בגמרא לימא מסייע ליה לר׳ חנינא וקשה מאי סייעתא איכא מהכא לר״ח דלמא לעולם אימא לך רוב וקרוב כי הדדי נינהו והיכא שמכחישים זו את זו הו״ל ספיקא ומש״ה אסורים במתני׳ דהא קי״ל ספק מוכן להחמיר ול״ל דהא דקאמר לימא מסייע ליה היינו להקשות אמאן דאית ליה קורבה עדיף מרובא הא ליתא דאף למ״ש התוס׳ דר״ח אפילו בקורבה דמוכח איירי אפ״ה לא אשכחן מאן דפליג עליה רק שהתוי״ט בספר פלפולא חריפתא פ׳ לא יחפור ר״ל דהא דאמרינן התם לימא רבינא לית ליה דר״ח היינו משום דפליג אדר״ח בקורבה דמוכח וה״נ קורבה דמוכח הוא כמ״ש התוס׳ שם מ״מ לא מצינו דאמר רבינא דקורבה עדיף אלא אפשר דכי הדדי נינהו והדרא קושיא לדוכתא ובלא״ה כל הפוסקים הסכימו דליכא מאן דפליג אדר״ח והא דקאמר אביי גופא פרק לא יחפור אף אנן נמי תנינא ומייתי מהא דאמרינן חזקתו מן המקור התם לא שייך לומר דמשום ספיקא אוסר גבי נדה מדקתני חזקתן מן המקור וכ״כ רש״י ותוס׳ שם ול״ל דהכא נמי לא שייך לומר דמשום ספיקא אוסר במתני׳ דא״כ יש להתיר מכח ספק ספיקא ספק שהם מהשובך הקרוב שהזמין ונתחלפו דהו״ל קורבה דמוכח ואת״ל דמרובא דעלמא אתו דלמא מהשובך של עובד כוכבים אתו ומותרין דקי״ל של עובד כוכבים א״צ הכנה כמבואר. אלא דא״כ השתא נמי דרובא עדיף אכתי לישתרו משום ספק ספיקא ועוד דרובא דעלמא עכו״ם נינהו אע״כ דאיירי הכא שאין כאן ספק לתלות בשובכים רחוקים דהא במדדין מוקמינן לקמן כולה מתני׳ אלא הספק שהם מהרוב השובכין שלו שלא הכין וא״כ שפיר י״ל דאסורות משום ספק. והנראה בזה דלא שייך כלל לומר דרובא וקורבה כי הדדי נינהו דהא מסברא רובא עדיף דבכל התורה אזלינן בתר רובא ולענין קורבה לא מצינן אלא בעגלה ערופה אע״כ דעיקר מימרא דר״ח דלא תימא ע״כ קורבה עדיף מדאורייתא מדכתיב בעגלה ערופה והיה העיר הקרובה אע״ג דאיכא אחרינא דנפישא מיניה כדמקשה הש״ס פרק לא יחפור ואיצטריך ר״ח לאשמעינן דלא וקרא איירי בדליכא וא״כ מקשה הכא שפיר דאכתי מאי קמ״ל ר״ח מתני׳ היא ודו״ק:

שם כדאמר אביי בדף ה״נ בדף וכתב מהרש״א ז״ל בשם תוס׳ ישנים דמקשו אביי גופא אמאי לא אמר למילתיה ארישא דמתני׳. ולענ״ד לק״מ כיון דעיקר הקושיא מאי קמ״ל ר׳ חנינא וא״כ מבבא דהכא לא שייך להקשות כן דאיכא למימר דמאן דאית ליה קורבה עדיף מוקי למתני׳ להיפך כגון דרובא דהתירא כגון שהזמין כמה שובכים שחורים ולבנים רק אותן השובכות הקרובות לאותן שהוחלפו לא הזמין וקמ״ל דאזלינן בתר קורבה ואסורות א״נ דרובא דעובדי כוכבים נינהו ואינן צריכין הכנה וא״כ מצינן למימר דר״ח דיוקא דמתני׳ קמ״ל וא״כ הא דקאמר הכא לימא מסייעא ליה אמילתא דרבה קאי לימא משום דס״ל כר״ח אוקמא הכי כדמקשה פרק לא יחפור אמילתא דרבינא משא״כ לקמן דמשנה מפורשת היא בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורה מקשה שפיר והתם ע״כ ליכא לאוקמי להיפך מדקתני סיפא ואם אין שם אלא הן מותרות משמע דאיסורא משום הנך דאסירי אם כן מקשה שפיר ודו״ק:

בתוס׳ בד״ה חולין ומעשר פ״ה וכו׳ ותימא דאמרי׳ פרק הזהב עכ״ל. יש לתמוה דהתוס׳ כתבו בפרק הזהב (בבא מציעא דף מ״ה) דההיא דאין מחללין כסף על כסף אתיא כר״מ אבל חכמים מתירין ומייתו משנה מפורשת כן לפי גרסתם ועיין מ״ש שם בחידושי באריכות וגם בדף נ״ז מייתי הש״ס ברייתא דבמעשר שני של דמאי כ״ע מודו דמותר וגם שם הארכתי בחידושי ע״ש ועיין בספר מג״ש בפסחים. ונראה דמשמע לרש״י דהכא בדמאי איירי דאי בודאי לא היו חכמים מקילין לומר הכל חולין דמידי ספיקא לא נפקא אבל במעשר שני של דמאי א״ש דהו״ל ספק ספיקא ועוד דבדרבנן אמרי׳ שאני אומר כמ״ש התוס׳ ודוק:

בד״ה הכל חולין וכו׳ ותימא וכו׳ וס״ל דכיון שאין אדם מניח עכ״ל. וכה״ג צ״ל נמי בסיפ׳ בהניח ר׳ ומצא ק׳ דסברי חכמי׳ הכל חולין משום דאיכא הוכחה גדולה מדלא העלן לירושלים כמו שפרש״י וא״כ לפ״ז מאי מקשה לענין יוני שובך דהכא ליכא שום הוכחה כלל וכיון דליכא שום ריעותא באותן שנים שנשארו למה נחזיק ריעותא ומהיכי תיתי לא נוכל לומר דחד אזיל והנך אחרינהו נינהו מיהו למאי דמסקינן דבגוזלות מקושרין עסקינן א״ש דלמאי דלא ס״ד דעשויין לדדות היה סובר דה״נ איכא הוכחה לומר דכל המקושרים יחד אזלו לעלמא או אדם בא ונטלן והני אחריני נינהו וק״ל:

שם אמר רב אשי הכא בגוזלות מקושרין וכו׳ וכתב הר״ן ז״ל דאע״ג שהניחן מקושרים ומצא שנים מותרים מקשירתן ואפ״ה שרי משום דמנתחי אהדדי ונ״ל שזה מוכרח דבהכי עסקינן דאי במקושרין ומצאן מקושרים פשיטא דמותרין דלא שייך כלל לומר דמעלמא אתו וכ״כ הט״ז דלא כהב״ח ז״ל ויש לי לדקדק הרבה בדבריהם ובדברי ב״י יוסף במ״ש בענין מקושרים ואין כאן מקומו אולי יזכיני השם לבאר הלכות י״ט ושם יתבאר באריכות אי״ה:

שם ור׳ אמר לך כיסין נמי וכו׳ ויש לדקדק מאי קשיא ליה במלתא דר׳ עכשיו טפי ממאי דהוי ס״ד מעיקרא דאפילו בכיס אחד פליג ר׳ וא״כ תקשי ליה מ״ט דר׳ ונראה דמעיקרא הוי ס״ד דטעמא דר׳ דבשום ענין לא תלינן אף דאיכא הוכחה ואפ״ה חיישינן להחמיר ותלינן שמא שכח ונטל קצת מהם כדמשמע מפרש״י אבל למאי דקאמר עכשיו בשני כיסין כעין כיס אחד וע״כ הא דמוקי ליה הכי היינו משום דמשמע ליה דבכיס אחד אפילו ר׳ מודי דהכל חולין דהוכחה גדולה היא ולשמא שכה לא חיישינן אלא עיקר החששא בשני כיסין כמין כיס אחד היינו שמא אדם אחד בא ונטל אחד מהם וא״כ מקשה שפיר מ״ט דר׳ דכיון דמקושרין היו פשיטא שאם אדם אחד בא ונטלן לגוזלות דלא הוי טרח להתיר קשירתן אלא היה לוקח הכל וע״ז משני זימנין דמתעכל קטרייהו וכפרש״י וק״ל וגם בזה לשון הט״ז מגומגם וצ״ע: