×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא זבחים מ״ט:גמרא
;?!
אָ
אֲבָל כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ (לְצָפוֹן) שַׁפִּיר אֶלָּא אִי סְבִירָא לַן דְּלָא הוּא גָּמַר מִכְּלָלוֹ וְלָא כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ הַאי לְגוּפֵיהּ אִיצְטְרִיךְ. כֵּיוָן דְּאַהְדְּרֵיהּ אַהְדְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא אֵימָא כִּי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא לְגַבֵּי מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין דְּבָעֵי כְּהוּנָּה אֲבָל שְׁחִיטָה דְּלָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה לָא מִיבְּעֵי צָפוֹן. א״כאִם כֵּן נֵימָא קְרָא כִּי כְּחַטָּאת הוּא מַאי כְּחַטָּאת הָאָשָׁם כִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת יִהְיֶה. לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְחַטָּאת לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְעוֹלָה. אָמַר רָבִינָא אִיצְטְרִיךְ אִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְלָא אַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה הֲוָה אָמֵינָא חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה מֵעוֹלָה דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. א״לאֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא וְנַיקְּשֵׁיה לְעוֹלָה וְלָא נַיקְּשֵׁיה לְחַטָּאת. הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וְכִי תֵּימָא ניקשי אַקּוֹשֵׁי לְחַטָּאת נִיחָא לֵיהּ דְּמַקֵּישׁ לֵיהּ לְעִיקָּר וְלָא נַקֵּישׁ לֵיהּ לְטָפֵל לְהָכִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְאַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה לְמֵימַר דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. רָבָא אָמַר מֵהָכָא דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:י׳} כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים לְמַאי הִלְכְתָא אִי לְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת בְּגוּפֵיהּ כתיב. (אמר רב פפא) משום דְּבָעֵי אַגְמוֹרֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת מִפַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה1 בְּגוּפֵיהּ לָא כְּתִיב וּמִפַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא דְּגָמַר. לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ כַּאֲשֶׁר יוּרַם דְּנֶיהְוֵי כְּמַאן דִּכְתִב בְּגוּפֵיהּ וְלָא נִיהְוֵי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא וְלִיכְתְּבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ וְלָא נַקֵּישׁ. אִי כְּתַב בְּגוּפֵיהּ וְלָא אַקֵּישׁ הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וְכִי תֵּימָא נקשי אַקּוֹשֵׁי נִיחָא לֵיהּ דְּכַתְבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ מִדְּאַקֵּישׁ לֵיהּ אַקּוֹשֵׁי לְהָכִי כַּתְבֵיהּ וְאַקְּשֵׁיהּ לְמֵימְרָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ.: (היק״ש וגזיר״ה שו״ה ק״ל וחומ״ר סימן).: דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד מֵהֶיקֵּשׁ אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה. תָּא שְׁמַע רַבִּי נָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר אמִנַּיִן לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה נֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים וְנֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם. מָה לְהַלָּן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר. וְהָתָם מְנָא לַן דִּכְתִיב {ויקרא י״ג:י״ב} מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו וְאִיתַּקַּשׁ רֹאשׁוֹ לרגל מָה לְהַלָּן כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פֶּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר. אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד חוּץ מִן הַקֳּדָשִׁים שֶׁאֵין דָּנִין לָמֵד מִלָּמֵד. דְּאִם כֵּן לֹא יֵאָמֵר צָפוֹנָה בְּאָשָׁם וְתֵיתֵי בג״שבִּגְזֵירָה שָׁוָה דְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מֵחַטָּאוֹת. לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה. וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת. קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים יַתִּירֵי כְּתִיבִי.: דָּבָר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
אבל כללו גמר מיניה [למד ממנו]שפיר [יפה], שלדעתו ניתן ללמוד דין שחיטת צפון מאשם תלוי לשאר אשמות, והכתוב האחר מלמד שהוא לעכב. אלא אי סבירא לן [אם סבורים אנו] שפרט שיצא לידון בדבר החדש לא הוא גמר [למד] מכללו ולא כללו גמר מיניה [למד ממנו], האי לגופיה איצטריך [זה, כל אחד מהם, לגופו הוצרך]! ומשיבים: כיון דאהדריה בפסוק זה החזירו הכתוב] את אשם המצורע לכלל האשמות, אהדריה [החזירו] לכל ענין, ואף לשחיטת צפון, ונמצא שמה שהוזכרה במפורש שחיטת צפון בפסוק זה (״ושחט את הכבש במקום״ וכו׳) אינו נצרך לגופו, ולא הוזכר אלא כדי לעכב. אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא, אימא [אמור]: כי אהדריה קרא [כאשר החזיר אותו המקרא] את אשם מצורע, שיהא כשאר אשמות, הרי זה דווקא לגבי מתן דמים והקטרת אימורין, דבעי [שצריך בהם] כהונה, כלשון הכתוב שם: ״כי כחטאת האשם הוא לכהן״ (ויקרא יד, יג), אבל שחיטה, דלא בעיא [שאינה צריכה] כהונה לא מיבעי [תצטרך] צפון! והשיב לו: אם כן, נימא קרא [שיאמר המקרא] ״כי כחטאת הוא״, מאי [מהו] ״כחטאת האשם הוא״? לומר שכשאר אשמות יהיה אף לשחיטה, שתהא בצפון. א ושואלים: למה לי לאקשויי [להקישו] את האשם לחטאת, למה לי לאקשויי [להקישו] לעולה (״במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה״. ויקרא יד, יג)? מה צורך להשוותו לשניהם? אמר רבינא: איצטריך [הוצרך הדבר], כי אי אקשיה [אם היה מקיש אותו] לחטאת ולא אקשיה [היה מקיש אותו] לעולה, הוה אמינא [הייתי אומר]: חטאת מהיכן למדה ששחיטתה בצפון? מהיקש לעולה, והייתי לומד מתוך כך כלל שגוי במדרש ההלכה, כי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. לכך הוצרך גם ההיקש לעולה. אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: וניקשיה [ושיקיש אותו] רק לעולה ולא ניקשיה [יקיש אותו] לחטאת! ומשיבים: אם כך, הוה אמינא [הייתי אומר] כי בכלל דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. וכי תימא [ואם תאמר]: אם כן הוא, ניקשי אקושי [שיקיש את האשם] לחטאת, ניתן היה להשיב על כך: ניחא ליה דמקיש ליה [נוח לו להקיש אותו] לעיקר (שהוא העולה) ולא נקיש ליה [נקיש אותו] לטפל (החטאת), להכי אקשיה [משום כך הקיש אותו] לחטאת וגם אקשיה [הקיש אותו] לעולה, למימר [לומר] ללמוד מכאן כי דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש. רבא אמר: למדים כלל מדרש זה מהכא [מכאן], דכתיב [שנאמר] בפר כהן משיח, שמרימים את אימוריו ממנו: ״כאשר יורם משור זבח השלמים״ (ויקרא ד, י), ויש לשאול: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? אי [אם] ליותרת הכבד ושתי הכליות שמרימים ממנו — בגופיה כתיב [בגופו כתוב] (ויקרא ד, ט), ואינו צריך ללמוד מההיקש! אמר רב פפא: משום דבעי אגמורי הוא רוצה ללמד] על יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של צבור לשעירי עבודה זרה, אבל בגופיה לא כתיב [בגופו של פר העלם דבר לא נאמר] דין זה, ומפר כהן משיח הוא דגמר [שלמד] לפר העלם דבר, מתוך שהוקשו זה לזה (ויקרא ד, כ), להכי איצטריך [משום כך הוצרך] לחזור ולכתוב בפר כהן משיח ״כאשר יורם״, דניהוי כמאן דכתב בגופיה [שיהא זה כמו דבר שכתוב בפר העלם דבר גופו], ולא ניהוי [יהא זה] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. אמר ליה [לו] רב פפא לרבא: וליכתביה בגופיה ולא נקיש [ושיכתוב בגופו של פר העלם דבר ״כאשר יורם״, ולא יצטרכו להיקש]! ומשיבים: אי כתב בגופיה ולא אקיש [אם היה כותב בו עצמו ולא היה מקיש], הוה אמינא [הייתי אומר]: בכלל, דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. וכי תימא נקשי אקושי [ואם היית אומר: אם כן, נקיש אותו] לפר כהן משיח, ומדוע צריך לכתוב בו דין זה? ניתן היה להשיב: ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה אקושי [נוח לו לכתוב אותו בגופו מלהקיש אותו], להכי כתביה ואקשיה [משום כך כתב אותו וגם הקיש אותו], למימרא [לומר] ללמוד מכאן שדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש. ב כיון שעסקנו בענין שדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש, דנים בגמרא באפשרויות דומות של שימוש במידות של מדרש ההלכה בענייני קדשים. וסימנן: היק״ש וגזיר״ה שו״ה ק״ל וחומ״ר, סימן. ואומרים תחילה: דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקשאי [או] מדברי רבא, אי [או] מדברי רבינא בדיון הקודם. דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגזירה שוה? ואומרים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא, ר׳ נתן בן אבטולמוס אומר: מנין לפריחה בבגדים שאם פרחה צרעת בכל הבגד כולו שהיא טהורה? נאמר קרחת וגבחת בבגדים (ויקרא יג, נה), ונאמר קרחת וגבחת באדם (ויקרא יג, מב), מה להלן באדם אם פרח בכולו טהור (ויקרא יג, יב)אף כאן בבגדים פרח בכולו טהור. ושואלים: והתם מנא לן [ושם מנין לנו]? שהרי קרחת וגבחת נאמרה בנגעי הראש, ושם לא נאמר שהפריחה בכולו טהורה, אלא דווקא בנגעי הגוף! ומשיבים, דכתיב [שנאמר]: ״וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו״ (ויקרא יג, יב), ואיתקש [והוקש] בפסוק זה ראשו לרגל (כלומר, נגעי הראש לנגעי הגוף), מה להלן בנגעי גופו כולו הפך לבן פרח בכולוטהור, אף כאן בראשו כולו הפך לבן פרח בכולוטהור. ונמצא איפוא שלמדים גזירה שווה לנגעי בגדים מנגעי הראש, כאשר הם עצמם נלמדו בהיקש. אמר ר׳ יוחנן: אין מכאן ראיה לענייננו, כי בכל התורה כולה, ובכלל זה בדיני צרעת, למידין למד מלמד, חוץ מן הקדשים, שאין דנין בהם למד מלמד, שאם כן היינו למדים, לא יאמר צפונה שחיטה בצפון באשם, כפי שלמדנו מן ההיקש המפורש לעולה וחטאת (ראה לעיל בעמוד זה), ותיתי [ושיילמד] הדבר בגזירה שוה של ״קדשי קדשים״ מחטאות, שבשניהם נאמר ״קדש קדשים״ (ויקרא ו, יח. ויקרא ז, א), לאו למימרא [האם אין לאמר מכאן] שדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בגזירה שוה? שהרי חטאת עצמה נלמדת בהיקש מעולה. ודוחים: ודלמא [ושמא] אין למדים בגזירה שווה זו מחטאת לאשם בגלל סיבה אחרת, משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לפרוך] את הגזירה השווה ולומר: מה לחטאת שהיא חמורה שכן מכפרת על חייבי כריתות! ומשיבים: לא ניתן היה לפרוך גזירה שווה זו מעצמה, כי קדשי קדשים יתירי כתיבי [מיותרים כתובים], ובמקרה כזה לא ניתן לפרוך גזירה שווה. ולפיכך, מה שאין למדים מחטאת לאשם בגזירה שווה אינו אלא משום שהיא נלמדה בהיקש. ג וממשיכים לדון בצירופי מידות. ותחילה אומרים: דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144