Sefer HaNer Eiruvin 69b – ספר הנר ערובין סט:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

עַד דְּהָוֵי מְשׁוּמָּד¹ לַעֲבוֹדָה זָרָה². אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לִיתֵּן רְשׁוּת וּלְבַטֵּל רְשׁוּת וְכִדְתַנְיָא ^איִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד³ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק מְבַטֵּל רְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר שַׁבַּתּוֹ בַּשּׁוּק אֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת. מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נוֹטֵל רְשׁוּת וְנוֹתֵן רְשׁוּת וּבְגוֹי⁴ עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר כֵּיצַד ^באוֹמֵר לוֹ רְשׁוּתִי קְנוּיָה לָךְ רְשׁוּתִי מְבוּטֶּלֶת לָךְ קָנָה וְאֵין צָרִיךְ לִזְכּוֹת. רַב אָשֵׁי אָמַר הַאי תַּנָּא הוּא דַּחֲמִירָא עֲלֵיהּ שַׁבָּת כע״זכַּעֲבוֹדָה זָרָה. כִּדְתַנְיָא {ויקרא א׳:ב׳} מִכֶּם וְלֹא כּוּלְּכֶם פְּרָט לַמּוּמָר מִכֶּם בָּכֶם חִלַּקְתִּי וְלֹא בָּאוּמּוֹת. מִן הַבְּהֵמָה לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם הַדּוֹמִין לִבְהֵמָה מִכָּאן אָמְרוּ ^גמְקַבְּלִין קׇרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה חוּץ מִן הַמּוּמָר וְהַמְנַסֵּךְ יַיִן וְהַמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא. הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ מִכֶּם וְלֹא כּוּלְּכֶם לְהוֹצִיא אֶת הַמּוּמָר וַהֲדַר תָּנֵי מְקַבְּלִין קׇרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָא לָא קַשְׁיָא רֵישָׁא בְּמְשׁוּמָּד⁵ לְכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ מְצִיעֲתָא בְּמְשׁוּמָּד⁶ לְדָבָר אֶחָד. אֵימָא סֵיפָא חוּץ מִן הַמּוּמָר וְהַמְנַסֵּךְ יַיִן הַאי מְשׁוּמָּד⁷ הֵיכִי דָמֵי אִי מְשׁוּמָּד⁸ לְכׇל הַתּוֹרָה הַיְינוּ רֵישָׁא אִי לְדָבָר אֶחָד קַשְׁיָא מְצִיעֲתָא. אֶלָּא לָאו הָכִי קָאָמַר חוּץ מִן הַמּוּמָר לְנַסֵּךְ וּלְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא אַלְמָא ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְשַׁבָּת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ שְׁמַע מִינַּהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: ^דאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירַב בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ וְלָהֶם וְשֶׁלָּהֶם מוּתָּרִין לוֹ וְלָהֶם ^הנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת שְׁנַיִם נוֹתְנִין רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת. מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִבְּעוֹד יוֹם וב״ה אוֹמְרִים ^ומִשֶּׁחָשֵׁיכָה מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד ה״זהֲרֵי זֶה אוֹסֵר דִּבְרֵי ר׳רַבִּי מֵאִיר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּמֵזִיד אוֹסֵר בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר.: גמ׳גְּמָרָא: בֵּיתוֹ הוּא דְּאָסוּר הָא חֲצֵירוֹ שַׁרְיָא. הֵיכִי דָמֵי אִי דְּבַטֵּיל בֵּיתוֹ אַמַּאי אָסוּר אִי דְּלָא בַּטֵּיל חֲצֵירוֹ אַמַּאי שַׁרְיָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ וְלֹא בִּיטֵּל רְשׁוּת בֵּיתוֹ וְקָא סָבְרִי רַבָּנַן ^זהַמְבַטֵּל רְשׁוּת חֲצֵירוֹ רְשׁוּת בֵּיתוֹ לֹא בִּיטֵּל דְּדָיַיר אִינִישׁ בְּבַיִת בְּלָא חָצֵר. וְשֶׁלָּהֶן מוּתָּר לוֹ וְלָהֶן מַאי טַעְמָא דְּהָוֵי אוֹרֵחַ לְגַבַּיְיהוּ.: נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין.: וְנֶהֱוֵי אִינְהוּ לְגַבֵּיהּ כִּי אוֹרְחִין חַד לְגַבֵּי חֲמִשָּׁה הָוֵי אוֹרֵחַ חֲמִשָּׁה לְגַבֵּי חַד לָא הָוֵי אוֹרֵחַ. ש״משְׁמַע מִינַּהּ מְבַטְּלִין וְחוֹזְרִין וּמְבַטְּלִין. הָכִי קָאָמַר נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן מֵעִיקָּרָא הוּא מוּתָּר וְהֵן אֲסוּרִין.: הָיוּ שְׁנַיִם אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה.: פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא דַּהֲדַר חַד מִינַּיְיהוּ וּבַטֵּיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ מַהוּ דְּתֵימָא לִישְׁתְּרֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּכֵיוָן דִּבְעִידָּנָא דְּבַטֵּיל לָא הֲוָה לֵיהּ שַׁרְיוּתָא בְּהַאי חָצֵר.: שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת.: הָא תּוּ לְמָה לִי אִי נוֹתֵן תְּנֵינָא אִי נוֹטֵל תְּנֵינָא. סֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ שְׁנַיִם נוֹתְנִין רְשׁוּת הָא נָמֵי פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָאמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עירובין ב׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שפ״ה:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ה:ג׳

^ב רמב״ם הלכות עירובין ב׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״פ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״פ:א׳

^ג רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ג׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה קפ״ג

^ד רמב״ם הלכות עירובין ב׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים ש״פ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״פ:א׳

^ה רמב״ם הלכות עירובין ב׳:ג׳
טור אורח חיים ש״פ:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״פ:ד׳

^ו רמב״ם הלכות עירובין ב׳:ב׳
טור אורח חיים ש״פ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״פ:א׳

^ז רמב״ם הלכות עירובין ב׳:ב׳
טור אורח חיים ש״פ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ש״פ:א׳

¹ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".

² כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום "לַעֲבוֹדָה זָרָה") מופיע הטקסט המצונזר: "לעבודת כוכבים".

³ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".

⁴ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "ובנכרי".

⁵ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "במומר".

⁶ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "במומר".

⁷ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".

⁸ כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "מומר".

[סט, ב, רי״ף סי׳ תרלט] משנה ג מתני׳, אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב, ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא וכו׳. רשז״ל פיר¹, ביתו אסור להכניס² ולהוציא לו ולהם. כלומ׳, (אם) [בין]⁠³ הוא בין שאר בני חצר. ובגמרא מפרש שביטל להן רשות שהיה לו בחצר ולא בטל להן רשות ביתו, הולכך הוה ליה⁴ ביתו רשותא דידיה, וחצר רשות דידהו. ושלהן מותרין לו ולהן. פיר׳⁵, בתים שלהן מותרין להוציא מהן לחצר בין הוא בין הם, דהא בתים שלהן וחצר רשות אחת הן. נתנו לו רשותן, הוא מותר והן אסורין. פיר׳⁶, נתנו לו הן רשות חצרם, הוא מותר⁷, להוציא מביתן לחצר, והן אסורין⁸ אפי׳ מביתו לחצר, ואע״ג דרשות אחת הן, ולקמן מפרש טעמ׳. היו שנים אוסרין זה על זה וכו׳. פיר׳⁹ היו שנים ששכחו ולא עירבו ושאר בני חצר ביטלו להן את רשותן בחצר, הרי הן אוסרין זה על זה, מפני שהחצר¹⁰ של שניהם, והבתים מיוחדת¹¹ כל בית לבעליו, ואין מוציא מרשות המיוחדת לו לרשות שלו ושל חבירו. הרי זה אוסר¹², דמיהדר ומשקל רשותא, וחזר בו מביטולו. [גמ׳ ורי״ף שם] גמ׳, ביתו הוא דאסיר הא חצירו שריא. פיר׳ בתימה, הא¹³ רשות שהיתה לו בחצר, שריא לבני חצר ומותר להן להוציא מבתיהם לחצר. היכי דאמי, (או) אי דלא¹⁴ (בטול) בטיל, חצירו אמאי שריא. פיר׳¹⁵ (או), אי דלא בטיל מידי¹⁶, רשות חצירו אמאי שריא. (ואו) ואי בטיל וכו׳. (ואו) ואי¹⁷ דבטיל רשותו לבני חצר, ביתו אמאי אסור¹⁸, הרי נתן להן ביתו ונסתלק. לעולם¹⁹ דבטיל, וקסברי רבנן וכו׳. פיר׳²⁰ קסבר ²¹ רבנן, תנא דמתני׳,⁠²² דסתמא הוא דבטיל²³, ופליגי אדר׳ אליעזר דאמ׳ בעושין פסין²⁴, ביתו אסור להכניס ולהוציא לו, אבל להן מותר, דהמבטל רשות חצירו, ואפי׳ סתם²⁵, רשות ביתו נמי ביטל. [גמ׳ ורי״ף, שם] פיס׳ (וכולהן) [ושלהן] ²⁶ וכו׳. עד דהאוי אורח לגביהן²⁷. פיר׳²⁸ דכיון דמביתיה לא מפיק, אע״ג דמשתמש בחצר, לא מיהדר משקל רשותיה, אבל²⁹ כשאר אורח הוא. [גמ׳ ורי״ף, שם] נתנו לו רשותן, הוא מותר והן אסורין. פיר׳³⁰ אפי׳ מביתו לחצר, כיון דמשתמשי בחצר, אע״ג דלא מביתו³¹ דידהו קא מפקי, הויא לה משקל רשותא. ואמאי³² וכו׳, עד ה׳ לגבי חד פיר׳³³ דה׳ לגבי חד לא דאמי [ל]⁠אורחי, חמשה³⁴ לא דוקא. [גמ׳ ורי״ף, שם] פיס׳, היו שנים אוסרין זה על זה וכו׳. פיר׳³⁵ היו שנים ששכחו ולא עירבו עם השאר, ובטלו להן חבר⁠[י]⁠הן רשותן שלהן בחצר, ואעפ״כ³⁶ אוסרין שניהם זה על זה. ואמרי׳³⁷ פשיטא, פיר׳³⁸ (דאו) דאי היו תרויהו לחודיהו מעיקרא, הוו אסרי אהדדי. ומהדר, לא צריכא דהדר חד מיניהו ובטיל ליה לחבריה. פיר׳³⁹, את רשות עצמו ואת חלקו ברשות שביטלו להן חביריהן. מהו דתימ׳ לישתרי. פיר׳⁴⁰, דהוו להו (כחמשת) [כחמשה] השרויין בחצר ולא עירבו, דמבטלי רשותא לחד מיניהו. קמ״ל⁴¹ דלא דאמי, דאלו התם כל חד וחד מבטיל ליה רשותיה, אבל הכא כיון דשאר בני חצר לאו להאי⁴² לחודיה ביטלו אלא לתרויהו, וכי הדר חד ומבטל לאידך, רשותא דידיה (מאצו) [מאצי] (בני חצר)⁠⁴³ לבטוליה, רשותא דאקנו ליה חבריה לא מצי לבטולי. דכיון דבעידנא דבטילו להו הנך רשותיהו, אפי׳ הכי⁴⁴ לא הוה להאי מבטלי רשותיה שריותא, פי׳⁴⁵ בהתירא, בהאי חצר משום דאסרי אהדדי. אשתכח דביטול קמאי⁴⁶ לא אהני⁴⁷, וכי הדר מבטיל האי, לא מצי לאקנויי רשותא דידהו, דהא לא קנייה.באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל)

הערות

¹ ד״ה ביתו אסור להכניס ולהוציא (בשינוי).

² כן הגי׳ ברש״י. ולעיל נקט הגי׳ שלפנינו במשנה (: ׳מלהכניס ומלהוציא׳, ועי׳ דק״ס, ז).

³ כ״ה ברש״י.

⁴ כגי׳ בכ״י, ד״ש ורש״י שברי״ף (דק״ס, ז). ולפנינו: ׳רשות׳ ביתו.

⁵ רש״י ד״ה ושלהם.

⁶ רש״י ד״ה נתנו לו.

⁷ רש״י ד״ה הוא מותר.

⁸ רש״י ד״ה והן אסורין.

⁹ רש״י ד״ה היו שנים (בשינויים).

¹⁰ כגי׳ בפי׳ רחב״ש. וברש״י לפנינו: ׳מפני שהוא׳ של.

¹¹ כ״ה בפי׳ רחב״ש. ולפנינו ברש״י: ׳מיוחדין׳.

¹² רש״י ד״ה הרי זה אוסר.

¹³ רש״י ד״ה הא חצירו וד״ה שריא (בשינוי מועט).

¹⁴ כגי׳ הרי״ף. ובגמ׳ הסדר הפוך: ׳אי דבטיל.. אי דלא בטיל׳.

¹⁵ רש״י ד״ה ואי דלא בטיל.

¹⁶ ופירש רחב״ש ברש״י: ׳ואם לא ביטל כלל׳. .

¹⁷ רש״י ד״ה אי דבטיל.

¹⁸ רש״י ד״ה ביתו אמאי אסור.

¹⁹ כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י, כי״מ (ראה דק״ס, י), ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו בגמ׳: ׳הכא במאי עסקינן כגון׳, וברי״ף: ׳לא צריכה..׳ .

²⁰ רש״י ד״ה וקסברי רבנן (בשינויים אחדים).

²¹ לפנינו ברש״י: ׳וקסברי׳ (ושמא משום דקאי א׳תנא דמתניתין׳, כתב ׳קסבר׳).

²² לגי׳ רבינו ברש״י (ראה הע׳ הבאה) ר״ל ׳ד׳רבנן׳ הוא ׳תנא דמתניתין׳ ולא חכמים שקבעו.

²³ ברש״י שלפנינו: ׳דסתמא היא׳ וליתא תי׳ ׳דבטיל׳. וע״כ הפי׳, ׳דסתמא היא׳ המשנה, שלא ציין שם התנא ששנה אותה. אבל לגי׳ רבינו קאי אמאי דאמ׳ בגמ׳ ׳לעולם דבטיל׳, ופי׳ ד׳סתמא הוא דבטיל׳. ודתנא דמתניתין ור״א פליגי אף בביטל עירובו ׳סתם׳, דלתנא דמתניתין ׳ביתו אסיר וחצירו שריא׳ (כמבואר לקמן בגירסתו, עי״ש הע׳ 320). וכ״פ הרמב״ם (הל׳ עירובין ב, ב): ׳המבטל רשותו סתם, רשות חצרו ביטל רשות ביתו לא ביטל׳. אבל הב״ח (סי׳ שפ, א) משמע ליה ׳מתוך הסוגיא דבסתם, ביתו נמי במשמע, ומותר לו ולהן׳. ומקשה מכאן על הטור (שם). ולבסוף לאור דברי הרמב״ם הנ״ל חזר בו וכתב: ודעתי מבוטלת כנגד דעתו זכרונו לברכה, ולא נתבארה גירס׳ רש״י.

²⁴ לעיל כו, ב.

²⁵ לפנינו ברש״י ליתא תי׳ ׳סתם׳ ותי׳ ׳נמי׳ ופי׳ נתבאר לעיל (עי״ש הע׳ 318).

²⁶ כן הוא במשנה.

²⁷ כ״ה בספר העתים (סי׳ קח). ולפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳לגבייהו׳.

²⁸ רש״י ד״ה דהוי אורח לגבייהו (בשינויים מעטים).

²⁹ לפנינו ברש״י: ׳אלא׳.

³⁰ רש״י ד״ה והן אסורין (בשינויים).

³¹ ברש״י: ׳מבית׳.

³² כל׳ הרי״ף. ובגמ׳: ׳ונהוי אינהו לגביה׳.

³³ רש״י סד״ה והן אסורין.

³⁴ רש״י ד״ה חמשה.

³⁵ רש״י ד״ה היו שנים (בשינויים. ולשון הרי״ף והרש״י זהים בתחילת הפי׳).

³⁶ ברש״י ליתא תי׳ ׳ואעפ״כ׳ (והשווה ללשון הרי״ף: ׳אע״פ שנתנו להם בני חצר רשותן..׳).

³⁷ בגמ׳ וברי״ף, שם.

³⁸ רש״י ד״ה פשיטא.

³⁹ רש״י ד״ה לא צריכא.

⁴⁰ רש״י ד״ה מהו דתימא לישתרו.

⁴¹ רש״י ד״ה קמ״ל.

⁴² לפנינו ברש״י נוסף: ׳להאי דפייש׳.

⁴³ כ״ה ברש״י.

⁴⁴ ברש״י שבד״ש, שברי״ף ושבאו״ז ליתא תי׳ ׳אפ״ה׳. וכתב בדק״ס (מ), דהנכון הוא שלא לגרוס.

⁴⁵ תי׳ ׳פי׳ בהיתרא׳ הן כנראה תוספת של רבינו ברש״י.

⁴⁶ לפנינו ברש״י: ׳דקמאי׳.

⁴⁷ פי׳ ריו״נ בדעת רש״י (כ״כ הב״י או״ח סי׳ שפ): ׳דכיון שתיכף שבטלו אותן שעירבו לאותן שלא עירבו לא הותר בחצר לערב, שוב לא מהניא לו׳. וכ״פ רחב״ש (עמ׳ תכד): ׳דכיון שתיכף שבטלו אותן שעירבו לאותן שלא עירבו לא הותר בחצר לערב, שוב לא מהניא להו׳. אבל דעת הר״ן דגם ביטול כזה יועיל, אלא הכא היינו טעמא: ׳דכיון דבשעת הביטול לא הואי שריותא בחצר אין זכיתו חזקה כל כך שיוכל ליתן אותה׳ (וע״ע בחי׳ הריטב״א והמאירי).

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון