גמרא
פירוש
וּבָא כֹּהֵן וְהֵצִיץ בּוֹ לֵידַע אִם זָכָר הוּא אִם נְקֵבָה הִיא וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְטִיהֲרוּהוּ מִפְּנֵי שֶׁחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם. וְהָא הָכָא דְּוַדַּאי הֵטִילָה וְסָפֵק גֵּרְרוּהוּ וְסָפֵק לֹא גֵּרְרוּהוּ הָהִיא שַׁעְתָּא וְקָאָתֵי סָפֵק וּמוֹצִיא מִידֵי וַדַּאי אלָא תֵּימָא שֶׁהֵטִילָה נֵפֶל לְבוֹר אֶלָּא אֵימָא שֶׁהִפִּילָה כְּמִין נֵפֶל לְבוֹר וְהָוֵי סָפֵק וְסָפֵק. וְהָא לֵידַע אִם זָכָר הוּא אִם נְקֵבָה הִיא קָתָנֵי הָכִי קָאָמַר לֵידַע אִם רוּחַ הִפִּילָה אִם נֵפֶל הִפִּילָה וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר נֵפֶל הִפִּילָה לֵידַע אִם זָכָר הוּא וְאִם נְקֵבָה הִיא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָתָם וַדַּאי וּוַדַּאי הוּא כֵּיוָן דְּחוּלְדָּה וּבַרְדְּלָס מְצוּיִין שָׁם וַדַּאי גֵּרְרוּהוּ בְּהָהִיא שַׁעְתָּא נְהִי דְּשַׁיּוֹרֵי מְשַׁיְּירָא מִיגְרָר מִיהַת וַדַּאי גֵּרְרוּם בְּהָהִיא שַׁעְתָּא (לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא נְהִי דְּוַדַּאי אֲכָלוּם לָא אָמְרִינַן וַדַּאי גֵּרְרוּהוּ לְחוֹרַיְיהוּ אָמְרִינַן). וּמִי אָמְרִינַן אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא גֵּרְרָה חוּלְדָּה וְהָא קָתָנֵי סֵיפָא מַה שֶּׁמְּשַׁיֵּיר יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה שֶׁלֹּא יְהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו. אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר הָא בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דִּשְׁכִיחַ רִיפְתָּא בְּכוּלְּהוּ בָּתֵּי לָא מַצְנְעָא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר דְּלָא שְׁכִיחָא רִיפְתָּא בְּכוּלְּהוּ בָּתֵּי מַצְנְעָא. אָמַר רָבָא וְכִי חוּלְדָּה נְבִיאָה הִיא דְּיָדְעָא דְּהָאִידָּנָא אַרְבֵּיסַר וְלָא אָפֵי עַד לְאוּרְתָּא וּמְשַׁיְּירָא וּמְטַמְּרָא אֶלָּא אָמַר רַבָּא מַה שֶּׁמְּשַׁיֵּיר יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה שֶׁמָּא תִּטּוֹל חוּלְדָּה בְּפָנֵינוּ וִיהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרָבָא הָרוֹצֶה לֶאֱכוֹל חָמֵץ אַחַר בְּדִיקָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁמְּשַׁיֵּיר יַנִּיחֶנּוּ בְּצִנְעָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא חוּלְדָּה וְתִיטּוֹל בְּפָנֵינוּ וִיהֵא צָרִיךְ בְּדִיקָה אַחֲרָיו. רַב מָרִי אָמַר גְּזֵירָה בשֶׁמָּא יַנִּיחַ עֶשֶׂר וְיִמְצָא תֵּשַׁע.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות חמץ ומצה ב׳:ז׳
רמב״ם הלכות חמץ ומצה ג׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ל״ט
טור אורח חיים תל״ד:א׳
טור אורח חיים תל״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ג׳
רמב״ם הלכות חמץ ומצה ג׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה ל״ט
טור אורח חיים תל״ד:א׳
טור אורח חיים תל״ט:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תל״ט:ג׳
ד רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ח׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״א
טור יורה דעה ק״י:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קמ״א
טור יורה דעה ק״י:ג׳
שולחן ערוך יורה דעה ק״י:ג׳
ספק גררוהו ההיא שעתא – ואם תאמר האי בור היכא קאי אי ברשות הרבים אפי׳ בספיקא אחת טהור ואי ברשות היחיד מאי משני שהטילה כמין נפל לבור והתנן (טהרות פ״ו מ״ד) כל ספיקות וספיקי דספיקות שאתה יכול להרבות ברשות היחיד טמא ויש לומר דגרירת חולדה וברדלס הוי ספק הרגיל כדפי׳ לעיל אומר ר״י דצ״ל דרגלי הכהן היו ברשות הרבים דע״כ בחורייהו ליכא פותח טפח דאי איכא פותח טפח (מפני) מה מועלת גרירה והא פותח טפח מביא את הטומאה ואי רגליו ברשו׳ היחיד ניחוש שמא גררוהו נגד רגליו וטומאה בוקעת ועולה ועוד י״ל דרגלי כהן ברשות היחיד היו וגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל. ולא חיישינן לחולדה – הא לא פריך דניחוש לחולדה אפילו מבית לבית דא״כ אין לדבר סוף דאי אפשר שלא יבדוק אחד קודם חבירו ואיכא למיחש שמא הביאה חולדה מבית שאין בדוק לבדוק אלא ממקום למקום פריך דהיינו באותו הבית עצמו כלומר ולא חיישינן לחולדה באותו בית עצמו. בשלשה עשר לא משיירא – פי׳ פעם שאינה משיירת ולהכי היכא דלא חזינן לא חיישינן כיון דאפי׳ גררה פעם שאין משיירת אבל היכא דחזינן חיישינן כיון דפעמים משיירת ובי״ד לעולם משיירת ואפי׳ לא חזינן חיישינן וגבי בשר אפילו חזינן לא חיישינן דלעולם לא משיירת וא״ש אביי כרבי זירא. היינו תשע חנויות – לפי מה שפ״ה לענין בדיקה לא נהירא לר״י דהיכי מייתי ראיה מתשע חנויות דהוי ספיקא דאוריית׳ ואזלינן לחומרא והכא ספיקא דרבנן הוא כדאמרינן בסמוך מיהו י״ל דאיירי כגון שלא ביטל ועוד קשה דגבי תשע חנויות ליכא חזקת היתר אבל הכא אוקמא אחזקת בדוק דהא בבדוק מיירי דאי לאו הכי פשיטא דבעי בדיקה ונראה לר״י דלענין שהביא עכבר לבית ונמצא קבעי אי שרי לאכילה אי לאו ואם תאמר כי אתא עכבר ושקל מהני ציבורין אמאי חשיב ליה קבוע מאי שנא נמצא בפי עכבר מנמצא ביד נכרי דבפ׳ גיד הנשה (חולין צה. ושם) פריך לרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור מבנמצא הלך אחר הרוב ומשני שנמצא ביד נכרי ואומר ר״י דהכא מיירי כשראינו שלקח מן הקבוע שנולד הספק במקום קביעות אבל אם לא ראינו הוה ליה כפירש ואזלינן בתר רובא והא דפריך בתערובות (זבחים דף עג:) גבי זבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אמאי ימותו כולם נכבשינהו וניידינהו ונימא כל דפריש מרובא פריש אע״פ שכבר נולד הספק במקום קביעות שאני התם דלא הוי קבוע גמור שהאיסור מעורב בהיתר ואינו ניכר ומדרבנן אסרו בקבוע זה דמדאורייתא לא חשיב קבוע אלא כשהאיסור ידוע במקומו ולהכי נמי גזרינן התם טפי שמא יקח מן הקבוע מבנמצא כיון שאין האיסור ידוע. היינו שתי קופות – הך סוגיא דמדמה בדיקת חמץ לשתי קופות לא אתי כר״ל דמוקי בשילהי הערל (יבמות פט.) להך דשתי קופות כשרבו חולין על התרומה אלא כר׳ יוחנן דלא בעי התם רבייה דלדידיה א״ש דמדמי חמץ לההיא וכולה שמעתא מיירי שהככר כל כך גדול דליכא למימר אכלתיה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush