גמרא
פירוש
כִּי מָטֵי לְבֵי בְלִיעֵי מְלָא כּוּזָא דְּמַיָּא מִבֵּי בְלִיעֵי כַּד אֲתוֹ אוֹקְמִינְהוּ קַמֵּי קֵיסָר חֲזָנְהוּ דַּהֲווֹ מְעַנִּי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
לבי בליעי – מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים איננו מלא.
מעני – מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם.
איקשו – העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם. בתיגדא – בכלי. ל״א בתינארא חבית.
דשמוט כתפייהו – נשמטו שכמם.
ובלו ואזול – בלו והלכו לאבדון. מתני׳ נותן טלה אחד לכהן – בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם.
זכר ונקבה – ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור.
מפריש טלה – משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור.
והוא לעצמו – שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי׳ פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא. שני חמורים כו׳ זכר ונקבה נותן טלה לכהן – בשביל הזכר.
או שני זכרים ונקבה – דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה.
נותן טלה אחד לכהן – דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו.
שני זכרים ושתי נקבות – ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו. אחת ביכרה וכו׳ זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו – דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה. שנאמר ופטר חמור תפדה בשה – ארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה.
זכר ונקבה – בין שה זכר בין נקבה.
ופודה בו פעמים הרבה – שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו.
נכנס כו׳ – מפרש בגמ׳. גמ׳ מאן תנא – דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה.
דלא כר׳ יוסי הגלילי – דאמרינן לקמן בפ׳ הלוקח עובר פרתו (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר׳ יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות. שאני התם דכתיב – גבי רחל.
הזכרים לה׳ – דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א״נ אפשר לצמצם לא קדשי. וליגמר מיניה – בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה.
הא מיעט רחמנא – הזכרים ה״א יתירה משמע זו ולא אחרת. בשלמא לר׳ ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי – דקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא) דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני׳ יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין (בכורות יז.) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר.
אלא לאביי – דאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא. ועוד תניא – בהדיא דאפי׳ בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן. בקדושת הגוף – בבהמה טהורה.
אלא משום שנאמר הזכרים – בבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה״ה לפטר חמור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מעני – מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם.
איקשו – העיזו ודברו קשות את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות קרובים לארצם. בתיגדא – בכלי. ל״א בתינארא חבית.
דשמוט כתפייהו – נשמטו שכמם.
ובלו ואזול – בלו והלכו לאבדון. מתני׳ נותן טלה אחד לכהן – בפדיון דממה נפשך חד מינייהו בכור שפטר את הרחם.
זכר ונקבה – ואין ידוע אם זכר תחלה והרי הוא בכור או נקבה יצאתה תחלה ואין כאן בכור.
מפריש טלה – משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר חמור.
והוא לעצמו – שהוא בעצמו יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא ליכא דאפי׳ פטר חמור גמור שפדאו בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו כדקתני במתניתין ואם מת נהנה בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו נותן את הטלה לכהן דממונא הוא והכא ליכא גזל דספק הוא. שני חמורים כו׳ זכר ונקבה נותן טלה לכהן – בשביל הזכר.
או שני זכרים ונקבה – דחדא ילדה זכר וחדא ילדה זכר ונקבה.
נותן טלה אחד לכהן – דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה תחלה מפריש טלה והוא לעצמו.
שני זכרים ושתי נקבות – ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה ושמא נקבות יצאו תחלה הילכך אין כאן לכהן כלום אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן והן לעצמו. אחת ביכרה וכו׳ זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו – דשמא אותה שלא ביכרה ילדה את הנקבה. שנאמר ופטר חמור תפדה בשה – ארישא קאי כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור בשה שנאמר ופטר חמור תפדה בשה.
זכר ונקבה – בין שה זכר בין נקבה.
ופודה בו פעמים הרבה – שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו.
נכנס כו׳ – מפרש בגמ׳. גמ׳ מאן תנא – דחמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה.
דלא כר׳ יוסי הגלילי – דאמרינן לקמן בפ׳ הלוקח עובר פרתו (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ר׳ יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד ושניהן בכורות. שאני התם דכתיב – גבי רחל.
הזכרים לה׳ – דמשמע שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א״נ אפשר לצמצם לא קדשי. וליגמר מיניה – בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה.
הא מיעט רחמנא – הזכרים ה״א יתירה משמע זו ולא אחרת. בשלמא לר׳ ירמיה דלא מוקי לה כרבי יוסי – דקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא) דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא קתני במתני׳ יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין (בכורות יז.) גבי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר.
אלא לאביי – דאפשר לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא. ועוד תניא – בהדיא דאפי׳ בבהמה טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן. בקדושת הגוף – בבהמה טהורה.
אלא משום שנאמר הזכרים – בבכור בהמה טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה״ה לפטר חמור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush