Steinsaltz Commentary Makkot 11b – ביאור שטיינזלץ מכות יא:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: ^אנִידּוּי עַל תְּנַאי צָרִיךְ הֲפָרָה. מְנָלַן? מִיהוּדָה, דִּכְתִיב: ״אִם לֹא הֲבִיאוֹתִיו אֵלֶיךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית מ״ג:ט׳). וא״רוַאֲמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראֲמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב: ״יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת״ וְגוֹ׳ (דברים ל״ג:ו׳), ״וְזֹאת לִיהוּדָה״? כָּל אוֹתָן מ׳אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, עַצְמוֹתָיו שֶׁל יהוּדָה הָיוּ מְגוּלְגָלִין בָּאָרוֹן, עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. אָמַר לְפָנָיו: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁיּוֹדֶה? יְהוּדָה! ״וְזֹאת לִיהוּדָה״ (דברים ל״ג:ז׳)? ״שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה״! עָאל אֵיבְרֵיהּ לְשַׁפָּא. לָא הֲוָה קָא מְעַיְּילִי לֵיהּ לִמְתִיבְתָא דְּרָקִיעַ, ״וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ״ (דברים ל״ג:ז׳). לָא הֲוָה קָא יָדַע לְמִישְׁקַל וּמִיטְרָח בִּשְׁמַעְתָּא בַּהֲדֵי רַבָּנַן, ״יָדָיו רָב לוֹ״ (דברים ל״ג:ז׳). לָא הֲוָה יָדַע לְפָרוֹקֵי קוּשְׁיָא, ״וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה״ (דברים ל״ג:ז׳). אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּמִיתַת כּוּלָּן הוּא חוֹזֵר, אוֹ דִּלְמָא ^בבְּמִיתַת אֶחָד מֵהֶן? ת״שתָּא שְׁמַע: נִגְמַר דִּינוֹ בְּלָא כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאִם אִיתָא, לֶיהְדַּר (בֵּיהּ) בִּדְהָנָךְ! בִּדְלֵיכָּא.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^גמִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, ה״זהֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי. ^דנִגְמַר דִּינוֹ בְּלָא כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, וְהַהוֹרֵג כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, וכ״גוְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. ^הוְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה, וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן, וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת, ואפי׳וַאֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, ואפי׳וַאֲפִילּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה״ (במדבר ל״ה:כ״ה), שָׁם תְּהֵא דִּירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. ^וכַּשֵּׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גּוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר: מִצְוָה בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ^זרְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם חַיָּיבִין עָלָיו.: גמ׳גְּמָרָא: מ״טמַאי טַעֲמָא? אֲמַר אַבַּיֵי: ק״וקַל וָחוֹמֶר: וּמָה, מִי שֶׁגָּלָה כְּבָר יֵצֵא עַכְשָׁיו, מִי שֶׁלֹּא גָּלָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יִגְלֶה? וְדִלְמָא הַאי דְּגָלָה אִיכַּפַּר לֵיהּ, הַאי דְּלֹא גָלָה לָא! מִידִי גָּלוּת קָא מְכַפְּרָא? מִיתַת כֹּהֵן הוּא דִמְכַפְּרָא.: אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְכוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כַּהֲנָא: דַּאֲמַר קְרָא: ״וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ״ (במדבר ל״ה:כ״ה). וְכִי הוּא מוֹשְׁחוֹ? אֵלָּא זֶה שֶׁנִּמְשַׁח בְּיָמָיו. מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעֱבַד? הָיָה לוֹ לְבַקֵּש רַחֲמִים שֶׁיִּגְמוֹר דִּינוֹ לִזְכוּת, וְלֹא בִיקֵּשׁ. אֲמַר אַבַּיֵי: ^חנָקְטִינַן, נִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת, מוֹלִיכִין אֶת עַצְמוֹתָיו לְשָׁם, דִּכְתִיב: ״לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן״ (במדבר ל״ה:ל״ב). וְאֵיזֶהוּ יְשִׁיבָה שֶׁהִיא בָאָרֶץ? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קְבוּרָה. תְּנָא: ^טמֵת קוֹדֶם שֶׁמֵּת כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל, מוֹלִיכִין עַצְמוֹתָיו עַל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו, דִּכְתִיב: ״יָשׁוּב הָרוֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחוּזָּתוֹ״ (במדבר ל״ה:כ״ח). אֵיזֶהוּ יְשִׁיבָה שֶׁהִיא בָּאָרֶץ אֲחוּזָּתוֹ? הֱוֵי אוֹמֵר: זוֹ קְבוּרָה. נִגְמַר דִּינוֹ, וְנֶעֱשָׂה כֹּהֵן בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, פְּלִיגִי בַהּ רַבִּי אַמֵי ור׳וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, חַד אוֹמר: מֵתָה כְּהוּנָּה, וְחַד אוֹמר: ^יבָּטְלָה כְּהוּנָּה. לֵימַא, בִּפְלוּגְתָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ קָא מִיפַּלְּגִי, דִּתְנַן: הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב ע״געַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה. ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כָּל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב פְּסוּלִין. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^כמַכְשִׁיר. מַאן דְּאָמַר מֵתָה, כר׳כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וּמַאן דְּאָמַר בָּטְלָה, כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר!מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות תלמוד תורה ז׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה ר״ח
טור יורה דעה של״ד:ל׳
שולחן ערוך יורה דעה של״ד:ל׳

^ב רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:ט׳

^ג רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:י״א

^ד רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:י׳

^ה רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:ח׳

^ו רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ח׳:י״א

^ז רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ה׳:י׳

^ח רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:ג׳

^ט רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:ג׳

^י רמב״ם הלכות רוצח ושמירת נפש ז׳:י״ב

^כ רמב״ם הלכות ביאת המקדש ו׳:י׳

E/ע

הערותNotes

אמר רב יהודה אמר רב: נידוי, גם אם נעשה על תנאי — צריך הפרה, ולמרות שמתקיים התנאי. מנלן [מנין לנו] כן? מיהודה, דכתיב [שנאמר] כאשר ביקש מיעקב אביו לקחת אתו את בנימין למצרים: ״אם לא הביאתיו אליך... וחטאתי לך כל הימים״ (בראשית מג, ט), כלומר אהיה כל הזמן בנידוי, כחוטא. ואמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בברכת משה לשבטים: ״יחי ראובן ואל ימת״ (דברים לג, ו) וסמוך לו ״וזאת ליהודה״ (דברים לג, ז)? מדוע נקשרה ברכת יהודה לברכת ראובן? כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, עצמותיו של יהודה היו מגולגלין בארון כשהן נפרדות זו מזו, מפני נידוי זה שנידה עצמו ולא הותר לו, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים מה׳ אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שיודה על חטאו בבלהה — יהודה, שכיון שהודה יהודה על חטאו בתמר — שמע ראובן והודה אף הוא, ולכן ״וזאת ליהודה... שמע ה׳ קול יהודה״ (דברים לג, ז). מסופר, עאל איבריה לשפא [נכנסו איבריו למקומם] ולא היו מגולגלים יותר, אך עדיין לא הוה קא מעיילי ליה למתיבתא דרקיע [היו מכניסים אותו לישיבה של מעלה] ולכן הוסיף משה וביקש עליו ״ואל עמו תביאנו״ (דברים לג, ז), שיהא עם שאר הצדיקים. ועדיין לא הוה קא ידע למישקל ומיטרח בשמעתא בהדי רבנן [היה יודע לשאת ולתת בהלכה יחד עם חכמים] בישיבה של מעלה, על כן הוסיף וביקש משה ״ידיו רב לו״ (דברים לג, ז). ועדיין לא הוה ידע לפרוקי קושיא [היה יודע לתרץ קושיות] שהקשו עליו, ועל כך התפלל משה ״ועזר מצריו תהיה״ (דברים לג, ז). א שנינו במשנה מי נחשבים ככהנים גדולים שבמותם יוצא הרוצח מעיר המקלט. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים]: מה כוונת המשנה? האם דווקא במיתת כולן הוא חוזר, ואינו חוזר במיתת אחד מהם, או דלמא [שמא] די במיתת אחד מהן כדי שיחזור? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו במשנה הבאה: נגמר דינו של רוצח בלא שיהא באותה שעה כהן גדול — אינו יוצא משם לעולם; ואם איתא [יש] מקום לומר שיוצא אף במותו של אחד מאלה — ליהדר ביה בדהנך [שיחזור בגלל אחד מאלה] האחרים, מרובה בגדים או כהן שעבר! ומשיבים: מדובר בדליכא [כשאין] שם אחרים, אלא רק כהן גדול אחד. ב משנה אם משנגמר דינו של הרוצח לגלות מת כהן גדול — הרי זה אינו גולה, שמיתת הכהן הגדול פטרה אותו. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול, ומנו אחר תחתיו, ולאחר מכן נגמר דינו — חוזר במיתתו של כהן גדול שני. ואולם אם נגמר דינו בלא כהן גדול כלל, שלא היה כהן גדול בזמן גמר הדין, וכן ההורג כהן גדול בשגגה, וכן כהן גדול שהרג בשגגה — אינו יוצא משם לעולם. והגולה אינו יוצא מן העיר כלל, לא לעדות בענין מצוה, ולא לעדות בענין ממון, ולא לעדות בענין דיני נפשות. ואפילו הוא אדם שישראל צריכים לו, ואפילו הוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה — אינו יוצא משם לעולם, שנאמר ״אשר נס שמה״ (במדבר לה, כה), לומר: שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו. ועוד הלכה: כשם שהעיר קולטת — כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום עיר המקלט ומצאו שם גואל הדם, ר׳ יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם להורגו, ורשות ביד כל אדם לעשות זאת. ר׳ עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו אם הרגוהו. ג גמרא שנינו במשנה שאם משנגמר דינו מת כהן גדול — הרי זה אינו גולה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? אמר אביי: קל וחומר הוא, ומה מי שגלה כבר — יצא עכשיו במותו של כהן גדול זה, מי שלא גלה עדיין — אינו דין שלא יגלה? ודוחים: ודלמא [ושמא] נאמר אחרת: האי [זה] שגלה כבר — איכפר ליה [נתכפר לו] עוונו על ידי הגלות, ולכן הוא יוצא במות הכהן הגדול, האי [זה] שלא גלה עדיין — לא נתכפר לו, ולכן לא יוצא במות הכהן! ודוחים: מידי [כלום] גלות קא מכפרא [מכפרת] כדי לפוטרו? מיתת כהן הוא דמכפרא [שמכפרת], והרי מת הכהן! שנינו, שאם עד שלא נגמר דינו מת הכהן הגדול ונתמנה כהן גדול אחר, ואחר כך נגמר דינו — הרי הוא יוצא במותו של הכהן הגדול השני. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב כהנא: שאמר קרא [הכתוב] ״וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בשמן הקדש״ (במדבר לה, ה), וכי הוא הרוצח מושחו את הכהן? אלא הכוונה היא: זה כהן גדול שנמשח בימיו של אותו רוצח, מזמן שנעשה זה רוצח בשגגה. ושואלים: ומדוע תולים את הדברים במותו של כהן זה? והרי לעיל אמרנו שיש שייכות לכהן הגדול במוות שבשגגה, משום שהיה לו להתפלל שלא יארע דבר כזה. אולם כאן, כאשר כהן גדול זה לא היה עדיין כהן גדול בשעת ההריגה, מאי הוה ליה למעבד [מה היה לו לעשות]? ומשיבים: היה לו לבקש רחמים (להתפלל) על אותו רוצח בשגגה שיגמור דינו בבית הדין לזכות ולא יידון לגלות, ולא ביקש. ד אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] בהלכה זו: הרוצח בשגגה שנגמר דינו לגלות, ומת לפני שגלה — מוליכין את עצמותיו לשם, לעיר המקלט, ושם הוא נקבר, דכתיב [שנאמר] ״לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן״ (במדבר לה, לב), ואיזהו ישיבה שהיא בארץ בתוך הארץ עצמה — הוי אומר זו קבורה. תנא [שנה החכם]: מת הרוצח בשגגה בעיר המקלט, קודם שמת כהן גדול, הרי לאחר מות הכהן מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו, דכתיב [שנאמר] ״ישוב הרצח אל ארץ אחזתו״ (במדבר לה, כח) איזהו ישיבה שהיא בתוך ארץ אחוזתו — הוי אומר זו קבורה. ה ומעלים שאלה אחרת: אם נגמר דינו של ההורג לגלות, ונעשה כהן גדול שהיה בימיו בן גרושה או בן חלוצה, שבאו עדים והעידו שכהן גדול זה הוא כהן פסול, פליגי בה [נחלקו בכך], בשאלה האם רוצח בשגגה יוצא על ידי כך מעיר המקלט, ר׳ אמי ור׳ יצחק נפחא. חד [אחד מהם] אומר: מתה כהונה כלומר, אנו דנים זאת כאילו מת הכהן הגדול, ולכן הגולים שבים למקומם. וחד [ואחד מהם] אומר: בטלה כהונה — הרי זה כאילו לא היה אז כהן גדול, ואינם יוצאים מעיר המקלט לעולם. ושואלים: לימא בפלוגתא [האם נאמר כי במחלוקת של] ר׳ אליעזר ור׳ יהושע קא מיפלגי [חלוקים הם] ר׳ אמי ור׳ יצחק נפחא. דתנן [ששנינו במשנה]: היה כהן עומד בבית המקדש ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, והריהו איפוא כהן פסול לעבודה, ר׳ אליעזר אומר: כל קרבנות שהקריב הריהם פסולין — שהרי התברר שאינו כהן כשר, ור׳ יהושע מכשיר את הקרבנות שכבר הקריב. ומעתה האם נאמר כי מאן דאמר [מי שאומר כאן] מתה כהונה — הוא סבור כר׳ יהושע, ולכן הוא אומר שהכהן הגדול שנודע שהוא פסול הריהו נפסל מכאן ולהבא, והרי זה כאילו מת, אבל כהונתו לא בטלה מעיקרה. ומאן דאמר [ומי שאומר] בטלה כהונה, סבור כר׳ אליעזר, ומשום כך הוא סבור שהכהונה מופקעת מתחילתה, ונמצא שבזמן שנגמר דינו לא היה כלל כהן גדול?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון