Steinsaltz Commentary Gittin 52b – ביאור שטיינזלץ גיטין נב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

דְּאָתוּ לְמֵימַר לְהוּ נִשְׂרְפוּ חִיטֵּכֶם בַּעֲלִיָּיה. ^איָהֲבִי לְהוּ זוּזֵי לְיַתְמֵי אַפֵּירֵי אִיַּיקַּר לֹא יְהֵא כֹּחַ הֶדְיוֹט חָמוּר מֵהֶקְדֵּשׁ זוּל סְבוּר מִינָּה הַיְינוּ דְּרַב חֲנִילַאי בַּר אִידִי. אֲמַר לְהוּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי ^בהָא רָעָה הוּא לְדִידְהוּ דְּזִמְנִין דְּמִצְטַרְכִי לְזוּזֵי וְלֵיכָּא דְּיָהֵיב לְהוּ עַד דְּיָהֲבִי לְהוּ פֵּירֵי. אָמַר רַב אָשֵׁי אֲנָא וְרַב כָּהֲנָא חָתְמִינַן אַשְּׁטָרָא דְּאִימֵּיהּ דִּזְעֵירָא יַתְמָא דִּמְזַבְּנָא אַרְעָא לִכְרָגָא בְּלָא אַכְרַזְתָּא דְּאָמְרִי נְהַרְדָּעֵי ^גלִכְרָגָא וְלִמְזוֹנֵי וְלִקְבוּרָה מְזַבְּנִינַן בְּלָא אַכְרַזְתָּא.: עַמְרָם צַבָּעָא אַפּוֹטְרוֹפָּא דְיַתְמֵי הֲוָה אֲתוֹ קְרוֹבִים לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן אָמְרִי לֵיהּ קָא לָבֵישׁ וּמִכַּסֵּי מִיַּתְמֵי אֲמַר לְהוּ ^דכִּי הֵיכִי דְּלִישְׁתַּמְעָן מִילֵּיהּ. קָאָכֵיל וְשָׁתֵי מִדִּידְהוּ וְלָא אמוד אֵימוֹר מְצִיאָה אַשְׁכַּח וְהָא קָא מַפְסֵיד אֲמַר לְהוּ אַיְיתוֹ לִי סָהֲדִי דְּמַפְסֵיד וְאֵיסַלְּקִינֵּיהּ דְּאָמַר רַב הוּנָא חַבְרִין מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אַפּוֹטְרוֹפּוֹס דְּמַפְסֵיד מְסַלְּקִינַן לֵיהּ דְּאִיתְּמַר אַפּוֹטְרוֹפָּא דְּמַפְסֵיד רַב הוּנָא אָמַר רַב מְסַלְּקִינַן לֵיהּ דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא אָמְרִי לָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ ^הוְהִלְכְתָא מְסַלְּקִינַן לֵיהּ.: אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים יִשָּׁבַע.: מַאי טַעְמָא אִי לָאו דְּאִית לֵיהּ הֲנָאָה מִינֵּיהּ לָא הֲוָה לֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס וּמִשּׁוּם שְׁבוּעָה לָא אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי.: מִינּוּהוּ ב״דבֵּית דִּין לֹא יִשָּׁבַע.: מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּעָבֵיד לְבֵי דִינָא וְאִי רָמֵית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי.: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים.: מ״טמַאי טַעְמָא מִינּוּהוּ ב״דבֵּית דִּין יִשָּׁבַע בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָא נָפֵיק עֲלֵיהּ קָלָא דְּאִינִישׁ מְהֵימְנָא הוּא דְּהָא סָמֵיךְ עֲלֵיהּ בֵּי דִינָא מִשּׁוּם שְׁבוּעָה לָא אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי. מִינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים לֹא יִשָּׁבַע מִילְּתָא בְּעָלְמָא הוּא דְּעָבְדִי לַהֲדָדֵי וְאִי רָמֵית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי אָמַר רַב חָנָן בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל ^והִלְכְתָא כְּאַבָּא שָׁאוּל.: תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר זֶה וָזֶה יִשָּׁבַע וַהֲלָכָה כִּדְבָרָיו. תָּנֵי רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעְרְבָא קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּינָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים יִשָּׁבַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר אֲמַר לֵיהּ אַתְּ אַיְיתֵת קַבָּא וְכָיְילַתְּ לֵיהּ אֶלָּא אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^זהַמְטַמֵּא וְהַמְדַמֵּעַ וְהַמְנַסֵּךְ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר בְּמֵזִיד חַיָּיב.: גמ׳גְּמָרָא: אִיתְּמַר מְנַסֵּךְ רַב אָמַר מְנַסֵּךְ מַמָּשׁ וּשְׁמוּאֵל אָמַר ^חמְעָרֵב. מ״דמַאן דְּאָמַר מְעָרֵב מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר מְנַסֵּךְ אָמַר לָךְ מְנַסֵּךְ קָם לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ. וְאִידַּךְ כִּדְרַבִּי יִרְמְיָה דא״רדְּאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה ^טמִשְּׁעַת הַגְבָּהָה הוּא דִּקְנָה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ לָא הָוֵי עַד שְׁעַת נִיסּוּךְ. וּלְמַאן דְּאָמַר מְנַסֵּךְ מ״טמַאי טַעְמָא לָא אָמַר מְעָרֵב אָמַר לָךְ מְעָרֵבמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מכירה ט׳:ד׳
טור חושן משפט קצ״ט:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ט:ד׳

^ב רמב״ם הלכות מכירה ט׳:ד׳
טור חושן משפט קצ״ט:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט קצ״ט:ד׳

^ג רמב״ם הלכות אישות י״ב:י״ז
רמב״ם הלכות אישות י״ח:כ׳
רמב״ם הלכות מלוה ולווה י״ב:י״א
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
סמ״ג מצוות עשה פ״א
סמ״ג מצוות עשה צ״ד
טור אבן העזר ע׳:ה׳
טור אבן העזר צ״ג:כ״ה
טור אבן העזר קי״ב:ו׳
טור אבן העזר ק״ד:ג׳
טור חושן משפט ק״ט:ג׳
שולחן ערוך אבן העזר ע׳:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר צ״ג:כ״ה
שולחן ערוך אבן העזר קי״ב:ו׳
שולחן ערוך אבן העזר ק״ד:ג׳
שולחן ערוך חושן משפט ק״ט:ג׳

^ד רמב״ם הלכות נחלות י״א:ה׳
טור חושן משפט ר״צ:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״צ:ד׳

^ה רמב״ם הלכות נחלות י׳:ז׳
טור חושן משפט ר״צ:ה׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״צ:ה׳

^ו רמב״ם הלכות נחלות י״א:ה׳
רמב״ם הלכות שלוחין ושותפין ט׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה קנ״ג
טור חושן משפט צ״ג:ח׳
טור חושן משפט ר״צ:ט״ז
שולחן ערוך חושן משפט צ״ג:ח׳
שולחן ערוך חושן משפט ר״צ:ט״ז

^ז רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:א׳-ג׳
סמ״ג מצוות עשה מ׳
טור חושן משפט שפ״ה:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ה:א׳

^ח רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:ב׳
סמ״ג מצוות עשה מ׳
טור חושן משפט שפ״ה:א׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ה:א׳

^ט רמב״ם הלכות חובל ומזיק ז׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה מ׳
טור חושן משפט שפ״ה:ב׳
שולחן ערוך חושן משפט שפ״ה:ב׳

דאתו למימר להו [שיבואו המוכרים לומר להם]: נשרפו חיטכם בעלייה, שאם תארע שריפה לא ישתדלו המוכרים להציל את התבואה, שהרי כבר קיבלו את הכסף עבורה והיא מעתה קניינם של היתומים. יהבי להו זוזי ליתמי אפירי [נתנו להם הקונים כסף ליתומים עבור פירות], אם אייקר [התייקרו] הפירות — לא יהא כח הדיוט חמור מהקדש ויכולים היתומים לחזור בהם, כיון שלא היתה משיכה, אם זול [הוזלו] הפירות — סבור מינה [סברו, רצו לומר] היינו [זהו] שאמר רב חנילאי בר אידי שקנין היתומים בכסף, ואין הקונים יכולים לחזור בהם. אמר להו [להם] רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: הא [זו] רעה הוא לדידהו [בשבילם], דזמנין דמצטרכי לזוזי, וליכא דיהיב להו עד דיהבי להו פירי [שפעמים שהם צריכים לכסף ואין, לא יהיה, מי שייתן להם עד שיתנו להם בפועל פירות]. א אמר רב אשי: אנא [אני] ורב כהנא חתמינן אשטרא דאימיה [חתמנו על שטר של אימו] של זעירא יתמא [היתום], שהיתה אפוטרופוס שלו, דמזבנא ארעא [שמכרה קרקע] לצורך תשלום כרגא (מס הקרקע) בלא שקדמה לכך אכרזתא [הכרזה]. והותר לה לעשות כן, משום דאמרי נהרדעי [שכך אמרו חכמי נהרדעא]: לכרגא, ולמזוני [ולמזונות] שמפרנסים את הבנים מנכסי המת, ולקבורה של המת — מזבנינן [מוכרים אנו] את נכסי היתומים בלא אכרזתא [הכרזה]. כי כרגיל נכסי יתומים נמכרים רק אחרי הכרזה פומבית מראש, כדי לקבל את המחיר הגבוה ביותר, ואילו כאן, שיש צורך דחוף במזומנים, התירו למכור אף בלא הכרזה. מסופר: עמרם צבעא [הצבע] אפוטרופא דיתמי הוה [אפוטרופוס של יתומים היה], אתו [באו] הקרובים של היתומים לקמיה [לפני] רב נחמן, אמרי ליה [אמרו לו]: קא לביש ומכסי מיתמי [הריהו לובש ומתכסה מנכסי היתומים]! אמר להו [להם]: שמא הוא עושה זאת כי היכי דלישתמען מיליה [כדי שיישמעו דבריו] שמתלבש יפה על חשבונם משום שהוא צריך לטפל בנכסיהם, ואם ייראה כאדם עני לא ישימו לב אליו. אמרו לו: קאכיל ושתי מדידהו, ולא אמוד [הריהו אוכל ושותה משלהם ואינו עשיר מספיק] שיכול להוציא סכומים כאלה משל עצמו! אמר להם: אימור [אמור] אולי מציאה אשכח [מצא], ומשום כך יכול להרשות לעצמו לחיות ברווחה. אמרו לו: והא קא [והרי הוא] מפסיד, שגורם הפסדים לנכסי היתומים! אמר להו [להם] רב נחמן: אייתו [הביאו] לי סהדי [עדים] שהוא מפסיד ואיסלקיניה [ואסלק אותו] מאפוטרופסותו, שכך אמר רב הונא חברין [חברנו] משמיה [משמו] של רב: אפוטרופוס שמפסיד את נכסי היתומים מסלקינן ליה [מסלקים אנו אותו]. דאיתמר [שנאמר]: אפוטרופא [אפוטרופוס] שמפסיד, רב הונא אמר בשם רב: מסלקינן ליה [מסלקים אנו אותו], דבי [החכמים מבית מדרשו] של ר׳ שילא אמרי [אומרים]: לא מסלקינן ליה [אין אנו מסלקים אותו]. ומסכמים: והלכתא [והלכה היא]: מסלקינן ליה [מסלקים אנו אותו]. ב שנינו במשנה שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים — ישבע. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — אי לאו דאית ליה [אם לא שהיתה לו], לאפוטרופוס, הנאה מיניה [ממנו], מאביהם בחייו לא הוה ליה [היה נעשה] אפוטרופוס לבניו, ומשום חובת שבועה שיטילו עליו בית דין בעתיד לא אתי לאמנועי [יבוא להימנע] מלהיות אפוטרופוס. ג עוד שנינו במשנה: מינוהו בית דין — לא ישבע. וטעמו של דבר: מלתא בעלמא [דבר, טובה, בלבד] הוא דעביד לבי דינא [שעושה לבית הדין], ואי רמית עליה [ואם תטיל עליו] גם חובת שבועה אתי לאמנועי [יבוא להימנע] מלהיות אפוטרופוס ואיש לא ירצה בזה, ונמצאים היתומים ניזוקים. ד עוד שנינו במשנה: אבא שאול אומר: חילוף הדברים. ומבררים את דעתו: מאי טעמא [מה טעם] הדבר שאם מינוהו בית דין — ישבע? — בההיא [באותה] הנאה שיש לו דקא נפיק עליה קלא דאיניש מהימנא [שיוצא עליו קול, שם, שאדם נאמן] הוא, דהא סמיך עליה בי דינא [שהרי סומך עליו בית הדין] ומינה אותו לתפקיד שיש בו אחריות, לכן משום שבועה שמטילים עליו לא אתי לאמנועי [יבוא להימנע] מלקבל את האפוטרופסות. ולעומת זאת, אם מינהו אבי יתומים — לא ישבע, ומדוע? — מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי [דבר של טובה בלבד הוא שעושים האנשים זה לזה], ואי רמית עליה [ואם תטיל עליו] שבועה אתי לאמנועי [יבוא להימנע] מלקבל עליו את האפוטרופסות. אמר רב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכתא [הלכה] כאבא שאול. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: זה וזה ישבע, כלומר, גם אפוטרופוס שמינוהו בית דין וגם זה שמינהו האב ישבעו, והלכה כדבריו. תני [שנה] רב תחליפא בר מערבא קמיה [לפני] ר׳ אבהו: אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים — ישבע, מפני שהוא נושא שכר, מפני שתוך כדי התעסקותו בנכסיהם, יש לו רווח מסויים. אמר ליה [לו]: את אייתת קבא וכיילת ליה [אתה הבאת קב של מידה ומדדת אותו] כמה הרוויח בכך? אלא אימא [אמור]: מפני שהוא כנושא שכר, שמן הסתם עושה זאת בגלל הנאה שנהנה מאביהם בעבר, ונמצא שהיה לו שכר על אפוטרופסותו, ולכן צריך להישבע. ה משנה המטמא טהרות של חבירו, והמדמע, שמערב תרומה בחולין של חבירו, והמנסך יין של חבירו לעבודה זרה, ובכל אלה, על ידי מעשיו גרם נזק כספי לחבירו, אם עשה זאת בשוגג — פטור מלשלם את מה שהזיק, ואם עשה זאת במזיד — חייב לשלם. ו גמרא איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בפירוש ״מנסך״ האמור במשנתנו, רב אמר: מנסך ממש, כלומר, לוקח מן היין ומנסך ממנו לעבודה זרה, ושמואל אמר: הכוונה היא מערב, כלומר, מערב יין נסך ביין כשר, ועל ידי כך אוסר את כל היין בהנאה. ושואלים: מאן דאמר [מי שאומר] מערב, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר מנסך ממש? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך: מנסך קם ליה בדרבה מיניה [עומד לו בעונש גדול ממנו], שהרי הוא עובד עבודה זרה, שהיא עבירה שחייבים עליה מיתה, ולכן אינו נענש גם בעונש ממון. ואידך [והאחר], רב, סבור כדברי ר׳ ירמיה, שאמר ר׳ ירמיה: כאשר אדם מנסך יין של חבירו, משעת הגבהה שהגביה את היין כדי לקחת אותו לעצמו הוא הזמן שקנה אותו להיות כנכסיו, והתחייב אז בעונש הממון, אבל מתחייב בנפשו משום עבודה זרה לא הוי [איננו] עד שעת ניסוך ממש, נמצא שתחילה חל עליו כבר חיוב ממון, ואינו פוקע ממנו אחר כך כאשר התחייב מיתה. ושואלים: למאן דאמר [ולדעת מי שאומר] מנסך ממש, מאי טעמא [מה טעם] לא אמר מערב? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך: מערבמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון