×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא פסחים ל״ד.גמרא
;?!
אָ
בִּשְׁלִיקָתָא וּמְאִיסָתָא הכא נָמֵי בִּשְׁלִיקָתָא וּמְאִיסָתָא וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב אָשֵׁי אַהָא דְּאָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַחָא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק אַבָּא שָׁאוּל גַּבָּל שֶׁל בֵּית רַבִּי הָיָה וְהָיוּ מְחַמִּין לוֹ חַמִּין בְּחִיטִּין שֶׁל תְּרוּמָה טְמֵאָה לָלוּשׁ בָּהֶן עִיסָּה בְּטׇהֳרָה אַמַּאי נֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה א״ראָמַר רַב אָשֵׁי בִּשְׁלִיקָתָא וּמְאִיסָתָא. אַבָּיֵי בַּר אָבִין וְרַב חֲנַנְיָא בַּר אָבִין תָּנוּ תְּרוּמוֹת בֵּי רַבָּה פְּגַע בְּהוּ רָבָא בַּר מַתְנָה אֲמַר לְהוּ מַאי אָמְרִיתוּ בִּתְרוּמוֹת דְּבֵי מָר אֲמַרוּ לֵיהּ וּמַאי קַשְׁיָא לָךְ אֲמַר לְהוּ תְּנַן אשְׁתִילֵי תְרוּמוֹת שֶׁנִּטְמְאוּ וּשְׁתָלָן טְהוֹרִים מִלְּטַמֵּא וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכוֹל (בִּתְרוּמָה) וְכִי מֵאַחַר דִּטְהוֹרִין מִלְּטַמֵּא אַמַּאי אֲסוּרִין מִלֶּאֱכוֹל. אֲמַרוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַבָּה מַאי אֲסוּרִין אֲסוּרִין לְזָרִים וּמַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה תְּנֵינָא בגִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה. וְכִי תֵּימָא גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין וּמַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה הָא נָמֵי תְּנֵינָא גהַטֶּבֶל גִּידּוּלָיו מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה אפי׳אֲפִילּוּ גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה אִישְׁתִּיקוּ. א״לאֲמַרוּ לֵיהּ מִידֵּי שְׁמִיעַ לָךְ בְּהָא אֲמַר לְהוּ הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַאי אֲסוּרִין דאֲסוּרִין לְכֹהֲנִים הוֹאִיל וְאִיפְּסִילוּ לְהוּ בְּהֶיסַּח הַדַּעַת. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הֶיסַּח הַדַּעַת פְּסוּל הַגּוּף הָוֵי שַׁפִּיר אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הֶיסַּח הַדַּעַת פְּסוּל טוּמְאָה הָוֵי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר. דְּאִתְּמַר הֶיסַּח הַדַּעַת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הפְּסוּל טוּמְאָה הָוֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר פְּסוּל הַגּוּף הָוֵי. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פְּסוּל טוּמְאָה הָוֵי שֶׁאִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה שׁוֹמְעִין לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר פְּסוּל הַגּוּף הָוֵי שֶׁאִם יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לרשב״ללְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר ולוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ שֶׁשָּׁם הָיוּ זוֹרְקִין פְּסוּלֵי חַטַּאת הָעוֹף וּתְעוּבַּר צוּרָתָן וְיוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא פְּסוּל טוּמְאָה הָוֵי מִשּׁוּם הָכִי בָּעֵי עִיבּוּר צוּרָה שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ פְּסוּל הַגּוּף לְמָה לִי עִיבּוּר צוּרָה וְהָתְנַן זֶה הַכְּלָלמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
בשליקתא ומאיסתא [בשלוקות ומאוסות], שמבשלן לאחר שנטמאו ואחר כך משליכן במקום מאוס שאין לחשוש שמא יבוא לאוכלן, הכא נמי בשליקתא ומאיסתא [כאן גם כן מדובר בשלוקות ומאוסות]. ושואלים: והיכא איתמר [והיכן נאמרה] במקור הלכה זו של רב אשי? אהא [על זו] שאמר רבי אבין בר רב אחא אמר ר׳ יצחק: אבא שאול גבל (האיש המגבל את הבצק) של בית רבי היה, והיו מחמין [מחממים] לו מים חמין לגיבול על ידי שהיו שורפים חיטין של תרומה טמאה, שהיו קונים אותם מן הכהנים במחיר מוזל כדי ללוש בהן עיסה בטהרה. ושאלו: אמאי [מדוע] עשו כן? ניחוש דילמא אתי בהו [נחשוש שמא יבוא בהן] לידי תקלה ושמא בטעות יקחו מן החיטין הללו ויאכלום, על זה אמר רב אשי שמדובר בשליקתא ומאיסתא [בשלוקות ומאוסות] שלא יבואו לאוכלן, ואינן ראויות אלא להסקה. א כיון שדובר בדרכי השימוש בתרומה טמאה, מביאים עוד הלכות שונות בנושא זה. מסופר, אביי בר אבין ור׳ חנניא בר אבין תנו [שנו] במסכת תרומות בי [בבית מדרשו] של רבה. פגע בהו [פגש אותם] רבא בר מתנה, אמר להו [להם]: מאי אמריתו [מה אומרים אתם] מה דברי חידוש שמעתם במסכת תרומות שלומדים דבי [בבית מדרשו] של מר [אדוננו, רבה]? אמרו ליה [לו]: ומאי קשיא לך [ומה קשה לך] שוודאי שואל אתה שאלה זו ביחס לבעיה שאתה מתקשה בה, אמר להו תנן [להם שנינו במשנה] במסכת תרומות: שתילי תרומות שנטמאו ושתלן, טהורים מלטמא שכיון ששתלם בטלה טומאתם, ואסורין מלאכול בתרומה, והשאלה היא: וכי מאחר שטהורין מלטמא, אמאי [מדוע] אסורים מלאכול? שהרי הן מעתה כשאר תרומה טהורה. אמרו ליה [לו]: הכי [כך] אמר רבה בפירוש הדבר: מאי [מה פירוש] אסורין מלאכול — משמעו שאסורין לזרים. שמי שאינו כהן אסור לאכול אותם, לא מפני הטומאה אלא מפני קדושת תרומה שבהן שאף ששתלם לא פקעה מהן קדושתם. על תירוץ זה הקשה רבא בר מתנה: אם כן מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בהלכה זו — שגידולי תרומה תרומה שאף הגידולים יש בהם קדושת תרומה, אולם אם כן אין בכך כל חידוש, הרי תנינא [שנינו] כבר דבר זה במפורש: גידולי תרומה תרומה ומה הטעם בחזרה על הלכה ידועה?! וכי תימא [ואם תאמר] גידולי גידולין, שפה מדובר לא בגידולי התרומה עצמה אלא בגידולי גידולים — בצמחים חדשים שצמחו מתוך גידולי תרומה הראשונים, ומאי קא משמע לן [ומה השמיע לנו] בדבר שאין זרעו כלה, כלומר במקרה שזרע צמח שאינו נרקב באדמה אלא רק מוסיף וגדל בה כגון בצלים או שומים, שבאלה אף גידולי גידולים אסורים. הרי הא נמי תנינא [זה גם כן שנינו במשנה]: הטבל (תבואה שהתחייבה במעשר ולא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות) — גידוליו מותרין, אימתי — בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה — אפילו גידולי גידולין אסורין באכילה עד שיעשרם. ואם כן אף בדין זה אין כל חידוש ואין טעם איפוא להשמיעו במשנה נוספת. אישתיקו [שתקו] ולא מצאו תשובה. אמרו ליה [לו]: מידי שמיע לך בהא [וכי דבר שמעת בענין זה] ושמא אתה יודע תירוץ לדבר? אמר להו [להם]: הכי [כך] אמר רב ששת: מאי [מה פירוש] אסורין — אסורין לכהנים, וטעם האיסור — הואיל ואיפסילו להו [ונפסלו להם] בהיסח הדעת, שדבר של תרומה או קודש שאין שומרים אותו ומסיחים את הדעת מלשומרו נחשב כטמא. ואם כן, אף שתילי תרומה אלה, כיון שנטמאו פעם ראשונה — הסיחו דעת מהם, ולכן אף כשגדלו פסולים משום היסח הדעת. ושואלים: הניחא [דבר זה נוח] לשיטת מאן [מי] שאמר היסח הדעת פסול הגוף הוי [הוא], כלומר שפסול היסח הדעת אינו נובע מתוך חשש טומאה אלא הוא ענין פסול לעצמו. שגזרו שדבר קודש שלא נשמר נפסל, אף אם ברור שלא נטמא. ולשיטה זו שפיר [יפה] מדוע פסולים הגידולים, אלא לשיטת מאן [מי] שאמר היסח הדעת פסול טומאה הוי [הוא] שאנו חוששים רק שמא נטמא, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?! שהרי במשנה זו אמרנו שעל ידי שתילה נטהרו השתילים אפילו מטומאה ודאית, כל שכן שנטהרו מחשש טומאה שבהיסח הדעת! ב כיון שעסקו בנושא מביאים מה דאתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה זו: היסח הדעת מה מהותו? ר׳ יוחנן אמר: פסול טומאה הוי [הוא] שחוששים שמא נטמא החפץ בלא יודעין ור׳ שמעון בן לקיש אמר: פסול הגוף הוי [הוא] ופסול כשלעצמו. ומבארים משהו מתוצאות המחלוקת העקרונית הזו: ר׳ יוחנן אמר: פסול טומאה הוי [הוא] שאם יבא אליהו ויטהרנה שיאמר בבירור שבחפץ זה לא נגעה טומאה — שומעין לו ומטהרים, שהרי לא פסלנו אלא מתוך חוסר ידיעת העובדות. ואילו ר׳ שמעון בן לקיש אומר: פסול הגוף הוי [הוא], שאם יבא אליהו ויטהרנה — אין שומעין לו, שכן אין הדבר תלוי בשאלה האם נטמא או לא. איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לר׳ שמעון בן לקיש ממה ששנינו בתוספתא, ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר: לול (כעין חור) קטן היה בין כבש (השיפוע שעולים בו אל המזבח) למזבח, במערבו של כבש, ששם היו זורקים פסולי חטאת העוף שנפסלו בשל חששות שונים כגון בשל היסח הדעת, כדי שתעובר צורתם, שיתקלקלו כליל בגלל שהייתם שם עד הבוקר הבא, ואז בודאי נפסלים כי הושארו (לנו) מעבר לזמן הראוי להם ודינם בשריפה מן התורה, ואז יוצאין לבית השריפה. ומעתה אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] שהיסח הדעת פסול טומאה הוי [הוא], משום הכי בעי [כך צריך] בעיבור צורה, שכן פסולי החטאת פסולים רק מספק, ושמא יבא אליהו ויטהרנה, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] פסול הגוף הוא, אם כן למה לי עיבור צורה? דיו בטומאת היסח הדעת שהיתה בו ואינו צריך לעיבור צורה עוד, והתנן [והרי שנינו במשנה] זה הכלל:מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144