the mitzva of the firstborn animal apply to an animal owned in partnership, unlike the animal tithe. Both apply as well to an animal that one gave another as a gift, whereas the animal tithe does not apply in the case of a gift. Likewise, both apply even when not in the presence of the Temple, whereas the animal tithe is in effect only when the Temple is standing. Moreover, both the first sheared wool and the firstborn are given to a priest, whereas the animal tithe is eaten by the owner.
בפני – בכור וגז נוהגים אף שלא בפני הבית אבל מעשר לא כדמפרש בגמ׳ דבכורות בפרק בתרא (בכורות נג.) גזרה משום לקוח ומשום יתום. בכור וגז ממתנות כהונה הן ולא מעשר דנאכל הוא לבעלים כשלמים.
לפני – בקונט׳ מגיה וגרס בפני ופי׳ בפני הבית משא״כ במעשר שבטלו וקשה וכי מפני שבטל מדרבנן יש לבטל ג״ש אלא לפני גרסינן בכל הספרים ופירוש שמעשר מקודש לפניו ולאחריו משא״כ בבכור וראשית הגז.
בבהמה של שותפות (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמת השותפים); וכן נוהגים שניהם בבעל חיים שנתנו בעליו במתנה לחבירו (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג בבהמה שניתנה במתנה); וכן שניהם נוהגים גם שלא בפני הבית, בזמן שאין בית המקדש קיים (ואילו מעשר בהמה אינו נוהג אלא בזמן בית המקדש); וכן שניהם מתנות הניתנות לכהן (ואילו מעשר בהמה אינו ניתן לכהן, אלא נאכל לבעליו);
In addition, both the mitzva of the first sheared wool and the mitzva of the firstborn animal apply to an animal owned in partnership, unlike the animal tithe. Both apply as well to an animal that one gave another as a gift, whereas the animal tithe does not apply in the case of a gift. Likewise, both apply even when not in the presence of the Temple, whereas the animal tithe is in effect only when the Temple is standing. Moreover, both the first sheared wool and the firstborn are given to a priest, whereas the animal tithe is eaten by the owner.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.