Steinsaltz Commentary Megillah 21b – ביאור שטיינזלץ מגילה כא:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

תָּנָא ^אמַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה תָּנוּ רַבָּנַן ^בבַּתּוֹרָה אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין ^גוּבַנָּבִיא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין ^דוּבַהַלֵּל ^הוּבַמְּגִילָּה אֲפִילּוּ עֲשָׂרָה קוֹרִין וַעֲשָׂרָה מְתַרְגְּמִין. מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דַּחֲבִיבָה יָהֲבִי דַּעְתַּיְיהוּ וְשָׁמְעִי.: ^ומָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ יְבָרֵךְ.: אָמַר אַבָּיֵי ^זלֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאַחֲרֶיהָ אֲבָל לְפָנֶיהָ מִצְוָה לְבָרֵךְ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל ^חכׇּל הַמִּצְוֹת כּוּלָּן מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן עוֹבֵר לַעֲשִׂיָּיתָן. מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי עוֹבֵר לִישָּׁנָא דְּאַקְדּוֹמֵי הוּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר קְרָא ״וַיָּרׇץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי״ (שמואל ב י״ח:כ״ג) אַבָּיֵי אָמַר מֵהָכָא ״וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם״ (בראשית ל״ג:ג׳) וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא ״וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה׳ בְּרֹאשָׁם״ (מיכה ב׳:י״ג). ^טלְפָנֶיהָ מַאי מְבָרֵךְ רַב שֵׁשֶׁת מִקַּטְרַזְיָא אִיקְּלַע לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי וּבָרֵיךְ מנ״ח. לְאַחֲרֶיהָ מַאי מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (הָאֵל) הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכׇל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַנִּפְרָע לְיִשְׂרָאֵל מִכׇּל צָרֵיהֶם רָבָא אָמַר הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ אָמַר רַב פָּפָּא ^יהִלְכָּךְ נֵימְרִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ הַנִּפְרָע לְיִשְׂרָאֵל מִכׇּל צָרֵיהֶם הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ.: בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה וְכוּ׳.: הָנֵי שְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד מִי אָמַר רַב אַסִּי כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים רָבָא אָמַר כְּנֶגֶד כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים. אֶלָּא הָא דְּתָנֵי רַב שִׁימִי ^כאֵין פּוֹחֲתִין מי׳מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וַיְדַבֵּר עוֹלֶה מִן הַמִּנְיָן הָנֵי עֲשָׂרָה כְּנֶגֶד מִי. א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת רַב יוֹסֵף אָמַר כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ לְמֹשֶׁה בְּסִינַי (רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הִילּוּלִין שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרָא הָעוֹלָם. הֵי נִינְהוּ וַיֹּאמֶר דִּבְרֵאשִׁית הָנֵי תִּשְׁעָה הָווּ בְּרֵאשִׁית נָמֵי מַאֲמָר הוּא דִּכְתִיב ״בִּדְבַר ה׳ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כׇּל צְבָאָם״ (תהלים ל״ג:ו׳). אָמַר רָבָא ^לרִאשׁוֹן שֶׁקָּרָא ד׳אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח שֵׁנִי שֶׁקָּרָא ד׳אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא ד׳אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח. רִאשׁוֹן שֶׁקָּרָא ד׳אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח דִּתְנַן ^מבְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ סְאִין שֶׁבָּהֶן תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְהָיָה כָּתוּב עֲלֵיהֶן אב״ג לֵידַע אֵיזוֹ מֵהֶן נִתְרְמָה רִאשׁוֹן לְהַקְרִיב מִמֶּנָּה רִאשׁוֹן שֶׁמִּצְוָה בָּרִאשׁוֹן. אֶמְצָעִי שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח דְּתַנְיָא ״אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ״ (במדבר ח׳:ב׳) ^נמְלַמֵּד שֶׁמְּצַדֵּד פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי נֵר מַעֲרָבִי וְנֵר מַעֲרָבִי כְּלַפֵּי שְׁכִינָה וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִכָּאן שֶׁאֶמְצָעִי מְשׁוּבָּח. וְאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשׁוּבָּח מִשּׁוּם ^סמַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי כְּנִישְׁתָּא דַּאֲבִי גוֹבָר וְקָרָא רִאשׁוֹן אַרְבָּעָה וְשַׁבְּחֵיהּ רַב פָּפָּא.: אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין.: תָּנָא הַפּוֹתֵחַ מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וְהַחוֹתֵם מְבָרֵךְ לְאַחֲרֶיהָ. ^עוְהָאִידָּנָא דְּכוּלְּהוּ מְבָרְכִי לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ הַיְינוּ טַעְמָא דְּתַקִּינוּ רַבָּנַן גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין.: בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה וְכוּ׳.: בְּעָא מִינֵּיהּ עוּלָּא בַּר רַב מֵרָבָא פָּרָשַׁת רֹאשׁ חוֹדֶשׁ כֵּיצַד קוֹרִין אוֹתָהּ ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי״ (במדבר כ״ח:ב׳) דְּהָוְיָין תְּמָנְיָא פְּסוּקֵי הֵיכִי נֶעְבֵּיד. נִיקְרֵי תְּרֵי תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקִין פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי ^פוְאֵין מְשַׁיְּירִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִין נִיקְרֵי אַרְבָּעָה אַרְבְּעָה פָּשׁוּ לְהוּ שִׁבְעָה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הָוַיִין תְּרֵי וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם הָוַיִין חֲמִשָּׁה הֵיכִי נַעֲבֵיד נִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וְחַד מֵהָנָךְמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י׳
טור אורח חיים קמ״א:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים קמ״א:ב׳

^ב רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״א

^ג רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״ג

^ד טור אורח חיים תפ״ח:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ח:ב׳

^ה רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ב׳:ז׳
טור אורח חיים תר״צ:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״צ:ב׳

^ו רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ג׳
טור אורח חיים תרצ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ב:א׳

^ז רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ג׳
טור אורח חיים תרצ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ב:א׳

^ח רמב״ם הלכות ברכות י״א:ב׳
טור אורח חיים כ״ה:ח׳
שולחן ערוך אורח חיים כ״ה:ח׳

^ט רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ג׳
טור אורח חיים תרצ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ב:א׳

^י רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה א׳:ג׳
טור אורח חיים תרצ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרצ״ב:א׳

^כ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ג׳
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים קל״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קל״ז:א׳

^ל רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ד׳
טור אורח חיים קל״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים קל״ז:ב׳

^מ רמב״ם הלכות שקלים ג׳:ז׳

^נ רמב״ם הלכות בית הבחירה ג׳:ח׳

^ס רמב״ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו ד׳:כ״א

^ע רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ה׳
טור אורח חיים קל״ט:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים קל״ט:ד׳

^פ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ג׳
טור אורח חיים קל״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קל״ח:א׳

E/ע

הערותNotes

תנא [שנה החכם]: מה שאין כן בתורה, שקורא אותה אדם אחד בלבד. תנו רבנן [שנו חכמים]: בתורה — אחד קורא ואחד מתרגם לקהל בארמית, ובלבד שלא יהיה אחד קורא ושנים מתרגמין — ששני קולות אינם נשמעים. ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין, שאין לדקדק כל כך בתרגום זה שאין בו הלכה למעשה, ובלבד שלא יהו שנים קוראין ושנים מתרגמין. ובהלל ובמגילה — אפילו עשרה קוראין ועשרה מתרגמין מותר. ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] שהתירו בהלל ובמגילה גם כשיש קוראים אחדים — כיון שאמירת ההלל וקריאת המגילה חביבה על השומעים — יהבי דעתייהו, ושמעי [נותנים דעתם, ושומעים] ואינם מתבלבלים בשל כמה הקולות. א שנינו במשנה: מקום שנהגו לברך על קריאת המגילה — יברך, ובמקומות אחרים — לא יברך. אמר אביי: לא שנו שהדבר תלוי במנהג אלא בברכה שלאחריה, אבל בברכה שלפניה — מצוה לברך לכל הדעות. שאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר [קודם] לעשייתן. ושואלים בדרך אגב: מאי משמע [מה המשמעות, מה מקור לשימוש לשון זה] דהאי [שזה הלשון] ״עובר״ לישנא דאקדומי [לשון הקדמה] הוא? אמר רב נחמן בר יצחק: אמר קרא [הכתוב] ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי״ (שמואל ב׳ יח, כג), משמע ש״יעבור״ הוא כמו להקדים. אביי אמר ראיה מהכא [מכאן], שנאמר: ״והוא עבר לפניהם״ (בראשית לג, ג), ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור ראיה מכאן]: ״ויעבר מלכם לפניהם וה׳ בראשם״ (מיכה ב, יג). ושואלים: בקריאת מגילה לפניה מאי [מה) מברך? ומספרים: רב ששת מן המקום קטרזיא איקלע לקמיה [הזדמן לפני] רב אשי ובריך [וברך] מנ״ח, והוא סימן לשלוש הברכות שיש לברך על המגילה; על מקרא מגילה, ושעשה נ יסים לאבותינו, ושה ח יינו. ושואלים: לאחריה מאי [מה] מברך במקום שנהגו? ומשיבים שמברך ברכה זו: ״ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, ברוך אתה ה׳ הנפרע לישראל מכל צריהם״. רבא אמר: לא כך הוא מסיים, אלא מסיים: ״ברוך אתה ה׳ האל המושיע״. אמר רב פפא: הלכך [לכן] כיון שיש שתי דיעות בדבר — נימרינהו לתרוייהו [נאמר את שניהם] ונצא ידי חובת הכל, ונאמר בלשון זו: ״ברוך אתה ה׳ הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע״. ב שנינו במשנה: בשני ובחמישי ובשבת במנחה קוראים שלשה אנשים. ושואלים: הני [אותם] שלשה שקבעו, כנגד מי קבעו מספר זה? אמר רב אסי: כנגד שלושה חלקי המקרא; תורה נביאים וכתובים. רבא אמר: כנגד שלושה המרכיבים של עם ישראל; כהנים לוים וישראלים. ושואלים: אלא הא דתני [זו הברייתא ששנה] רב שימי: אין פוחתין מעשרה פסוקין כשקוראים בתורה בבית הכנסת, וגם הפסוק ״וידבר״ אף על פי שאין למדים ממנו דבר (לפי שרבות מן הפרשות מתחילות בפסוק פתיחה זה: ״וידבר ה׳ אל משה לאמור״), אף הוא עולה מן המנין של עשרה. הני [אלה] העשרה פסוקים כנגד מי? אמר ר׳ יהושע בן לוי: כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת, שהם אנשים הבטלים מעבודתם ועוסקים בצרכי הציבור, ויושבים בבית הכנסת, ולכן יש שם תמיד מנין. רב יוסף: אמר כנגד עשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני, ר׳ לוי אמר: כנגד עשרה הילולין (מזמורים שיש בהם ״תהילה״) שאמר דוד בספר תהלים. ור׳ יוחנן אמר: כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ושואלים: הי נינהו [מי הם] אותם עשרה מאמרות? ודאי הם אותם לשונות ״ויאמר״ שנאמרו בפסוקים העוסקים במעשה בראשית שנאמר בהם ״ויאמר אלוהים...⁠״, אולם אם נספור את מספרם המדוייק, הלא הני [אלה] תשעה בלבד הוו [הם] ולא עשרה! ומשיבים: המלה ״בראשית״ נמי [גם כן] מאמר הוא, והוא מאמר הבריאה הכולל, דכתיב [שנאמר]: ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״ (תהלים לג, ו), כלומר, הדיבור הראשון של היצירה היה מאמר הבריאה הכללי לכל היקום. אמר רבא כיון שקוראים עשרה פסוקים ומחלקים אותם בין שלושה אנשים, הרי רק אחד מהם קורא ארבעה והשנים האחרים קוראים שלושה שלושה, ובענין זה כל סדר שעושים יש בו טעם, ראשון שקרא ארבעה פסוקים — משובח, שני שקרא ארבעה — משובח, שלישי שקרא ארבעה — משובח. והוא מבאר: ראשון שקרא ארבעה משובח — לפי שיש מעלה ויתרון בראשון דתנן [שכן שנינו במשנה]: בשלש קופות (סלים) של שלש סאין שבהן היו תורמין את הלשכה, שהיו מוציאים מן הלשכה (החדר שצברו בו את כל השקלים) שלושה סלים מלאים כסף לצרכי המקדש השוטפים, והיה כתוב עליהן (על הסלים) א׳ ב׳ ג׳ לידע איזו מהן נתרמה ראשון כדי להקריב ממנה ראשון, שמצוה בראשון, הרי למדנו מעלתו של ראשון. אולם גם אמצעי (שני) שקרא ארבעה משובח — שאף בכך יש מעלה, דתניא [שכן שנינו בברייתא] על הכתוב: ״אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות״ (במדבר ח, ב) ״פני המנורה״ הוא גופה של המנורה, הקנה האמצעי שבה — מלמד שמצדד (מפנה) פניהם כלפי נר מערבי (אמצעי), ונר מערבי פונה כלפי שכינה — למערב, ואמר ר׳ יוחנן: מכאן שאמצעי משובח. ואף אחרון שקרא ארבעה משובח — משום הכלל מעלין בקדש ואין מורידין, ולפיכך אם האחרון מעולה מן הקודמים יש בכך עליה בקודש. מסופר: רב פפא איקלע לבי כנישתא [הזדמן לבית הכנסת] של המקום אבי גובר וקרא ראשון ארבעה, ושבחיה [ושבחו] רב פפא על כך. ג שנינו במשנה: אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם, והפותח והחותם בתורה מברך. ותנא [שנה] החכם בתוספתא: הפותח (הקורא ראשון) — מברך לפניה (לפני הקריאה), והחותם (הקורא אחרון) — מברך לאחריה, ומעירים: והאידנא [ועכשיו, בזמננו] דכולהו מברכי [שכולם, כל העולים לתורה מברכים] לפניה ולאחריה — היינו טעמא דתקינו רבנן [זה הטעם שתיקנו חכמים]: גזירה משום הנכנסין לבית הכנסת באמצע הקריאה ולא שמעו את הברכה הראשונה ומשום היוצאין באמצעה ואינם שומעים את הברכה האחרונה, ויחשבו בטעות שאכן לא נאמרה אלא ברכה אחת ושדי בכך מצד הדין. ד שנינו במשנה: בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין (קוראים) ארבעה. בעא מיניה [שאל אותו] עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש שקוראים בה שלוש פרשיות קטנות סמוכות (במדבר כח, א-ח, במדבר כח, ט-י, ובמדבר כח, יא-טו) כיצד קורין אותה כאשר יש לחלק את קריאתה בין ארבעה אנשים? הפרשיה הראשונה ״צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי״ (במדבר כח, ב) דהויין תמניא פסוקי [שהן שמונה פסוקים], היכי נעביד [כיצד נעשה]? ניקרי תרי תלתא תלתא [נקרא לשני הקרואים הראשונים שלושה שלושה] פסוקים — הרי פשו להו תרי [נשארו להם בפרשיה עוד שני פסוקים] וכלל הוא: אין משיירין בפרשה כאשר מפסיקים בקריאה פחות משלשה פסוקין. אלא ניקרי [נקרא] ארבעה ארבעה בפרשיה הראשונה, אם כן עד סוף הקריאה פשו להו [נשארו להם] שבעה פסוקים, פרשיה שניה של ״וביום השבת״ (במדבר כח, ט-י) הויין תרי [הם שנים], ״ובראשי חדשיכם״ (במדבר כח, יא-טו) הויין [הם] חמשה, ואם כן היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם נקרי תרי מהא וחד מהנך [נקרא שתים מזו מהפרשה של אותה השבת ואחד מאלה מפרשת ראש חודש] —מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון