×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כריתות י״ט:גמרא
;?!
אָ
מִתְעַסֵּק דְּמַאי אִי דַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב [דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל אהַמִּתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב] שֶׁכֵּן נֶהֱנָה. וְאִי מִתְעַסֵּק בְּשַׁבָּת פָּטוּר מַאי טַעְמָא מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. לְרָבָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּון לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר לְאַבָּיֵי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כְּגוֹן דְּנִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר. דְּאִיתְּמַר נִתְכַּוֵּון לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ בוְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר פָּטוּר מַאי טַעְמָא דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר אַבָּיֵי אָמַר חַיָּיב דְּהָא אִיכַּוַּון לְשׁוּם חֲתִיכָה רָבָא אָמַר גפָּטוּר דְּהָא לָא אִיכַּוַּון לַחֲתִיכָה דְּאִיסּוּרָא.: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳.: תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי יוֹסֵי דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. מַאי אָמְרִי לֵיהּ דַּאֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי הָכִי א״לאֲמַרוּ לֵיהּ הִגְבִּיהַּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת מַהוּ אֲמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי. וְנֵימָא לְהוּ מִקְצָת הַגְבָּהָה הָיְתָה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר הָכִי נָמֵי קָאָמַר לְהוּ דִּקְדַּקְתֶּם אַחֲרַי וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם. וּלְרַבִּי יוֹסֵי גְּמַר מְלָאכָה לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּטוּר הָא שָׁמַעְנָא לֵיהּ דִּמְחַיֵּיב דדִּתְנַן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַיָּיב. אָמַר רַב יוֹסֵף רַבִּי יוֹסֵי אַלִּיבָּא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הָכִי מַתְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וּשְׁנַיִם עַל הָאָרִיג חַיָּיב.: א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.: תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:א׳,י״ז,כ״א} כִּי תֶחֱטָא וְלֹא יָדַע פְּרָט לָזֶה שֶׁיָּדַע שֶׁחָטָא אָמַר לוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן זֶהוּ שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ה׳:י״ז} וְעָשָׂה וְלֹא יָדַע וְזֶה לֹא יָדַע בַּמֶּה עָשָׂה. אֲבָל סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל צֵא וּשְׁאַל עָלָיו אִם מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אִם לָאו מַאי הָוֵי עֲלַהּ. ת״שתָּא שְׁמַע חָטָא וְלֹא יָדַע בַּמֶּה חָטָא אוֹ הסָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי מַאן שְׁמַעְנָא לֵיהּ דְּאָמַר חָטָא וְאֵין יָדוּעַ בְּמַאי חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן וְקָא תָנֵי סָפֵק חָטָא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי שְׁמַע מִינַּהּ ס״לסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָפֵק חֵטְא סָפֵק לֹא חָטָא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.: ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא נֶחְלְקוּ כּוּ׳ אִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ד׳:כ״ג} אשר חָטָא בה פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.: אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל מִתְעַסֵּק בַּחֲלָבִים וַעֲרָיוֹת חַיָּיב שֶׁכֵּן נֶהֱנָה מִתְעַסֵּק בַּשַּׁבָּת פָּטוּר מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן וְהָא תִּינוֹקוֹת דְּכִי מִתְעַסֵּק דָּמֵי וּתְנַן מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִּינוֹקוֹת אֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בַּשַּׁבָּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ופּוֹטֵר. עַד כָּאן לָא פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶלָּא מִשּׁוּם דְּקָסָבַר טָעָה בִּדְבַר מִצְוָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה פָּטוּר אֲבָל מִתְעַסֵּק בְּדָבָר דְּלָאו מִצְוָה אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אָמַר לוֹ הַנַּח לַתִּינוֹקוֹת הוֹאִיל וּמְקַלְקֵל בְּחַבּוּרָה חַיָּיב מִתְעַסֵּק בְּחַבּוּרָה חַיָּיב. אֵיתִיבֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אפי׳אֲפִילּוּ מִתְכַּוֵּין לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ זפּוֹטֵר. וְהָא הָכָא מִתְעַסֵּק הוּא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ נָמֵי לָא קָא פָטַר אֶלָּא מִן מִינָא לְמִינָא אֲבָל בְּחַד מִינָא אֲפִילּוּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מְחַיַּיב. אֲמַר לֵיהּ שִׁינָּנָא שְׁבוֹק מתני׳מַתְנִיתִין וְתָא בָּתְרַאי הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁאָבַד מְלַקֵּט מִלִּבּוֹ נִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט עֲנָבִים וְשָׁכַח וְסָבוּר תְּאֵנִים בָּעֵינָא וְהָלְכָה יָדוֹ עַל הָעֲנָבִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר הֲרֵי נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סָבַר הֲרֵי לֹא נֶעֶשְׂתָה כַּוָּונָתוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מתעסק דמאי [של מה], באיזה מתעסק מדובר? אי [אם] במתעסק בחלבים ועריות, גם אם לא התכוון כלל לאכול חתיכה זו שאכל, או שלא נתכוון לבוא על אשה זו שבא עליה — הרי הוא חייב חטאת, שאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריותחייב, שכן נהנה! ואי [ואם] היה זה מתעסק בשבת — ודאי פטור מאי טעמא [מה טעם הדבר]? מלאכת מחשבת אסרה תורה, שחושב ומתכוון למלאכה שהוא עושה! ואם כן, איזה מתעסק הוצרך ר׳ אליעזר ללמוד מ״אשר חטא בה״? ומשיבים: לרבא משכחת לה [מוצא אתה אותה] כגון שנתכוון לחתוך בשבת את הדבר התלוש וחתך בטעות את המחובר, שאף שעשה פעולה שהתכוון לעשותה, לא עשה בדיוק לפי כוונתו; לאביי, שמחייב במקרה זה, משכחת לה [מוצא אתה אותה], כשנתכוון לעשות פעולה מותרת, כגון שנתכוון להגביה את התלוש ובתוך כך חתך את המחובר. דאיתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בענין זה: מי שנתכוון להגביה את התלוש וחתך בתוך כך את המחוברפטור, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דהא לא איכוון [שהרי לא התכוון] לשום (לשם) פעולת חתיכה. אבל אם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר — אביי אומר: חייב, דהא איכוון לשום [שהרי התכוון לשם] פעולת חתיכה. רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון [שהרי לא התכוון] לחתיכה דאיסורא [של איסור], אלא התכוון לחתוך דבר שמותר לו לחתוך. א שנינו במשנה, ר׳ יוסי אומר: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על העושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכיפורים, שגם ר׳ אליעזר פוטר, שמא מקצת מלאכה עשה ביום זה ומקצתה ביום האחר כו׳. תניא [שנויה ברייתא], אמר להן ר׳ יוסי: דקדקתם אחרי והשבתם לי תשובה ניצחת. ושואלים: מאי אמרי ליה דאמר להו [מה אמרו לו חכמים שאמר להם] דקדקתם אחרי? הרי במשנה לא נאמר דבר! ומשיבים: הכי אמרו ליה [כך אמרו לו]: אם הגביה חפץ בין השמשות, והוציאו מרשות לרשות, מהו? שהרי פעולה זו אינה מתמשכת, שתוכל לומר שעשה מקצתה בשבת ומקצתה ביום הכיפורים. ואם כן ייתכן שנחלקו בעושה מלאכה בין השמשות! ועל כן אמר להו [להם]: דקדקתם אחרי, והשבתם לי תשובה ניצחת. ומקשים: ונימא להו [ושיאמר להם]: אף במקרה זה יש לומר: מקצת הגבהה היתה מהיום ומקצתה למחר! ומשיבים: הכי נמי קאמר להו [כך גם כן אמר להם], זו באמת היתה כוונת דבריו: דקדקתם אחרי, הקשיתם עלי ולא העליתם בידכם כלום. ושואלים: ולר׳ יוסי, שמניח כי אם עשה מקצת מלאכה בשבת ומקצתה ביום הכיפורים פטור לדעת הכל, יש לתמוה: וכי על גמר מלאכה, החלק שעשאו ביום השני לדעת ר׳ אליעזר פטור? הא שמענא ליה דמחייב [הרי שמענו אותו שהוא מחייב בזה]! דתנן [ששנינו במשנה], ר׳ אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, כלומר כשמתחיל את האריגה, וכן אם מוסיף ואורג אפילו חוט אחד על האריג הקיים — חייב, למרות שעשה מקצת מלאכה! אמר רב יוסף: ר׳ יוסי אליבא [לפי שיטת] ר׳ אליעזר הכי מתני [כך הוא שונה] באותה משנה, ר׳ אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, ושנים על האריג הקיים כבר — חייב, שאינו חייב אלא אם כן הוסיף שיעור שלם של מלאכת אריגה. ב בענין העושה אחת משתי עבירות ואינו יודע איזו מהן עשה, שר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר, שנינו, אמר ר׳ יהודה: פוטרו היה ר׳ יהושע אף מאשם תלוי. ובענין זה תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ יהודה: פוטרו היה ר׳ יהושע אף מאשם תלוי, שנאמר בו: ״נפש כי תחטא... ולא ידע״ (ויקרא ה, יז) — דווקא מי שלא ידע אם חטא מביא אשם תלוי, פרט לזה שידע שחטא אלא שאינו יודע במה חטא — שפטור. אמר לו ר׳ שמעון: להיפך, דווקא מי שחטא ולא ידע במה חטא — זהו שמביא אשם תלוי, שנאמר שם: ״נפש כי תחטא ועשה... ולא ידע״, והרי זה לא ידע במה עשה. אבל מי שאכל חתיכה, ספק אכל חלב ספק לא אכל, שלא ידע אם חטא — צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו [לא]. ושואלים: מאי הוי עלה [מה היה עליה], כיצד נפתרה לדעת ר׳ שמעון שאלה זו? ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: חטא ולא ידע במה חטא, או ספק חטא ספק לא חטאמביא אשם תלוי. מאן שמענא ליה דאמר [מי שמענו אותו שאומר]: חטא ואין ידוע במאי [במה] חטא מביא אשם תלוי? ר׳ שמעון הוא, כפי ששנינו בברייתא, וקא תני [והוא שונה]: ספק חטא ספק לא חטאמביא אשם תלוי, שמע מינה [למד מכאן] כי סבירא ליה [סבור הוא] לר׳ שמעון: ספק חטא ספק לא חטאמביא אשם תלוי. ג שנינו במשנה, ר׳ שמעון שזורי ור׳ שמעון אומר: לא נחלקו כו׳, אם כן, מה תלמוד לומר ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה״ (שם ד, כג)? פרט למתעסק. בענין זה מביאים, אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק בחלבים ועריות, כגון שאכל בלא שהתכוון לאכול מה שאכל, או שבא על אשה בלא שיתכוון לבוא עליה — חייב, שכן נהנה. אבל מתעסק בשבת וכגון שנתכוון ללקט תאנה וליקט תאנה אחרת — פטור, כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, שחושב ומתכוון למה שהוא עושה. אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: והא [והרי] תינוקות, שמל בשבת בטעות תינוק שלא הגיע יומו השמיני, דכי מתעסק דמי [שכמו מתעסק הוא נחשב], ותנן [ושנינו במשנה]: מי שהיו לו שני תינוקות למול, אחד היה צריך למול בשבת ואחד למול אחר השבת (ביום ראשון), ושכח ומל את זה של אחר השבת בשבתר׳ אליעזר מחייב חטאת, שלא ניתנה שבת להידחות אצלו, ונמצא שעשה בשוגג מלאכה האסורה בשבת, ור׳ יהושע פוטר. והרי עד כאן לא שמענו שפטר ר׳ יהושע אלא משום דקסבר [שהוא סבור]: מי שטעה בדבר מצוה, שחשב שהוא עושה מצוה, ולא עשה מצוהפטור, אבל מתעסק בדבר דלאו [שאינו] מצוה, כגון שנתכוון ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות — אפילו ר׳ יהושע מחייב! אמר לו: הנח לדין המל תינוקות, שיש בו חומרה מיוחדת, הואיל ומקלקל בחבורה חייב כלומר, מי שעושה חבורה בשבת חייב, למרות שמקלקל בשבת בדרך כלל פטור, לכן גם מתעסק בחבורה, שלא נתכוון לעשות חבורה בתינוק זה אלא באחר — צריך להיות חייב (אלא שהוא פטור משום שטעה בדבר מצוה). איתיביה [הקשה לו] רב יהודה לשמואל, שאמר כי מתעסק בשבת פטור, ממה ששנינו במשנתנו, ר׳ יהודה אומר: אפילו מתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, או התכוון ללקוט שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורותר׳ אליעזר מחייב חטאת, ור׳ יהושע פוטר. ויש לשאול: והא הכא [והרי כאן] מתעסק הוא, שלא עשה מה שהתכוון אליו, ור׳ יהושע נמי לא קא פטר [גם כן אינו פוטר] אלא כשטעה מן מינא למינא [בין מין למין], בין תאנים לענבים, או בין תאנים שחורות ללבנות, אבל בחד מינא [במין אחד], כגון שנתכוון ללקט תאנה לבנה זו וליקט תאנה לבנה אחרת — אפילו לדעת ר׳ יהושע מחייב [מתחייב חטאת]! אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה: שיננא [גדול השיניים], שבוק מתניתין ותא בתראי [עזוב את המשנה ובוא אחרי], כלומר, אין להבין משנה זו כפשוטה, אלא הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שאבד מלקט מלבו, כלומר, ששכח מה שרצה ללקט, ואחר כך הזדמן לו שליקט שלא בכוונה את שהתכוון אליו בתחילה, וכגון שנתכוון ללקט ענבים, ושכח וסבור תאנים בעינא [רוצה אני], והלכה ידו על הענבים ואותם ליקט, שר׳ אליעזר סבר [סבור]: הרי נעשתה כוונתו, שהרי מתחילה נתכוון ללקט ענבים ולכן חייב, ור׳ יהושע סבר [סבור]: הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו כלומר, אף על פי שנתכוון ללקט ענבים, ונעשתה כוונתו, מכל מקום באותה שעה לא חשב ללקוט תאנים, ואינו חייב חטאת אלא אם עשה דבר שהתכוון אליו וגם עכשיו הוא חושב עליו. אבל המתעסק, שעשה דבר שלא התכוון אליו מתחילה, וכגון שהתכוון ללקט תאנה אחת וליקט תאנה אחרת — פטור, לדעת הכל.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144