דלמא יונתן דחזא דגריר עלמא בתר דוד כו׳. אבל מה שמשחהו שמואל למלך לא הוו ידעו ביה כ״ע אבל דבר זה הוה מפורסם דגריר עלמא בתר דוד כדכתיב וכל ישראל ויהודה אוהבים את דוד וגו׳ וק״ל:

קבל עליה יסורין תליסר שנין כו׳. דאלו ראב״ש מאהבה באו כו׳ נראה לפרש דלא נתקבלה תפלתו לבא אלא ביום יבואו יהיו י״ג שנין וכן היו ו׳ בצמירת׳ כו׳ אבל דראב״ש מאהבה באו כו׳ כדאמרינן לעיל באורתא אמר בואו כו׳ בצפרא אמר זילו מפני בטול תורה וכדאמרינן בפ״ק דברכות איזה הן יסורין של אהבה שאין בהן בטול תורה אבל דרבי לא באו אלא ע״י מעשה עגלה ולא הלכו בכל יום כשאמר להן זילו שלא היו יסורין של אהבה אלא ע״י מעשה דבני כרכושתא הוו אזלי והוא מבואר שאמר לעגלה דהוו קא ממטי ליה לשחיטה לכך נוצרת דזה ממדת אכזריות שהעגל הוא מובחר שבמינין ועגל בן יומו קרי שור ורוב עגלים לאו להכי קיימי אלא רובן לרדיא קיימי כדאמרינן בר״פ הפרה ולא אמרו אלא סוף בהמה לשחיטה דהיינו בסופה אבל בתחלתה לרדיא קיימי וע״כ אמרי ליתו עליה יסורין דגם סוף אדם למות בזמניה ולא בתחילתו אלא דיסורין ממרקין וע״י מעשה הלכו בכל צפרא ונעשו יסורין של אהבה ע״י כרכושתא שהם בני החולדה שהוא המין השפל שבכל המינין שנבראו מיסוד התחתון כדאמרינן בפרק העור והרוטב כל המינין שיש ביבשה יש בים חוץ מחולדה שנאמר האזינו כל יושבי חלד ואפ״ה אמר עליהן ורחמיו על כל מעשיו אף על מעשיו שהיותר שפלים ואמר דכולי שני יסורי דר״א לא שכיב איניש בלא זמניה דהיינו שלא היה מת על מטתו שום אדם בידי שמים בלא זמניה שהצדיקים נתכפרו ביסורים והרשעים הרי כלו על ידו אבל בשני יסורי דרבי הרשעים שבהם ודאי מתו בלא זמנם דאין יסורין אלא בצדיקים ובבעלי תשובה אבל לא איצטריך עלמא למטרא שלא היה דינא בעלמא ולא היה מדת הדין שולט בעולם שלא להבחין בין צדיק לרשע ואפ״ה כי הוה כו׳ הוה קיימא בירא מליא מיא וזו הברכה היה מן התהום כדאמרינן סוף פרק סדר תעניות אין לך טפה מלמעלה שאין התהום עולה מלמטה טפחיים ועי״ל משום דראב״ש תפיס גנבא והמיתן בלא זמנן וע״ז קבל יסורין ע״כ אח״כ כשנתכפר לו זכה שלא ימותו בלא זמנם ורבי שתפס מדת אכזריות וע״ז קבל יסורין אח״כ כשנתכפר לו זכה למדת הרחמים שיהיה בעלמא ולא יומא דדינא וק״ל:

פרי צדיק עץ חיים. דזכות הצדיק פריו שהיה עץ יבש מתחלה נעשה עץ חיים שנעשה בעל התורה עש״ה כי הוא חייך וגו׳. ולוקח נפשות וכו׳ אמר נפשות בלשון רבים כי על ידי שנעשה בעל תורה מתקיים בו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך גם נפשות שיבואו ממנו יהיו כמוהם כדלקמן מכאן ואילך מחזרת התורה על אכסניא שלה:

כל המלמד בן חבירו תורה כו׳. והמלמד בן ע״ה תורה כו׳ הזכות הוא מן הדומה למעשה דכל המלמד בן חבירו תורה ומביאו לישב בישיבה כדקאמר הכא כי גדל אתא יתיב במתיבתא כו׳ זוכה הוא לישב בישיבה של מעלה והמלמד בן ע״ה תורה שלפי גזרתו לא יהיה בעל תורה דכל המוליד בדומה הוא מוליד אבל הלומד עמו מבטל טבעו וגזרתו זוכה גם כן שהקב״ה מבטל גזרתו בשבילו כמ״ש כפי תהיה כפרש״י בספר ירמיה שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה ע״ש:

כל שהוא ת״ח ובנו ת״ח כו׳. מאי אמר ה׳ אמר הקב״ה אני ערב לך בדבר זה מאי מעתה ועד עולם כו׳ הקושיות וכי עד השתא לא ידע מאי מעתה ועד עולם ולמאן הוא ערב ולישנא דמחזרת ולא קאמר חוזרת [קשה] והנראה כלפי מה שאמרו בפרקי אבות והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך דלבן ת״ח קאמר הכי שיתקן עצמו ללמוד תורה אז אפשר לו לבא למקום אבותיו אבל בלי שיזרז עצמו מצד ירושה לא ימלא מקום אבותיו וע״ז אמר ואני ערב בדבר שהערב בכל מקום למלוה בעבור הלוה והכא מי הוא הלוה אלא האדם עצמו חייב ללמוד תורה ולתקן עצמו והקב״ה ערב לו שישתלם לו דהיינו שיבא לידי מעלת מקום אבותיו והשתא שפיר קאמר מאי מעתה ועד עולם דהא בן ע״ה נמי כך הוא דבלימוד תורה תליא מלתא ומאי אולמיה בן ת״ח של בן ת״ח מבן ע״ה ואמר דבהכי עדיף בן ת״ח של בן ת״ח מבן ע״ה שהתורה שלומד מחזרת ומסייעתו להגיע ולמלא מקום אבותיו שהיא אכסניא שלה דהיינו בית אבותיו וק״ל:

יתיב מ׳ תעניתא ואקרויה לא ימושו מפיך כו׳. שכן קבלת התורה למשה היה מ׳ יום לחם לא אכל וגו׳ אבל בפעם ג׳ שיהיה זוכה כן לדורות הוי בעי מאה יום בתענית שהוא שיעור הגדול שבשיעורים ורבי זירא דהוה יתיב ג״פ מאה להיות נענה בג׳ דברים שבקש עליהם ואפשר מטעם כי ג״פ מאה בתענית כולל שנה תמימה חוץ משבתות וימים טובים וק״ל:

דלשתכח תלמוד בבלאה מיניה כו׳. פירש רש״י דלא נטרדיה כשעלה לא״י ללמוד תורה מפי רבי יוחנן כו׳ ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופרוקין עכ״ל הא ודאי דגם בני א״י הוו מקשין ומפרקין אהדדי כדאמרינן לעיל בר׳ יוחנן גופיה דאמר על ר״ל דהוי מקשי ליה כ״ד קושיות ומפרקינן ליה כ״ד פירוקי אלא דהיינו שהיו מעיינין ומתקנין כל דבר על בוריו והשמועה יוצאה לאור על ידי פלפולם דאהכי מייתי לה התם דר״ל עוקר הרים וחריף טובא הוה והיה מחבב ומיישב דברי ר׳ מאיר כדאמרינן נמי לעיל דע״י פלפולם רווחא שמעתתא משא״כ בני בבל דאפשר שהיו מפלפלים דוגמת חילוקים שבדור הזה אשר כל מי אשר יודע לכוין על צד היותר בפלפול של הבל הרי זה משובח וכל אחד מכוין לדחות דברי חבירו כדקרי להו מחבלים שאין נוחין זה לזה בהלכה ועל ידי כך לא סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא כדקרי להו נמי התם במחשכים הושיבני והוא שאמר דלא נטרדיה כי פלפול כזה מטריד את האדם מן האמת ואין מגיעו לתכליתו המבוקש וק״ל:

כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה כו׳. משום דכל ל׳ יומא נורא דגיהנם מתחדש כדאמרינן בפ׳ הספינה כל תלתין יומי מהדרא גיהנם להכא כו׳ ע״ש:

וקרו ליה קטינא חריך שקי׳ פרש״י דאיניש גוצא הוה עכ״ל ולכך קרו ליה קטינא וכתב בספר יוחסין דלכך נקרא נמי זעירא בתלמוד ירושלמי ובבבלי נבלע הע׳ עכ״ל: