אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ר״ל אע״פ שאנו מוצאין לפעמים נאמר והלכה כדבריו אין סומכין על כך ואפילו מן המשנה ואע״פ שיש מהם שאנו פוסקין כן מ״מ אין סומכין עליהם לפסוק כן בכל מקום שהן ולא אף מפי המעשה הכתוב במשנה ובבריתא שהרבים חלוקים עליו ואין סומכין אלא על דבר שאדם שואלו למעשה והרב אומר בה הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידין מעצמו מדבר לדבר אא״כ יודע בעצמו שהוא כדאי לסמוך וכמו שאמרו אין אומרין בטרפות זו דומה לזו כמו שביארנו במקומו וגאוני ספרד גורסין אין למדין הלכה מפי תלמיד ר״ל כשהתלמיד שונה משנתו ועלה בידו שהלכה כפלני אין סומכין עליו למעשה שמא לא עיין בה כל הצרך ולא מפי מעשה שראינוהו שעשה על פי סברתו עד שיאמר לו רבו הלכה למעשה בתלמוד המערב של פאה אמרו ר׳ זעירא בשם ר׳ שמואל אומר אין למדין מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד ר״ל מה שפסקו האמוראים שכל שאמרוהו אמרוהו אחר העיון ומגדולי החכמים היו מצוים לתלמידיהם כשתשמעו מפי שאני אומר הלכה אל תלמדו ממנה למעשה עד שאומר לכם בהדיא הלכה למעשה וכן אמרו ברביעי של גיטין וכי מפני שאנו מדמים נעשה מעשה ודבר זה דבר שהמשכיל צריך שיתקענה בלבו והוא ממה שראיתי דור זה נכשל בענינים אלו שכל שבא לידינו הוראה או מעשה הראוי לאסור או להתיר לזכות או לחייב להכשיר או לפסול לטמא או לטהר מדין התלמוד ומעיקרא של הלכה הם נסמכים לחלוק בנימוקי בלאות של חדושין ותוספות ולקוטין של לשונות וצווחים ככרוכיא ראה זה מצאתי שכך כתב פלני מבלי שידעו או שישגיחו אם נאמר כראוי אם לאו ומבלי שיסמכו להם על התלמוד ולא ישגיחו לא האומר ולא על המאמר ואם יתנדבו לפעמים להשגיח על האומר ויארע להם שהוא מגדולי ההוראה הרי המאמר מוחלט על כל פנים יהיה נאמר על איזה צד שיהיה לא שישגיחו על המאמר אם הוא אמתי אם לא או אם הוא מאמר דרך פסק מוחלט או דרך פירוש או דרך תירוץ קושיא ודברים אלו מצאתים בדורי מכשילים הרבה הרבה ואנו אם באנו לדין אחר כלם או אחר מקצתם יש לנו לדון וכו׳ אלא שהרבה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם איזה דבר דרך תירוץ קושיא או דרך דחיה ולא שיהא אומרו על דעת לסמוך עליו והוא ממין מה שאמר זה החכם וכי אמינא הלכה לא תעבדו עובדא עד דאמינא הלכה למעשה:

ואחד מהם אמר בסוגיא זו לתלמידיו שכל זמן שיראו פסק הלכה או פסק דין כתוב וחתום בשמו ויראו בענינו דבר שהוא קשה בעיניהם לא יסמכו עליו ולא יפסלוהו לגמרי אלא יניחוהו עד שיבאו לפניו ואם ידע בו טעם יעמידהו ואם אינו יודע בו טעם יחזור בו על מה שאמר או שכתב ולא עוד אלא שצוה להם שאם יראו פסק הלכה בשמו אחר מיתתו ויהא הדבר קשה או חשוד להם לא יסמכו עליו לומר אדם גדול אמרה שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות אלא שמ״מ יניחוהו שמא יש בו טעם אבל כל שלא יודע להם בו טעם לא יסמכו עליו בשום פנים שכמה פעמים אומר הרב או הגאון או החכם סברא מדרך הפלפול לישב הקושיא או הסוגיא ולא מדרך פסק או הוראה ומעשה וזהו שאמרו למטה אטו אנן אשנויא נקום ונסמוך כלומר שנדחה תלמוד ערוך או ברייתא מפני התירוצין ואם כן נאמר על התנאים ועל האמוראים ימחלו הגאונים והרבנים על כבודם כל שיגיענו מדבריהם בחדוש או בזרות הרי אנו לקבל דבריהם במה שיש סעד בראיות תלמודיות או שהוא דבר מקובל הרבה על הלב מצד השכל והשאר אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ומי לנו גדול מחכמי התלמוד והנה אמרו במסכת כתבות פרק האשה על דבר שנחלקו בו אביי ורב יוסף שלחו לקמיה דר׳ חנינא שלחה כרב יוסף אמרו ליה לאביי ואמר אטו ר׳ חנינא כיפי תלה בה ושלחה והמשל בענין כיפי ר״ל מרגליות הוא על ראיות מספיקות הדר שלחוה לקמיה דרב מניומי ושלחה כאביי ושלח להו ואי אמר רב יוסף בה טעמא שלחו לי ראה איך הורו שאין הכרעה במאמר החכם ואם הוא גדול אא״כ מצד סעד אל ראיה וביבמות אמרו פרק נושאין (יבמות צ״ז:) על היתר עשאו רב אמא בר יעקב אמר ליה רבא והא רב ששת אסר אמר ליה הוא אסר ואנא שרינא כלומר אין מאיסורו טענה עלי אא״כ מצד ראיה ומעתה בכל עניני הוראה ומשא ומתן אין ראוי להורות ככל הנמצא כתוב לחכם או למחבר או למפרש בדבר מחדש ביותר אם להקל אם להחמיר אא״כ בראיה וסוף הדברים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו: