1ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית – כגון חצי זית מוטל ע״ג קרקע והוא עומד אצלו ודף אחד מאהיל על שניהם.
(1) 
הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת טָהוֹר.
הַנּוֹגֵעַ בְּכַחֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת טָהוֹר.in the case of one who touches half an olive-bulk of flesh from a corpse and simultaneously another item overlies both him and half an olive-bulk of flesh from a corpse, he remains pure.
טומאה רצוצה יש מי שאומר שטומאתה מגע ומצטרפת עם המגע ויש לפקפק בהם מלא תרוד רקב המת מטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע מפני שאי אפשר ליגע בכלו שאינו גוף אחד ויתבאר במקום אחר שאפי׳ גבלו במים אינו חבור:
בפרש״י בד״ה חוצצין בין בית לעלייה אם הניחן מקודם לחברתה כו׳ לצד שני שעליה כלומר כו׳ עכ״ל כצ״ל ופי׳ בריוח שבין קורה לקורה מניח החבלי מטה וסריגי החלונות וק״ל:
הנוגע בחתיכת בשר מן המת ששיעורה הוא כחצי זית, ובאותה עת דבר אחר (כגון קרש) מאהיל עליו ועל חתיכת בשר אחרת מן המת ששיעורה הוא כחצי זית — הריהו טהור.
in the case of one who touches half an olive-bulk of flesh from a corpse and simultaneously another item overlies both him and half an olive-bulk of flesh from a corpse, he remains pure.
הכל
(2) וְאִי חַד שְׁמָא הוּא אַמַּאי טָהוֹר אֶלָּא קַשְׁיָא רֵישָׁא.
But if impurity via contact and via a tent are considered one concept, why does he remain pure? Rather, based on the latter clause of the mishna, the first clause of the mishna is difficult, because it indicates that these two categories of impurity are considered one concept and join together to constitute the requisite measure for impurity.
אמאי טהור – הלא זה אהל גמור ועיקר אהל האמור בתורה זה הוא כל הבא אל האהל (במדבר יט) שהבית מאהיל עליו ועל מת כאחד.
ואי חד שמא [ואם שם אחד] הוא, לטומאת מגע ולטומאת אוהל, אמאי [מדוע] אדם זה טהור? ואומרים: אלא מעתה קשיא רישא [קשה התחלת אותה משנה] שממנה עולה שמצטרפות טומאת אוהל לטומאת מגע על מה שעולה מסוף המשנה שאין מצטרפות טומאת אוהל לטומאת מגע!
But if impurity via contact and via a tent are considered one concept, why does he remain pure? Rather, based on the latter clause of the mishna, the first clause of the mishna is difficult, because it indicates that these two categories of impurity are considered one concept and join together to constitute the requisite measure for impurity.
הכל
(3) אָמַר רַבִּי זֵירָא בְּטוּמְאָה רְצוּצָה בֵּין ב׳ שְׁנֵי מִגְדָּלִים עָסְקִינַן וְאֵין בֵּינֵיהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח דְּכוּלַּהּ נְגִיעָה הִיא.
Rabbi Zeira said: In the first clause of the mishna we are dealing with a case where the source of impurity is pressed between two wooden chests and there is no opening of one handbreadth in between the chests. When the hand of a person overlies the chests, the impurity of the pressed item rises beyond the chests and it transmits impurity to the person. Therefore, his interaction with all the sources of impurity is considered as though he is touching them simultaneously. Consequently, there is no proof in the mishna for the opinion of Rabbi Yoḥanan that imparting impurity via contact and via a tent are considered the same concept.
רצוצה – כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ ופחות מטפח לאו חלל הוא ונקרא מה שבתוכו רצוץ.
מגדלים – של עץ.
דכולה נגיעה היא – אפילו הוא מאהיל למעלה מן הבשר הרבה כגון שהיו המגדלים גבוהים והטומאה למטה והוא מאהיל סמוך לראשיהן קרי נגיעה דכיון דהלמ״מ היא דטומאה רצוצה בוקעת הוי כמאן דמלי טומאה כל חלל שבין שני המגדלים ומהא לא תסייעיה לרבי יוחנן.
אמר ר׳ זירא רישא בטומאה רצוצה בין ב׳ מגדלים עסקינן – הוה מצי למימר בטומאה למטה מטפח עסקינן כדאמרינן בסמוך אלא משמעות אהל משמע ליה למעלה מטפח אי נמי לית ליה סברא דלקמן וא״ת אי בטומאה רצוצה דווקא עסקינן אמאי נקט בסיפא המשכה ע״י דבר אחר טהור ה״ל למינקט אבל אם אינה רצוצה טהור וי״ל דאתא לאשמועינן דאפילו בין שני מגדלים דומיא דרישא לא הוי טומאה רצוצה בהמשכה ע״י דבר אחר דתרתי בעינן בין ב׳ מגדלים וגם שהוא עצמו מאהיל על הטומאה או הטומאה עליו.
הכא בטומאה רצוצה בין שני מגדלין עסקינן. כלומר דסמיכי להדדי, ואפילו מאה[י]ל למעלה מטפח כגון שהן גבוהין, כיון דטומאה רצוצה היא כמאן דמלי טומאה דמיא. וסיפאב דקתני אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית, בשאינה רצוצה, דאהל גרידא הוא ותרי שמי נינהוג. ואיכא לעיוני, אמאי מוקים לה ברצוצה בין שני מגדלין, בכל טומאה רצוצה כגון דליכא טפח מצי למימר הכי. ואפשר דחדא מינייהו נקט וניחא ליה לאוקומה במאהיל אפילו למעלה מטפח כדפריש רבינו שלמה ז״לד.
א. רש״י ד״ה דכולה.
ב. ראה תוד״ה אמר, תוספות הרא״ש ד״ה רישא, ר״ש אהלות פ״ג מ״א ותוספות שאנץ עדיות פ״ג מ״א.
ג. וכ״נ שפירש מהר״ם מרוטנבורג אהלות שם. אבל תוס׳ ותוספות הרא״ש שם כתבו שגם הסיפא מיירי בטומאה רצוצה, ומ״מ כיון שהיא בהמשכה תרי שמי נינהו, דתרתי בעינן.
ד. ד״ה דכולה.
אמר ר׳ זירא: בתחילת המשנה מדובר בחתיכת בשר מן המת הנמצאת במקום דחוק, ונקראת טומאה רצוצה (צפופה, זו שאין לה מקום מרווח), שנמצאת בין שני מגדלים (ארונות עץ) עסקינן [עוסקים אנו], ואין ביניהן רווח כשיעור פותח טפח, שכיון שמאהיל האדם בידו האחת מעל המגדלים הללו, והטומאה הרצוצה עולה כלפי מעלה, נמצא שכולה נגיעה אחת היא, שהוא כנוגע בידו בטומאה ממש, והטומאה נוגעת בו כשהיא בוקעת ועולה. ונמצא איפוא שאין מהמשנה באהלות ראיה לשיטת ר׳ יוחנן שמאהיל הריהו כנוגע.
Rabbi Zeira said: In the first clause of the mishna we are dealing with a case where the source of impurity is pressed between two wooden chests and there is no opening of one handbreadth in between the chests. When the hand of a person overlies the chests, the impurity of the pressed item rises beyond the chests and it transmits impurity to the person. Therefore, his interaction with all the sources of impurity is considered as though he is touching them simultaneously. Consequently, there is no proof in the mishna for the opinion of Rabbi Yoḥanan that imparting impurity via contact and via a tent are considered the same concept.
הכל
(4) וּמַאן תַּנָּא דְּקָרֵי לְאֹהֶל נוֹגֵעַ ר׳ רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אמְלֹא תַרְוָוד רָקָב מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל.
Therefore, the Gemara asks: Who is the tanna who refers to impurity imparted in a tent as one who touches [noge’a]? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita (Tosefta, Oholot 4:1): Rabbi Yosei says: A full ladle [tarvad] of dust from a corpse imparts impurity like the corpse itself in three ways: By contact [bemagga], and by carrying, and in a tent.
ומאן תנא – דמתניתין לרבי יוחנן דאוקי דהנוגע היינו מאהיל.
תרווד – כף.
רקב – עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת. ושיעור מלא תרווד הלמ״מ.
ומאן תנא דקרי לאהל נוגע רבי יוסי היא – פי׳ בקונט׳ דלא מייתי ראיה אלא אליבא דרבא וכן עיקר דהא לאביי מאי משני דע״כ צריך לאוקומי מתניתין בכל ענין דאם לא כן מאי דחה רבי זירא לעיל בטומאה בין שני מגדלים נוקי נמי מתניתין בכה״ג אלא ע״כ צריך לפרש בכל ענין דלא תקשה אכתי נוגע אין מאהיל בלא טומאה רצוצה לא הילכך אליבא דאביי לא מיתוקמא כיון דאיכא אהל למעלה מטפח דלא הוי נגיעה אבל רבא דלא מפיק אלא אהל דהמשכה ליכא למיפרך מידי דמתני׳ לא איירי בהמשכה מדקתני הנוגע משמע אהל דומיא דנוגע דאיהו גופיה ולא ע״י דבר אחר ואביי ורבא לית להו דרבי זירא דשני לעיל בטומאה בין שני מגדלים דאי אית להו מנא לן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן אלא ודאי לית להו וא״ת וכיון דלית להו דרבי זירא וההוא דלעיל מתוקמא לאביי כדאית ליה ולרבא כדאית ליה ואתיא טפי שפיר לרבא דמתוקמא בפשיטות דרישא מצטרפין דכאילו נגיעה היא כיון שאין בהמשכה ובסיפא דאין מצטרפין כיון דע״י המשכה היא וא״כ אמאי איצטריך להביא מהכא מההיא דלעיל יכול להביא ראיה דקרי לאהל מגע לפי סברת רבא וי״ל דניחא ליה טפי לאתויי מהכא שנזכר בה שם חכם.
תוס׳ בד״ה ומאן תנא כו׳ מנלן לפרש כדמפרש דלמא בטומאה רצוצה כו׳ עכ״ל ולפי זה לר׳ זירא מתוקמא נמי הך דר׳ יוסי בטומאה רצוצה ולר׳ זירא לא תסייעה לר׳ יוחנן נמי מהך דר׳ יוסי אלא סתמא דתלמודא קאמר מאן תנא כו׳ ר׳ יוסי כו׳ ואליבא דרבא ודו״ק:
ושואלים: אלא מעתה מאן [מי] התנא דקרי [שקורא] לטומאת אהל ״נוגע״, כשיטת ר׳ יוחנן? ומשיבים: שיטת ר׳ יוסי היא, דתניא [שכן שנויה ברייתא], ר׳ יוסי אומר: כמות בשיעור מלא תרווד (כף) של רקב (בשר המת שנרקב) הריהי מטמא כדרך שהמת עצמו מטמא, בשלושה אופנים: במגע בו, ובמשא אותו ובאהל המאהיל על הרקב ועל האדם.
Therefore, the Gemara asks: Who is the tanna who refers to impurity imparted in a tent as one who touches [noge’a]? The Gemara answers: It is Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita (Tosefta, Oholot 4:1): Rabbi Yosei says: A full ladle [tarvad] of dust from a corpse imparts impurity like the corpse itself in three ways: By contact [bemagga], and by carrying, and in a tent.
הכל
(5) בִּשְׁלָמָא בְּמַשָּׂא וּבְאֹהֶל הָא קָא טָעֵין לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ וְהָא קָא מַאֲהֵיל אַכּוּלֵּיהּ אֶלָּא נוֹגֵעַ הָא לָא נָגַע בְּכוּלֵּיהּ אֶלָּא לָאו ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ מַאי נוֹגֵעַ מַאֲהִיל.
Granted, the dust of a corpse imparts impurity via carrying and in a tent; this one who carries it carries the entire amount of dust and that one who overlies the dust overlies all of it. But with regard to one who touches it, one does not touch all of the dust, and it should therefore be impossible for one to become impure via contact. Rather, isn’t it correct to conclude from this baraita: To what is the term noge’a referring? It is referring to one who overlies the dust.
הא לא נגע בכוליה – דהא כל העפר אינו מחובר יחד והנוגע בצד זה לא נגע בצד זה וכל חד וחד עפרא באפי נפשיה הוא.
פרסן על פני המת. כלומר שנטלן מן המטה ופרסן באויר על פני המת דכיון שאינו מסורג במטה אינו מקבל טומאה שהרי אינו מקבל טומאה אלא על ידי המטה, הילכך הנוגע שלא כנגד הנקב טהור. ואע״פ שלא בטל את (החלב) [החבל] לגבי המת וכ״נ מדברי רש״י ז״ל. וא״ת כיון דלא מבטל ליה אפילו שלא כנגד הנקב יהא טמא כדמוכח בפרק לא יחפור (בבא בתרא יט:) דכל דבר שאינו מבטלו אינו חוצץ בפני הטומאה. תירצו בתוס׳ דכל דבר שסותם כל החלון אינו צריך בטול, וה״נ אע״פ שאינו ממלא את כל האויר, כיון דכשהוא ממלא את כל האויר חוצץ וא״צ ביטול כנגדו מיהא חוצץ.
טומאת אהל הוא כיון שיאהיל האדם על המת הן בגופו הן בידו הן שיש טפח או יותר בין ידו לטומאה הן שאין טפח בין ידו לטומאה הן שהאהיל המת עליו הן שלא האהילו זה על זה אלא שנתאהלו האדם והמת תחת אהל אחד וזהו נקרא אהל המשכה שאין הוא מאהיל על הטומאה ולא הטומאה עליו אלא שדבר אחר ממשיך את הטומאה עליו:
בשלמא [נניח, זה מובן] שמטמא הרקב במשא ובאהל, שכן לענין טומאת משא — הא קא טעין ליה לכוליה [הרי הוא נושא אותו כולו, את כל מלוא התרווד] בבת אחת. וכיוצא בזה לענין טומאת אוהל — הא קא [הרי הוא] מאהיל אכוליה [על כולו] בבת אחת, ונטמא בכך. אלא זה הנוגע — הא [הרי] הוא לא נגע בכוליה [בכולו], וכיצד הוא יכול להיטמא?! אלא לאו שמע מינה [האם לא נלמד מכאן] כי מאי [מה פירוש] ״נוגע״ שאמר ר׳ יוסי? מאהיל. וזהו התנא הסבור כשיטת ר׳ יוחנן שמאהיל נקרא ״נוגע״.
Granted, the dust of a corpse imparts impurity via carrying and in a tent; this one who carries it carries the entire amount of dust and that one who overlies the dust overlies all of it. But with regard to one who touches it, one does not touch all of the dust, and it should therefore be impossible for one to become impure via contact. Rather, isn’t it correct to conclude from this baraita: To what is the term noge’a referring? It is referring to one who overlies the dust.
הכל
(6) וְהָא קָתָנֵי נוֹגֵעַ וְהָא קָתָנֵי מַאֲהִיל אָמַר אַבָּיֵי לְמַטָּה מִטֶּפַח אֹהֶל נְגִיעָה לְמַעְלָה מִטֶּפַח אֹהֶל גְּרֵידָא.
The Gemara asks: How is it possible to explain the baraita in such a manner? But doesn’t Rabbi Yosei teach the case of one who touches separately, and doesn’t he teach the case of one who overlies separately? Therefore, the term noge’a cannot be referring to overlying. Abaye said: That is not difficult because there are two types of overlying. With regard to a tent that overlies impurity at a height of below one handbreadth, that tent is referred to as touching. But a tent that overlies impurity at a height of above one handbreadth is referred to as merely a tent.
אמר אביי – המאהיל למטה מטפח שאין טפח בין ידו לטומאה קרי לה אהל נגיעה. ולאביי לא מיתוקמא מתניתין כרבי יוחנן דלא מיקרי מאהיל נוגע אלא למטה מטפח דהוי כנגיעה ואכתי הדר דוקיין קמא לדוכתיה נוגע אין אבל מאהיל אהל גרידא למעלה מטפח לא ואי דאיכא כזית באהל נמי ליטמא. ואביי לא מהדר לאוקמא לדרבי יוחנן דהא אביי אוקמה למתניתין בשאין בה כזית ובששיפה והכא קא מהדר לתרוצי מילתיה דרבי יוסי דקתני גבי רקב מגע ואהל וקשיא לן הא לא נגע בכוליה ומוקי ליה אביי באהל נגיעה.
ומקשים: איך אפשר לפרש כן, והא קתני [והרי שנה] ר׳ יוסי בברייתא ״נוגע״ לחוד והא קתני [והרי שנה] ״מאהיל״ לחוד, והרי שאין מאהיל נקרא ״נוגע״! אמר אביי: אין זו קושיה, שכן יש להבחין בין מאהיל על הטומאה הנמצאת מתחת לידו המאהילה בשיעור שלמטה (פחות) מטפח — הרי אהל זה נקרא ״נגיעה״, ובזה אמר ר׳ יוסי שמלוא תרווד רקב מטמא במגע. ואילו המאהיל על הטומאה שמתחתיו בשיעור שלמעלה (יותר) מטפח — הרי זה אהל גרידא [סתם], ובזה אמר ר׳ יוסי שמלא תרוד רקב מטמא באוהל.
The Gemara asks: How is it possible to explain the baraita in such a manner? But doesn’t Rabbi Yosei teach the case of one who touches separately, and doesn’t he teach the case of one who overlies separately? Therefore, the term noge’a cannot be referring to overlying. Abaye said: That is not difficult because there are two types of overlying. With regard to a tent that overlies impurity at a height of below one handbreadth, that tent is referred to as touching. But a tent that overlies impurity at a height of above one handbreadth is referred to as merely a tent.
הכל
(7) רָבָא אָמַר אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מִטֶּפַח נָמֵי אֹהֶל נְגִיעָה הוּא וְהֵיכִי דָּמֵי אֹהֶל גְּרֵידָא בְּהַמְשָׁכָה.
Rava said: According to Rabbi Yosei, even a tent that overlies impurity at a height above one handbreadth is referred to as touching. And what are the circumstances of a tent that is referred to as merely a tent and not as touching? The term tent is referring to the case of a structure that overlies both a person and a source of impurity, thereby spreading the impurity from its source to the person.
רבא אמר אפי׳ למעלה מטפח אהל נגיעה – מיקרי ושפיר מיתוקמא מתני׳ כר׳ יוחנן ורבי יוסי היא.
בהמשכה – דבר אחר מאהיל עליו ועל הטומאה דהוא אינו מאהיל על הטומאה ולא הטומאה מאהלת עליו אלא דבר אחר ממשיך את הטומאה עליו.
רבא אמר אפילו למעלה מטפח נמי אהל נגיעה והיכי דמי אהל גרידא בהמשכה. נראה לי דלרבא מתני׳א מתוקמא שפיר כר׳ יוחנןב, וקרי ליה לאהל נגיעה. והיינו דקתני רישא הנוגע בכחצי זית ומאהיל על חצי זית לרבנן טמא, דחדא שמא הוא. וסיפא דקתני אבל הנוגע בחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית היינו באהל המשכה, ותרי שמי נינהו, ופשטה נמי הכי משמע. והיינו דקא בעינן לקמןג מאן תנא דפליג עליה דר׳ יוסי, דהא לרבא דאמר אית ליה לר׳ יוסי אהל ונגיעה חד שמא הוא, מתני׳ מתוקמא שפיר כוותיה, ומאן פליג עליה. ולא בריר לי מאי דפריש רבנו שלמה ז״ל לקמןד מאן תנא דאית ליה מתני׳ דקא חשיב ליה בתרי שמי ואמר דלא מצטרפי, ולרבא ליכא מאן דפליג בעדיות כללה.
והקשה הראב״ד ז״ל בפירושיו במסכת עדיותו, הא דקא בעינן הכא מאן תנא דקרי לאהל נגיעה ר׳ יוסי, לימא ר׳ מאיר היא, דאמר ר׳ מאיר התם גבי הנוגע בחצי זית (ומאהיל על) [ודבר אחר מאהיל עליו ועל]ז חצי זית אף בזו ר׳ דוסא מטהר וחכמים מטמאין, אלמא חד שמא נינהו, דאי לא היכי מצטרפיח. ופריק, ר׳ מאיר חכמים מטמאין קאמר, ודילמא ליה לא סבירא ליהט. ולדידי לא קשיא, דמאן לימא לן דכל שהוא משום שם אחד ר׳ מאיר קתני לה, דילמא ר׳ מאיר בכל מילי מצטרף ואפילו המשא עם האהל. תדע דהא לכולי עלמא אהל המשכה לאו נגיעה היא ואפילו לר׳ יוסי, ור׳ מאיר אמר דמצטרפיןי, אלא שמע מינה אליבא דתנא קמא נשנית משנה זו דכל שהוא משום שם אחד וכו׳, ולאו ר׳ מאיר קתני לה. והא דקתני הכל מצטרפין חוץ מן המגע עם המשא והמשא עם האהל, ולא קתני נמי מגע עם האהל בהמשכה, כיון דאיכא מגע ואהל דמצטרפי לא מיתני ליה הכי.
א. כי״פ: מתני׳ דעדויות.
ב. ראה רש״י ד״ה רבא.
ג. קכו, א.
ד. שם ד״ה מאן.
ה. ראה תוס׳ ותוספות הרא״ש וחידושי הרשב״א והר״ן שם.
ו. פ״ג מ״א.
ז. כ״נ לתקן ע״פ המשנה שם.
ח. ראה הגהות הרש״ש ופורת יוסף שכיוונו לקושיה זו.
ט. ומבואר שלדעה זו אהל המשכה ג״כ חשיב מגע. וכ״כ בתוספות שאנץ שם שלר״מ אהל המשכה חשיב מגע, וכ״ה במאירי שם, וכ״כ הרא״ש בפירושו לאהלות פ״ג מ״א.
י. ראה רש״ש שתירץ על קושיה זו שר״מ מודה בנוגע בחצי זית וד״א מאהיל עליו ועל חצי זית שהוא טהור, עיי״ש. ובדברי רבינו מפורש לא כן.
רבא אמר: לדעת ר׳ יוסי אפילו כשמאהיל על הטומאה שלמעלה מטפח נמי [גם כן] אהל נגיעה הוא, והיכי דמי [ואיך נחשב, באיזה אופן הוא מוגדר] כאהל גרידא [סתם], ולא כנוגע? בהמשכה, כאשר דבר מאהיל על האדם ועל הטומאה גם יחד. שהדבר המאהיל ממשיך את הטומאה מן הדבר המטמא אל האדם.
Rava said: According to Rabbi Yosei, even a tent that overlies impurity at a height above one handbreadth is referred to as touching. And what are the circumstances of a tent that is referred to as merely a tent and not as touching? The term tent is referring to the case of a structure that overlies both a person and a source of impurity, thereby spreading the impurity from its source to the person.
הכל
(8) אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר חֲבִילֵי מִטָּה וּסְרִיגֵי חַלּוֹנוֹת חוֹצְצִין בֵּין הַבַּיִת לַעֲלִיָּיה שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס טוּמְאָה לְצַד שֵׁנִי.
Rava said: From where do I say my opinion? It is as we learned in a baraita (Tosefta, Oholot 9:4) that Rabbi Yosei says: With regard to bundles that serve as a bed and grilles taken from windows, if one placed them between the ground floor and the upper floor of the house such that they serve as a ceiling, since they have become part of the building they are not susceptible to impurity. Therefore, even if there are holes in the bundles and the grilles, they serve as a barrier between the house and the upper floor such that the impurity of a corpse present in the area of the house cannot enter the other side, i.e., the upper floor.
ערך סרג
סרג – א(מועד קטן י.) ומסרגין את המטות גמרא מסרגין שתי וערב ממתחין שתי בלא ערב (כלים פי״ו) המטה משיסרג בו ג׳ בתים (כלים פכ״ב) סירגן בגמי או במשיחה טמאין. מטה מסרגין אותה על גבה בערך גד (אהלות פרק ח) הסריגו׳ והרפפות מצטרפות כמלא מקדח (חולין קכה:) דתניא רבי יוסי אומר חבילי המטה וסריגי חלונות פירוש שאין בהן פותח טפח חוצצין מן הבית לעליה כפי׳ סריגי המטה כן פי׳ סריגי החלונות פי׳ כמו עמודי ברזל דקין מורכבין זה על זה שתי וערב כדי שיהא החלון סרוג וסגור. השבכה אחת תרגום סריגתא חדא ויפל אחזיה בעד השבכה ילכד בפח.
ערך דקל
דקל – ב(עירובין נא.) תהא שביתתנו תותי דיקלא דסביל אחוה. פי׳ דקל שסובל אחיו כגון שהיו ב׳ דקלים סמוכים זה לזה ונטה אחד מהן ונסמך על חבירו. דיקלא דפריק מריה מכרגא פי׳ דקל שפודה בעליו מכרגא כגון שטוען פירות הרבה שיספיקו דמיהן לשקול בכל כרגא שיש לשלטון על בעליו בשדה ובדקלים. (בבא בתרא לו:) אמר אביי דקל נערה איכא בינייהו פירוש דקל המשיר פירות קודם גמירתן מלשון גם חצני נערתי לשמואל דאמר בעינן ג׳ גדרות לא הויא חזקה דהא לא גדר לרב דאמר ג׳ שנים בעינן הרי החזיק ג׳ שנים והויא חזקה. י״א דקל נעורה פירושו דקל דיופרין שעושה פעמים בשנה לשמואל דאמר בעינן ג׳ גדירות בשדה וחציה הוי חזקה דהא גדר שלשה גדירות לרב לא הוי חזקה עד דאכיל לה ג׳ שנים (חולין קכה) קולית ששפה לארכה טמאה לרחבה טהורה וסימן דיקלא כך פי׳ קולית ששפה לארכה טמאה שמתה חיותה כגון הדקל. כשיחתוך קליפתו כמין טבעת בכל סביבותיו ויבש האילן וכן הקולית כיון שישוף בשופינא סביביו ויבש המוח ואינו מעלה ארוכה מבחוץ (א״ב תרגום צדיק כתמר יפרח היך דקלא ילבלב).
ערך קשקש
א. [פערוועבען.]
ב. [טייטעל בוים.]
ג. [קלינגען, אנשלאגן.]
מנא אמינא לה – דאפילו למעלה מטפח קרי ליה רבי יוסי אהל נגיעה.
חבלי מטה – המסורגים שמסרגים מטות כמין קליעה. וכן סריגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנס אדם בהן.
חוצצין בין בית לעליה – אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצין בפני הטומאה שלא תכנס טומאה לצד שני שעליה כלומר לעליה ואע״פ שנקובים הרי אין בנקבים פותח טפח וכל נקב העשוי לאויר שיעורו כמלא אגרוף וכל נקב שבין בית לבית או בין בית לעליה שיעורו בפותח טפח ואף הנוגע כנגד הנקב טהור.
חבלים שהמטה מסורגת בהן וסריגים שבחלונות העשויים כמין סבכה שפירסן בחלון (שבית) [שבין] בית לעליה והמת בבית הרי אלו חוצצין ואין טומאה נכנסת לעליה וכן בחלון שבין בית לבית ואע״פ שיש אויר בין קליעה לקליעה ובלבד שלא יהא שם אויר בפותח טפח אפי׳ פירסן על המת באויר שאינן במקום שיהא מעשה שלהן תקרה ואף המכניס ידו כנגד אוירן טהור:
אמר רבא: מנא אמינא לה [מנין אני אומר אותה, את דעתי זו]? דתנן [שכן שנינו במשנה], ר׳ יוסי אומר: חבילי מטה (רשת העשויה מחבלים המשמשת לשבת עליה), וכן סריגי (רשת סורגים) החלונות, ששטחם בין קורות שבגג הבית, ועתה הם משמשים כתקרה בין הבית לעליה — הרי אלה התבטלו עם קביעתן כתקרה, ואין הם מקבלים טומאה. ואף שיש ברשתות הללו נקבים, הריהם חוצצין בין הבית לעלייה, שלא להכניס טומאה של המת הנמצאת בתוך הבית לצד שני, לעליה.
Rava said: From where do I say my opinion? It is as we learned in a baraita (Tosefta, Oholot 9:4) that Rabbi Yosei says: With regard to bundles that serve as a bed and grilles taken from windows, if one placed them between the ground floor and the upper floor of the house such that they serve as a ceiling, since they have become part of the building they are not susceptible to impurity. Therefore, even if there are holes in the bundles and the grilles, they serve as a barrier between the house and the upper floor such that the impurity of a corpse present in the area of the house cannot enter the other side, i.e., the upper floor.
הכל
(9) פְּרָסָן עַל פְּנֵי הַמֵּת בַּאֲוִיר הַנּוֹגֵעַ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב טָמֵא שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב טָהוֹר.
And if one spread out the bundles and grilles outside the house in an impermanent manner by hanging them over a corpse in the air like a net, one who touches, i.e., overlies the corpse, opposite a hole in the netting becomes impure. By contrast, one who overlies it not opposite a hole remains pure.
היו פורסים על המת באויר – שנטלו מן המטה כמו שהן מסורגות ופורסן על המת באויר.
הנוגע כנגד הנקב טמא – דעכשיו לא נעשו תקרה להיות הכל כסתום לפיכך הנוגע כנגד הנקב טמא שהרי מאהיל על המת. שלא כנגד הנקב טהור דחבלים בלא מטה אינן מקבלין טומאה הילכך חוצצין.
שלא כנגד הנקב טהור – וא״ת כיון דלא מבטל להו כדפי׳ בקונטרס יהא טמא אפילו שלא כנגד הנקב כדאמרינן פרק לא יחפור (ב״ב דף יט:) דכל מידי דלא מבטל ליה אין חוצץ בפני הטומאה ומיהו שם פירש דכל דבר שסותם כל החלון א״צ בטול ושם (כ. ד״ה היא) מפורש.
רבי יוסי מטהר מפני שיכול להוציאם לחצאין ולשורפה במקומה. פי׳ בתוספות דר״י מודה בהך ברייתא (ביצה י.) דתני בית שיש לו פתחים הרבה טמאין מפני שדרך טומאה לצאת דרך שם, וטעמא דהתם מיירי במת שלם ומת שלם אין דרכו לשורפו ולנתחו פחות פחות מכזית.
פירסן באויר על המת בתוך טפח של מת טמא ואע״פ שאין זה כמת בכסותו שהרי אינו מבטלן לשם בדעתו מ״מ טומאה טמונה בוקעת ועולה כמו שהתבאר:
בד״ה שלא כנגד כו׳ דכל דבר שסותם כולו כו׳ עכ״ל כצ״ל והכא אע״ג דאינו סותם כולו מ״מ לא שייך נמי הכא מיעוט ולא אמרינן התם דבעי ביטול אלא היכא שבא למעט החלון ודו״ק:
ואם פרסן את הרשתות הללו על פני המת הנמצא מחוץ לבית, שתלאן באויר, ולא קבען, כל הנוגע כנגד הנקב שברשתות הללו — הריהו טמא, והנוגע שלא כנגד הנקב — הריהו טהור.
And if one spread out the bundles and grilles outside the house in an impermanent manner by hanging them over a corpse in the air like a net, one who touches, i.e., overlies the corpse, opposite a hole in the netting becomes impure. By contrast, one who overlies it not opposite a hole remains pure.
הכל
(10) ה״ד הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא לְמַטָּה מִטֶּפַח שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב אַמַּאי טָהוֹר מֵת בִּכְסוּתוֹ הוא וּמֵת בִּכְסוּתוֹ מְטַמֵּא.
Rava explains his proof: What are the circumstances? If we say that he spread out the netting below the height of one handbreadth above the corpse, why does one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting remain pure? In such a case, the netting is close enough to the corpse to be considered part of the clothing of the corpse. Therefore, the case is tantamount to one where the corpse is dressed in its clothing, and a corpse dressed in its clothing imparts impurity to one who overlies it because the clothing does not act as a barrier.
ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שפרס את הרשתות במרחק שלמטה (פחות) מטפח מפני המת — זה הנוגע שלא כנגד הנקב אמאי [מדוע] הוא טהור? הלא במרחק כה קרוב אל המת, נחשבות הרשתות הללו כאחד מבגדיו של המת, וכמת הלבוש בכסותו היא, וכלל הוא שמת בכסותו מטמא, שאין הכסות חוצצת בין המת ובין המאהיל עליו!
Rava explains his proof: What are the circumstances? If we say that he spread out the netting below the height of one handbreadth above the corpse, why does one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting remain pure? In such a case, the netting is close enough to the corpse to be considered part of the clothing of the corpse. Therefore, the case is tantamount to one where the corpse is dressed in its clothing, and a corpse dressed in its clothing imparts impurity to one who overlies it because the clothing does not act as a barrier.
הכל
(11) אֶלָּא לָאו לְמַעְלָה מִטֶּפַח וְקָא קָרֵי לֵיהּ נוֹגֵעַ.
Rather, is it not the case that he spread out the netting more than one handbreadth above the corpse? And Rabbi Yosei refers to overlying the corpse as touching. Apparently, contrary to the opinion of Abaye, Rabbi Yosei refers to overlying as touching even when the overlying item is more than one handbreadth above the source of impurity.
אלא לאו [האם לא] מדובר שפרס במרחק שלמעלה (יותר) מטפח מעל פני המת, וקא קרי ליה [והוא ר׳ יוסי קורא לו] ״נוגע״. הרי איפוא שלשיטת ר׳ יוסי אף המאהיל מעל לטפח נקרא ״נוגע״, ושלא כדברי אביי.
Rather, is it not the case that he spread out the netting more than one handbreadth above the corpse? And Rabbi Yosei refers to overlying the corpse as touching. Apparently, contrary to the opinion of Abaye, Rabbi Yosei refers to overlying as touching even when the overlying item is more than one handbreadth above the source of impurity.
הכל
(12) אָמַר אַבָּיֵי לְעוֹלָם לְמַטָּה מִטֶּפַח וּדְקָאָמְרַתְּ מֵת בִּכְסוּתוֹ הוּא מֵת בִּכְסוּתוֹ מְבַטֵּל לֵיהּ הַאי לָא מְבַטֵּל לֵיהּ.
Abaye rejected Rava’s proof and said: Actually, the case is one where one spread the netting out below the height of one handbreadth above the corpse. And with regard to that which you say: If so, one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting should also become impure as it is tantamount to a case of a corpse dressed in its clothing, this case is not similar to the case of a corpse dressed in its clothing. In the case of a corpse dressed in its clothing the clothing does not act as a barrier to the impurity because the one who dressed the corpse nullified the clothing by rendering its status as though it is a part of the corpse. But in this case in the baraita, the one who spread out the netting over the corpse intended to remove the bundles and grilles afterward and he did not nullify them.
אמר אביי בדחיית ראייתו של רבא: אין זו קושיה, שכן לעולם מדובר כאן בפורס את הרשתות הללו במרחק שלמטה מטפח, ודקאמרת [ומה שאמרת] בשאלה מדוע הנוגע שלא כנגד הנקב טהור, והרי כמת הלבוש בכסותו הוא — אין המקרה הזה דומה למת הלבוש בכסותו, שכן מת בכסותו — הכסות אינה חוצצת בין המת למאהיל עליו, משום שבהלבשת המת בכסותו בכך הריהו מבטל ליה [אותו, את הכסות] אצל המת, שיהא זה בגדו של המת. ולכן הכסות נחשבת כחלק ממנו, ואינה חוצצת. מה שאין כן האי [זה] הרשת הניתנת מעל פני המת — לא מבטל ליה [אותו] לגבי המת, שהרי הוא עומד ליטלו ממנו.
Abaye rejected Rava’s proof and said: Actually, the case is one where one spread the netting out below the height of one handbreadth above the corpse. And with regard to that which you say: If so, one who overlies the corpse not opposite a hole in the netting should also become impure as it is tantamount to a case of a corpse dressed in its clothing, this case is not similar to the case of a corpse dressed in its clothing. In the case of a corpse dressed in its clothing the clothing does not act as a barrier to the impurity because the one who dressed the corpse nullified the clothing by rendering its status as though it is a part of the corpse. But in this case in the baraita, the one who spread out the netting over the corpse intended to remove the bundles and grilles afterward and he did not nullify them.
הכל
(13) וְתֶהֱוֵי כְּטוּמְאָה טְמוּנָה בּוֹקַעַת וְעוֹלָה קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי טוּמְאָה טְמוּנָה אֵינָהּ בּוֹקַעַת.
The Gemara objects with regard to Abaye’s explanation: But if the case is one where he spread out the netting less than one handbreadth above the corpse, even if it is not considered the clothing of the corpse, let it be considered like a source of impurity hidden underneath an overlying structure at a distance of less than one handbreadth. In such a case, the impurity breaks through and ascends, and therefore it should transmit impurity even to one who overlies it not opposite a hole in the netting. The Gemara explains: Rabbi Yosei holds that hidden impurity does not break through and ascend.
ותהוי כטומאה טמונה – אי למטה מטפח עסקינן נהי נמי דלא מבטל ליה תיהוי מיהא טומאה טמונה שאין לה חלל טפח דקי״ל (אהלות פי״ד מ״ו) בוקעת ועולה עד לרקיע אא״כ תמצא חציצה למעלה מטפח.
קסבר רבי יוסי טומאה אינה בוקעת ועולה – וא״ת היכי מוקמינן לעיל מתניתין כוותיה והא מתניתין סבר דבוקעת ועולה דקתני בקולית סתומה הנוגע בה טמא ואוקמינן דמאי נוגע מאהיל וי״ל אע״ג דסבר רבי יוסי טומאה טמונה אינה בוקעת מודה בקולית סתומה שמטמא באהל כמו במת בכסותו דמודה רבי יוסי דמטמא.
תיבת המגדל והיא תיבה גדולה העשויה לנחת ובגודל המפקיעה מטומאה כמו שיתבאר במקומו והיתה בתוך הבית וסתומה מששת צדדיה ואין בה אלא פתח קטן מטפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה ליכנס העמידה בפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכה הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכה טהור וגדולי המפרשים כתבו בזו מה שבתוכה טמא שדרך טומאה לצאת דרך הפתח ואין דופן התיבה מפסיק בפניה שהרי כלים שתחת המשקוף טמאים ואין הדלת מפסיק כמו שביארנו במסכת יום טוב וגדולי הרבנים פירשוה בתיבה קטנה והוא תמה:
תוס׳ בד״ה קסבר רבי יוסי כו׳ וא״ת היכי כו׳. נ״ב אע״פ דאביי קאמר הכי מ״מ דייק שפיר דהא מנא תימרא קאמר וכולי עלמא מודים בזה וק״ל:
ושואלים על הסברו של אביי: אם אכן המדובר בפורס מעל פני המת במרחק שפחות מטפח, אף שאין אלה נחשבים ככסותו של המת, ומכל מקום תהוי [תהיה, תיחשב זו] כטומאה טמונה (הנמצאת בתוך חלל, מתחת לדבר הרחוק ממנה פחות מטפח) שהיא בוקעת מבעד לאותו הדבר שמעליה, ועולה מעלה, ותטמא אף את זה הנוגע שלא כנגד הנקב! ומשיבים: קסבר [סבור הוא] ר׳ יוסי שטומאה טמונה אינה בוקעת ועולה.
The Gemara objects with regard to Abaye’s explanation: But if the case is one where he spread out the netting less than one handbreadth above the corpse, even if it is not considered the clothing of the corpse, let it be considered like a source of impurity hidden underneath an overlying structure at a distance of less than one handbreadth. In such a case, the impurity breaks through and ascends, and therefore it should transmit impurity even to one who overlies it not opposite a hole in the netting. The Gemara explains: Rabbi Yosei holds that hidden impurity does not break through and ascend.
הכל
(14) וּמְנָא תֵּימְרָא דִּתְנַן בתֵּיבַת הַמִּגְדָּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאֵין בִּיצִיאָתָהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח טוּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָמֵא טוּמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר.
And from where do you say that this is the opinion of Rabbi Yosei? It is as we learned in a mishna (Oholot 4:2): In the case of a compartment in a chest that is inside a house, in which the open space of the compartment itself has at least one cubic handbreadth in volume, but the opening of the compartment to the house does not have the area of one square handbreadth, and the volume of the entire chest is forty se’a, in that case, if there is a source of impurity inside the compartment, the compartment does not act as a barrier and the house is impure. If the source of impurity is inside the house but outside the chest, whatever is inside the compartment remains pure, because the opening of the compartment is less than one handbreadth.
תיבת מגדל – של עץ משטיי״ר ועושין אותו תיבות תיבות קטנות להצניע בהן כלים ומשקין.
שיש בה – בחלל פותח טפח. ה״ג לה במשנה דאהלות שיש בה פותח טפח דלא הויא טומאה טמונה.
ואין ביציאתה – בחור פתח אין בו טפח.
טומאה בתוכה הבית טמא – ואע״פ שפתחה קטן כדמפרש טעמא מפני שדרך טומאה לצאת על כרחך סופה לצאת דרך פתח זה לפיכך מטמאה מיד דרך יציאתה ומדרבנן.
מה שבתוכה טהור – הואיל ואין ביציאתה פותח טפח והרי אין סופו להכניס לה מת.
ה״ג תיבת המגדל שיש בה פותח טפח ואין בה יציאה פותח טפח טומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכה טהור מפני שדרך טומאה לצאת ואין דרכה ליכנס ר׳ יוסי מטהר וכו׳ וקתני סיפא היה עומד בתוך הפתח ונפתחא לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור. אבל במסכת אהלות בפרק שניב כתוב בנסחאותג טומאה בבית מה שבתוכו טמא שדרך טומאה לצאת וכו׳, ותני עלה ר׳ יוסי מטהר ור׳ יוסי אהייא. ואיכא מקצת נסחי דכתיב בהו תיבת המגדל שאין בה פותח טפח ואין בה יציאה פותח טפח. ולפי גרסא זו כך פירושה של שמועה זו, ר׳ יוסי אהייא, אילימא אסיפא דהיינו טומאה בבית מה שבתוכה טהור, וקאמר ר׳ יוסי משום דאין דרך טומאה ליכנס שם ולהוציאה מן הבית אלא אם כן שורפה או לחצאין דלא מטמיא, תנא קמא נמי טהורי מטהר מפני טעם זה עצמו שאין דרכה של טומאה ליכנס, אלא לאו ארישא, כלומר אטומאה בתוכה דקאמר תנא קמא טמא ממה נפשך, שאם תאמר שאין סופה של טומאה זו לצאת, טומאה טמונה בוקעת, ואם תאמר שסופה לצאת דרכה לצאת דרך פתח, ואע״פ שאין בו פותח טפח מוציא אותה שלימה והבית טמא. ואמר ליה ר׳ יוסי תרי טעמי ליתנהו, משום דאין טומאה טמונה בוקעת ועולה ויכול הוא להוציאה חצאין.
ומיהו אנן לא גרסינן אלא שיש בה פותח טפח וכדאיתא במסכת אהלות. וכן גרסת רבנו שלמה ז״ל ומפורשת בפרושיוד. ועוד דקשיא להך גרסא דאי אין בה פותח טפח, כי טומאה בבית אמאי מה שבתוכה טהור, הא הוה ליה ככלים שבבית שאין כלי עץ מצילין באהל עד דהוה ביה פותח טפח. ועוד היכי קתני סיפא היה עומד בתוך הפתח ופתחה לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור, כיון דטומאה טמונה היא אמאי נפקא ליה דרך פתח, כולה כמאן דמליא טומאה דמי ולא נפקא דרך פתח אפילו יש בו פותח טפח, וכל שכן בשאין בו, דכי אמר ר׳ מאיר אם יש בצוארו פותח טפח וכו׳, בשיש במקום הטומאה טפח עסקינן, דסתמיה יש בו פותח טפח, כיוןה דר׳ מאיר בתר עובי הגוף כולו אזיל ולא בתר חלל, משוםו הכי לא אדכר גוף כלל. ודאמרינן מאי לאו אאין בצוארו טפח קאי ר׳ יוסי, לומרז דלא קאי איש בצוארו, דכל שיש בצוארו יש בגופו ואין הולכין אחר מקום הטומאה אלא בשאין בגופו, וכשאין בגופו במקום הטומאה פותח טפח אפילו יש בצוארו טפח אינה יוצאה דרך פתח.
א. כנוסח המשנה אהלות פ״ד מ״ב. לפנינו בגמ׳: העמידה בפתח ופתחה לחוץ.
ב. צ״ל: רביעי (מ״ג).
ג. וכ״ה לפנינו שם. אכן הר״ש כתב שם: במשנה דוקנית גרסינן טהור, וכן בתוספתא [אהלות פ״י ה״ד] וכן עיקר, שאין דרך טומאה ליכנס שם. אכן בתוספות הרא״ש כאן שהנוסח שלפנינו שם הוא במשניות מדוייקות ובתוספתא שם, עיי״ש ובפירוש הרא״ש אהלות שם.
ד. ד״ה שיש בה.
ה. בכי״פ ליתא תיבה זו.
ו. כי״פ: ומשום.
ז. ראה רש״י ד״ה אמר רבא.
ומנא תימרא [ומנין אתה אומר זאת]? דתנן [שכן שנינו במשנה]: תיבת המגדל (מגירה בארון) הנמצא בתוך הבית, שיש בה עצמה חלל ששיעורו הוא כפותח טפח (טפח על טפח בגובה טפח), ואולם אין ביציאתה (בחלק המגירה הנשלף החוצה) שיעור של פותח טפח, אם היתה טומאה בתוכה של המגירה, וכגון שהיה בה כזית מן המת — אין המגירה חוצצת בעד הטומאה, ולכך הבית טמא. ואם ישנה טומאה בתוך הבית — כל מה שבתוכה של המגירה הריהו טהור, שכן אין בפתח המגירה שיעור כטפח על טפח.
And from where do you say that this is the opinion of Rabbi Yosei? It is as we learned in a mishna (Oholot 4:2): In the case of a compartment in a chest that is inside a house, in which the open space of the compartment itself has at least one cubic handbreadth in volume, but the opening of the compartment to the house does not have the area of one square handbreadth, and the volume of the entire chest is forty se’a, in that case, if there is a source of impurity inside the compartment, the compartment does not act as a barrier and the house is impure. If the source of impurity is inside the house but outside the chest, whatever is inside the compartment remains pure, because the opening of the compartment is less than one handbreadth.
הכל
(15) מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ טוּמְאָה לָצֵאת וְאֵין דֶּרֶךְ טוּמְאָה לִיכָּנֵס.
This differentiation exists because it is typical for a source of impurity to exit from its location, and therefore impurity can be transmitted out of the compartment and into the house. But it is not typical for a source of impurity to enter a location, and therefore an impure item that lies in the house does not transmit impurity into the compartment. Since the volume of the chest is forty se’a it constitutes a separate tent, and the compartment that is part of the chest is also considered part of this tent.
וטעם הדבר: מפני שדרך טומאה הוא לצאת ממקומה, ולכך ודאי שטומאה הנמצאת בתוך המגירה תצא לתוך הבית ותטמאו, ולכן אף כאשר הטומאה בתוך המגירה הריהי מטמאה את כל הבית. ואולם אין דרך הטומאה ליכנס, שאין דרך הטומאה שבבית להיכנס אל החלל הסגור שבתוכו, כמגירה זו. ולכך אם הטומאה בבית, כל מה שבמגירה טהור. שכיון שהמגירה נתונה בתוך ארון שיש בו ארבעים סאה, והריהו נחשב לאוהל, אף המגירה נחשבת כן, כיון שהיא קבועה בו.
This differentiation exists because it is typical for a source of impurity to exit from its location, and therefore impurity can be transmitted out of the compartment and into the house. But it is not typical for a source of impurity to enter a location, and therefore an impure item that lies in the house does not transmit impurity into the compartment. Since the volume of the chest is forty se’a it constitutes a separate tent, and the compartment that is part of the chest is also considered part of this tent.
הכל
(16) וְרַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל הוּא לְהוֹצִיאָהּ לַחֲצָאִין אוֹ לְשׂוֹרְפָהּ בִּמְקוֹמָהּ.
And Rabbi Yosei deems the house pure when the impure item is in the compartment. The item will not necessarily impart impurity outside of the compartment because one can remove the source of impurity from the compartment in halves, i.e., in pieces that each measure less than the requisite amount to impart impurity. Or, alternatively, one can burn the source of impurity while it still remains in its place inside the compartment.
רבי יוסי מטהר – כדמפרש דשמא אין סופה לצאת דרך פתח זה שיהא בה שיעור טומאה שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה.
יכול הוא להוציאה ולשורפה במקומה – נראה דמודה רבי יוסי בהא דאמרינן בביצה (דף י.) המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים מפני שסוף טומאה לצאת דרך שם דהתם במת שלם דאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית.
ור׳ יוסי מטהר את הבית בזמן שהטומאה נמצאת בתוך המגירה, מפני שאין זה בהכרח שהטומאה תטמאה לכשתצא ממנה, שהרי יכול הוא להוציאה מן המגירה לא בשיעור המטמא, אלא לחצאין, או שיכול הוא לשורפה במקומה, בתוך המגירה.
And Rabbi Yosei deems the house pure when the impure item is in the compartment. The item will not necessarily impart impurity outside of the compartment because one can remove the source of impurity from the compartment in halves, i.e., in pieces that each measure less than the requisite amount to impart impurity. Or, alternatively, one can burn the source of impurity while it still remains in its place inside the compartment.
הכל
(17) וְקָתָנֵי סֵיפָא הֶעֱמִידָהּ בַּפֶּתַח וּפִתְחָהּ לַחוּץ טוּמְאָה בְּתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר טוּמְאָה בַּבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר
And the latter clause of that mishna teaches: If one placed the chest in the entrance to the house and the opening of the compartment is facing out of the house, if there is a source of impurity inside the chest, the house remains pure because the impure item will typically exit the house. If there is a source of impurity in the house, whatever is inside the chest remains pure, because the source of impurity will not enter the chest.
וקתני סיפא העמידה בפתח – וכולה בבית אלא שפתחה לחוץ.
טומאה בתוכה הבית טהור – דמשום מאי איכא לטמויי הא טומאת אהל ליכא דיש בה פותח טפח ולא טמונה היא ומשום יציאה נמי לא מטמיא דהא אין יציאתה לפנים.
וקתני סיפא [ושנה בסוף אותה משנה] שאם העמידה את הארון בתוך הפתח של הבית, ופתחה של הארון פונה לחוץ מן הבית, ולא אל תוך הבית, אם היתה טומאה בתוכה של הארון — כל הנמצא בתוך הבית הריהו טהור. שכן כל הטומאה יוצאת אל מחוץ לבית. ואם היתה טומאה בבית — כל מה שבתוכה של הארון הריהו טהור, כיון שאין סופה של הטומאה להיכנס אל הארון.
And the latter clause of that mishna teaches: If one placed the chest in the entrance to the house and the opening of the compartment is facing out of the house, if there is a source of impurity inside the chest, the house remains pure because the impure item will typically exit the house. If there is a source of impurity in the house, whatever is inside the chest remains pure, because the source of impurity will not enter the chest.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.