Chulin 135b – חולין קלה:‏ – Shas HaMeforash

(1)

וְרַבָּנַן לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא לָא וי״ווָיו וְלָא רֵאשִׁית.

The Gemara asks further: And how do the Rabbis respond to Rabbi Ilai’s claim? The Gemara answers: The Rabbis do not accept that the conjunction “and” goes back and combines the two matters together, as, if that were so, let the Merciful One write neither “and” nor “the first.”

רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ורבנן לא לכתוב רחמנא לא וי״ו ולא ראשית – רבנן אמרי לך אי ס״ד איתקוש למידי לא נכתוב לא ראשית לאפסוקינהו ולא וי״ו למהדר ערבינהו אלא ודאי אפסקינהו ולא תקשינהו להכי כי היכי דאייתר לך צאנך לשותפות ישראל אבל דגנך למעוטי שותפות עובד כוכבים מתרומה וצאנך לשותפות העובד כוכבים בגז אבל לשותפות ישראל לא אייתר קרא.

ורבנן לא לכתוב לא וי״ו ולא ראשית – וא״ת לרבנן נמי תקשי לא לכתוב צאנך ולא ראשית ואנא ילפינא מדגנך דשותפות עובד כוכבים פטור מראשית הגז דמדאמרי רבנן לעיל ראשית הפסיק הענין משמע הא לאו ראשית הוה ילפינן מרישיה דקרא וי״ל דרבנן לדבריו דר׳ אלעאי קא אמרי לדבריך דבעי למילף מרישיה דקרא הא ראשית הפסיק הענין.

ביתך דרך ביאתך. וא״ת אמאי לא אמרינן ביתך למעוטי שותפות דנכרי כדאמרינן בכל הני דלעיל, נראה לי משום מזוזה חובת הדר היא ולשמירה עשויה ואפילו דשותפות דנכרי ישראל הדר בה צריך שמירה.

בפרש״י בד״ה ואיבעית אימא כו׳ וחלקו של עובד כוכבים פטור כו׳ דדגן כמאן דפליג דמי כו׳ עכ״ל לרשב״ג דסבר יש ברירה כל זה ניחא אבל לרבי דסבר אין ברירה צ״ע למה חלקו של עובד כוכבים פטור לגמרי אם חזר ומכרו לישראל דהא חלקו של ישראל מעורב בו ואם כן צריך לעשר מיהת לפי חציו דמהאי טעמא אפילו לקולא נימא בחלק של ישראל דלא יעשר אלא לפי חציו משום דחלקו של עובד כוכבים מעורב בו ולמה נאמר נמי כמאן דפליג דמי כיון דיש [בילה] ובכל חטה וחטה יש לישראל ולעובד כוכבים חלק דאין ברירה כפי׳ רש״י לקמן ודו״ק:

בד״ה טבל וחולין כו׳ שחלקו לא אמרינן כו׳ הישן שבו וכי היכי כו׳ עכ״ל כצ״ל:

תוס׳ בד״ה ואיבעית כו׳ שאין סברא לחלק וצ״ל דלאו כו׳ אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ״ל כו׳ עכ״ל כצ״ל:

ושואלים: ורבנן [ולחכמים], אף שהכתוב ״ראשית״ מפסיק בין התרומה לראשית הגז, הרי וי״ו החיבור שבביטוי ״וראשית הגז״ מחבר ביניהם! ומשיבים: לדעתם אין לומר שבאה הוי״ו לחבר בין העניינים, שאם לכך נועדה, מוטב היה שלא נכתוב רחמנא [שלא תכתוב התורה] לא וי״ו המחבר בין העניינים, ולא ״ראשית״ המפסיקה ביניהם!

The Gemara asks further: And how do the Rabbis respond to Rabbi Ilai’s claim? The Gemara answers: The Rabbis do not accept that the conjunction “and” goes back and combines the two matters together, as, if that were so, let the Merciful One write neither “and” nor “the first.”

רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) וְרַבִּי אִלְעַאי אַיְּידֵי דְּהַאי קְדוּשַּׁת דָּמִים וְהַאי קְדוּשַּׁת הַגּוּף פָּסֵיק לְהוּ וַהֲדַר עָרְבִי לְהוּ.

The Gemara asks: And how does Rabbi Ilai respond to this contention? The Gemara answers that Rabbi Ilai would say that the first sheared wool and teruma are essentially different obligations, as the first sheared wool is merely a monetary obligation with no inherent sanctity. By contrast, it is prohibited for non-priests to partake of teruma. Since this case of the first sheared wool involves only sanctity that inheres in its value, and that case of teruma referred to in the beginning of the verse involves inherent sanctity, the verse separated them through the repetition of the term “the first,” and then the verse went back and combined them through the term “and,” so that their halakhot could be derived from one another.

רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תרומה קדושת הגוף שאסורה לזרים וראשית הגז קדושת דמים ממונא בעלמא וקדושה לאו דוקא.

פסיק – אורחיה לאפסקינהו והדר עריב להו למילף פטורא דשותפות דעובד כוכבים מהיקשא דתרומה והדר אייתר צאנך למיפטר שותפות דישראל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה פסיק אורחיה לאפסיקינהו כצ״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ אלעאי מה הוא משיב לטענת חכמים? ומשיבים: איידי דהאי [מתוך שזו, ראשית הגז] קדושה בקדושת דמים, שהריהי חובת ממון בלבד של הישראל לכהן, ואין זו קדושה ממש. ואילו האי [זו, תרומה] קדושה בקדושת הגוף, שאסורה באכילה למי שאינו כהן. לכך הכתוב פסיק להו [קטע אותן], את ראשית הגז מן התרומה, והדר ערבי להו [ואולם לאחר מכן חזר ועירב אותן] לדמות את דיניהם.

The Gemara asks: And how does Rabbi Ilai respond to this contention? The Gemara answers that Rabbi Ilai would say that the first sheared wool and teruma are essentially different obligations, as the first sheared wool is merely a monetary obligation with no inherent sanctity. By contrast, it is prohibited for non-priests to partake of teruma. Since this case of the first sheared wool involves only sanctity that inheres in its value, and that case of teruma referred to in the beginning of the verse involves inherent sanctity, the verse separated them through the repetition of the term “the first,” and then the verse went back and combined them through the term “and,” so that their halakhot could be derived from one another.

רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְאִיבָּעֵית אֵימָא שׁוּתָּפוּת גּוֹי¹ בִּתְרוּמָה רַבָּנַן חַיּוֹבֵי מְחַיְּיבִי דְּתַנְיָא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי² שֶׁלָּקְחוּ שָׂדֶה בְּשׁוּתָּפוּת ^אטֶבֶל וְחוּלִּין מְעוֹרָבִים זֶה בָּזֶה דִּבְרֵי רַבִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיָּיב וְשֶׁל גּוֹי³ פָּטוּר.

The Gemara provides an alternative explanation as to why the Rabbis do not derive the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the case of teruma. If you wish, say instead that with regard to teruma, the Rabbis hold that one who owns produce in partnership with a gentile is in fact obligated, as it is taught in a baraita: If there were a Jew and a gentile who purchased a field in partnership, the produce grown in that field is considered to be untithed produce, which is subject to the halakhot of terumot and tithes, and non-sacred produce, which is exempt from the requirements of terumot and tithes, mixed together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The portion of the Jew is obligated in teruma and tithes, but the portion of the gentile is exempt.

א. א רמב״ם הלכות תרומות א׳:כ׳
טור יורה דעה של״א:י״א
שולחן ערוך יורה דעה של״א:י״א

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ועובד כוכבים".

3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות תרומות א׳:כ׳

טור יורה דעה של״א:י״א

שולחן ערוך יורה דעה של״א:י״א

ואיבעית אימא שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי – חלקו של ישראל ולא מצי למפטר שותפות דעובד כוכבים בראשית הגז בהיקשא דתרומה הילכך צאנך למעוטי שותפות עובד כוכבים אתא ודגנך למעוטי דיגון עובד כוכבים כגון עובד כוכבים שלקח שדה של ישראל ומירחה הלוקח אותה תבואה מן העובד כוכבים פטור מלעשר ואף על פי שגדלה בשדה של ישראל כדאמרינן במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז.) מירוח העובד כוכבים פוטר אי נמי דגנך ולא דגן עובד כוכבים ולאשמועינן דיש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר וחלקו של עובד כוכבים פטור שאם חזר ומכרו לישראל אינו חייב לעשר אבל חלקו של ישראל חייב ואע״ג דמצאנך משמע להו ולא שותפות עובד כוכבים לא משמע להו מדגנך למעוטי של שותפות עובד כוכבים דדגן כמאן דפליג דמי שהרי חולקין אותה במדה וקרינא ביה דגנך בחלקו של ישראל אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך.

שלקחו שדה – שקנו שדה בשותפות.

טבל וחולין מעורבין זה בזה – ואפילו לאחר שחלקו לא אמרינן יש ברירה וחלקו של עובד כוכבים הלך לו וזה חלק המגיע לישראל וטבל גמור הוא אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין דיש קנין לעובד כוכבים בא״י להפקיע חלקו מיד מעשר. ואני שמעתי שאין לו תקנה לפי שאם בא להפריש נמצא מפריש מן הפטור על החיוב. ולי נראה שיש לו תקנה בשני צדדין אם יש לו טבל ממקום אחר מפריש על זה לפי חציו שאין חייב אלא חציו ואם אין לו טבל אחר מפריש מיניה וביה לפי כולו כגון אם יש לו עשרים מפריש שנים מהן שאם אין מפריש אלא אחד לא נפטר לפי שזה שהפריש יש חציו שאין שם מעשר חל עליו לפי שהוא פטור ועומד אבל כשמפריש שנים הרי השם חל על האחד ופוטר את העשרה המחוייבין והא ליכא למימר דילמא שניהם המופרשין בחלקו של עובד כוכבים גדלו ואין שם מעשר חל עליהם דתניא בגמרא דראש השנה (דף יב:) גבי חדש וישן המעורבין דקי״ל אין תורמין מזה על זה וקתני צובר את גרנו לתוכו ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו ומן הישן שבו על הישן שבו וכי היכי דפריש חדש וישן בחולין איכא נמי חדש וישן במעשר הכא נמי נמצא תורם מן החיוב שבו על החיוב שבו ומן הפטור שבו על הפטור שבו ואפילו למאן דפליג עליה דההוא הכא מודי דהתם הוא דאיכא למימר אין בילה לא נבללו יפה ושמא אין חדש במעשר לפי חשבון הנותר בחולין ואין ישן במעשר לפי חשבון הנותר בחולין אבל הכא יש בילה דהא בכל חטה וחטה יש לעובד כוכבים ולישראל חלק כיון דאין ברירה וכי אפריש מיניה וביה יש במעשר מן החיוב כפי החיוב ומן הפטור כפי הפטור. ובתוספתא דדמאי (תוספתא דמאי ה׳:י״ד) מצאתי דטבל וחולין שנתערבו אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון כלומר מפריש ממקום אחר לפי חשבון טבל זה המעורב ואם לאו נוטל מן החולין כפי תרומת מעשר שבטבל ואיני יודע מהו. ורבי ורשב״ג הכי פליגי רבי סבר אם יש לו טבל אחר מפריש על זה לפי חציו ואם הפריש לפי כולו דנמצא מרבה במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וזה מתוקן ועוד נ״מ שאין מפרישים מזה על טבל אחר ור״ש [ב״ג] סבר יש ברירה וכיון שחלקו הרי חלקו של ישראל כולו חייב ואפילו הוא בא להפריש עליו ממקום אחר מפריש לפי כולו והשם חל על מעשרותיו ומתוקנים הם ואם רצה להפריש מזה על מקום אחר מותר.

ואב״א שותפות עובד כוכבים בתרומה רבנן חיובי מחייבי – מתוך פ״ה אחרון משמע דמדגנך ליכא למעוטי שותפות עובד כוכבים דסברא הוא לחלק בין של עובד כוכבים לגמרי בין של שותפות אבל בגז אין סברא לחלק שבכל בהמה ובהמה יש לעובד כוכבים חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך ותימה דא״כ מה איצטריך לרבנן קרא דצאנך הא מדגנך דרשינן ולא של עובד כוכבים וילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור וכיון דשל עובד כוכבים פטור של שותפות נמי פטור כדפרישית שאין סברא לחלק צ״ל דלאו סברא הוא כלל דאפילו ידעינן דשל עובד כוכבים פטור מ״מ לא ידעינן דשל שותפות פטור בשותפות עובד כוכבים והשתא מדגנך ילפינן בגז דשל עובד כוכבים פטור ואיצטריך צאנך לשל שותפות אך לפי׳ קמא בקונטרס דדגנך אתא ולא דיגון עובד כוכבים צ״ל האי סברא דאי לא תימא הכי לרבנן מנא להו דשותפות עובד כוכבים פוטר בראשית הגז אימא צאנך למעוטי של עובד כוכבים אבל שותפות עובד כוכבים חייב.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישראל שהוא שותף עם הגוי בתבואה חלקו של ישראל חייב שאין שותפות הגוי פוטרת בתרומה אבל חלקו של גוי יש צדדין שהוא חייב מדברי סופרים אם לקח ישראל ממנו ויש צדדין שהוא פטור כיצד ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות וחלקו התבואה הן בקמה הן בגדיש אם היה דבר זה בארץ ישראל שהתרומות והמעשרות בה מן התורה וכבר ידעת שכל שהוא מן התורה אין ברירה והרי אף כשחלקו נמצאו החלקים כלם מעורב בהם ישראל וגוי נמצאת תבואה זו טבל וחלין מעורבין זה בזה וכיצד יעשה יש אומרין שאין לו תקנה שנמצא מפריש מן הפטור על החיוב שאע״פ שחלקו של גוי חייב מ״מ מדברי סופרים הוא ומ״מ גדולי הרבנים פירשו שיש לו תקנה והוא שיפריש ממקום אחר על המחוייב שבכאן ואם אין לו ממקום אחר מפריש מניה וביה לחשבון הכל שאם יש כאן עשרים סאין בולל את הכל ומפריש שנים ואומדין חייב לחייב ופטור לפטור על הדרך שביארנו במסכת ראש השנה בחדש וישן צובר גרנו ואומדין ישן לישן וחדש לחדש ויש חולקין בזו שלא נאמר אלא בששניהם חיוב וכן יש מי שאומר שלא נאמר אלא בלח כגון יין ושמן שהוא מתערב יפה כמו שביארנו במסכת ראש השנה:

היתה תבואה זו של סוריא שאין חיובה אלא מדברי סופרים כבר ידעת שכל שמדברי סופרים יש ברירה והרי חלקו של ישראל טבל גמור ומתקנו ושל גוי פטור מכלום:

תבואת השותפין ישראלים הרי היא בחיובה כאלו היא של אחד לגמרי לא נאמר דגנך אלא למעט דגון גוי כגון גוי שלקח תבואה של ישראל ומרחה שמרוחו פוטר אפי׳ חזר ישראל ולקחה וכן בא דגון גוי למעט שאר דברים כמו שיתבאר במקומו בע״ה:

עיסת השותפין ישראלים חייבת בחלה היה גוי שותף בה עמו אם יש בחלקו של ישראל כשיעור חלה חייב וכמה שיעורה כדי עיסת מדבר והוא היה עומר והעומר עשירית האיפה ואיפה שלש סאין וסאה ששת קבין וקב ארבעת לוגין ולוג ששה ביצים נמצא שיעור חלה כשיעור מ״ג ביצים וחומש ביצה כמו שיתבאר במקומו:

שדה של שני שותפין חייבת בפאה ומ״מ אם היה נכרי שותף בה יראה שהיא פטורה:

בהמת השותפין חייבת בבכורה לא נאמר בקרך אלא למעט שאם היה הגוי שותף בה הן באם הן בולד אפי׳ לא היה לו אלא אבר אחד פטורה כל זמן שאם יחתך חלק הגוי ישאר הבכור בעל מום כמו שיתבאר במקומו:

בית של שותפין ישראלים חייב במזוזה לא נאמר ביתך אלא לדרוש דרך ביאתך ר״ל שיניחנה מצד ימין הנכנס שהביאה מיוחסת לימין מפני שכל זמן אדם עוקר את רגלו הימנית תחלה:

בד״ה טבל וחולין כו׳ ולא אמרינן יש כו׳ שבו וכי היכי דפריש כו׳ נמצא תורם מן החיוב כו׳ במעשרות ומעשרותיו מקולקלים וכו׳ כצ״ל:

תוס׳ בד״ה ואב״א כו׳ שאין סברא לחלק ונ״ל דלאו כו׳ כצ״ל:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] תירוץ אחר לשאלה שנשאלה לחכמים מדוע אין למדים ששותפות גוי פוטרת את הבהמה מהשוואתה לדין תרומה: שכן בשותפות גוי בתבואה, לענין דין תרומה רבנן חיובי מחייבי [חכמים מחייבים], דתניא [שהרי שנויה ברייתא]: ישראל וגוי שלקחו (שקנו) שדה בשותפות — בכל תבואת שדה זו טבל (פירות החייבים בהפרשת תרומה) וחולין מעורבים זה בזה, אלו דברי רבי. שחלקו של הישראלי בתבואה אינו נפטר מחיוב תרומה בשל שותפותו עם הגוי, ולכך הריהו טבל המעורב עם חולין (חלקו של הגוי בתבואת השדה). רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו כן, אלא חלקו של ישראל בתבואה — חייב בתרומה, ואילו חלקו של גוי בתבואה — פטור מן התרומה.

The Gemara provides an alternative explanation as to why the Rabbis do not derive the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the case of teruma. If you wish, say instead that with regard to teruma, the Rabbis hold that one who owns produce in partnership with a gentile is in fact obligated, as it is taught in a baraita: If there were a Jew and a gentile who purchased a field in partnership, the produce grown in that field is considered to be untithed produce, which is subject to the halakhot of terumot and tithes, and non-sacred produce, which is exempt from the requirements of terumot and tithes, mixed together; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The portion of the Jew is obligated in teruma and tithes, but the portion of the gentile is exempt.

עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא דְּמָר סָבַר יֵשׁ בְּרֵירָה וּמַר סָבַר אֵין בְּרֵירָה אֲבָל ^בשׁוּתָּפוּת דְּגוֹי¹ דִּבְרֵי הַכֹּל חַיֶּיבֶת.

The Gemara explains the inference. They disagree only with regard to the following issue: That one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that there is retroactive clarification, which means that when they divide the produce it will be clarified who owned which produce from the outset; and one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that there is no retroactive clarification, and because it grew in a mixed state, it retains that status even after they divide the produce. But with regard to produce that a Jew owns in partnership with a gentile, everyone agrees that it is obligated in teruma.

ב. ב רמב״ם הלכות תרומות א׳:כ׳
טור יורה דעה של״א:י״א
שולחן ערוך יורה דעה של״א:י״א

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "דעובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות תרומות א׳:כ׳

טור יורה דעה של״א:י״א

שולחן ערוך יורה דעה של״א:י״א

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] רבי ורבן שמעון בן גמליאל אלא דמר סבר [שחכם זה, רבן שמעון בן גמליאל סבור] שיש ברירה, ולכך כאשר כל אחד מן השותפים קיבל את חלקו, הוברר שזה היה חלקו מעיקרו, ומעתה חלקו של הישראל חייב בתרומה, ושל הגוי פטור ממנה. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור] שאין ברירה, שאף אחר שחלקו ביניהם את תבואות השדה, עדיין בחלקו של הישראלי טבל וחולין מעורבים זה בזה. אבל שותפות של גוי — דברי הכל חייבת בתרומה.

The Gemara explains the inference. They disagree only with regard to the following issue: That one Sage, Rabban Shimon ben Gamliel, holds that there is retroactive clarification, which means that when they divide the produce it will be clarified who owned which produce from the outset; and one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that there is no retroactive clarification, and because it grew in a mixed state, it retains that status even after they divide the produce. But with regard to produce that a Jew owns in partnership with a gentile, everyone agrees that it is obligated in teruma.

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) וְאִי בָּעֵית אֵימָא תַּרְוַיְיהוּ לר׳לְרַבִּי אִלְעַאי מִצֹּאנְךָ נָפְקָא.

The Gemara presents an alternative explanation of Rabbi Ilai’s opinion: If you wish, say instead that Rabbi Ilai does not derive only the exemption of sheep owned in partnership with a Jew from the term “your flock” while he derives the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the term “your grain.” Rather, according to Rabbi Ilai both exemptions are derived from the term “your flock.”

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואי בעית אימא – לא תדחק למימר הדר ערביה דתרוייהו בין שותפות עובד כוכבים בין שותפות ישראל לרבי אלעאי מצאנך נפקי דבעינן מיוחד לך ולא שותפות לא שנא דעובד כוכבים ולא שנא דישראל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר בשיטת ר׳ אלעאי, שאין הוא למד את פטור בהמת השותפים מהכתוב ״צאנך״ ואת פטור בהמת שותפות גוי מהכתוב ״דגנך״, אלא תרוייהו [שתיהן] לדעת ר׳ אלעאי מ״צאנך״ נפקא [יוצאות, נלמדות], שהרי

The Gemara presents an alternative explanation of Rabbi Ilai’s opinion: If you wish, say instead that Rabbi Ilai does not derive only the exemption of sheep owned in partnership with a Jew from the term “your flock” while he derives the exemption of sheep owned in partnership with a gentile from the term “your grain.” Rather, according to Rabbi Ilai both exemptions are derived from the term “your flock.”

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) שׁוּתָּפוּת דְּגוֹי¹ מַאי טַעְמָא דְּלָא מְיַיחֲדָא לֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל נָמֵי לָא מְיַיחֲדָא לֵיהּ וְרַבָּנַן גּוֹי² לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא יִשְׂרָאֵל בַּר חִיּוּבָא הוּא.

The Gemara explains why both exemptions can be derived from a single phrase: With regard to partnership with a gentile, what is the reason that one is exempted from the obligation of the first sheared wool? It is due to the fact that the sheep is not exclusively his. In the case of a partnership with a Jew too, the sheep is not exclusively his. The Gemara asks: And what do the Rabbis reply to this claim of Rabbi Ilai? The Gemara answers: The Rabbis hold that partnership with a Jew cannot be compared to partnership with a gentile, as a gentile is not obligated in the mitzva of the first sheared wool, whereas a Jew is obligated.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "דעובד כוכבים".

2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ישראל בר חיובא הוא – וכל ישראל נקראין בלשון יחיד ולא מיוחד בעינן ובלבד שאוכל לקרוא בה צאן של ישראל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שותפות של גוי מאי טעמא [מה טעם] היא פוטרת מראשית הגז? משום דלא מייחדא ליה [שאין הבהמה מיוחדת לו לישראל], מעתה בשותפות לישראל נמי [גם כן] הריהי פוטרת משום שלא מייחדא ליה [אינה מיוחדת לו, לאחד מהם]. ושואלים: ורבנן [וחכמים], מה הם אומרים על כך? ומשיבים: אין ללמוד משותפות גוי לשותפות ישראל, שכן הגוי לאו בר חיובא [לא בן חיוב] הוא, ואילו ישראל בר חיובא [בן חיוב] הוא.

The Gemara explains why both exemptions can be derived from a single phrase: With regard to partnership with a gentile, what is the reason that one is exempted from the obligation of the first sheared wool? It is due to the fact that the sheep is not exclusively his. In the case of a partnership with a Jew too, the sheep is not exclusively his. The Gemara asks: And what do the Rabbis reply to this claim of Rabbi Ilai? The Gemara answers: The Rabbis hold that partnership with a Jew cannot be compared to partnership with a gentile, as a gentile is not obligated in the mitzva of the first sheared wool, whereas a Jew is obligated.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אָמַר רָבָא מוֹדֶה רַבִּי אִלְעַאי בִּתְרוּמָה אע״גאַף עַל גַּב דִּכְתִיב {דברים י״ח:ד׳} דְּגָנְךָ דִּידָךְ אִין דְּשׁוּתָּפוּת לָא.

§ Rava said with regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Ilai: Although Rabbi Ilai holds that two partners who own a sheep are exempt from the first sheared wool, he concedes that jointly owned produce is obligated in teruma. This is the halakha even though it is written with regard to teruma: “Your grain” (Deuteronomy 18:4), using the singular pronoun, from which one may infer that with regard to yours, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, the partners are not obligated.

רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רבא – אע״פ דפטר ר׳ אלעאי בשותפות דראשית הגז מודה הוא בכל הני דאמר לקמיה כל חד וחד כדמפרש טעמא.

אמר רבא ומודה רבי אלעאי בתרומה – נראה דסבר כלישנא בתרא דאין סברא למעט של עובד כוכבים טפי משל ישראל דללישנא קמא דלית לן למעוטי מחד קרא אלא שותפות עובד כוכבים ולא שותפות ישראל לא הוה צריך בכל הנהו דמייתי קרא לרבות שותפות ישראל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א למעלה הובאה מחלוקתם של חכמים ור׳ אלעאי בדין חיוב ראשית הגז בבהמת השותפים, שחכמים מחייבים ור׳ אלעאי פוטר. וביחס למחלוקת זו אמר רבא: אף שנחלק ר׳ אלעאי על חכמים בחיוב בהמת השותפים בראשית הגז, מודה ר׳ אלעאי לחכמים בדין התרומה, שתבואת השותפים חייבת בתרומה. אף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] בחיוב התרומה ״דגנך״ שמשמעה — תבואה דידך [שלך] — אין [כן] חייבת בתרומה, ואולם של שותפות — לא חייבת בתרומה.

§ Rava said with regard to the dispute between the Rabbis and Rabbi Ilai: Although Rabbi Ilai holds that two partners who own a sheep are exempt from the first sheared wool, he concedes that jointly owned produce is obligated in teruma. This is the halakha even though it is written with regard to teruma: “Your grain” (Deuteronomy 18:4), using the singular pronoun, from which one may infer that with regard to yours, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, the partners are not obligated.

רש״יתוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ^גכְּתַב רַחֲמָנָא תְּרוּמוֹתֵיכֶם אֶלָּא דְּגָנְךָ לְמָה לִי לְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת גּוֹי¹.

The Gemara explains that the joint owners of produce are nevertheless obligated in teruma, as the Merciful One writes: “There will I require your terumot” (Ezekiel 20:40). The use of the plural pronoun in this verse indicates that even partners who own produce are obligated in teruma. The Gemara asks: But if so, why do I need the term: “Your grain,” using the singular pronoun? The Gemara answers: This serves to exclude produce owned in partnership with a gentile.

ג. ג רמב״ם הלכות תרומות ד׳:ח׳
טור יורה דעה של״א:ל״ה
שולחן ערוך יורה דעה של״א:ל״ה

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות תרומות ד׳:ח׳

טור יורה דעה של״א:ל״ה

שולחן ערוך יורה דעה של״א:ל״ה

תרומותיכם – משמע לשנים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכל זאת כיון שכתב רחמנא [אמרה התורה] ״תרומותיכם״ (״אדרוש את תרומותיכם״. יחזקאל כ, מ) להורות שאף תבואת השותפים חייבת בתרומה. ושואלים: אלא מעתה הכתוב ״דגנך״ הנאמר בלשון יחיד, למה לי (מה הוא מלמדנו)? ומשיבים: הרי זה בא למעוטי [למעט] שותפות גוי.

The Gemara explains that the joint owners of produce are nevertheless obligated in teruma, as the Merciful One writes: “There will I require your terumot” (Ezekiel 20:40). The use of the plural pronoun in this verse indicates that even partners who own produce are obligated in teruma. The Gemara asks: But if so, why do I need the term: “Your grain,” using the singular pronoun? The Gemara answers: This serves to exclude produce owned in partnership with a gentile.

עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) חַלָּה אע״גאַף עַל גַּב דִּכְתִיב רֵאשִׁית וְאִיכָּא לְמֵימַר נֵילַף רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵרֵאשִׁית הַגֵּז מָה לְהַלָּן דְּשׁוּתָּפוּת לָא אַף כָּאן דְּשׁוּתָּפוּת לָא ^דכְּתַב רַחֲמָנָא {במדבר ט״ו:כ״א} עֲרִיסוֹתֵיכֶם.

Similarly, with regard to ḥalla, the portion of dough that one is required to separate and give to a priest, Rabbi Ilai concedes that joint owners are obligated in this mitzva, even though one could claim otherwise, as it is written: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20), and it is possible to say that one should derive a verbal analogy between the term “the first” in this context and the term “the first” from the first sheared wool: Just as there, with regard to the first sheared wool, if the sheep are owned in partnership the owners are not obligated, so too here, with regard to ḥalla, if the dough is owned in partnership they are not obligated. Nevertheless, the Merciful One writes: “Your dough,” using a plural pronoun, indicating that even joint owners of dough are obligated to separate ḥalla.

ד. ד רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:ו׳
טור יורה דעה ש״ל:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ל:ב׳

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:ו׳

טור יורה דעה ש״ל:ב׳

שולחן ערוך יורה דעה ש״ל:ב׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בדבר לענין חיוב הפרשת חלה מעיסת השותפים, מודה ר׳ אלעאי שאף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] בדין החלה ״ראשית״ (״ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה״. במדבר טו, כ), ומעתה איכא למימר [יש מקום לומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה של המלים ״ראשית״ ״ראשית״ מדין ראשית הגז, ונאמר: מה להלן בראשית הגז, צאן של שותפות — לא חייב בנתינת ראשית הגז לכהן, אף כאן בדין הפרשת חלה, עיסת שותפות — לא חייבת בהפרשה. לכך כתב רחמנא [כתבה התורה] ״עריסותיכם״ בלשון רבים — לרבות שותפים.

Similarly, with regard to ḥalla, the portion of dough that one is required to separate and give to a priest, Rabbi Ilai concedes that joint owners are obligated in this mitzva, even though one could claim otherwise, as it is written: “Of the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:20), and it is possible to say that one should derive a verbal analogy between the term “the first” in this context and the term “the first” from the first sheared wool: Just as there, with regard to the first sheared wool, if the sheep are owned in partnership the owners are not obligated, so too here, with regard to ḥalla, if the dough is owned in partnership they are not obligated. Nevertheless, the Merciful One writes: “Your dough,” using a plural pronoun, indicating that even joint owners of dough are obligated to separate ḥalla.

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אֶלָּא טַעְמָא דִּכְתִיב עֲרִיסוֹתֵיכֶם הָא לָאו הָכִי הֲוָה אָמֵינָא נֵילַף רֵאשִׁית רֵאשִׁית מֵרֵאשִׁית הַגֵּז אַדְּרַבָּה נֵילַף מִתְּרוּמָה.

The Gemara challenges: But according to this claim, the reason joint owners of dough are obligated to separate ḥalla is that it is written “your dough,” using a plural pronoun. It can be inferred from here that were that not the case I would say that they are exempt, as derived by a verbal analogy between the term “the first” mentioned with regard to ḥalla and the term “the first” from the first sheared wool. On the contrary, one should derive a verbal analogy between the term “the first” with regard to ḥalla and the term “the first” from teruma: Just as the obligation to separate teruma applies to produce owned in partnership, so too, the obligation to separate ḥalla applies to dough owned in partnership. It is preferable to compare ḥalla to teruma, because their halakhic status is similar in that they are both prohibited to non-priests. If so, the inference from the term “your dough” is unnecessary.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אדרבה לילף מתרומה – לחיובא דהא בתרומה נמי כתיב ראשית ושותפות חייבת בה וקולא וחומרא לחומרא מקשינן (יבמות דף ח:).

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא טעמא דכתיב [הטעם לחיוב עיסת השותפים בחלה הוא רק משום שנאמר] ״עריסותיכם״, הא לאו הכי הוה אמינא [הרי לולא כן הייתי אומר] שנילף [נלמד] ״ראשית״ ״ראשית״ מראשית הגז? אולם אדרבה [להיפך] יש לומר כי נילף [נלמד] בגזירה שווה ״ראשית״ ״ראשית״ מתרומה שהיא דומה יותר לחלה, וכשם שתבואת השותפים חייבת בתרומה כן עיסת השותפים חייבת בחלה, ואין צורך בדרשת ״עריסותיכם״!

The Gemara challenges: But according to this claim, the reason joint owners of dough are obligated to separate ḥalla is that it is written “your dough,” using a plural pronoun. It can be inferred from here that were that not the case I would say that they are exempt, as derived by a verbal analogy between the term “the first” mentioned with regard to ḥalla and the term “the first” from the first sheared wool. On the contrary, one should derive a verbal analogy between the term “the first” with regard to ḥalla and the term “the first” from teruma: Just as the obligation to separate teruma applies to produce owned in partnership, so too, the obligation to separate ḥalla applies to dough owned in partnership. It is preferable to compare ḥalla to teruma, because their halakhic status is similar in that they are both prohibited to non-priests. If so, the inference from the term “your dough” is unnecessary.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) ה״נהָכִי נָמֵי אֶלָּא עֲרִיסוֹתֵיכֶם לְמָה לִי כְּדֵי עֲרִיסוֹתֵיכֶם.

The Gemara explains: It is indeed so; the obligation of produce owned in partnership in the case of ḥalla is derived from the case of teruma. But if so, why do I need the term “your dough”? This teaches that the quantity of dough to which the obligation of ḥalla applies is equivalent to the quantity of your dough, i.e., the quantity of dough kneaded daily by the Jewish people when they were in the Sinai Desert, when the mitzva was given. This is one omer for each person (see Exodus 16:16), which is a tenth of an ephah (see Exodus 16:36).

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

למה לי – קרא עריסותיכם לחיובא בשותפות.

כדי עריסותיכם – במדבר ניתנה להם תורה ושם נאמר להם כדי עריסותיכם של עכשיו חייב בחלה וכמה עיסת מדבר עומר לגלגלת והעומר עשירית האיפה והחשבון עולה לחמשה לוגין צפוריים שהן שבעה רבעים ועוד מדבריות שהן מ״ג ביצים וחומש ביצה כדאמרינן בעירובין בפ׳ כיצד משתתפין (דף פג:). איפה שלש סאין סאה ששת קבין הרי איפה י״ח קבין קב ד׳ לוגין הרי איפה ע״ב לוגין עשירית דידה כמה הוה שבעה לוגין לשבעים לוג ולשני לוגין שהן י״ב ביצים עשירית שלהן ביצה וחומש הרי שבעת לוגין וביצה וחומש ביצה והלוג ששה ביצים הרי מ״ג ביצים וחומש.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכי נמי [אכן כך הוא גם כן], שדין חלה בעיסת השותפים נלמד מתרומה, אלא ״עריסותיכם״ למה לי? ומשיבים: הרי זה בא ללמד ששיעור העיסה החייבת בהפרשת חלה הוא כדי (כשיעור זה) של עריסותיכם (עיסות של בני ישראל) בהיותם במדבר סיני, בזמן שנאמרה מצוה זו. וכיוצא בדבר לענין מצות נתינת

The Gemara explains: It is indeed so; the obligation of produce owned in partnership in the case of ḥalla is derived from the case of teruma. But if so, why do I need the term “your dough”? This teaches that the quantity of dough to which the obligation of ḥalla applies is equivalent to the quantity of your dough, i.e., the quantity of dough kneaded daily by the Jewish people when they were in the Sinai Desert, when the mitzva was given. This is one omer for each person (see Exodus 16:16), which is a tenth of an ephah (see Exodus 16:36).

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) פֵּאָה אע״גאַף עַל גַּב דִּכְתִיב שָׂדְךָ דִּידָךְ אִין שׁוּתָּפוּת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא {ויקרא י״ט:ט׳} וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם אֶלָּא שָׂדְךָ ל״ללְמָה לִי לְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת גּוֹי¹.

Likewise, with regard to pe’a, produce in the corner of the field that is left for the poor, Rabbi Ilai concedes that the joint owners of produce are obligated, even though it is written in the verse cited below: “Your field [sadekha],” using a singular pronoun, from which it can be inferred that with regard to your field, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, one is not obligated. The reason is that the Merciful One writes: “And when you reap [uvekutzrekhem] the harvest of your land, you shall not entirely reap the corner of your field” (Leviticus 19:9). The term “when you reap” uses the plural pronoun, which indicates that even partners of land are obligated in pe’a. The Gemara asks: But if so, why do I need the term “your field” in the singular? The Gemara answers: This serves to exclude land owned in partnership with a gentile from the obligation of pe’a.

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ארצכם – של שנים הוא אומר.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פאה בשדה, מודה ר׳ אלעאי שאף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] במצוה זו ״שדך״ (״ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור״. ויקרא יט, ט), בא להורות כי שדה דידך [שלך] — אין [כן] חייבת בפאה, אבל של שותפות — לא חייבת בפאה. ואולם כיון שכתב רחמנא [אמרה התורה] ״ובקצרכם את קציר ארצכם״ בלשון רבים, הרי זה בא ללמד שאף שדה שותפים חייבת בפאה. ושואלים: אלא מעתה המלה ״שדך״ הנאמרת בלשון יחיד, למה לי? ומשיבים: למעוטי [למעט] שדה של שותפות גוי, שאין היא חייבת בפאה.

Likewise, with regard to pe’a, produce in the corner of the field that is left for the poor, Rabbi Ilai concedes that the joint owners of produce are obligated, even though it is written in the verse cited below: “Your field [sadekha],” using a singular pronoun, from which it can be inferred that with regard to your field, yes, one is obligated, whereas with regard to that which is owned in partnership, one is not obligated. The reason is that the Merciful One writes: “And when you reap [uvekutzrekhem] the harvest of your land, you shall not entirely reap the corner of your field” (Leviticus 19:9). The term “when you reap” uses the plural pronoun, which indicates that even partners of land are obligated in pe’a. The Gemara asks: But if so, why do I need the term “your field” in the singular? The Gemara answers: This serves to exclude land owned in partnership with a gentile from the obligation of pe’a.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) בְּכוֹרָה אע״גאַף עַל גַּב דִּכְתִיב {דברים ט״ו:י״ט} כׇּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ דִּידָךְ אִין דְּשׁוּתָּפוּת לָא.

Similarly, with regard to the firstborn status of a male firstborn kosher animal, Rabbi Ilai concedes that jointly owned animals are sanctified, even though it is written: “All the firstborn that are born of your herd [bivkarekha] and of your flock [tzonekha] that are male you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Once again it might have been inferred from the singular pronoun in the terms “your herd” and “your flock” that your firstborn, yes, are sanctified, but the firstborn that is owned in partnership is not sanctified.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בקרך וצאנך – כל הבכור וגו׳ הרי כתיב ובכורות בקרכם וצאנכם אפילו לשנים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיוצא בדבר לענין בכורה (בכור בהמה טהורה שהריהו קדוש), מודה ר׳ אלעאי שאף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] ״כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה׳⁠ ⁠⁠״ (דברים טו, יט), שמכאן היה מקום ללמוד כי דווקא בכור דידך [שלך] — אין [כן] חלה בו קדושה, ואולם בכור של שותפות — לא חלה בו קדושה.

Similarly, with regard to the firstborn status of a male firstborn kosher animal, Rabbi Ilai concedes that jointly owned animals are sanctified, even though it is written: “All the firstborn that are born of your herd [bivkarekha] and of your flock [tzonekha] that are male you shall sanctify to the Lord your God” (Deuteronomy 15:19). Once again it might have been inferred from the singular pronoun in the terms “your herd” and “your flock” that your firstborn, yes, are sanctified, but the firstborn that is owned in partnership is not sanctified.

רש״ירשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) ^הכְּתַב רַחֲמָנָא {דברים י״ב:ו׳} ובכורות בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם אֶלָּא בְּקָרְךָ וְצֹאנְךָ לְמָה לִי ולְמַעוֹטֵי שׁוּתָּפוּת גּוֹי¹.

Therefore, the Merciful One writes: “And there you shall bring there your burnt offerings, and your peace offerings, and your tithes, and the gift of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd [bekarkhem] and of your flock [tzonekhem]” (Deuteronomy 12:6). The pronouns in the terms “your herd” and “your flock” in this verse are in the plural, which indicates that firstborn animals owned in partnership are sanctified. The Gemara asks: But if so, why do I need the terms “your herd” and “your flock” (Deuteronomy 15:19), where the pronouns are in the singular? The Gemara again answers: This serves to exclude animals owned in partnership with a gentile, which are not sanctified.

ה. ה רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳
טור יורה דעה ש״כ:ב׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ב׳
ו רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳
טור יורה דעה ש״כ:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ג׳

1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳

טור יורה דעה ש״כ:ב׳

שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ב׳

ו רמב״ם הלכות בכורות ד׳:א׳

טור יורה דעה ש״כ:ג׳

שולחן ערוך יורה דעה ש״כ:ג׳

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם כיון שכתב רחמנא [אמרה התורה] ״ובכורות בקרכם וצאנכם״ (שם יב, ו) בלשון רבים, הרי זה בא ללמד שאף בכור השותפים מתקדש. ושואלים: אלא מעתה הכתוב ״בקרך וצאנך״, הנאמר בלשון יחיד, למה לי? ומשיבים: למעוטי [למעט] בכור של שותפות גוי, שאין הוא מתקדש.

Therefore, the Merciful One writes: “And there you shall bring there your burnt offerings, and your peace offerings, and your tithes, and the gift of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd [bekarkhem] and of your flock [tzonekhem]” (Deuteronomy 12:6). The pronouns in the terms “your herd” and “your flock” in this verse are in the plural, which indicates that firstborn animals owned in partnership are sanctified. The Gemara asks: But if so, why do I need the terms “your herd” and “your flock” (Deuteronomy 15:19), where the pronouns are in the singular? The Gemara again answers: This serves to exclude animals owned in partnership with a gentile, which are not sanctified.

עין משפט נר מצוהרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) מְזוּזָה אַף עַל גַּב דִּכְתִיב {דברים ו׳:ט׳} בֵּיתֶךָ דִּידָךְ אִין שׁוּתָּפוּת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא {דברים י״א:כ״א} לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם וְאֶלָּא בֵּיתֶךָ לְמַאי אֲתָא לְכִדְרַבָּה דְּאָמַר רַבָּה

Likewise, with regard to a mezuza, Rabbi Ilai concedes that the house of two partners is obligated, even though it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house [beitekha]” (Deuteronomy 6:9), with a singular pronoun, from which one might have inferred that with regard to your house, yes, it is obligated, whereas a house owned by two people in partnership is not obligated. Consequently, the Merciful One writes with regard to the mitzva of mezuza: “So that your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21). The use of the plural pronoun in the terms “your days” and “your children” in this verse indicates that partners are obligated in the mitzva of mezuza. The Gemara asks: But if so, for what purpose does the term “your house [beitekha]” come? The Gemara answers: It is necessary for that which Rabba derived, as Rabba said:

רשב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ואלא ביתך למאי אתא. עי׳ מנחות דף מד ע״א תוס׳ ד״ה טלית וברשב״א בחידושיו שבת דף קלא ע״ב ד״ה הואיל:

וכיוצא בדבר לענין מצות מזוזה, מודה ר׳ אלעאי שאף על גב דכתיב [אף על פי שנאמר] בה ״וכתבתם על מזוזות ביתך״ (שם ו, ט), שאפשר ללמוד מכאן כי דווקא בבית דידך [שלך] — אין [כן] חלה חובת קביעת מזוזה, ואולם בבית של שותפות — לא חלה חובה זו. ואולם כיון שכתב רחמנא [אמרה התורה] עוד במצות מזוזה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ (שם יא, כא) בלשון רבים, הרי זה בא ללמד שאף בית השותפים חייב במזוזה. ושואלים: אלא מעתה הכתוב ״ביתך״ הנאמר בלשון יחיד, למאי אתא [למה הוא בא]? ומשיבים: לכ דרך שדרש רבה, שכן אמר רבה:

Likewise, with regard to a mezuza, Rabbi Ilai concedes that the house of two partners is obligated, even though it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house [beitekha]” (Deuteronomy 6:9), with a singular pronoun, from which one might have inferred that with regard to your house, yes, it is obligated, whereas a house owned by two people in partnership is not obligated. Consequently, the Merciful One writes with regard to the mitzva of mezuza: “So that your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21). The use of the plural pronoun in the terms “your days” and “your children” in this verse indicates that partners are obligated in the mitzva of mezuza. The Gemara asks: But if so, for what purpose does the term “your house [beitekha]” come? The Gemara answers: It is necessary for that which Rabba derived, as Rabba said:

רשב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון