Shitah Mekubetzet Nazir 43a – שיטה מקובצת נזיר מג.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

בְּבַיִת נָמֵי כֵּיוָן דְּאַעֵיל יְדֵיהּ אִיסְתָּאַב כִּי עָיֵיל כּוּלֵּי הַאי טָמֵא הוּא. אֶלָּא אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר צֵירַף יָדוֹ מִשּׁוּם טוּמְאָה אִיכָּא מִשּׁוּם בִּיאָה לֵיכָּא וְצֵירַף גּוּפוֹ טוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתוּ הָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא עָיֵיל חוֹטְמוֹ בְּרֵישָׁא וְנָחֵית לֵיהּ טוּמְאָה. אֶלָּא אָמַר רָבָא הִכְנִיס יָדוֹ מִשּׁוּם טוּמְאָה אִיכָּא מִשּׁוּם בִּיאָה לֵיכָּא הִכְנִיס גּוּפוֹ טוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא אָתְיָין וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא עָיֵיל אֶצְבְּעָתָא דְכַרְעֵיהּ בְּרֵישָׁא וְנָחֵת לְהוּ טוּמְאָה. אֶלָּא אָמַר רַב פָּפָּא ^אכְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע עָלָיו אֶת הַמַּעֲזִיבָה דְּטוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר ^בכְּגוֹן דְּעָיֵיל כְּשֶׁהוּא גּוֹסֵס וּנְפַק נִשְׁמְתֵיהּ אַדְּיָתֵיב דְּטוּמְאָה וּבִיאָה בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָאָתְיָין. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״א:ד׳} לְהֵחַלּוֹ עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת רַבִּי אוֹמֵר בְּמוֹתָם יִטַּמָּא (במדבר ו׳:ז׳) עַד שֶׁיָּמוּת. מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר גּוֹסֵס אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ לְמַאן דְּאָמַר מִלְּהֵחַלּוֹ אֲפִילּוּ גּוֹסֵס למ״דלְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹתָם עַד שֶׁיָּמוּת אִין גּוֹסֵס לָא. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר מִלְּהֵחַלּוֹ הָכְתִיב בְּמוֹתָם מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר בְּמוֹתָם אֵינוֹ מִטַּמֵּא ^גאֲבָל מִטַּמֵּא בְּנִגְעָתָם וּבְזִיבָתָם. וּלְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹתָם הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַאי סְבָרָא א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא בְּמוֹת מַאי בְּמוֹתָם שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר בְּמוֹתָם הָכְתִיב לְהֵחַלּוֹ לְהֵחַלּוֹ לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּלָּל יָצָא זֶה שֶׁמְּחוּלָּל וְעוֹמֵד. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר מִלְּהֵחַלּוֹ הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַאי סְבָרָא א״כאִם כֵּן לֵימָא קְרָא לְהֵחֵל מַאי לְהֵחַלּוֹ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. מֵיתִיבִי ^דאָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ וַאֲפִילּוּ מְגוּיָּיד וַאֲפִילּוּ גּוֹסֵס ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר מִלְּהֵחַלּוֹ הָא קָתָנֵי דְּאֵינוֹ מְטַמֵּא לְעִנְיַן טַמּוֹיֵי עַד דְּנָפְקָא נַפְשֵׁיהּ ^הלְעִנְיַן אִתַּחוֹלֵי הָא אִיתַּחִיל.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות נזירות ה׳:י״ח
רמב״ם הלכות אבל ג׳:ו׳

^ב רמב״ם הלכות נזירות ה׳:י״ח
רמב״ם הלכות אבל ג׳:ו׳

^ג רמב״ם הלכות טומאת אוכלין ט״ז:ט׳

^ד רמב״ם הלכות טומאת מת א׳:ט״ו

^ה טור יורה דעה ש״ע:א׳
שולחן ערוך יורה דעה ש״ע:א׳

אלא אמר ר׳ אלעזר צירף ידו לבית משום טומאה איכא משום ביאה ליכא. כלומר הכניס ידו תחלה לבית לוקה משום טומאה. אבל משום ביאה אינו חייב עדיין כי אם בהכנסו רובו. דהא דאמר ביאה מקצת שמה ביאה היינו דוקא לענין ביאת מקדש כדילפינן בפרק כל הפסולין אבל לשאר מילי לא. וכשמכניס אחר כך רובו לבית ליכא משום ביאה דהא מטמא וקאי. הר׳ עזריאל ז״ל: מר בר רב אשי אמר כגון דעייל (כגון שהוא) כשהוא גוסס ונפק נשמתא אדיתיב. וצריך לומר דסבירא ליה התראת ספק שמה התראה דהא התראת ספק הוא דשמא לא ימות. והוא הדין דהוה מצי לשנויי כגון שהיה הנזיר יושב בבית והכניסו כזית מת לשם. תוספי הרא״ש ז״ל.
וכתב הרא״ש ז״ל בפירושיו וז״ל: ונראה לי כיון דרוב גוססין למיתה לא הוי התראת ספק. ולהכי נקט כשהוא גוסס ולא קאמר כשהוא חולה. עד כאן: במותם אין מיטמא אבל מטמא בנוגעם ובזיבתם. תימה למה לי קרא פשיטא דאפילו לנוגעם וזיבם דלאו דאביו אינו מוזהר דאינו מוזהר אלא על טומאת מת ואבר מן החי שנאמר על כל נפשות מת לא יבוא. ובתורת כהנים יש במותם לא יטמא אבל יושב הוא בהספד ובשורה. תוספי הרא״ש ז״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון