גמרא
פירוש
מִשּׁוּם דְּהַאי לָאו אוֹרְחֵיהּ הוּא וְהָא קָא פָגֵים לַהּ אֲבָל שְׁאָר עֲרָיוֹת דְּאוֹרְחַיְיהוּ וְלָא נְפִישׁ פִּיגְמַיְיהוּ אֵימָא לָא כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא הֲוָה אָמֵינָא אֲפִילּוּ חַיָּיבֵי לָאוִין כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת הֲוָה אָמֵינָא חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין אֵין חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת לָא כְּתַב רַחֲמָנָא חֵטְא.
וְלִכְתּוֹב רַחֲמָנָא חֵטְא מָוֶת וְלָא בָּעֵי נַעַר וְנַעֲרָה אִין כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״מֵעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״מעבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״מֵעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״מעבודת כוכבים״.
משום דהאי לאו אורחיה והאי קא פגים לה – לאו פירכא גמורה היא דאיכא למימר אידך יוכיח וכי האי גוונא בפרק כיצד צולין (פסחים דף עז. ושם) גבי תמיד ופסח דדחו שבת וטומאה ולא יליף מינייהו שאר קרבנות צבור.
חד למעוטי עובד ע״ז וחד כו׳ – אי לאו כתיב אלא חד הוה מוקמינן ליה למעוטי בהמה ושבת ותימה דבהמה ושבת היכי ממעט מחד וטפי היה נראה לומר דמחד ממעט ע״ז ושבת וא״ת ולמה לי קרא למעוטי שבת הא מציל גופיה קא מחלל שבת דחובל בחבירו ואיך יחלל שבת להציל חבירו מחילול שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תקוני גברא כיון דמיחייב מיתה כדפריך באחד דיני ממונות (לעיל דף לה. ושם) וי״ל דמ״מ ס״ד דגזירת הכתוב כרבי אלעזר בר״ש.
חילול חילול מע״ז – כל הני דלקמן בפרק הנשרפין (סנהדרין פג.) דכתיב בהו חילול לא גמרינן מע״ז אלא שבת דשבת וע״ז כתיב בהו חילול במקום מיתה.
ממונא לא משלם עד גמר ביאה – פי׳ בקונטרס שהוא מוציא בתוליה וקשה דבלא השרת בתולים נמי משלם קנס כדאמר בפ״ק דקדושין (דף ט:) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה רבי אומר הראשון בסקילה וכולן בחנק ואמרינן מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) מוקמינן ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול בבא עליה שלא כדרכה אלא הכא היינו טעמא דלא משלם אתחילת ביאה משום דקם ליה בדרבה מיניה הלכך לא משלם הכא עד גמר ביאה אבל בעלמא משלם קנס משעת העראה וי״מ דלא אתרבאי העראה כגמר ביאה [אלא] לענין עריות וחייבי לאוין ועשה ויבמה ואשה לבעלה בפ׳ הבא על יבמתו (שם דף נה.) אבל לענין קנס לא איתרבאי וא״ת על כרחיך למ״ד העראה זו הכנסת העטרה אי אהעראה לא מיחייב הא בגמר ביאה לאו בתולה היא הא לאו פירכא היא דאהכי חייב רחמנא תדע מדלא ילפינן העראה מנערה המאורסה דאי אהעראה פטור בגמר ביאה היכי מחייב הא לאו בתולה היא אלא בהכי חייב רחמנא ומיהו בירושלמי דכתובות משמע דאהעראה משלם קנס דאמרינן הערו בה עשרה ועדיין היא בתולה כולהו משלמין קנס.
במניחתו שלא יהרגנה ורבי יהודה היא – לא לגמרי כוותיה דהא קתני נערה אין קטנה לא ולרבי יהודה אפילו קטנה כדמוכח בפרק אלו נערות (כתובות כט. ושם).רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush