Bekhorot 9a – בכורות ט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

כִּי מָטֵי לְבֵי בְלִיעֵי מְלָא כּוּזָא דְּמַיָּא מִבֵּי בְלִיעֵי כַּד אֲתוֹ אוֹקְמִינְהוּ קַמֵּי קֵיסָר חֲזָנְהוּ דַּהֲווֹ מְעַנִּי א״לאֲמַר לֵיהּ הָנֵי לָאו נִינְהוּ שְׁקַל מֵעַפְרַיְיהוּ וּשְׁדָא עִילָּוַיְיהוּ אַקְשׁוֹ לְאַפֵּי מַלְכָּא אֲמַר לֵיהּ כֹּל דְּבָעֵית עֲבֵיד בְּהוּ.

When they reached the House of the Swallowed, a location in the sea where the water absorbs everything in its vicinity, Rabbi Yehoshua ben Ḥananya filled up a small jug of water from the House of the Swallowed. When they arrived, he presented the sages of Athens before the emperor. The emperor saw that the sages of Athens were suffering due to their having been taken captive. He said to Rabbi Yehoshua: These individuals cannot be the sages of Athens, because those sages are strong and arrogant. Rabbi Yehoshua took some of the dirt that he had taken from Athens and threw it upon them. When they smelled the scent of their own soil they began to act like themselves again, and they spoke with arrogance before the king. Upon hearing them, the emperor said to Rabbi Yehoshua: You may do with them whatever you wish.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כי מטא לבי בליעי – מקום שיש בים שבולעין מים אחרים ואיכא דאמרי היינו בארה של מרים:

דהוו מעני – כמי שגלה ממקומו ולא היה להם מענה לשון:

אקשו לאפי מלכא – כשהרגישו עפרם גבה לבן על עפרתן ואקשו לאפי מלכא והיו משיבין דברים לפני המלך בגאוה:

א״ל – לר׳ יהושע כל דבעית עביד בהו:

לבי בליעי – מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים איננו מלא.

מעני – מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם.

איקשו – העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם.

בי בליעי – פ״ה מי אוקיינוס שבולעות כל מימות שבעולם ופולטות אותן דרך תהום דכתיב והים איננו מלא וקשה דבסמוך קאמר שדינהו בתיגרא שם כלי ושוב היאך יורדין לתהום ואי מפרש גומא או חריץ ניחא ויתכן מי בליעי שם מקום מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד מטי ידי׳ ארישיה חד אליביה בתרא דכולהו מחוי בידיה לאחוריה.

תוס׳ ד״ה בי בליעי כו׳ היאך יורדים לתהום כו׳ או חריץ כו׳ מדאמר שם בי בליעי אית ביה תלתא צלמי חד כו׳ עד כאן לשונם כצ״ל וכן היה בנוסחות תלמוד שלהן כמ״ש בע״י וק״ל:

בד״ה מאן תנא כו׳ דהכא אפי׳ לר׳ יוסי הגלילי מודה מדלא כו׳ וצריך לפרש כו׳ להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו עכ״ל כצ״ל וכן היה בנוסחת ואע״ג דלקמן במתני׳ בב׳ זכרים ונקבה נמי צריך להפריש טלה שני לעצמו כמ״ש התוס׳ לקמן ולא הוזכר במתני׳ היינו משום דסמך עצמו אבבא קמייתא כמ״ש הרא״ש אבל ברישא דמתני׳ אי הוי אתי כר״י הגלילי ה״ל למתני דבעי להפריש טלה שני לעצמו וק״ל:

בד״ה אמר רב אשי כו׳ אחותו הויא אינו מינו טפי כו׳ דדלמא הוי חציצה כו׳ פשיטא דלא הוי חציצה כו׳ אמאי לא אמר כל כו׳ והא פרישית לא אמר כו׳ עכ״ל כצ״ל:

כי מטי לבי בליעי [כאשר הגיעו לבית הבלועים, מקום בים שבו בולעים המים כל מה שמגיע לשם], מלא כוזא דמיא מבי בליעי [מילא כד קטן של מים מבית הבלועים]. כד אתו אוקמינהו קמי קיסר [כאשר באו, העמיד אותם לפני הקיסר]. חזנהו דהוו מעני [ראה אותם הקיסר שהם מעונים], מפני שהיו בשבי, אמר ליה [לו] הקיסר לר׳ יהושע בן חנניה: הני לאו נינהו [אלה אינם הם]! שזקני אתונה תקיפים הם וגאים. שקל מעפרייהו ושדא עילוייהו [לקח ר׳ יהושע מעפרם שנטל עמו וזרק עליהם], וכיון שהריחו ריח מקומם — חזרה נפשם אליהם, אקשו לאפי מלכא [העיזו ודיברו קשות בפני המלך]. כיון שכך אמר ליה [לו] הקיסר לר׳ יהושע: כל דבעית עביד בהו [כל שאתה רוצה עשה בהם].

When they reached the House of the Swallowed, a location in the sea where the water absorbs everything in its vicinity, Rabbi Yehoshua ben Ḥananya filled up a small jug of water from the House of the Swallowed. When they arrived, he presented the sages of Athens before the emperor. The emperor saw that the sages of Athens were suffering due to their having been taken captive. He said to Rabbi Yehoshua: These individuals cannot be the sages of Athens, because those sages are strong and arrogant. Rabbi Yehoshua took some of the dirt that he had taken from Athens and threw it upon them. When they smelled the scent of their own soil they began to act like themselves again, and they spoke with arrogance before the king. Upon hearing them, the emperor said to Rabbi Yehoshua: You may do with them whatever you wish.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אַיְיתִינְהוּ מַיָּא דְּאַיְיתִי מִבֵּי בְלִיעֵי שְׁדִינְהוּ בְּתִיגְדָּא אֲמַר לְהוּ מַלְיוּהּ לְהוּ וְאֵיזִילוּ לְכוּ מְלוֹ וּשְׁדוֹ בֵּיהּ קַמָּאֵי קַמָּאֵי וּבְלַע לְהוּ מְלוֹ עַד דְּשָׁמֵיט כַּתְפַּיְיהוּ וּבְלוֹ לְהוּ וַאֲזוּל.:

Rabbi Yehoshua brought the water that he had brought from the House of the Swallowed and poured it into a utensil [betigada]. He said to the sages: Fill it up and go on your way. They filled and poured one by one, i.e., they filled the utensil by pouring in water numerous times, and each time the utensil swallowed up the water. They continued to fill it until their shoulders became disjointed. In this manner, the sages of Athens were defeated.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שרנהו בתיגרא – בכלי בכד גדול:

עד דשמיט כתפיהו – מינייהו וכלו ואזיל:

בתיגדא – בכלי. ל״א בתינארא חבית.

דשמוט כתפייהו – נשמטו שכמם.

ובלו ואזול – בלו והלכו לאבדון.

אייתינהו מיא דאייתי מבי בליעי [הביא את המים שהביא מבית הבלועים], שבולעים הכל, שדינהו בתיגדא [שפך אותם בכלי], אמר להו [להם]: מליוה להו ואיזילו לכו [מלאו אותו ולכו לכם] לדרככם. מלו ושדו ביה קמאי קמאי ובלע להו [ומילאו ושפכו בו ראשונים ראשונים ובלע אותם] הכלי, וכך מלו [מילאו, עוד ועוד] עד דשמיט כתפייהו [שנשמטו כתפיהם], ובלי להו ואזול [ובלו להם והלכו, כלו] אותם חכמי אתונה.

Rabbi Yehoshua brought the water that he had brought from the House of the Swallowed and poured it into a utensil [betigada]. He said to the sages: Fill it up and go on your way. They filled and poured one by one, i.e., they filled the utensil by pouring in water numerous times, and each time the utensil swallowed up the water. They continued to fill it until their shoulders became disjointed. In this manner, the sages of Athens were defeated.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) מתני׳מַתְנִיתִין: ^אחֲמוֹרָה שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.

MISHNA: In the case of a female donkey that had not previously given birth and now gave birth to two male offspring, as there is no doubt that one of them is firstborn, its owner gives one lamb to the priest in redemption of that firstborn. If it gave birth to a male and a female and it is not known which was born first, he designates one lamb as firstborn in case the male was born first. Nevertheless, since it is merely a monetary debt to the priest, the burden of proof rests upon the claimant, in this case the priest. Due to that uncertainty, the priest can offer no proof and the owner keeps the lamb for himself.

א. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:י״ט
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ג
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ג

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה בכורות א׳:ג׳

א רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:י״ט
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ג
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ג

חמורו שלא בכרה – שמעולם לא ילדה אלא עכשיו וילדה ב׳ זכרים:

נותן טלה א׳ לכהן – בשביל פדיון אותו שיצא תחלה:

ואם ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון אי הזכר שהוא קדוש בבכורה מפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושת בכור ספק להפקיע איסורו:

והוא – אותו טלה יהיה לעצמו של ישראל ויהיה חולין גמור ומותר לאוכלו מ״ט משום דאמרינן המוציא מחברו עליו הראיה וכיון שהכהן אינו יכול להביא ראיה שהזכר יצא ראשון הלכך הוא לעצמו של ישראל:

זכר ונקבה – שאחת ילדה זכר ואחת ילדה נקבה נותן טלה אחד לכהן. בשביל אותו שילדה זכר:

מתני׳ נותן טלה אחד לכהן – בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם.

זכר ונקבה – ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור.

מפריש טלה – משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור.

והוא לעצמו – שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי׳ פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא.

זכר ונקבה מפריש טלה לעצמו – וא״ת לר׳ יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם אם יצאו שניהם בבת אחת אין הזכר קדוש לפי מה שפי׳ לעיל נקבה חוצצת ועוד תנן לקמן בפ׳ שני (בכורות יז:) זכר ונקבה אין לכהן כלום משמע דקאי איצאו ב׳ ראשיהן כאחת דרישא שהנקבה מבטלת בכורת זכר שגם היא פטרה בכורת רחם וא״כ סמוך מיעוט דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו זכרים קודמים מיעוטא וי״ל כדפריך לעיל בספק מועט החמירו להפריש טלה לעצמו.

בד״ה זכר ונקבה מפריש כו׳ וא״ת לר״י הגלילי אם יצאו שניהם בב״א כו׳ דקאי איצאו ב׳ ראשיהם כאחד כו׳ בכורת רחם וא״כ סמיך כו׳ וי״ל כדפרישית לעיל כו׳ להפריש טלה לעצמו עכ״ל כצ״ל וצ״ע אמאי לא קשיא להו הכי בפשיטות גם לרבנן כיון דנקבה חוצצת וקודם שיצא כולו יצאת אחותו וחוצצת וסמיך האי מיעוטא למחצה נקבות קודמין וכן הוא ברא״ש דגם לרבנן הוה רובא לפטור בזכר ונקיבה לר׳ יוסי הגלילי מרישא נמי מוכח דלא ניזל בתר רובא לפטור דהא בב׳ זכרים קאמר דלא אתיא כר״י משום דלר״י היה לו להפריש טלה שני לעצמו משום דשמא יצאו בבת א׳ אע״ג דלא שכיחא והוה מיעוטא ודו״ק:

א משנה חמורה שעדיין לא ביכרה, וילדה שני זכרים — נותן טלה אחד לכהן כפדיון פטר חמור, שהרי אחד מהם בוודאי בכור. אם ילדה החמורה זכר ונקבה, ואינו יודע אם הזכר נולד ראשון וחייב בפדיונו, או אם הנקבה נולדה תחילה ואין כאן דין בכורה — מפריש טלה אחד מספק, שמא הזכר נולד ראשון, ואולם הבעלים נוטל את הטלה לעצמו, שאין זה אלא חוב כספי לכהן, ובכל ספק שבדיני ממונות — המוציא מחבירו עליו הראיה.

MISHNA: In the case of a female donkey that had not previously given birth and now gave birth to two male offspring, as there is no doubt that one of them is firstborn, its owner gives one lamb to the priest in redemption of that firstborn. If it gave birth to a male and a female and it is not known which was born first, he designates one lamb as firstborn in case the male was born first. Nevertheless, since it is merely a monetary debt to the priest, the burden of proof rests upon the claimant, in this case the priest. Due to that uncertainty, the priest can offer no proof and the owner keeps the lamb for himself.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) שְׁתֵּי חֲמוֹרָיו ^בשֶׁלֹּא בִּיכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן שְׁנֵי טְלָאִים לַכֹּהֵן זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם.

If an individual has two donkeys, and both of his two donkeys had not previously given birth and they now gave birth to two males, one each, the owner gives two lambs to the priest. If they together gave birth to a male and a female or to two males and a female, he gives one lamb to the priest, as one of the males is certainly a firstborn. If they together gave birth to two females and a male or to two males and two females, the priest receives nothing, as perhaps the two firstborn were females.

ב. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:כ׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ד

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה בכורות א׳:ד׳

ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:כ׳
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה שכ״א:י״ד
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:י״ד

שני זכרים ושתי נקבות – שכל אחד ילדה זכר ונקבה ואינו יודע איזה יצא ראשון:

אין כאן לכהן כלום – אבל יפריש ב׳ טלאים לעצמו:

שני חמורים כו׳ זכר ונקבה נותן טלה לכהן – בשביל הזכר.

או שני זכרים ונקבה – דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה.

נותן טלה אחד לכהן – דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו.

שני זכרים ושתי נקבות – ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו.

שתי חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן – הכא ניחא דאצטריך לאשמועינן אין פודה וחוזר ופודה כל זמן שלא ניתן ליד כהן כדפריך לעיל בפירקא (דף ד:) אבל לקמן פ״ב דקתני כי האי גוונא גבי בכורות בהמה טהורה ליכא למימר הכי י״ל קמ״ל לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים שהאחת טנפה ונמוח הוולד ואחת ילדה שני זכרים ומיהו לקמן פרק יש בכור (בכורות מח:) קתני כה״ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אחת יודעת בעצמה מה שילדה וי״ל אגב דתנייה הכא תנייה התם א״נ ניחא ליה לפרש כל גווני ואע״ג דלא צריכי כדקתני זכר ונקבה נותן אחד לכהן דלא צריכא כלל.

שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן – לכאורה מפריש טלה אחד מספק לעצמו וכן מוכח לקמן פרק שני (בכורות יח:) דגבי שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן (דמוכח) משום דקדושת בכור חלה על שתיהם וכן פי׳ בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו.

בד״ה שתי חמוריו כו׳ כדפי׳ לעיל בפירקין כו׳ כה״ג גבי בכורות כו׳ דלא צריכי כלל עכ״ל ק״ק למאי שכתבו דקמ״ל לקמן דלא נימא שהאחת טינפה ה״נ הכא איכא למימר הכי מה״ט דצריכא ויש ליישב ודו״ק:

בד״ה ב׳ זכרים כו׳ דמוכח משום דקדושת בכור כו׳ עכ״ל כצ״ל:

שתי חמוריו שלא ביכרו וילדו שני זכרים — נותן שני טלאים לכהן, ששניהם בכורות ודאים. ילדו זכר ונקבה, או שני זכרים ונקבה — נותן טלה אחד לכהן, שאחד מן הזכרים ודאי בכור. ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות — אין לכהן כלום, שמא שתי החמורות ילדו נקבות בתחילה.

If an individual has two donkeys, and both of his two donkeys had not previously given birth and they now gave birth to two males, one each, the owner gives two lambs to the priest. If they together gave birth to a male and a female or to two males and a female, he gives one lamb to the priest, as one of the males is certainly a firstborn. If they together gave birth to two females and a male or to two males and two females, the priest receives nothing, as perhaps the two firstborn were females.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) ^גאַחַת בִּיכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן טָלֶה אֶחָד לַכֹּהֵן זָכָר וּנְקֵבָה מַפְרִישׁ טָלֶה אֶחָד לְעַצְמוֹ.

If one of his donkeys had previously given birth and one had not previously given birth and they now together gave birth to two males, the owner gives one lamb to the priest as redemption for the firstborn male. If they together gave birth to a male and a female he designates one lamb for himself, as it is uncertain whether or not the male was a firstborn and the burden of proof rests upon the claimant.

ג. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:כ״א
טור יורה דעה שכ״א:ט״ו
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:ט״ו

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״ב:כ״א
טור יורה דעה שכ״א:ט״ו
שולחן ערוך יורה דעה שכ״א:ט״ו

אחת שבכרה כבר ואחת שלא בכרה מעולם אלא עכשיו וילדו ב׳ זכרים כו׳:

אחת ביכרה וכו׳ זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו – דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה.

ומקרה נוסף: היו לו שתי חמורות, אחת שכבר ביכרה ונפטרה מן הבכורה, ואחת שעדין לא ביכרה, וילדה (וילדו) שני זכרים — נותן טלה אחד לכהן, לפדיון הזכר של זו שלא ביכרה. ילדו זכר ונקבה — מפריש טלה אחד, מספק, שמא הזכר נולד לזו שלא ביכרה, ואולם נוטל אותו לעצמו, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ומנין שפודים פטר חמור בטלה?

If one of his donkeys had previously given birth and one had not previously given birth and they now together gave birth to two males, the owner gives one lamb to the priest as redemption for the firstborn male. If they together gave birth to a male and a female he designates one lamb for himself, as it is uncertain whether or not the male was a firstborn and the burden of proof rests upon the claimant.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ג:י״ג} וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים זָכָר וּנְקֵבָה גָּדוֹל וְקָטָן תָּמִים וּבַעַל מוּם פּוֹדֶה בּוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה נִכְנָס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר וְאִם מֵת נֶהֱנִין בּוֹ.:

From where is it derived that the firstborn of a donkey is redeemed with a lamb? It is derived from a verse, as it is stated: “And you shall redeem the firstborn of a donkey with a lamb [seh]” (Exodus 34:20). The owner may give a lamb either from sheep or from goats; from males or females, from older or younger animals, and from unblemished or blemished animals. If the priest returns the lamb to the owner, he may redeem firstborn donkeys with it many times. In a case where he designates a lamb due to uncertainty and keeps it for himself, it is his in every sense. Consequently, it enters the pen in order to be tithed with the other non-sacred animals (see Leviticus 27:32), and if it dies, one may derive benefit from its carcass.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שנאמר ופטר חמור וגו׳ – האי שנאמר לא משמע עלה דמלתא דקאמר אלא בבא לחודה קאמר כלומר האי דכתיב ופטר חמור תפדה בשה לא שנא בשה לחוד אלא אפי׳ בעז או בזכר או בנקבה או בגדול או בקטן או בתם או בבעל מום כשר לפדות:

ופודה בו פעמים הרבה כלומר אם בא לידו אותו שה שנתנו לכהן בפדיון פטר חמור אחד וחזר הכהן ומכרו לו או נתנו לו יכול לפדות בו באותו שה פטר חמור אחר בכל עת שיבא לידו יכול לחזור ולפדות בו או שאם היה כן שהפרישו לעצמו כדאמרן ונולד לו פטר חמור אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו ואותו טלה שהפרישו לעצמו הוי חולין גמורין ונכנס לדיר להתעשר עם שאר כבשיו:

ואם מת נהנה בו ישראל שהפריש שה ליתנו לכהן בשביל פטר חמור ודאי ולא הספיק ליתנו לכהן עד שמת נהנה בו כהן בעורו ובנבילתו דמעידנא דאפרשיה זכה בו כהן וברשותיה קאי:

שנאמר ופטר חמור תפדה בשה – ארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה.

זכר ונקבה – בין שה זכר בין נקבה.

ופודה בו פעמים הרבה – שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו.

נכנס כו׳ – מפרש בגמ׳.

שנאמר: ״ופטר חמור תפדה בשה״ (שמות לד, ב). ונותן שה בין מן הכבשים ובין מן העזים, בין זכר ובין נקבה, גדול או קטן, תמים או בעל מום. ופודה בו באותו שהפעמים הרבה, אם חזר הכהן ונתנו לו. וכשמפריש טלה מספק, והוא נוטלו לעצמו — הריהו שלו לכל דבר, ולכן נכנס לדיר להתעשר, כלומר, להיות חלק מן העדר שמפריש ממנו מעשר בהמה. ואם מת — נהנין בו, כאשר יבואר בגמרא.

From where is it derived that the firstborn of a donkey is redeemed with a lamb? It is derived from a verse, as it is stated: “And you shall redeem the firstborn of a donkey with a lamb [seh]” (Exodus 34:20). The owner may give a lamb either from sheep or from goats; from males or females, from older or younger animals, and from unblemished or blemished animals. If the priest returns the lamb to the owner, he may redeem firstborn donkeys with it many times. In a case where he designates a lamb due to uncertainty and keeps it for himself, it is his in every sense. Consequently, it enters the pen in order to be tithed with the other non-sacred animals (see Leviticus 27:32), and if it dies, one may derive benefit from its carcass.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) גמ׳גְּמָרָא: מַאן תַּנָּא אָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם.

GEMARA: With regard to the first clause of the mishna the Gemara asks: Who is the tanna who taught that if a female donkey that had never given birth before gives birth to twin males, the owner gives only one lamb to the priest? Rabbi Yirmeya says: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. As if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say in a later mishna (17a) with regard to a kosher animal that gave birth to two males and both their heads emerged as one, that it is possible that both births coincided precisely, and therefore both of the twins are given to the priest? According to his opinion, in the case here as well, two lambs should be given to the priest. The mishna clearly follows the opinion of the Rabbis that only one of the two is considered a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דאי ריה״ג – הא אמר באידך פירקין דאפשר לצמצם כדאמרי׳ ריה״ג אומר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳ הכא נמי אי ר׳ יוסי הוא נותן ב׳ טלאים לכהן מיבעי ליה דהא אית ליה אפשר לצמצם דיצאו שניהם כאחת:

גמ׳ מאן תנא – דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה.

דלא כר׳ יוסי הגלילי – דאמרינן לקמן בפ׳ הלוקח עובר פרתו (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר׳ יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות.

מאן תנא א״ר ירמיה דלא כר׳ יוסי הגלילי – פ״ה מאן תנא דאמרינן שילדה שני זכרים אינו נותן אלא חד טלה לכהן וקשה לפי׳ דהכא אפי׳ ר״י הגלילי מודה מדלא קתני במתניתין ויצאו שני ראשיהן כאחד כדקתני בפרק שני (לקמן יז.) וכיון דלא ראינו שיצאו בבת אחת מספק לא אמרי׳ בבת אחת יצאו אפי׳ לר״י הגלילי דלא שכיחא וצריך לפרש דנהי דמספק מודה ר׳ יוסי הגלילי דאין נותן לכהן אלא חד טלה מ״מ בספק מועט טוב להחמיר בדבר ולהפריש טלה שני לעצמו.

ב גמרא שנינו במשנה כי חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים — נותן טלה אחד לכהן. ושואלים: מאן תנא [מיהו התנא] של משנתנו, הסבור כי אין הכהן מקבל אלא טלה אחד במקרה כזה? אמר ר׳ ירמיה: הרי זה שלא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי, אלא כשיטת החולקים עליו. דאי [שאם] כשיטת ר׳ יוסי הגלילי — האמר [הרי הוא אומר] במשנה להלן (יז,א) לגבי בהמה טהורה שילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהם כאחד, שאפשר לצמצם, כלומר, ייתכן ושני דברים יחולו בו זמנית, ושניהם בכורות. אבל לדעת חכמים החולקים עליו אי אפשר לצמצם, אלא אחד בכור ואחד אינו בכור, והיא איפוא שיטת משנתנו.

GEMARA: With regard to the first clause of the mishna the Gemara asks: Who is the tanna who taught that if a female donkey that had never given birth before gives birth to twin males, the owner gives only one lamb to the priest? Rabbi Yirmeya says: It is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili. As if it were in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say in a later mishna (17a) with regard to a kosher animal that gave birth to two males and both their heads emerged as one, that it is possible that both births coincided precisely, and therefore both of the twins are given to the priest? According to his opinion, in the case here as well, two lambs should be given to the priest. The mishna clearly follows the opinion of the Rabbis that only one of the two is considered a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אָמַר אַבָּיֵי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב {שמות י״ג:י״ב} הַזְּכָרִים לַה׳.

Abaye says: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and it is different there with regard to a kosher animal, as it is written: “Every firstborn that you have of animals, the males shall be the Lord’s” (Exodus 13:12), i.e., the word “males” is written in the plural. This indicates that if they emerged simultaneously they both have firstborn status. By contrast, with regard to redeeming a firstborn donkey, only one has firstborn status.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שאני התם – גבי בכור בהמה טהורה הזכרים לה׳ משמע שניהם אבל הכא בפדיון פטר חמור לא כתיב הזכרים:

שאני התם דכתיב – גבי רחל.

הזכרים לה׳ – דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א״נ אפשר לצמצם לא קדשי.

אמר אביי: יש להסביר את משנתנו אפילו תימא [תאמר] שהיא כדעת ר׳ יוסי הגלילי, שכן שאני התם [שונה שם] לענין בהמה טהורה, דכתיב [שנאמר]: ״וכל פטר שגר בהמה... הזכרים לה׳ ״(שמות יג, יב) בלשון רבים, לומר: אפילו יצאו שנים כאחד — הריהם בכורות. אבל לא נאמר כן לגבי פטר חמור, ולכן רק אחד מהם בכור.

Abaye says: You may even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and it is different there with regard to a kosher animal, as it is written: “Every firstborn that you have of animals, the males shall be the Lord’s” (Exodus 13:12), i.e., the word “males” is written in the plural. This indicates that if they emerged simultaneously they both have firstborn status. By contrast, with regard to redeeming a firstborn donkey, only one has firstborn status.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְלִיגְמַר מִינֵּיהּ הָא מַיעֵט רַחֲמָנָא הַזְּכָרִים.

The Gemara challenges: But let him derive from the halakha of a firstborn kosher animal that the halakha of a firstborn donkey is the same. The Gemara answers: The Merciful One restricted this principle to the case of a firstborn kosher animal, where it is written: “The males shall be the Lord’s.” The word “the” indicates that two males can be considered firstborn only in the case of a firstborn kosher animal.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הא מיעט רחמנא הזכרים – דכתיב הזכרים אחרינא דמייתר כל פטר רחם הזכרים למעט אחריני דהני דקדושת הגוף נינהו הזכרים לה׳ תרוייהו אבל בקדושת דמים לא:

וליגמר מיניה – בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה.

הא מיעט רחמנא – הזכרים ה״א יתירה משמע זו ולא אחרת.

ושואלים: וליגמר מיניה [ונלמד ממנו], ממה שנאמר בבכור בהמה טהורה לפטר חמור! ומשיבים: הא מיעט רחמנא [הרי מיעטה התורה] בלשון ״הזכרים״, בה׳ הידיעה, לומר: דווקא הזכרים הללו, ולא של פטר חמור.

The Gemara challenges: But let him derive from the halakha of a firstborn kosher animal that the halakha of a firstborn donkey is the same. The Gemara answers: The Merciful One restricted this principle to the case of a firstborn kosher animal, where it is written: “The males shall be the Lord’s.” The word “the” indicates that two males can be considered firstborn only in the case of a firstborn kosher animal.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אִיכָּא דְאָמְרִי לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאִי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אָמַר אַבָּיֵי אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב הַזְּכָרִים לַה׳.

Some say there is another version of this discussion: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as if it follows the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say it is possible that both births coincide precisely, and if they were born simultaneously both are considered firstborn? Abaye says: You may even say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and it is different there, as it is written: “The males shall be the Lord’s.”

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ומעירים: איכא דאמרי [יש שאומרים] סוגיה זו בלשון אחרת: לימא [האם נאמר] שמשנתנו שלא כשיטת ר׳ יוסי הגלילי? דאי [שאם] כשיטת ר׳ יוסי הגלילי — האמר [הרי הוא אומר] לגבי בכור בהמה טהורה: אפשר לצמצם, ואם נולדו כאחד — שניהם בכורות! אמר אביי: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו שיטת ר׳ יוסי הגלילי היא, שאני התם [שונה שם] לגבי בהמה טהורה, דכתיב [שנאמר] ״הזכרים לה׳⁠ ⁠⁠״.

Some say there is another version of this discussion: Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as if it follows the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, doesn’t he say it is possible that both births coincide precisely, and if they were born simultaneously both are considered firstborn? Abaye says: You may even say it is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, and it is different there, as it is written: “The males shall be the Lord’s.”

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא מוֹקֵי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַיְינוּ דְּלָא קָתָנֵי וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אֶלָּא לְאַבָּיֵי לִיתְנֵי וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד.

The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Yirmeya, who does not interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, that is the reason that it does not teach: And both of their heads emerged as one, as stated in the mishna where the ruling of Rabbi Yosei HaGelili is taught; according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yosei HaGelili, this is impossible. But according to Abaye, who holds that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and such an occurrence is possible, let the mishna teach: And both of their heads emerged as one, indicating that in this case even Rabbi Yosei HaGelili agrees only one lamb is given to the priest.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא לר׳ ירמיה – דפסיק ואמר דלא כר׳ יוסי היינו דלא קתני הכא בחמור שלא בכרה ויצאו ראשיהם כאחד כדתני במתניתין דאידך פירקא דאיירי בה ר׳ יוסי אלמא דהא מתני׳ לאו ר׳ יוסי היא:

אלא לאביי – דבעי לאוקמה כר׳ יוסי ליתני הכא ויצאו ב׳ ראשים כאחד ואע״ג דמצומצמין אינהו דאפשר לצמצם חד הוא דקדוש דהא מיעט רחמנא הזכרים. ועוד הא אשכחן בברייתא דתני ויצאו ב׳ ראשים כאחד ריה״ג אמר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳:

בשלמא לר׳ ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי – דקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא) דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני׳ יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין (בכורות יז.) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר.

אלא לאביי – דאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא.

ושואלים: בשלמא [נניח] לדעת ר׳ ירמיה, דלא מוקי לה [שאינו מעמיד אותה, את משנתנו] כר׳ יוסי הגלילי — היינו דלא קתני [זהו שאינו שונה בה] ״ויצאו שני ראשיהן כאחד״, משום שלא ייתכן מקרה כזה, וכדעת חכמים החולקים עליו. אלא לדעת אביי, שסבור שמשנתנו היא כשיטתו של ר׳ יוסי הגלילי, שמקרה כזה ייתכן — ליתני [שישנה] במשנתנו: ״ויצאו שני ראשיהן כאחד״, ללמד שאפילו במקרה זה אינו נותן לכהן אלא טלה אחד!

The Gemara asks: Granted, according to Rabbi Yirmeya, who does not interpret the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, that is the reason that it does not teach: And both of their heads emerged as one, as stated in the mishna where the ruling of Rabbi Yosei HaGelili is taught; according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yosei HaGelili, this is impossible. But according to Abaye, who holds that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili and such an occurrence is possible, let the mishna teach: And both of their heads emerged as one, indicating that in this case even Rabbi Yosei HaGelili agrees only one lamb is given to the priest.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְעוֹד תַּנְיָא חֲמוֹרוֹ שֶׁלֹּא בִּיכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר הַזְּכָרִים לַה׳.

Furthermore, it is taught in a baraita: If one’s donkey had not previously given birth and now gave birth to two males, and both of their heads emerged as one, Rabbi Yosei HaGelili says: Both of them are given to the priest, as it is stated: “The males shall be the Lord’s.”

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ועוד תניא – בהדיא דאפי׳ בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן.

ועוד, תניא [שנויה ברייתא]: חמורו שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחד, ר׳ יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר ״הזכרים לה׳⁠ ⁠⁠״.

Furthermore, it is taught in a baraita: If one’s donkey had not previously given birth and now gave birth to two males, and both of their heads emerged as one, Rabbi Yosei HaGelili says: Both of them are given to the priest, as it is stated: “The males shall be the Lord’s.”

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וְהָא כִּי כְּתִיב הַאי בִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הוּא דִּכְתִיב אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר הַזְּכָרִים לַה׳ תְּיוּבְתָּא דְאַבָּיֵי תְּיוּבְתָּא

The Gemara clarifies: But when this verse is written, isn’t it written with regard to a firstborn kosher animal, which has inherent sanctity, unlike a firstborn donkey? Rather, because it is stated with regard to a kosher animal: “The males shall be the Lord’s,” this serves as the basis for the halakha with regard to the firstborn of a non-kosher animal that both males can be considered firstborn. If so, the refutation of the opinion of Abaye is in fact a conclusive refutation, and the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, not that of Rabbi Yosei HaGelili.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא כי כתיב האי הזכרים לה׳ בקדושת הגוף כתיב והיכי מצי למילף לפטר חמור מיניה אלא משום שנאמר הזכרים לה׳ גבי בכור בהמה טהורה ילפינן נמי מיניה לפטר חמור ואם איתא דמתני׳ ר׳ יוסי היא ליתני נמי במתני׳ ויצאו אלא מדלא קתני ש״מ דלא ר׳ יוסי היא אלא רבנן ותיובתא לאביי:

בקדושת הגוף – בבהמה טהורה.

אלא משום שנאמר הזכרים – בבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה״ה לפטר חמור.

ויש להקשות: והא [והרי] לדברי אביי, כי כתיב האי [כאשר נאמר פסוק זה], בקדושת הגוף הוא דכתיב [שנאמר], לשיטת ר׳ יוסי הגלילי, כלומר, בבכור בהמה טהורה, ולא בפטר חמור! אלא רואים אנו כי משום שנאמר ״הזכרים לה׳ ״בבהמה טהורה, למדים אנו גם לבהמה טמאה שהדין כן, ואם כן תיובתא [קושיה חמורה] היא זו על דברי אביי! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא], ונדחו דבריו. ומשנתנו היא איפוא כשיטת חכמים החולקים על ר׳ יוסי, וסבורים כי אי אפשר לצמצם, וגם כשיצאו ראשיהם כאחד — רק אחד מהם בכור.

The Gemara clarifies: But when this verse is written, isn’t it written with regard to a firstborn kosher animal, which has inherent sanctity, unlike a firstborn donkey? Rather, because it is stated with regard to a kosher animal: “The males shall be the Lord’s,” this serves as the basis for the halakha with regard to the firstborn of a non-kosher animal that both males can be considered firstborn. If so, the refutation of the opinion of Abaye is in fact a conclusive refutation, and the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, not that of Rabbi Yosei HaGelili.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בכורות ט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים בכורות ט., עין משפט נר מצוה בכורות ט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום בכורות ט., רש"י בכורות ט., תוספות בכורות ט., מהרש"א חידושי הלכות בכורות ט., פירוש הרב שטיינזלץ בכורות ט.

Bekhorot 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Bekhorot 9a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Bekhorot 9a, Attributed to R. Gershom Bekhorot 9a, Rashi Bekhorot 9a, Tosafot Bekhorot 9a, Maharsha Chidushei Halakhot Bekhorot 9a, Steinsaltz Commentary Bekhorot 9a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון