Steinsaltz Commentary Chagigah 2b – ביאור שטיינזלץ חגיגה ב:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל. לִיבְטֵּיל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ ^אאֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב לוֹ שְׁטָר עַל חֲצִי דָּמָיו וְחָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.: חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן כּוּ׳.: קָתָנֵי חֵרֵשׁ דּוּמְיָא דְּשׁוֹטֶה וְקָטָן מָה שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה אַף חֵרֵשׁ דְּלָאו בַּר דֵּעָה הוּא וְקָא מַשְׁמַע לַן כְּדִתְנַן חֵרֵשׁ שֶׁדִּיבְּרוּ חֲכָמִים בְּכׇל מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר הָא מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חַיָּיב. תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זֶהוּ חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר זֶהוּ אִלֵּם ^בזֶה וָזֶה הֲרֵי הֵן כְּפִקְחִין לְכׇל דִּבְרֵיהֶם. וּמִמַּאי דִּמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ זֶהוּ חֵרֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר זֶהוּ אִלֵּם דִּכְתִיב {תהלים ל״ח:י״ד} וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו וְאִיבָּעֵית אֵימָא כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי אִישְׁתְּקִיל מִילּוּלֵיהּ.: מְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר חַיָּיב.: וְהָתַנְיָא ^גמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר פָּטוּר. אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רָבָא חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה וּבְשִׂמְחָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה חַיָּיב בְּשִׂמְחָה ^דוְאֶת שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר וְשׁוֹטֶה וְקָטָן פָּטוּר אַף מִן הַשִּׂמְחָה הוֹאִיל וּפְטוּרִים מִכׇּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה וּבְשִׂמְחָה חוּץ מֵחֵרֵשׁ הַמְדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר שֶׁפְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה וְאַף עַל פִּי שֶׁפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיהמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עבדים ז׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ז
טור יורה דעה רס״ז:ס״ב
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:ס״ב

^ב רמב״ם הלכות אישות ב׳:כ״ו
רמב״ם הלכות גירושין ב׳:ט״ז
רמב״ם הלכות מכירה כ״ט:ב׳-ג׳
טור אבן העזר קכ״א:ו׳
טור חושן משפט רל״ה:י״ח
שולחן ערוך אבן העזר קכ״א:ו׳
שולחן ערוך חושן משפט רל״ה:י״ח

^ג רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ו

^ד רמב״ם הלכות חגיגה ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה רכ״ו

תקנתם בכך את רבו, כלומר, מצאתם תקנה שהיא מועילה לרבו של העבד, ואת עצמו לא תקנתם. ומדוע; לישא שפחה אינו יכול, שכן הוא בן חורין למחצה, וישראל אסור בשפחה, וכמו כן לישא בת חורין אינו יכול, שהוא אסור בה כיון שהוא חציו עבד, ליבטיל [שייבטל] מפריה ורביה ולא ישא אשה כלל? — והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיהו מה, יח). אלא, מפני תיקון העולם כלומר, לשם תקנתו של העבד כופין (מכריחים) את רבו, ועושה אותו בן חורין, כלומר, משחרר את החלק השייך לו, וכותב לו העבד שטר חוב על חצי דמיו (שוויו, מחירו) ומשלם לאדון. וחזרו לבסוף בית הלל להורות כדברי בית שמאי, שיש לשחרר עבד כזה, ודברי רבינא הם לפי המשנה האחרונה כשיטת בית הלל לאחר חזרה, וכיון שחובה על בעליו לשחררו ועדיין אינו משוחרר לגמרי — פטור מן הראייה. שנינו במשנה: הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן. ומעירים: קתני [שנה] פה חרש דומיא [בדומה] לשוטה וקטן, ומסמיכות זו אפשר ללמוד: מה שוטה וקטן דלאו [שלא] בני דעה הם כלל, אף חרש שמדובר בו פה — דלאו בר [שלא בן] דעה הוא. וקא משמע לן [והשמיע לנו] בכך כדתנן [כפי ששנינו במשנה] אחרת: חרש שדיברו חכמים בכל מקום הוא אדם שאינו שומע ואינו מדבר ובשל כך דעתו איננה צלולה. ומכאן נדייק: הא [הרי] אם מי שהוא מדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר — הריהו חייב במצוות, ככל אדם אחר. ומעירים: תנינא להא [שנינו דבר זה] במקום אחר, דתנו רבנן [ששנו חכמים] בברייתא: המדבר ואינו שומע — זהו הקרוי חרש, שומע ואינו מדבר — זהו אלם, זה וזה, חרש ואילם אלה, הרי הן כפקחין לכל דבריהם (דיניהם), ומכאן שחרש שדנו בו חכמים בכל מקום הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר. לעצם לשון הברייתא שואלים: וממאי [וממה, כיצד] יודע אתה שמדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זהו אלם? דכתיב [שנאמר]: ״ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו״ (תהלים לח, יד), ומכאן שחרש הוא מי שאינו שומע, ואילם — שאינו מדבר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] כדאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים] בביטוי מקובל: אישתקיל מילוליה [ניטל דיבורו], ו״אילם״ הוא כקיצור, נוטריקון, של המילים ״אישתקיל מילוליה״. שנינו שהמדבר ואינו שומע או השומע ואינו מדבר חייב. ושואלים והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר — פטור! אמר רבינא ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רבא: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך יש לשנותה]: הכל חייבין בראייה ובשמחה, אכילת בשר קדשים בימי החג, חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, או שומע ואינו מדבר, שפטור מן הראייה, ואף על פי שפטור מן הראייה חייב בשמחה. ואולם את שאינו לא שומע ולא מדבר, וכן שוטה וקטן — פטור אף מן השמחה, הואיל ופטורים אלה מכל מצות האמורות בתורה לפי שאינם בני דעת. ומביאים לכך סיוע, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הכל חייבין בראייה ובשמחה, חוץ מחרש המדבר ואינו שומע, שומע ואינו מדבר, שפטורין מן הראייה. ואף על פי שפטור מן הראייה —מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון