גמרא
פירוש
דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים אֵצֶל קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין אֵצֶל קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
אַטּוּ חַטָּאת וְאָשָׁם מִי לָא מִיתְאַכְלִי.
אֶלָּא דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם אֵצֶל קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְכׇל אָדָם אֵצֶל קָדָשִׁים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין לְכׇל אָדָם.
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין אָמַר דּוֹחִין קָדָשִׁים קַלִּים אֵצֶל קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין דּוֹחִין קָדָשִׁים קַלִּים אֵצֶל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יִצְחָק בְּרַבִּי סַבְרִיוּ אֵימָא שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם מַעֲשֵׂר לֶיהֱוֵי מַעֲשֵׂר לְמַאי הִילְכְתָא דְּלָא לִיבְעֵי נְסָכִים וּלְמִלְקֵא עֲלֵיהּ (בְּלֹא יִמָּכֵר) {ויקרא כ״ז:ל״ג} בְּלֹא יִגָּאֵל.
אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:ל״ב} הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קוֹדֶשׁ זֶה מַעֲשֵׂר וְאֵין אַחֵר מַעֲשֵׂר.
אֵימָא שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם בְּכוֹר לֶיהֱוֵי כִּבְכוֹר לְמַאי הִילְכְתָא דְּלָא לִיבְעֵי נְסָכִים אִי נָמֵי דְּלִיתְּבֵיהּ לְכֹהֲנִים.
בְּכוֹר נָמֵי עֲבָרָה עֲבָרָה מִמַּעֲשֵׂר גָּמַר.
וְאֵימָא שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם תְּמוּרָה לֶיהֱוֵי תְּמוּרָה לְמַאי הִילְכְתָא לְמִלְקֵא עֲלֵיהּ אִי נָמֵי לְמֵיקַם עֲלֵיהּ {ויקרא כ״ז:כ״ח} בְּלֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל.
אָמַר מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ז:י׳} וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ זוֹ תְּמוּרָה וְאֵין אַחֵר תְּמוּרָה.
וְאֵימָא שַׁחְטֵיהּ לְשֵׁם תּוֹדָה לֶיהֱוֵי כִּי תוֹדָה לְמַאי הִילְכְתָא לְהַטְעִינוֹ לֶחֶם.
מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ לָא בָּעֵי לֶחֶם וּמוֹתָרוֹ בָּעֵי לֶחֶם.
אִי הָכִי הַשְׁתָּא נָמֵי מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּפֶסַח גּוּפֵיהּ לָא בָּעֵי נְסָכִים וּמוֹתָרוֹ בָּעֵי נְסָכִים.
אֲנַן הָכִי קָאָמְרִינַן מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמוֹתַר תּוֹדָה עַצְמָהּ לָא בָּעֵי לֶחֶם וְאִילּוּ מוֹתָר דְּאָתְיָא לְהוּ מֵעָלְמָא בָּעֲיָא לֶחֶם.
מַתְקֵיף לַהּ רַב [יֵימַר] בְּרֵיהּ דְּרַב הִילֵּל וּמִמַּאי דִּבְמוֹתַר פֶּסַח כְּתִיב דִּילְמָא בְּמוֹתַר אָשָׁם כְּתִיב.
אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא {ויקרא ג׳:ו׳} וְאִם מִן הַצֹּאן קׇרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים דָּבָר הַשָּׁוֶה בְּכׇל הַצֹּאן.
מַתְקֵיף לַהּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
דוחין קדשים קלים – נראה דבין ר׳ יוסי בר׳ אבין ורבי אבין איכא בינייהו בכור דלרבי אבין ליכא למיפרך מבכור דאין נאכל לכל אדם.
דלא ליבעי נסכים – הוה מצי למימר דלא ליבעי תנופת חזה ושוק.
למאי נפקא מינה למילקא עליה בלא יגאל – תימה היכי לקי אחר שחיטה אלא יגאל הא אמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות לב:) דלאחר שחיטה מדרבנן. העשירי זה מעשר – אכתי דרשינן מינה (ב״מ דף ז.) עשירי ודאי ולא עשירי ספק. אי נמי דליתביה לכהנים – הוה מצי למימר נמי דלא בעי סמיכה כדדרשינן בת״כ וסמך ידו על ראש קרבנו ולא בכור ומעשר ופסח (מנחות דף צב:). דילמא במותר אשם כתיב – תימה הא כתיב הכא לזבח השלמים ואילו מותר אשם קרב עולה וי״ל דהאי דכתיב לזבח השלמים לאו שיהיה לזבח השלמים אלא שיעקור שם אשם ממנו לשוחטו לשם שלמים או לשם זבח אחר כדדרשינן ליה (לעיל דף ח:) בכלל ופרט ולעולם קרב עולה ואתא קרא למימר דבעי עקירה. ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים – פי׳ בקונטרס חגיגת ארבעה עשר וכן לקמן סוף כל הפסולים (דף לו.) גבי תודה שנאכלת ליום ולילה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת״ל שלמיו ופי׳ בקונטרס שלמי פסח חגיגת י״ד וקשה דבפסחים באלו דברים (פסחים עא:) דריש מקרא בהדיא דחגיגת י״ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד [ובת״כ בפ׳ בשר זבח תודת שלמיו מרבי חגיגת י״ד לשני ימים ולילה אחד] ושלמים הבאין מחמתו ליום ולילה ונראה דודאי שלמי פסח דכל הפסולין (שם) היינו מותר הפסח כי ההוא דת״כ ובפסחים פ׳ האשה (פסחים פט.) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם דקאמר ונייתי מותר הפסח דנאכל ליום ולילה ובפ״ק דר״ה (דף ה.) קרי למותר הפסח שלמי פסח דחשיב פסח לבל תאחר ופריך פסח זימנא קביעא ליה כו׳ ומשני מאי פסח שלמי פסח סד״א הואיל ומחמת פסח קאתו ועל כרחיה לאו היינו חגיגת י״ד דכיון דקתני פסח לא שביק מותר הפסח דמיקרי פסח טפי דהיינו פסח ממש ומוקי לה בחגיגת י״ד ושלמים הבאין מחמת הפסח דשמעתין נמי היינו מותר הפסח אע״ג דכבר תנא פסח שעיברה שנתו האי שלמי פסח הוי לא עיברה שנתו ולא זמנו או עיברה זמנו ולא שנתו אע״ג דמקרא אחרינא נפקי הכי רגילות התנא כמו (ב״מ דף ל.) והתעלמת דדריש פעמים שמתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו וכהן והוא בבית הקברות [ושלו מרובה משל חבירו אע״ג] דקרא לא אתי אלא לזקן ואינה לפי כבודו ובפ׳ מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) פי׳ בקונטרס דהיינו תמורת פסח עצמו ואע״ג דדרשינן התם הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא מוכח התם דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו קריבה ולקמן פרק ב״ש (זבחים לז.) בתחלתו נדקדק וכן משמע דפריך מותר הפסח ליהוי תודה למאי להטעינו לחם מי איכא מידי כו׳ ולימא להיות נאכל ליום ולילה כמו תודה אלא ש״מ מותר פסח נמי בלאו הכי נאכלים ליום ולילה דהיינו שלמי פסח. נ״ל ברו״ך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
למאי נפקא מינה למילקא עליה בלא יגאל – תימה היכי לקי אחר שחיטה אלא יגאל הא אמרינן בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות לב:) דלאחר שחיטה מדרבנן. העשירי זה מעשר – אכתי דרשינן מינה (ב״מ דף ז.) עשירי ודאי ולא עשירי ספק. אי נמי דליתביה לכהנים – הוה מצי למימר נמי דלא בעי סמיכה כדדרשינן בת״כ וסמך ידו על ראש קרבנו ולא בכור ומעשר ופסח (מנחות דף צב:). דילמא במותר אשם כתיב – תימה הא כתיב הכא לזבח השלמים ואילו מותר אשם קרב עולה וי״ל דהאי דכתיב לזבח השלמים לאו שיהיה לזבח השלמים אלא שיעקור שם אשם ממנו לשוחטו לשם שלמים או לשם זבח אחר כדדרשינן ליה (לעיל דף ח:) בכלל ופרט ולעולם קרב עולה ואתא קרא למימר דבעי עקירה. ושלמים הבאין מחמת פסח לכל מצות שלמים – פי׳ בקונטרס חגיגת ארבעה עשר וכן לקמן סוף כל הפסולים (דף לו.) גבי תודה שנאכלת ליום ולילה מנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת״ל שלמיו ופי׳ בקונטרס שלמי פסח חגיגת י״ד וקשה דבפסחים באלו דברים (פסחים עא:) דריש מקרא בהדיא דחגיגת י״ד נאכלת לשני ימים ולילה אחד [ובת״כ בפ׳ בשר זבח תודת שלמיו מרבי חגיגת י״ד לשני ימים ולילה אחד] ושלמים הבאין מחמתו ליום ולילה ונראה דודאי שלמי פסח דכל הפסולין (שם) היינו מותר הפסח כי ההוא דת״כ ובפסחים פ׳ האשה (פסחים פט.) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם דקאמר ונייתי מותר הפסח דנאכל ליום ולילה ובפ״ק דר״ה (דף ה.) קרי למותר הפסח שלמי פסח דחשיב פסח לבל תאחר ופריך פסח זימנא קביעא ליה כו׳ ומשני מאי פסח שלמי פסח סד״א הואיל ומחמת פסח קאתו ועל כרחיה לאו היינו חגיגת י״ד דכיון דקתני פסח לא שביק מותר הפסח דמיקרי פסח טפי דהיינו פסח ממש ומוקי לה בחגיגת י״ד ושלמים הבאין מחמת הפסח דשמעתין נמי היינו מותר הפסח אע״ג דכבר תנא פסח שעיברה שנתו האי שלמי פסח הוי לא עיברה שנתו ולא זמנו או עיברה זמנו ולא שנתו אע״ג דמקרא אחרינא נפקי הכי רגילות התנא כמו (ב״מ דף ל.) והתעלמת דדריש פעמים שמתעלם כגון זקן ואינה לפי כבודו וכהן והוא בבית הקברות [ושלו מרובה משל חבירו אע״ג] דקרא לא אתי אלא לזקן ואינה לפי כבודו ובפ׳ מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) פי׳ בקונטרס דהיינו תמורת פסח עצמו ואע״ג דדרשינן התם הוא קרב ואין תמורתו קריבה הא מוכח התם דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו קריבה ולקמן פרק ב״ש (זבחים לז.) בתחלתו נדקדק וכן משמע דפריך מותר הפסח ליהוי תודה למאי להטעינו לחם מי איכא מידי כו׳ ולימא להיות נאכל ליום ולילה כמו תודה אלא ש״מ מותר פסח נמי בלאו הכי נאכלים ליום ולילה דהיינו שלמי פסח. נ״ל ברו״ך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush