×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אבְּעִישּׂוּרְיָיתָא וְחוּמְשְׁיָיתָא.
For example, if the money was given in units of tens or fives, it can be assumed that the owner of the money counted the coins in groups of tens or fives and erred in his count.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי בבא מציעא סד ע״א} אמר רבא האי מאן דיהיב זוזי לגינאה וקאזלי עשרה קארי1 בני זרתא זרתא2 ואמר ליה יהיבנא לך3 בני גרמידא גרמידא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי ואי קשיא לך הא דתניא ההולך לחלוב את עיזיו ולגוז4 את רחליו ולרדות את כורתו מצאו חברו ואמר לו מה שעיזי חולבות מכור לך מה שרחילי גוזזות מכור לך מה שכורתי רודה מכור לך מותר5 אבל6 אמר לו מה שעיזי חולבות כך וכך בכך וכך7 מכור לך או מה שרחלי גוזזות כך וכך בכך וכך8 מכור לך9 מה שכורתי רודה כך וכך בכך וכך10 מכור לך אסור ואף11 על גב דממילא קא רבו כיון דליתינהו בההיא שעתא אסור התם לאו מיניה קא רבו דשקיל12 ליה להאי חלב וגיזה ואתי אחרינא13 הכא קארי מיניה קא רבו דאי שקלי14 ליה להאי קרא15 לא אתא אחרינא וכד שביק ליה התם לית ליה ללוה16 פסידא בגויה הילכך שפיר דמי.
{בבלי בבא מציעא סד ע״א-ע״ב} אמר אביי שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי דמי חביתא אי תקפא תקפא ברשותך ואי יקרא או זילא ברשותי אמר ליה רב שרביה לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא אמר ליה
כיון דקא מקביל17 עליה זילא ויוקרא קרוב [לזה ולזה הוא]⁠18:
1. קארי: דפוסים: קארי בזוזא.
2. זרתא: השני חסר ב-גמג.
3. לך: דפוס קושטא: ליה.
4. ולגוז: וכן כ״י ירושלים. גמג, גק, כ״י נ, דפוס קושטא: ״ולגזוז״.
5. מותר: חסר ב-גק.
6. אבל: כ״י ירושלים, דפוסים: אבל אם.
7. בכך וכך: חסר ב-גק.
8. כך וכך בכך וכך: חסר ב-גק.
9. דפוסים מוסיף: או.
10. כך וכך בכך וכך: חסר ב-גק. לפני הגהה. שם אחר הגהה רק: ״כך וכך״.
11. ואף: גמג: ״אף״.
12. דשקיל: וכן גק. כ״י נ, דפוסים: ״דשקלי״.
13. אחרינא: וכן גמג, גק, כ״י נ, דפוס קושטא. כ״י ירושלים, דפוסים: אחריני.
14. שקלי: גק: ״שקיל״. דפוסים: שקלית.
15. קרא: דפוסים: קארי. גמג: ״קארה״.
16. ללוה: גק: ״למלוה״.
17. מקביל: וכן דפוס קושטא. גק, כ״י נ, דפוסים: ״מקבל״.
18. לזה ולזה הוא: גמג גק, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
בעישורייתא וחומשייתא – אם יש לחלקם למעות העודפות להוציאן עשרה עשרה או ה׳ ה׳ ואין אחד או שנים עודפות שאין באות לכלל ה׳ יש לומר שטעה בחשבונו אם עישורייתא נינהו טעה בין חמשים לארבעים או בין ארבעים לשלשים ואם אינן עשיריות וישנן חמישיות יש שהיו רגילין למנות חמשה חמשה ואם היו עודפות הרבה כגון נ״ה טעה בעשיריות כדפי׳ ויש כאן טעות של נ׳ בדילוג אחד ובה׳ העודפות טעה בין ג׳ לארבע או אם עודפות ט״ו או כ״ה. טעה ג׳ פעמים או ה׳ פעמים בחשבון של חמש אבל אם עודפות על החמישיות אחת או ב׳ או ג׳ וד׳ שאינן מגיעות לה׳ לא טעה כלום וכולם מתנה.
בעישורייתא וחומשייתא – הם היו רגילין בחמשה כדרך שאנו מונין אחד אחד ולדידן הוי בכל ענין בכדי שהדעת טועה.
1אמר אביי שרי ליה לאיניש וכו׳. אי תקפה ברשותא וכו׳ פירוש תתן לי יין חשוב ואפילו בקנקנים דלוקח שאינו חייב באחריות חומץ ואיהו מחייב נפשיה מותר ולא אמרינן משום הקדמת מעות מיחזי כאגר נטר לי. אי נמי כפשטא דמילתא בקנקן דמוכר וכיון דמקח טעות הוא דהא לשהויי בגויה זבניה דהא ליום פלוני קאמר ליה וכי החמיץ מקח טעות הוא ואין כאן מקח כלל והנהו זוזי כי הלואה נינהו וכי יהיב ליה בסוף חביות של יין דשויה כמאן דשקיל מיניה הוי רבית האי קרוב לשכר וכו׳ הוא לישנא בעלמא נקט כלומר עסק אסור הוא זה דמשום הקדמת המעות הוא מקבל עליו אחריות החומץ ואסור אמר ליה כיון דמקבל עליו זילא שהיה יכול לפסוק עמו כשער הגבוה ולא פסק אלא הזול יהיה עליו ובמקום הזול יהיה אחריות החומץ מותר.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי אי אינש תקיפא דלא יהיב מתנה מאי אמר לי׳ דילמא מיגזל גזליה ואבלע ליה בחשבון. דתניא הגוזל את חבירו והבליע לו בחשבונו יצא. ואי אינש מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה מאי א״ל דילמא מאינש אחרינא גזליה וא״ל כי יזיף פלוני פשיטי בהדך אבלע ליה בחשבון. אמר רבא האי מאן דיהיב זוזי לגינאה וקא אזלי עשרה קרי ביה זרתא זרתא וא״ל לאחר זמן בני גרמידא פלו׳ אביה אם יש לו גדולות בני אמה שרי ליתנהו קטנות אסיר פשיטא מהו דתימא כיון דממילא קא רבי שפיר דמי קמ״ל דלא. כמאן כי האי תנא דתניא ההולך לחלוב את עזיו ולגזוז את צאנו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעיזיי חולבות מכור לך מה שרחליי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך אם רב אם מעט יגיעך מותר שהרי קיבל עליו הפסד ושכר הילכך אפילו ימצא יותר משוי הדמים אין כאן אגר נטר ראי הוה בציר מדמים נמי הוי שקיל אבל אי א״ל מה שעיזיי חולבות בכך וכך מכור לך מה שרחליי גוזזות מכור לך בכך וכך מה שכוורתי רודה מכור לך בכך וכך זוזי אסיר אע״ג דממילא קא רבו כיון דליתנהו בההיא שעתא אסיר דאוזיל גביה בשכר המתנת מעות. איכא דאמרי גבי קרי אמר רבא כיון דממילא קא רבו שפיר דמי. והתניא אם א״ל כך וכך אסור התם גבי גיזין וחלב לאו מיניה קא רבי דכי שקלי ליה להאי אתי אחרינא ברוכתיה אבל הכא הנוסף על הדלועין קטנות ונעשו גדולות מיניה קא רבי דכי שקלי ליה להאי לא אתי אחרינא בדוכתיה:
סימן קעד
רבינו יצחק אלפס זצ״ל הביא לישנא אחרינא דרבא ולא הזכיר ללישנא קמא משמע דהילכתא כאיכא דאמרי.
סימן קעה
וזה לשון הרב ר׳ משה בר מיימון זצ״ל הנותן לבעל הגינה דמי עשר קישואין אלו דמי עשר אבטיחים אלו והרי הן קטני׳ והתנה עמו שיתנם לו כשיגדילו הרי זה מותר שהרי הוא מניח והן גדילין מאליהן ואילו קצצן עתה כשהן קטנים לא היו באים אחרים תחתיהן וכן כל כיוצא בזה מדבר שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר. עכ״ל:
[שם]
אמר אביי שרי לאינש למימר ליה לחבריה הילך ארבע זוזי אחביתא דחמרא אי תקיפא מיכן עד יום פלוני ברשותך אי יקרא אי זילא ברשותי א״ל רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא א״ל כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא:
מי שהלוה לחברו או שפרע לחברו ומצא יתר אם בכדי שהדעת טועה כגון אחת ושתים או חמשה במקום שמונין לחמישיות או עשרה במקום שמונין לעשריות חייב להחזיר ואם בכדי שאין הדעת טועה אינו צריך להחזיר שמא מתנה הוא שנתן לו ואם אינו בר הכי שמא כבר גזלו ועכשו מחזירו בהבלעה וכמו שאמרו הגוזל את חברו והבליע לו בחשבון יצא ואם לא נשא ונתן עמו מעולם שמא אחר גזלו ומחזירו על ידו של זה ומכל מקום אם הלה תובעו באותו הטעות יראה שחייב הוא להחזיר:
בד״ה מה שעזי חולבות כו׳ פרדיס׳ אמר רב כו׳ שרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר כו׳ עכ״ל ק״ק להאי תירוצא דומיא דהני בהך דקרי שקנאן בעוד שהן בני זרת והוי הקדמת מעות עד זמן שיהיו בני גרמידא ל״ל למימר דא״ל יהיבנא לך בני גרמידא דהוי כמו כך וכך מכור לך ה״ל למנקט רבותא טפי דאפי׳ אם מכר לו הן רב הן מעט מה שיגדל הקרי נמי אסור ודו״ק:
בד״ה אי תקפה כו׳ אבל בקנקנים דמוכר מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך כו׳ עכ״ל והכא הילך ד׳ זוזי אחביתא דחמרא משמע נמי דמיירי בקנקנים דמוכר ועוד לחד תירוצא מיירי בלא משך ודו״ק:
בא״ד וא״ת מאי צריך כו׳ דאפילו בתקפה דליכא למימר הכי דשרי להתנות כו׳ עכ״ל אע״ג דאיכא למימר דאשמעינן התם דשרי בלא תנאי מ״מ כיון דבקל יוכל להתנות אי תקפה ברשותך ה״ל להתנות כך ולקבל עליו יוקרא וזולא וק״ל:
תוס׳ ד״ה מה וכו׳ כשאמר ליה כך וכך הינין. עיין גיטין דף ל ע״א תוס׳ ד״ה כיון:
בעישורייתא וחומשייתא [בעשרות וחמישיות], שיש לשער שבעל הכסף מנה עשר עשר או חמש חמש וטעה בספירה.
For example, if the money was given in units of tens or fives, it can be assumed that the owner of the money counted the coins in groups of tens or fives and erred in his count.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי וְאִי אִינִישׁ תַּקִּיפָא הוּא דְּלָא יָהֵיב מַתָּנָה מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא מִיגְזָל גַּזְלֵיהּ וְאַבְלַע לֵיהּ בְּחֶשְׁבּוֹן דְּתַנְיָא בהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ וְהִבְלִיעַ לוֹ בְּחֶשְׁבּוֹן יָצָא.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: And if the one who gave the money is a harsh person, who is not accustomed to giving gifts, what is the halakha? Should it be assumed that he made a mistake? Rav Ashi said to him: Perhaps that person once robbed the recipient, and now he included in the calculation the amount he stole, in order to return the stolen money without informing him of the theft. As it is taught in a baraita: One who robs another and then returns the stolen money by including it in the calculation of money paid for another item has fulfilled his obligation to return the stolen money.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דספר הנראור זרועשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמש
חמשא(בבא מציעא נג:) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי׳ חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ׳ מבחוץ להשלימם ק׳ זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ׳ והשלמתם ק׳ ואם דמיו ק׳ והוספת עליו כ׳ זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה׳ וזה חומשא מלבר: (בבא מציעא סד.) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי׳ שהיה מונה ה׳ ה׳ ומצא ה׳ טפי אמר טעה בה׳ ולא מצאם והוא הדין אם מונה י׳ י׳ פי׳ אחר כגון שמונה י׳ ומניח א׳ כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה׳ שמות וכו׳ (פרק כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג׳ על ג׳ השק משום ד׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב׳ שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא: בבא קמא נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו׳ פי׳ לשון חירות כלו׳ לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה׳ דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה׳ לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו׳ (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו״ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ׳ אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב״ך עט) ה׳ בקר ישלם תחת השור וד׳ צאן תחת השה תניא א״ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה׳ שה שלא ביטלו ממלאכתו ד׳. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה׳ שה שהרכיבו על כתיפו ד׳. ה׳ פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק׳ דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו׳. ה׳ אצבעות שנ יד ימינו של הקב״ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו׳ ה׳ אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ״כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ״מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא׳ לך מעמנו כי עצמת מחד נ״נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ״פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ״צ עתיד הקב״ה לגאול את ישראל שנא׳ הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה׳ שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ׳ שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי׳ חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו׳. ה׳ חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא).
ערך רקד
רקדב(שבת קכז.) הא דמשתקלי ג׳ ג׳ בקופה כרקידי דהרפנאי פי׳ כדות שעושין בהרפנא והן קטנות ונטלות ג׳ ג׳ בקופה (בבא מציעא סד.) אבריה דרב פפא גופיה כרקודי דהרפנאי (א״ב בנוסח׳ כתוב דקורי עיין ערך דקר).
ערך תקף
תקףג(פרק עקביא בן מהללאל, מנחות צט:) יכול אפילו תקפה עליו משנתו (בבא מציעא סד.) ואי איניש תקפא הוא דלא יהיב מתנה פי׳ אדם חזק בציקנות שאינו מוותר לאדם בפרוטה הילך ד׳ זוזי אחביתא דחמרא אי תקפה פי׳ אם החמיצה (בבא מציעא ו) בעי רבי זירא תקפה אחד בפנינו מהו (א״ב לשון מקרא זה עם שתקיף ממנו פי׳ ענין חזקה ותרגום למה חרה לך למא תקיף לך).
א. [פיניף.]
ב. [קרוג.]
ג. [אובער וועלטיגען.]
ואי איניש תקיפא הוא – זה שנתנם לו אדם קשה הוא שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם.
מאי – במה יתלה זה לעכבם בידו.
אמר ליה – כיון דליכא למימר טעה בחשבון תלינן למימר דלמא מיגזל גזליה זה ימים רבים וזה לא ידע והשתא מלאו לבו להשיבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי איניש תקיפא דלא יהיב מתנה מאי פיר׳ אם אותו איניש צר עין קשה, שאין דרכו ליתן מתנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והבליע לי בחשבון יצא. פירוש דכל שנתן בידו אף על פי שנתן שלא לדעתו השבת גזלה גמורה היא. הריטב״א. איתנהו שרי. פירש רש״י ז״ל איתנהו בני גרמידא. ורבינו פירש דכיון דאיתנהו ברשותיה בני זרתא שרו דהא אי בעי מזבין לאחריני השתא בני זרתא וכיון דכן מאי דמוסיף להאי אין כאן אגר נטר לי אלא מתנה הוא דבעי למיתן ליה ולאוזולי גביה. והוא הדין למי שאומר לחברו תן לי עשרים דינרין ואתן לך כוריים לזמן פלוני ויש בידו כור שהוא נמכר עכשיו בעשרים שזה מותר דהא ליכא אגר נטר לי אלא מתנה בעלמא בעי למיתן ליה כיון ששעבד עצמו ליתן לו אותו כור עצמו שיש לו בביתו ולהוסיף עליו כור שני. הריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: ואי [ואם] הנותן איניש תקיפא [אדם תקיף] הוא דלא יהיב [שאיננו נוהג לתת] בדרך כלל מתנה מאי [מה נאמר]? האם נניח שהיתה זאת טעות? אמר ליה [לו]: דלמא מיגזל גזליה ואבלע ליה [שמא פעם גזל ממנו ועכשיו הבליע לו] בחשבון את דמי הגזילה בלא לפרש שהוא משיב לו את גזילו. דתניא כן שנינו בברייתא]: הגוזל את חבירו והבליע לו את סכום הגזילה בחשבון של סכום אחר שחייב לו, והחזיר לו בדרך זו — יצא ידי חובת השבת הגזילה.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: And if the one who gave the money is a harsh person, who is not accustomed to giving gifts, what is the halakha? Should it be assumed that he made a mistake? Rav Ashi said to him: Perhaps that person once robbed the recipient, and now he included in the calculation the amount he stole, in order to return the stolen money without informing him of the theft. As it is taught in a baraita: One who robs another and then returns the stolen money by including it in the calculation of money paid for another item has fulfilled his obligation to return the stolen money.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דספר הנראור זרועשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִי אִינִישׁ דְּאָתֵי מֵעָלְמָא דְּלָא שָׁקֵיל וְטָרֵי בַּהֲדֵיהּ מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא גַּזְלֵיהּ וא״לוַאֲמַר לֵיהּ כִּי יָזֵיף פְּלוֹנִי פְּשִׁיטֵי מִינָּךְ אַבְלַע לֵיהּ בְּחֶשְׁבּוֹן.
Rav Aḥa, son of Rava, asked Rav Ashi: And if the giver was a person from the outside, with whom the recipient had never conducted business, what is the halakha? Should it be assumed that the additional money was given in error? Rav Ashi said to him: Perhaps another person, an acquaintance of the giver’s, robbed the recipient and said to the giver: When so-and-so borrows money from you, include it in the calculation. It is possible that the one who robbed the recipient chose this manner of restoring the latter’s money in order to be spared any shame.
רי״ףרש״יראב״דאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלא שקיל וטרי ליה – לא נשא ונתן עמו מעולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואי איניש דאתי מעלמא, [אם היה הנותן אדם שבא מבחוץ] שלא שקיל וטרי בהדיה, מאי [נשא ונתן אתו, מה]? האין זו הוכחה שהיתה זו טעות? אמר ליה [לו]: דלמא איניש אחרינא גזליה, [שמא אדם אחר, ממכריו גזלו] ואמר ליה [לו] לאיש הזה: כי יזיף [כאשר ילוה] פלוני פשיטי מינך [מטבעות כסף ממך]אבלע ליה [הבלע לו] בחשבון, שיתכן שנקט בדרך זו של השבת הגזילה כדי שלא להתבייש בכך.
Rav Aḥa, son of Rava, asked Rav Ashi: And if the giver was a person from the outside, with whom the recipient had never conducted business, what is the halakha? Should it be assumed that the additional money was given in error? Rav Ashi said to him: Perhaps another person, an acquaintance of the giver’s, robbed the recipient and said to the giver: When so-and-so borrows money from you, include it in the calculation. It is possible that the one who robbed the recipient chose this manner of restoring the latter’s money in order to be spared any shame.
רי״ףרש״יראב״דאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב כָּהֲנָא הֲוָה יָתֵיבְנָא בְּשִׁילְהֵי פִּרְקֵי דְּרַב וּשְׁמַעִית דְּקָאָמַר קָרֵי קָרֵי וְלָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר בָּתַר דְּקָם רַב אָמְרִי לְהוּ מַאי קָרֵי קָרֵי דְּקָאָמַר רַב.
§ Rav Kahana said: I was sitting at the far end of Rav’s house of study, and I heard him say: Gourds, gourds, but I did not know what he was saying, as I did not hear the entire discussion. After Rav arose and left, I said to the students: What is this statement concerning gourds, gourds, that Rav was saying?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שלהי
שלהיא(בבא מציעא סד.) א״ר כהנא הוה יתיבנא בשילהי פרקיה דרב נחמן פי׳ בסוף הפרק ובאחריתו שלהי קייטא עיין בערך שגר (ראש השנה ב) דכי מטא ליה שילהי אדר בתראה (יבמות קטו.) ההוא גברא דבשילהי הלוליה איתלי ביה נורא (חולין נב) משכחת לה בשלהי כפול (א״ב פי׳ בסוף וקץ תרגום בפסוק עוד היום בנוב לעמוד כד ישלה עלמא קיצא).
א. [ענדע, שלום, ציעל.]
בשילהי פירקין – כשסיים לדרוש באתי ולא שמעתי תחילת דבריו.
שמעי׳ דקאמר קרי קרי – שמעתי דורש ומזכיר דלועין תמיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר רב כהנא: הוה יתיבנא בשילהי פרקי [הייתי יושב בקצה בית המדרש] של רב, ושמעית דקאמר ״קרי קרי״ [ושמעתי שאמר ״דלעות דלעות״] ולא ידענא מאי קאמר [ידעתי מהו אומר], שלא שמע במה היה מדובר. בתר דקם [אחר שעמד] רב ממקומו ויצא, אמרי להו [אמרתי להם] לתלמידים: מאי ״קרי קרי״ דקאמר [מה הן ״דלעות דלעות״ שאמר] רב?
§ Rav Kahana said: I was sitting at the far end of Rav’s house of study, and I heard him say: Gourds, gourds, but I did not know what he was saying, as I did not hear the entire discussion. After Rav arose and left, I said to the students: What is this statement concerning gourds, gourds, that Rav was saying?
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דאור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַרוּ לִי הָכִי קָאָמַר רַב הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְגִינָּאָה אַקָּרֵי וְקָא אָזְלִי עֲשָׂרָה קָרֵי בְּנֵי זַרְתָּא וא״לוַאֲמַר לֵיהּ יָהֵבְינָא לָךְ בְּנֵי גַרְמִידָא אִיתַנְהוּ שְׁרֵי לֵיתַנְהוּ אָסוּר.
They said to me: This is what Rav was saying: If someone gave money to a gardener to purchase gourds from him, and they were going for the price of ten gourds of the length of a span, i.e., the distance between the thumb and the little finger, for a dinar, and the gardener said to the buyer: If you pay me the money now, I will give you gourds a cubit in length at a later point in time, the halakha depends on the circumstances. If gourds of this larger kind are in the possession of the seller, this type of sale is permitted. If they are not in his possession, it is prohibited, as, if he gives him larger gourds at a later date for the price of small gourds, this constitutes interest.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גרסד
גרסדא(בבא מציעא סד.) מאן דיהיב זוזא לגינאה אקרי וקא אזלי י׳ קרי בני זרתא ואמר ליה יהיבנא לך בני גרמידא. גמד ארכה תרגימו גרמידא.
א. [איין אייל.]
יהבינא לך – לאחר זמן.
בני גרמידא – אמה אמה.
איתנהו – אם יש לו בגנו גדולות בני אמה.
ליתנהו – ועודן קטנות הן אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגינאה פיר׳ בלשון ישמעאל גנאן.
{רבנו ברוך}
רב״ס ז״ל עשרה קרי פיר׳ קרע דילועין, בני זרת בעולםא בזוזא, ואמ׳ ליה אנא אתן לך בזוזא עשרה בני אמה אמה, ופירוש גרמידא אמה. (כיון דממיליהו קא רבו) [איתנהו שרי], פיר׳ כלומר אם הםב כבר גדולים וגידולם אמה, שריג, דאוזולי אוזיל גביה. ליתנהו אסיר ואגר נטר לי הוא. ואמרינן פשיטא דאגר נטר לי הוא, ואהדרינן מהו דתימא כיון דממילה קא רבו כלומר מגופן יצאת תוספת ולא מיוקר השער שפיר דאמי, קא משמע לן.
א. מבואר דיצא השער בעולם, ובכה״ג פסקינן שאסור להוזיל לבני גרמידא, ועיין לעיל הערה מס׳ 46 שהוכחנו דלדעת רבנו משיצא השער שרי להוזיל אף באין לו, דחשיב כיש לו, וכצד שהסתפק הפרישה, ולפ״ז צ״ל דהכא יצא השער רק לבני זרתא, אבל לא יצא השער לבני גרמידא, ולכן לא חשיב שיש לו בני גרמידא, ואסור לו להוזיל ממחירם, ועי״ל באופן אחר לפימש״כ בדברי סופרים עמק דבר ס״ק קפה עיי״ש. [אולם עכ״פ קשה שיטת רבנו דהא בסוגי׳ דקריאה לעיל סג, ב הוכיחו התורת חיים והפנ״י דאיירי משיצא השער מלשון הגמ׳ ״וקא אזלי״ ולכאו׳ כדבריהם סובר רבנו בסוגיין שאמרה ״וקא אזלי״, והסביר רבנו שאזלי כן בעולם, דהיינו משיצא השער, וא״כ גם בסוגיין דלעיל איירי משיצא השער ומבואר דאסור להוזיל, ולא חשיב משיצא השער כיש לו, כיון שיכול לקנות. ועוד יש לעיין בשינוי לשון רבנו דהכא פירש קא אזלי היינו בעולם ולקמן סה. על הגמ׳ וקא אזלה חיטי וכו׳ פירש קא אזלי בשוקא].
ב. משמע כמש״כ הרמב״ם פ״ט ממלוה ה״י שפוסק על דילועין אלו, דהיינו על דילועין מסוימים וכמש״כ בדבריו הב״י סי׳ קעג דס״ל כהגהות מרדכי שצריך ליתן לו דוקא הדילועין שפסק עליהן, והביאו המחנ״א ריבית סי׳ כט והט״ז והש״ך שם סק״כ, וכן הסביר בשיטת הרמב״ם המאירי, אבל הגידו״ת כתב בשיטת הרמב״ם דאצ״ל אלו דוקא, אלא רק שיתן לו מאותם שהיו למוכר בשעת פסיקה, וכן י״ל בדעת רבנו, ועיין חוו״ד שם ס״ק י״א וסקי״ח ובספר כהונת עולם המובא בספר המפתח על הרמב״ם שם.
ג. וכן פירש רש״י, אבל הריטב״א פירש דאיתנהו היינו בני זרתא, ולפ״ז ליתנהו פירושו קטנים יותר מבני זרתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לי: הכי קאמר [כך אמר] רב: האי מאן דיהיב זוזי לגינאה אקרי [מי שנתן כסף לגנן עבור דלעות], וקא אזלי עשרה קרי בני זרתא [והולכות, המחיר הרגיל שמשלמים הוא, עשר דלעות בנות אורך של זרת] בדינר ואמר ליה [לו] הגנן לקונה: אם תיתן לי עכשיו את הכסף יהבינא לך בני גרמידא [אתן לך דלעות באורך אמה] לאחר זמן באותו מחיר, במקרה זה, אם איתנהו [ישנן בידו]שרי [מותר], ואם ליתנהו [אינן בידו]אסור, שאם יתן לו דלעות גדולות לאחר זמן במחיר של דלעות קטנות יש בכך משום ריבית.
They said to me: This is what Rav was saying: If someone gave money to a gardener to purchase gourds from him, and they were going for the price of ten gourds of the length of a span, i.e., the distance between the thumb and the little finger, for a dinar, and the gardener said to the buyer: If you pay me the money now, I will give you gourds a cubit in length at a later point in time, the halakha depends on the circumstances. If gourds of this larger kind are in the possession of the seller, this type of sale is permitted. If they are not in his possession, it is prohibited, as, if he gives him larger gourds at a later date for the price of small gourds, this constitutes interest.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּמִמֵּילָא קָא רָבוּ שַׁפִּיר דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? What is the novelty in Rav’s statement? The Gemara answers: The statement is necessary, lest you say: Since they increase in and of themselves it is permitted, as the gardener does not perform any action, but simply waits for the gourds to grow larger before supplying them. Rav therefore teaches us that this is also classified as interest.
רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי שפסק מעות לעניים על הדלועין או הקשואים והיה שער השוק עשרה בני זרת בדינר וגנן זה קבל עליו עשרה בני אמה בדינר לזמן ידוע בשכר הקדמת הדינר אע״פ שאין לו עכשו אלא בני זרת מותר הואיל והן הן בעצמן שגדלות ובאות לידי שעור אמה הרי זה כעד שיבא בני או שאמצא מפתח ואע״פ שלא זכה אותם לו מעכשו להעמידן באחריות הלוקח ומכל מקום מדברי גדולי המחברים יראה שצריך ליחדן שהם כתבו עשר קשואים אלו ויש מפרשים דוקא שהם באחריות הלוקח וכן בכל מה שהותר מטעם יש לו:
ההולך לחלוב את עזיו ולגוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חברו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך בכך וכך מעות אע״פ שלפי מה שהוא סבור בחליבה זו או בגזיזה זו או ברדיה זו נמצא שמוזיל מקחו בשכר הקדמת המעות מותר שאפשר שהוא במחשבתו והוזיל לפי מה שהוא חושב בחליבתו וגזיזתו ורדייתו ואפשר גם כן שתהא רדייתו וחליבתו וגזיזתו פחות מכדי מה שחשב ונמצא מייקר ואע״פ שלענין הדין בחליבה רשאין לחזור שהרי דבר שלא בא לעולם הוא מכל מקום כל שלא חזרו מותר ואף לענין הדין אפשר להעמידה במוכר עז לחלבה אבל אם אמר לו מה שעזי חולבת כך וכך מה שרחלי גוזזת כך וכך מכור לך בכך וכך ומה שכוורתי רודה כך וכך מכור לך בכך וכך אם יצא השער ופסק כשער שבשוק מותר ואם לא יצא השער או שיצא ולא פסק כשער שבשוק אלא שמוזיל בשכר המתנת מעותיו אסור הואיל ואין לו בחלב עזיו כמה שהוא מתנה וכן באחרות ואע״פ שבא הרבוי מאליו עד שמגיע לשיעור זה וכבר ביארנו כיוצא בה בדלועין שמותר אינו דומה שחלב זה הנוסף לא גוף הראשון שהוא שם בשעת התנאי הוא נוסף אלא אחר הוא המתחבר עמו שהרי אלו הוציא מה שהיה שם בשעת התנאי אף זו האחרונה באה אחריה מה שאין כן בדלועין שאלו קצצן בקטנן לא היו אחרות עומדות במקומן:
מי שאמר לחברו הילך ארבעה דינרין על חבית של יין ויש לו לזה חבית של יין זו והרי מכיון שיש לו אין קפדין על שער שבשוק אלא שחדש עמו תנאי שלא תהא החבית קנויה לו לגמרי והוא שהתנה עמו הריני לוקח ממך חבית זו בכך וכך על מנת שאם תחמיץ מכאן ועד יום פלוני תהא שלך ולא יהא המכר מכר ולשאר דברים תהא ברשותי כגון יוקר וזול או איזה אונס שיארע בה והרי מכיון שקבל עליו אונס וזול אע״פ שהמוכר מקבל על עצמו החמוץ אין זה קרוב לשכר ורחוק להפסד שהוא אסור כמו שיתבאר אלא קרוב לזה ולזה והילכך מותר אע״פ שלא יצא השער או שיצא ופסק לו בפחות ואין אומרים הואיל ועדין יש ללוקח אחריות חימוץ על המוכר אין המעות אלא הלואה שהרי לא הותר ביש לו אלא מפני שהוא מזכה מעכשו והרי אין זה מזכה אלא מאחר שיוקר וזול ללוקח אין לך זכוי גדול מזה והרי כל פסיקה על פירות כך הוא שמחייב עצמו ליתן פירות חשובים ולמטה יתבאר שלוקח אדם יין בתשרי ואינו נוטל עד טבת וכשנוטלו בודק ומניח את החומץ ולוקח את היין ונמצא שבהקדמת מעותיהם מקבל המוכר אחריות היין אם החמיץ וביארו הטעם שיין לקחו ולא חומץ ואלו שהחמיצו בטבת מתחלת השנה היו עומדין לכך אלא שלא הוברר הדבר ואע״פ שאמרו בבודק את החבית להיות מפריש תרומה כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק ההיא בשאר ימות השנה מטבת ואילך ויראה משם שמטבת ואילך אם נשאר אצל המוכר אחריות החומץ אסור אלא אם כן יצא השער או שלא יצא ויש לו:
זה שביארנו שאחריות החומץ על המוכר כתבוה גדולי המפרשים אפילו היה בקנקנים של לוקח שמן הסתם הדבר מוכיח שלא להתחייב באחריותן הואיל ומכל מקום חייב עצמו בכך:
וגדולי קדמונינו פירשו בשמועה זו שלא בלוקח נאמרה אלא כגון שנתן לוקח לחנוני ארבעה דינרין שיקח בהן חבית של יין וימכרנה בחנותו על יד על יד ויחלוק עמו בשכר השתות שמרויחין בה וקבל עליו המוכר יוקר וזול ר״ל שאם תתיקר ותעמוד כלה ביחד אלו רצו למכרם ביחד על חמשה דינרין או אם הוזלה ועמדה כלה ביחד על שלשה יהא שלו ותחשב כקרן מה שהיא שוה עתה בשעה שמוכרה על יד על יד ומכל מקום השתות שמרויחין בה במכירה על יד על יד תהא לשניהם אבל אם החמיצה תהא ברשות חנוני להיות פסידא שלו מותר שקרוב לשכר ולהפסד הוא ועל דרך האמת לשון קרוב לשכר ורחוק להפסד וקרוב לזה ולזה נופל יפה לפירוש זה אלא שפשוטה של שמועה מוכחת כפירוש ראשון ומכל מקום ממה שפירשנו באחרונה אתה למד שאסור להלוות מעותיו למחצה שכר ושיקבל המתעסק אחריות הקרן שהרי זה קרוב לשכר ורחוק להפסד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, ומה חידש רב? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: כיון דממילא קא רבו [שמעצמן הן גדלות]שפיר דמי [יפה הדבר], שאין הגנן בא ומוסיף דבר חדש אלא רק ממתין לגידול הדלעות מעצמן ואינו עושה מעשה, ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] רב שאף זה נקרא ריבית.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? What is the novelty in Rav’s statement? The Gemara answers: The statement is necessary, lest you say: Since they increase in and of themselves it is permitted, as the gardener does not perform any action, but simply waits for the gourds to grow larger before supplying them. Rav therefore teaches us that this is also classified as interest.
רי״ףראב״דאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּמַאן כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא גהַהוֹלֵךְ לַחְלוֹב אֶת עִזָּיו וְלִגְזוֹז אֶת רְחֵלָיו וְלִרְדּוֹת אֶת כַּוַּורְתּוֹ מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת מָכוּר לָךְ מַה שֶּׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת מָכוּר לָךְ מַה שֶּׁכַּוַּורְתִּי רוֹדָה מָכוּר לָךְ מוּתָּר.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Rav rule? He ruled in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: With regard to one who went to milk his goats, or shear his sheep, or extract the honey from his hives, if another found him and the farmer said to him: Whatever milk my goats produce is sold to you, or whatever wool will be sheared from my sheep is sold to you, or whatever honey will be extracted from my hive is sold to you, this is permitted. It is permitted despite the fact that the farmer did not specify precisely how much he is selling, and the buyer may receive more of the product than the current market value would dictate due to his paying for it in advance, as he may also receive less of the product than the current market value would dictate.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולרדות את כוורתו – על שם שעשויות חלות חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה רדייה כרדיית פת מדובקת בתנור.
מה שעזי חולבות מכור לך – בכך וכך זוז אם מעט אם רב יגיעך.
מותר – שהרי קיבל עליו הפסד ושכר הלכך אפי׳ ימצא יותר משוה הדמים אין כאן אגר נטר ליה דאי הוה בציר מדמים נמי הוה שקיל.
מה שעזי חולבות מכור לך מותר – הך ברייתא לא קשיא לרב דאסר לקמן פרדיסא בסוף פירקין (ב״מ עג.) דהכא אין רגילות לזלזל בשביל המתנת יום או יומים לכך מותר שמקבל עליו הפסד ושכר וכך יכול להפסיד כמו להשתכר הלכך אפילו ימצא יותר מן הדמים שנתן לא הוי אגר נטר אבל פרדיסא אסר רב דקא אוזיל גביה טובא שרגיל לקנות בעוד שהוא בוסר ומשום הקדמת מעות עד זמן הבציר אוזיל גביה והוי אגר נטר ואע״ג דהתם נמי זימנין דאית בהו תיוהא כדקאמר שמואל כגון ברד או קרח או גשמים ומפסיד הכל רב לא חייש להכי דלא שכיח הוא וא״ת לרב דאסר פרדיסא מ״ש ממשכנתא דסורא דמשמע לקמן (דף סז:) דשריא לכ״ע דכתבי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף דשרי אפילו לכמה שנים לאוזולי גביה כ״ש לשנה אחת ויש לומר דשאני משכנתא דסורא שקונה קרקע מעכשיו במעות ושטר לפירותיה אי לא יפדנה הלוה אבל פרדיסא אינו זוכה בשום דבר והוי זוזי הלואה גביה עד הבצירה ועוד דמשכנתא דסורא קנוי לו קרקע לכל דבר אפי׳ למשטח בה פרי ולהעמיד שם בהמותיו וכל תשמיש שירצה אבל בפרדיסא אינו מוכר אלא יין בלבד ועוד י״ל דרב לא אסר פרדיס׳ אלא דוקא כשאמר ליה כך וכך הינין מכור לך אבל אם מכר לו הן רב הן מעט מה שיגדל מודה רב דשרי ואפ״ה שרי שמואל משום תיוהא שהיין יהיה רע ולא ישוה הדמים שנתן והכא בקרי ועזי חולבו׳ דאסור מודה שמואל דלא שייך ביה תיוהא ולאיכא דאמרי נמי דשרי רבא כיון דממילא קא רבו אתיא אפי׳ אליבא דרב ואע״ג דהתם נמי ממילא קרבי איכא לאוקמי דהתם מיירי בפרדיסא כשלא יצא עדיין הפרי כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמאן אמרה רבאא, כי האי תנא דתניא ההולך לחלוב את עיזיו ולרדות את כוורתו מלשון וירדהו אל כפיוב, מצאו חבירו אמ׳ לו מה שעזי חולבות עכשיוג בין מעט בין הרבה מכור לך בכך וכך, ונטל ממנו הדמים, מותר דמחילה היא דמחלי גבי הדדי. אבל אם אמר לו מדה פלנית מחלב עיזי מכורה לך בכך, פיר׳ בפחות ממה שהיה השער הולך, ושמא לא ימצא אותה המדה ויצטרך להמתין עליו עד שיחלוב פעם אחרת, והאוי אגר נטר לי ואסור, ואע״ג דממילה דבהמה קאי ולא מחמת תוספת השער, אפילו הכי אסיר.
א. וכ״כ להגיה היעב״ץ וכן גרסו הראשונים וכל כתה״י (דק״ס), אבל גירסתנו רב.
ב. שופטים יד, ט.
ג. מבואר דמוכר החלב שנמצא בבהמה באותה שעה, וכ״כ המהר״ם שיף דמשמע מלשון הגמ׳ ההולך לחלוב את עזיו וכו׳ מה שעזי חולבות וכ״כ הריטב״א והמרדכי (אות תלג) וכן מבואר ברשב״א (ח״ב סי׳ עב) שכתב שטעם היתר הפסיקה משום שמוזיל במה שיש לו, אבל בדברי תוד״ה מה שכתב שממתין יום או יומים כתב המהר״ם שיף דס״ל שמוכר אף את החלב שאינו בעין וכ״כ בפסקי רי״ד והוכיח כדבריו וז״ל: אע״ג דתני ההולך לחלוב את עיזיו, אין פירושו שאמר לו מה שעיזי חולבות היום מכור לך, דא״כ מ״ש רישא ומ״ש סיפא, אע״פ שאמר כך וכך מכור לך יהא מותר, שהרי יש לו החלב ורשאי לפסוק עליו, אע״פ שלא יצא השער וכו׳, אלא ודאי הכין פירושא מה שעיזי חולבות מהיום ועד כל חודש אחד, שאין כל החלב בעולם, אלא בכל יום עביד דאתי עכ״ל ועיין במרדכי ובמיוחס לריטב״א שתירצו את הוכחת הפסקי רי״ד דבסיפא שמכר לו כך וכך איירי באין לו חלב כשיעור שפסק ליתן, דהא פסק לו כמות מסוימת של חלב ועיין במהר״ם שיף במש״כ בזה. וכשיטת תוס׳ דמיירי במוכר חלב שאין לו כ״כ המאירי פסקי ריא״ז, תלמיד הרשב״א וכן הוכיח הרע״א לקמן עב, ב מרש״י מסוגיין שהתיר משום קרוב לשכר ולהפסד, ואי איירי ביש לו חלב הי׳ שרי בלא״ה לפסוק בהוזלה, ועיין בשיטמ״ק בשם רמ״ך ובחידושי אנשי שם על המרדכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההולך לחלוב את עיזיו כול׳ – פירוש: אף על גב דתני ההולך לחלוב את עיזיו אין פירושו שאמר לו מה שעיזיי חולבות היום מכור לך דאם כן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אף על פי שאמר כך וכך מכור לך יהא מותר שהרי יש לו החלב ורשאי לפסוק עליו אף על פי שלא יצא השער כדתנן לקמן היה תחלה לקוצרים כול׳. אלא ודאי הכין פירוש׳ מה שעיזיי חולבות מהיום ועד כל חדש אחד שאין כל החלב בעולם אלא בכל יום עביד דאתי. ומה יש בין רישא לסיפא ברישא דאמר מה שעיזיי חולבות עד חדש ימים או עד זמן פל׳ מכור לך מותר שלא קצב לו כך מידות בדינר אלא כך אמ׳ לו בין רב בין מעט מה שעיזיי חולבות עד זמן פל׳ יהא מכור לך בכך וכך דינרים זה הוא מותר שקנה ממנו במזל בין רב בין מעט. וזה דומה לאדם שאומר לחברו מה שכרמי עושה יין בזו השנה אני מוכר לך בכך וכך שהוא מותר כיון שיש לו ענבים בכרמו אלא עדין לא היגיעו ליבצר ואם תאמר שמא יעשו הרבה יותר מן הדמים שנותן לו ונמצא בא לידי ריבית בעבור שהקדים לו מעות. אין זה ריבית שהרי יש לו ענבים בכרמו ואדם רשיי לזלזל בפירותיו היכא דיש לו אבל כשפוסק לו כך וכך מדות בדינר זה ודאי הוא אסור כיון שעדין לא יצא השער והוא אין לו כל החלב וכל היין שהרי עדיין הענבים לא נתבשלו, ואין בהן עכשיו היין אלא עתיד לבוא לאחר זמן ואף על גב דממילא קא אתו כיון דליתנהו אסיר.
מה שעזי חולבות מכור לך מותר. פירוש ואפילו היה החלב שוה כפלי כפלים שהרי הוא קרוב גם כן להפסד שאם לא יהא שם חלב יפסיד. והקשו בתוספות ומאי שנא מפרדיסא. ותירצו דהתם מסתמא מזמן מרובה הוא פוסק ומוזיל גביה טובא ולא שכיחא שלא ישוו הפירות בדמים שקבל והדבר רגיל שישוו הפירות הרבה מן הדמים ההם אבל הכא אין הקדמת מעות אלא יום או יומים ומסתמא פורתא הוא דמוזיל גביה ואפשר שלא יהא החלב שוה דמים שקבל ואין זה מחוור דהא דהכא וההיא דהתם סתמא איתמר. והנכון דפרדיסא דלקמן מיירי בשקבל עליו אם שיהיו שם פירות בין מרובין בין מועטים שיהיו שלו ואם לא יהיו שם פירות כלל שיחזיר לו מעותיו מה שאין כן בזו שאפילו אין שם חלב כלל פטור. ועוד דהתם אין הפירות שהוא מוכר בעולם ומיחזי כהלואה אבל הכא החלב שהוא מוכר כבר הוא בעולם כולו. הריטב״א ז״ל.
וכתב הרמ״ך ז״ל וזה לשונו: שרי ליה לאיניש למימר לחבריה מה שעזי חולבות כמה שהוא הן רב או מעט מכור לך בכך וכך מעות דהאי קרוב לשכר ולהפסד הוא ואף על גב דכל מה דמתאחרן מלמחלב להו קא רבי בהו חלבא כיון דממילא קא רבי ולא הוי מידי דידיע אי אית להו האידנא טובא או פורתא שרי. אבל אי אמר ליה מה שעזי יהיו חולבות כך וכך חלב מכור לך בכך וכך ואוזיל גביה אסור דשכר הקדמת מעותיו הוא נוטל. מיהו היכא דלא מוזיל גביה ולאו דבר שלא בא לעולם הוא וקנה שהרי החלב כנוס בדדיה והרי הוא כמי שמכר לו פירות אילן שהשביחו שליש דקנה ואף על גב דלא נגמר החלב עדיין כולו עד לערב לא קרינן ליה דבר שלא בא לעולם וקרוב לומר דהאי דקאמר מה שעיזי חולבות מכור לך מותר לא אתא למפסק הלכתא דקנה אלא משום רבית הוא דקאמר דלית ביה איסורא כלל כיון דאפשר דלשקול לוקח בציר ממאי דחזי ליה אי חלבא פורתא. ומיחזי נמי דאי בעי חד מינייהו למהדר לאו בר קבולי מי שפרע הוא דלא עדיף ממאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא דצריך לאיתחזויי ליה בבי דרי הכא נמי אי לא אתחזי ליה בשעה שחלב או גזז מצי הדרי בהו דלא סמכא דעתייהו לגמרי. עד כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוספות בד״ה מה שעיזי חולבות כו׳ הך ברייתא לא קשי׳ לרב כו׳ דהכא אין רגילות כו׳ עכ״ל. לפי מה שכתבו התוספות בסוף הדיבור דאיכא לאוקמי התם בפרדיסא כשלא יצא עדיין הפרי כלל א״כ בלא״ה לא קשה לרב מברייתא דהכא שאף אם נפרש דמכר לו הפרדיסא הן רב או מעט אפ״ה יש טעם לאסור דאין כאן זבינא כלל שהוא דבר שלא בא לעולם וה״ל זוזי הלואה גביה כמו שאכתוב בסמוך משא״כ בברייתא הוי דבר שבא לעולם אלא דהתוס׳ לא נחתי כאן להכי אלא קושטא דמילתא קא מפרשי דאף בפרדיסא שבא לעולם אפ״ה אוסר רב משום דקא מוזיל טובא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: כמאן שיטת מי] היא הלכה זו שאמר רב בענין הדלעות — כי האי תנא שיטת תנא זה]. דתניא כן שנינו בברייתא]: ההולך לחלוב את עזיו, ולגזוז את רחליו, ולרדות את כוורתו, מצאו חבירו ואמר לו החקלאי לחבר: מה שעזי חולבות מכור לך, מה שרחלי גוזזות מכור לך, מה שכוורתי רודה מכור לך, וכל זאת בעד סכום מסויים, בלא לדעת בדיוק כמה יקבל הקונה — הרי זה מותר.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion did Rav rule? He ruled in accordance with the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: With regard to one who went to milk his goats, or shear his sheep, or extract the honey from his hives, if another found him and the farmer said to him: Whatever milk my goats produce is sold to you, or whatever wool will be sheared from my sheep is sold to you, or whatever honey will be extracted from my hive is sold to you, this is permitted. It is permitted despite the fact that the farmer did not specify precisely how much he is selling, and the buyer may receive more of the product than the current market value would dictate due to his paying for it in advance, as he may also receive less of the product than the current market value would dictate.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרועתוספות רי״ד מהדורה תליתאהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲבָל אִם אָמַר לוֹ מַה שֶּׁעִזַּי חוֹלְבוֹת כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לָךְ מַה שֶּׁרְחֵלַי גּוֹזְזוֹת כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לָךְ מַה שֶּׁכַּוַּורְתִּי רוֹדָה כָּךְ וְכָךְ מָכוּר לָךְ אָסוּר ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּמִמֵּילָא קָא רָבוּ כֵּיוָן דְּלֵיתַנְהוּ בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אָסוּר.
The baraita continues: But if the farmer said to him: Such and such an amount of milk from what my goats produce is sold to you, or such and such an amount of wool from what will be sheared from my sheep is sold to you, or such and such an amount of honey from what will be extracted from my hive is sold to you, a transaction of this kind is prohibited, as the farmer is selling him more of the product than the current market value would dictate due to his paying for it in advance. The Gemara states its question: And one sees in this baraita that even though these products increased in value in and of themselves, since they are not in existence at the time of the sale, the practice is forbidden.
רי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אמר לו כך וכך סאין – ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רי״צ גיאת}
אבל אמ׳ לו מה שעזי חולבות כך וכך, בכך וכך מכור לך, מה שרחלי גוזזות מה שכוורתי רודה כך וכך, אסור. רבי׳ יצחק בן יהודה ז״ל ודוקא דאין לו כאותו שיעור, דכיון דלאו ממילא קא רבו, דכי שקלת להאי חלב אתי אחרינא, דבר שאינו מצוי הוא, אבל היכא דאית ליה כי ההוא שיעורא, דדבר מצוי קא זאבין מיניה, שרי. ותאני בתוספתאא היו לפניו מאה צאן ואמ׳ לו הרי גיזיהן של אילו עשויות עליך במאה של זהב, מותר. מליטרא כך וכך, אסור, ואם יש לו, מותר לגזוז וליתן לו. היו לפניו מאה כור, אמ׳ לו הרי קמה זו עשויה עליך במאה של זהב, מותר. מכורב כך וכך, אסור. ואם יש לו, מותר לקצור וליתן לפניו. אומר אדם לחבירו הילך מאתים זוז על מה ששדך עושה, ובלבד שלא יאמר לו מארבע סאין בסלע מסאתים בסלע.
א. פ״ו ה״ג.
ב. גירסתנו בכור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל אם אמר לו: מה שעזי חולבות, כך וכך מכור לך, מה שרחלי גוזזות כך וכך מכור לך, מה שכוורתי רודה כך וכך מכור לךאסור, שכן הוא מוסיף על הכמות בשל הקדמת התשלום. ואף על גב דממילא קא רבו [ואף על פי שמעצמם הם גדלים], כיון דליתנהו בההיא שעתא [שאנם נמצאים באותה שעה]אסור.
The baraita continues: But if the farmer said to him: Such and such an amount of milk from what my goats produce is sold to you, or such and such an amount of wool from what will be sheared from my sheep is sold to you, or such and such an amount of honey from what will be extracted from my hive is sold to you, a transaction of this kind is prohibited, as the farmer is selling him more of the product than the current market value would dictate due to his paying for it in advance. The Gemara states its question: And one sees in this baraita that even though these products increased in value in and of themselves, since they are not in existence at the time of the sale, the practice is forbidden.
רי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא דכֵּיוָן דְּמִמֵּילָא קָא רָבוּ שַׁפִּיר דָּמֵי וְהָתַנְיָא כָּךְ וְכָךְ אָסוּר.
The Gemara records another version of this discussion: There are those who say that Rava said: The halakha is that since the sold items grow by themselves it is forbidden, as it does not constitute interest. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that if he specifies: Such and such an amount, it is forbidden?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי – גבי קרי אמר רבא שפיר דמי.
והא תניא אסור – גבי גיזה וחלב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רבנו ברוך}
איכא דאמ׳ אמ׳ האי קרי כיון דממילה רבו שרי, ואותיבינה ממתניתא, ופריק התם לאו מאותו דבר שנתן כספו עליו קא רבו, אלא לקוחין לגמרי ואחר כך החליף זה האחר, אבל הקרי ליכא רבייה אלא מגופיהוא, דאי שקלת להו, כלומר אם תתלוש אותן, ליכא רבייה.
א. פשטות ביאור דבריו דלא הוי כחלב שהוא דבר שלא נתן כספו עליו, דבקרי הריבוי מגופייהו והוא דבר שנתן כספו עליו, וכן דייק המחנ״א (ריבית כט) מדברי רש״י ד״ה מיניה שכתב דמדידיה קא משבח ואזיל, דפירוש מיניה קא רבו היינו ששלו שבח, אבל דייק שם מהטור דענין מיניה קא רבו היינו דחשיב כיש לו, וכ״כ תלמיד הרשב״א: שמאחר שהן עצמן סופן להתגדל הרי הן כאילו ישנן ברשותו עיי״ש וכ״פ המאירי, ועיין רשב״א ב״ב פז, א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש שאומרים] שאמר רבא: ההלכה היא כיון דממילא קא רבו [שמעצמם הם גדלים]שפיר דמי [יפה הדבר, מותר] ואין בכך משום ריבית. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] שאם אמר לו ״מה שעיזי חולבות... כך וכך״אסור!
The Gemara records another version of this discussion: There are those who say that Rava said: The halakha is that since the sold items grow by themselves it is forbidden, as it does not constitute interest. The Gemara raises a difficulty: But isn’t it taught in a baraita that if he specifies: Such and such an amount, it is forbidden?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״דספר הנראור זרועמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָתָם לָאו מִינֵּיהּ קָא רָבוּ דְּשָׁקְלִי לֵיהּ לְהַאי וְאָתֵי אַחֲרִינָא בְּדוּכְתֵּיהּ הָכָא מִינֵּיהּ קָא רָבוּ דְּכִי שָׁקְלִי לֵיהּ לְהַאי לָא אָתֵי אַחֲרִינָא בְּדוּכְתֵּיהּ.
The Gemara answers that there is a difference between the two cases: There, with regard to milk and wool, they do not increase in and of themselves. This is evident from the fact that if they remove this milk from the goat, other milk replaces it. Therefore, the milk or wool that is generated after the sale is not an extension of the milk or wool that was present at the time of the sale. Conversely, here, in the case of the gourds, they increase in and of themselves, as the same gourds continue to grow. This is evident from the fact that when they remove this gourd from the ground, no other will replace it. Consequently, if he sells him gourds now, any additional growth belongs to the buyer, as the gourds are in his possession from the moment of acquisition.
רי״ףרש״יראב״דאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו מיניה קא רבו – חלב הבא לאחר זמן אינו גדל מכח חלב שהיה בבהמה בשעת מכר דהא כי שקיל להאי כוליה לגמרי אתי אחרינא.
אבל הכא – הנוסף על הדלועים קטנים ונעשו גדולות.
מיניה קרבו – מכח הקטנות בא והקטנות כבר היו בשעת מכר ומדידיה הוא דקא משבח ואזיל.
דכי שקלי ליה להאי – בוצינא זוטרתי לא אתיא אחריתי ש״מ מגופיה קרבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה לאו מיני׳ כו׳ אחרינא אבל כו׳ הד״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: יש לחלק, התם לאו מיניה קא רבו [שם בחלב ובצמר לא ממנו עצמו הוא גדל], שאינו נותן לו בעתיד מן החלב הנמצא כעת, דשקלי ליה להאי ואתי אחרינא בדוכתיה הרי לוקחים חלב זה ובא אחר במקומו]. הכא מיניה קא רבו [כאן, כגון בדלעות, ממנו עצמו הן גדלות], דכי שקלי ליה להאי הרי כאשר לוקחים מזה] לא אתי אחרינא בדוכתיה [בא אחר במקומו], ולכן כשמוכר לו את הפרי עכשיו הרי כל שמוסיף וגדל פרי זה — כאילו היה כל הזמן ברשות הקונה.
The Gemara answers that there is a difference between the two cases: There, with regard to milk and wool, they do not increase in and of themselves. This is evident from the fact that if they remove this milk from the goat, other milk replaces it. Therefore, the milk or wool that is generated after the sale is not an extension of the milk or wool that was present at the time of the sale. Conversely, here, in the case of the gourds, they increase in and of themselves, as the same gourds continue to grow. This is evident from the fact that when they remove this gourd from the ground, no other will replace it. Consequently, if he sells him gourds now, any additional growth belongs to the buyer, as the gourds are in his possession from the moment of acquisition.
רי״ףרש״יראב״דאור זרועמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) האָמַר אַבָּיֵי שָׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵימַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ הֵילָךְ אַרְבְּעָה זוּזֵי אַחָבִיתָא דְחַמְרָא אִי תָּקְפָה בִּרְשׁוּתָךְ אִי יָקְרָא אִי זִילָא בִּרְשׁוּתַי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁרֵבְיָא לְאַבָּיֵי
§ Abaye said: It is permitted for a person to say to another: Take these four dinars for the future delivery of a barrel of wine; if it sours, it is in your possession and you are responsible, but if it appreciates or depreciates in value, it is in my possession, as I accept any loss that results from a change in price. Rav Sherevya said to Abaye:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרוערמב״ןרשב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחביתא דחמרא – שיש בידך.
אם תקפה – אם מחמצת.
אי תקפה ברשותך – תימה דהיכי מיירי דאי בשמשך א״כ אפילו אמר ליה אי תקפה אי זילא ברשותך ואי יקרי ברשותי הוה שרי שהרי מתנה עמו שאם יוקיר יהא המקח קיים מעכשיו ואין המעות הלואה אצלו ואי תקפה או זילא יהא המקח בטל ויהיו המעות הלואה ויחזירם לו ומה רבית יש כאן ואי בשלא משך מה צריך להתנות אי תקפה ברשותך כי לא אתני יכול לחזור דליכא מי שפרע כיון שמפסיד הכל כדמשמע לעיל בפ׳ הזהב (בבא מציעא מט:) גבי ההוא חמרא דבעי למנסביה דבי פרזק רופילא וי״ל דלעולם איירי כשמשך ואפ״ה אסור אי אמר אי זילא ברשותך דחשיב קרוב לשכר ורחוק להפסד כדאמר לקמן (דף ע.) גבי עיסקא דאסור אע״ג שיכול להתנות שאם יבא הפסד בעיסקא יהיו כל המעות הלואה ואם יבא ריוח יהיו כולם פקדון אלא ודאי כיון דאחריות ההפסד על המקבל לא מהני אפילו בתנאי להחשיבם פקדון א״נ מיירי כשלא משך וצריך להתנות דאי לא מתני איכא מי שפרע דאין בו כל כך הפסד דאיכא דניחא ליה בחלא טפי מבחמרא כדאמרינן בהמוכר את הספינה (ב״ב דף פד: ושם) וא״ת אכתי כי לא אתני נמי יכול לחזור בו אי תקפה דמקח טעות הוא אפי׳ הביאו לוקח בביתו ושהה הרבה ואחר כך החמיץ דא״ר חנינא בהמוכר את הפירות (שם דף צח. ושם) גבי מוכר יין לחבירו והחמיץ לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר מצי אמר ליה הא חמרך והא קנקנך ואפי׳ מאן דפליג התם ואמר מזלא דגברא גרים מ״מ כי אתני מאי פריך הכא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא והא מקח טעות הוא דליכא למימר מזליה דלוקח גרים כיון דהתנה עמו דאי תקפה ברשותיה ובסוף פירקין (ב״מ עג:) נמי אמרינן גבי רבנן דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי להו בטבת וקאמר אחמרא יהבי ואחלא לא יהבי ואין לחלק בין מוכר בתשרי ולוקח בטבת לשאר השנה דבהמוכר פירות לא קמפליג בין קודם טבת לאחר טבת לכך נראה דתקפה דהכא לאו היינו שהחמיץ אלא קלקול בעלמא כמו יין הנמכר בחנות דהמוכר פירות דאותו שהחמיץ אחר תשרי מתשרי היה עומד להתחמץ כדאמר בסוף פירקין ואותו הוי מקח טעות אבל תקיף דהכא אין זה הקלקול ראוי לעמוד מתשרי ואין זה מקח טעות ועליה יהבי זוזי והוי תקפה דהכא כי ההוא דהמוכר פירות דאמר רבא האי מאן דזבין חביתא דחמרא ותקיף כו׳ דלאו היינו החמיץ דבעי בתר הכי חלא מאי ואף על גב דבההיא דברכות (דף ה:) רב הונא תקיפא ליה ארבע מאה דני דחמרא הוי החמיצו דקאמר אייקר חלא מ״מ הך דהכא לאו היינו החמיץ כדפי׳ וא״ת מאי צריך לקמן (שם) טעמא דמעיקרא חלא חלא תיפוק ליה דאפילו בתקפה דליכא למימר הכי שרי להתנות כדאמר הכא כיון דקביל עליה יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא וי״ל דקלקול של חימוץ שכיח הלכך אע״ג דמקבל עליה יוקרא וזולא הוי רחוק להפסד והוי דומה לרבית אי לאו טעמא דמעיקרא חלא חלא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

{רבנו ברוך}
אמ׳ אביי שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא, אי תקפא פיר׳ החמיצהא, תקפא ברשותך ותחזיר כספי, אוקירה או זילה היא שלי ברשותי. עד הנה מדברי רב״ס ז״ל.
א. וכן פירש רש״י, אבל תוד״ה אי פליג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא. פרש״י ז״לא שיש בידך, ואקשי׳ רב שרביא האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא, דאי תקפה לא מקבל לה, ותניא בפירקיןב קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע, דשקיל רביתג, דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הם אצל זה וקרובות לשכר רבית הואד. ותימה הוא דהא היינו פוסקין על הפירות במקום שיש לו שאם נפסדים נפסדים למוכרה, וכענין ששנו בתוספתאו למה זה דומה לנותן מעות לחברו ליתן לו פירות בגורן ונגנבו או אבדו חייב באחריותן אם פחתו או הותירו חייב להעמיד לו, ומאי קא קשיא ליה לרב שרביא. ונרא׳ דהך חביתא דחמרא איתא בעין ואמר ליה הילך ארבעה זוזי אהך חביתאז, ואי תקפה ברשותך ותחזיר לי מעותי,⁠ח ואי יקירא או זילא ברשותי, ומשום הכי אמר רב שרביא כיון דאי תקפה ברשותך בטילי זביני הלואה היאט, ואי יקירא ה״ל נוטל שכר מעותיו, ואמר ליה אביי כיון דקא מקבל עליה זילא לא כרחוק להפסד הוא דהא אפשר דפסיד, וזו גירסת הגאון ז״ל בספר המקח. ובנוסחי כתי׳י, יוקרא וזולא, והכי קאמר ליה, כיון דמקבל עליה יוקרא וזולא זביני נינהו ולא הלואה ושרי. ולשון קרוב לזה ולזה לאו דוקא, אלא לומר לך כיון שאם הוזלה מפסיד והוא מקבל עליו הכל, אין זה שכר מעותיו ונכון הוא. ואחרים פי׳כ כגון דיהב ליה זוזי אחביתא דחמרא על מנת ליתנה לו מכאן ועד י״ב חדש, וא״ל אי תקפה לאחר שתבא לידי עד שאמכרנה בחנות מהדרנא לה ניהליך ואפי׳ בקנקנים דלוקח ושהה טובא ומטא יומא דשוקא ולא זבנה ושני בברזא אפילו הכי מקבל עליה מוכר אחריות החומץ, וא״ל רב שרביא האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא, כלו׳ מפני הקדמת המעות מקבל עליו אחריות המקח לאחר שבא ליד לוקח. ועסק אסור הואל, ולישנ׳ בעלמא נקט, וא״ל אביי כיון דמקבל עליה זולא לאו רחוק להפסד הוא, ואי מקבל עליה אחריות החומץ אוזולי במקח וממכר הוא ושרי:
א. סד א ד״ה אחביתא.
ב. ע, א.
ג. בנדפס ליתא לתיבות דשקיל ריבית. ובכת״י א 2:דשקיל ריבית הוא.
ד. וכ״ה ברש״י סד ב ד״ה רחוק להפסד.
ה. וכן הק׳ התוס׳ סד ב ד״ה האי, ובנמו״י, רשב״א, והבינו בדברי רש״י שאיירי בפוסק על יין שיש למוכר, ובריטב״א בשטמ״ק הבין שיש כאן מכר גמור לפי רש״י ועיי״ש מה שהק׳ על כך. ועיין בחידושי הריטב״א, שכתב לבאר דכיון דאי תקפה ברשותיה דמוכר משתכח דעקר להו לזביני ואין זה מכר, דהוה ליה כמי שפסק עד שלא יצא השער ואין לו דאסור דהא דיש לו כמי שאין לו דמי, עי״ש.
ו. ב״מ פרק ו, ד. והובא בנמו״י.
ז. דהיינו בחבית מבוררת שאותה רוצה הקונה ואין יכול ליתן לו חבית אחרת, וכ״ה בתוס׳ סד ב ד״ה האי, בנמו״י, רשב״א, ומה שהק׳ הריטב״א דא״כ מכר גמור הוא עיין בתוס׳ סד א ד״ה אי.
ח. מתיבות ואי יקירא עד ואי יקירא ה״ל, כל זה נשמט בנדפס לפנינו ובשטמ״ק, ולא היה לו כל מובן, אך בתוספת זו שהיא בכת״י א׳ וב׳ הוא מובן שפיר.
ט. כוונת רבינו שיש כאן צד ביטול מקח הרי זו הלואה וכמו שביארו בנמו״י וברשב״א וכשיש הלואה בחד צד אסרינן קרוב לשכר. ואע״פ שלצד שיש כאן הלואה אין כאן שכר ואם יש שכר אין הלואה, מ״מ אנו תולים שמה שהטיב עמו בצד המכר היינו משום ההלואה. משא״כ בפוסקים על הפירות שאין כלל צד ביטול ולעולם חייב להעמיד לו א״כ הרי זה מכר. ועיין מהרש״א שהק׳ על התוס׳ סד ב שהיו יכולים להק׳ מהמשנה לקמן עד דפוסק עמו על שער הגבוה, ובגליון הגרעק״א על המשניות אות מח תמה דאיך יתורץ זה בתי׳ התוס׳ שהרי הפסד זולא ניכר גם בפירות שאינם מבוררים ונשאר בצ״ע. ולפי הגדרת רבינו והנמו״י דכל שאין צד הלואה לא חיישינן לקרוב לשכר וכל האיסור רק היכא שיש צד הלואה ניחא גם בפוסק כשער הגבוה שהרי אין כאן צד הלואה. וע״ע בחידושים וביאורים סי׳ כא אות י. ושמא כיון שפוסק לא כמחיר של היום נחשב כב׳ פסיקות נפרדות והרי פסיקה זו במחיר היום בטלה ונמצא שהיא הלואה. ועיין בהג״א בסוגין שהקשה מפוסק כשער הגבוה וכן בהגהת מרדכי, ונראה שזו כוונת המהרש״א שביאר גדר אחר דכל שאינו מוכר דבר מסוים לא איכפת לן במה שהפסד זולא חל על המוכר ולא מפני שיש כאן ביטול מקח כהבנת הנמו״י. והביאור שיכול המוכר לקנות פירות בשער הזול ולא הפסיד מאומה. ולדעתם דוקא בדברים שסותרים מקח הוי קרוב לשכר אסור אבל כאן מראש מתחייב לקנות במחיר הזול ואין כאן דבר הסותר מקח.
י. וכ״ה גירסת הרי״ף וריא״ז. וברשב״א דחה גירסא זו.
כ. ראב״ד הובא בריטב״א בשטמ״ק.
ל. לפירוש זה הדיון כאן בהקדמת מעות על דבר שקונה, והמוכר נטל עליו האחריות ובזה נותן ללוקח הטבה מעבר לקניה רגילה, ויש לאסור. ומה שאמרו בגמ׳ ״קרוב לשכר וכו׳⁠ ⁠⁠״ הוא לשון מושאל כמ״ש רבינו בהמשך. ובדעת הראב״ד איירי באין לו ויצא השער וכמו שהובאו דבריו בריטב״א החדשים, והאיסור הוא שירויח הקונה שום דבר או טוה״נ בגלל הקדמת המעות מאשר אילו היה קונה במזומן, וכמבואר בגמ׳ סג ד׳ שטעם ההיתר הוא דמאי אהנית לי, וכמו שנפסק בשו״ע קעה, ה. וצ״ב מה תי׳ אביי, דכיון דמקבל עליה זולא לאו רחוק מהפסד ומה שמקבל עליו המוכר אחרית החימוץ כתב רבינו ״אוזולי במקח וממכר הוא ושרי״, ודברי רבינו לבאר את תי׳ אביי אליבא דהראב״ד צ״ב שהרי איסור להוזיל כשאין לו, ורק בשוויו מותר לפסוק כמבואר בש״ך קסג סק״ד וקעז ס״ק לט ומבואר בתוס׳ שנץ ריש הפרק ובשו״ת רדב״ז ח״א סי׳ תקכז, ריטב״א ובמאירי סג ב גבי קיראה. ואולי מכאן יהא ראיה לפרישה קסג ג שנסתפק בזה כמ״ש הש״ך שם בשמו, ועיין פנ״י סג, ב בביאור דברי התוס׳ ד״ה וא״ל שהיתה סברא לומר כיון שהוי דרך מקח וממכר מותר אף להוזיל. אך הדבר דחוק ונראה שגם דעת רבינו שאסור להוזיל ביצא השער אלא דמכיון שכל הטעם לאסור הוזלה הוא דלא שייך מאי אהנית לי, מחדש רבינו דכל זה במחיר או בתנאים שאינם רגילים שלא יוכל להשיגם אבל הוזלה כזו שאינה במחיר אלא בזה שמקבל עליו אחריות ההחמצה וכנגד זה מקבל עליו הקונה אחריות זולא אינה בגדר ״רחוק מהפסד״ דהיינו שאין כאן תנאי כזה שאינו ניתן להשגה והוזלה כזו שרי. ומ״מ רבינו יחיד הוא בפירושו בתי׳ הגמ׳ אליבא דהראב״ד, ובשטמ״ק ובריטב״א ביארו אחרת שכיון שמקבל עליו זולא א״כ אין כאן תנאי החורג מתנאים רגילים ומותר. ובריטב״א החדשים הוסיף עוד שמסתמא המוכר יתן לו יין שאינו מחמיץ.
הילך ד׳ זוזי אחביתא דחמרא. פירש רש״י ז״ל, אחביתא דחמרא שיש בידך, אמר ליה רב שרביא, האי קרוב לשכר ורחוק להפסד בהלואה [ו]⁠רשע הוא, כדאיתא לקמן בהאי פרקא (בבא מציעא ע.). ויש להקשות, דאם כן, היאך פוסקין על הפירות כשיש לו, שאף הם אלו נגנבו או נאבדו או נפסדו חייב הוא המוכר באחריות, והכי תנא בהדיא בתוספתא [פ״ו, ה״ג], למה זה דומה, לנותן מעות לחברו ויתן לו פירות לגורן, ונגנבו או אבדו חייב באחריותן, אם פחתו או הותירו חייב להעמיד לו. ויש מפרשים, דעל חבית ידועה נותן לו, ולפיכך קשיא ליה דכיון דעל זו ממש נתן לו אי תקפה נתבטל המקח והלואה היא זו, ואמר ליה אביי כיון דמקבל עליה זילא קרוב לזה ולזה הוא דהא אפשר דזל ופסיד. ולא גרסינן כיון דמקבל יוקרא וזילא אלא כיון דמקבל עליה זילא. והראב״ד ז״ל פירש בענין אחר וזה נכון.
הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא. פירש רש״י שיש בירך. ואקשי רב שרביא האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא דאי תקפה לא מקבל לה דתניא בפירקין קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע וכו׳ דכיון דאינו מקבל עליו אחריות המקח נמצא שאין זה מכר ומעות הלואה הם אצל זה וקרובות לשכר רבית הוא. ותימה הוא דהא היינו פוסקין על הפירות במקום שיש לו שאם נפסדים נפסדים למוכר וכענין ששנו בתוספתא למה זה דומה לנותן מעות לחבירו ליתן לו פירות בגורן ונגנבו או אבדו חייב באחריותן אם פחתו או הותירו חייב להעמיד לו ומאי קשיא ליה לרב שרביא ונראה דהא חביתא דחמרא איתא בעין ואמר ליה הילך ארבעה זוזי אהך חביתא ואי תקפה ברשותך ותחזיר לי מעותי הוה ליה נוטל שכר מעותיו. ואמר ליה אביי כיון דקא מקבל עליה זילא לא רחוק להפסד הוא דהא אפשר דפסיד וזו גירסת הגאון בספר המקח. ובנוסחי כתיב יוקרא וזולא והכי קאמר ליה כיון דמקבל עליה יוקרא וזולי זביני נינהו ולא הלואה ושרי ולשון קרוב לזה ולזה לאו דוקא אלא לומר לך כיון שאם הוזלה מפסיד והוא מקבל עליו הכל אין זה שכר מעותיו ונכון הוא. ואחרים פירשו כגון דיהב ליה זוזי אחביתא דחמרא על מנת ליתנה לו מכאן ועד שנים עשר חדש ואמר ליה אי תקפה לאחר שתבא לידי עד שאמכרנה בחנות מהדרנא לה ניהליך ואפילו בקנקנים דלוקח ושהה טובא ומטא יומא דשוקא ולא זבנה ושני בברזא אפילו הכי מקבל עליה מוכר אחריות החומץ. ואמר ליה רב שרביא האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא כלומר מפני הקדמת המעות מקבל עליו אחריות המקח לאחר שבא ליד לוקח ועסק אסור הוא ולישנא בעלמא נקט ואמר ליה אביי כיון דמקבל עליה זילא לאו רחוק להפסד הוא ואי מקבל עליה אחריות החומץ אוזולי כמקח וממכר הוא ושרי. הרמב״ן.
וזה לשון הראב״ד: אמר אביי שרי ליה לאיניש וכו׳. אי תקפה ברשותא וכו׳ פירוש תתן לי יין חשוב ואפילו בקנקנים דלוקח שאינו חייב באחריות חומץ ואיהו מחייב נפשיה מותר ולא אמרינן משום הקדמת מעות מיחזי כאגר נטר לי. אי נמי כפשטא דמילתא בקנקן דמוכר וכיון דמקח טעות הוא דהא לשהויי בגויה זבניה דהא ליום פלוני קאמר ליה וכי החמיץ מקח טעות הוא ואין כאן מקח כלל והנהו זוזי כי הלואה נינהו וכי יהיב ליה בסוף חביות של יין דשויה כמאן דשקיל מיניה הוי רבית האי קרוב לשכר וכו׳ הוא לישנא בעלמא נקט כלומר עסק אסור הוא זה דמשום הקדמת המעות הוא מקבל עליו אחריות החומץ ואסור אמר ליה כיון דמקבל עליו זילא שהיה יכול לפסוק עמו כשער הגבוה ולא פסק אלא הזול יהיה עליו ובמקום הזול יהיה אחריות החומץ מותר. עד כאן.
וזה לשון הריטב״א: מאן דיהיב אחביתא דחמרא. פירש רש״י שהיה היין ברשות מוכר כשהוא פוסק עליו. ולא נהירא דאם כן זה מכר גמור הוא וכל אחריות שמקבל עליו אינו אלא כמקבל אחריות על פקדון של חברו ומתנה הוא דבעי למיתן ליה כיון שהיין שוה עכשיו בדמים שקבל ממנו. ובתוספות פירשו בזה פירוש נכון והוא לקמן בסוף פירקין. ורבינו פירש כדברי הראב״ד שפירש דמיירי בפוסק על היין שאין לו על שער שבשוק ומקבל עליו דאי תקפה לעולם ואפילו לאחר שתבא ליד לוקח שיהא חייב לשלם לו ואי יוקרא או זילא מכאן ואילך שתהא ברשות לוקח. ואקשי ליה רב שרביא האי קרוב לשכר וכו׳ כלומר ואין דרך מקח וממכר לקבל עליו אחריות גדולה כזו וכיון שאין דרך מקח וממכר בכך הרי זה כעין הלואה ובשכר הקדמת המעות הוא שמקבל עליו אחריות גדולה כזו. ואמר ליה אביי כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא כלומר שאין כאן גוזמא ואף דרך זה מקח וממכר ומשום דלוקח מחייב כזולא מהשתא ואילך מיחייב ליה מוכר בתוקפא דלעולם ומסתמא מזדהר מוכר דלא ליתן ליה אלא חמרא דידע דלא תקיף וכן הלכה. והא דאיצטריך מוכר לקבולי עליה אחריות דתוקפא היינו היכא שעירה אותו לוקח בקנקניו אי נמי דשהייה טובא דאלו כל היכא דלא שהייה טובא ואיתיה בקנקנים דמוכר בלאו הכי נמי מחייב מוכר באחריות כדאיתא בפרק המוכר פירות. ובתוספות פירשו דתקפה דהכא לאו אחריות חומץ הוא אלא שנתקלקל היין מצד אחר דאלו משום חומץ בלאו הכי נמי יכול למימר הא חמרא והא קנקנך ואין צריך לפרש זה. ויש למדין מהא דאביי דהא דאמרינן בירושלמי יש דברים שהן כמין רבית ומותרין כיצד לוקח אדם שטרותיו של חברו בפחות ואינו חושש משום רבית. שאם מכר אדם לחברו חוב שיש לו על הגוי ומכרו לו בפחות מותר לו לקבל עליו אפילו אחריות כל החוב ואין כאן משום רבית שאין כאן אלא מתנה באחריות ואף על פי שמכרו באחריות אוזולי הוא דמוזיל גביה כאלו מכר לו חבית של יין בפחות מדמיהם וכאלו מכר לו קרקע בפחות וקבל עליו אחריות. ויש חולקים בדבר וכן דעת רבי בשם רבותיו דלא שרי אחריות אלא במכר מטלטלין וקרקע אבל לא אחריות מעות וכיון דזוזי שקל ומקבל עליה אחריות זוזי הרי זו כהלואה גמורה כרבית קצוצה ואפילו לא קבל עליו אחריות אלא על הקרן לבדו שקבל ממנו האי הלואה גמורה היא ומאי דשקיל האי מן הריוח רבית היא ויוצאה בדיינים ומסתברא כלישנא קמא. ומיהו אף ללישנא בתרא כל שלא קבל עליו אלא אחריות הקרן בלבד אין כאן רבית דהא לא הדר עליה אלא על מה שנתן לו וכשלא יוכל לגבות מן הגוי הילכך כי הדר עליה מאה אוזפיה ומאה גבי מניה ואין כאן רבית. עד כאן. ולהלן תמצא דעת הרמ״ך בזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד וא״ת לרב דאסר פרדיסא מ״ש ממשכנתא דסורא כו׳ עכ״ל. לכאורה אין קושי׳ זו נמשכת לסוגיא דהכא כלל אלא דיש לומר דבלא סוגי׳ דהכא הוי פשיט׳ להו להתוס׳ דפרדיסא איירי שמכר לו המדה בכך וכך וא״כ לא דמי למשכנתא אלא דמברייתא דהכא משמע להו דע״כ לא איירי שמכר לו המדה בכך וכך דא״כ מ״ט דשמואל דשרי דהא בברייתא קתני בהדיא שאם אמר לו כך וכך אסור אע״כ דפרדיסא היינו שמכר לו הן רב או מעט א״כ מקשו שפיר מ״ט דרב ואפ״ה כתבו בסוף דעוד י״ל דמיירי בכך וכך ואפ״ה לא קשיא לשמואל וק״ל:
בא״ד ואע״ג דהתם נמי ממילא קא רבו איכא לאוקמי כו׳ כשלא יצא עדיין הפרי כלל עכ״ל. לכאורה יש להקשות א״כ מ״ט דשמואל דשרי משום דזימנין הוי בי׳ תיוהא שהרי אין כאן מכירה כלל דכיון שלא יצאו הפירות ה״ל דבר שלא בא לעולם וכל א׳ יכול לחזור אף משבא לעולם וא״צ לקבל מי שפרע וליכא למימר דהכא איירי שכבר חנטו האילנות דבכה״ג כתבו הפוסקים דה״ל כדבר שבא לעולם שהרי מבואר שם הטעם דכיון דמיני׳ קא רבו ה״ל כיצאו כבר וא״כ הדרא קושית התוספות לדוכת׳ מ״ט דרב דאסור מ״ש מדלועין ללישנא בתרא דרבא. מיהו יש ליישב דאע״ג דלענין גוף המקח מיקרי חנטה דבר שבא לעולם אפ״ה לא מהני לענין ריבית שהרי ללישנא קמא רוצה לאסור אף בדילועין שכבר יצאו וא״כ יש לחלק נמי בלישנא בתרא בין מיניה קא רבו דפירות גמורי׳ ובין חנטת האילן. ועי״ל דאיירי שפיר שלא חנטו והא דשרי שמואל היינו כשא״ל הפרדס אני מוכר לך לפירותיו דבכה״ג קנה וק״ל:
בד״ה אי תקפה תימה דהיכי מיירי כו׳ ואי בשלא משך מה צריך להתנות כו׳ עכ״ל. ויש כאן מקום עיון דבשלא משך נמי הוי מצי לאקשויי קושי׳ קמייתא דהא לעיל בכל הסוגיא משמע דלענין איסור ריבית מהני קנין מעות כמו משיכה וא״כ הקושיא שהקשו מאי ריבית שייך כיון שהתנה בפירוש שאם יוקרו יהא המקח מעכשיו ואם יוזלו או יאנסו יהא הלואה זו הקושיא עצמה שייך נמי כשלא משך דלענין ריבית שוין הם. מיהו יש לומר דהא דמהני קנין מעות לענין ריבית היינו משום דאוקמוה אדאורייתא אבל זה שהתנה בפירוש דאי תקפה ברשות המוכר אי לאו דמקבל עלי׳ זולא הרי הוא כאילו אמר בפירוש שאינו רוצה שיקנו לו מעותיו אלא שיהיו בתורת הלואה ואם כן מה שהתנה אם יוקרו יעמדו ברשותו מיחזי כריבית ומש״ה לא שרי אלא דוקא היכא דמקבל עליו זולא דתו לא מיחזי כהלואה כלל. ולפ״ז לא שייך כאן הקושיא שהקשו לענין אי איירי כשמשך והוצרכו להקשות קושיא אחרת דאי איירי כשלא משך מה צריך להתנות אמנם כן בעיקר כוונת התוספות בקושייתם דמה צריך להתנות נראה דלאו אעיקרא דמילתא קשיא להו מאי קמ״ל אביי פשיטא דשרי דכיון שא״צ להתנות אי תקפה ברשותיה אלא דבלאו תנאו כן הוא מצד הדין כמו בכל קנין מעות עפ״י תקנת חכמים דלענין יוקרא וזולא קאי במי שפרע ולא לענין אונסין וא״כ תו לא מיחזי כהלואה אלא זבינא גמורה הוי ולא שייך להקשות קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא כיון שתקנת חכמים כך הוא בדין מקח וממכר דמעות איברא חזינן דא״א לפרש כן כוונת התוס׳ שהרי בסמוך בד״ה האי קרוב לשכר משמע מדבריהם להדיא דלמאי דס״ד דבמה שמקבל המוכר אחריות האונסין אסור משום קרוב לשכר לא שייך באמת קנין מעות בשום מקום אלא בא׳ משני דרכים או שלא קבע שום זמן ללקיחת הפירות או היכא דלא שייך כ״כ אחריות אונסין כגון היכא שלא יחד לו הפירות ביחוד גמור. וא״כ לפ״ז שפיר הוצרך אביי לאשמעינן דאע״ג שיחד לו החבית יין בפירוש וגם קבע לו זמן שיהא היין באחריות המוכר עד זמן פלוני דע״כ בהכי איירי כל הסוגי׳ דשמעתין וכמו שאכתוב בסמוך וקמ״ל דאפ״ה שרי אלא ע״כ דעיקר כוונת התוס׳ במה שהקשו מה צריך להתנות היינו מצד הלשון דמשמע להו ממימרא דאביי שצריך להתנות כן בפירוש אלא דלפ״ז יש להקשות אמאי לא קשיא להו נמי מה צריך להתנות אי יקרא או זילא ברשותי׳ דבלא״ה כן הוא הדין דאי יקרא או זילא הוי ברשות הלוקח אם לא שיקבל החוזר מי שפרע וליכא למימר דמהני התנאי שאף אם יקבל מי שפרע אפ״ה לא יוכל לחזור בו הא ליתא דלענין זה לא מהני התנאי דדברים בעלמא נינהו כיון שאין כאן קנין גמור וכן מבואר להדיא בסוף פירקין גבי פוסק כשער הגבוה דאע״ג שהתנה בפירוש שלא יוכל לחזור אלא אם יוזלו יתן לו כדמעיקרא אפ״ה אמרינן שם בגמרא אי הדר ביה מוכר מקבל עליו מי שפרע משמע דבמי שפרע סגי ליה וא״צ ליתן לו כדמעיקרא אע״ג שהתנה בפירוש אלא דאפשר לחלק דודאי המוכר יכול לחזור בו כשיחזיר לו המעות כיון שלא נגמר המקח דלגבי המוכר לא הוי כתנאי שבממון דכל תנאי אינו חל אלא בשעת גמר המעשה ועיקר החיוב על המוכר הוא ליתן הפירות וכיון שאין כאן קנין גמור יכול לחזור בו ולהחזיר לו מעותיו אם יקבל מי שפרע דתנאי גופא הוי מילי בעלמא משא״כ אם התנה הלוקח בפירוש בשעת מתן מעות שיקבל הפירות תמורת המעות כך וכך סאין אף אם יוזלו שוב אין יכול לחזור בו אף אם יקבל מי שפרע דלענין זה הוי שפיר תנאי שבממון קיים שהרי התנה בפירוש אם יתן לו הפירות מוחל לו המעות ומחילה א״צ קנין וא״כ מהני כאן באמירת התנאי לענין זולא כנ״ל נכון וצ״ע ודו״ק:
בא״ד וא״ת אכתי כי לא אתני נמי כו׳ כדאמר ר׳ חנינא כו׳ מצי אמר ליה הא חמרך הא קנקנך עכ״ל. ואע״ג דהתם מוקמינן מילתא דרבי חנינא דוקא בדא״ל למקפה אבל אי לא א״ל למקפה אינו חייב באחריות כשהחמיץ אלא דמפרש שם הטעם דבדלא א״ל למקפה מצי אמרי ליה לא איבעי לך לשהויי וא״כ הכא בנדון דידן דע״כ איירי שקבע זמן שיעמיד לו אותו חבית יין לזמן פלוני דאי בלא זמן לא שייך כלל איסור ריבית כמ״ש בסמוך ובכמה דוכתי והוא פשוט וא״כ דאיירי בקביעות זמן לא שייך לומר לא איבעי לך לשהויי שהרי התנה בפירוש שרוצה להשהות עד אותו זמן והוי כמאן דא״ל למקפה וק״ל:
בא״ד וא״ת מה צריך לקמן טעמא דמעיקרא חלא כו׳ וי״ל דקלקול של חימוץ שכיח עכ״ל. וצריך לומר דדוקא קלקול גמור של חימוץ שהי׳ עומד להתחמץ מעיקרו ושכיח טובא אבל בקלקול של יין הנמכר בחנות דמעיקרא הוי יין מעליא זה לא שכיח כלל ומש״ה שני הכא אי מקבל הלוקח יוקרא וזולא אע״ג שהמוכר מקבל קלקול היין שמכר בחנות אע״ג דלא שייך טעמא דמעיקרא דחלא חלא אע״כ שקלקול זה לא שכיח וצ״ע בסוגיא דהספינה ודוק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אמר אביי: שרי ליה לאיניש למימר ליה לחבריה [מותר לו לאדם לומר לו לחבירו]: הילך ארבעה זוזי אחביתא דחמרא [זוזים עבור חבית יין], אי תקפה [אם תחמיץ] — הרי היא ברשותך ואחריותך עליה, אי יקרא אי זילא [אם תתייקר או תוזל] — הרי היא ברשותי, שאני מקבל עלי את אחריות ההפסד אם יוזל המחיר. אמר ליה [לו] רב שרביא לאביי:
§ Abaye said: It is permitted for a person to say to another: Take these four dinars for the future delivery of a barrel of wine; if it sours, it is in your possession and you are responsible, but if it appreciates or depreciates in value, it is in my possession, as I accept any loss that results from a change in price. Rav Sherevya said to Abaye:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותראב״דספר הנראור זרוערמב״ןרשב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144