×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מנחות ט״ו.גמרא
;?!
אָ
רַבָּנַן סָבְרִי הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא וְהָא עוֹלִין דְּהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הָעוֹלִין וּפְלִיגִי. דְּתַנְיָא נִטְמָא אֶחָד מִן הַבָּזִיכִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטׇהֳרָתוֹ. וְעוֹד אָמַר רַב אָשֵׁי ת״שתָּא שְׁמַע ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ שֵׁבֶט אֶחָד טָמֵא וְכׇל הַשְּׁבָטִים טְהוֹרִין יַעֲשׂוּ בְּטוּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר חָלוּק וְהָכָא מַאי הַצִּיץ מְרַצֶּה אִיכָּא. וְעוֹד הָאָמַר רָבִינָא ת״שתָּא שְׁמַע נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַת מִן הַסְּדָרִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה לְפִי שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַטָּמֵא בְּטוּמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל. וְאִם אִיתָא לְפִי שֶׁאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל אֲכִילוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תַּלְמוּד1 עָרוּךְ הוּא בְּפִיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאֵין קׇרְבַּן צִיבּוּר חָלוּק.: מתני׳מַתְנִיתִין: הַתּוֹדָה אמְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַתּוֹדָה כֵּיצַד שָׁחַט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה לְמָחָר הִיא וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל מִן הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת. בהַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים כֵּיצַד הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכְּבָשִׂים לֶאֱכוֹל מֵהֶן לְמָחָר הֵם וְהַלֶּחֶם מְפוּגָּלִין לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶּחֶם לְמָחָר הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַכְּבָשִׂים אֵינָן מְפוּגָּלִין.: גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעְמָא אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא מִנַּיִן לְלַחְמֵי תוֹדָה שֶׁנִּקְרְאוּ תּוֹדָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ז׳:י״ב} וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת. אִי הָכִי אִיפְּכָא נָמֵי הָא לָא קַשְׁיָא לֶחֶם אִיקְּרִי תּוֹדָה תּוֹדָה לָא אִיקְּרִי לֶחֶם. אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי הַכְּבָשִׂים מְפַגְּלִין אֶת הַלֶּחֶם וְהַלֶּחֶם אֵינוֹ מְפַגֵּל אֶת הַכְּבָשִׂים לֶחֶם הֵיכָא אַשְׁכְּחַן דְּאִיקְּרִי כְּבָשִׂים אֶלָּא (לָאו) הַיְינוּ טַעְמָא לֶחֶם גְּלַל תּוֹדָה וְאֵין תּוֹדָה גְּלַל דלחם לֶחֶם גְּלַל דכבשים וְאֵין כְּבָשִׂים גְּלַל דלחם. וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן תּוֹדָה הָתָם הוּא דְּכִי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לָא מִפַּגְּלָא תּוֹדָה מִשּׁוּם דְּלָא הוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֲבָל כְּבָשִׂים דְּהוּזְקְקוּ זֶה לָזֶה בִּתְנוּפָה אֵימָא כִּי מְפַגֵּל בְּלֶחֶם לִיפַּגְּלִי נָמֵי כְּבָשִׂים צְרִיכָא.: בְּעָא מִינֵּיהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר מֵרַב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתּוֹדָה לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ לְמָחָר מַהוּ לְאִיפַּגּוֹלֵי תּוֹדָה לָא מִיבַּעְיָא לִי הַשְׁתָּא כּוּלּוֹ מִלְחָמָה לָא מִיפַּגְּלָא מִמֶּנָּה וּמִלַּחְמָהּ מִיבַּעְיָא. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לִי לְאִיפַּגּוֹלֵי לֶחֶם מִי מִצְטָרְפָה תּוֹדָה לְאִיפַּגּוֹלֵי לְלֶחֶם אוֹ לָא. אֲמַר לֵיהּ אַף בְּזוֹ הַלֶּחֶם מְפוּגָּל וְהַתּוֹדָה אֵינָהּ מְפוּגֶּלֶת וְאַמַּאי לֵימָא קַל וָחוֹמֶר וּמָה (תּוֹדָה) הַמְפַגֵּל אֵין מִתְפַּגֵּל הַבָּא לְפַגֵּל וְלֹא פִּיגֵּל אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִתְפַּגֵּל. וּמִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַוְונָא וְהָתַנְיָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָדמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למוד״.
E/ע
הערותNotes
רבנן סברי [חכמים סבורים]: הציץ מרצה על אכילות, על טומאת הנאכל לכהנים, וזריקת הדם כשרה לגמרי, ולכן החלה שלא נטמאה הותרה על ידה באכילה. ור׳ יהודה סבר [סבור], אין הציץ מרצה על אכילות, וכיון שזריקת הדם אינה כשרה לגמרי — לא הועילה להתיר את החלה הטהורה באכילה. אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב נתן לרב פפא: וכי רק משום כך חולק ר׳ יהודה על חכמים? והא [והרי] ביחס לעולין על המזבח שנטמאו, שלכל הדעות הציץ מרצה על העולין, וגם לדעת ר׳ יהודה, ופליגי בכל זאת חלוקים הם]! דתניא [ששנויה ברייתא]: נטמא אחד מן הבזיכין של לחם הפנים, העומדים להקטרה על המזבח — ר׳ יהודה אומר: שניהם יעשו בטומאה, כלומר, רשאי לטמא גם את הבזיך השני, ולהקטיר את שניהם על המזבח, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, והקרבת קרבן ציבור דוחה את הטומאה. וחכמים אומרים: הטמא יקרב בטומאתו, והטהור בטהרתו. משמע שאין המחלוקת תלויה בשאלה האם הציץ מרצה או לא! ועוד, אמר רב אשי: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת שאין זה טעם המחלוקת, ממה ששנינו לענין פסח הנאכל בטומאה, ר׳ יהודה אומר: אפילו שבט אחד טמא וכל השבטים טהוריןיעשו ישראל כולם את קרבן הפסח בטומאה, לפי שאין קרבנות ציבור חלוק, והכא מאי [וכאן מה ענין] של הציץ מרצה איכא [יש]? והרי הציץ מרצה על טומאת הקרבן, ולא על טומאת המקריבים! ועוד, האמר [הרי אמר] רבינא: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת שאין זה טעם המחלוקת, ממה ששנינו במשנתנו: נטמאת אחת מן החלות של שתי הלחם, או אחת מן הסדרין של לחם הפנים, ר׳ יהודה אומר: שניהם יצאו לבית השריפה, לפי שאין קרבן ציבור חלוק, וחכמים אומרים: הטמא בטומאתו והטהור יאכל. ואם איתא [אכן] המחלוקת היא האם ציץ מרצה על אכילות — ״לפי שאין הציץ מרצה על אכילות״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אלא אמר ר׳ יוחנן: תלמוד ערוך הוא בפיו של ר׳ יהודה, מסורת היא בידו, שאין קרבן ציבור חלוק, ואם נטמא מקצתו נפסל כולו. א משנה התודה מפגלת את הלחם שמביאים עמה, והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד? אם שחט את התודה על מנת לאכול ממנה למחר — הרי היא עצמה וגם הלחם מפגלין, והאוכלם חייב כרת. אבל אם שחטה על מנת לאכול מן הלחם למחרהלחם מפגל והתודה אינה מפוגלת. וכן הכבשים של שתי הלחם של עצרת מפגלין את הלחם, והלחם אינו מפגל את הכבשים. כיצד? השוחט את הכבשים על מנת לאכול מהן למחרהם והלחם מפוגלין, על מנת לאכול את הלחם למחרהלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין. ב גמרא ביחס למה ששנינו שהתודה מפגלת את הלחם, שואלים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? אילימא [אם תאמר] משום מה שאמר רב כהנא, שאמר רב כהנא: מנין ללחמי תודה שנקראו תודה? שנאמר: ״והקריב על זבח התודה חלות״ (ויקרא ז, יב), והסמיך ״חלות״ ל״תודה״, ללמד שגם הן קרויות תודה, אי הכי איפכא נמי [אם כך ההיפך גם כן] היה צריך להיות, שהמפגל בלחם מפגל גם בתודה! ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי לחם איקרי [נקרא] אמנם תודה, אבל תודה לא איקרי [נקראה] לחם. ושואלים: אלא הא דקתני [זו ששנינו]: הכבשים של שתי הלחם מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים, לחם של שתי הלחם היכא אשכחן דאיקרי [היכן מצאנו שנקרא] כבשים? אלא לאו היינו טעמא [האם לא זהו הטעם] שהתודה מפגלת את הלחם ולא להיפך — מפני שהלחם בא בגלל התודה ואין התודה באה בגלל הלחם, שהתודה היא העיקר. וכן ביחס לכבשים ושתי הלחם, לחם בא בגלל הכבשים ואין כבשים בגלל הלחם. ומעירים: וצריכי [וצריכים] שייאמרו ההלכות בשני המקרים, דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בתודה, היינו אומרים כך: התם [שם] הוא דכי [שכאשר] מפגל בלחם לא מפגלא [מתפגלת] תודהמשום שלא הוזקקו זה לזה בתנופה, שאין צורך בלחם כדי לקיים בתודה מצות הנפה. אבל כבשים של שתי הלחם שהוזקקו זה לזה בתנופה, כי מניפים את הלחם יחד עם הכבשים בתנופה אחת — אימא [אמור] כי [כאשר] מפגל בלחם ליפגלי נמי [שיתפגלו גם כן] הכבשים, על כן צריכא [צריכה] ההלכה להיאמר גם במקרה זה. ג בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ אלעזר מרב: השוחט את התודה על מנת לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר, מהו הדין? ומסבירים: לאיפגולי [שתתפגל] התודה באופן זה לא מיבעיא [נשאלה] לי שאלה זו, שהרי השתא [עכשיו], אם היה מחשב בכזית שלם שכולו מלחמה לא מיפגלא [לא היתה מתפגלת] על ידי כך, למרות שיש במחשבה זו לפגל את הלחם, כפי ששנינו במשנה, כאשר הוא מחשב בחצי כזית ממנה ובחצי כזית מלחמה, שאתה צריך לצרף שתי מחשבות שונות שאין בכל אחת כדי לפגל, מיבעיא [נצרכה לומר] שאינה מתפגלת? כי קא מיבעיא לי [כאשר נשאלה לי] השאלה הרי זה לענין לאיפגולי [שיתפגל] הלחם, והשאלה היא: מי מצטרפה [האם מצטרפת] התודה לאיפגולי [שיתפגל] הלחם או לא? אמר ליה [לו] רב: אף בזו, כמו במחשב לאכול כזית מן הלחם — הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת. ושואלים: ואמאי [ומדוע] הלחם מפוגל? לימא [נאמר] קל וחומר: ומה תודה שהיא המפגל, שמחשבה בכחצי כזית ממנה מצטרפת (לדברי רב) לפגל את הלחם — אין מתפגל, הלחם הבא לפגל ולא פיגל, שאין המחשבה בחצי כזית ממנו מצטרפת כדי לפגל את התודה — אינו דין שלא יתפגל? ושואלים: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] קל וחומר כי האי גוונא [כגון זה]? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מעשה באחדמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144