גמרא
פירוש
לִיגְזַר דִּילְמָא אָתֵי לְבַטּוֹלֵי לְהוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
[ע, א, רי״ף שם] תניא1 אחד שלא עירב נותן2 לאחד שעירב וכו׳. כגון3 שלשה דיורין בחצר, השנים עירבו והשלישי לא עירב, מבטל לאחד מן המערבין ומותר הא4 בהדי חבריה5. שנים שעירבו נותן6 לאחד שלא עירב, ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים7 הדרים עמהם שעירבו, או (ליחוד) ליחיד שלישי הדר עמהם ולא עירב לא הוא ולא הם. אבל אין אחד שעירב, פיר8 עם אחד, נותן רשות ליחיד שלישי שדר עמהם ולא עירב, דכי בטיל להו איהו רשותיה, אכתי איכא חבריה דאסר עליה. ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו. פיר׳9 כדאמרי׳ לעיל, שנים אין נותנין 10 רשות. [גמ׳ ורי״ף, שם] בעא11 מיניה אביי מרבה וכו׳. איתיביה וכו׳. עד אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה. פיר׳ כדאמרי׳ לעיל12 כגון ג׳ דיורין בחצר השנים (שלא) 13 עירבו והשלישי לא עירב, מבטל לאחד מן המערבין ומותר הא14 בהדיה חבריה שעירב15, אלמא16 אין צריך לבטל אלא לאחד וכולהו הוו כחד17, דקתאני בריש בריתא, אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב, ואיך אמרת, צריך לבטל רשות18 לכל אחד וא׳. ופריק רבא19 הכא במאי עסיקינן וכו׳. [סט, ב, רי״ף סי׳ תרלט] משנה ד מתני׳20 מימתי21 נותנין רשות. בית שאמ׳ אומ׳ מבעוד יום, ובית הלל אומ׳ משתחשך22 וכו׳. רמז״ל פיר׳23 קד עלמת (לפנינו: עלמתך) אן אל שכץ אלדי יתן רשותו הוא (לפנינו: ׳הו׳) אלדי נסמיה מבטל רשותו (לפנינו: רשות) ואלדי יאכד תלך אל רשות יתסמי נותן (לפנינו: ׳נוטל׳ וכצ״ל) רשות מבטל (לפנינו: ׳פמבטל׳) ונותן קד יוקע (לפנינו: ׳יוקעאן׳) עלי מסמא (לפנינו: ׳מעני׳) ואחד. ובית שמאי יקולון אן מן בטל רשותו פקד (לפנינו: ׳קד׳) מלכהא לגיירה ולא יגוז אל תמליך פי אל סבת. ובית הלל יקולון (לפנינו נוסף: ׳אנה׳) לא ימלך בל אזל מלכה ואזלה אל מלך פי אל סבת חלאל. ואדא מא תצרף בעד אן בטל רשותו קד (לפנינו: ׳פקד׳) אזל מלכה (לפנינו: אזאל פעלה כמא בינא) כמא ביצנא פי מא תקדם. ור׳ מאיר קנס שוגג חתי לא יכן מזיד. והילכ׳ כר׳ יהודה.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)
הערות
1 ל׳ הרי״ף. ובגמ׳ מובאית הברייתא רק כקושיא על רבה (׳איתיביה׳, וראה לקמן הע׳ 347).
2 לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): נותן ׳רשותו׳.
3 רש״י ד״ה אחד שלא עירב (בשינוי).
4 לפנינו ברש״י: ׳דהא בהדי חבריה עירב׳. (ועי׳ לקמן הע׳ 356).
5 עד כאן ברש״י (דהוא הפי׳ לברייתא), והמשך: ׳אלמא אין צריך לבטל וכו׳ ׳, מובא בהמשך, היכן שהרי״ף דן בו (עי״ש הע׳ 358) לביאור הקושיא על רבה.
6 לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳נותנין רשותן׳. ולרבינו צ״ל ד׳נותן׳ כ״א בנפד. כדברי רבינו ירוחם (תוא״ו נתיב יב חלק טז דף צ טור ג): ׳אבל שנים שעירבו אין אחד מהם מבטל רשותם לאחר שלא עירב בלתי חבירו כי חבירו שעירב עמו יאסור על אותו שלא עירב אם לא ביטל הוא כמו כן׳.
7 רש״י ד״ה ושנים שלא עירבו.
8 רש״י ד״ה אבל אין אחד שעירב.
9 רש״י ד״ה לשנים שלא עירבו.
10 לפנינו ברש״י: ׳אין נוטלין׳, וכצ״ל. דהכא קאמר לעיל במתניתין: ׳שנים נותנין רשות ואין נוטלין׳.
11 כ״ה ברי״ף (שהביא תחילה את כל הברייתא, ואח״כ את הבעייה של אביי והקושיא על תשובת רבה מהברייתא).
12 חוזר על הפי׳ מרש״י שכבר הו״ל (עי״ש הע׳ 345).
13 כצ״ל וכ״ה ברש״י ובדברי רבינו לעיל.
14 נראה דגרס כן ברש״י, וכן הל׳ לעיל (עי״ש הע׳ 346).
15 לפנינו ברש״י: ׳עירב׳.
16 לשון רש״י. ולעיל השמיטו רבינו (עי״ש הע׳ 347), דכאן מקומו.
17 עד כאן ברש״י.
18 כגי׳ בכ״י מינכן (ראה דק״ס, ע). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף) ליתא תי׳ ׳רשות׳.
19 לכאורה צ״ל ׳רבה׳ (דכך אמר לעיל: ׳בעא מיניה אביי מרבה), וכ״ה בגמ׳ וברי״ף.
20 כ״ה במשניות ובמשניות שברי״ף, ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו: המשך המשנה הקודמת.
21 לפנינו: ׳מאימתי.
22 כגי׳ בכ״י וד״י (׳שינויי נוסחאות׳) ובמשניות שברי״ף. ולפנינו: ׳משחשיכה׳.
23 בתרגום הרב י׳ קאפח: כבר הודעתיך שהאדם הנותן רשות הוא שאנו קורין אותו מבטל רשות, ומקבל אותה הרשות נקרא (נותן) [נוטל] רשות, ואם כן מבטל ונותן יש שהם נאמרים על ענין אחד. בית שמאי אומרין מי שבטל רשותו הרי הקנה אותה לזולתו ואסור להקנות בשבת. ובית הלל אומרין שאינו מקנה אלא מסלק רשותו, וסלוק רשות בשבת מותר. ואם נשתמש אחרי שבטל רשותו הרי זה סלק מעשיו כמו שביארנו לעיל. ור׳ מאיר קנס שוגג כדי שלא יבוא להיות מזיד. והלכה כר׳ יהודה.
הערות
Gemara
Peirush