גמרא
פירוש
אָמַר רָבָא הִלְכְתָא אחָמֵץ בִּזְמַנּוֹ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ כְּרַב בשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ מוּתָּר כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
וּמִי אָמַר רָבָא הָכִי וְהָאָמַר רָבָא רַבִּי שִׁמְעוֹן קְנָסָא קָנֵיס הוֹאִיל וְעָבַר עָלָיו בְּבַל יֵרָאֶה וּבַל יִמָּצֵא.
הָנֵי מִילֵּי בְּעֵינֵיהּ אֲבָל עַל יְדֵי תַּעֲרוֹבֶת לָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב נַחְמָן כִּי הֲווֹ נָפְקִי שִׁבְעָה יוֹמֵי דְפִסְחָא אֲמַר לַן פּוּקוּ וּזְבִינוּ חֲמִירָא דִּבְנֵי חֵילָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות חמץ ומצה א׳:ה׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ח
טור אורח חיים תמ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:א׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
סמ״ג מצוות לא תעשה ע״ח
טור אורח חיים תמ״ז:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:א׳
ב רמב״ם הלכות חמץ ומצה א׳:ה׳
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
טור אורח חיים תמ״ז:י״א
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:י״א
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט״ו:ט׳
טור אורח חיים תמ״ז:י״א
שולחן ערוך אורח חיים תמ״ז:י״א
אמר רבא הלכתא חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור – וכתב הרי״ט ז״ל דלא גרסינן במשהו כרב ופסקו ר״ת ור״ז ז״ל דרבא בששים קאמר כר׳ יוחנן דהכי ס״ל בשאר איסורין כר׳ יוחנן אבל רבי׳ אלפסי ז״ל וכל הגאוני׳ ז״ל פי׳ דרבא במשהו קאמר וכן הכריע הרמב״ן ז״ל בס׳ המלחמות ה׳ ואף על פי שבכל איסורין שבתורה לרבא כר׳ יוחנן סבירא ליה י״ל דמחמיר בחמץ משום דכל דבר שיש לו מתירין אפי׳ באלף לא בטיל במינו מיהא וגזר שאינו מינו אטו מינו כרב וחמץ לדין תורה וליכא לר׳ (נ״ל דצ״ל ואליבא דר׳) שמעון דבר שיש לו מתירין הוא לאחר הפסח ולא קנס ר״ש להקל עליו ושיהא בטל בנ״ט אלא להחמיר עליו ולאחר שנתערב מדרבנן יש לו מתירין כדלקמן ולפ״ז לפני זמנו דהיינו יום י״ד בכלל זמנו הוא בדין זה דהוי נמי דבר שיש לו מתירין ומיהו כי אסר חמץ במשהו היינו בשאינו ניכר ואפי׳ יבש ביבש או שנפל בדבר מבושל אבל נפל בדבר צלי בקליפ׳ סגי לי׳ וכדבעינן למימר קמן פ׳ אלו עוברין בס״ד ע״כ ולעני׳ איסור הנא׳ י״א שהוא במשהו שהרי יין נסך וכל איסורי הנאה כשיעור שאוסרין באכילה אוסרין בהנאה. וכתב הרי״ט ז״ל ומיהו כפר״ת במסכת ע״ז דתנן אלו דברים אסורים ואוסרין בכל שהו אמרינן דתרתי בעי איסורי הנאה ודבר שבמנין ופרכינן וליתני חמץ בפסח ופרקי׳ דהא קתני לה ר׳ עקיבא אומר אף ככרות של ב״ה אלמא אינו אוסר תערובתו בהנאה בכל שהו אלא כשהוא דבר חשוב ודעת הרא״ה ז״ל דהיכא דאינו דבר חשוב אי אפשר לדון בו פחות מן הגדול שבנותני טעם דהיינו כלאים שהוא באחד ומאתים והרי״ט ז״ל הכריע לדעת רבי׳ אלפסי ז״ל שאפי׳ שלא בדבר חשוב אוסר תערובתו בכ״ש אפי׳ בהנאה כשאר איסורין שאיסור הנאה ואכילה שיעורן שוה: וחמץ שנתערב לפני זמנו דעת גדולי המפרשים שהוא בטל בס׳ בין בלח בין ביבש דאשכחן ביטול להיתר בהיתר ומטעם זה מתירין דבש או חלב או גבינה שנתנה לפני הפסח בכלים של חמץ ולא שמרן בגיעול הכלי כבר בטל לפני זמנו בס׳ וכן שמנן ודובשן של גוים מותר בשקנאו לפני הפסח אבל לא תוך הפסח דאע״ג דלא חיישינן לעבוד בידים כדאיתא במסכת ע״ז על ידי שעשת משהין בו חמץ קרוב הדבר שנפל בו משהו של חמץ ומיהו לגיעול כליהם ליכא למיחש דנותן טעם לפגם אף באיסורי משהו מותר וסתם כליהם אינן בני יומן הרי״ט ז״ל ודעת הרא״ה ז״ל דדוקא שנתערב לפני זמנו בדבר שאינו מחמיץ אבל אם נפל בקמח שראוי להחמיץ אין לו ביטול שהרי ראוי הוא לגבור ולהחמיץ הכל: וכתב הרי״ט ז״ל וזו חומרא יתירא וכל המחמיר תבוא עלב״ר.
וכי קא קניס בי׳ ר׳ שמעון בעיניה אבל ע״י תערובת לא קניס – פי׳ הרי״ט ז״ל ואפי׳ בנ״ט כדמוכח מר׳ יוחנן ומיהו רובא בעינן במינו וכן בשאינו מינו דליבטול טעמא דהא טעמא לא בטיל. ואפי׳ בחלת חוץ לארץ שהקלו בה לבטלה ובתחלה הצריכו רוב כדאמרינן התם מבטלא ברוב ותהיה במינו אבל בשאינו מינו ביטול טעמא בעי ע״כ להרי״ט ז״ל מפי הרא״ה ז״ל.
אמר רב קדירות בפסח ישברו – פי׳ הרי״ט ז״ל דלאו משום דלא שייך ביעור בגיעולי גוים אלא לפי שאין תקנה להשתמש בהם ולעולם אסור להשהותם בתוך ביתו ואפי׳ להשתמש בצונן גזירה שמא יכשל בהן להשתמש בחמין. ולישהינהו אחר זמן וליעבד בהו שלא במינן. יש שפירשו דאע״ג דאין מבטלין איסור לכתחלה אפי׳ באיסורין של דבריהם אלא בעצים שנשרו מן הדקל כדאיתא בפ״ק דביצה וחלת חוץ לארץ שאסורה קל הכא שרינן לבשל בקדירות אלו לכתחלה שלא במינן משום דהוי נ״ט לפגם שלא תמצא לאחר הפסח קדרה בת יומא משא״כ בקדרה של גוי שאסורה בת יומא ומאי דלא שרינן הכא במינן משום דהוי איסור משהו אליבא דרב ובאיסור משהו לא התירו נ״ט לפגם. והרי״ט ז״ל דחה פי׳ זה וכתב בנ״ט לפגם אפי׳ באיסור משהו שרי והיה להם להתיר אפי׳ במינן. אלא הכא היינו טעמא דאקשינן ולישהינהו וכו׳ דמותר לבטל איסור בזה לכתחלה משום דאיכא תלתא לטיבותא חדא דהיתירא בלע ולא חל עליה איסור חמץ כ״כ בבלוע וכשיפלוט הוא שיחול האיסור עליו ועוד דכי פליט ליה הוי פגום ועוד דמסתמא אינו אלא במשהו (נ״ל דצ״ל משהו, המעתיק) דכיון דכל כך ימים נתיבשה ולפי׳ לאחר הפסח שדינו לרב אפי׳ בנ״ט בשאינו מינו ואין בו כדי לאוסרה אפי׳ היה משובח שרינן לבטלו לכתחלה אבל בתוך הפסח שדינו במשהו הרי יש בו שיעור כדי לאסור וכיון דליכא אלא תרתי לא שרינן וכן נמי לדידן אליבא דהלכתא פרט עסקא כרבא בתוך הפסח דבמשהו אסורות ולאחר הפסח מותרות אפי׳ במינן ובודאי שאם בישל אדם בשוגג בכלי חמץ בפסח והיו מקונחין יפה התבשיל מותר דנ״ט לפגם הוא ע״כ. והרא״ה ז״ל למד מכאן לקדרה דלאו בת יומא דחלב דמותר לבשל בה לכתחלה בשר דהא איכא הני תלתא משא״כ בקדירה של גוי דאיסורא בלע. והרי״ט כתב דיש לדחות בקדרה דחמץ הוא דחשיב משהו לאחר הפסח מב׳ טעמים הא׳ שנתיבשה ח׳ ימים ועוד דבליעותא מחמץ מועטת שרוב הכלים אין רגילות להיות בהן חמץ בנ״ט והמחמיר תע״ב ע״כ. וכתב עוד ז״ל דהא דאמרינן דעל ידי תערובת לא קניס דוקא בשנתערב מאליו או שעירב בשוגג אבל עירב במזיד קניס וקניס.
מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב וכו׳ עד שיסיק את התנור – יש מקשין למה לי היסק יקנחנו יפה דלא ליהוי בתנור אלא טעמא בעלמא דכי הדר יהיב טעמא בפיתא ה״ל נ״ט בר נ״ט ושניהם דהיתרא ותו ליכא איסורא למיבליה בכותחא דטעם ג׳ לאו כלום הוא כדאמרינן התם דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח ויש שפי׳ דהתם דוקא שעלו בקערה דלא בלעה קדירא כולי האי אבל נתבשלה בקדירה אפי׳ נ״ט בר נ״ט אסור ואחרים פי׳ דה״ה נתבשלו בנ״ט בר נ״ט שרי בכל ענין וזה דעת הרשב״א ז״ל בספר תורת הבית והכא ה״ה דסגי בקינוח אלא דנקט הסקה דאורחא בהכי. וכתב הרי״ט ז״ל והוי יודע שדגים ובשר שנתבשלו בקדירה של חמץ מקונחת יפה קודם זמן האיסור אינו מותר לאכלו בפסח כי אף על פי שנ״ט בר נ״ט דהיתירא הוא לא הותר הטעם הב׳ הזה אלא לענין בשר בחלב כי כשבא לאוכלו בכותח חוזר להיות טעם ג׳ מה שנותן בכותח אבל הב׳ עצמו טעם בשר יש בו קצת וכיון שכן לחמץ בפסח האיך יהא מותר אבל אם כבר נתערב בשלישי קודם זמנו אותו השלישי מותר בפסח ואם נתערב בפסח גם השני אסור דהא הוה בשני שיעור משהו כדי לאסור והזהר בזה שטעו בו רבים וגדולים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
וכי קא קניס בי׳ ר׳ שמעון בעיניה אבל ע״י תערובת לא קניס – פי׳ הרי״ט ז״ל ואפי׳ בנ״ט כדמוכח מר׳ יוחנן ומיהו רובא בעינן במינו וכן בשאינו מינו דליבטול טעמא דהא טעמא לא בטיל. ואפי׳ בחלת חוץ לארץ שהקלו בה לבטלה ובתחלה הצריכו רוב כדאמרינן התם מבטלא ברוב ותהיה במינו אבל בשאינו מינו ביטול טעמא בעי ע״כ להרי״ט ז״ל מפי הרא״ה ז״ל.
אמר רב קדירות בפסח ישברו – פי׳ הרי״ט ז״ל דלאו משום דלא שייך ביעור בגיעולי גוים אלא לפי שאין תקנה להשתמש בהם ולעולם אסור להשהותם בתוך ביתו ואפי׳ להשתמש בצונן גזירה שמא יכשל בהן להשתמש בחמין. ולישהינהו אחר זמן וליעבד בהו שלא במינן. יש שפירשו דאע״ג דאין מבטלין איסור לכתחלה אפי׳ באיסורין של דבריהם אלא בעצים שנשרו מן הדקל כדאיתא בפ״ק דביצה וחלת חוץ לארץ שאסורה קל הכא שרינן לבשל בקדירות אלו לכתחלה שלא במינן משום דהוי נ״ט לפגם שלא תמצא לאחר הפסח קדרה בת יומא משא״כ בקדרה של גוי שאסורה בת יומא ומאי דלא שרינן הכא במינן משום דהוי איסור משהו אליבא דרב ובאיסור משהו לא התירו נ״ט לפגם. והרי״ט ז״ל דחה פי׳ זה וכתב בנ״ט לפגם אפי׳ באיסור משהו שרי והיה להם להתיר אפי׳ במינן. אלא הכא היינו טעמא דאקשינן ולישהינהו וכו׳ דמותר לבטל איסור בזה לכתחלה משום דאיכא תלתא לטיבותא חדא דהיתירא בלע ולא חל עליה איסור חמץ כ״כ בבלוע וכשיפלוט הוא שיחול האיסור עליו ועוד דכי פליט ליה הוי פגום ועוד דמסתמא אינו אלא במשהו (נ״ל דצ״ל משהו, המעתיק) דכיון דכל כך ימים נתיבשה ולפי׳ לאחר הפסח שדינו לרב אפי׳ בנ״ט בשאינו מינו ואין בו כדי לאוסרה אפי׳ היה משובח שרינן לבטלו לכתחלה אבל בתוך הפסח שדינו במשהו הרי יש בו שיעור כדי לאסור וכיון דליכא אלא תרתי לא שרינן וכן נמי לדידן אליבא דהלכתא פרט עסקא כרבא בתוך הפסח דבמשהו אסורות ולאחר הפסח מותרות אפי׳ במינן ובודאי שאם בישל אדם בשוגג בכלי חמץ בפסח והיו מקונחין יפה התבשיל מותר דנ״ט לפגם הוא ע״כ. והרא״ה ז״ל למד מכאן לקדרה דלאו בת יומא דחלב דמותר לבשל בה לכתחלה בשר דהא איכא הני תלתא משא״כ בקדירה של גוי דאיסורא בלע. והרי״ט כתב דיש לדחות בקדרה דחמץ הוא דחשיב משהו לאחר הפסח מב׳ טעמים הא׳ שנתיבשה ח׳ ימים ועוד דבליעותא מחמץ מועטת שרוב הכלים אין רגילות להיות בהן חמץ בנ״ט והמחמיר תע״ב ע״כ. וכתב עוד ז״ל דהא דאמרינן דעל ידי תערובת לא קניס דוקא בשנתערב מאליו או שעירב בשוגג אבל עירב במזיד קניס וקניס.
מיתיבי אין לשין את העיסה בחלב וכו׳ עד שיסיק את התנור – יש מקשין למה לי היסק יקנחנו יפה דלא ליהוי בתנור אלא טעמא בעלמא דכי הדר יהיב טעמא בפיתא ה״ל נ״ט בר נ״ט ושניהם דהיתרא ותו ליכא איסורא למיבליה בכותחא דטעם ג׳ לאו כלום הוא כדאמרינן התם דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח ויש שפי׳ דהתם דוקא שעלו בקערה דלא בלעה קדירא כולי האי אבל נתבשלה בקדירה אפי׳ נ״ט בר נ״ט אסור ואחרים פי׳ דה״ה נתבשלו בנ״ט בר נ״ט שרי בכל ענין וזה דעת הרשב״א ז״ל בספר תורת הבית והכא ה״ה דסגי בקינוח אלא דנקט הסקה דאורחא בהכי. וכתב הרי״ט ז״ל והוי יודע שדגים ובשר שנתבשלו בקדירה של חמץ מקונחת יפה קודם זמן האיסור אינו מותר לאכלו בפסח כי אף על פי שנ״ט בר נ״ט דהיתירא הוא לא הותר הטעם הב׳ הזה אלא לענין בשר בחלב כי כשבא לאוכלו בכותח חוזר להיות טעם ג׳ מה שנותן בכותח אבל הב׳ עצמו טעם בשר יש בו קצת וכיון שכן לחמץ בפסח האיך יהא מותר אבל אם כבר נתערב בשלישי קודם זמנו אותו השלישי מותר בפסח ואם נתערב בפסח גם השני אסור דהא הוה בשני שיעור משהו כדי לאסור והזהר בזה שטעו בו רבים וגדולים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush