Steinsaltz Commentary Megillah 21a – ביאור שטיינזלץ מגילה כא.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מָה מִשְׁפָּט בַּיּוֹם אַף כָּאן בַּיּוֹם.: וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה.: אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי כַּפָּרָה כְּתִיב בָּהּ כְּקָדָשִׁים.: וּלְטׇהֳרַת מְצוֹרָע.: דִּכְתִיב ״זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע בְּיוֹם טׇהֳרָתוֹ״ (ויקרא י״ד:ב׳).: כׇּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר וְכוּ׳.: דְּאָמַר מָר קְצִירָה ^אוּסְפִירָה בַּלַּיְלָה וַהֲבָאָה בַּיּוֹם.: וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים.: דִּכְתִיב ״כׇּל הַלַּיְלָה עַד הַבּוֹקֶר״ (ויקרא ו׳:ב׳).: זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בְּיוֹם כָּשֵׁר כׇּל הַיּוֹם.: זֶה הַכְּלָל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי סִידּוּר בָּזִיכִין וְסִלּוּק בָּזִיכִין. וכר׳וּכְרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סִילֵּק אֶת הַיְּשָׁנָה שַׁחֲרִית וְסִידֵּר אֶת הַחֲדָשָׁה עַרְבִית אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים (״לִפְנֵי ה׳ תָּמִיד״ (ויקרא כ״ד:ח׳)) שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּלְחָן בְּלֹא לֶחֶם.: דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כׇּל הַלַּיְלָה.: לְאֵתוֹיֵי מַאי. ^בלְאֵתוֹיֵי אֲכִילַת פְּסָחִים וּדְלָא כר׳כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה דְּתַנְיָא ״וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה״ (שמות י״ב:ח׳) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה נֶאֱמַר כָּאן בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה״ (שמות י״ב:י״ב) מַה לְהַלָּן עַד חֲצוֹת אַף כָּאן עַד חֲצוֹת.:

הדרן עלך הקורא למפרע

פרק ג – הקורא עומד

מתני׳מַתְנִיתִין: הַקּוֹרֵא ^גאֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב קְרָאָהּ אֶחָד קְרָאוּהָ שְׁנַיִם יָצְאוּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ יְבָרֵךְ וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ לֹא יְבָרֵךְ. ^דבְּשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. ^הבְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים ^ווּבְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְאֵינוֹ יוֹם טוֹב קוֹרִין אַרְבָּעָה ^זבְּיוֹם טוֹב חֲמִשָּׁה ^חביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שִׁשָּׁה ^טבְּשַׁבָּת שִׁבְעָה אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן ^יאֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן ^כוּמַפְטִירִין בַּנָּבִיא הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ.: גמ׳גְּמָרָא: תָּנָא ^למַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּתּוֹרָה מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר קְרָא ״וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי״ (דברים ה׳:כ״ז) וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אִלְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ כִּבְיָכוֹל אַף הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲמִידָה. וא״רוְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ ^ממִנַּיִן לָרַב שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עַל גַּבֵּי מִטָּה וְיִשְׁנֶה לְתַלְמִידוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקַע שֶׁנֶּאֱמַר וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^נמִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעוּמָּד מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָרַד חוֹלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְיוּשָּׁב וְהַיְינוּ דִּתְנַן מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטַל כְּבוֹד תּוֹרָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״וָאֵשֵׁב בָּהָר״ (דברים ט׳:ט׳) וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ״וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָּהָר״ (דברים י׳:י׳) אָמַר רַב עוֹמֵד וְלוֹמֵד יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה ר׳רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא שׁוֹחֶה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֵין יְשִׁיבָה אֶלָּא לְשׁוֹן עַכָּבָה שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים״ (דברים א׳:מ״ו) רָבָא אָמַר רַכּוֹת מְעוּמָּד וְקָשׁוֹת מְיוּשָּׁב.: קְרָאָהּ אֶחָד קְרָאוּהָ שְׁנַיִם יָצְאוּ וְכוּ׳.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תמידין ומוספין ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה ר׳
טור אורח חיים תפ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ט:א׳

^ב רמב״ם הלכות קרבן פסח ח׳:י״ד
סמ״ג מצוות עשה רכ״ו

^ג רמב״ם הלכות מגילה וחנוכה ב׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן ד׳
טור אורח חיים תר״צ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״צ:א׳

^ד רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים קל״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קל״ה:א׳

^ה רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים תכ״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תכ״ג:א׳

^ו רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים תרס״ג:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרס״ג:א׳

^ז רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים תפ״ח:ג׳
טור אורח חיים תצ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ח:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ד:א׳

^ח רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים תרכ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרכ״א:א׳

^ט רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים רפ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רפ״ב:א׳

^י רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ט״ז
טור אורח חיים רפ״ב:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רפ״ב:א׳

^כ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ב׳
טור אורח חיים רפ״ב:ד׳
טור אורח חיים תפ״ח:ג׳
טור אורח חיים תצ״ד:א׳
טור אורח חיים תרכ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רפ״ב:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ח:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים תצ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תרכ״א:א׳

^ל רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:י״א
טור אורח חיים קמ״א:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קמ״א:א׳

^מ רמב״ם הלכות תלמוד תורה ד׳:ב׳
טור יורה דעה רמ״ו:ט׳
שולחן ערוך יורה דעה רמ״ו:ט׳

^נ רמב״ם הלכות תלמוד תורה ד׳:ב׳

E/ע

הערותNotes

מה משפט (דין) אינו נעשה אלא ביום כפי שלמדנו, אף כאן השקיית סוטה אינה נעשית אלא ביום. ולעריפת העגלה שהיא ביום, אמרי דבי [אמרו החכמים בבית מדרשו] של ר׳ ינאי: לשון ״כפרה״ כתיב [נאמר] בה, כפי שנאמר בקדשים, ובקדשים (בקרבנות) כבר למדנו שכל מעשיהם ביום. ולטהרת מצורע — דכתיב [שנאמר]: ״זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו״ (ויקרא יד, ב). כל הלילה כשר לקצירת העומר — שאמר מר [החכם] והוכיח את הדבר מן הכתובים במסכת מנחות, כי מצות קצירה וספירה — בלילה, והבאה של קרבן העומר למקדש — ביום. ולהקטר חלבים ואברים, מנין שזמן ההקטרה כל הלילה — דכתיב [שנאמר] בהם במפורש: ״העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר״ (ויקרא ו, ב). א שנינו במשנה: זה הכלל דבר שמצותו ביום — כשר כל היום. ושואלים: זה הכלל הכלל הזה לאתויי מאי [להביא להוסיף את מה]? שהרי לכאורה כבר פירטנו את כל הדברים שמצוותם ביום! ומשיבים: לאתויי [להביא] סידור בזיכין של לבונה ליד לחם הפנים במקדש וסלוק בזיכין בסוף השבוע, שלא נאמר בכתוב מתי זמנם, וכשיטת ר׳ יוסי. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי אומר: אם סילק את הישנה, כלומר, את מערכת לחם הפנים ובזיכי הלבונה הישנים בשחרית (בתחילת היום) וסידר את החדשה ערבית (בסוף היום) — אין בכך כלום ודי שיהא הדבר באותו יום, וזו משמעות הכלל שכשרים כל היום, אבל לדעת חכמים צריך לסדר את החדשים מיד כשמסלק הישנים. ומה אני מקיים לשיטת רבי יוסי את מה שכתוב בלחם הפנים ״יערכנו לפני ה׳ תמיד״ (ויקרא כד, ח), כוונתו — שלא יהא שולחן יום שלם בלא לחם, ואם יש בו לחם אף בחלק מן היום — יצא. ב עוד שנינו במשנה: דבר שמצותו בלילה — כשר כל הלילה, ושואלים: לאתויי מאי [להביא להוסיף את מה]? ומשיבים: לאתויי [להביא] אכילת פסחים, והרי זה שלא כשיטת ר׳ אלעזר בן עזריה. דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״ (שמות יב, ח), אמר ר׳ אלעזר בן עזריה: נאמר כאן ״בלילה הזה״ ונאמר להלן ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״ (שמות יב, יב), מה להלן כאשר ה׳ עבר בארץ מצרים היה זה עד חצות הלילה, אף כאן אין הפסח נאכל אלא עד חצות, וממשנתנו נראה שאין הדבר כן, אלא שעיקר המצווה היא עד הבוקר.

פרק ג

א משנה הקורא את המגילה — יכול לקוראה כרצונו, גם כשהוא עומד וגם כשהוא יושב. קראה אדם אחד או קראוה שנים יחד — יצאו ידי חובתם. מקום שנהגו לברך על קריאתה — יברך, ומקום שנהגו שלא לברך — לא יברך. ואגב כך מביאים עוד דינים ביחס לקריאת התורה. בימים שני וחמישי בשחרית ובשבת במנחה — קורין (קוראים) שלשה אנשים בתורה, אין פוחתין מהן במספר ואין מוסיפין עליהן, אלא שלושה דווקא. ואין מפטירין בנביא בזמנים אלה. הפותח, כלומר, האיש הקורא ראשון והחותם הקורא אחרון בתורה — מברך לפניה ולאחריה. אבל לא שאר העולים לתורה. בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה אנשים, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. ואף אז הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ומביאים כלל לגבי מספר הקוראים בימים שונים. זה הכלל: כל יום שיש בו במקדש קרבן מוסף ואינו יום טוב (כראש חודש וחול המועד) — קורין ארבעה, ביום טוב קוראים חמשה אנשים, ביום הכפורים — ששה אנשים, בשבת — שבעה אנשים. ובאלה אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהם קרואים כמה שירצו, ומפטירין בימים אלה בנביא, ואף אז הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. ב גמרא אמרנו שהקורא את המגילה יכול לקרותה כשהוא יושב, תנא [שנה] החכם בתוספתא: מה שאין כן בתורה שקוראים אותה בעמידה בלבד. ושואלים: מנהני מילי [מנין דברים אלה]? אמר ר׳ אבהו: שאמר קרא [הכתוב]: ״ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים״ (דברים ה, כח), משמע שקבלת תורה אינה אלא בעמידה. ואמר ר׳ אבהו: אלמלא מקרא זה כתוב במפורש, אי אפשר לאומרו, כלומר, לא היינו מעיזים לומר דבר זה. שכביכול אפשר ללמוד מכאן שאף הקדוש ברוך הוא באותה שעה בעמידה, שהרי נאמר ״עמוד עמדי״ — משמע: כמוני. ואמר ר׳ אבהו: מנין לרב שלא ישב על גבי מטה וישנה (ילמד) לתלמידו היושב על גבי קרקע — שנאמר: ״ואתה פה עמד עמדי״, משמע שהרב והתלמיד צריכים להיות באותו מצב. ולענין קבלת התורה בעמידה מביאים, תנו רבנן [שנו חכמים]: מימות משה ועד רבן גמליאל לא היו למדין תורה מפי הרב אלא מעומד, שהמקבל מן הרב כמקבלה מסיני, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם ונחלשו הבריות והיו למדין תורה גם מיושב. והיינו דתנן [והוא ששנינו במשנה]: משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה, שהרי העמידה בזמן הלימוד היא עצמה מתן כבוד לתורה. ומעירים באותו ענין, כתוב אחד אומר: ״ואשב בהר״ (דברים ט, ט) וכתוב אחד אומר: ״ואנכי עמדתי בהר״ (דברים י, י)! ומיישבים: אמר רב: עומד היה משה רבינו ולומד, כלומר, מקבל את הדברים מפי הגבורה בעמידה, ולאחר מכן היה יושב בהר ושונה חוזר ומשנן את הדברים. ר׳ חנינא אמר: משה היה לא עומד ולא יושב אלא שוחה (מתכופף), שזה מעין עמידה ומעין ישיבה. ר׳ יוחנן אמר: מעיקרו של דבר אין כאן קושיה, כי אין ״ישיבה״ זו אלא לשון עכבה, ש״לשבת״ פירושו גם להתעכב, לשהות במקום, וכפי שנאמר: ״ותשבו בקדש ימים רבים״ (דברים א, מו). רבא אמר שיש לישב את הסתירה באופן אחר: רכות (עניינים קלים) היה לומד כשהוא מעומד, וקשות (נושאים קשים שצריך לעיין בהם בישוב הדעת) היה לומד כשהוא מיושב. שנינו במשנה: שבין אם קראה אחד ובין אם קראוה שנים — יצאו ידי חובה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון