Steinsaltz Commentary Keritot 19a – ביאור שטיינזלץ כריתות יט.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה פּוֹטֵר בְּכוּלָּן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן. וַאֲפִילּוּ בְּקַמַּיְיתָא אָמַר רָבָא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן ^אכְּגוֹן שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וּבִשְׁעַת הִילּוּכוֹ בַּשֵּׁנִי שָׁכַח שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וּבְהָא פְּלִיגִי ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר מִקְצָת יְדִיעָה כִּידִיעָה דָּמְיָא ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר מִקְצָת יְדִיעָה לָאו כִּידִיעָה דָּמְיָא. אָמַר מָר הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס וְהִיזָּה וְטָבַל וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְנִכְנַס חַיָּיב אַמַּאי חַיָּיב הָא לָא הֲוַי לֵיהּ יְדִיעָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הָא מַנִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְּלָא בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כָּאן עָשׂוּ סְפֵק יְדִיעָה כִּידִיעָה. סָלְקָא דַעְתָּךְ כָּאן עָשׂוּ וְהוּא הַדִּין לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ קַשְׁיָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן. קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ. בִּשְׁלָמָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר״יאַדְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא כָּאן עָשׂוּ אֲבָל בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לָא. מַאי טַעְמָא הָכָא גַּבֵּי טוּמְאָה כְּתִיב {ויקרא ה׳:ב׳} וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא יְדִיעָה דְּאִית בַּהּ נָמֵי סָפֵק חַיָּיב קְרָא אֲבָל בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ כְּתִיב {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח} אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אִי אִית לֵיהּ יְדִיעָה הוּא דְּמִחַיַּיב. אֶלָּא לר״ללְרֵישׁ לָקִישׁ קַשְׁיָא אַדְּמוֹקֵים לַהּ כר׳כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לוֹקְמַהּ כְּרַבִּי הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נָמֵי לָא בָּעֵי יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה. הָא מַתְנִיתִין הִיא דִּתְנַן רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וְנֶעְלַם [וְנֶעְלַם] (מִמֶּנּוּ) שְׁתֵּי פְּעָמִים לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא מִקְרָא לֵית לֵיהּ מִגְּמָרָא אִית לֵיהּ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.: מתני׳מַתְנִיתִין: חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו וְאָכַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן אָכַל אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן שָׁגַג שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן עָשָׂה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ^בוְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא פָּטוּר שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִקְצָת עָשָׂה הַיּוֹם וּמִקְצָת עָשָׂה לְמָחָר. עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בְּשַׁבָּת עָשָׂה אִם ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^גאַף מֵאָשָׁם תָּלוּי. ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי אוֹמְרִים לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַיָּיב עַל מָה נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם ב׳שְׁנֵי שֵׁמוֹת שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּון לִלְקוֹט תְּאֵנִים וְלִיקֵּט עֲנָבִים עֲנָבִים וְלִיקֵּט תְּאֵנִים שְׁחוֹרוֹת וְלִיקֵּט לְבָנוֹת לְבָנוֹת וְלִיקֵּט שְׁחוֹרוֹת ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר [אָמַר ר״ש] תמיהני אם פטר בָּהּ ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ א״כאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר {ויקרא ד׳:כ״ג} אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.: גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה נַפְשָׁךְ אִי חֵלֶב אָכַל חַיָּיב אִי נוֹתָר אָכַל חַיָּיב אִי אִשְׁתּוֹ נִדָּה בָּעַל חַיָּיב אִי אֲחוֹתוֹ בָּעַל חַיָּיב אִי בְּשַׁבָּת עָשָׂה מְלָאכָה חַיָּיב אִי ביה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה מְלָאכָה חַיָּיב. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ בַּמֶּה חָטָא וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַאי בָּהּ מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ פְּרָט לַמִּתְעַסֵּקמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שגגות י״א:ו׳

^ב רמב״ם הלכות שגגות ב׳:ג׳
רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ה׳

^ג רמב״ם הלכות שגגות ח׳:ה׳

ר׳ שמעון היה פוטר בזו במקרה האחרון, משום שבשתי הפעמים שנכנס למקדש לא נשכחה ממנו ידיעה ודאית שהוא טמא, שהרי נטהר באמצע. ר׳ שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום (משמו של) ר׳ שמעון. ושואלים: ואפילו בקמייתא [בראשונה] הוא פוטר, כשהלך בשני השבילים ולא נטהר באמצע? והרי ודאי נטמא! אמר רבא: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? כגון שהלך בשביל הראשון, ולא נטהר, ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון, ונמצא שלמרות שבוודאי נטמא, מכל מקום כשנכנס למקדש נעלמה ממנו רק מקצת ידיעה של הטומאה, ובהא פליגי [ובזה הם חלוקים], תנא קמא סבר [התנא הראשון לדעת ר׳ שמעון סבור]: מקצת ידיעה שהוא טמא — כידיעה דמיא [נחשבת], שאם נשכחה ממנו ונכנס למקדש — חייב. ור׳ שמעון, כפי שאמר ר׳ שמעון בן יהודה בשמו, סבר [סבור]: מקצת ידיעה לאו [לא] כידיעה דמיא [נחשבת], ופטור. ודנים במה שאמר מר [החכם] בברייתא: הלך בראשון ונכנס, והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס — חייב. ומקשים: אמאי [מדוע] חייב? הא לא הוי ליה [הרי בשתי הפעמים לא היתה לו] ידיעה שהוא טמא, שנעלמה ממנו כשנכנס! אמר ריש לקיש: הא מני [ברייתא זו שיטת מי היא]? שיטת רבי ישמעאל היא, דלא בעי [שאינו צריך] ידיעה שהוא טמא בתחלה כדי להתחייב קרבן על כניסה למקדש בטומאה בשגגה, ודי שייוודע לו בסוף. ר׳ יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן [תאמר שהוא כשיטת חכמים], המצריכים ידיעה בתחילה, כאן עשו חכמים דינו של ספק ידיעה כידיעה גמורה. סלקא דעתך [עולה על דעתך, מניחים אנו] שכוונת ר׳ יוחנן לומר שכאן עשו ספק ידיעה כידיעה — והוא הדין לכל התורה כולה, ואם כן, קשיא [קשה] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן, שאמר לעיל לענין אכילת חלב כי ידיעת ספק אין שמה ידיעה, ואינה מחלקת לחטאות לדעת הכל. וכן קשיא [קשה] מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש, שאמר לענין אכילת חלב, שלדעת רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות. ומוסיפים: בשלמא [נניח] מדברי ר׳ יוחנן על דברי ר׳ יוחנן לא קשיא [אינו קשה], שאפשר לדייק מדבריו כך: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה, אבל בכל התורה כולה — לא, מאי טעמא [מה טעם] החילוק בדברים? הכא [כאן] לגבי טומאה כתיב [נאמר]: ״ונעלם ממנו והוא טמא״ (ויקרא ה, ב), לומר שכל שנעלם ממנו שהוא טמא, ואפילו ידיעה דאית בה נמי [שיש בה גם כן] ספק — חייב קרא [הכתוב], אבל בכל התורה כולה כתיב [נאמר]: ״או הודע אליו חטאתו״ (שם ד, כח), ומשם יש ללמוד: אי אית ליה [אם יש לו] ידיעה ברורה מתחילה הוא דמחייב [שהוא מתחייב], ולא במקרה אחר. אלא לריש לקיש קשיא [קשה], אדמוקים לה [עד שהוא מעמיד אותה] את הברייתא הזו, כשיטת ר׳ ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, לוקמה [שיעמיד אותה] כשיטת רבי, כפי שאמר לעיל: כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות! ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו] בדבריו, שר׳ ישמעאל נמי לא בעי [גם כן אינו צריך] ידיעה בתחלה. ומקשים: דבר זה אינו צריך לדיוק, הא מתניתין [הרי משנה] מפורשת היא! דתנן [ששנינו במשנה], ר׳ ישמעאל אומר: מה שנאמר בענין טומאת מקדש וקדשיו ״ונעלם ממנו״ שתי פעמים (ראה שם ה, ב—ג), בא לחייב קרבן הן על העלם טומאה שלא ידע שהוא טמא, והן על העלם מקדש, כשלא ידע שנכנס למקדש. והרי למדו מכתוב זה שצריך שתהא לו ידיעה מתחילה, ומכאן שר׳ ישמעאל אינו סבור כן! ומשיבים: מכל מקום איצטריך [הוצרך] ריש לקיש לומר שכך סבור ר׳ ישמעאל, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: מקרא לית ליה [מן המקרא אין לו לר׳ ישמעאל] מקור לכך, אבל מגמרא אית ליה [ממסורת יש לו], על כן קא משמע לן [משמיע לנו] ריש לקיש שלדעתו אין צורך בידיעה מתחילה. א משנה היו חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן בשגגה ואינו יודע איזה מהן אכל, ועל כל פנים אכל אכילה אסורה שחייבים עליה חטאת. וכן היו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ושגג הוא באחת מהן ובא עליה ואינו יודע באיזה מהן שגג, או שהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה, אם בשבת או ביום הכיפורים עשה — ר׳ אליעזר מחייב חטאת, משום שבוודאי חטא, ור׳ יהושע פוטר, שהרי אינו יודע במה חטא. אמר ר׳ יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, וגם ר׳ אליעזר סבור כן, מפני שאני אומר: מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר, ואין אדם מתחייב על מקצת מלאכה. על מה נחלקו? על העושה מלאכה גמורה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה, או על העושה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, כגון אם חרש או אם זרע, שר׳ אליעזר מחייב חטאת, ור׳ יהושע פוטר. אמר ר׳ יהודה: פוטרו היה ר׳ יהושע, את מי שאינו יודע במה חטא, אף מאשם תלוי. ר׳ שמעון ור׳ שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע על דבר שהוא משם אחד, שהוא חייב, וכגון שהיו לפניו שתי גפנים וליקט מאחת מהן בשבת בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן, שהרי הוא יודע שחטא ובאיזה דבר חטא, על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות, וכגון שהיו לפניו תאנה וגפן, וליקט מאחת מהן בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן ליקט, שר׳ אליעזר מחייב חטאת במקרה זה, שהרי נודע לו שחטא, ור׳ יהושע פוטר, שהרי לא נודע לו במה חטא. אמר ר׳ יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים בשגגה וליקט במקום זה ענבים, או נתכוון ללקט ענבים וליקט תאנים, וכן אם נתכוון ללקט תאנים שחורות וליקט לבנות, או נתכוון ללקט תאנים לבנות וליקט שחורות — ר׳ אליעזר מחייב חטאת, אם נעשה הדבר בשגגה, ור׳ יהושע פוטר. והוסיף ר׳ יהודה: תמיהני אם פטר בה ר׳ יהושע, כלומר, מדוע פטר ר׳ יהושע בכגון זה, שהרי גם לפי טענתו נתכוון לעשות מעשה שהוא אסור! ותמהים: אם כן, שאינו פוטר, למה נאמר בכתוב ״חטאתו אשר חטא בה״ (ויקרא ד, כג), ללמד שצריך שיחטא במה שהתכוון אליו? ומשיבים: פרט למתעסק בדבר אחר, שהוא מותר, ולא נתכוון כלל לעשות דבר אסור. ב גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה, שמי שהיו לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהם בשגגה ואינו יודע איזה מהם אכל, ר׳ אליעזר מחייב חטאת ור׳ יהושע פוטר, תניא [שנויה ברייתא] אמר ר׳ אליעזר: מה נפשך [רצונך]? אי [אם] חלב אכל — הרי הוא חייב חטאת, אי [אם] נותר אכל — חייב! וכן, אי [אם] אשתו נדה בעל — חייב חטאת, אי [אם] אחותו בעל — חייב חטאת! אי [אם] בשבת עשה מלאכה — חייב, אי [אם] ביום הכפורים עשה מלאכה — חייב! אמר לו ר׳ יהושע: הרי הוא אומר בכתוב ״או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה״ (ויקרא ד, כג), לומר שאינו מביא חטאת עד שיודע לו במה בדיוק חטא. ושואלים: ור׳ אליעזר שלדעתו אינו צריך לדעת במה חטא, האי [זה] הדיוק ״בה״ מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [נצרך הוא לו] ללמד: פרט למתעסק, שאם עשה דבר שלא התכוון לעשותו הריהו פטור מחטאת.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון