×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תָּנוּ רַבָּנַן שׁוּם הַיְּתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוּם הַיְּתוֹמִים שִׁשִּׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ תִּשְׁעִים יוֹם וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שִׁשִּׁים יוֹם אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי הֲלָכָה שׁוּם הַיְּתוֹמִים שִׁשִּׁים יוֹם.
With regard to the duration of time for the proclamation, the Sages taught: One proclaims the appraisal of the property inherited by minor orphans for thirty days, and one proclaims the appraisal of consecrated property for sixty days. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: One proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days, and one proclaims the appraisal of consecrated property for ninety days. And the Rabbis say: Both this and that are proclaimed for sixty days. Rav Ḥisda says that Avimi says: The halakha is that one proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ערכין כב ע״א} אמר רב חסדא בא להכריז רצופים שלשים בשני ובחמישי1 ששים ואף על גב דכי חשיב להי2 מר ליומי דהכרזה3 לא הוו4 אלא תמניסר5 יומי כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי.
אמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן היתה ריבית אוכלת בהן ור׳ יוחנן אמר או לשטר שיש בו ריבית או לכתובת אשה משום מזוני ורב אסי אמר לך כתובת אשה הא תקינו להו6 רבנן מעשה ידיה במזונותיה ואידך זמנין דלא ספקא. תנן שום היתומים שלשים יום במאי עסיקינן אילימא בבעל חוב [גוי]⁠7 מי צאית ליה8 אלא פשיטא בבעל חוב ישראל ואי דקא אכיל רבית מי שבקינן ליה9 אלא10 דלא קא11 אכיל רבית וקתני נזקקין בשלמא לר׳ יוחנן מוקי לה בכתובת12 אשה אלא לרב אסי קשיא אמר לך רב אסי ולר׳ יוחנן מי ניחא שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי [מרווחינן]⁠13 אי לא [מרווחינן]⁠14 הא לא קשיא בתובעת כתובתה בבית דין וכדרב יהודה אמר שמואל15 דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות אי הכי איזדקוקי נמי לא ניזדקיק16 לה17 כיון דאזדקקינן18 לה מעיקרא מזדקקינן לה19 השתא מכל מקום לרב אסי קשיא לעולם בבעל חוב גוי וכגון20 שקיבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי רבית נמי לא נישקול21 שקיבל לזו ולא קיבל לזו.
מרימר אגבי כתובה לאשה מנכסי דיתמי אמר ליה רב יהודה22 למרימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי23 אין נזקקין לנכסי יתומין24 אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן ור׳ יוחנן אמר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוני ואפילו ר׳ יוחנן לא קאמר אלא באלמנה דקא מפסדא25 מזוני אבל גרושה לא אמר ליה ההיא דר׳ יוחנן משום חינה מתנינן לה פירוש כשתטול כתובתה יהא לה חן ותנשא. אמר רב נחמן מריש לא הוה מיזדקקנא26 לנכסי דיתמי27 כיון דשמעתה28 להא דאמר רב29 הונא חברין משמא דרב יתמי דאכלי דלאו30 דידהו ניזל31 בתר שבקיהו מיכן ואילך מזדקיקנא32. ומעיקרא מאי טעמא לא רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו רב33 הונא בריה דרב יהושע אמר אימור34 צררי אתפשיה35 מאי ביניהו איכא ביניהו שחייב מודה אי נמי דשמתיה36 ומית בשמותיה37 והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע.
1. ובחמישי: דפוסים: וחמישי.
2. להי: וכן גיג, גכז. כ״י נ: ״להו״. חסר בדפוסים.
3. דהכרזה: גיג: ״הכרזה״. כ״י נ: ״דאכרזתא״.
4. הוו: גכז: ״היו״.
5. תמניסר: וכן גכז. גיג, כ״י נ, דפוסים: ״תמני סרי״.
6. להו: וכן גכז. גיג, כ״י נ: ״לה״. חסר בדפוסים.
7. גוי: גיג, גכז, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״ובגוי״.
8. ליה: חסר ב-גיג, כ״י נ, דפוסים.
9. ליה: דפוסים: ״לה״.
10. אלא: כ״י נ: ״ואלא״.
11. קא: חסר בדפוסים.
12. בכתובת: דפוס קושטא: לכתובת.
13. מרווחינן: גיג, דפוסים. וכן כ״י נ: ״מרוחינן״. כ״י בהמ״ל 695:״מרבחינן״.
14. מרווחינן: וכן כ״י נ: ״מרוחינן״. כ״י בהמ״ל 695:״מרבחינן״. חסר בדפוסים.
15. אמר שמואל: חסר בכ״י נ.
16. ניזדקיק: כ״י נ: ״מזדקיקינן״. דפוסים: נזדקקינא.
17. לה: כ״י נ: ״ליה״.
18. דאזדקקינן: דפוסים: דאיזדקקין.
19. כיון דאזדקקינן לה מעיקרא מזדקקינן לה: חסר בכ״י נ. דפוסים: כיון...מזדקקינן נמי.
20. וכגון: דפוסים: ודקאמרת לא צאית כגון.
21. נישקול: כ״י נ: ״לישקול״.
22. יהודה: וכן גיג, גכז, כ״י נ. דפוסים: אשי. ראה עירובין לט ע״א.
23. אסי: חסר בכ״י נ.
24. עד כאן הדפים החסרים בכ״י ניו יורק Rab. 695. (השלמנו את החסר מפרק י עד כאן לפי כ״י הספרייה הבריטית).
25. דקא מפסדא: דפוסים: דמפסדא.
26. מיזדקקנא: וכן גיג, גכז. כ״י נ, דפוסים: ״מזדקיקנא״.
27. דיתמי: כ״י נ: ״יתמי״.
28. דשמעתה: דפוסים: דשמעי.
29. דאמר רב: דפוסים: דרב.
30. דלאו: גיג, גכז: ״דלא״.
31. ניזל: גיג, גכז, כ״י נ: ״ניזלו״. דפוסים: ניזלי.
32. מזדקיקנא: גיג: ״מזדקקינא״. כ״י נ: ״מזקיקנא להו״.
33. רב: דפוסים: ורב.
34. אימור: כ״י נ: ״אימר״.
35. אתפשיה: גכז: ״אתפשה״.
36. דשמתיה: וכן גכז. גיג, כ״י נ: ״דשמתוה״. דפוסים: שמתיה.
37. בשמותיה: וכן בכ״י ספה״ב. גיג, כ״י נ, דפוסים: ״בשמתיה״.
ערך קלף
קלףא(ברכות נו.) תרי קילפי בלעת (ברכות נח.) הבו ליה קולפא וידון דינא ס״א קופלא (מנחות ז. ערכין כב) אר״ח קולפי טבי בלעי בימי דאבימי עלה דהא שמעתא פירוש שבט שמכין בו בני אדם וראשו עב ובלשון ישמעאל היא אלמקרע (כתובות סד) נפקא אבתריה מחייה בקולפא דשיראי כלומר ומחייה בשיראי שראשו קשור (א״ב תרגום ירושלמי ואת הבהמה תהרגו וית בעירא תקטלון בקולפי ויש קולפא שענינו שבט כמו שפירוש בעל הערוך ויש קולפא שענינו המכה עצמה וכן בלשון רומי):
א. [פויסט שלאג.]
א בענין ששנינו במשנתנו: שום היתומים שלושים יום, ושום ההקדש שישים יום, תנו רבנן [שנו חכמים] מחלוקת בברייתא: שום היתומים, הצעת נכסי יתומים למכירה לפי הערכת בית הדין — נעשה במשך שלשים יום, ושום ההקדש, הנעשה לצורך מכירת נכסי הקדש — ששים יום, דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: שום היתומים ששים יום, ושום ההקדש תשעים יום. וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה ששים יום. אמר רב חסדא אמר אבימי, הלכה: שום היתומים ששים יום.
With regard to the duration of time for the proclamation, the Sages taught: One proclaims the appraisal of the property inherited by minor orphans for thirty days, and one proclaims the appraisal of consecrated property for sixty days. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: One proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days, and one proclaims the appraisal of consecrated property for ninety days. And the Rabbis say: Both this and that are proclaimed for sixty days. Rav Ḥisda says that Avimi says: The halakha is that one proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין שִׁשִּׁים קָאָמְרַתְּ אוֹ שְׁלֹשִׁים קָאָמְרַתְּ אֲמַר לֵיהּ שִׁשִּׁים דִּיתוֹמִים אוֹ דְּהֶקְדֵּשׁ אֲמַר לֵיהּ דִּיתוֹמִים.

The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya bar Avin was sitting and saying this halakha stated by Rav Ḥisda in the name of Avimi. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rabbi Ḥiyya bar Avin: Did you say that the proclamation is for sixty days or did you say that it is for thirty days? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: It is for sixty days. Rav Naḥman bar Yitzḥak continued: Is this the halakha with regard to the property of orphans or with regard to consecrated property? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: It applies to the property of orphans.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להא שמעתא – דרב חסדא.
מסופר, יתיב [יושב היה] ר׳ חייא בר אבין וקאמר להא שמעתא [ואומר את ההלכה הזו] של רב חסדא בשם אבימי. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לר׳ חייא בר אבין: ששים קאמרת [אומר אתה], או שלשים קאמרת [אומר אתה]? אמר ליה [לו]: ששים. שאל אותו רב נחמן: של יתומים או של הקדש? אמר ליה [לו] ר׳ חייא: של יתומים.
The Gemara relates that Rabbi Ḥiyya bar Avin was sitting and saying this halakha stated by Rav Ḥisda in the name of Avimi. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rabbi Ḥiyya bar Avin: Did you say that the proclamation is for sixty days or did you say that it is for thirty days? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: It is for sixty days. Rav Naḥman bar Yitzḥak continued: Is this the halakha with regard to the property of orphans or with regard to consecrated property? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: It applies to the property of orphans.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כְּרַבִּי מֵאִיר אוֹ כְּרַבִּי יְהוּדָה אֲמַר לֵיהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְהָא רַבִּי מֵאִיר שְׁלֹשִׁים קָאָמַר.

Rav Naḥman bar Yitzḥak persisted: Do you rule in accordance with the opinion of Rabbi Meir or in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: I rule in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Rav Naḥman bar Yitzḥak raised a difficulty: But Rabbi Meir says that the appraisal of the property of orphans is proclaimed for thirty days.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאל אותו רב נחמן: האם פוסק אתה כר׳ מאיר או כר׳ יהודה? אמר ליה [לו] ר׳ חייא: כר׳ מאיר. הקשה עליו רב נחמן: והא [והרי] ר׳ מאיר שלשים יום קאמר [הוא אומר], ולא שישים!
Rav Naḥman bar Yitzḥak persisted: Do you rule in accordance with the opinion of Rabbi Meir or in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him: I rule in accordance with the opinion of Rabbi Meir. Rav Naḥman bar Yitzḥak raised a difficulty: But Rabbi Meir says that the appraisal of the property of orphans is proclaimed for thirty days.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב חִסְדָּא מֵאֲבִימִי קוּלְפֵי טָאבֵי בְּלַעִי עֲלַהּ דְּהָא שְׁמַעְתָּא אבָּא לְהַכְרִיז רְצוּפִים שְׁלֹשִׁים.

Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him that Rav Ḥisda said like this: I absorbed many blows [kulfei] from Avimi due to that halakha, i.e., Avimi would disparage me when I questioned his statement that according to Rabbi Meir one proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days, which is contradicted by the baraita. Avimi explained to Rav Ḥisda that if the court comes to proclaim the sale on consecutive days, then it is proclaimed for thirty days, in accordance with the baraita.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קולפי טאבי – מכות טובות קבלתי מאבימי רבי קודם שהבנתי שמועה זו:
[והכי אמר לי בא להכריז רצופין בכל יום ויום אינו צריך להכריז אלא שלשים אבל אם אינו מכריז אלא בשני ובחמישי צריך להכריז בב׳ ובה׳ של ס׳ יום:
קולפי טאבי – הכאות גדולות על הדא שמעתא שהיה מלמדיני שום היתומים לרבי מאיר ששים יום והייתי מקשה לו הא אמר ר״מ שלשים והוא אמר לי בא להכריז רצופין שלשים יום בין יתומין בין הקדש.
ואם בא להכריז שני וחמישי – שהם ימי הדין הוי השום ששים יום וימי הכרזה שמונה עשר יום צא וחשוב משני בשבת שמונה שבועות הרי לך נ״ו ימים ויהא בהם י״ו שני חמישי הוסיף עוד ארבעה ימים שני ושלישי ורביעי וחמישי בשבת הרי ס׳ יום משהתחיל ההכרזה ויש בהן שמונה עשר ימי הכרזה.
אמר ליה [לו] ר׳ חייא: הכי [כך] אמר רב חסדא, מאבימי קולפי טאבי בלעי עלה דהא שמעתא [אלות הרבה קיבלתי על השמועה הזו], כלומר, הקפיד עלי וגער בי, כאשר אמר לי ששום היתומים שישים יום, וכדעת ר׳ מאיר, והקשיתי עליו מן הברייתא, וכך הסביר לי: בא להכריז ימים רצופים — צריך להכריז במשך שלשים יום, ואם מכריז רק
Rabbi Ḥiyya bar Avin said to him that Rav Ḥisda said like this: I absorbed many blows [kulfei] from Avimi due to that halakha, i.e., Avimi would disparage me when I questioned his statement that according to Rabbi Meir one proclaims the appraisal of the property of orphans for sixty days, which is contradicted by the baraita. Avimi explained to Rav Ḥisda that if the court comes to proclaim the sale on consecutive days, then it is proclaimed for thirty days, in accordance with the baraita.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי שִׁשִּׁים ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּכִי חָשֵׁיב לְהוּ מָר לְיוֹמֵי הַכְרָזָה לָא הָווּ אֶלָּא תְּמָנֵיסַר יוֹמֵי כֵּיוָן דְּמָשְׁכָא מִילְּתָא שָׁמְעִי אִינָשֵׁי.

But if it is proclaimed only on Monday and on Thursday, when the markets are open, villagers gather in the city, and the courts sit in judgment, then it is proclaimed over the course of sixty days. And even though if Master counts the number of days on which there is actually a proclamation, there are only eighteen days, far fewer than the thirty of the consecutive days, since the matter extends over the course of sixty days, people will hear about the sale.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואע״ג דכי חשיב להו – לא הוו אלא י״ח יום הכי כיצד כשתתחיל למנות מיום שני ס׳ יום הם ח׳ שבועות וד׳ ימים וח׳ שבועות ט״ז ימי הכרזה ואותן ד׳ ימים מתחילין ביום שני ומסיימין בחמישי היינו תמניסר:
כיון דמשכא מלתא – דהני תמניסר עד ס׳ יום שמעי אינשי]:
בשני ובחמישי, שהם ימי השוק, ובית הדין יושב בהם, ואנשי הכפרים נכנסים לעיר — צריך להכריז במשך תקופה של ששים יום. ואף על גב דכי חשיב להו מר ליומי הכרזה לא הוו אלא תמניסר יומי [ואף על פי שכאשר יחשב אדוני את ימי ההכרזה עצמם לא יהיו אלא שמונה עשר ימים], כיון דמשכא מילתא שמעי אינשי [שנמשך הדבר שישים יום שומעים האנשים].
But if it is proclaimed only on Monday and on Thursday, when the markets are open, villagers gather in the city, and the courts sit in judgment, then it is proclaimed over the course of sixty days. And even though if Master counts the number of days on which there is actually a proclamation, there are only eighteen days, far fewer than the thirty of the consecutive days, since the matter extends over the course of sixty days, people will hear about the sale.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי באֵין נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן וְרַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אוֹ לִשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית אוֹ לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם מְזוֹנֵי.

§ Rav Yehuda says that Rav Asi says: The court attends to the property of minor orphans, to sell it in order to pay a debt, only if the debt was accruing interest that consumes the property of the orphans, since if they delay payment of the debt, it will grow dramatically. In other cases the court delays payment until the orphans reach majority. And Rabbi Yoḥanan says: The court attends to their property either to pay a debt recorded in a promissory note that contains interest or to pay a wife’s marriage contract, due to the standing obligation of the orphans to provide sustenance for their father’s widow from his estate as long as she has not received payment of her marriage contract. It is therefore beneficial to the orphans that she should collect her marriage contract immediately.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין נזקקין לנכסי יתומין כשהן קטנים אבל כי גדלי ודאי נזקקין למוכרן לפרוע:
אא״כ רבית אוכלת בהן – שזקף אביהן מלוה ברבית ומפסידים היתומים בכל יום:
[או לכתובת אשה משום מזוני – לפרוע כתובת אשת אביהן שכל זמן שלא גבתה כתובה ניזונת מן היתומים ומפסידי מזונות]:
דהא תקנו להן – ליתמי מעשי ידי אשת אביהן להן הואיל וניזונת משלהן ואין להן הפסד במזונות:
ור׳ יוחנן אמר – משום הכי נזקקין לכתובה משום דזימנין דלא ספקה מלאכת׳ כנגד מזונותיה ונפסדין היתומין:
אין נזקקין לנכסי יתומים – למוכרן.
רבית אוכלת בהן – שהיו מחוייבין לעובד כוכבים מעות ברבית.
משום מזוני – דכל זמן שאינה גובה כתובתה נזונית משלהם והוי פסידא דידהו.
ב בענין שום היתומים ששנינו במשנתנו, אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין בית הדין נזקקין לנכסי יתומים קטנים, לדון בתביעה על חוב של אביהם, ולמכור מנכסיו, אלא אם כן היתה על החוב רבית שאוכלת בהן, וכל זמן שאין החוב נפרע הריהו הולך וגדל, אבל בכל מקרה אחר — ממתינים עד שיגדלו. ור׳ יוחנן אומר: נזקקים לנכסי היתומים או לצורך גביית שטר שיש בו רבית, או כדי לשלם כתובת אשה לאשת אביהם, וטעם הדבר, משום שכל עוד לא גבתה כתובתה חייבים היתומים בתשלום מזוני [מזונות] מנכסי הירושה, וכדאי להם שתגבה מיד את כתובתה.
§ Rav Yehuda says that Rav Asi says: The court attends to the property of minor orphans, to sell it in order to pay a debt, only if the debt was accruing interest that consumes the property of the orphans, since if they delay payment of the debt, it will grow dramatically. In other cases the court delays payment until the orphans reach majority. And Rabbi Yoḥanan says: The court attends to their property either to pay a debt recorded in a promissory note that contains interest or to pay a wife’s marriage contract, due to the standing obligation of the orphans to provide sustenance for their father’s widow from his estate as long as she has not received payment of her marriage contract. It is therefore beneficial to the orphans that she should collect her marriage contract immediately.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַב אַסִּי מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר לִכְתוּבַּת אִשָּׁה דְּהָא תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וְאִידַּךְ זִימְנִין דְּלָא סָפְקָה.

The Gemara asks: And Rav Asi, what is the reason that he did not state that the court attends to their property for the purpose of paying the marriage contract of a wife? The Gemara responds: There is no financial loss to the orphans in such a case, because the Sages established for the late husband that as long as she receives sustenance from his estate, the orphans are entitled to her earnings. The Gemara asks: And the other, Rabbi Yoḥanan, in light of this fact why does he rule that the court attends to their property? The Gemara responds: Sometimes her earnings do not provide enough to reimburse the money spent on her sustenance.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורב אסי מאי טעמא [מה טעם] לא אמר גם לצורך כתובת אשה? ומשיבים: דהא תקינו ליה רבנן [שהרי תיקנו לו חכמים] לבעל, שכנגד המזונות שהיא מקבלת מן היתומים — תיתן להם את מה שהיא מרוויחה ממעשה ידיה, ונמצא שלא יפסידו מעיכוב התשלום. ושואלים: ואידך [והאחר, ר׳ יוחנן], מה הוא משיב על כך? ומשיבים: זימנין דלא ספקה [פעמים שאינה מספקת] במעשה ידיה את סכום המזונות שהיא מקבלת מהם, וכדאי להם שתגבה כתובתה מיד.
The Gemara asks: And Rav Asi, what is the reason that he did not state that the court attends to their property for the purpose of paying the marriage contract of a wife? The Gemara responds: There is no financial loss to the orphans in such a case, because the Sages established for the late husband that as long as she receives sustenance from his estate, the orphans are entitled to her earnings. The Gemara asks: And the other, Rabbi Yoḥanan, in light of this fact why does he rule that the court attends to their property? The Gemara responds: Sometimes her earnings do not provide enough to reimburse the money spent on her sustenance.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תְּנַן שׁוּם הַיְּתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל חוֹב גּוֹי1 מִי צָיֵית אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַעַל חוֹב יִשְׂרָאֵל אִי דְּקָאָכֵיל רִיבִּיתָא מִי שָׁבְקִינַן לֵיהּ וְאֶלָּא דְּלָא קָאָכֵיל רִיבִּיתָא וְקָתָנֵי נִזְקָקִין.

The Gemara continues: We learned in the mishna that one proclaims the appraisal of the property inherited by orphans for thirty days and the appraisal of consecrated property for sixty days, and one proclaims it in the morning and in the evening. The Gemara asks: What case are we dealing with in the mishna? If we say that we are dealing with a gentile creditor, will he comply with the ruling of the Jewish court that payment be delayed for thirty days? Rather, it is obvious that we are dealing with a Jewish creditor. Now, if the mishna is dealing with a situation where the interest consumes the orphans’ property, do we leave a Jew to collect interest? But rather, it must be referring to a case where the interest does not consume the orphans’ property, and nevertheless the mishna teaches that the court attends to the property of orphans even when no interest accrues on the loan. This apparently contradicts the opinions of Rav Asi and Rabbi Yoḥanan.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[אילימא – כדי לפרוע לב״ח פרסי מי צאית פרסי להמתין עד שנכריז שלשים:
אילימא בבעל חוב עובד כוכבים – דשקיל רבית ולהכי נזקקין.
מי צאית – להמתין ימי הכרזתינו בלא רבית.
תנן שום היתומים כו׳ במאי עסקינן אלימא בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית – ואם תאמר למה ליה לאותובי לרב אסי ממתניתין ממילתיה דרב אסי גופיה הוה מצי למיפרך דאמר דאין נזקקין לנכסי יתומים אלא אם כן רבית אוכלת בהם במאי עסקינן האי דאין נזקקין אילימא בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית להמתין עד שיגדילו ואי בבעל חוב ישראל מי שבקינן ליה דקאכיל רבית וי״ל דממילתא דרב אסי לא מצי למיפרך דאפשר לאוקמה בדלא תבע להו ולעולם בב״ח עובד כוכבים איירי ומש״ה אין נזקקין לנכסים לפרוע החוב אלא אם כן רבית אוכלת בהן [ואז] נזקקין אפי׳ לא תבע להו עובד כוכבים חובו לפי שלא ירבה עליהן הרבית אבל ממתניתין פריך שפיר דודאי מדנחתי בית דין לשום בדתבע להו מיירי לפיכך פריך אי בבעל חוב עובד כוכבים מי ציית עד אחר השלמת הכרזה שלא להרבות הרבית ואי לא ציית אם כן שמא יפסידו בהארכת הזמן יותר ממה שירויחו דודאי אי לא ידעינן אי מרווחינן אי לא מרווחינן לא צריכי הכרזה כדקאמר הש״ס בסמוך על מילתא דר׳ יוחנן.
תנן [שנינו במשנתנו]: שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב. ויש לשאול: במאי עסקינן [במה עוסקים אנו] ששום היתומים שלושים יום? אילימא [אם תאמר] שמדובר בבעל חוב גוי, מי ציית [האם הוא מציית] לבית דין של ישראל להמתין שלושים יום? אלא פשיטא [פשוט הדבר] שמדובר בבעל חוב ישראל, ואולם אי דקאכיל ריביתא מי שבקינן ליה [אם מדובר שהוא אוכל, לוקח ריבית, האם אנו, בית הדין של ישראל, מניחים לו] ליטול ריבית? ואלא צריך לומר שמדובר בבעל חוב דלא קאכיל ריביתא [שאינו אוכל ריבית], וקתני [ושונה] התנא שנזקקין לנכסי היתומים במקרה כזה, שלא כדברי רב אסי ור׳ יוחנן!
The Gemara continues: We learned in the mishna that one proclaims the appraisal of the property inherited by orphans for thirty days and the appraisal of consecrated property for sixty days, and one proclaims it in the morning and in the evening. The Gemara asks: What case are we dealing with in the mishna? If we say that we are dealing with a gentile creditor, will he comply with the ruling of the Jewish court that payment be delayed for thirty days? Rather, it is obvious that we are dealing with a Jewish creditor. Now, if the mishna is dealing with a situation where the interest consumes the orphans’ property, do we leave a Jew to collect interest? But rather, it must be referring to a case where the interest does not consume the orphans’ property, and nevertheless the mishna teaches that the court attends to the property of orphans even when no interest accrues on the loan. This apparently contradicts the opinions of Rav Asi and Rabbi Yoḥanan.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן מוֹקֵי לַהּ בִּכְתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא אָמַר לְךָ רַב אַסִּי וּלְרַבִּי יוֹחָנָן מִי נִיחָא מִי שָׁבְקִינַן מְזוֹנֵי דְּוַדַּאי קָא מַפְסְדָא וְנָקְטִינַן הַכְרָזָה דְּלָא יָדְעִינַן אִי מַרְוְוחִינַן אִי לָא מַרְוְוחִינַן.

Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan the mishna is not difficult, as he can establish it as referring to payment of the marriage contract of a wife. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to the property of orphans in such a case, the mishna poses a difficulty. The Gemara responds: Rav Asi could say to you: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, does it work out well that the mishna requires thirty days of proclamation before the sale of the property? Do we leave aside the sustenance that the orphans certainly lose to the wife for the duration of the thirty days and take, i.e., implement, the proclamation, with regard to which we do not know if they will gain from it or if they will not gain, as it is uncertain that an offer matching the appraisal of the court will be made?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא [נניח] לשיטת ר׳ יוחנן אין מכאן קושיה, מפני שהוא מוקי לה [מעמיד אותה] את משנתנו, בכתובת אשה, ומשום מזונותיה, ולא בבעל חוב. אלא לשיטת רב אסי, הסבור שאין נזקקים לצורך כתובת אשה, קשיא [קשה], במה יעמיד את משנתנו? ומשיבים, אמר לך [יכול לומר לך] רב אסי: ולשיטת ר׳ יוחנן מי ניחא [האם נוחה משנתנו], המצריכה שלושים ימי הכרזה קודם המכירה? מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסדא [האם אנו מניחים את המזונות שוודאי היא מפסידה, נוטלת] מנכסי הירושה במשך זמן זה, ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחינן אי לא מרווחינן [ומחזיקים, מעדיפים במקומה הכרזה, שאין אנו יודעים אם אנו מרויחים על ידה או אין אנו מרויחים]? שמא לא יהיה אדם שיקנה במחיר שהציע בית הדין!
Granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan the mishna is not difficult, as he can establish it as referring to payment of the marriage contract of a wife. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to the property of orphans in such a case, the mishna poses a difficulty. The Gemara responds: Rav Asi could say to you: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, does it work out well that the mishna requires thirty days of proclamation before the sale of the property? Do we leave aside the sustenance that the orphans certainly lose to the wife for the duration of the thirty days and take, i.e., implement, the proclamation, with regard to which we do not know if they will gain from it or if they will not gain, as it is uncertain that an offer matching the appraisal of the court will be made?
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָא לָא קַשְׁיָא בְּתוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בב״דבְּבֵית דִּין כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גהַתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ בב״דבְּבֵית דִּין אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת.

The Gemara rejects this argument: This is not difficult, as Rabbi Yoḥanan can explain that the mishna is referring to a widow who claims her marriage contract in court. And this is in accordance with a ruling that Rav Yehuda says that Shmuel says, as Rav Yehuda says that Shmuel says: A widow who claims payment of her marriage contract in court no longer receives sustenance from the estate of her husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתובעת כתובתה בב״ד – דכיון דשוב אין לה מזונות לא מפסדי יתומים מידי בהמתנה.
ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כאן מדובר באלמנה התובעת כתובתה בבית דין, וכדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: אלמנה התובעת כתובתה בבית דין, מאותה שעה כבר אין לה מזונות מנכסי בעלה.
The Gemara rejects this argument: This is not difficult, as Rabbi Yoḥanan can explain that the mishna is referring to a widow who claims her marriage contract in court. And this is in accordance with a ruling that Rav Yehuda says that Shmuel says, as Rav Yehuda says that Shmuel says: A widow who claims payment of her marriage contract in court no longer receives sustenance from the estate of her husband.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי אִיזְדְּקוֹקֵי לָא מִיזְדַּקְקִינַן לַהּ אֶלָּא כֵּיוָן דְּאִיזְדַּקְקִינַן לַהּ מֵעִיקָּרָא מיזדקקין לַהּ לְבַסּוֹף.

The Gemara asks: If so, then we should not attend to her request to collect payment of her marriage contract at all. Rather, the court should delay payment until the orphans reach majority, as they incur no loss by delaying the payment. The Gemara rejects this suggestion: That is not appropriate; rather, since we attend to her initially, when she claims the payment of her marriage contract in court, we attend to her in the end as well, in order to collect payment from the orphans, despite the fact that the orphans will not lose money if they do not pay immediately.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא נזדקיק לה – לפרוע כתובתה הואיל ומעכשיו אין מזונותיה על היתומים.
כיון דאזדקקינן לה מעיקרא – בתחילת תביעת כתובתה להפסידה מזונותיה.
מזדקקינן לה לבסוף – להגבותה כתובתה.
ומקשים: אי הכי [אם כך], שאין לה מזונות מנכסי היתומים, מעתה איזדקוקי לא מיזדקקינן לה [שוב לא נזדקק לה] להגבות את כתובתה מנכסיהם עד שיגדלו, שהרי אינם מפסידים מעיכוב הגבייה! ודוחים: אין הדבר כך, אלא כיון דאיזדקקינן לה מעיקרא [שמזדקקים לה מתחילה] לדון בתביעתה לכתובה, מיזדקקין [נזקקים] לה גם לבסוף לגבותה מהם, למרות שעכשיו כבר אין ליתומים הפסד אם לא תגבה.
The Gemara asks: If so, then we should not attend to her request to collect payment of her marriage contract at all. Rather, the court should delay payment until the orphans reach majority, as they incur no loss by delaying the payment. The Gemara rejects this suggestion: That is not appropriate; rather, since we attend to her initially, when she claims the payment of her marriage contract in court, we attend to her in the end as well, in order to collect payment from the orphans, despite the fact that the orphans will not lose money if they do not pay immediately.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מ״ממִכׇּל מָקוֹם לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא לְעוֹלָם בְּבַעַל חוֹב גּוֹי1 שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל.

The Gemara returns to its initial question: In any case, the mishna poses a difficulty for the opinion of Rav Asi, who maintains that the court attends to the property of orphans only in order to collect the payment of a loan that accrues interest, not for the payment of a marriage contract. If the mishna is dealing with a gentile creditor, he will not wait thirty days to collect payment, and if it is referring to a Jewish creditor, he is prohibited from charging interest in the first place. The Gemara responds: Actually, the mishna is referring to a gentile creditor, in the specific case of one who accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to delay collection for thirty days.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחוזרים לשאול: מכל מקום, לרב אסי, הסבור כי אין נזקקים לנכסי יתומים לצורך גביית כתובה, אלא לשם גביית חוב שיש עליו ריבית, קשיא [קשה], במה יעמיד את משנתנו? אם בבעל חוב גוי — אינו מציית להמתין שלושים יום, ואם בישראל — הרי אינו יכול ליטול ריבית! ומשיבים: לעולם מדובר במשנתנו בבעל חוב גוי, שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, ולפיכך הוא מסכים להמתין שלושים יום.
The Gemara returns to its initial question: In any case, the mishna poses a difficulty for the opinion of Rav Asi, who maintains that the court attends to the property of orphans only in order to collect the payment of a loan that accrues interest, not for the payment of a marriage contract. If the mishna is dealing with a gentile creditor, he will not wait thirty days to collect payment, and if it is referring to a Jewish creditor, he is prohibited from charging interest in the first place. The Gemara responds: Actually, the mishna is referring to a gentile creditor, in the specific case of one who accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to delay collection for thirty days.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִי הָכִי רִבִּית נָמֵי לָא לִישְׁקוֹל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָזוֹ וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו לָזוֹ.

The Gemara asks: If so, let him also not take interest, as it is prohibited to do so according to Jewish law. The Gemara responds: The mishna is dealing with a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, not to collect interest.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך], שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, רבית נמי לא לישקול [גם כן לא יקח]! ומשיבים: מדובר שקיבל עליו לזו, להמתין שלושים יום, ולא קיבל עליו לזו, שלא ליטול ריבית.
The Gemara asks: If so, let him also not take interest, as it is prohibited to do so according to Jewish law. The Gemara responds: The mishna is dealing with a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, not to collect interest.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ת״שתָּא שְׁמַע דאֵין נִפְרָעִין מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים אֶלָּא מִן הַזִּיבּוּרִית בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּבַעַל חוֹב גּוֹי1 מִי צָאֵית אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּבַעַל חוֹב יִשְׂרָאֵל אִי אָכֵיל רִיבִּיתָא מִי שָׁבְקִינַן לֵיהּ אֶלָּא דְּלָא אָכֵיל רִיבִּיתָא וְקָתָנֵי נִזְקָקִין.

The Gemara suggests: Come and hear a difficulty for the opinions of Rav Asi and Rav Yoḥanan from a mishna (Gittin 48b): A court can collect a father’s debt from the property of orphans only from land of the lowest quality. The Gemara asks: What are we dealing with in this mishna? If we say that the mishna is referring to a gentile creditor, will he comply and accept inferior-quality land as payment? Rather, it is obvious that we are dealing with a Jewish creditor. Now, if the mishna is referring to a case where the interest consumes the orphans’ property, do we leave him to collect interest? Rather, it must be dealing with a case where the interest does not consume the orphans’ property, and yet it is taught in the mishna that the court attends to the property of orphans even when no interest accrues on the loan.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי דקא אכיל ריביתא – מן היתומין כלומר דמשום הכי נזקקין מי שבקינן ליה לב״ח ישראל למשקל רבית:
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] קושיה נוספת ממה ששנינו: אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית (הקרקע הגרועה) שבנכסי אביהם. ומבררים: במאי עסקינן [במה עוסקים אנו]? אילימא [אם תאמר] בבעל חוב גוימי צאית [האם הוא מציית] לקבל דוקא מהזיבורית? אלא פשיטא [פשוט] הדבר, שמדובר בבעל חוב ישראל. ואולם אי אכיל ריביתא [אם הוא אוכל, לוקח ריבית] מי שבקינן ליה [האם אנו מניחים אותו] לגבותה? אלא מדובר בבעל חוב דלא אכיל ריביתא [שאינו אוכל ריבית], וקתני [והוא שונה] שנזקקין לגבות מהנכסים במקרה כזה, שלא כדברי רב אסי ור׳ יוחנן!
The Gemara suggests: Come and hear a difficulty for the opinions of Rav Asi and Rav Yoḥanan from a mishna (Gittin 48b): A court can collect a father’s debt from the property of orphans only from land of the lowest quality. The Gemara asks: What are we dealing with in this mishna? If we say that the mishna is referring to a gentile creditor, will he comply and accept inferior-quality land as payment? Rather, it is obvious that we are dealing with a Jewish creditor. Now, if the mishna is referring to a case where the interest consumes the orphans’ property, do we leave him to collect interest? Rather, it must be dealing with a case where the interest does not consume the orphans’ property, and yet it is taught in the mishna that the court attends to the property of orphans even when no interest accrues on the loan.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי יוֹחָנָן מוֹקֵי לַהּ בִּכְתוּבַּת אִשָּׁה אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא אָמַר לְךָ רַב אַסִּי וּלְרַבִּי יוֹחָנָן מִי נִיחָא אִי כְּתוּבָּה מַאי אִירְיָא מִיַּתְמֵי אֲפִילּוּ מִינֵּיהּ דִּידֵיהּ נָמֵי בְּזִיבּוּרִית.

Once again, the Gemara states: Granted, the mishna is not difficult according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, as he can establish it as referring to payment of the marriage contract of a wife. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to the property of orphans in such a case, the mishna poses a difficulty. The Gemara responds that Rav Asi could say to you: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, does the mishna work out well? If the mishna is referring to payment of a wife’s marriage contract, why does it discuss specifically a collection from orphans? Even in a case of a divorced woman who collects payment from the husband himself, she also receives only inferior-quality land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוקים לה בכתובת אשה – ולהכי נזקקין דקא מפסידי מזוני:
אלא לרב אסי – אמאי נזקקין למכור הא אין רבית איכא בהן]:
ולרבי יוחנן מי ניחא – אמאי מכריזין יתנו כתובתה לאלתר ותסתלק ממזונות השתא שבקינן לה למיכל מזוני דודאי קא מפסדי עד שיגמרו ימי הכרזה ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרווחנא ליתמי [אי לא] ספק הוא אם יוסיפו על השומא [כלום] אי לא:
[אמר לך ר׳ יוחנן הא לא קשיא מאי דאמרת שבקינן לה למיכל מזוני דקא מפסדא דבתובעת כתובתה בב״ד עסקינן דאין לה מזונות:
אי הכי – דבתובעת כתובתה בב״ד עסקינן איזדקוקי נמי לא איזדקיק לה לא למכור ולא להכריז הואיל וכבר איבדה מזונותיה:
כיון דאיזקקינן לה מעיקרא – כשתובעת כתובתה מזדקקין לה לבסוף ומגבינן לה כתובתה ובעי הכרזה:
מכל מקום לרב אסי קשיא – דאמר אין נזקקין אלא לרבית ואין כאן רבית:
לעולם בב״ח פרסי – דשקיל רבית ודקשיא לך פרסי מי ממתין על הכרזה שקבל עליו לדון להמתין על ההכרזה אבל נוטל רבית:
פרסי מי צאית למישקל בזיבורית – ואי כרב אסי דאמר משום רבית דקא אכיל ישראל ריבית מי שבקינן כו׳:
בשלמא לר׳ יוחנן ניחא – דכתובת אשה בזיבורית היא ומשום דקא מפסדא מזונות:
אפילו מיניה דידיה דבעל לא שקלה אלא זיבורית ומאי קמ״ל דיתמי:
בשלמא [נניח] לר׳ יוחנן אין להקשות, שכן הוא מוקי לה [מעמיד אותה] בכתובת אשה. אלא לרב אסי, הסבור שאין נזקקים לנכסי יתומים לצורך גביית כתובה, קשיא [קשה], במה יעמיד אותה משנה? ומשיבים, אמר לך [יכול לומר לך] רב אסי: ולשיטת ר׳ יוחנן מי ניחא [האם נוחה המשנה]? אי [אם] מדובר בגביית כתובה, מאי איריא מיתמי [מה שייך, מדוע מדובר דוקא בגבייה מיתומים]? אפילו מיניה דידיה [ממנו עצמו], כשגירש אשתו, נמי [גם כן] גובים את חוב הכתובה בזיבורית!
Once again, the Gemara states: Granted, the mishna is not difficult according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, as he can establish it as referring to payment of the marriage contract of a wife. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to the property of orphans in such a case, the mishna poses a difficulty. The Gemara responds that Rav Asi could say to you: And according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, does the mishna work out well? If the mishna is referring to payment of a wife’s marriage contract, why does it discuss specifically a collection from orphans? Even in a case of a divorced woman who collects payment from the husband himself, she also receives only inferior-quality land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הָא לָא קַשְׁיָא ר״מרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר כְּתוּבַּת אִשָּׁה בְּבֵינוֹנִית וּמִיַּתְמֵי בְּזִיבּוּרִית.

The Gemara answers: This is not difficult, as Rabbi Yoḥanan would reply that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A marriage contract of a wife is generally paid with intermediate-quality land, and if payment is collected from orphans, the marriage contract is paid with inferior-quality land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא לא קשיא – ר׳ יוחנן כר׳ מאיר סבירא ליה דמיניה דבעל בבינונית:
הא לא קשיא ר״מ היא דאמר כתובת [אשה] בבינונית – מיניה דידיה כגון אם גירשה וקמ״ל דמיתמי בזיבורית.
ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], מפני שאותה המשנה כשיטת ר׳ מאיר היא, שאמר: כתובת אשה גובים ממנו בבינונית, ודוקא מיתמי [מן היתומים] גובים בזיבורית.
The Gemara answers: This is not difficult, as Rabbi Yoḥanan would reply that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: A marriage contract of a wife is generally paid with intermediate-quality land, and if payment is collected from orphans, the marriage contract is paid with inferior-quality land.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מ״ממִכׇּל מָקוֹם לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא לְעוֹלָם בְּבַעַל חוֹב גּוֹי1 שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל א״האִי הָכִי רִבִּית נָמֵי לָא נִישְׁקוֹל שֶׁקִּיבֵּל לְזוֹ וְלֹא קִיבֵּל עָלָיו לָזוֹ.

The Gemara asks: In any case, the mishna poses a difficulty for the opinion of Rav Asi. The Gemara responds: Actually, the mishna is referring to a gentile creditor who accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to accept payment from inferior-quality land. The Gemara asks: If so, let him also not take interest, which is prohibited according to Jewish law. The Gemara responds: The mishna is dealing with a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, not to collect interest. The court therefore attends to the property of the orphans in order to minimize the interest owed to the creditor.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שקבל עליו בדיני ישראל למישקל מיתמי בזיבורית אבל נוטל רבית לפיכך נזקקין] על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו בין מנכסי יתומים בין מנכסי הקדש וכגון שהקדיש נכסיו ומת והיתה עליו כתובת אשה זו ובע״ח זה [והיתומין צריכין לפדות הנכסים מן ההקדש ע״מ ליתן לאשה כתובתה כו׳:
וחוזרים לשאול: מכל מקום, לרב אסי קשיא [קשה], במה יעמיד את המשנה? ומשיבים: לעולם מדובר בבעל חוב גוי, שקיבל עליו לדון בדיני ישראל, ולפיכך מסכים לגבות את חובו מן הזיבורית. ושואלים: אי הכי [אם כך], רבית נמי לא נישקול [גם כן לא יקח]! ומשיבים: מדובר שקיבל עליו לזו, לגבות מזבורית, ולא קיבל עליו לזו, שלא ליטול ריבית, ולפיכך נזקקים לנכסי היתומים, כדי שלא תגדל הריבית.
The Gemara asks: In any case, the mishna poses a difficulty for the opinion of Rav Asi. The Gemara responds: Actually, the mishna is referring to a gentile creditor who accepted upon himself to adjudicate in accordance with Jewish law. He therefore agrees to accept payment from inferior-quality land. The Gemara asks: If so, let him also not take interest, which is prohibited according to Jewish law. The Gemara responds: The mishna is dealing with a case where he accepted Jewish law upon himself for this matter, to delay collection for thirty days, but he did not accept it upon himself for that matter, not to collect interest. The court therefore attends to the property of the orphans in order to minimize the interest owed to the creditor.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״שתָּא שְׁמַע ע״מעַל מְנָת לִיתֵּן לָאִשָּׁה כְּתוּבָּתָהּ וּלְבַעַל חוֹב חוֹבוֹ בִּשְׁלָמָא בַּעַל חוֹב בֵּין מָר וּבֵין מָר כִּדְשַׁנִּין.

The Gemara further suggests: Come and hear a difficulty from a baraita: When one proclaims the appraisal of the property of orphans, he announces that the property is being sold in order to give the proceeds to a wife as payment of her marriage contract or in order to give a creditor payment of his debt. The Gemara explains: Granted, there is no difficulty in the ruling that one proclaims that the property is being sold in order to give a creditor payment of a debt, as whether according to this Sage or whether according to that Sage, i.e., Rav Asi or Rabbi Yoḥanan, the mishna is in accordance with that which we taught above, that it is dealing with a gentile creditor who collects interest but agrees to delay payment.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין למר ובין למר כדשנין – לשטר שיש בו רבית דתרוייהו מודו דנזקקין לב״ח משום רבית] כשחייב מודה [קודם מיתתו שעדיין יש עליו כתובת אשה זו או חוב זה] וצוה לתת:
כדשנין – בבעל חוב עובד כוכבים.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] קושיה ממה ששנינו בברייתא: שום היתומים שלושים יום וכו׳ על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב חובו. ומעתה, בשלמא [נניח] לגבי מה ששנינו כי מוכרים את נכסיהם על מנת ליתן לבעל חוב חובו — אין בכך קושי, בין מר ובין מר כדשנין [בין לשיטת חכם זה ובין לשיטת חכם זה, כמו שתירצנו], שמדובר בגוי נוטל ריבית שמסכים להמתין.
The Gemara further suggests: Come and hear a difficulty from a baraita: When one proclaims the appraisal of the property of orphans, he announces that the property is being sold in order to give the proceeds to a wife as payment of her marriage contract or in order to give a creditor payment of his debt. The Gemara explains: Granted, there is no difficulty in the ruling that one proclaims that the property is being sold in order to give a creditor payment of a debt, as whether according to this Sage or whether according to that Sage, i.e., Rav Asi or Rabbi Yoḥanan, the mishna is in accordance with that which we taught above, that it is dealing with a gentile creditor who collects interest but agrees to delay payment.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלָמָא לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן נִיחָא אֶלָּא לְרַב אַסִּי קַשְׁיָא.

But with regard to the proclamation that the property is being sold in order to pay the wife’s marriage contract, granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who maintains that the court attends to the property of orphans in such a case, the baraita works out well. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to their property in order to pay a marriage contract, the baraita poses a difficulty.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא מה ששנינו: על מנת ליתן לאשה כתובתה, בשלמא [נניח] לדעת ר׳ יוחנן, האומר שנזקקים לנכסי יתומים לצורך גביית כתובה, ניחא [נוחה הברייתא], אלא לשיטת רב אסי, האומר שאין נזקקים לנכסי יתומים לשם גביית כתובה, קשיא [קשה הברייתא]!
But with regard to the proclamation that the property is being sold in order to pay the wife’s marriage contract, granted, according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who maintains that the court attends to the property of orphans in such a case, the baraita works out well. But according to the opinion of Rav Asi, that the court does not attend to their property in order to pay a marriage contract, the baraita poses a difficulty.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי כּוּלְּהוּ נָמֵי כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה.

The Gemara responds: Here we are dealing with a case where the one who is obligated to pay admits that he has not yet paid, i.e., the father admitted before his death that he has not yet paid the obligation stated in the marriage contract. The Gemara notes: Now that you have arrived at this response, it is no longer necessary to establish that the previous cases are referring to a gentile creditor. Rather, all of them are also dealing with Jewish creditors, as they are referring to situations where the one who is obligated to pay admits that he has not yet paid. In such cases, the court collects payment from the property of the orphans without delay.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כולהו נמי – אותה ששנינו למעלה בב״ח פרסי לעולם בב״ח ישראל ואמאי נזקקין:
כשחייב מודה – וצוה לתת:
כשחייב מודה – בשעת מיתה הודה אביהם.
כולהו נמי כשחייב מודה – ובעל חוב ישראל.
ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]כשחייב מודה, כלומר, כשאבי היתומים הודה קודם מותו שלא פרע את חוב הכתובה. ואומרים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן, לתירוץ זה], אין צורך להעמיד את שאר המקורות שהקשינו מהם במקרה של בעל חוב גוי, אלא כולהו נמי [כולם גם כן] עוסקים בבעל חוב ישראל, ומדובר כשחייב מודה בשעת מותו שלא פרע, ולכן גובים מנכסי יתומים.
The Gemara responds: Here we are dealing with a case where the one who is obligated to pay admits that he has not yet paid, i.e., the father admitted before his death that he has not yet paid the obligation stated in the marriage contract. The Gemara notes: Now that you have arrived at this response, it is no longer necessary to establish that the previous cases are referring to a gentile creditor. Rather, all of them are also dealing with Jewish creditors, as they are referring to situations where the one who is obligated to pay admits that he has not yet paid. In such cases, the court collects payment from the property of the orphans without delay.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מָרִימָר אַגְבֵּי כתובתה לִגְרוּשָׁה מִנִּכְסֵי דְּיַתְמֵי א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְאַמֵּימָר וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי אֵין נִזְקָקִין לְנִכְסֵי יְתוֹמִין אֶלָּא א״כאִם כֵּן הָיְתָה רִבִּית אוֹכֶלֶת בָּהֶן רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אוֹ לִשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית אוֹ לִכְתוּבַּת אִשָּׁה מִשּׁוּם מְזוֹנֵי.

§ With regard to the dispute between Rav Asi and Rabbi Yoḥanan, the Gemara relates that Mareimar collected the payment of a marriage contract for a divorced woman from the property of minor orphans. Ravina said to Ameimar: But doesn’t Rav Yehuda say that Rav Asi says that the court does not attend to the property of minor orphans unless interest was consuming it, and Rabbi Yoḥanan says that the court attends to their property either to pay a debt recorded in a promissory note that contains interest or to pay a wife’s marriage contract, due to the obligation of the orphans to provide her sustenance.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגרושה – שגירשה בעלה ומת:
גרושה – אין לה מזונות.
ג ובפסיקת הלכה למעשה בענין זה מסופר, מרימר אגבי [הגבה] את חוב כתובתה של אשה גרושה מנכסי דיתמי [מנכסים של יתומים קטנים]. אמר ליה [לו] רבינא לאמימר, והאמר [והרי אמר] רב יהודה אמר רב אסי: אין נזקקין לנכסי יתומין אלא אם כן היתה רבית אוכלת בהן, ור׳ יוחנן אומר: או למקרה זה של שטר שיש בו רבית, או לכתובת אשה משום מזוני [מזונות האלמנה]!
§ With regard to the dispute between Rav Asi and Rabbi Yoḥanan, the Gemara relates that Mareimar collected the payment of a marriage contract for a divorced woman from the property of minor orphans. Ravina said to Ameimar: But doesn’t Rav Yehuda say that Rav Asi says that the court does not attend to the property of minor orphans unless interest was consuming it, and Rabbi Yoḥanan says that the court attends to their property either to pay a debt recorded in a promissory note that contains interest or to pay a wife’s marriage contract, due to the obligation of the orphans to provide her sustenance.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) ואפי׳וַאֲפִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָאָמַר אֶלָּא בְּאַלְמָנָה דְּקָמַפְסְדָא מְזוֹנֵי אֲבָל גְּרוּשָׁה לָא.

Ravina added: And even Rabbi Yoḥanan says that they attend to the property of minor orphans only in the case of a widow, as she causes loss to their property due to the sustenance she receives until she collects payment of her marriage contract. But in the case of a divorced woman, who does not receive sustenance from their property, Rabbi Yoḥanan agrees that the court does not collect payment of her marriage contract until the orphans reach majority.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפילו ר׳ יוחנן לא קאמר [אומר] שגובים כתובה אלא באלמנה, משום דקמפסדא מזוני [שהיא מפסידה, נוטלת מזונות] מנכסיהם עד שיגדלו ותיטול כתובתה, אבל גרושה, שאינה ניזונת מנכסיהם, לא מגבים כתובתה מנכסי יתומים קטנים!
Ravina added: And even Rabbi Yoḥanan says that they attend to the property of minor orphans only in the case of a widow, as she causes loss to their property due to the sustenance she receives until she collects payment of her marriage contract. But in the case of a divorced woman, who does not receive sustenance from their property, Rabbi Yoḥanan agrees that the court does not collect payment of her marriage contract until the orphans reach majority.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אֲמַר לֵיהּ הָא אֲנַן דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם חִינָּא מַתְנִינַן לַהּ.

Ameimar said to Ravina: We learned that this statement of Rabbi Yoḥanan, that the court attends to the property of minor orphans in order to collect the payment of a marriage contract, is for the sake of favor, i.e., the court collects payment of a wife’s marriage contract not due to the sustenance that consumes the property of the orphans, but in order that the wife will find favor in the eyes of men so that they will marry her. This reason is equally applicable in the cases of a widow and a divorced woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ההיא דרבי יוחנן – דאמר כתובת אשה מגבינן מיתמי.
משום חינא מתנינן לה – כדי שימצאו האנשים חן בעיני הנשים וינשאו להן והלכך אפילו גרושה נמי.
אמר ליה [לו] אמימר לרבינא: אין זה קשה, הא אנן [הרי אנו] את ההלכה הזו של ר׳ יוחנן, שגובים כתובה מנכסי יתומים קטנים, לא מטעם מזונות שהיא נוטלת מנכסי היתומים אנו שונים בשמו, אלא משום חינא מתנינן לה [משום נשיאת חן אנו שונים אותה], כדי שתוכל האשה להינשא שוב, וטעם זה נוגע בין לאלמנה ובין לגרושה.
Ameimar said to Ravina: We learned that this statement of Rabbi Yoḥanan, that the court attends to the property of minor orphans in order to collect the payment of a marriage contract, is for the sake of favor, i.e., the court collects payment of a wife’s marriage contract not due to the sustenance that consumes the property of the orphans, but in order that the wife will find favor in the eyes of men so that they will marry her. This reason is equally applicable in the cases of a widow and a divorced woman.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמַר רַב נַחְמָן מֵרֵישָׁא לָא הֲוָה מִיזְדְּקִיקְנָא לְנִכְסֵי יַתְמֵי כֵּיוָן דִּשְׁמַעְנָא לְהָא דְּרַב הוּנָא חַבְרִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יַתְמֵי דְּאָכְלִי דְּלָא דִּידְהוּ לֵיזְלוּ בָּתַר שִׁיבְקַיְיהוּ מִכָּאן וְאֵילָךְ מִיזְדְּקִקְנָא.

With regard to attending to the property of orphans, Rav Naḥman says: At first, I would not attend to the property of orphans in order to collect payment of a standard debt. Once I heard that which Rav Huna, our friend, said in the name of Rav: Orphans who consume that which is not theirs, let them follow their deceased parent to the graveyard, from that point forward I would attend to their property.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מנכסי יתמי – אע״ג דגרושה לית לה מזוני:
ההיא דר׳ יוחנן או לכתובת אשה אנן] משום חינא מתנינן לה כדי שידעו הנשים שיש להן כתובה מן היתומים אפילו כשיתגרשו נזקקין להן להגבותן כתובתן אע״ג דאין להן מזונות ויתרצו לבעליהן ולא יצערו אותן ומתוך כך ימצאו חן בעיני בעליהן הלכך מגבינן לגרושה משום חינא דכל הנשים:
ליזלו בתר שבקייהו – כלומר שהיה מקללן שלא יאריכו ימים אלא ילכו אחר אביהן שהניחן למיתה הואיל ואוכלין שאינו שלהן:
[מיזדקיקנא – כדי למונען מאיסורא:
בתר שיבקייהו – ימותו כאביהם שהניח להם ממון זה.
אמר רב נחמן מריש לא הוה מזקיקינן ליתמי כו׳ מכאן ואילך מזקיקינן כו׳ – והלכה כרב נחמן בדיני דנזקקין לנכסי יתומים והכי נמי איתא בהכותב (כתובות דף פד.) גבי הא דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשים והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים ינתן לכושל שבהם ואמר ר׳ יוחנן עלה (שם) לכתובת אשה משום חינא אלמא נזקקין.
ועוד בעניינים אלו, אמר רב נחמן: מרישא לא הוה מיזדקיקנא לנכסי יתמי [מתחילה לא הייתי מזדקק לגבות חוב רגיל מנכסי יתומים], כיון דשמענא להא [ששמעתי את זו] שאמר רב הונא חברין משמיה [חברנו משמו] של רב בענין זה: יתמי דאכלי דלא דידהו ליזלו בתר שיבקייהו [יתומים שאוכלים, נהנים מנכסים שאינם שלהם, שילכו אחר מורישם למיתה]מכאן ואילך מיזדקקנא [מכאן והלאה אני מזדקק] לגבות מנכסיהם.
With regard to attending to the property of orphans, Rav Naḥman says: At first, I would not attend to the property of orphans in order to collect payment of a standard debt. Once I heard that which Rav Huna, our friend, said in the name of Rav: Orphans who consume that which is not theirs, let them follow their deceased parent to the graveyard, from that point forward I would attend to their property.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) מֵעִיקָּרָא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר רַב פָּפָּא פְּרִיעַת בַּעַל חוֹב מִצְוָה וְיַתְמֵי לָא בְּנֵי מֶיעְבַּד מִצְוָה נִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר אֵימַר צְרָרֵי אַתְפְּסֵיהּ.

The Gemara asks: At the outset, what is the reason that Rav Naḥman would not collect payment from minor orphans? Rav Pappa says: The repayment of a creditor is a mitzva, and minor orphans are not obligated in performing that mitzva. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The reason is that we say there is a concern that the father might have transferred bundles of coins to the creditor before his death as collateral and we are unaware of such a payment. Therefore, the court delays payment until the orphans reach majority in order to allow them time to clarify whether such payment was in fact made.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעיקרא מ״ט לא – הוה מזדקיק משום דרב פפא אמר פריעת כו׳:
אימור צררי איתפסיה הלוה למלוה קודם מיתתו שיתפרע חובו מהן]:
לאו בני מיעבד מצוה נינהו – דקטנים הן אלא ימתין עד שיגדילו.
צררי אתפסיה – אביהם נתן לבעל חובו מעות או כסף וזהב במשכון בשעת מיתה ולא הספיק ליטול את השטר מידו.
ושואלים: מעיקרא מאי טעמא [מתחילה מה טעם] לא היה גובה? מדוע אין נזקקים לנכסי יתומים? אמר רב פפא: משום שפריעת בעל חוב היא מצוה בלבד, ויתמי לא בני מיעבד מצוה נינהו [ויתומים קטנים אינם בני עשיית מצוה]. רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר: אימר [אמור], כלומר יש לחשוש שמא צררי אתפסיה [צרורות כסף התפיסו, נתן לבעל חובו] כמשכון סמוך למיתתו, ואין אנו יודעים על כך. ולכן ממתינים עד שיגדלו היתומים ויהיה ביכולתם לברר היטב את מה שהיה.
The Gemara asks: At the outset, what is the reason that Rav Naḥman would not collect payment from minor orphans? Rav Pappa says: The repayment of a creditor is a mitzva, and minor orphans are not obligated in performing that mitzva. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: The reason is that we say there is a concern that the father might have transferred bundles of coins to the creditor before his death as collateral and we are unaware of such a payment. Therefore, the court delays payment until the orphans reach majority in order to allow them time to clarify whether such payment was in fact made.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ הבְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה אִי נָמֵי שַׁמְּתוּהּ ווּמִת בְּשַׁמְתֵּיהּ.

The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara responds: There is a practical difference between them in a case where the one who is obligated to pay admits that he still owes the money, or in a case where the court excommunicated the father in order to force him to pay and he died in a state of excommunication. In such instances, there is no doubt that the debt must be paid. According to Rav Pappa, even in such cases the court does not collect payment from minor orphans, as they are not obligated in the performance of the mitzva, whereas Rav Huna would rule that the court collects payment even before they reach majority, as there is no doubt that the debt is unpaid.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא בינייהו בשחייב מודה – בשעת מיתתו שעדיין חייב לו מאן דאמר משום מצוה לא פרעי דיתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו ומאן דאמר משום צררי כיון דמודה ליכא למימר צררי אתפשיה:
[אי נמי – שתפסו לדין] ושמתוה ב״ד ללוה [שיפרעם למלוה] ומית בשמתיה דהכא ודאי ליכא למימר צררי אתפשיה וחייבים היתומים לפרוע ולמאן דאמר משום מצוה לא פרעי:
דשמתיה – ב״ד לאביהן על שאינו פורע לזה חובו ומת בשמתיה דהשתא ליכא למיחש לצררי דלא היה פורעו אלא בבית דין כדי שיתירו נידויו.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל לדין ביניהם]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] במקרה שחייב מודה לפני מותו שהוא עדיין חייב לו. אי נמי [או גם כן] במקרה ששמתוה [נידו אותו בית הדין את אביהם, כדי שישלם] ומת בשמתיה [בנידויו], שאין לחשוש שכבר פרע לו את חובו. שאם מטעם שאין היתומים הקטנים מצווים על פריעת החוב — אין גובים, ואם מטעם החשש שמא התפיסו צרורות — גובים, שהרי ודאי שלא נתן לו.
The Gemara asks: What is the practical difference between these two explanations? The Gemara responds: There is a practical difference between them in a case where the one who is obligated to pay admits that he still owes the money, or in a case where the court excommunicated the father in order to force him to pay and he died in a state of excommunication. In such instances, there is no doubt that the debt must be paid. According to Rav Pappa, even in such cases the court does not collect payment from minor orphans, as they are not obligated in the performance of the mitzva, whereas Rav Huna would rule that the court collects payment even before they reach majority, as there is no doubt that the debt is unpaid.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) שְׁלַחוּ מִתָּם דְּשַׁמְּתוּהּ וּמִית בְּשַׁמְתֵּיהּ וְהִלְכְתָא כְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ

The Gemara relates that they sent from there, Eretz Yisrael, a communication that all these cases cited above, in which the court collects payment of a debt from the property of minor orphans, are referring to situations where the court excommunicated the father and he died while under excommunication. And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלחו מתם דשמתיה ומית בשמתיה – מזדקקינן דהתם ודאי ליכא למיחש דצררי איתפשיה אבל בעלמא אפילו כשחייב מודה לא מזדקקינן דאיכא למימר מודה דחייב ליה אבל איכא למיחש דצררי [משכון] אתפשיה:
[והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר חיישינן לצררי:
שלחו מתם בדשמתיה ומית בשמתיה – מיתוקמי כל הנך מתנייתא דלעיל דאמרו נזקקין.
והלכתא כרב הונא – דהיכא דלא שמתוה חייש לצררי.
שלחו מתם [משם] מארץ ישראל, שגובים מנכסי יתומים קטנים דוקא במקרה דשמתוה ומית בשמתיה [שנידו אותו את אביהם כדי שישלם ומת בנידויו]. וכן הלכתא [הלכה] כדעת רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע, שבכל מקרה שאין חשש שהאב פרע, או התפיסו צרורות — גובים מנכסי היתומים.
The Gemara relates that they sent from there, Eretz Yisrael, a communication that all these cases cited above, in which the court collects payment of a debt from the property of minor orphans, are referring to situations where the court excommunicated the father and he died while under excommunication. And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערכין כב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין כב., רי"ף ערכין כב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום ערכין כב., הערוך על סדר הש"ס ערכין כב., רש"י ערכין כב., תוספות ערכין כב., פירוש הרב שטיינזלץ ערכין כב., אסופת מאמרים ערכין כב.

Arakhin 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 22a, Rif by Bavli Arakhin 22a, Attributed to R. Gershom Arakhin 22a, Collected from HeArukh Arakhin 22a, Rashi Arakhin 22a, Tosafot Arakhin 22a, Steinsaltz Commentary Arakhin 22a, Collected Articles Arakhin 22a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144