Steinsaltz Commentary Makkot 13a – ביאור שטיינזלץ מכות יג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

^אמַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְּוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ^בלֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ.: גמ׳גְּמָרָא: אֲמַר רַב כַּהֲנָא: מַחֲלוֹקֶת בַּשֵּׁשׁ, דְּמָר סָבַר: ״לָכֶם״ (במדבר ל״ה:י״ב), לַקְּלִיטָה, וּמָר סָבַר: ״לָכֶם״, לְכָל צָרְכֵיכֶם. אֲבָל בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, דִּבְרֵי הַכֹּל הָיוּ מַעֲלִין לָהֶם שָׂכָר. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא: הָא וַדַּאי ״לָכֶם״, לְכָל צָרְכֵיכֶם מַשְׁמַע, אֵלָּא, אֲמַר רָבָא: ^גמַחֲלוֹקֶת בְּאַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, דְּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״ (במדבר ל״ה:ו׳), כִּי הָנָךְ לַקְּלִיטָה, וּמָר סָבַר: ״וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ״, כִּי הָנָךְ, מָה הָנָךְ לְכָל צָרְכֵיכֶם, אַף הָנֵי נַמֵי לְכָל צָרְכֵיכֶם, אֲבָל בַּשֵּׁשׁ, ^דדִּבְרֵי הַכֹּל לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.: חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחוּזַּת אֲבוֹתָיו יָשׁוּב״ (ויקרא כ״ה:מ״א). לְמִשְׁפַּחְתּוֹ הוּא שָׁב, ^(ד)וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהִחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו. דִּבְרֵי ר״ירַבִּי יְהוּדָה. ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהִחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו אֶל אֲחוּזַת אֲבוֹתָיו כַּאֲבוֹתָיו. וְכֵן בַּגּוֹלֶה. כְּשֵׁהוּא אוֹמֵר: ״יָשׁוּב״, לְרַבּוֹת אֶת הָרוֹצֵחַ. מַאי ״וְכֵן בַּגּוֹלֶה״? כִּדְתַנְיָא: ״יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ״ (במדבר ל״ה:כ״ח), לְאֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ הוּא שָׁב, וְאֵינוֹ שָׁב לְמַה שֶּׁהִחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף הוּא שָׁב לְמַה שֶּׁהִחְזִיקוּ אֲבוֹתָיו. גְּמַר שִׁיבָה שִׁיבָה מֵהָתָם.:

הדרן עלך אלו הן הגולין

פרק ג – אלו הן הלוקין

מתני׳מַתְנִיתִין: ^הוְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין: הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה. ^ואַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, ^זמַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. ^חאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, ^טגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּיב אֵלָּא מִשּׁוּם אַחַת בִּלְבַד.: ^יהַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְאוֹכֵל חֵלֶב וְדָם וְנוֹתָר וּפִגּוּל וְטָמֵא, וְהַשּׁוֹחֵט וּמַעֲלֶה בַּחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּיב? רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: ^ככַּזַּיִת. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן: אֵי אַתֶּם מוֹדִים לִי ^לבְּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּיב? אָמְרוּ לוֹ: ^ממִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְיָיתָהּ. אָמַר לָהֶן: אַף חִטָּה אַחַת כְּבִרְיָיתָהּ.: גמ׳גְּמָרָא: חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת קָא תָנֵי, חַיָּיבֵי מִיתוֹת ב״דבֵּית דִּין לָא קָתָנֵי, מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּתַנְיָא: אֶחָד חַיָּיבֵי כָּרֵיתוֹת וְאֶחָד חַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין,מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:י׳

^ב רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:י״ד

^ג רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:י׳

^ד רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:י׳

^(ד) רמב״ם הלכות עבדים ג׳:ח׳

^ה רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ט:א׳
רמב״ם הלכות איסורי ביאה א׳:ז׳

^ו רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ט:ד׳
רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:ב׳-ג׳

^ז רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ט:ד׳
רמב״ם הלכות איסורי ביאה ט״ו:ב׳

^ח רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:ט׳

^ט רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:ז׳

^י רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ט:א׳-ב׳
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י״ט:ד׳

^כ רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י׳:י״ט
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות י׳:כ״ד

^ל רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ב׳:כ״א
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב

^מ רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ב׳:כ״א
סמ״ג מצוות לא תעשה קל״ב

מעלים (משלמים) היו הרוצחים בשגגה, הגרים בעיר המקלט, שכר ללוים הגרים באותה עיר על שהיו שוכרים מהם דירות לגור בהן, שהרי ערי מקלט ערי הלויים היו, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר: לא היו מעלים להן שכר, והיו גרים שם בחינם, משום שגזירת הכתוב היא. ועוד נחלקו: רוצח שחוזר למקומו במות הכהן הגדול חוזר לאותה שררה (תפקיד ציבורי) שהיה בה לפני שגלה, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יהודה אומר: לא היה חוזר לשררה שהיה בה. א גמרא אמר רב כהנא: מחלוקת זו בין ר׳ יהודה ור׳ מאיר, אם משלמים ללויים בעלי הבתים בעיר המקלט, היא דווקא בשש ערי המקלט המנויות בתורה במפורש, דמר סבר [שחכם זה, ר׳ יהודה, סבור] שמה שנאמר ״ערי מקלט תהיינה לכם״ (במדבר לה, יא) לרוצחים שבכם, כוונתו לקליטה בלבד, שערים אלו אמורות להוות מקלט לרוצח, אבל אין זה נותן לרוצחים זכויות נוספות בעיר עצמה, ולכן צריכים לשלם ללויים. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ מאיר, סבור]: ״לכם״ — כוונתו לכל צרכיכם, ולכן אין צריכים לשלם ללויים. אבל בארבעים ושתים ערי הלויים הנוספות, שאף הן היו ערי מקלט — דברי הכל היו מעלין להם שכר. אמר ליה [לו] רבא: אי אפשר לומר כן, כי הא [הרי] ודאי ״לכם״ — לכל צרכיכם משמע, ובוודאי שבשש ערי המקלט אין צריכים לשלם ללויים. אלא אמר רבא: כך צריך לומר, מחלוקת היא דווקא בארבעים ושתים ערי הלויים הנוספות, דמר סבר [שחכם זה, ר׳ יהודה, סבור] שמה שנאמר ״ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר״ (מדבר לה, ו) כוונתו כי הנך [כמו ערים אלו] רק לענין קליטה, כמו שנאמר תחילה ״את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח״, שגם אלה קולטות. ומר סבר [וחכם זה, ר׳ מאיר, סבור]: ״ועליהם תתנו״ — כי הנך [כמו אלה] לכל ענין, מה הנך [אלה] שש ערי המקלט המפורשות ניתנו לכל צרכיכם, אף הני נמי [אלה גם כן] — לכל צרכיכם, אבל בשש ערי המקלט המפורשות — דברי הכל לא היו מעלים להן שכר. ב שנינו במשנה מחלוקת לגבי השאלה האם הרוצח שחזר מגלותו חוזר גם לשררה שהיה בה. ובענין זה מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים] לגבי עבד עברי שמשתחרר ביובל, שנאמר בו ״ושב אל משפחתו ואל אחזת אבותיו ישוב״ (ויקרא כה, מא) שיש לדורשו: למשפחתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו לענין גדולה וכבוד, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר: אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו, שנאמר ״אל אחזת אבותיו״, וכוונתו — כאבותיו. וכן ברוצח הגולה לעיר מקלט הדין כן, שהרי כשהוא אומר ״ישוב״, ומלה זו מיותרת היא, שהרי נאמר בתחילת הדברים ״ושב״, אלא באה לרבות את הרוצח. ושואלים: מאי [מה פירוש] ״וכן בגולה״? ומסבירים: כדתניא [כמו ששנויה ברייתא] שנאמר: ״ישוב הרצח אל ארץ אחזתו״ (במדבר לה, כח) — לארץ אחוזתו הוא שב, ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו בעניני גדולה, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר: אף הוא הרוצח שב למה שהחזיקו אבותיו, ומנין — גמר [למד] מגזירה שווה שיבה שיבה (״ישוב״ ״ישוב״) מהתם [משם], מעבד עברי שנאמר בו ״לאחוזת אבותיו ישוב״, ולדעת ר׳ מאיר הכוונה לחזקת אבותיו, שאף ברוצח שנאמר בו ״ישוב״ הדין כן.

פרק ג

לא משנה לאחר שהביאה המשנה את רשימות הנהרגים (במסכת סנהדרין) ואת אלו הגולים, מביאה המשנה ואלו הן הלוקין מן התורה, משום שעברו על מצוות לא תעשה: הבא על אחותו, וכן הבא על אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה. אלמנה שנישאה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת וכן נתינה (מבני הגבעונים) שנישאה לישראל, בת ישראל שנישאה לנתין וכן בת ישראל שנישאה לממזר — כל אלה לוקים. וקצת פרטים בדבר, אם היתה אשה שהיא גם אלמנה וגם גרושה, שנתאלמנה וחזרה ונישאה ונתגרשה — חייבין עליה משום שני שמות (שני כתובים, שני איסורים) שכהן גדול שנושא אותה לוקה גם משום אלמנה וגם משום גרושה. אם היתה אשה אחת גם גרושה מאדם אחד וגם חלוצה מאדם אחר — הכהן שבא עליה אינו חייב אלא משום אחת בלבד. ועוד מן הלוקים: הטמא שאכל את הקדש, וכן הבא אל המקדש טמא, והאוכל חלב, וכן האוכל דם, ונותר מן הקרבנות, ופגול (קרבן שנפסל משום שחשבו להקריבו שלא בזמנו), והאוכל קרבן טמא. והשוחט או מעלה קרבן על המזבח בחוץ מחוץ למקדש, והאוכל חמץ בפסח, והאוכל וכן העושה מלאכה ביום הכפורים, והמפטם את השמן שעושה שמן מבושם כעין שמן המשחה שמשחו בו את כלי המקדש, שלא לצורך קודש, והמפטם את הקטורת כדרך הקטורת שבמקדש, להדיוט, והסך בשמן המשחה, והאוכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים. ועוד לוקה אם אכל טבל (תבואה שלא הפרישו ממנה תרומות ומעשרות כלל) ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו שלא הפרישו ממנו מעשר מן המעשר, ומעשר שני והקדש שלא נפדו. ובפרטי איסורי האכילה, כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב? ר׳ שמעון אומר: אפילו אם אוכל כל שהוא חייב מלקות. וחכמים אומרים: עד שיאכל כזית, שהוא השיעור הקטן ביותר הנקרא אכילה. אמר להן ר׳ שמעון: אי (אין) אתם מודים לי באוכל נמלה, אף על פי שגודלה כל שהוא שהוא חייב? אמרו לו: על נמלה לוקה מפני שהיא כברייתה כלומר, הריהי יצור שלם, כפי שנבראה, והוא מה שאסרה התורה. אמר להן: אף חטה אחת כברייתה היא יחידה שלמה, ולוקה עליה. ב גמרא על רשימת הלוקים במשנה מעירים: חייבי כריתות קא תני [שנה], שהרי הרשימה של רוב הלוקים הראשונים, כוללת דברים שיש בהם לא רק איסור לא תעשה, אלא גם נאמר בתורה שחייבים עליהם כרת, ובכל זאת לוקים על איסורים אלה. ואילו חייבי מיתות בית דין — לא קתני [שנה] ביניהם. משמע שעל איסורים אלה אין לוקים, ואם כן, מתניתין מני [משנתנו כשיטת מי היא]? שיטת ר׳ עקיבא היא. דתניא [ששנויה ברייתא] שנחלקו תנאים בדבר זה: אחד חייבי כריתות, ואחד חייבי מיתות בית דיןמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון