גמרא
פירוש
אַשְׁכְּחַן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר תִּירוֹשׁ וְדָגָן דָּגָן וְדָגָן מִנַּיִן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ומה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה כו׳ – מחדש וישן לא מצינן למידן ק״ו כי האי גוונא ומה חדש וישן שאינם כלאים זה בזה דהוי מצי למימר מעשר של כבשים ועזים יוכיח שהן כלאים זה בזה ומתעשרין זה על זה אף אני אביא תירוש ודגן דגן ודגן וא״ת השתא נמי דעביד ק״ו מתירוש ויצהר אכתי כבשים ועזים של מעשר בהמה יוכיח י״ל דלא שייך משום דלא מצינו במעשר בהמה דברים של שנה אחת דאינם כלאים שלא יתעשרו מזה על זה כמו שמצינו במעשר דגן דאיכא תירוש ויצהר של שנה אחת ואינם כלאים ואינם מתעשרין אבל מק״ו דחדש וישן שייך למימר טפי משום דמצינו נמי במעשר בהמה דחדש וישן שאינן כלאים (זה על זה) ואין מתעשרין מזה על זה וכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין מזה על זה. דגן ודגן שהם כלאים זה בזה כו׳ – כתוב בקונטרס דכלאי זרעים של דגן ודגן דרבנן ודומה שטעות סופר הוא דכאן משמע שהוא דאורייתא וכן מוכח בפ״ק דקדושין (דף לט.) וכן בפ׳ כל הבשר (חולין קטו.) דפריך כלאי זרעים ליתסרו דהא תיעבתי לך הוא ואין חילוק בין כלאי הכרם לכלאי זרעים אלא שזה מותר באכילה וזה אסור אפי׳ בהנאה ואפי׳ ר׳ יאשיה נמי אית ליה כלאי זרעים ומחייב אפי׳ בחטה ושעורה לחודייהו משום כלאי זרעים והא דקאמר הכא דלר׳ יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים זה בזה ע״י דבר אחר משום תירוש ודגן נקט ע״י דבר אחר דלא מחייב משום כלאי הכרם אלא בג׳ מינין אבל משום כלאי זרעים חייב בתרי וכן מוכח בסוף פ׳ אותו ואת בנו (שם פב:) דמייתי התם הזורע כלאים לוקה ומסקינן מילתא אגב אורחא קמ״ל דאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ״ל דכי זרע חטה וחרצן שעורה וחרצן נמי חייב ש״מ דמודה ר׳ יאשיה בחטה ושעורה ועוד נראה לפרש דקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון חטה ושעורה חטה וחרצן ובחד מודה ר׳ יאשיה דלקי ובחד פליג אבל חטה וחרצן שעורה וחרצן כולו חד גוונא הוא ועוד יש ספרים שכתוב בהם בהדיא חטה וחרצן או שעורה וחרצן ואפי׳ [לספרים] שכתוב שם ושעורה פירושו או כמו או שעורה וחרצן ולהכי לא מצי לאוקמי כלאים בבת אחת כגון חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי מדר׳ יאשיה דהא לר׳ יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח נמי בירושלמי במס׳ כלאים פרק ח׳ דקאמר התם כתיב לא תזרע כלאים כרמך אלמא שאינו חייב עד שיזרע ב׳ מינין בכרם דברי ר׳ יאשיה ר׳ יונתן אומר מין א׳ על דעתיה דר׳ יונתן שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים להעביר עליו אפי׳ מין אחר על דעתיה דר׳ יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרי להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה ואי לא מחייב ר׳ יאשיה בכלאי זרעים בלא כרם א״ה מאי קבעי כרמך ל״ל דלא משמע לפרש דבעי למה נאמר כרמך בלאו שני שהיה לו לומר בלאו אחד דאין קושיא דר׳ יונתן בענין זה אלא לגמרי (כזה) בעי (כמשמעו) ל״ל כרמך כלל הלכך כולם ודאי מחייבי משום כלאי זרעים בשני מינין אלא בכלאי זרעים פליגי דר׳ יאשיה לא מחייב משום כרם עד דאיכא שני מיני בהדי חרצן כגון חטה ושעורה וחרצן ור׳ יונתן מחייב אפי׳ במין א׳ בהדי חרצן ואין לתמוה לר׳ יאשיה מאי שנא דבכלאי זרעים מחייב בשני מינין ובכלאי כרם בעי ג׳ מינים דמשמע ליה זריעת כלאים ב׳ מיני זרעים וחרצן לאו מין זרעים הוא הלכך איכא לפרושי קרא הכי לא תזרע בהדי כרמך כלאים דהיינו ב׳ מיני זרעים ומיהו ר׳ יהודה ודאי משמע במס׳ כלאים (משנה כלאים א׳:ט׳) דלא מחייב נמי בכלאי זרעים עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמין או ב׳ חטין ושעורה או ב׳ שעורים וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך ומיהו קרא דבהמתך לא תרביע כלאים לא אפשר לו לפרושי הכי. ושני מינין בעלמא דרבנן – משמע דכל מינין דלא כתיבי בהאי קרא דרבנן והכא לא כתיב אלא דגן ותירוש ויצהר ובפ׳ כיצד מברכין (ברכות לו.) נמי אמר דמעשר צלף דרבנן וגבי ליטרא קציעות ביצה (דף ג:) נמי אמר דדבר שבמנין אפי׳ באלף לא בטיל בדרבנן ובפ״ק דראש השנה (דף טו:) מעשר סתם חרובין דרבנן אע״ג דבספרי לא פטר לא חרובי שיטה וצלמונה ולא סתם חרובין וכל הנהו דרשות דספרי דמרבין אפי׳ קטנית ופירות האילן וירק לענין מעשר אסמכתא בעלמא נינהו וכי האי גוונא אשכחן כל מילי דשבות ומשום מצוה בפ׳ משילין (ביצה לו:) דדריש בת״כ משבתון שבות ואסמכתא בעלמא היא וכהן שעלתה בידו תאנה של טבל בפ׳ אלו הן הלוקין (מכות יט:) דכהן שאכלה לוקה כו׳ היינו מכת מרדות והא דאמר בסוף הערל (יבמות פא.) דעיגול אינו עולה התם רבנן כעין דאוריי׳ תיקון והא דאמרי׳ בפ׳ הנודר מן הירק (נדרים נה.) דדגן משמע כל מילי דמידגן אפילו קטנית אומר ר״ת דהיינו בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם ודפליגי ר״א ור׳ יהושע בפ׳ העור והרוטב (חולין קכ:) בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה משכחת לה דפליגי בדאורייתא כגון משקה היוצא מן הדגן כגון מלילות שריסקן וסחטן כדאמר בפ״ק דשבת (דף יט.) והא דתנן במס׳ פרה (משנה פרה י״א:ג׳) דבילה של תרומה שנפלה לתוך [מי] חטאת כו׳ עד דאמר האוכלה במיתה לאו דוקא אלא חומר דרבנן כעין איסור מיתה ונפקא מינה לאלקויי טפי משאר מלקיות או לקוברו בין רשעים גמורים אי נמי לסימנא בעלמא נקט דבילה שאם נפל במי חטאת דבר שתרומתו דאורייתא ואע״ג דמה נפשך תרומת פירות דרבנן מכל מקום שייך לאחמורי טפי גזירה משום דגן תירוש ויצהר דאורייתא ובירושלמי בריש (פרק) מסכת מעשרות משמע קצת דקרא דדרשינן מיניה חיוב מעשר בפירות וקטנית דרשא גמורה היא דאמר התם עשר תעשר הייתי אומר כל הדברים חייבים במעשר כו׳ עד אין לי אלא תבואה קטנית מנין תלמוד לומר וכל מעשר הארץ לרבות שום ושחלים וגרגיר יכול שאני מרבה אף העלין זרע כרשינין זרע לפת וצנונות ובצלים ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין תלמוד לומר מזרע הארץ לא כל [זרע] הארץ ומפרי העץ לרבות כל פירות האילן או יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי גירמה תלמוד לומר מפרי העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם משמע דירקות מדבריהם אבל קטנית ופירות דאורייתא ויש לפרש דה״ק מדבריהם כלומר דאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו שיש לקטנית ושאר פירות ובספרי נמי בפרשת עשר תעשר לא מייתי שום קרא לירקות דאע״ג דקתני התם מנין לרבות ירקות למעשרות בשום ושחלים וגרגיר איירי כדקתני התם בהדיא ובת״כ בפרשת אם בחקותי מביאה בקוצר ואינו מאריך שם כמו בספרי ושמא לא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק לפי שיש ענינים שנראה להם להקל בירקות יותר מבשאר דברים כי ההיא דקאמר בירושלמי במס׳ חלה פ׳ שתי נשים א״ר יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן אינון הרובים תורגמיניא (אמרה) ר׳ זעירא ורב יהודה בשם שמואל אמר חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש רבא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן ותירוש ויצהר ר׳ אבא בשם ר׳ שמואל לא חשו אלא לתרומה גדולה אבל לירקות אפי׳ לתרומה גדולה לא חשו דתני איסי בן עקביא מעשרות לירקות מדבריהם. אלא מעתה גבי מעשר בהמה דלא כתיב מעשר בקר [כו׳] יתעשרו מזה על זה – וא״ת הא אתא למילף ק״ו מחדש וישן שאינן כלאים זה בזה ואין מתעשרין וי״ל דאיכא למימר כבשים ועזים יוכיחו שהם כלאים ומתעשרין כדמרבינן לעיל מצאן כו׳ ומשני אמר קרא העשירי שבא לחלק וליתן עשירי לזה ועשירי לזה ופריך כבשים ועזים נמי דבשלמא אי לאו העשירי לא ילפינן כבשים ועזים מקל וחומר דישן וחדש כיון דרבי רחמנא צאן כדאמר אבל השתא דכתיב העשירי לחלק על כל מין ומין דאתי כמו ראשיתם דבסמוך דגבי דגן שבא ליתן ראשית לכל מין ומין.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush