גמרא
פירוש
וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ.
אכולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפו עליו במלוה כו׳ – מקשינן אמאי נקט באחריות דכל מידי דאתא לאשמועינן השתא דא״ל בני ראובן לשמעון אנן מטלטלי שביק אבינו גבך כו׳ והא שייך אפי׳ שלא באחריות נמי ואומר רבי זקפו עליו במלוה דווקא דאי לא זקפו במלוה לא מצי אמרי בני ראובן לשמעון מידי דחשבינן הנך מעות כאילו הן מונחין בידו במשכון תחת השדה אם יטרפוה ממנו וא״כ אתי שפיר דנקט באחריות דשלא באחריות אין חילוק בין זקפו ללא זקפו ואפי׳ אם ת״ל דזקפו לאו דווקא ולא נקט זקפו אלא משום לומר שנתקיים המכר דכל זמן דעייל ונפיק אזוזי אין המכר קיים וכשזוקפו עליו במלוה תו לא עייל ונפיק אזוזי ולא הוה צריך למימר אלא ונתקיים המכר ותו לא אפ״ה אומר רבי דאיצטריך למינקט באחריות דאי שלא באחריות לא הוה שמעינן מינה אלא מאי דשמעינן ממתני׳ דמה שאין הלוקח רשאי לתת המעות לב״ח מתני׳ היא בפ׳ הכותב (לעיל פד.) ר״ע אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה ואין היורשים צריכין שבועה אבל השתא קמ״ל אע״פ שהוא מוחזק בהן וס״ד יעכבם לעצמו תחת אחריות שאביהן חייב אפי׳ הכי לא יעכבם דמטלטלי דיתמי נינהו ועוד נראה לרבי דזקפן במלוה דווקא דאי לאו הכי מאי קאמר דינא הוא דאמרי ליה בני ראובן לשמעון מטלטלי שבק אבינו גבך עד כאן לא קאמר ר״ע ינתנו ליורשים אלא משום דכולן צריכין שבועה ואין היורשים צריכין שבועה הא אי אחרים נמי לא הוו צריכין שבועה משמע דמודה שיתנו לאחרים והכא האי לוקח מאי שבועה צריך הא ליכא למימר הכא שמא התפיסו צררי דכל זמן שמעות המקח בידו עדיין למה יתפיסו אחרים תחתיהם הלכך נקט זקפו במלוה דהואיל וזקפו במלוה איכא למיחש טפי שמא התפיסו צררי שיעכב אם יטרפוה ממנו דהך מלוה ישאל ממנו כל שעה שירצה שיכתוב עליו שטר מלוה אבל לא זקפו ליכא למיחש לשמא התפיסו צררי וליכא שבועה והואיל וכן לא מצו יתמי למימר ליה ולא מידי. מ״ר. ותימה הואיל ולא זקפו ליכא למיחש לצררי א״כ למאן דמפרש טעמא בערכין פרק שום היתומים (ערכין כב.) דאין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא״כ רבית אוכלת בהן משום צררי משכחת לה דנזקקין כמו ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ולא זקפו עליו במלוה ומת ושלם שמעון המעות ליתומים ואח״כ נמצאת שאינה שלו הרי עכשיו חוזר על היתומים ונזקקין הואיל ולא חיישינן לצררי ואמר לי רבי נהי דביתומים גדולים לא הוה חיישינן לצררי כה״ג ביתומים קטנים חיישינן טפי.
ופייסיה בזוזי – אומר רבי דרבותא הוא לא מבעיא היכא דלא פייסיה דאינו יכול לעכב המעות אלא אפי׳ פייסיה דסד״א הרי פרע חוב שלהם וסילק בעל חוב זה מעליהן קא משמע לן דאפ״ה אמרי ליה אנן מטלטלין כו׳. אי פיקח אידך מגבי להו ניהלייהו וכו׳ – מכאן יש להוכיח דאע״ג דאמרי׳ לעיל בפרק הכותב (כתובות פו.) דדינו דבעל חוב בזוזי היכא דאית ליה זוזי מ״מ אם הפסיד הלוה בכך לא יתן לו זוזי כגון הכא דמצי מגבי להו קרקע ואינו עושה שלא כדין. ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון – פי׳ בקונטרס בשטר אחד דבשני שטרות לא אמר׳ רצה מזה גובה רצה מזה גובה משום דאינו יכול לגבות מלוי אא״כ לקח משמעון אותה שקנה באחרונה מראובן דאי לקח אחת מאותן שלפני האחרונה לא גבי בעל חוב מלוי דא״ל הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשקנה את שלי מראובן ומשעה שקנאה שמעון נסתלק שיעבודך ונשאר שיעבודך על הנותרות ולא נהירא לרבי דמצי שמעון למימר ליה מ״ט אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש שם בני חורין ואפי׳ הן זיבורית משום תקנה דלוקח ראשון אנא בהך תקנתא לא ניחא לי כדרבא בפ״ק דב״ק (דף ח:) הלכך מצי לפרש בשני שטרות וביותר. מ״ר. ולי נראה כפירוש הקונטרס דדוקא בשטר א׳ אבל בשני שטרות ולקח שמעון זיבורית באחרונה ולוי לקח משמעון אותה שלפני אחרונה אינו יכול לגבות מלוי דא״ל להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא למיקם קמך דודאי אם היו כולם ביד שמעון האחרונה שהיא זיבורית היה מגבה לו וכן אם לקח שמעון עידית באחרונה ולקח לוי אותה עידית אינו יכול לגבות מלוי אותה עידית מהאי טעמא דלהכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך דודאי אם היו כולם ביד שמעון הבינונית והזיבורית שלקח לפני האחרונה שהיא עידית היה מגבה לו והיה הרשות בידו כדמפרש טעמא בב״ק (שם) וכן אם זבן לוי בינונית ושבק בינונית יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אע״פ שלקח שמעון בשני שטרות ומיהו יתכן להיות רצה מזה גובה רצה מזה גובה אפי׳ בשני שטרות ואע״פ שלקח לוי משמעון אותה שלפני האחרונה בענין שהאחרונה עידית והראשונה שלקח לוי בינונית ולא שבק בינונית דכוותה ולא מצי למימר השתא טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך.
רצה מזה גובה רצה מזה גובה – ואע״ג דאמרינן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפי׳ הן זיבורית הכא שאני דליכא בני חורין כלל וכולהו משועבדים נינהו שהרי זה הב״ח בא מכח ראובן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ופייסיה בזוזי – אומר רבי דרבותא הוא לא מבעיא היכא דלא פייסיה דאינו יכול לעכב המעות אלא אפי׳ פייסיה דסד״א הרי פרע חוב שלהם וסילק בעל חוב זה מעליהן קא משמע לן דאפ״ה אמרי ליה אנן מטלטלין כו׳. אי פיקח אידך מגבי להו ניהלייהו וכו׳ – מכאן יש להוכיח דאע״ג דאמרי׳ לעיל בפרק הכותב (כתובות פו.) דדינו דבעל חוב בזוזי היכא דאית ליה זוזי מ״מ אם הפסיד הלוה בכך לא יתן לו זוזי כגון הכא דמצי מגבי להו קרקע ואינו עושה שלא כדין. ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון – פי׳ בקונטרס בשטר אחד דבשני שטרות לא אמר׳ רצה מזה גובה רצה מזה גובה משום דאינו יכול לגבות מלוי אא״כ לקח משמעון אותה שקנה באחרונה מראובן דאי לקח אחת מאותן שלפני האחרונה לא גבי בעל חוב מלוי דא״ל הניח לך שמעון מקום לגבות הימנו כשקנה את שלי מראובן ומשעה שקנאה שמעון נסתלק שיעבודך ונשאר שיעבודך על הנותרות ולא נהירא לרבי דמצי שמעון למימר ליה מ״ט אמור רבנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש שם בני חורין ואפי׳ הן זיבורית משום תקנה דלוקח ראשון אנא בהך תקנתא לא ניחא לי כדרבא בפ״ק דב״ק (דף ח:) הלכך מצי לפרש בשני שטרות וביותר. מ״ר. ולי נראה כפירוש הקונטרס דדוקא בשטר א׳ אבל בשני שטרות ולקח שמעון זיבורית באחרונה ולוי לקח משמעון אותה שלפני אחרונה אינו יכול לגבות מלוי דא״ל להכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא למיקם קמך דודאי אם היו כולם ביד שמעון האחרונה שהיא זיבורית היה מגבה לו וכן אם לקח שמעון עידית באחרונה ולקח לוי אותה עידית אינו יכול לגבות מלוי אותה עידית מהאי טעמא דלהכי טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך דודאי אם היו כולם ביד שמעון הבינונית והזיבורית שלקח לפני האחרונה שהיא עידית היה מגבה לו והיה הרשות בידו כדמפרש טעמא בב״ק (שם) וכן אם זבן לוי בינונית ושבק בינונית יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ממנו אע״פ שלקח שמעון בשני שטרות ומיהו יתכן להיות רצה מזה גובה רצה מזה גובה אפי׳ בשני שטרות ואע״פ שלקח לוי משמעון אותה שלפני האחרונה בענין שהאחרונה עידית והראשונה שלקח לוי בינונית ולא שבק בינונית דכוותה ולא מצי למימר השתא טרחי וזבני ארעא דלא חזיא לך.
רצה מזה גובה רצה מזה גובה – ואע״ג דאמרינן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין ואפי׳ הן זיבורית הכא שאני דליכא בני חורין כלל וכולהו משועבדים נינהו שהרי זה הב״ח בא מכח ראובן.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush