טובת הנאה – שיכול ליתנה לכהן שירצה ולקבל בה דבר מועט כדקאמר כיצד ישראל וכו׳:
(1) 
טוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים.
טוֹבַת הֲנָאָה לַבְּעָלִים.the benefit of discretion for the owners of the produce, i.e., benefit accrued from the option of giving teruma and tithes to any priest or Levite of their choosing.
טובת הנאה – דבר מועט ואם היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן אחר קרובו אסור כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע.
בא״ד הנהו דמפרשי חלתא מאחוזא דאמרינן דאי רובא לאו אורז אכלי ניכלה זר כו׳ גבי סוכת החג בחג חייבת בעירוב כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה תיתחל כו׳ מנהג דחולין שלא יאכלן כו׳ ומשו״ה לא תנינהו והאי כו׳ טובת הנאה הס״ד ואח״כ מ״ה תרומת חו״ל כו׳ ובד״ה לשמעי׳ כהן הס״ד ובד״ה חמרא דתרומה הס״ד ובד״ה טומאה כו׳ ובעל קרי אבל לטמא מת שריא הד״א והס״ד ובד״ה כהן קטן כו׳ הרי הוא כקטן ל״א להכי נקט כו׳ מפרש הכי הס״ד ואח״כ מ״ה בריש מסא כו׳ כצ״ל:
טובת הנאה לבעלים, כלומר, יכולים הבעלים ליהנות מן הזכות ליתן את המתנות לכהן מסויים.
the benefit of discretion for the owners of the produce, i.e., benefit accrued from the option of giving teruma and tithes to any priest or Levite of their choosing.
הכל
(2) כֵּיצַד איִשְׂרָאֵל שֶׁהִפְרִישׁ תְּרוּמָה מִכִּרְיוֹ וּמְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְאָמַר לוֹ הֵא לְךָ סֶלַע זֶה וּתְנֵהוּ לְבֶן בִּתִּי כֹּהֵן מוּתָּר אִם הָיָה כֹּהֵן לְכֹהֵן אָסוּר.
The baraita continues: How so? With regard to an Israelite who separated teruma from his pile of grain, and another Israelite found him and said to him: Take this sela coin for yourself and give the teruma and tithes to my daughter’s son who is a priest, it is permitted. But if it was a priest who gave the sela coin for the right to give the teruma and tithes to another priest, it is prohibited. Priests may not pay for the gifts that they receive.
אם כהן לכהן – כלומר אם היה כהן אותו שנותן לו הסלע כדי לזכות בה1 הכהן אסור דנראה כמו לאותו כהן מוכרה באותו הסלע והוי ככהן המסייע בבית הגרנות:
1. נראה דצ״ל כדי לזכות בה לכהן אחר אסור דנראה כמו דמוכרה לאותו הכהן באותו הסלע וכו׳.
כיצד? ישראל שהפריש תרומה מכריו (מערימת התבואה שלו), ומצאו ישראל אחר, ואמר לו: ״הא לך סלע (מטבע ששוויו ארבעה זוזים) זה, ותנהו את מה שהפרשת כתרומה לבן בתי שהוא כהן״ — הרי זה מותר. אבל אם היה זה כהן שנתן סלע לבעלים, כדי שיתן את התרומה לכהן אחר — אסור, שהכהנים אינם רשאים ליתן דבר תמורת מתנותיהם.
The baraita continues: How so? With regard to an Israelite who separated teruma from his pile of grain, and another Israelite found him and said to him: Take this sela coin for yourself and give the teruma and tithes to my daughter’s son who is a priest, it is permitted. But if it was a priest who gave the sela coin for the right to give the teruma and tithes to another priest, it is prohibited. Priests may not pay for the gifts that they receive.
הכל
(3) וְתַנָּא מַאי טַעְמָא לָא קָאָמַר מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה אָמַר לָךְ תְּרוּמָה דִּקְדוּשַּׁת הַגּוּף הִיא דְּכֵיוָן דְּלָא מִתַּחֲלָא לָא אָתֵי לְמִיטְעֵי בַּהּ.
The Gemara asks: And according to the tanna of this baraita, what is the reason that he does not state that the owners also have the benefit of discretion with regard to the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, jaw, and maw, which must be given to the priest from every non-sacred animal that one slaughters? Why does he mention teruma alone? The Gemara answers that he could have said to you: In the case of teruma, which has inherent sanctity, and which therefore cannot be redeemed, the priest will not come to err with it and treat it as though it has no sanctity, even if the owner receives payment for it.
ותנא קמא דקאמר אין נותן להן תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חיללו מאי טעמא לא אמר במתנות נמי. להכי קאמר ות״ק משום דהאי דקאמר ובקשו חכמים לקונסו כו׳ הוי תנא אחריתי:
אמר לך – דכיון דלא מיתחלא שלעולם אין פדיון לתרומה להוציאה לחולין לא אתי למטעא בה דאע״ג דאמרינן הכא חיללו לא אתי כהן לזלזולי בהו למיכל בטומאה. אבל הני מתנות כיון דקדושת דמים נינהו דנפדין אי אמינא חיללו אתי למיטעא בהו ואתי למינהג בהו מנהג זלזול דחולין ושמא יאכילו לכלבים והוי בזיון. אין בה משום כהן כו׳. דלא חמירא כ״כ:
ה״ג: ותנא מ״ט לא אמר מתנות כהונה ולא גרס ותנא קמא – בכולן יש בהן טובת הנאה ומפרש כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו מאי טעמא לא אמר נמי או טבח שהפריש מתנותיו ורועה שהיו לו בכורות.
אמר לך תרומה – היינו טעמא דשריא טובת הנאה דידה דקדושת הגוף היא דכולי עלמא ידעי דלא נפקא לחולין ולא אתי האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה למיטעי ולמנהג בה ענין חול ולמימר איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי אמו.
ושואלים: ותנא מאי טעמא לא קאמר [והתנא, מה טעם אינו אומר], אינו מזכיר שיש טובת הנאה לבעלים גם במתנות כהונה, כלומר, בזרוע לחיים וקיבה שצריך כל שוחט בהמה לתת לכהן, אלא רק בתרומה? ומשיבים, אמר [יכול לומר] לך בתשובה: תרומה — דבר שיש בו קדושת הגוף היא, דכיון דלא מתחלא [שכיון שאינה מתחללת], שלא ניתן לפדותה, ולעולם יש לה דין תרומה — לא אתי למיטעי בה [יבוא הכהן לטעות בה], ולנהוג בה מנהג חולין, גם אם יקבל הבעלים מטבע של סלע בטובת הנאתה, שלא יחשוב שנתחללה באותה מטבע.
The Gemara asks: And according to the tanna of this baraita, what is the reason that he does not state that the owners also have the benefit of discretion with regard to the gifts of the priesthood, i.e., the foreleg, jaw, and maw, which must be given to the priest from every non-sacred animal that one slaughters? Why does he mention teruma alone? The Gemara answers that he could have said to you: In the case of teruma, which has inherent sanctity, and which therefore cannot be redeemed, the priest will not come to err with it and treat it as though it has no sanctity, even if the owner receives payment for it.
הכל
(4) הָנֵי כֵּיוָן דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים נִינְהוּ אָתֵי לְמִיטְעֵי בְּהוֹן דְּבַר מִיתַּחַל קְדוּשְׁתַּיְיהוּ אַאַרְבְּעָה זוּזֵי וְאָתֵא לְמִינְהַג בְּהֹן מִנְהָג דְּחוּלִּין.
By contrast, with regard to these gifts of the priesthood, since they have sanctity that inheres in their value, which means that once the priest has received them he may sell them, the priest might come to err with them by saying that the sanctity that they have can be redeemed with four zuz, i.e., the one sela, and he might come to treat them in the manner that one treats non-sacred food. This would be a mistake, as a priest must eat his priestly gifts in a dignified manner, i.e., roasted and with seasoning (see Ḥullin 132b).
אבל הני – מתנות בכור.
דקדושת דמים נינהו – דאם רצה כהן למכור בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרן לישראל ותו לא בעי ליה לישראל למיכלינהו בצלי ובחרדל כי היכי דעביד כהן הילכך אתי האי כהן למיטעי בהון וסבר כיון דבני קנין נינהו.
תיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי – דיהיב אבי אמו דהיינו ד׳ זוזי ואתי למינהג בהו מנהג דחולין שלא יאכלם בצלי ובחרדל כדינם המפורש בפרק הזרוע והלחיים והקיבה (חולין דף קלב:) ומשום הכי לא תנינהו. והאי דנקט ובכולן הכי קאמר ובכולן התרומות והמעשרות יש בהן טובת הנאה.
ואתי למינהג בהו מנהג דחולין – ובעינן (זבחים דף כח.) למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין בצלי ובחרדל ובכל מתנות כתיב למשחה אפילו בזרוע ובלחיים ובקיבה כדמשמע הכא וגבי תרומה לא מצינו שיצריך בשום אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר.
תוס׳ בד״ה ואתי למנהג כו׳ ובלחיים ובקיבה כדמשמע כו׳ ובד״ה תרומת חו״ל כו׳ מוכח במנחות בפ׳ ר״י כו׳ שהוא פטור חלתו נאכלת כו׳ ובד״ה אוכל והולך כו׳ ישאר מכריו שיתקיים בו מוקף כו׳ ובד״ה הלכך כו׳ לישנא דשקלה בריש כו׳ ואע״ג דלא מזכיר לה כו׳ שהקטן היה מאבדה כו׳ ובד״ה בריש מסא כו׳ דלית לן בה ולגמרי כו׳ מסא דקא חרכא ריפתא כו׳ ומגדלא דרדקי שקלתיה כו׳ וכדאמר טחנה לשה כו׳ דכשבא לרדותה שורפה כו׳ ובד״ה פסק כו׳ אלא היכא דליכא כהן קטן ולא כהנהו מקומות כו׳ וגם אינה טעונה להפריש אלא כו׳ כצ״ל:
אבל הני [אלה], מתנות כהונה, כיון שקדושת דמים נינהו [הם], שיכול הכהן שקיבלם למוכרם, ומאותה שעה חולין גמורים הם, הרי אם יתנם הבעלים לכהן בטובת הנאה — אתי למיטעי בהון [יבוא הכהן לטעות בהם], ולומר דבר מיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי [שניתן היה לחלל את קדושתם על אותם ארבעה זוזים], כלומר, על אותו סלע שניתן לבעלים (שיש ארבעה זוזים בסלע), ואתא למינהג [ויבוא לנהוג] בהן מנהג של חולין, שלא כדין מתנות כהונה, שצריך הכהן לאוכלם בכבוד.
By contrast, with regard to these gifts of the priesthood, since they have sanctity that inheres in their value, which means that once the priest has received them he may sell them, the priest might come to err with them by saying that the sanctity that they have can be redeemed with four zuz, i.e., the one sela, and he might come to treat them in the manner that one treats non-sacred food. This would be a mistake, as a priest must eat his priestly gifts in a dignified manner, i.e., roasted and with seasoning (see Ḥullin 132b).
הכל
(5) אָמַר רָבָא תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ [א] אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כֹּהֵן הַמְסַיֵּיעַ בְּבֵית הַגְּרָנוֹת רַב חָמָא יָהֵיב לֵיהּ לְשַׁמָּעֵיהּ.
§ On a related topic, Rava says: Teruma from outside of Eretz Yisrael does not have any prohibition due to a priest assisting at the threshing floor. The Sages decreed that one must separate teruma from produce grown in certain places outside of Eretz Yisrael. Yet, the halakhot governing this teruma are not as stringent as those that apply to teruma from produce grown within Eretz Yisrael. Consequently, one may give such teruma to a priest for helping at the threshing floor. In support of this claim, the Gemara relates that Rav Ḥama gave teruma from outside of Eretz Yisrael to his servant, who was a priest, as his wages.
א בענין האיסור לכהן לסייע לבעלים בבית הגרנות, ובתמורה לכך לקבל את התרומה, אמר רבא: תרומת חוצה לארץ, שתיקנו חכמים להפריש מן התבואה בחוצה לארץ — אין בה משום איסור כהן המסייע בבית הגרנות. וכן מסופר שרב חמא יהיב ליה לשמעיה [היה נותן לו לשמשו], שהיה כהן, תרומה בשכרו.
§ On a related topic, Rava says: Teruma from outside of Eretz Yisrael does not have any prohibition due to a priest assisting at the threshing floor. The Sages decreed that one must separate teruma from produce grown in certain places outside of Eretz Yisrael. Yet, the halakhot governing this teruma are not as stringent as those that apply to teruma from produce grown within Eretz Yisrael. Consequently, one may give such teruma to a priest for helping at the threshing floor. In support of this claim, the Gemara relates that Rav Ḥama gave teruma from outside of Eretz Yisrael to his servant, who was a priest, as his wages.
הכל
(6) אָמַר שְׁמוּאֵל תְּרוּמַת בחוּצָה לָאָרֶץ בְּטֵילָה בְּרוֹב רַבָּה מְבַטְּלָהּ בְּרוֹב וְאוֹכֵל לָהּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ.
With regard to teruma from outside of Eretz Yisrael, Shmuel says: Teruma from outside of Eretz Yisrael that became mixed with non-sacred produce is nullified in a majority, unlike ordinary teruma, which requires one hundred parts of non-sacred produce to nullify it. The Gemara relates that Rabba, who was a priest, would nullify his teruma from outside of Eretz Yisrael in a majority ab initio and eat it during his days of impurity. Both of these acts are prohibited in the case of teruma from produce grown in Eretz Yisrael.
מבטלה ברוב – אחד בשנים ולא צריך אחד במאה כמו תרומת הארץ:
ואכיל ליה – אפילו ישראל ביומי טומאה כמו חולין. ורבה כהן הוה:
בטילה ברוב – לאוכלה לזר ולא בעינן אחד ומאה ולאחר שעירבה ברוב חולין יכול לאכול זר או כהן בימי טומאה לאחר שביטלה.
רבה – כהן היה דמדבית עלי קאתי.
תרומת חוצה לארץ בטלה ברוב – להתירה לכהן טמא קאמר כדקאמר רבה מבטל לה ברוב (ואפילו) בימי טומאתו ולא כמו שפירש הקונטרס לאוכלה זר ולא בעיא אחד ומאה דבהדיא מוכח במנחות בפרק רבי ישמעאל (מנחות סז.) דאסורות לזר גבי חלת עובד כוכבים בארץ ותרומתו בחוצה לארץ מודיעין אותו שהוא פטור חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת דדייק התם הא דישראל מדמעת משמע דאינה עולה לאכול לזרים אלא באחד ומאה.
רבה מבטל לה ברוב כו׳ – רבה גרס שהיה כהן דאמרינן רבה מדבית עלי קאתי אבל רבא לא היה כהן כדמוכח בפרק הזרוע (חולין דף קלג.) דא״ל רבא לשמעיה זכי לי מתנות כו׳.
ועוד בענין תרומת חוצה לארץ, אמר שמואל: תרומת חוצה לארץ שנתערבה בחולין — בטילה ברוב, ולא באחד למאה, כתרומת ארץ ישראל. מסופר, רבה, שהיה כהן, היה מבטלה ברוב חולין לכתחילה, וכך היה אוכל לה [אותה] בימי טומאתו, למרות שאסור לאכול תרומה בטומאה.
With regard to teruma from outside of Eretz Yisrael, Shmuel says: Teruma from outside of Eretz Yisrael that became mixed with non-sacred produce is nullified in a majority, unlike ordinary teruma, which requires one hundred parts of non-sacred produce to nullify it. The Gemara relates that Rabba, who was a priest, would nullify his teruma from outside of Eretz Yisrael in a majority ab initio and eat it during his days of impurity. Both of these acts are prohibited in the case of teruma from produce grown in Eretz Yisrael.
הכל
(7) רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ כִּי מִתְרְמֵי לֵיהּ חַמְרָא דִּתְרוּמָה הֲוָה רָמֵי תְּרֵי נַטְלֵי דְּחוּלִּין וַחֲדָא נַטְלָא דִּתְרוּמָה וְשָׁקֵיל חַד מִיכָּן וְאֵילָךְ רָמֵי חֲדָא וְשָׁקֵיל חֲדָא.
The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, when he would happen to have wine of teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael, would pour two jugs of non-sacred wine and one jug of teruma wine into a vat in order to nullify the teruma wine, and then take out one jug’s worth of wine to drink. Having done so, from here onward every time he received more teruma wine grown outside of Eretz Yisrael, he would pour one jug of teruma wine into the same vat, which still contained two jugs’ worth of wine, and take out one jug’s worth of wine.
ורב הונא נמי1. וחדא דתרומה ושקיל חדא ואכיל [ושתי] לה ומיכן ואילך ראמי חדא דתרומה באותן תרי נטלי ושקיל חדא וכן היה עושה עד שכלה כל התרומה ומבטלה כן:
1. נראה דצ״ל ורב הונא נמי היה עושה כן: רמי תרי נטלא דחולין וחדא וכו׳.
רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, כי מתרמי ליה חמרא [כאשר היה מזדמן לידו יין] של תרומה של חוצה לארץ, הוה רמי תרי נטלי [היה מטיל, שופך לכלי גדול, שני ספלים] של יין חולין, וחדא נטלא [וספל אחד] של יין תרומה, כדי לבטל את התרומה ברוב, ושקיל חד [ונוטל משם ספל אחד] ושותה אותו. מיכן ואילך, רמי חדא [היה שופך ספל אחד של יין תרומה] לכלי זה שנתבטלה בו תרומה ברוב, ושקיל חדא [ונוטל אחד], ושותה. וכך היה חוזר ועושה בכל יין התרומה שבידו, שהיה מטיל ממנו ספל לכלי זה שבו התערובת, ונוטל מן הכלי ספל ושותה.
The Gemara relates: Rav Huna, son of Rav Yehoshua, when he would happen to have wine of teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael, would pour two jugs of non-sacred wine and one jug of teruma wine into a vat in order to nullify the teruma wine, and then take out one jug’s worth of wine to drink. Having done so, from here onward every time he received more teruma wine grown outside of Eretz Yisrael, he would pour one jug of teruma wine into the same vat, which still contained two jugs’ worth of wine, and take out one jug’s worth of wine.
הכל
(8) וְאָמַר שְׁמוּאֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ ואח״כ וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ.
And Shmuel further says: Teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael does not need to be separated before one eats the produce. Rather, one may proceed to eat and afterward separate the teruma from the remainder.
אוכל והולך ואח״כ מפריש – משמע דלא בעי מוקף מיהו הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר שיפריש התרומה ישאר מכריו שיתקיים בו מוקף אבל בקונטרס פי׳ דאוכל והולך וישייר כדי תרומה ויפרישנה באחרונה.
ואמר שמואל: תרומת חוצה לארץ אינו צריך להפריש אותה תחילה, כדי להתיר את התבואה באכילה, אלא אוכל והולך מן התבואה ואחר כך מפריש.
And Shmuel further says: Teruma from produce grown outside of Eretz Yisrael does not need to be separated before one eats the produce. Rather, one may proceed to eat and afterward separate the teruma from the remainder.
הכל
(9) וְאָמַר שְׁמוּאֵל גאֵין תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ אֲסוּרָה אֶלָּא בְּמִי שֶׁהַטּוּמְאָה יוֹצְאָה עָלָיו מִגּוּפוֹ וְהָנֵי מִילֵּי בַּאֲכִילָה אֲבָל בִּנְגִיעָה לֵית לַן בַּהּ.
And Shmuel also says: Teruma from outside of Eretz Yisrael is prohibited only to a member of a priestly household whose impurity comes from his body, e.g., a man who experiences a seminal emission or a menstruating woman. It is not prohibited to a priest who came into contact with a corpse, an animal carcass, or the carcass of a creeping animal. And this statement, that such teruma is forbidden to one whose impurity comes from his body, applies only with regard to eating it. But with regard to touching teruma from outside of Eretz Yisrael, we have no problem with it.
כהן שטומאה יוצא מגופו – כגון זב ובעל קרי:
אבל בנגיעה לית לן בה – אפילו אותו שטומאה יוצא מגופו יכול ליגע בה:
טומאה יוצאת מגופו – כגון זב וזבה ונדה ובעל קרי אבל לטמא מת שריא.
בנגיעה לית לן בה – ואע״ג שמטמאה לא איכפת לן דאינו מוזהר עליה לשומרה שלא יטמאנה.
ב ואמר שמואל: אין תרומת חוצה לארץ אסורה לכהן טמא אלא במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו, כגון בעל קרי, או נדה. אבל לא בכהן שנטמא במת, או בשרץ, או בנבילה. והני מילי [ודברים אלה אמורים] באכילה, שאסור לכהן שהוא טמא בטומאה כזו, לאוכלה. אבל בנגיעה — לית לן [אין לנו] בה, שאין איסור על הטמא לגעת בתרומת חוצה לארץ.
And Shmuel also says: Teruma from outside of Eretz Yisrael is prohibited only to a member of a priestly household whose impurity comes from his body, e.g., a man who experiences a seminal emission or a menstruating woman. It is not prohibited to a priest who came into contact with a corpse, an animal carcass, or the carcass of a creeping animal. And this statement, that such teruma is forbidden to one whose impurity comes from his body, applies only with regard to eating it. But with regard to touching teruma from outside of Eretz Yisrael, we have no problem with it.
הכל
(10) אָמַר רָבִינָא הִילְכָּךְ דנִדָּה קוֹצָה חַלָּה וְאוֹכֵל לָהּ כֹּהֵן קָטָן וְאִי לֵיכָּא כֹּהֵן קָטָן ה שָׁקְלָה לַהּ בְּרֵישׁ מַסָּא וְשָׁדְיָא בְּתַנּוּרָא וַהֲדַר מַפְרְשָׁא חַלָּה אַחֲרִיתִי כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת חַלָּה וְאוֹכֵל לָהּ כֹּהֵן גָּדוֹל.
Ravina says: Therefore, a menstruating woman, whose impurity comes from her body, may separate ḥalla from dough outside of Eretz Yisrael, and a minor priest, who has never experienced a seminal emission and is therefore ritually pure, may eat it. And if there is no minor priest available, she takes the ḥalla with the top of a skewer [massa] and throws it in the oven, and then separates another piece from the dough as ḥalla, not because it is necessary but so that the halakhic category of ḥalla should not be forgotten. And an adult priest may eat it, even if he is ritually impure.
הילכך נדה קוצה לה חלה – בחוצה לארץ דנדה נמי טומאה יוצאה מגופה:
ואכיל לה כהן קטן – שאין טומאה יוצאה מגופו. והך (תרומה) [חלה] דתנינן הכא דאכיל כהן קטן כלומר שאסורה למי שהטומאה יוצאה עליו מגופו כולה בשל אור קתני דשתי חלות (דהיינו תרומות) יהבינן בזמן הזה אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור ואותה של אור היא תרומה מן התורה ובהכי שדינן לה לאור דלא מצינא למיתבא לכהן לפי שחוצה לארץ בחזקת טמא וכבית הפרס דמיא ולהכי יהבינן לה לאור וההיא דיהבינן לכהן כי היכי דלא תישתכח תורת חלה מישראל והכי מסתבר דהך תרומה בתרומה של אור עסקינן דאי תרומה של כהן למאי אצטריך ליה למיתבה לכהן קטן אפילו כהן טמא מצי אכיל לה דהכי גרסינן במסכת חלה בפרק האחרון בשתי נשים שעשו שני קבין. רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה כו׳ וטבול יום אוכלה. רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה. למ״ה:
ברישא מסא – ראשית העיסה:
ערך מסא
מסא – א(תענית כה.) אמרה להם פלניתא אייתי מסא דחרוכא ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה. (בכורות כז.) ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי ליה בתנורא פירוש מסא היינו מרדא שרודה את הפת מן התנור.
א. [שויפעל.]
הילכך – דבנגיעה אינו מוזהר נדה קוצה לה חלה ואכיל לה.
כהן קטן – ולא גדול מפני שהטומאה יצאה עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן. ל״א להכי נקט כהן קטן שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו ובשאלתות דרב אחאי מפרש הכי.
בריש מסא – פורגו״ן דכמה דאפשר לאיזדהורי מזדהרא מליגע בה מאחר שקראה לה שם.
כהן גדול – כהן שהגיע לכלל מצות.
הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן – יש קצת תימה אמאי נקט כהן קטן והלא אפילו גדול יכול לאוכלה אחר שטובל וטהר מקריו ואי משום טורח טבילה והלא גם בא״י טובלין לתרומה וגם בבבל היו טובלים לתרומת חוצה לארץ כדמשמע לעיל דלא אכיל לה רבה ברוב אלא בימי טומאתו ובריש בנות כותים (נדה דף לב.) שהטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של תרומה ונראה לר״י מתוך כך דאין לחלה זו שיעור ולפי שדבר מועט הוא נותנה לכהן קטן והכי משמע לישנא דשקליה בריש מסא שהדבר מועט הוא ואע״ג דלא מזכיר לה אלא גבי שריפה מ״מ משמע דההיא נמי דנותנה לקטן דבר מועט וגם אותה שנשרפת הוצרך להזכיר בריש מסא לפי שבה משליכה בתנור אבל תרומה שלהם שהיתה מן התבואה לא היתה ראויה כל כך לינתן לכהן קטן אפילו לא היה לה שיעור שקטן היה מאבדה וכן יין ושמן ועוד י״ל שהתרומה יש לה שיעור כגון תרומת מעשר.
בריש מסא ושדי לה בתנורא – פי׳ בקונטרס דכמה דאפשר לאזדהורי מליגע בה מאחר שקרא עליה שם מיזדהר וקשיא לפירושו דהא בנגיעה אמרו דלית לן בה ולגמרי שרי ליגע אלא נקט ריש מסא לפי שדרך להפך בו גחלים ועצים כמו שפי׳ בקונטרס מסא פורג״א בלע״ז ויכול להכניס יפה החלה בתנור בתוך האור ונראה דמסא היינו מרדא שרודין בו את הפת כדמשמע בתענית (דף כה.) גבי דביתהו דר׳ חנינא דקאמר לה שיבבתה אייתי מסא דקא חרכא ריפתא וקאמרינן התם אף היא להביא מרדא נכנסה אבל מתארא יכול להיות פורגו״ן כמו שפי׳ הקונטרס בפ״ק דחגיגה (דף ד:) גבי [מרים] מגדלא דרדקי שקלתיה למתארא וקא מהדרא תנורא שהיתה אוחזת האוד של תנור שקורין מכבדת את התנור ולפי שיש דברים שאין מתחייבין בחלה עד לאחר אפייה כגון סופגנין ודובשנין בפ׳ כל שעה (פסחים דף לז.) וכדאמר טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה נקט שקיל לה בריש מסא דכשבא לרדותה שורפה ומשליכה באש בראש המרא עצמה.
פסק והדר מפרשא חלה אחריתי – משמע שלא החמירו להפריש חלה שניה אלא היכא דליכא כהן קטן ולא כהנהו מקומות דקתני במסכת חלה (משנה חלה ד׳:ח׳) שלעולם מפרישין שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן דאותן מקומות קרובין לא״י ומתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה וטעונה שריפה דגזרו עליה שלא לאוכלה אפילו כהן טהור גמור מחמת שהיא טמאה ולכך מפרישין לעולם של אור וחלה שניה שלא תשתכח תורת חלה כדמפרש נמי הכא אבל כאן בבבל שזה רחוק מארץ ישראל ולא מתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה ולא גזרו עליו שום איסור מחמת טומאה עצמה ולכך התירוה גם לכהן טמא כיון דלא יוצאה עליו מגופו וגם התירו לבטל ברוב והשניה אוכל כהן גדול אפילו זב דלא מפליג הכא כלל דאע״ג דבחלה שניה דהתם תנן (משנה חלה ד׳:ח׳) ואסורה לזבין ולזבות ולנדות וליולדות ואין ללמוד דהא דהכא לאוסרה לזבים ולזבות שהיא בבבל רחוק מא״י וגם אינה טעונה להפריש אלא היכא דליכא כהן ממקומות הקרובים הקבועים להפריש שתי חלות לעולם ויש פירושים שמוגה בהם דהך חלה אחריתי דהכא אין קורא עליה שם חלה דלית ליה תורת חלה ומסתברא דאינה מדמעת דאע״ג דתרומת חוצה לארץ מדמעת כדתניא במנחות בפ׳ רבי ישמעאל (מנחות סז.) ושמא אפילו השניה במקומות השנויים במשנה אינה מדמעת ונראה לרבי דבין הכא ובין התם אף במקום שהחמירו להפריש חלה שניה לא החמירו להפריש שתי תרומות דהא לא מצריך במשנה להפריש שתים אלא בחלות ויש ליתן טעם שבחלה יש יותר לחוש שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם המגלגל עסתו אבל תרומה אין רגילין בה אלא בעלי קרקעות וממרחי תבואות.
אמר רבינא: הילכך, נדה, שהיא טמאה בטומאה היוצאת מגופה, קוצה (מפרישה) בידה חלה מן העיסה בחוצה לארץ, ואוכל לה [אותה] כהן קטן, שלא ראה קרי, שדין חלת חוצה לארץ כדין תרומת חוצה לארץ. ואי ליכא [ואם אין] כהן קטן שיאכלנה בטהרה — שקלה לה בריש מסא [נוטלת אותה הנדה בקצה שיפוד], ושדיא בתנורא [ומשליכה אותה לתנור], כדי שתישרף שם. והדר מפרשא חלה אחריתי [וחוזרת ומפרישה חלה אחרת], ולא מצד הדין, אלא כי היכי [כדי] שלא תשתכח תורת חלה, שלא יישכח החיוב ליתן חלה לכהן. וחלה זו אוכל לה [אותה] כהן שהוא גדול, גם כשהוא טמא.
Ravina says: Therefore, a menstruating woman, whose impurity comes from her body, may separate ḥalla from dough outside of Eretz Yisrael, and a minor priest, who has never experienced a seminal emission and is therefore ritually pure, may eat it. And if there is no minor priest available, she takes the ḥalla with the top of a skewer [massa] and throws it in the oven, and then separates another piece from the dough as ḥalla, not because it is necessary but so that the halakhic category of ḥalla should not be forgotten. And an adult priest may eat it, even if he is ritually impure.
הכל
(11) רַב נַחְמָן וְרַב עַמְרָם וְרָמֵי בַּר חָמָא הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאַרְבָּא סְלֵיק רַב עַמְרָם לְאִפְּנוֹיֵי אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא עַלַּת קַמַּיְיהוּ אֲמַרָה לְהוּ טְמֵא מֵת מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל וְאוֹכֵל תְּרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְרָמֵי בַּר חָמָא
The Gemara relates that Rav Naḥman, Rav Amram, and Rami bar Ḥama were traveling in a ferry. Rav Amram went to relieve himself. A certain woman came before Rav Naḥman and Rami bar Ḥama and said to them: In the case of one who is impure through contact with a corpse, what is the halakha with regard to whether he may immerse himself in a ritual bath and partake of teruma from outside of Eretz Yisrael? Rav Naḥman said to Rami bar Ḥama:
מסופר, רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא הוו קאזלי בארבא [היו הולכים, מפליגים, בספינה], סליק [הלך] רב עמרם לאפנויי [להתפנות לצרכיו], אתאי ההיא איתתא עלת קמייהו [באה אישה אחת ונכנסה לפניהם], לפני רב נחמן ורמי בר חמא, אמרה להו [להם]: טמא מת מהו שיטבול, וכך אוכל תרומת חוצה לארץ? אמר ליה [לו] רב נחמן לרמי בר חמא:
The Gemara relates that Rav Naḥman, Rav Amram, and Rami bar Ḥama were traveling in a ferry. Rav Amram went to relieve himself. A certain woman came before Rav Naḥman and Rami bar Ḥama and said to them: In the case of one who is impure through contact with a corpse, what is the halakha with regard to whether he may immerse himself in a ritual bath and partake of teruma from outside of Eretz Yisrael? Rav Naḥman said to Rami bar Ḥama:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.