תורא ברא דעינא – שורה שחוץ מן העין שמכסה העין וזהו בת עין:
(1) 
מַאי הָרִיס אָמַר רַב פָּפָּא תּוֹרָא בָּרָא דְּעֵינָא.: דַּק תְּבַלּוּל.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן דַּק מְשׁוּקָּע הֲרֵי זֶה מוּם צָף אֵינוֹ מוּם.
מַאי הָרִיס אָמַר רַב פָּפָּא תּוֹרָא בָּרָא דְּעֵינָא.GEMARA: The mishna’s list of blemishes of the eye included an eyelid [ris] that was pierced, damaged, or split. The Gemara asks: What is the meaning of: The ris? Rav Pappa says: It means the outer line, or barrier, of the eye, i.e., the eyelid. The mishna further stated: A cataract, a tevallul. With regard to a cataract, the Sages taught: A sunken cataract, i.e., one that is in the eye itself, is a blemish, but a floating cataract, i.e., one that is floating above the eye, is not a blemish.
תורא ברא דעינא – שורה חיצונה של עין היינו בת עין המכסה את העין.
דק משוקע – דק המשקע את העין הרי זה מום.
גמרא פיסקא חלזון נחש וענב כצ״ל:
בפרש״י בד״ה והא אנן כו׳ של בית הבעל בין כו׳ ובד״ה וכמה מאכילין אותו בכל יום עכ״ל כצ״ל והס״ד:
א גמרא שנינו במשנה ברשימת המומים שבעין: הריס של עין שניקב שנפגם שנסדק. ושואלים: מאי [מה פירוש] הריס? אמר רב פפא: תורא ברא דעינא [השורה, המחיצה החיצונה של העין], כלומר, העפעף. ועוד שנינו במשנה: דק תבלול. ובענין דק, תנו רבנן [שנו חכמים]: דק, אם הוא משוקע בגוף העין — הרי זה מום, ואם צף מלמעלה — אינו מום.
GEMARA: The mishna’s list of blemishes of the eye included an eyelid [ris] that was pierced, damaged, or split. The Gemara asks: What is the meaning of: The ris? Rav Pappa says: It means the outer line, or barrier, of the eye, i.e., the eyelid. The mishna further stated: A cataract, a tevallul. With regard to a cataract, the Sages taught: A sunken cataract, i.e., one that is in the eye itself, is a blemish, but a floating cataract, i.e., one that is floating above the eye, is not a blemish.
הכל
(2) וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא לָא קַשְׁיָא הָא בַּשָּׁחוֹר הָא בַּלָּבָן וְהָא אֵין מוּמִין בַּלָּבָן אֶלָּא הָא בְּדוּק לָבָן הָא בְּדוּק שָׁחוֹר.
The Gemara asks: But isn’t the opposite taught in a baraita, that a sunken cataract is not a blemish whereas a floating one is a blemish? The Gemara answers: That is not difficult, as this first baraita is referring to a cataract in the black portion of the eye, whereas that second baraita is referring to one in the white portion of the eye. The Gemara challenges: But it was taught that there are no blemishes in the white portion of the eye. Rather, both baraitot are referring to the black portion of the eye, and this second baraita is referring to a white cataract, whereas that first baraita is referring to a black cataract.
ושואלים: והתניא איפכא [והרי שנויה ברייתא להיפך], שמשוקע אינו מום וצף הריהו מום? ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] בשחור, הא [זה] כשהיה בלבן. ועל כך תמהים, והא [והרי] שנינו: אין מומין בלבן! אלא גם כאן וגם כאן מדובר בשחור שבעין, הא [זה] עוסק בדוק לבן, הא [זה] עוסק בדוק שחור.
The Gemara asks: But isn’t the opposite taught in a baraita, that a sunken cataract is not a blemish whereas a floating one is a blemish? The Gemara answers: That is not difficult, as this first baraita is referring to a cataract in the black portion of the eye, whereas that second baraita is referring to one in the white portion of the eye. The Gemara challenges: But it was taught that there are no blemishes in the white portion of the eye. Rather, both baraitot are referring to the black portion of the eye, and this second baraita is referring to a white cataract, whereas that first baraita is referring to a black cataract.
הכל
(3) דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סָח לִי [ר׳] יֹאשִׁיָּה דְּמִן אוּשָׁא אדַּק שָׁחוֹר מְשׁוּקָּע הֲרֵי זֶה מוּם צָף אֵינוֹ מוּם דַּק לָבָן מְשׁוּקָּע אֵינוֹ מוּם צָף הֲרֵי זֶה מוּם וְסִימָנָיךְ בַּרְקָא.:
This is as Rabba bar bar Ḥana says: Yoshiya from Usha told me that with regard to a black cataract, if it is sunken it is a blemish, but if it is floating it is not a blemish. Conversely, with regard to a white cataract, if it is sunken it is not a blemish, whereas if it is floating it is a blemish. And your mnemonic to remember this is barka, which is a disease in which white patches float above the eye, and it is considered a blemish.
וסימניך ברקא – כלומר באותו דק לבן שקורין ברקא הוי מום והיינו דק לבן1:
בולט – צף. ברק כמו לברוקתי:
1. נראה שצ״ל והיינו דק לבן צף כלומר בולט ברקא כמו לברוקתי בשבת ע״ח.
וסימניך ברקא – מייל״א דהוי לבן וצף והוי מום הכא נמי סימן זה יהא לך בדוק דלבן וצף הוי מום.
ברקא – כגון השוכר את החמור והבריקה (ב״מ דף עח.).
וסימניך ברקא – משמע דהוי מום קבוע ותימה דבפ׳ מי שאחזו (גיטין סט.) יש רפואות לברקא ובפרק המוציא יין (שבת עח.) נמי אמרי׳ כוחלין לברקותי וי״ל דהתם מיירי בממשמשין ובאין קודם שנקבעו וכן נמי [צריך] לתרץ אקושיא אחריתי דהתם בפרק המוציא יין קתני (שבת עח.) דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין (ליחוור) [ליארוד] ובתוספתא (דשבת פ״ט) גרסי׳ להו ובתוספתא במכילתין (פ״ד) כתוב יאור במקום חורוור משמע דהכל אחד וחורוור הקבוע חשיב לקמן מום ומיהו איכא למימר דבשבת מיירי באותו שאינו קבוע ועוד יש לתרץ דהיכא דאין מתרפא מאליו חשיב מום והא דקאמר לקמן גבי מים הקבועים דאם עובר כשמאכילין אותו לח ויבש של גשמים לא הוי קבוע אין זו רפואה ממש אלא בדיקה ונסיון אם הם קבועים אם לאו אבל רפואה גמורה יכולה להעביר מום קבוע תדע דלקמן (דף לט:) אמרינן גבי נפגם הזובן נפגם ולא ניטל דניטל חוזר לאיתנו יותר וכשנפגם נמי הוי יכול ליטלו ומיהו י״ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה וקצת יש לדקדק מילפת דכתיבא באורייתא והוי מום כדלקמן (דף מא.) והיא חזזית המצרית ובב״ק בפרק מרובה (בבא קמא פ:) משמע דיש לה רפואה כדאמרינן מתריעין על החיכוך בשבת ומוקי לה בחזזית המצרית דלח מבחוץ ויבש מבפנים ומיהו יש לפרש דהא שמתריעין לאו שתתרפא אלא שלא תוסיף דמה נפשך אין לה רפואה דאמרי׳ לקמן שמלפפת והולכת עד יום המיתה וכתיב נמי אשר לא תוכל להרפא ומיהו יש לדקדק מיבלת דכתיבא והויא מום כדלקמן ותנן בפ׳ המוצא תפילין (עירובין קג.) חותכין יבלת במקדש וכן חותכין יבלת בפסח (פסחים סה:) אלמא יש לה רפואה בחתיכה וחשיב מום ואין להעמידה דלית בה עצם דתלתולי בעלמא הוא כדלקמן ומיהו יש להעמידה ביבלת שבעין ודלית ביה שער דאין שוחטין עלה לא במקדש ולא במדינה ואע״ג דאמרי׳ בעירובין (שם) לחה ויבשה יד וכלי הכל שייך ביבלת שבעין.
והוא כפי שאמר שאמר רבה בר בר חנה, סח (אמר) לי ר׳ יאשיה שמן העיר אושא: אם היה דק שחור משוקע — הרי זה מום, אם היה צף — אינו מום. דק לבן משוקע — אינו מום, צף — הרי זה מום. וסימניך [והסימן] לדבר: ברקא, שהיא מחלה שבעין, שנראים בה כתמים לבנים צפים על גבי העין, והיא מום.
This is as Rabba bar bar Ḥana says: Yoshiya from Usha told me that with regard to a black cataract, if it is sunken it is a blemish, but if it is floating it is not a blemish. Conversely, with regard to a white cataract, if it is sunken it is not a blemish, whereas if it is floating it is a blemish. And your mnemonic to remember this is barka, which is a disease in which white patches float above the eye, and it is considered a blemish.
הכל
(4) חִלָּזוֹן נָחָשׁ וְעָצָב.: אִיבַּעְיָא לְהוּ חִלָּזוֹן הוּא נָחָשׁ אוֹ דִלְמָא חִלָּזוֹן אוֹ נָחָשׁ.
§ The mishna included in its list of blemishes of the eye a growth in the shape of a snail, a snake, or a berry that covers the pupil. A dilemma was raised before the Sages: Is the snail mentioned in the mishna the same as the snake, or perhaps they are two distinct blemishes, and the mishna means a snail or a snake?
ב שנינו במשנה ברשימת המומים שבעין: חלזון נחש ועצב. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: האם חלזון הוא נחש, או דלמא [שמא] שני מומים הם, וכוונת המשנה לומר: חלזון או נחש?
§ The mishna included in its list of blemishes of the eye a growth in the shape of a snail, a snake, or a berry that covers the pupil. A dilemma was raised before the Sages: Is the snail mentioned in the mishna the same as the snake, or perhaps they are two distinct blemishes, and the mishna means a snail or a snake?
הכל
(5) ת״ש תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה סָח לִי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְעָזָר זָקֵן אֶחָד הָיָה בִּשְׁכוּנָתֵינוּ ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסֵי לָקוֹנְיָא שְׁמוֹ וּמִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי לְפָנָיו פַּעַם אַחַת עָבַרְתִּי לְפָנָיו אָמַר לִי שֵׁב בְּנִי שֵׁב חִלָּזוֹן זֶה מוּם קָבוּעַ לִשְׁחוֹט עָלָיו וְזֶהוּ נָחָשׁ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים.
The Gemara answers: Come and hear, as Rabba bar bar Ḥana says: Rabbi Yoḥanan ben Elazar told me: There was a certain elder in our neighborhood, and Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya was his name, and in all my days I did not pass before him. But once I did pass before him, and he said to me: Sit, my son, sit, and I will teach you one matter: This snail that you see in the eye of a firstborn is a permanent blemish, and it is permitted to slaughter the animal on its account. And this is also the snake mentioned by the Sages as a blemish.
עינב – שיש בעינו כענבה שמנומר עינו כנחש:
חלזון זה – היה לו בכור.1 שהיה בעינו חלזון והיה מראהו ואמר חלזון זה מום קבוע הוא:
1. אולי דצ״ל שהיה בעינו דק והיה מראהו כחלזון ואמר חלזון זה וכו׳.
ערך חלזון
חלזון – א(בכורות לח:) היה בעינו דק קבוע חלזון נחש ועינב גמרא חלזון זה מום קבוע הוא לישחט עליו וזהו נחש פי׳ שמנומר עינו כנחש ויש מפרשין חלזון הוא תבלול ותרגום בבלי חליו בעיניה ותרגום ירושלמי חלזונא (א״ב פי׳ בל יוני ברד וזה שם מורסא קטנה עגולה וזכה כמו אבן ברד בין העפעף והעין או בעין עצמו).
ערך ברק
ברק – ב(שבת עח.) דם כדי לכחול עין אחת שכן כוחלין לברקית. (פסחים קיא:) בגמ׳ דלא יפחתו לו בסוף הלכ׳ מן שתי מיא בצעי קשה לברקתי (גיטין לח) לברקתי ליתו עקרב׳ דשב חומרי וכו׳ (בכורות לח) לבן צף הרי זה מום השוקע אינו מום וסימנא בורקא. (בבא מציעא עח) השוכר את החמור והבריקה גמ׳ מאי הבריקה הכא תרגומו נהריתא פי׳ שעיניה יפים ואינה רואה על ידי רוח יבא זה החולי וכן פי׳ קשה לבורקתי רוח שאוחזת את העינים.
ערך דק
דק – גדוקין שבעין ואליבא דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו (זבחים פה. עבודה זרה ה: ונא) אלימא בדוקין שבעין השתא לבני נח לגבוה חזיא בבמה דידהו לארורה מיבעיא. (בכורות לח) סח לי רבי יאשי׳ דמן אושא דק שחור משוקע הרי זה מום צף אינו מום לבן צף הרי מום משוקע אינו מום. (בכורות מד) ואי כתב רחמנא דק משום דמחסרן פי׳ דק בלעז מלי״א פעמים גבוה פעמים משוקע כדמפורש בגמרא.
ערך חוור
חוור – ד(ברכות כח.) אהדרו ליה תמני סרי חיורתא פי׳ שיבה (חולין צג.) א״ר יהודה אמר שמואל חיורתא דתותי מתני אסור פי׳ הלובן שבתוך הכוליא והן חוטי דאינון גו כליתא ושם המקום חרץ (חולין נה) והוא דמטי ליקותא במקום החרץ. ואמר רבי חננאל ז״ל שמענו מרבותינו כי חלב שהוא בראש הכסלים הוא חיוורתא דתותי מתני וקרום מפריד בין זה חיורא ובין השומן שהוא תחת זה החיורא והעליון אסור והתחתון מותר. (חולין פד) ילבש כלי פשתן כיתנא חיוריתא רומיתא כלי זכוכיתא חיורתי. (יבמות פ) מתיב רב מרי מיהא דתנן (בכורות לח) חוורור והמים קביעין אי זהו חוורור קבוע כל ששהא שמונים יום פי׳ סנורים ת״י בסנורים בחיוורוריא ובלעז קטא״רטא. (פסחים עד) באיוריתא דשריר. (גיטין נו) סמידא ליכא חיוריתא איכא פי׳ קמח עב פסולת של סמידא. (סנהדרין צח) חיורא דבי רבי שמו פי׳ נגוע חלאים גדולים. חיורא נגע תרגום מצורעת כשלג חיורא כתלגא רב כלומר גדול (גיטין סח) אנא מיכל אכלי וטעמי ביה טעמא דחיורא אמר ליה חיורא לא קא עבדינן האידנא אמר להו בדקו בדוכתיה דאמר רבי חסדא חיורא באוכמא לקיא: (נזיר לא) אוכמא בחיורא לקיא חיורא באוכמא לקיא כבר פירשנו בערך אכם (א״ב תרגום כל אשר לבן בו די חור ביה) וא״ר חסדא אוכמא למשכיה סימקא לבשריה חיורא לרדיא. מחורתא כדשנין מעיקרא. (קידושין לט) אמר להו לא חיורתי כלום אינה מלובנת ומבוררת לכם. (נזיר סג. פסחים פא) טומאת התהום היכא כתיבא א״ר אלעזר אמר קרא וכי ימות מת עליו במחוורת לו (א״ב תרגום עיניך יראו זרות ויחורון עיניך בנכריתא).
א. [האגעל.]
ב. [אויגען שטאאר.]
ג. [איין הויט איבער דיא אויגין.]
ד. [ווייס.]
זקן אחד – כהן היה.
לא עברתי לפניו – שגדול הדור היה.
חלזון זה – בכור היה לו לאותו זקן והיה לו חלזון בעינים.
ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], שאמר רבה בר בר חנה: סח לי ר׳ יוחנן בן אלעזר, זקן אחד היה בשכונתינו ור׳ שמעון בן יוסי לקוניא שמו, ומימי לא עברתי לפניו. פעם אחת עברתי לפניו, אמר לי, שב בני, שבואלמדך דבר! חלזון זה שאתה רואה בעין הבכור — מום קבוע הוא לשחוט עליו, וזהו נחש שאמרו חכמים שהוא מום.
The Gemara answers: Come and hear, as Rabba bar bar Ḥana says: Rabbi Yoḥanan ben Elazar told me: There was a certain elder in our neighborhood, and Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya was his name, and in all my days I did not pass before him. But once I did pass before him, and he said to me: Sit, my son, sit, and I will teach you one matter: This snail that you see in the eye of a firstborn is a permanent blemish, and it is permitted to slaughter the animal on its account. And this is also the snake mentioned by the Sages as a blemish.
הכל
(6) ואע״פ וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אֵין אָדָם רוֹאֶה מוּמִין לְעַצְמוֹ באֲבָל מוֹרֶה הֲלָכָה לַתַּלְמִידִים וְתַלְמִידִים מוֹרִין לוֹ.
Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya adds: And even though the Sages said that a person cannot see blemishes for himself, and therefore I cannot permit this firstborn to myself, even so a halakhic authority may issue a halakhic ruling to his students, and the students may then issue a halakhic ruling for him based on what he taught them. Consequently, once I have taught you this halakha, you may permit my firstborn to me due to this blemish.
ואע״פ שאמרו אין אדם רואה מום לעצמו – שהבכור שלו היה אבל מורה הוא לתלמידים כו׳. ובשביל כך קראהו להורות לו כדי שיתירנו לך וזה לאחר שאירע לו מעשה בבכורו הורה שמום קבוע הוא:
ואף על פי שאמרו חכמים: אין אדם רואה מומין לעצמו, ולכן איני יכול להתיר בכור זה לעצמי, אבל הרב מורה הלכה לתלמידים, ותלמידים מורין לו על פי מה שלימדם, ומתירים לו. ולכן, לאחר שלימדתי אותך הלכה זו תוכל אתה להתיר את הבכור שבידי, שיש בו מום זה.
Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya adds: And even though the Sages said that a person cannot see blemishes for himself, and therefore I cannot permit this firstborn to myself, even so a halakhic authority may issue a halakhic ruling to his students, and the students may then issue a halakhic ruling for him based on what he taught them. Consequently, once I have taught you this halakha, you may permit my firstborn to me due to this blemish.
הכל
(7) וְהָאָמַר ר׳ רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא גכׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אִיהוּ נָמֵי מוֹרֶה וּבָא הֲוָה מֵעִיקָּרָא.:
The Gemara asks: How could Rabbi Yoḥanan ben Elazar permit the firstborn in this manner? But doesn’t Rabbi Abba say that Rav Huna says: With regard to any Torah scholar who is engaged in issuing a ruling of halakha in a situation relevant to himself, if he already stated the ruling before the incident, i.e., before it was relevant to him, one listens to him; and if not, i.e., the ruling followed the incident, one does not listen to him? The Gemara answers that he too, Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya, was engaged in issuing this ruling of halakha at the outset, before it became relevant to him.
האי נמי מורה ובא מעיקרא הוה פעם אחרת קודם שאירע לו מעשה הורה שמום קבוע הוא – (האי נמי מורה) ור׳ מאיר דבר המבלבל את העין לא שנא לבן בשחור ולא שנא שחור בלבן:
שמורה הלכה – הלכה חדשה שלא שמענוה מאחר.
קודם מעשה – קודם שבא מעשה ההלכה בידו.
שומעין לו – ועושין מעשה.
אין שומעין לו – דבשביל המעשה אומרה. והכא מאן ציית ליה במאי דאמר דמום קבוע הוא.
אם קודם מעשה אמרה שומעין לו – אומר ר״ת דלא אמרי׳ הכי אלא היכא דצריך לאותה הוראה כי הכא וביבמות בפ׳ הערל (יבמות עו.) גבי חגר חרב כישמעאל ובפרק נושאין על האנוסה (יבמות צח.) גבי גר נושא אשת אחיו מאמו ובריש עשרה יוחסין (קדושין ע:) גבי עובדא דרב יהודה דכל דאמר מבית חשמונאי אתינא עבדא הוא שהיה נראה לרב יהודה שאומר כן לפי שהקניטו.
ומקשים: וכיצד יכול היה ר׳ יוחנן בן אלעזר להתיר על פי דבריו? והאמר [והרי אמר] ר׳ אבא שכך אמר רב הונא: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה, קודם שהוצרכה לו הלכה זו, אמרה — שומעין לו, ואם לאו [לא], אלא אמרה בשעת מעשה — אין שומעין לו! ומשיבים: איהו נמי מורה ובא הוה מעיקרא [הוא גם כן, ר׳ יוסי בן לקוניא, מורה ובא היה מתחילה] הלכה זו, עוד קודם שבא לידי מעשה זה.
The Gemara asks: How could Rabbi Yoḥanan ben Elazar permit the firstborn in this manner? But doesn’t Rabbi Abba say that Rav Huna says: With regard to any Torah scholar who is engaged in issuing a ruling of halakha in a situation relevant to himself, if he already stated the ruling before the incident, i.e., before it was relevant to him, one listens to him; and if not, i.e., the ruling followed the incident, one does not listen to him? The Gemara answers that he too, Rabbi Shimon ben Yosei Lakonya, was engaged in issuing this ruling of halakha at the outset, before it became relevant to him.
הכל
(8) אֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל לָבָן הַפּוֹסֵק אֶת הַסִּירָא.: מתני׳ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הִיא דְּתַנְיָא לָבָן וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר שָׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן ה״ז הֲרֵי זֶה מוּם דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דלָבָן וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר ה״ז הֲרֵי זֶה מוּם שָׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן אֵינוֹ מוּם שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן.
§ The mishna further stated: What is a tevallul? It is a white thread that bisects the iris and enters the black pupil. The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: If there is either a white thread that enters the black, or a black thread that enters the white, it is a blemish; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: If it is a white thread that enters the black, it is a blemish, but if it is a black thread that enters the white, it is not a blemish, as there are no blemishes in the white of the eye.
ג שנינו במשנה: איזהו תבלול? חוט לבן הפוסק את הסירא (המפרידה בין הלבן והשחור שבעין) ונכנס בשחור. ומבררים: מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ יוסי היא, דתניא [ששנויה ברייתא]: חוט לבן היוצא מן הלבן שבעין ונכנס בשחור, וכן חוט שחור היוצא מן השחור שבעין ונכנס בלבן — הרי זה מום, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: לבן ונכנס בשחור — הרי זה מום, שחור ונכנס בלבן — אינו מום, שאין מומין בלבן.
§ The mishna further stated: What is a tevallul? It is a white thread that bisects the iris and enters the black pupil. The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yosei, as it is taught in a baraita: If there is either a white thread that enters the black, or a black thread that enters the white, it is a blemish; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: If it is a white thread that enters the black, it is a blemish, but if it is a black thread that enters the white, it is not a blemish, as there are no blemishes in the white of the eye.
הכל
(9) אָמַר רַב מ״ט מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי דִּכְתִיב {תהלים ע״ג:ז׳} יָצָא מֵחֵלֶב עֵינֵימוֹ תַּרְבָּא דְּעֵינָא אִיקְּרִי עֵינֵימוֹ סְתָמָא לָא אִיקְּרִי ור״מ וְרַבִּי מֵאִיר מ״ט מַאי טַעְמֵיהּ מָה לְשׁוֹן תְּבַלּוּל דָּבָר הַמְבַלְבֵּל אֶת הָעֵינַיִם.:
Rav says: What is the reason of Rabbi Yosei? As it is written: “Their eyes stand forth from fatness” (Psalms 73:7), which is interpreted to mean that the wicked embark on an evil path due to the fatness in the eyes, which is in the white portion. This indicates that the white portion is called the fat of the eye, but it is not called simply: Their eyes. Conversely, a tevallul is considered a blemish only if it is in the eye itself, as it states: “Or tevallul in his eye” (Leviticus 21:20). The Gemara further asks: And with regard to Rabbi Meir, what is his reason? The Gemara answers that Rabbi Meir would explain as follows: What is the meaning of the expression tevallul? It is a substance that mixes [hamevalbel] within the eyes, i.e., which passes through the white and the black in any fashion.
יצא מחלב עינימו – יצא רשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעינו ושומן העין בלבן הוא.
דבר המבלבל – שפוסק הסירא ומערב השחור והלבן כל היכי דעבר הוי מבלבל.
יצא מחלב עינימו – לפי הדרשה לבן שבעין קורין חלב כדפי׳ בקונטרס ששם שומן העין ורוצה לומר שיצא הרשע לתרבות רעה מרוב שומן שבעין אבל פשטיה דקרא רוצה לומר שיוצא העין ובולט לחוץ מרוב שומן שבתוכו.
אמר רב: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יוסי? איזה מקור בכתוב יש לדבריו? דכתיב [שנאמר]: ״יצא מחלב עינימו״ (תהלים עג, ז), כלומר, יצא הרשע לתרבות רעה מרוב חלב (שומן) שבעינו, והוא בלבן שבעין. הרי שהלבן תרבא דעינא [חלב העין] — איקרי [נקרא], אבל ״עינימו״ (עינו) סתמא [סתם] — לא איקרי [אינו נקרא], ואין תבלול נחשב מום אלא בעין עצמה, שנאמר: ״תבלול בעינו״ (ויקרא כא, כ). ושואלים: ור׳ מאיר מאי טעמיה [מה טעמו]? ומשיבים: לדעתו, מה הוא לשון תבלול? דבר המבלבל את העינים, העובר בין הלבן והשחור שבעין, בכל דרך.
Rav says: What is the reason of Rabbi Yosei? As it is written: “Their eyes stand forth from fatness” (Psalms 73:7), which is interpreted to mean that the wicked embark on an evil path due to the fatness in the eyes, which is in the white portion. This indicates that the white portion is called the fat of the eye, but it is not called simply: Their eyes. Conversely, a tevallul is considered a blemish only if it is in the eye itself, as it states: “Or tevallul in his eye” (Leviticus 21:20). The Gemara further asks: And with regard to Rabbi Meir, what is his reason? The Gemara answers that Rabbi Meir would explain as follows: What is the meaning of the expression tevallul? It is a substance that mixes [hamevalbel] within the eyes, i.e., which passes through the white and the black in any fashion.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : חֲוַרְוָור הוְהַמַּיִם הַקְּבוּעִין אֵיזֶהוּ חֲוַרְוָור הַקָּבוּעַ כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם ר׳ רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אֹמֵר ו בּוֹדְקִין אוֹתוֹ ג׳ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם.
MISHNA: Pale spots on the eye and tears streaming from the eye that are constant are blemishes that enable the slaughter of the firstborn. Which are the pale spots that are constant? They are any spots that persisted for eighty days. Rabbi Ḥananya ben Antigonus said: One examines it three times within eighty days. Only if the spots are found during all three examinations are they considered constant.
חורור – אם יש בשחור לבן ואית דאמרי קרום:
והמים הקבועים – שעיניו דולפין תדיר הרי זה מום:
כל ששהה פ׳ יום – ולא נתמעט ממה שהיה:
מתני׳ חורוור – חולי הוא שיש טיפין לבנות בעין.
הקבועים – אתרוייהו [קאי] אחורוור ואמים.
בודקין ג״פ בתוך שמונים יום – ואם לא בדקוהו אע״פ שמום נמצא שם ביום שמונים לא הוי מום דשמא בינתים הלך לו וחזר שכן דרכו.
ד משנה המשנה ממשיכה ברשימת המומים שבעין, ששוחטים עליהם את הבכור: חורוור (שנראות בעין כעין טיפות לבנות) שהוא קבוע, והמים שיורדים בעיניו הקבועין. איזהו חורוור הקבוע? כיצד יודעים שהוא קבוע? כל ששהה שמונים יום ולא נרפא. ר׳ חנניא בן אנטיגנוס אמר: בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום, ורק אם נמצא החורוור בכל אותן פעמים — הרי זה קבוע. ואלו הן מים הקבועין, כלומר, כיצד יודעים אם הם קבועים או עוברים?
MISHNA: Pale spots on the eye and tears streaming from the eye that are constant are blemishes that enable the slaughter of the firstborn. Which are the pale spots that are constant? They are any spots that persisted for eighty days. Rabbi Ḥananya ben Antigonus said: One examines it three times within eighty days. Only if the spots are found during all three examinations are they considered constant.
הכל
(11) וְאֵלּוּ הֵן מַיִם הַקְּבוּעִין אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל שְׁלָחִים אוֹ אָכַל הַיָּבֵשׁ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ הַלַּח אֵינוֹ מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל הַלַּח ואח״כ וְאַחַר כָּךְ הַיָּבֵשׁ.:
And these are the constant tears, i.e., this is how it is known whether the blemish is temporary or permanent: In a case where the animal ate, for medicinal purposes, moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain, or if the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, or even if the animal did not eat them together but ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder, and the condition of constant tears was not healed, it is not a blemish. It is not a blemish unless the animal eats the moist fodder and thereafter eats the dry fodder and is not thereby healed.
ואלו הן המים הקבועין – והיאך בודקין אותו אם אכל עשב לח ויבש של גשמים ושל שדה בית הבעל ששותה מאליה. או אכל לח ויבש של שדה בית השלחין שמשקין אותה. או שאכל יבש של שדה של גשמים ואח״כ אכל הלח ועדיין לא נתרפא אפי׳ כן אינו מום עד שיאכל היבש של גשמים אחר הלח. שהלח של שדה גשמים. אכל קודם היבש אם בכך לא נתרפא הוי מום קבוע. וישנו ג׳ חדשים. כלומר בג׳ חדשים יאכלהו בכל חדש לח ואח״כ יבש:
מים – שעיניו נוטפות מים.
אלו הם המים הקבועין – כלומר במאי ידעינן אי קבועין הן אי עוברים.
אכל לח ויבש של גשמים – אם האכילוהו לרפואה תבן ומספוא שקורין פיצ״א.
לח – הגדל בניסן ויבש הגדל בתשרי כדמפרש בגמרא והאכילוהו ביחד לח ויבש של גשמים הגדל בשדה בית הבעל דסגי ליה בגשמים.
או לח ויבש של שלחים – קרקע שצריכה להשקות.
או שלא אכל לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח״כ אכל לח לרפואה אין זו דרך רפואה אע״פ שלא נתרפא בכך אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום.
או שלא אכל לח ויבש ביחד אלא אכל יבש ואח״כ אכל לח לרפואה אין זו דרך רפואה אע״פ שלא נתרפא בכך אינו מום עד שיאכל יבש אחר הלח דזו היא דרך רפואתו ואם לא נתרפא הוי מום.
אם אכל, האכילוהו לרפואה, מספוא לח ומספוא יבש של שדה המושקה בגשמים בלבד, או שאכל לח ויבש של שלחים (שדה הצריכה השקייה), או אפילו לא אכל לח ויבש ביחד, אלא אכל היבש ואחר כך הלח, ולא נרפא — כל זה אינו מום קבוע בוודאות, עד שיאכל הלח ואחר כך יאכל היבש, שהיא הדרך הבדוקה לרפואת המים שבעין, ואם בכל זאת ישארו בו המים — הרי אלו מים קבועים.
And these are the constant tears, i.e., this is how it is known whether the blemish is temporary or permanent: In a case where the animal ate, for medicinal purposes, moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain, or if the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, or even if the animal did not eat them together but ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder, and the condition of constant tears was not healed, it is not a blemish. It is not a blemish unless the animal eats the moist fodder and thereafter eats the dry fodder and is not thereby healed.
הכל
(12) גמ׳ גְּמָרָא : מתני׳ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא חֲוַרְוָור קָבוּעַ אַרְבָּעִים יוֹם וּמַיִם הַקְּבוּעִים שְׁמוֹנִים יוֹם דִּבְרֵי ר״מ רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲוַרְוָור שְׁמוֹנִים יוֹם.
GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: A blemish of constant pale spots is a condition that persisted for forty days, and constant tears is a condition that persisted for eighty days; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda says: A blemish of constant pale spots is a condition that persisted for eighty days.
ה גמרא ומבררים: מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ יהודה היא. דתניא [ששנויה ברייתא], חורוור קבוע — ארבעים יום, ומים הקבועים — שמונים יום, אלו דברי ר׳ מאיר. ור׳ יהודה אומר: חורוור — שמונים יום.
GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is the opinion of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita: A blemish of constant pale spots is a condition that persisted for forty days, and constant tears is a condition that persisted for eighty days; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Yehuda says: A blemish of constant pale spots is a condition that persisted for eighty days.
הכל
(13) וְאֵלּוּ הֵן מַיִם הַקְּבוּעִים אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין אוֹ שֶׁאָכַל יָבֵשׁ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח אֵין מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלַּח וְיֶשְׁנוֹ ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.
The baraita continues: And these are the constant tears, according to the opinion of Rabbi Yehuda: In a case where the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, or ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder, and the animal was not healed, its status as a blemish is not certain. It is not a blemish unless the animal eats the dry fodder after eating the moist fodder and is not thereby healed. And the duration of this period of eating moist and then dry fodder extends for three months.
אכל לח ויבש של בית הבעל – שאין צריך להשקותה ההוא הוי רפואה.
ולא לח ויבש של שלחין – דלא הוי רפואה ולא בדקנא ביה.
או שאכל יבש – של בית הבעל ואחר כך לח אינו נבדק בכך דאין זו דרך רפואה.
וישנו ג׳ חדשים – דג׳ חדשים בדקינן ליה בהכי.
ואלו הן מים הקבועים לשיטת ר׳ יהודה: אם אכל לח ויבש של בית השלחין, או שאכל יבש ואחר כך אכל הלח ולא נרפא — אין זה מום קבוע בוודאות, עד שיאכל יבש אחר הלח. וזמן ההאכלה של הלח והיבש ישנו (נמשך) שלשה חדשים.
The baraita continues: And these are the constant tears, according to the opinion of Rabbi Yehuda: In a case where the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, or ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder, and the animal was not healed, its status as a blemish is not certain. It is not a blemish unless the animal eats the dry fodder after eating the moist fodder and is not thereby healed. And the duration of this period of eating moist and then dry fodder extends for three months.
הכל
(14) וְהָא תַּרְוַיְיהוּ תְּנַנְהִי אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל בֵּית הַשְּׁלָחִין.
The Gemara asks: But how can the mishna be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? We learned about two types of fields in the mishna: A case where the animal ate moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain and a case where the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field and was not healed. In either case, it is not a blemish. By contrast, Rabbi Yehuda mentioned only moist fodder and dry fodder from a field that requires irrigation, from which it can be inferred that if the animal was fed moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain and it was not healed, its condition is a blemish.
והאנן תרוייהו תנן – דבין של בית הבעל בין של שלחין ואי אכיל יבש אחר הלח מסי ובדקינן ומתניתין כרבי יהודה אוקימתא.
ושואלים: וכיצד אתה אומר שמשנתנו כשיטת ר׳ יהודה? והא תרוייהו תננהי [והרי שניהם שנינו במשנתנו]: אכל לח ויבש של גשמים, לח ויבש של בית השלחין, ולא נרפא — אין זה מום. ואילו ר׳ יהודה הזכיר רק לח ויבש של שלחים, ומדבריו משמע כי אם אכל לח ויבש של גשמים, ולא נרפא — הרי זה מום!
The Gemara asks: But how can the mishna be in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? We learned about two types of fields in the mishna: A case where the animal ate moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain and a case where the animal ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field and was not healed. In either case, it is not a blemish. By contrast, Rabbi Yehuda mentioned only moist fodder and dry fodder from a field that requires irrigation, from which it can be inferred that if the animal was fed moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain and it was not healed, its condition is a blemish.
הכל
(15) חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים ה״ז הֲרֵי זֶה מוּם בֵּית הַשְּׁלָחִין אֵינוֹ מוּם ודגשמים נָמֵי אָכַל יָבֵשׁ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ אָכַל לַח אֵינוֹ מוּם עַד שֶׁיֹּאכַל יָבֵשׁ אַחַר הַלַּח.
The Gemara answers that the mishna is incomplete and this is what it is teaching, in accordance with the ruling of Rabbi Yehuda in the baraita: If the animal ate moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain, it is a blemish. If it ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, it is not a blemish. And with regard to a field watered exclusively with rain as well, if it ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder it is not a blemish. It is a not blemish until the animal eats the dry fodder after the moist fodder.
ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך צריך לשנותה], לפי דברי ר׳ יהודה שבברייתא: אכל לח ויבש של גשמים ולא נרפא — הרי זה מום, לח ויבש של בית השלחין — אינו מום. ושל הגשמים נמי [גם כן], אם אכל יבש ואחר כך אכל לח — אינו מום, עד שיאכל יבש אחר הלח.
The Gemara answers that the mishna is incomplete and this is what it is teaching, in accordance with the ruling of Rabbi Yehuda in the baraita: If the animal ate moist fodder and dry fodder from a field watered exclusively with rain, it is a blemish. If it ate moist fodder and dry fodder from an irrigated field, it is not a blemish. And with regard to a field watered exclusively with rain as well, if it ate the dry fodder and thereafter ate the moist fodder it is not a blemish. It is a not blemish until the animal eats the dry fodder after the moist fodder.
הכל
(16) וְיֶשְׁנוֹ ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אִינִי וְהָתַנְיָא וְהָא רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אֲדָר וְנִיסָן לַח אֱלוּל וְתִשְׁרִי יָבֵשׁ זאֵימָא אֲדָר וַחֲצִי נִיסָן לַח אֱלוּל וַחֲצִי תִשְׁרֵי יָבֵשׁ.:
With regard to the statement of the baraita: And the duration of this period of eating moist and then dry fodder lasts for three months, the Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught that Rav Idi bar Avin says that Rav Yitzḥak bar Ashiyan says: The months of Adar and Nisan are the moist period mentioned in the mishna, as the fodder is still moist at that time of year; and the months of Elul and Tishrei are the dry period, as this is the end of summer? In total, there are four months, not three. The Gemara answers that one should say as follows: The months of Adar and half of Nisan are the moist period, and the months of Elul and half of Tishrei are the dry period, for a total of three months.
ואיכא דאמרי ויש לו ג׳ חדשים – כלומר דישנה לבדיקה זו ג׳ חדשים:
איני דג׳ חדשים ותו לא – אימא אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי אדר יבש דהיינו ג׳ חדשים ותו לא וקמ״ל אע״ג דאין רצופין:
אלול ותשרי יבש – דבההוא זמן הוי יבש תבן וחציר:
ועל מה ששנינו בברייתא: וישנו תהליך זה של האכלה שלשה חדשים, מקשים: איני [כן הוא]? והתניא [והרי שנויה ברייתא], והא [והרי] רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אדר וניסן — הרי זה לח ששנינו במשנתנו, כשהצמחיה עדיין לחה, אלול ותשרי — יבש, שהוא בסוף הקיץ. הרי כאן ארבעה חדשים! ומשיבים: אימא [אמור] כך: אדר וחצי ניסן — לח, אלול וחצי תשרי — הרי זה יבש, וביחד שלושה חדשים.
With regard to the statement of the baraita: And the duration of this period of eating moist and then dry fodder lasts for three months, the Gemara asks: Is that so? But isn’t it taught that Rav Idi bar Avin says that Rav Yitzḥak bar Ashiyan says: The months of Adar and Nisan are the moist period mentioned in the mishna, as the fodder is still moist at that time of year; and the months of Elul and Tishrei are the dry period, as this is the end of summer? In total, there are four months, not three. The Gemara answers that one should say as follows: The months of Adar and half of Nisan are the moist period, and the months of Elul and half of Tishrei are the dry period, for a total of three months.
הכל
(17) אִיבַּעְיָא לְהוּ לַח בִּזְמַן לַח וְיָבֵשׁ בִּזְמַן הַיָּבֵשׁ אוֹ דִלְמָא לַח וְיָבֵשׁ בִּזְמַן הַלַּח.
With regard to the ruling of the mishna that the animal must be given moist fodder and then dry fodder, a dilemma was raised before the Sages: Does this mean it must be fed moist fodder at the time of moist fodder, i.e., at the end of the rainy season, and dry fodder at the time of dry fodder, at the conclusion of summer? Or perhaps it is fed moist fodder and then dry fodder leftover from the previous summer, both at the time of moist fodder.
לח בזמן לח – מספוא הגדל באדר וניסן מאכילין אותו באדר וניסן.
ויבש ביבש – מספוא הגדל באלול ותשרי מאכילין אותו בתשרי דלא שחטי ליה עד שיעברו כל ימי הקיץ ויבדק בשניהם.
ו ועוד על מה ששנינו שצריך להאכיל לח ואחר כך יבש, איבעיא להו [נשאלה להם שאלה ללומדים]: האם צריך להאכיל אותו לח בזמן לח, בסוף עונת הגשמים, ויבש בזמן היבש, בסוף הקיץ, או דלמא [שמא]: שמאכילים לח ואחר כך יבש (שנותר מן הקיץ הקודם) בזמן הלח?
With regard to the ruling of the mishna that the animal must be given moist fodder and then dry fodder, a dilemma was raised before the Sages: Does this mean it must be fed moist fodder at the time of moist fodder, i.e., at the end of the rainy season, and dry fodder at the time of dry fodder, at the conclusion of summer? Or perhaps it is fed moist fodder and then dry fodder leftover from the previous summer, both at the time of moist fodder.
הכל
(18) תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַשְׁיָאן אֲדָר וְנִיסָן לַח אֱלוּל וְתִשְׁרִי יָבֵשׁ דִּלְמָא פֵּירֵי דֶּאֱלוּל וְתִשְׁרִי מאכילנא לֵיהּ בַּאֲדָר וְנִיסָן.
The Gemara suggests: Come and hear, as Rav Idi bar Avin says that Rav Yitzḥak bar Ashiyan said: The months of Adar and Nisan are the period of moist fodder; Elul and Tishrei are the period of dry fodder. This indicates that the animal is given the fodder that is available at that time. The Gemara refutes this proof: That statement is not necessarily referring to the time when it is fed, as perhaps one feeds it the produce of Elul and Tishrei in Adar and Nisan.
מיהא ליכא למישמע דדלמא ההיא דקאמר אלול ותשרי יבש כלומר דפירות יבשין דאלול ותשרי מאכילין ליה באדר וניסן:
ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממה שאמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן: אדר וניסן — לח, אלול ותשרי — יבש. וכאן משמע שמאכילים אותו בכל זמן לפי העשב המצוי אז. ודוחים: מכאן אין ראיה לזמן בו מאכילים אותו, דלמא פירי [שמא פירות] של אלול ותשרי מאכילנא ליה [מאכילים אותו] באדר וניסן.
The Gemara suggests: Come and hear, as Rav Idi bar Avin says that Rav Yitzḥak bar Ashiyan said: The months of Adar and Nisan are the period of moist fodder; Elul and Tishrei are the period of dry fodder. This indicates that the animal is given the fodder that is available at that time. The Gemara refutes this proof: That statement is not necessarily referring to the time when it is fed, as perhaps one feeds it the produce of Elul and Tishrei in Adar and Nisan.
הכל
(19) וְכַמָּה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי פִּנְחָס בֶּן עָרוֹבָא חכִּגְרוֹגֶרֶת אָמַר רָבָא בָּעֵי בְּמַעְרְבָא כִּגְרוֹגְרוֹת בִּסְעוּדָה רִאשׁוֹנָה
The Gemara asks: And how much does one feed it? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Pineḥas ben Arova: One feeds it the amount of a fig-bulk. Rava says: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: Does this mean that it is fed the amount of a fig-bulk at its first meal each day,
ז ועוד שואלים: וכמה מאכילין אותו את הבכור, מאותו עשב? אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ פנחס בן ערובא: מאכילים אותו כשיעור גרוגרת (פרי התמר). אמר רבא, בעי במערבא [שאלו בארץ ישראל]: האם הכוונה היא שמאכילים אותו כגרוגרות בסעודה ראשונה בכל יום,
The Gemara asks: And how much does one feed it? Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Pineḥas ben Arova: One feeds it the amount of a fig-bulk. Rava says: They raise a dilemma in the West, Eretz Yisrael: Does this mean that it is fed the amount of a fig-bulk at its first meal each day,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.