גמרא
פירוש
מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַסַּבָּר לֹא נֶחְלְקוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[עב, ב, רי״ף שם] (מותיבי) מיתיבי אמ׳ ר׳ יהודה הסבך1. פיר׳2 גדיל, סבכה. נ״א3 הסבך4 על שום (חופריה) [חורפיה] קרו ליה הכי. לא נחלקו בית שמאי וכו׳, עד להך לישנא דאמ׳ ר׳ נחמן (אף) 5מחלוקת במסיפס6 אבל במחיצה מודו בית הלל. תיובתא, דהא בהדיא קתני דבמחיצות7 שרי. להך לישנא דאמ׳ ר׳ נחמן אף במסיפס מחלוקת, לימא תיהוי תיובתיה8. פיר׳9, אלא ללישאנא בתרא דקאמ׳ ר׳ נחמן דמסיפס נמי אסרי בית שמאי, מי לימא תהוי הא תיובתיה, דקתני במחיצות הוא דפליגי אבל במסיפס מודו. אמ׳ לך ר׳ נחמן וכו׳, עד אמ׳ ר׳ הילכ׳ כר׳ יהודה הסבך. פיר׳10 הילכ׳ כר׳ יהודה, דבמחיצות המגיעות לתקרה מודו. [עב, ב, רי״ף סי׳ תרמב] משנה ז [מתני׳] 11, האחין שאוכלין12 על שלחן אביהם וישנין בבתיהן וכו׳. רשצ״ז פיר׳13, וישנין בבתיהן, הן ואביהם14 דרין בחצר אחת, צריכין עירוב לכל א׳ וא׳, פיר׳15 אם רוצין לערב עם אנשי חצירם. לפי׳ אם שכח אחד מהן ולא עירב מבטל16 רשותו. פיר׳17 צריך לבטל את רשותו. אימתי בזמן שהן מוליכין18 את עירובן למקום אחד19. פיר׳20, לתתו באחד מבתי שאר בני החצר, דהואיל והוזקקו לעירוב. ואמרי׳ בגמ׳ מגו דשאר דיורין אסרי, אינהו נמי אסרי. וצריכין כולן ליתן פת, הואיל וחלוקין דיוריהן בלינה. ומקבלי פרס הן, כדמוקמינן בגמרא, שאינן אוכלין בבית אביהן ממש. אבל אם היה עירוב21 כל החצר בא לבית אביהן, שלא הוזקקו לעירוב, דאמרי׳ במי שהוציאוהו22, בית שמניחין בו עירוב אינו צריך ליתן בו 23 את הפת, והן כולן נמשכין בו. או שאין עמהן דיורין24 אחרים, שאין דיורין מזקיקין אותן לעירוב, אין25 צריך לערב26 דכיחידים הן. [גמ׳ ורי״ף, שם] [גמ׳] 27 שמעת מינה ד(ב)מקום28 לינה גורם. פיר׳29 (דאו) דאי הוו ישנים בבית אביהן30 לא הוו צריכין לעירובי, אלא אביהם. אמ׳ ר׳ יהודה אמ׳ ר׳ במקבלי פרס שנו. פיר׳31 הוצאה מבית אביהם, ואין אוכלין על שלחנו ממש. [עב, ב - עג, א, רי״ף, שם] ת״ר מי שיש לו32 בית שער אכסדרה ומרפסת בחצר וכו׳. עד מקום פיתא. פיר׳33, מקום שהוא אוכל פיתו שם.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)
הערות
1 כגי׳ הרי״ף, ערוך (ערך סבכה) ור״ח (הובא גם בתוס׳ ד״ה רבי יהודה ובתוס׳ הרא״ש). ולפנינו בגמ׳: ׳הסבר׳ (וראה ההע׳ הבאות).
2 לשון הרי״ף. וכן פיר׳ ריב״ח: ׳הסבך, פי׳ רבינו הרב, שהיה גודל הסבכות׳ (והרב המהדיר בהע׳ 395 נעלם ממנו שאלו דברי הרי״ף) וכ״פ ר״ח (וכתבו התוס׳ שם כן, משמו). ובפי׳ נוסף כתב: ׳א״נ על שם עירו׳.
3 רש״י ד״ה הסבר (וראה ההע׳ הבאה).
4 ק״ק דברש״י הגי׳: ׳הסבר׳ (ראה לעיל הע׳ 420), ולכאורה דמפני שגרס ׳הסבר׳ פי׳ שהיה בעל סברה וחריף. וכ״כ ריב״ח: ׳ויש נוסחאות מהתלמוד שכתוב בהן הסבר, כלומר שהיה אדם חריף ובעל סברא. וזו גירסת רבינו שלמה צרפתי ז״ל׳, ע״כ דהא בהא תליא.
5 כצ״ל וכ״ה ברש״י (שבהע׳ הבאה).
6 רש״י ד״ה להך לישנא דאמר רב נחמן מחלוקת במסיפס.
7 בהגהות הב״ח (אות א) גרס כאן: ׳במחיצות עשרה מודו׳. ועי׳ במהד׳ ׳עוז והדר׳ שהעתיק הגהה זו לרד״ה, וכתב דצ״ל שם: ׳אבל במחיצות [עשרה] מודו׳. ולא ציין ששינה, וגם לא פירש טעמו, אם מפני שמצא כן בס״א (אף דבדק״ס אות י, ליתא) או ששינה מדעתו, משום שלפי״ז הב״ח רק הוסיף תי׳ ׳עשרה׳. ולכאורה נראה דיש לקיים הגי׳ שלפנינו, משום דללא הוספת תי׳ ׳עשרה׳ לא נהירים דברי רש״י בביאור קושיית הגמ׳, ׳דהא בהדיא קתני׳, דאמר רב נחמן דבמחיצה למעלה מעשרה. גם אם לא הגיע לתקרה, בעי עירוב לכל חבורה וחבורה.
8 כ״ה ברש״י. ובגמ׳ וברי״ף: ׳תיובתא׳.
9 רש״י ד״ה אלא.
10 רש״י ד״ה הלכה כר׳ יהודה.
11 כן נראה להשלים.
12 כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, צ), רחב״ש, ריב״ח ועו״ר. ולפנינו: ׳שהיו אוכלין׳.
13 ד״ה וישנים בבתיהם.
14 ברש״י לפנינו נוספה תי׳ ׳ואחרים׳, וכ״מ מן הסיפא דמתניתין דקתני, דאי ליכא ׳עמהן דיורין בחצר, א״צ לערב׳.
15 רש״י ד״ה צריכין עירוב (בשינוי מועט).
16 כגי׳ ב׳שינויי נוסחאות׳ למשנה. ולפנינו: ׳את רשותו׳.
17 רש״י ד״ה מבטל את רשותו.
18 כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, ק). ולפנינו: ׳שמוליכין עירובן׳.
19 כגי׳ בד״נ (׳שינויי נוסחאות׳ למשנה). ולפנינו: ׳למקום אחר׳.
20 רש״י ד״ה אימתי (בשינוי מועט).
21 רש״י ד״ה אבל אם היה.
22 לעיל מט, א.
24 רש״י ד״ה או שאין עמהם.
25 כגי׳ במשניות שברי״ף וברש״י. ולפנינו: אינן׳.
26 רש״י ד״ה אין צריכין לערב.
27 כן נראה להוסיף.
28 כ״ה בגמ׳ וברי״ף.
29 רש״י ד״ה שמעת מינה (בשינוי).
30 ברש״י נוסף כאן: ׳אפילו מוליכין עירובן למקום אחר׳. ואפשר דרבינו השמיט תי׳ אלו משום דפשוט כן, ומאי ׳אפילו׳. דהא רק בהא איירי במתני׳, כדקתני, ׳אימתי בזמן שמוליכין עירובן למק״א׳.
31 רש״י ד״ה במקבלי פרס.
32 כ״ה בגמ׳ וברי״ף כ״י נ״י. ולפנינו ברי״ף: ׳שהיה לו׳.
33 רש״י ד״ה מקום פיתא (בשינוי).
הערות
Gemara
Peirush