גמרא
פירוש
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּמְקוֹמָן יֵאָכֵלוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן לֹא יֵאָכֵלוּ.
מַאי בִּמְקוֹמָן אִילֵּימָא בִּמְקוֹמָן בְּמֵזִיד וְהָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים לְעוֹלָם אֲסוּרִין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִמְקוֹמָן שׁוֹגְגִין בְּשׁוֹגֵג אִין בְּמֵזִיד לָא.
אֶלָּא לָאו בִּמְקוֹמָן בְּשׁוֹגֵג וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי פֵּירוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵלוּ בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵלוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן אֲבָל בִּמְקוֹמָן אֲפִילּוּ בְּמֵזִיד יֵאָכֵלוּ וַאֲתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
רבי נחמיה אומר במקומן – אם חזרו למקומן יאכלו אבל שלא במקומן כל זמן שהן חוץ לתחום לא יאכלו.
מאי במקומן – דשרי רבי נחמיה היכי חזרו.
אי נימא – אפילו במזיד דחשיב להו אנוסין והוי כהוציאוהו נכרים והחזירוהו.
והתניא – אחריתי בהדיא רבי אליעזר ורבי נחמיה אמרי לעולם אסורין כו׳. אלא לאו – על כרחך האי במקומן בשוגג קאמר מכלל דת״ק אף במזיד שרי היכא דחזרו ותרתי קולא אית ליה.
וחסורי מחסרא כו׳ שלא במקומן – שלא חזרו הוא דבמזיד לא יאכלו אם יצאו במזיד אבל חזרו במקומן (וזהו) במזיד נמי יאכלו. ואתא רבי נחמיה למימר – האי בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו דקאמר אשלא במקומן אינו כן אלא אמקומן איתמר דאם חזרו למקומן בשוגג יאכלו אם במזיד לא יאכלו ות״ק אית ליה דרב פפא. לא במזיד – אפי׳ במקומן לת״ק אסור ומתני׳ לא תחסר׳ אלא כדקתני דלא איירי תנא קמא בחזרה כלל ורבי נחמיה אשלא במקומן אתי לאפלוגי דקאמר תנא קמא שוגג יאכלו ואתא רבי נחמיה למימר האי חילוק דיהבת בין שוגג למזיד לאו אשלא במקומן איתמר אלא במקומן והכי קאמר ר׳ נחמיה חזרו במקומן יאכלו בהאי שוגג דקאמרת אבל שלא במקומן אפילו בשוגג לא יאכלו. והא מדתני – בהך אחריתי לעולם אסורין כו׳ מכלל דבתרתי פליגי ותנא קמא במזיד במקומן נמי שרי דאי חדא קולא הוא דמיקל ור׳ נחמיה בההוא הוא דפליג הכי איבעי ליה למיתני כדתנ׳ בקמייתא במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו ואנא ידענא דאשוגג דשרי תנא קמא שלא במקומן קאתא רבי נחמיה למימר הא דשוגג דשרי במקומן הוא דשרי שלא במקומן לא ומדתנן לעולם אסורין עד שיחזרו שוגגין שמע מינה לתנא קמא דשרי היכא דאיכא חדא להתירא כגון שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן כיון דאיכא חדא לטיבותא וקאמר רבי נחמיה לעולם אסורים עד דאיכא תרתי להתירא שוגג ובמקומן ולעולם תנאי היא. פסיעה בינונית – דרך הליכתו של אדם אמה. שבת בבקעה – יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח.
והקיפוה נכרים מחיצות בשבת – ולדירה כגון שהקיפוה לדור בתוכה דאי לאו הכי ביותר מבית סאתים לא משתריא לטלטולי בה אלא ד׳ אמות.
מהלך בה אלפים – דלא מהני ליה הנך מחיצות להיותה לו כד׳ אמות דכי אמרינן כל הבית כולו כד׳ אמות היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו מחיצות לא ואפי׳ לרבן גמליאל דאמר בהוציאוהו נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר דאע״ג דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות ומהלך את כולה התם הוא דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים אמה לא הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אלא אם כן שבת באוירן ותדע דהא רב הונא וחייא בר רב תלמידי דרב נינהו ואמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר והכא אסרי כשמואל ובמתני׳ נמי הכי תנן לקמן בפ׳ כיצד מעברין (דף סא.) ומודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפילו סוף מדתו כלה במערה אינה לו כארבע אמות ואילו הוציאוהו נכרים ונתנוהו בה מהלך את כולה והא דברי הכל היא.
ומטלטל בכולה – אפי׳ חוץ לאלפים שאין לו רשות להלך מותר לטלטל על ידי זריקה כלומר מותר לזרוק שם דקיימא לן מחיצה העשוייה בשבת שמה מחיצה וממילא שמעינן דבתוך אלפיים מטלטל כדרכו דהא מחיצות נינהו. ומטלטל בארבע אמות – כאילו לא היתה שם מחיצה וטפי מארבע לא ואפילו בזריקה דלא שני לן בין טלטול כי אורחיה לטלטול דזריקה אלא במקום שמותר לטלטל ואסור להלך כגון מתוך התחום לחוץ התחום אבל במקום שהוא מותר להלך אי שרי לטלטל בזריקה שרי נמי לטלטל כי אורחיה ואי אסיר. תרוייהו אסירי וכיון דאסר ליה רב הונא לטלטל באלפים שלו אפילו זריקה נמי אסור וטעמא מפרש ואזיל.
ומקשינן לרב הונא ונטלטל בכולה – ואפילו חוץ לאלפים ע״י זריקה דהא קיימא לן מחיצה הנעשית בשבת מחיצה היא בפ״ב (עירובין כ.) ונהי דאיהו לא מצי אזיל כיון דלא שבת באוירה לא הוי לה כארבע אמות אבל מכל מקום מחיצות נינהו. שמא ימשך אחר חפצו – חוץ לאלפים הלכך גזרינן טלטול בזריקה אטו הילוך. באלפים מיהת – שהוא מותר להלך בהן וליכא למיגזר בהו משום שמא ימשך אחר חפצו ניטלטל כי אורחיה טלטול גמור וכל שכן זריקה דהא מחיצות מעלייתא נינהו ומשני כיון דחוץ לאלפים אסור לטלטל אפילו בזריקה משום שמא ימשך אחר חפצו וכל שכן כי אורחיה דהא אין יכול להלך שם ולטלטל מיתסר נמי באלפים משום דהוי אלפים דיליה נפרצין לחוץ לאלפים דאסירי ליה משום גזירה שמא ימשך דהא אין הפסק ביניהן והויא מחיצה הנפרצת במלואה למקום האסור לה. ומטלטל באלפים – אפילו כי אורחיה וחוץ לאלפים לא אפילו בזריקה.
לא כרב נחמן ולא כרב הונא – ומה נפשך אי גזר שמא ימשך אפילו אלפים ניתסרו משום מחיצה הנפרצת למקום האסור לה ואי לא גזר שמא ימשך לטלטל חוץ לאלפים בזריקה. עליה דשמואל – דרב נחמן משמיה דשמואל אמרה.
דתניא כוותיה – דלא גזרינן שמא ימשך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
אי נימא – אפילו במזיד דחשיב להו אנוסין והוי כהוציאוהו נכרים והחזירוהו.
והתניא – אחריתי בהדיא רבי אליעזר ורבי נחמיה אמרי לעולם אסורין כו׳. אלא לאו – על כרחך האי במקומן בשוגג קאמר מכלל דת״ק אף במזיד שרי היכא דחזרו ותרתי קולא אית ליה.
וחסורי מחסרא כו׳ שלא במקומן – שלא חזרו הוא דבמזיד לא יאכלו אם יצאו במזיד אבל חזרו במקומן (וזהו) במזיד נמי יאכלו. ואתא רבי נחמיה למימר – האי בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו דקאמר אשלא במקומן אינו כן אלא אמקומן איתמר דאם חזרו למקומן בשוגג יאכלו אם במזיד לא יאכלו ות״ק אית ליה דרב פפא. לא במזיד – אפי׳ במקומן לת״ק אסור ומתני׳ לא תחסר׳ אלא כדקתני דלא איירי תנא קמא בחזרה כלל ורבי נחמיה אשלא במקומן אתי לאפלוגי דקאמר תנא קמא שוגג יאכלו ואתא רבי נחמיה למימר האי חילוק דיהבת בין שוגג למזיד לאו אשלא במקומן איתמר אלא במקומן והכי קאמר ר׳ נחמיה חזרו במקומן יאכלו בהאי שוגג דקאמרת אבל שלא במקומן אפילו בשוגג לא יאכלו. והא מדתני – בהך אחריתי לעולם אסורין כו׳ מכלל דבתרתי פליגי ותנא קמא במזיד במקומן נמי שרי דאי חדא קולא הוא דמיקל ור׳ נחמיה בההוא הוא דפליג הכי איבעי ליה למיתני כדתנ׳ בקמייתא במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו ואנא ידענא דאשוגג דשרי תנא קמא שלא במקומן קאתא רבי נחמיה למימר הא דשוגג דשרי במקומן הוא דשרי שלא במקומן לא ומדתנן לעולם אסורין עד שיחזרו שוגגין שמע מינה לתנא קמא דשרי היכא דאיכא חדא להתירא כגון שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן כיון דאיכא חדא לטיבותא וקאמר רבי נחמיה לעולם אסורים עד דאיכא תרתי להתירא שוגג ובמקומן ולעולם תנאי היא. פסיעה בינונית – דרך הליכתו של אדם אמה. שבת בבקעה – יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח.
והקיפוה נכרים מחיצות בשבת – ולדירה כגון שהקיפוה לדור בתוכה דאי לאו הכי ביותר מבית סאתים לא משתריא לטלטולי בה אלא ד׳ אמות.
מהלך בה אלפים – דלא מהני ליה הנך מחיצות להיותה לו כד׳ אמות דכי אמרינן כל הבית כולו כד׳ אמות היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו מחיצות לא ואפי׳ לרבן גמליאל דאמר בהוציאוהו נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר דאע״ג דלא שבת באויר מחיצות נעשית לו כארבע אמות ומהלך את כולה התם הוא דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים אמה לא הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אלא אם כן שבת באוירן ותדע דהא רב הונא וחייא בר רב תלמידי דרב נינהו ואמר רב הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר והכא אסרי כשמואל ובמתני׳ נמי הכי תנן לקמן בפ׳ כיצד מעברין (דף סא.) ומודד שאמרו נותנין לו אלפים אמה אפילו סוף מדתו כלה במערה אינה לו כארבע אמות ואילו הוציאוהו נכרים ונתנוהו בה מהלך את כולה והא דברי הכל היא.
ומטלטל בכולה – אפי׳ חוץ לאלפים שאין לו רשות להלך מותר לטלטל על ידי זריקה כלומר מותר לזרוק שם דקיימא לן מחיצה העשוייה בשבת שמה מחיצה וממילא שמעינן דבתוך אלפיים מטלטל כדרכו דהא מחיצות נינהו. ומטלטל בארבע אמות – כאילו לא היתה שם מחיצה וטפי מארבע לא ואפילו בזריקה דלא שני לן בין טלטול כי אורחיה לטלטול דזריקה אלא במקום שמותר לטלטל ואסור להלך כגון מתוך התחום לחוץ התחום אבל במקום שהוא מותר להלך אי שרי לטלטל בזריקה שרי נמי לטלטל כי אורחיה ואי אסיר. תרוייהו אסירי וכיון דאסר ליה רב הונא לטלטל באלפים שלו אפילו זריקה נמי אסור וטעמא מפרש ואזיל.
ומקשינן לרב הונא ונטלטל בכולה – ואפילו חוץ לאלפים ע״י זריקה דהא קיימא לן מחיצה הנעשית בשבת מחיצה היא בפ״ב (עירובין כ.) ונהי דאיהו לא מצי אזיל כיון דלא שבת באוירה לא הוי לה כארבע אמות אבל מכל מקום מחיצות נינהו. שמא ימשך אחר חפצו – חוץ לאלפים הלכך גזרינן טלטול בזריקה אטו הילוך. באלפים מיהת – שהוא מותר להלך בהן וליכא למיגזר בהו משום שמא ימשך אחר חפצו ניטלטל כי אורחיה טלטול גמור וכל שכן זריקה דהא מחיצות מעלייתא נינהו ומשני כיון דחוץ לאלפים אסור לטלטל אפילו בזריקה משום שמא ימשך אחר חפצו וכל שכן כי אורחיה דהא אין יכול להלך שם ולטלטל מיתסר נמי באלפים משום דהוי אלפים דיליה נפרצין לחוץ לאלפים דאסירי ליה משום גזירה שמא ימשך דהא אין הפסק ביניהן והויא מחיצה הנפרצת במלואה למקום האסור לה. ומטלטל באלפים – אפילו כי אורחיה וחוץ לאלפים לא אפילו בזריקה.
לא כרב נחמן ולא כרב הונא – ומה נפשך אי גזר שמא ימשך אפילו אלפים ניתסרו משום מחיצה הנפרצת למקום האסור לה ואי לא גזר שמא ימשך לטלטל חוץ לאלפים בזריקה. עליה דשמואל – דרב נחמן משמיה דשמואל אמרה.
דתניא כוותיה – דלא גזרינן שמא ימשך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush